א

בהיסח הדעת איך זה ייתכן

אם כל דקה כל רגע עומדים היכון הכן?

לפתע דלת נפתחה הרבי שם עמד

כך תבוא הגאולה תכף ומיד

עומדת מוכנה,עם כל הכוונה

 כל מעשה במשיח מחדירה

 עד רגע ההתגלות,אפעל ברצינות

 כדי לעמוד בשורה הראשונה

את הבשורה הזו מפיצה לחברות

היא לא שמורה רק לעצמי, עכשיו כולן יודעות

מעתה מתרגלות עמוק בגאולה לחיות

שבת צבאות ה' אתן איתי כבר מצטרפות

עו-מדת!!!!!

פתאום בהפתעה, בלי שום התראה

הדלת נפתחה ומלך ביופיו נגלה

עומדת וגאה, המשימה צלחה

כן גם אני פעלתי להבאת הגאולה

מוסיף והולך באור, מהנרות אנו לומדות

אור הגאולה בעולם כאן מחדירות

בשבת צבאות ה' עומדות הכן כאן מוכנות

כל פעולה שלנו במשיח מאירות

איטא וולמן

יש בינינו הבדלים. יש לכל אחד עולם שלם. מחשבות, חששות, העדפות, הרגשות.

שני אחים באותו משפחה חווים ילדות שונה לחלוטין! שני תאומים אפילו! כי יש מציאות, ויש איך שאני רואה את המציאות. המציאות תופסת אצלינו רק 20% מהתמונה ואילו 80% זה הסובייקטיביות, הפרספקטיבה, התפיסה שלי על מה שהיה.

בגלל שרוב החוויה זה הפרספקטיבה האישית שלנו, ללא תקשורת טובה ובריאה, בחיים לא נוכל להתחיל להבין מעט מעולמו השני. להתחבר אליו, לנהל קשרים חיוביים, להבין אותו.

חשיבות התקשורת ביהדות

מה זה תפילה? תפילה נותנת לנו את הכוח להתחבר, ע"י זה שאנחנו מבקשות, אומרות תודה, משבחות! הדיבור שלנו איתו, הרצון שלנו לשתף אותו , להתחנן בפניו, פשוט לדבר איתו!

זה תקשורת הכי בסיסית והכי חשובה. לדבר עם מי שברא אותי , להגיד לו איך אני מרגישה, לבקש!

ומה זה מצווה? מלשון צוותה וחיבור. כל מצווה שאנחנו עושות מחבר אותנו עם הקב"ה בקשר אין סופי ומוריד אותו פה לעולם. זה התקשורת שלנו איתו וזה המטרה של כל העולם. להתקשר. להתחבר.

תקשורת בנישואין

לא מספיק ששני אנשים ושני חויות שונות מתחילים למערכת יחסים, זה גם אישה וגבר. שני עולמות שונים. שני סוגי חשיבה שונים. מה שנראה הכי הגיוני לאישה נראה הכי מופרך לגבר וההפך. אישה עונה לבעלה: " אני בסדר".  מבחינתו נגמר הסיפור. מבחינתה היא הראתה לו בפנים שלה שהיא לא בסדר! למה הוא לא מבין? או לדוגמא: זוג נוסעים במכונית והאישה רוצה מים אבל לא נעים לה להגיד את זה. אז היא אומרת:"אתה צמא"? הבעל עונה לה: לא, וממשיך הלאה. האישה מרגישה לא אהובה כי לא הבין.

עוד דוגמא: אישה בוכה על קושי שיש לה בעבודה. הגבר: תתפטרי. האישה מתוסכלת ומרגישה שלא מבינים אותה כי בסה"כ רצתה חיבוק!

נשים יקרות: תגידו! שתפו! תגידו: כשאני בוכה, אני צריכה שרק תקשיב ותראה לי שאתה שם! כשאני אומרת שאני בסדר, תסתכל על הפנים שלי לראות אם אני באמת בסדר. כשאני נעלבת אני צריכה ממך א,ב,ג. כל אחת והצרכים שלה. זה חיים מתוקים יותר כשהוא מבין אותך ויודע מה את צריכה. אבל את חייבת לתקשר איתו בכדי שהוא יוכל לעזור. וזה גם לצד הנגדי. תשאלי את בעלך מה היה רוצה כתגובה ממך במצבים שונים. תחקרו את הנושא יחד. זה ייעשה לשניכם כ"כ טוב!

תכל'ס…

טיפים מעשיים ותרגיל אימגו לתקשורת טובה יותר:

* התנסי בתרגיל אימגו: 

התרגיל כולל 1.להקשיב בלי לעצור את השני 2. לשקף את מה שאמר 3.לשאול אם הוא רוצה להגיד עוד משהו. ורק אז לענות. בצורה כזאת את נותנת לשני את ההרגשה שאת איתו לגמרי, מקשיבה, ולא עונה ישר.

