ב"ה

באדיבות אתר 'אור חיה לייב'

הני אלישביץ, עטרת חיה

"אל דאגה חבריא"

אפתח בוידוי שאולי אמור להיות ביני לבין המערכת: כשקיבלתי את כותרת המשנה לכתבה, הרמתי גבה, אפילו שניים. מה פרושה של השאלה "אין דרך חזור"? לאחר מכן שקלתי בדעתי והכרעתי שמן הסתם זה ציטוט של אחת מטענותיו של ה"קלוגינקר" (היצר הרע החכמולוג, שיודע איך ואיפה לתפוס אותנו), ומן הדין הוא לענות לו, כי כמה שזה נשמע עצוב – בנושא חינוך הוא תוקף אותנו הכי הרבה, מפיל את רוחנו, מנבא שחורות ובקיצור – עושה ככל יכולתו להוריד לנו את המורל והבטחון העצמי.

אם כך – לפני שנענה על שאלות בנושאי חינוך – כדאי שנזכור את דברי אדמו"ר הזקן בתניא (פרק כ"ו): "ברם כגון דא צריך לאודעי כלל גדול כי כמו שנצחון – לנצח דבר גשמי, כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה. הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גבור יותר מחבירו! ככה ממש בנצחון היצר אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם".

לא משנה איזו טעות עשינו, לא משנה מה המחיר שלה כרגע – מעצבות, נקיפות מצפון ונדודי שינה – לא תצמח שום תועלת! ואם נראה לכם שהגזמתי, אז בואו נקרא איך ממשיך אדמו"ר הזקן באותו פרק:

"אך העצבות ממילי דשמיא צריך לשית עצות בנפשו לפטר ממנה! אין צריך לומר בשעת עבודה שצריך לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב אלא אפילו מי שהוא בעל עסקים ודרך ארץ אם נופל לו עצב ודאגה ממילי דשמיא בשעת עסקיו בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אחר–כך בתאוות חס–ושלום כנודע שאם לא כן מאין באה לו עצבות אמיתית מחמת אהבת ה' או יראתו באמצע עסקיו???"

אז מה כן עושים?

הנקודה היא שיש הבדל בין עצבות למירמור. העצב מוביל לדיכאון, והמירמור מקפיץ את האדרנלין בגוף לעשות מעשה כדי לצאת מהמצב הלא טוב. ובעוד שעל העבר צריך לזכור שהכל הוא בהשגחה פרטית, וה' מנהל את העולם, הרי לגבי העתיד דרשו בפרקי אבות אי אתה בן חורין להבטל ממנה. צריך לעשות! ולא צריך לחפש הרבה "איך", כי המפתח נמצא בלוח היום–יום שנקרא בעוד כחודש: "הכרזת אאמו"ר (הרש"ב) באחת ההתוועדויות: 'כשם שהנחת תפילין בכל יום היא מצוה מדאורייתא על כל יהודי, מבלי הבדל אם גדול הוא בתורה, או איש פשוט – כך חוב גמור על כל יהודי להקדיש כחצי שעה מחשבה בכל יום אודות חינוך בניו, ולעשות ככל שבכוחו, ויותר מכפי כוחותיו, לדאוג ולפעול על בניו שילכו בדרך שבה מדריכים אותם'".

כלומר – המפתח הוא בהקדשת זמן לחשיבה, לימוד, קבלת הדרכה וכדו' בנושא זה של חינוך. כל כך הרבה חומר על טהרת הקודש יש היום בנושאי חינוך ב"ה, חומר שלקוח ממקורות החסידות, קורסים והנחיות הורים של אנ"ש – שצריך רק למצוא את הדרך להיות חלק מכל זה, ללמוד וליישם. וכששומעים הרצאה מוקלטת, יושבים בהנחיית הורים, מתייעצים עם המחנכים וכו' – לזכור כל הזמן שהמבט הוא "אז איך מקדמים? איך לומדים את הדרך ממה שעשינו עד כה?" ותמיד, תמיד יש דרך לתקן!