זה תרגיל מדהים לזוגות הרוצים לשפר את מערכת היחסים שלהם. כדאי לקבוע 5 דקות בכל יום שבהם פשוט מדברים. משתמשים בשיטת האימגו וכל אחד בתורו אומר, והשני מקשיב, משקף, ונמצא שם לגמרי עבורו.

פשוט מתקשרים בצורה בריאה על כל מה שרוצים להגיד, חיובי או שלילי.

ה-קביעה של 5 דקות ביום לדבר זה משהו ששמעתי מפי רחל קעניג. וזה שיטה מדהימה שעובדת. ככה כל דבר שקשה לך, את יודעת שיהיה לך זמן להגיד אותו. ואז במקום להתפרץ, יש לך זמן לחשוב איך להגיד את זה בצורה הכי טובה. ולחילופין, זה זמן להגיד מילים טובות לבן זוג. על דברים שעשה שראית, על משהו שחימם את ליבך. לגברים בהתחלה זה נשמע תרגיל מוזר אבל עם הזמן הם גם מאד נהנים ממנו, ומרגישים שזה טוב לזוגיות. זה מלמד גם אותם לתקשר יותר טוב, ולהקשיב יותר טוב!

* תלמדי להקשיב: מה התנוחה שלי? ההבעות פנים? איפה אני מסתכלת? האם אני חושבת על מה שאני רוצה לענות או לספר? או שאני באמת שם, מקשיבה? יש לי פלאפון ביד? אלו שאלות שתשאלי את עצמך בכדי להגיע להקשבה יותר אמיתית. וגם לבעלך: אם יש אחד מהדברים האלו שהוא עושה או לא עושה, או כל דבר אחר, שתפי אותו! "הייתי מאד רוצה כשאני מספרת לך משהו שתסתכל אליי/ שתניח את הפלאפון בצד/ שרק תקשיב ולא תתן עיצות"

* תקשרי בחכמה: 1. אל תגידי "אף פעם" או "תמיד". אתה אף פעם לא מוציא את הזבל! תמיד את מאחרת! תהיי ממוקדת: פעמיים. אתמול והיום. לא להכליל. 2.כשאת נותנת ביקורת תני את ההרגשה שלך. החוויה שלך. במקום: אתה פוגע בי: אני מרגישה פגועה כשאתה אומר לי דברים כאלו.מסרים של אני, 3.אל תתקפי  אישית: אתה מעצבן. את גרועה בבישול. אל תשמשי בזלזול או ציניות. דברי על המעשה ולא על הבן אדם.

* כבדי:  זה נוגע לכל אדם. פשוט לכבד את השוני שלו. וזה במיוחד לבעלך, תראי לו שאת מעריכה את השוני שלו, שאת מכבדת אותו איך שהוא. הוא אוהב משהו אחר. הוא חושב בצורה שונה ממך. הוא מתעצבן מדברים אחרים ממך. כבדי את זה. וזה לא רק לתת לו מקום להיות שונה, זה גם להראות לו כמה את מעריכה אותו וכמה את צריכה את השונה הזה! תגידי את זה! ואו, איך את יודע לעשות ככה?? איזה מדהים זה שאתה יכול להרים את כל זה, מה היית עושה בלעדיך? תראי לו שאת צריכה את השוני שלו.

כולנו רוצים להיות שמחים ביחד, להיות אהובים ואוהבים, אז בואו נתחיל יותר לתקשר, לספר, להקשיב ולהתחבר.

איטא וולמן הינה יוצרת, שחקנית  ומנחת קבוצות. היא מעבירה סדנאות והרצאות להעצמה נשית דרך חסידות, דרמה, cbt ועוד במגוון נושאים ולכל סוגי קבוצות נשים ונערות. הסדנאות מתאימות לימי גיבוש, ימי עיון, סמינריוניות, מכללות, תיכונים, ועוד. ניתן להזמין סדנא/שיעור קבוע או באופן חד פעמי.