ממה בכלל מתחילים?

כאשר אנו רואים ב"מבחן התוצאה" שדרך החינוך עד כה לא הייתה ראויה, ולוקחים החלטה של שינוי יש להביא בחשבון מספר גורמים:

* להעריך את יכולתנו לעשות שינוי (ולפי זה לחלק את המשימה שבפנינו ל"מנות" בגודל המתאים ובכיוון הנכון).

* לבחון היטב את תכונות וגילאי הילדים בהם יגע השינוי (ובהתאם לכך לתכנן את שלבי השינוי שנעשה בהדרגה).

* לחפש "גב" שילווה אותנו – אם זה בן הזוג, משפיע/ה, מומחה בתחום או כל אחד אחר – כי כדי להתמיד בשינוי ולא להישבר – צריך גם סיוע חיצוני.

* לפנות את הזמן והמקום לשיחה עם הילדים על השינוי שעומד לבא – בהתאם ליכולת הבנתם. כמובן שהשיחה צריכה להיות בהתאם להחלטות המושכלות שקיבלנו, ולאו דווקא ליידע מראש על השלב הסופי של התהליך אם הוא כרגע לא ניתן להכלה על ידי הילד.

* לחשוב על "מרככים" שיעזרו לנו לעבור את הדרך הזו בקלות יותר. כי שינוי דורש עקירה מהמקום הרגיל – "אזור הנוחות", ולא פעם שינוי כזה אצל ילדים יגרור "משבר" והתנגדות, לכן מוטב להערך מראש ולבנות סוג של מערך פיצוי שיקל את המעבר.

לדוגמא – ילד שמנתקים אותו משעות של שהיה מול המחשב – יכול לקבל כדי לרכך את המעבר השתתפות בחוג שמתאים לו – מה שגם ימלא חלקית את זמנו, גם יעסיק את מחשבותיו וגם יהווה סוג של "פיצוי".

ובכל מקרה – אנחנו חייבים מנה גדושה של הכלה וסבלנות – להכיל את הקושי שלנו וקושי הילדים. לזכור שזה אנושי וצפוי ויקח זמן, אבל יש לנו את הכח לשנות. ה' נתן לנו את הנסיון יחד עם כח ויכולת תיקון.

ואם יש התנגדות?

הרבי מה"מ מנחה אותנו באופן ברור במכתבים רבים מאד באגרות קודש מה עושים כאשר הילד מתמרד ומסרב לקבל נסיון "לתקן" אותו, ועיקרי הדברים:

* בגיל שהילד לא מוכן לשמוע מההורים – השפעה על ידי חברים וכדו' מומלצת ביותר.

* לאהוב אותו, ולשדר לו באופן ברור ביותר את האהבה, ויחד עם זה לכוון שוב ושוב לדרך הנכונה.

* ליצור בבית אווירה חמה, אוהבת ומכילה, לעסוק בייצור האור – שידחה בעזרת–ה' הרבה מן החושך.

* מעניינת במיוחד היא התייחסות הרבי למקרים שלכאורה כבר לא ניתן לתקנם: הרבי אומר כי השפעה על אחרים באותו תחום בו הייתה הטעות – משפיעה ומסוגלת לתקן את העבר, וליצור תוצאות חיוביות בהווה!

ולבסוף חשוב ביותר לזכור – שתפילת האם על ילדיה היא כלי עצום שפועל בוודאי ובוודאי, וכפי שענתה סבתי ז"ל לאבי ז"ל כאשר שאל אותה בשנותיה האחרונות כיצד לא חששה לגדל לבדה ברחוב אנטי–דתי שלושה ילדים צעירים ותוססים? – "הכרית הזו, שאתה רואה למראשותיי, לא בוקר אחד הייתה רטובה מדמעות של תפילה. זה מה שנתן לי את הבטחון והרגיעה בחינוך הילדים".