 היא גם כותבת ומלחינה מוזיקה וכעת בשלבי בניית מופע אישי ויצירת קליפ מוסיקה חדש. ניתן גם להציץ באתר שממש בשלבי בנייה כעת: 

Iotzma.com/he/קצת-עלינו/

להזמנת סדנא, מופע או יצירת קשר: 05445831112 או במייל: [email protected]

ב"ה

נגיעה נשית לפרשת ויגש/מירי שניאורסון

השבוע אספר סיפור אמיתי, לא מסדנאות האימון והייעוץ, עם שם בדוי וטשטוש הפרטים. סיפור על חלומות – טובים ורעים, מרתיעים ומנדים, חלומות שמתגשמים ומוגשמים. סיפור שמתחיל בחלומו של יוסף, על אחיו שמשתחווים לו, ממשיך בשנאת האחים ליוסף ולבסוף, כתוצאה מכך ומאירועים נוספים האחים כמעט הורגים אותו. בהשתדלות האח הגיבור והמלכותי יהודה, הם ״רק״ זורקים אותו לבור… בהמשך עומד יוסף בניסיון קשה עם אשת פוטיפר, רק בזכות הרוחניות שבו, אך מושלך לבית הסוהר לזמן ארוך. שם הוא פותר את חלומותיהם של שני שריו החשובים – שר המשקים ושר האופים, וכך היה. לאחר מכן מובהל יוסף מבית האסורים לבית המלך פרעה כדי לפתור לו את חלומו, על שבע שנות רעב שיגיעו לאחר שבע שנות שובע, וישכיחו את השובע. יוסף מוסיף ומייעץ לפרעה – שימנה אדם שיכין את המדינה לשנים הקשות. פרעה החכם ממנה בתגובה את יוסף למשנה למלך. עשרת אחיו של יוסף, (למעט בנימין הקטן) יורדים למצרים בעקבות הרעב שהגיע עד ארץ כנען, ומגיעים למשנה למלך ולא מזהים את יוסף. הוא מזהה אותם ומנסה לעוררם בתשובה על מכירתו, ואכן מצליח בכך. שיא הסיפור – כשיוסף מטמין את הגביע המיוחד שלו בשק של בנימין, תופס אותם בגנבתם, כביכול, ואומר להם: "אתם משוחררים, אך את בנימין אני משאיר לי כאן כעבד." יהודה מסרב לכך, שהרי נתן ערבות אישית לאביו שיחזור את הבן הקטן הביתה.

ובשיא הדרמה – ״ויגש אליו יהודה״, כך פותחת הפרשה, בתוקף ובעוז. בלי לבקש רשות. אומנם יהודה פונה ליוסף במילות כבוד: ״בי אדוני״, ״ידבר נא עבדך״, אך הוא נותן ליוסף להבין שאין פה שתי אפשרויות, ואפילו מוכן להיות עבד תחת בנימין. כשיוסף רואה את מסירות הנפש של יהודה לאחיו, הוא לא מתאפק ומתוודע לאחיו, מוכיח להם שהוא אחיהם, ואז קורה המהפך – פרעה בכבודו ובעצמו שומע על הסיפור ואומר לו שיזמין את אביו ואחיו לגור במצרים. הוא אף נותן להם את ארץ גושן, החלקה הטובה ביותר.

בזכות התוקף והגבורה של יהודה משתכנע יוסף שאחיו כבר לא שונאים לו ונחשף בזהותו האמיתית. האחים שחוששים מנקמה זקוקים לו שירגיע אותם שהוא לא נוטר טינה וכל מה שאירע לו היה בהשגחה אלוקית. גם בגלות, בסביבה של אנשי רשע, מצליח יוסף לשמור על הקדושה ואף משפיע עליהם להכיר בה׳ ומגדיל את אהבת ה׳ ויראתו בעולם. הדוגמה האישית שלו לעמידה על עקרונות מתחלקת לשניים: יש להתחסן מהשפעות שליליות של העולם ורק אחר כך להתחיל להפוך אותו למקום מתוקן וקדוש. גם מבחינה רוחנית טוב להם במצרים שכן יעקב אבינו שלח להקים שם בית תלמוד תורה בטרם הגיע וזוכה במצרים ל-17 (טו״ב) השנים הטובות ביותר שלו.

הסיפור השני הוא על יוכבד. משפחתה המורחבת יורדת למצרים עם סבה הגדול יעקב-ישראל. לידתה מתרחשת ברגע הכניסה למצרים – בין החומה החיצונית והפנימית. היא הנפש השבעים והיא עתידה להפוך לאם גואלם של ישראל משה רבנו, אחותו הגדולה מרים ואחיו אהרון אוהב השלום.

ניצוח וטיפוח הם שני השלבים הנדרשים לתיקון עולם: ניצוח – פעולה גברית לוחמנית כדי לשבור ולהכניע את הקליפות המתנגדות לקדושה. טיפוח – פעולה נשית המכוונת לעלות ולרומם את העולם (לאחר שנכנע) אל הקדושה. כשם שבגלות מצרים, שפתחה את התהליך העולמי העצום להעלאת ניצוצות הקדושה הטמונים בשבעים אומות העולם, הייתה זו אישה, יוכבד, שהשלימה את שבעים הנפש – כך גם הגאולה תגיע בזכות נשי ובנות ישראל (הרבי). מצוות הח״ן שקיבלנו (הדלקת נרות-המאירה את הבית ואת השבת, חלה-המזינה את המשפחה, וטהרה- הבונה את הזוגיות בקדושה) משקפות את הפיכת העולם למתוקן ומואר באור השכינה, ומזרזות את הדרך אל הגאולה.

יהיו הדברים לזכותם של ישראל יוסף בן יוכבד בת לוי לאורך ימים ושנים טובות ומאושרות.

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, מייסדת נפלאו"ת.

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן    mail: [email protected]   טלפון 054-9292901

ב"ה

31-12-2019-16-22-05-11ויגש

ב"ה

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

מגזין עטרת חיה / דבורה לאה אמיר

אני זוכרת את התקופה במדרשה, כשהגעתי לדירה, הסדר והניקיון לא היה הצד החזק בה. אני זוכרת שרציתי לנקות את החדר שקיבלתי ובהעדר חומר ניקוי נאלצתי לשטוף רצפה עם אבקת כביסה… הגעתי מבית עם הרגלי ניקיון וסדר ב"ה, ומאד סבלתי מהלכלוך ובעיקר מהתנהלות הבנות שלא גילו אכפתיות כלפי הבית שבו גרו וחיו. כשקיבלתי את משרת ההדרכה והאחריות על הסדר והניקיון, גיליתי שלא רק עם ילדים צריך לעבוד אלא גם עם בחורות גדולות ממש.

דבר ראשון, באמת היה אכפת לי מהפנימיה, אהבתי את הבית וטיפחתי כל פינה שבו וכשהבנות ראו שאני דואגת למפות יפות, לכיסויים מיוחדים לספות, למטבח יפה עם אלמנטים עיצוביים הן ראו שזה באמת כיף ונעים לחיות בבית נקי, יפה ומעוצב והתחילו לשתף פעולה.

הבנתי גם כי כל אחד גדל בבית שונה עם סדרי עדיפויות משתנים וצורת חיים אחרת.

הכנתי רשימת תורנויות מסודרת ולכל תורנות היה דף שהגדיר מה היא כוללת. לדוגמה: שטיפת רצפה. אחת יכולה לחשוב שזה להעביר סמרטוט (בדירה של שבע בנות) אחת לשבוע. ואז היא גילתה ששטיפת רצפה כוללת הרמה והזזת הרהיטים, שפיכת מים עם סבון, ואפילו את הסרטוט יש לסחוט ולתלות בסיום…

ב"ה, בזכות פרוט התפקידים האכפתיות והעזרה, היום שתי חברות שלי משם שנשאו, מספרות כי הבית שלהן נקי בזכות התקופה שגרנו יחד, הן פשוט למדו לנקות ולסדר.

סדר וניקיון הם מרכיב חשוב בכל בית ובפרט בבית יהודי חסידי. ידוע שהרביים שמו דגש על הסדר ("היום יום", יז' תמוז). אנו, נשים ואימהות עובדות ועם זאת חשוב לנו בית מסודר ונקי וכמובן רוצות להקנות הרגלים חיוביים לילדים שיבנו את בתיהם.

אם כן, איך נשתף את הילדים בעבודות הבית, נרגיל אותם לעזור ונחנך אותם לשותפות משפחתית? את התשובות נקבל משתי נשות מקצוע ואמא יצירתית אחת.

'מטרת העל' של המערכת המשפחתית

רחל טרעגער, היום סבתא מרובת נכדים, כן ירבו, מאמנת אישית ומנחה להורות וזוגיות מחדדת לנו נקודות חשובות:

"'מטרת העל' צריכה להיות בניית אווירה נעימה בחיי היום–יום בבית בתוך עקרונות המערכת המשפחתית ובמיוחד כשמדובר על מערכת ההולכת בדרכי תורה, מצוות וחסידות. הבית צריך להיות המקום שהכי נח ונעים להיות בו. מקום הרצוי בכל שלב בחיים, לכל אחד מבני המשפחה. מקום בו נוכל להראות את היכולות, הרצונות, החולשות והקשיים שלנו ובכל זאת נרגיש בנח. מקום בו נוכל להביע את עצמנו, את הצורך והרגש שלנו ועדיין נרגיש בו רצויים ואהובים".

רחל מדגישה ש"יש תקופות בחיים בהן סדרי העדיפויות של הפעולות משתנים ואיתם תוצאות הפעולות משתנות אך היעד העיקרי לא משתנה – בניית אווירה נעימה וקשר חם בין בני הבית ובינם לבין התורה–ומצוותיה! יהיו תקופות שבהן נשתמש בכלי סדר וניקיון לפי סדר עדיפות שקבענו ותקופות אחרות בהן נרפה קצת והדגש יהיה על דברים כמו: מנוחת הגוף, טיפוח הגוף/הבריאות, תזונה או טיפוח קשר בין אישי בין בני המשפחה".