להודות בטעות?

לא פעם שואלים האם נכון להודות בטעות בפני הילדים, או להציע את הדברים באופן אחר, בניסוח אלגנטי יותר. בעניין זה מעניין לקרוא אפיזודה שהתרחשה בין אדמו"ר הרש"ב – מייסד ישיבת "תומכי תמימים", לבנו אדמו"ר הריי"צ שהיה אז אברך צעיר מאד לימים, ומונה על ידו למנהל בפועל של הישיבה (כפי שסופרה על ידי הרבי – באג"ק ח"ח אגרת ב'תרז):

"ידוע אשר בישיבת תו"ת בכלל ובהנהגת התלמידים בפרט, הי' כ"ק מו"ח אדמו"ר המנהל פועל. והנה פעם קרה אשר אחד התלמידים קנסוהו בקנס חמור, וכיון שנגע ללבו הרי באופן יוצא מהכלל השתדל הת' הזה לפגוש את כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע ובכה לפניו בדמעות שליש. וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אמר לההנהלה אשר יבטלו את הקנס או עכ"פ יקילו בו.

"כשבא כ"ק מו"ח אדמו"ר ונודע לו הדבר, נכנס לכ"ק אביו אדמו"ר ואמר לו, אשר מובן מעצמו שאין הוא ח"ו מהרהר על גוף הענין, אבל כיון שעשוהו למנהל פועל ובמילא מוטלת עליו האחריות במדה ידועה של המוסד והמשמעת בזה הוא עיקר ויסוד, במילא אינו יכול לשאת עליו אחריות בהנהגה כמו זו אשר מבטלים החלטת המנהל פועל וכו' ובמילא מתפטר הוא ממשרה זו.

וסוף דבר הי' אשר כ"ק אביו אדמו"ר שינה את כל הענין. איני יודע בפרטיות באיזה אופן, אבל התנהל הענין רק ע"י המנהל פועל וההנהלה".

ב"ה

ב"ה

השבוע (שלישי) התאספו מאה חמישים נשים באולם בית ספר 'אור מנחם בנות' לקבל יסודות להאיר את ביתם ולהעצים את ילדם באמצעות חינוך חסידי איתן.

פתח את היום הרב שלמה רייניץ, מומחה לחינוך ע"פ שיטת חב"ד אשר העביר את השיטה לחנך באהבה.

אחריו ד"ר מייקל בנד, פסיכולוג חינוכי נתן כלים להעצמת הילד ולבניית הערכה עצמית אצלו.

לאחר הרצאות אלו נהנו הנשים מארוחת בוקר עשירה ומגוונת. לאחרי הארוחה הרב ברוך וילהלם, שליח הרבי בנהריה, העביר את יסודות החינוך החסידי ואת הדרכים בהם כדי לחנך את הילדים בדור שלנו.

בסיום היום הרצה הרב יואל בייטש, משלוחי הרבי בראשון לציון אשר הדגיש את החשיבות בחיזוק הקשר בינינו לבין ילדינו. הנשים הודו למארגנות ובקשו לארגן ימים נוספים כאלה, התורמים רבות לעיצוב דור הגאולה!

ב"ה

מי מפחדת מהחושך? • נגיעה נשית פרשת מקץ

״עשיתי הכול לפי הכללים״ אומרת רחלי, ומוסיפה בנחישות שהולמת את המראה המוקפד שלה ״אני לא עצלנית, לא מפחדת מחושך ולא מעבודה קשה.