רחל מעניקה כמה טיפים שיעזרו להקניית הרגלי סדר בבית:

כדאי לקבוע מקום קבוע בבית לכל סוג של דברים, כגון: ספרים, כלי כתיבה, צעצועים, כלי תפירה ועוד. כאשר כל מקום מתחלק לתת–סוגים עם מקומות קבועים גם להם. כגון: ספרי קריאה/קודש/ילדים קטנים/בישול/רפואה וכדומה.

חשוב ליידע את בני הבית בחלוקות ובמקומות הקבועים של החפצים וכך כל אחד יודע איפה כל דבר נמצא ולאן להחזירו בתום השימוש.

למיין ולארגן את המחלקות השונות מעת לעת, להוציא, לזרוק ולהעביר הלאה אם צריך.

מחלקה אחת תהיה מחלקה של דברים הדורשים טיפול: החלפה, הברגה, תפירה, צריך לקנות וכדומה.

"כעת, אסביר איך לשלב את הילדים בשמירה על הסדר והניקיון בבית, ויותר מזה, לגרום להם לאכפתיות – שיהיה להם חשוב ושירצו בסדר ובניקיון בעצמם.

"כשרוצים שאדם יתחבר למה שהוא עושה צריכים לגרום לו רגש חיובי בנושא הספציפי וזה יכול לבוא לידי ביטוי על ידי:

א. מחמאות – הגורמות לו להרגיש שאהבו את מה שעשה, ראו אותו. כך הוא חש קיים ובעל ערך בעיני הוריו.

ב. העצמת הדבר הרצוי – הילד עשה משהו טוב ואני רוצה שיעשה אותו שוב, עליי להשקיע בהעצמת הילד, להגיד לו כמה אני שמחה בזה, לספר לאחרים בנוכחותו. שום דבר לא מובן מאליו!

ג. לצ'פר – נתינת פרסים כעידוד על הפעולה שעשה – "מתוך שלא לשמה בא לשמה".

ד. לאהיב ולחבר – אם אני רוצה שלילד יהיה אכפת מחדרו, אתן לו קופסה יפה לאכסון החפצים, תמונת קיר לחדרו, כיסוי מיטה שייתן לו חשק להשאיר חדר ומיטה מסודרים, מדף לחת"ת וקופת צדקה יפה… – החשוב הוא שיהיה משהו שהילד יאהב ויחבר אותו למקום ולעקרונות הבית.

ה. לשתף את הילד בהשקעות שאנו עושים בבית ובחלומות שאנו חולמים להגשים בו (כולל סיבות, עלויות, ציפיות) ולפעמים אפילו להתייעץ בדעתו, "מה החלומות שלך ומה אתה היית רוצה שיהיה בבית?" כך הוא ירגיש מחובר יותר לבית ושהבית שייך אליו וכך תתפתח אצלו תחושת אכפתיות לבית.

ו. הסברה מפורטת – למה נקרא "מסודר" או "נקי". לקחת מקום אחד ולהדגים לילד כיצד לסדר אותו ותוך כדי לספר לו מה אני עושה ומה המחשבה שמובילה אותי כשאני מסדרת פה, ולחזור על זה מספר פעמים. (הילד, כמוני, לא נולד עם ידע בנושא, כולנו לומדים).

ז. להימנע מביקורת ולהשקיע בדיבור על הרצוי ואת הלא רצוי להשאיר בצד.

ח. להתחשב בילדים: לדרוש מהם עזרה המוגבלת בזמן הידוע להם מראש – ולא ליותר מחצי שעה בדרך כלל. לתת לילדים כמה אופציות לעזרה, שיבחרו מביניהם מה הם אוהבים ומעדיפים.

"והכי חשוב, פיתוח אווירה שמחה בבית. כל שלב והאתגר שלו ואנחנו ההורים כראש למערכת צריכים להיות קשובים לאיתותים שהיא משדרת. כמו בעת לידת תינוק חדש, עניין בריאותי הדורש השקעת זמן או כח פיזי, אירוע משפחתי, עומס בעבודה, חופש במערכת החינוך וכדו'. כשמזהים איתות לשינוי, נדרש מאיתנו לחשב מחדש מהו סדר העדיפויות בבית ולהתנהג בהתאם."

שם המשחק: יצירתיות

שרי הוד, אם לשמונה, כן ירבו, מרחובות. נותנת לנו רעיונות:

"בבית שלנו הנהגתי רעיון יצירתי וחוויתי לשיתוף הילדים בעבודות הבית. אנחנו משחקים כאילו ביתנו הוא בית מלון והילדים – החדרנים. הם נהנים מהרעיון ומשתפים פעולה יפה, כל אחד מסדר את חדרו ומחליף מצעים ללא מריבות וצעקות. לאחר שעבודת החדרנים הסתיימה, אני מגישה "ארוחת ערב של בית מלון" – ארוחת ערב רגילה אך מוגשת בצורת מיוחדת. ירקות חתוכים באופן מושקע, מפיות יפות לכל אחד ושולחן הנראה יותר מזמין ומפנק.

"הילדים שלי אוהבים לערוך שולחן לשבת אז 'על הדרך' הם מסדרים כבר את הסלון, עורכים יפה את השולחן עם כלים ומפיות והבית לובש חג לכבוד שבת, כבר ביום חמישי.

"מידי פעם כשאנחנו מנקים את הבית אנו מניחים שעון חול ואחרי 15 דקות כשהחול נגמר, סיימנו לנקות! מה שלא הספקנו, נמשיך מחר. לאחר מכן, אני נותנת צ'ופר, את הילדים הקטנים אקח לגינה עם ארוחת ערב והילדים הגדולים יכינו "מסעדה" לכל המשפחה.

"בנוסף, על המקרר יש לוח תפקידים לכל ילד לפי מה שהוא אוהב לעשות. הכנתי לוח בצורת שעון שכל אחד מסובב ולפי מה שיוצא לו זה תפקידו להיום, ואז, אחד מוציא את הכביסה מהמכונה, אחד תולה ואחד מכניס הביתה…"

נגיש, נעים ומסודר

דבי מעטוף, אם לשלושה המתגוררת בלוד, מעצבת פנים, מומחית לשדרוג הבית והום סטיילינג.

"עיצוב החדר יכול להשפיע על הילדים בשיתוף הפעולה בבית. צריך לתכנן את סביבת הילדים בצורה המתאימה להם. אם זה מדפים נמוכים לספרים שמתאימים לגובהם למשל, או אחסון משחקים בקופסאות נוחות לשליפה. כך הילדים מסוגלים ויכולים לקחת ולהחזיר בעצמם ומתאפשרת להם עצמאות. רצוי לסדר את ארון בגדים בצורה נוחה ונגישה לילד – שיוכל לבחור מה ללבוש ובקלות להחזיר כביסה נקיה.

"גם סל כביסה צבעוני יגרום להם לרצות לאסוף את הכביסה המלוכלכת מבלי שנבקש מהם.

"אל תעמיסו את החדר בחפצים מיותרים אלא הקפידו לסנן מידי פעם ולהשאיר בחדר רק מה שבשימוש יום–יומי, כך שיהיה מקום לשחק וקל לסדר ולארגן את החדר (מה שבשימוש לעיתים רחוקות אפשר לאחסן במקומות נסתרים ופחות נגישים).

"אם יש בסלון משחקים אפשר להסוות אותם בסלסלות המתאימות לעיצוב הסלון ובכך לשמור על סדר אסתטי.

לסיכום, צריך לזכור שבית נעים ומותאם לצרכי המשפחה יכול להפוך כל מטלה לחוויה!"

דבי מעטוף: [email protected]

רחל טרעגער: 6761301–054

ב"ה

 חוזב"ש

מגזין עטרת חיה / אריאלה דאשיף

בתקופה בה החלה תנועת התשובה, לפני כ–40 שנה, החזרה בתשובה הייתה משהו נדיר ומסתורי. החוזר בתשובה נדמה היה כאילו פוסע אל תוך ערפל סמיך, ואובד שם לעד…

היום, בחסדי ה', יש הרבה יותר חוזרים בתשובה, ויש הרבה יותר ניסיון לדעת איזו הכוונה לתת.

האמת, שקשה מאד לקרוא לתנועת התשובה "חזרה בתשובה", משום שהסטטוס הראשוני של מי שלא גדל על ברכי התורה והמצוות אינו של חוזר בתשובה, כי הוא לא "חוזר" ולא "שב", שהרי הוא לא ממש חטא, אלא חי בלא ידיעה, ולכן הוא לא "חוזר" אלא "מתחיל". הוא יצא ממקום של "תינוק שנשבה" ועכשיו מתחיל את צעדיו הראשונים.

אולי אם זו הייתה הגישה לפני 40 שנה, היה יותר קל. מי שסייע למתחילים באותה תקופה, בדרך–כלל היה חסר את הגישה המדויקת. לא אפרט אותה, אבל מתוך הוראותיו של הרבי ניתן להבין את הגישה המהפכנית שלימד:

לא להתנתק מן המשפחה בשום אופן!!! ההורים הם אלה שגידלו את האדם וחבים כלפיהם כיבוד הורים. עם ישראל הם עם אחד. לא שניים: "חפשיים" ו"חרדים".

אל תקפוץ למים עמוקים. התשובה היא תהליך, לא שינוי חד, יש ללכת אותה לאט  ולהגדיל כלים כל פעם קצת. לא לקבל יותר מידי קבלות מהר מידי.