לילות סחבתי קולקציה מהאוטו למכירה וחוזר חלילה, אבל אף פריט לא נמכר״. הייאוש שלה מוסתר היטב בעטיפה של נחרצות, והיא ממשיכה לספר על תלאותיה: ״בהתחלה תפרתי בעצמי, אני הרי יודעת וטובה בכל מה שאני עושה״ היא מעידה על עצמה בביטחון. ״אחר כך העברתי את קו הייצור למרחקים. תמיד הקפדתי על הכללים, תראי איך הכל מדויק ומרשים״, ואני מסתכלת חליפות עליה ועל הקולקציה, הכול באמת מרשים, מושלם ומזמין אבל ריבנו של עולם, מאיפה מתחילים?
רחלי ממשיכה לגולל את דרך החתחתים המאפיינת כל כך נשים בעסקים. ״זה היה בתקופה שהבת שלי הייתה באשפוז. שמתי במחסן את הסחורה והכול נרטב שם. הייתי צריכה להתחיל הכול מההתחלה״.

״קשה לי להגיד את זה, אבל פתאום אני מרגישה כאילו אני לא בולטת, לא רואים אותי, הלך לי הביטחון ונעלמה לי האמונה. פשוט אין לי מושג איך אני עושה את זה״ מסיימת רחלי והפחד ״לא להיות״ נמסך בקולה. אני מבינה שהגיע הזמן להשתיק את קולו של ההיגיון ולהשמיע את קולה של האמונה. כן, פנימיות התורה יכולה להביא את הכוח מפח השמן הטהור לעולם העסקים.

אנו רק שומעים את שם הפרשה, ״מקץ״, וכבר מצפים שיגיע הקץ, כמאמר הרבי: שכלו כבר כל הקיצין. אנו מייחלים לכך שחנוכה לא יהיה רק נס של שמונה ימים של פח השמן, שהרי ימים אלה קשורים לשמונה העניינים שיתגלו בעתיד וייגלה כינור דוד בעל שמונה הנימים.

ומה הסיפור האמיתי של חנוכה? האם הסיפור הוא מסירות הנפש של המכבים, מלחמת המעטים ברבים והניצחון המופלא או שמא פלא השמן הקטן שהספיק לשמונה ימים?
מתברר שהמערכה לא הוכרעה בניצחון בשדה הקרב. המלחמה האמיתית מתרחשת מאז ועד היום בזירה אחרת. הסכסוך היהודי-יווני שהתחיל אז ונמשך עד היום ומפיל חללים רבים, הוויכוח האמיתי בין יהודים ומתייוונים, הוא האם התורה היא שכל נפלא בלבד או שכל מילה בה היא דבר ה׳ ממש!

סוד הניצחון חבוי במהותו של השמן הטהור, הרומז לאמונה טהורה המסתתרת בפנימיות הנשמה של כל יהודי. למרות נסיונם לא הצליחו היוונים לטמא את האמונה החבויה עמוק בכל אחת ואחד.

הדרך לעשות זאת נמצאת בתורת החסידות, שבכוחה אפשר להתגבר על טומאת יוון. תורת החסידות עוסקת בגדולת ה׳, מאירה את האמונה בקב״ה ולא נותנת לשכוח אותו.
כיום יכולה כל אחת לטעום מפנימיות התורה, שליחות חב"ד נמצאות בכל מקום על פני הגלובוס – מאירות, מזמינות ומספרות את הסיפור האמיתי. הן התשובה לחשכת הגלות, לבלבול ולשקר. כל מי שחפצה יכולה לטעום מהמעיין הנפלא של פנימיות התורה ולהאיר את העולם באור של קדושה.
בגלל היותנו קרובים להתגלות המשיח, מתעצם החושך וכוח הטומאה מנסה לעכב את הגאולה. אך החושך לא מפחיד, כי ברור לנו בוודאות שהגיע הזמן ״לטעום מתורתו של משיח״. צריך רק לפקוח את העיניים ולראות.

באיזה תחום בחייך היית רוצה לפקוח את העיניים, לגרש את החושך ולראות את האור? עכשיו זה הזמן!
 
מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, מייסדת נפלאו"ת

ב"ה

באתר "סמס לרב – הגוגל של ההלכה", עשרות אלפי שו"תים, ובהם מאות שאלות על הלכות חנוכה.