לא לזרוק את התינוק עם האמבטיה!!! בחילוניות ישנם דברים שלמדנו שהם בעלי ערך: נימוסים, ערכים, ידע. החילוניות צריכה העלאה, לא פסילה מוחלטת. פעמים רבות, כשחוזר רצה להפסיק לימודים אקדמיים – הרבי הורה להמשיך עד הסיום.

החוזב"שים חיים עם ובתוך החרדים מבית, הישיבות לחוזב"שים הם בתוך הישיבות הרגילות, ואם הבחור רוצה ויכול – יעבור ללמוד עם המנוסים יותר. הרבי הורה שלא לפסול שידוכים עימם, אלא כל מקרה לגופו.

משפיע משפיע משפיע!!!!

כמה רווח והצלה עמד לנו החוזב"שים בזכות הוראותיו של הרבי מה"מ. הדרך לא הייתה קלה. כל הלבטים ותהפוכות הנפש, הבכי והכאב שעברתי (אני יכולה לדבר בשמי, אבל בטוחני שגם אחרים חשים כך), כמה השוואות השוויתי את עצמי לחרדים מבית, וכל–כך בושתי על שאיני מעודנת כמוהם. ויום אחר כך – מרוב "אורות" שה' משפיע על חוזב"ש, הוא כבר סבור שהוא לפחחחחחחחחוווות 'בינוני', אם לא כבר כבש את האוורסט.

כל מי שבחסדה הגדול זכתה להיות המשפיעה שלי, יודעת לכמה שיחות חיזוק הייתי זקוקה כדי לעבור את הזמנים הלא פשוטים האלה (גב' רוזה מיידנצ'יק הנפלאה והטובה, גב' גרינברג שכל–כך התמסרה, ופייגי בוקייעט שהעמידה אותי על הרגליים של הביטחון המוחלט בה'). אם לא שהרבי הורה לקבל את החוזב"שים במוסדות הרגילים, והרב שמואל חפר שקיבל אותי עם כל כך הרבה הבנה, בלי לחץ, ונתן לי עבודה בפנימייה (שלא כיסתה מחצית מן ההוצאות…) – איפה הייתי היום? לא, אין לי אשליות. לא הכל ולא כולם היו מושלמים, אבל ה' סייע שאמצא את המסורים באמת, להוליך אותי בדרכים ישרות.

הרבי הציל אותנו.

אבל עם כל זה, עדיין הדרך שעוברים צריכה ליבון ולמידה. הרב דן טיומפקין חידש הסתכלות שונה על תהליך התשובה. הוא משווה את תהליך התשובה לתהליך ההגירה למדינה זרה. כמו בהגירה, מי שנכנס לעולם החרדי, משנה שפה, משפת רחוב, לשפה נקייה, לומד מושגים ומילים חדשות, ולפחות לשון אחת נוספת אם לא שתיים (עברית, יידיש, ארמית). משנה לבוש, כידוע. משנה דרכי התנהלות. אני זוכרת עד כמה היה לי קשה בהתחלה להמתין לסעודת השבת… התהליכים הראשונים של החזרה היו במסגרת קהילה ליטאית, ושם לא טעמו דבר לפני התפילה… ועד שחזרו מבית הכנסת… והתיישבו לשולחן (משפחה גדולה, זוכרים?)… וקידשו… ובצעו… ה'!!! אני רעבה!!!  והעיקר – משנה צורת חשיבה – מ"אני יעשה מה שבא לי!!!" ל"אני עושה מה שה' והרבי אומרים".

כל השינויים האלה גדולים ומהותיים, ומצריכים אנרגיות לא מעטות. ברוך ה' שזיכה אותי לעבור את כל אלה בצעדים ראשונים בכפר חב"ד.

חמשת השלבים:

הרב טיומפקין מציין חמישה שלבים שעוברים חוזב"שים רבים, והם מובאים כאן, בעיבוד שלי. מאד חשוב להיות מודעים, כי אז אתה לא מרגיש "ציפור משונה".

שלב ראשון: ראיית החברה החרדית כמושלמת, והרצון להיטמע בה באופן מוחלט.

כאן מוצאים קשת רחבה של התנהגויות, שכוללות התנתקות מוחלטת מן החברה הקודמת, וזלזול בה. ביקורתיות כלפי העולם החילוני, ורצון שלא לנהוג על פי מה שנראה כערכיו. יש רצון לפרוש ולהתעלות. יש בזה הרבה מן הטוב, שהרי זה הזמן לשבת בישיבה או במדרשה, להסתגל, לחקות כדי ללמוד את עולם התורה. אולם יש שזה נלקח לקיצוניות, לרגשות של כעס.