לפניכם מספר שאלות הנוגעות לדיני שבת חנוכה:

מתי יש להדליק את נרות חנוכה בערב שבת?

https://smslarav.co.il/ question/ 5c07b8d260b519683ce41f45

מה סדר התפילה בשבת חנוכה – ראש חודש טבת?

https://smslarav.co.il/ question/ 5c099b0f416e1902ddb8a01a

מה סדר הדלקת נרות חנוכה במוצאי שבת?

https://smslarav.co.il/ question/ 5c09c0bf4e892d7b5fce2e47

בברכה

מכון הלכה חב"ד

ב"ה

ב"ה

הכל זה כסף כסף כסף 

באמת אי אפשר להסתדר בלי כסף.

לחיות, ללמוד, לישון, לאכול, לנסוע, להתנקות. בלי כסף, אי אפשר לעשות אפילו דבר אחד מכל אלו! 

צריך לקנות מיטה בשביל לישון, לשלם שכירות, לקנות אוכל, לשלם על רב קו- ואלו רק כמה דברים בודדים מהמגוון העצום של דברים בחיינו שצריכים כסף.

כולנו רוצים שיהיה לנו מספיק כסף כדי שלא נצטרך לדאוג ובכדי לחיות בכיף וברחבות.

יש שני צדדים: 

אנחנו מודעים לזה שכסף הוא לא הדבר שיגרום לנו שמחה, אבל יודעים שזה יעזור לנו לחיות יותר בקלות.

מצד אחד, כסף יכול להיות קללה. יש עשירים עצובים מאוד ומלאים חרדה שמה יעלם כספם. 

אבל כסף יכול להיות גם ברכה. נתינת צדקה, שימוש באיזון ובשביל טוב וקדושה, יכול להפוך אותו לצד החיובי. 

כסף הוא אמצעי לעשות הרבה טוב בעולם, השאלה מה אני עושה עם זה? מה הרגש מסביב זה? הכוונה? הרצון?

כסף ביהדות

כסף זה כלי.

בזמן אדמוה"ז, היתה מלחמה בין נפוליאון, מנהיג המהפכה הצרפתית לבין הצר של רוסיה. 

אדמוה"ז התפלל שהצר ינצח בכדי שעמ"י לא ישכחו מי הם. ברגע שיהיה להם שוויון זכויות, וקל בגשמיות, ירד הצורך להתפלל, כי טוב לי! לא צריך להסתגר כי מקבלים אותנו! אין מחיצות כי אנחנו שווים!

בדור שלנו, דור האחרון לגלות וראשון לגאולה, חלה מהפך. השליחות השתנתה. העבודה שלנו לקראת הגאולה היא לקבל "ביטוש" אחר. שמן זית זך כתית למאור. 

לכל אחד מאיתנו יש מאור, חלק אלוקה ממעל ממש וע"י הכתית מתגלה העצם. כתית מלשון כתישה.

בדורות הקודמים הכתית לזית, הכתישה כדי להוציא את המאור של הנשמה החוצה היתה כל הניסיונות, הקשיים, אנשים ממש מסרו את חייהם למות על קידוש ה'!

היום, הכתית שלנו בכדי לגלות את המאור- עצם הנשמה הוא הנסיונות של עושר, רחבות.

תכלס- שימוש בכסף באיזון:

• תכנני ועשי תקציב חודשי. עשי רשימה של כל ההוצאות: הכל הכל. אפשר לעשות טבלת אקסל: שם ההוצאה, סכום ההוצאה, מידת השביעות שלי מהסכום ועוד. 

אם תזכרי בהוצאה שלא רשמתי, תוסיפי גם אותו.  תוסיפי קצת אקסטרה לזמנים האלו שפתאום יש הוצאה דחופה חד פעמית. ולמה לעשות את כל זה? 

קודם כל, מודעות. כמה אני מוציאה כל חודש? האם אני מבזבזת? מה יותר מידי? מה לא מספיק?