אבל, מאחר ואין לאדם דרך למחוק את עברו, שהרי עברו הוא חלק ממנו ממש, הרי שנוצר נתק בתוך הנפש – בין מה שאני עכשיו, למה שהייתי. צריך על כן לחזור בהדרגה תוך בחינה, מה ראוי ומה לא, ובקשר עם משפיע.

שלב שני: הדיסוננס – "פקיחת העיניים" נחיתה.

בשלב הזה המודעות העצמית, לגבי מה אני חש בתוכי בנוגע למגוון עניינים – עולה. החוזב"ש ניתקל פתאום בחוסר מושלמות בחברה החדשה, אליה הוא משתייך, וזה עלול להביא אותו לשבירה. "הם לא צדיקים כולם כמו שחשבתי…" חיחיחי…בוקר טוב אליהו!!! המצב הזה צריך תיווך, שעניינו בשניים: א. העיקר הוא מה אתה עושה עם עצמך – האחריות להביא גאולה לעצמך היא שלך, לא של ראש הישיבה, המשפיע או אפילו הרבי. ב. תלמד להסתדר בחיים. אם אתה רואה ש–X הוא חדל אישים – לא משנה כמה תארים יש לו – תתרחק ממנו, באופן המותר על–פי תורה: בלי להשפיל, לכעוס או לדבר לשון הרע. אם אתה צריך לעמוד על שלך, תעשה את זה – בתוקף ובנועם.

שלב שלישי: ההתנגדות וההאשמה – התרסקות.

זה השלב שיש שחוזרים לחייהם הקודמים או חיים במרירות בלתי פוסקת. יש שחושבים שהחזרה בתשובה הייתה "טעות". אבל אם לוקחים ללב את הנכתב בשלב ב'. ומתוך אמונה וביטחון, שכל מה שה' מעביר אותך – לטובתך והוא הטוב והנכון, הדברים קלים יותר. אבל שוב, זה לא אומר שאדם צריך להיות טיפש או ללא עמוד שידרה.

שלב רביעי: התבוננות פנימה, איסוף שברים.

עכשיו כבר למדנו, שהחיים הם לא שחור–לבן. זהו שיעור קשה לחוזב"שים, כי הם בדרך כלל אוהבי אמת, שוחרי צדק ורודפי שלמות. עכשיו לומדים לחיות בשלום עם העולם הסובב הלא מושלם, ועם עצמינו – הלא מושלמים גם–כן. עם זה שעסקנים הם עסקנים ומטבע בריאתם הם יהיו פוליטיקאים, אבל תועלתם מרובה מהיזקם (בדרך כלל). עם זה שילדים הם ילדים…ולפעמים או לא לפעמים…יטפסו על ספות, יתחצפו, יכו, יעשו שטויות – גם גדולות, וזה נורמלי ולא צריכים להיבהל כלל. שבני עשרה ישנים עד 14.00, ולא בגלל שהם כופרים או "לא יראי שמיים". ושרבי יש רק אחד.

שלב חמישי: יצירת איזון, שילוב ושלום.

זה השלב בו אפשר לנשום לרווחה – החוזב"ש כבר IN בעולמו החדש. כאן הוא יודע את מעלותיו, ונהנים ממנו עצה ותושייה גם החרדים מבית, כי נוח לו וטוב לו עם עצמו, והוא גם הוא יודע להעריך את גודל המתנה שנתנה לנו החברה החסידית–חב"דית, ואת גודל המסירות שנדרשה לה. לצערינו לא כולנו זוכים להגיע לשלב זה, אבל המודעות תסייע לצאת מתקיעות.

כמה מילים לסיום

במשך השנים הבטתי סביב, וראיתי שככל שהאדם מגיע מרקע יציב וחם יותר, כך תהליך התשובה שלו חלק וקל יותר. ככל שהנשמה "נזרקה" למחוזות רחוקים יותר בגשם אבל בעיקר ברוח, הדרך לצאת מן הסבך – מפותלת ולפעמים ארוכה מאד. זה ככה, כי קשיים נפשיים מעוותים דרכי חשיבה והנחות יסוד. חיי התורה והמצוות מזינים את היציבות והבריאות הנפשית, אבל כמו ברפואת הגוף, ישנם מיקרים שגוף חולה לא יכול לסבול, במצבו, תזונה והנהגה של בריאים, ולכן נדמה שהתורה–ומצוותיה "זה לא בשבילי". אין כאן מה לעשות, ואת תהליך הריפוי צריך לעבור…כי כמו שנאמר כבר "יותר קל להוציא את היהודים מהגלות, מאשר את הגלות מן היהודים". זו לא אשמת אף אחד, זהו שיבחם של ישראל, שדבקים בה' בכל מקום ובכל מצב.