הדבר השני שיתן לך הוא התחלה לאיזון ההוצאות.

• חסכי והשקיעי:

הרבה אנשים נופלים בפח: אין לי עכשיו כסף, אני לא יכולה לחסוך. אני אחסוך כשיהיה לי יותר. אם לא תחסכי עכשיו זה יהיה מאוד קשה אח"כ לשנות. תמיד תצטרכי את הכסף למשהו. תחשבי את כל ההוצאות החודשיות שלך. האם יש משהו אחד שאת יכולה לחיות בלעדיו? האם יש שעת משכורת ביום או בשבוע שתוכלי לחסוך ולא להשתמש? האם את קונה קפה כל יום?

לכל משפחה יש משהו או אפילו הרבה דברים שיכולים להסתדר בלי. קחי את ה15ש"ח הזה ליום. או את ה300 ש"ח לחודש. או אפילו סכום קטן. מה שאת יכולה.

שימי בקופת חיסכון או בכל תכנית שייתן לך אחוזי רווח. תכפילי ב12. בעוד 30 שנה יכול להיות לך סכום גדול לחיות איתו. זה אולי רחוק, אבל פשוט מתוך הרגל, בצורה יציבה ורגילה לאורך כל השנים, את לא תרגישי בכלל שאת חוסכת. 

• הלוואות:

קל להגיד: אל תלווי. אבל החיים יותר מורכבים מזה. אז מה באמת עושים? קודם כל, נסי לא להלוות אלא אם כן זה ממש חובה. נסי קודם לראות איפה את יכולה להוריד בהוצאות בכדי להכניס את מה שאת חייבת. חזרי לתקציב החודשי ובדקי אם יש לך יכולת לעשות חישוב מחדש. אנשים היום מלווים על ימין ועל שמאל בלי לדעת מה המשמעויות של ריבית, החזר וחובות.

אם בכל זאת, את ממש חייבת, חקרי קודם. בדקי את כל האפשריות. שאלי אנשים שאת מכירה, התייעצי עם אנשים שאת סומכת עליהם. תעשי את זה בחכמה.

• פנקי את עצמך: 

צריך להיות חכמים. אבל למה את חוסכת? כדי שיהיה לך? כדי שתוכלי להרגיש רוגע? תני לעצמך את הצ'ופרים הקטנים או אפילו הגדולים כבר מעכשיו. נגמר הבטריה כשאנחנו לא מטעינות ומפנקות את עצמנו. אל תהססי לתת לעצמך פינוקים מידי פעם. אם לא תוכלי ליהנות עכשיו ולמלא מצברים,  כשתגיעי לגיל 70 זה לאו דווקא ישתנה. 

• אל תפסיקי ללמוד אף פעם:

השתמשי בחכמת נשים שלך. בבינה היתרה שלך. תרגישי מה עובד לך ומה לא. השכנה שלך חוסכת 200 ש"ח בחודש ולך זה לא הגיוני. בת דודה שלך משתמשת ב 500 ש"ח לטיפול יופי שזה לא מתאים לך. ואחותך לא חוסכת שקל ומלווה הרבה. לך יש את הבית, משפחה, וצרכים משלך.

• והכי חשוב! תני צדקה! לתת צדקה הופך את החומריות של כסף לרוחניות, את התאווה לנתינה ואת הזמני לאין סופי. תני לפני התפילה, לפני הדלקת נרות, לפני כל עניין כספי, לפני כל דבר חשוב חיים. שימי במטבח, במכונית, בחדר ילדים. תני כשמישהו מושיט יד.  נתינת צדקה לוקחת כל דבר שאת עושה והופך אותו מהמקיף לפנימי. מוריד שפע לך ולבני ביתך. והכי חשוב , מוריד את הקב"ה עוד צעד לתוך העולם הזה.  

איטא וולמן הינה יוצרת, שחקנית, זמרת ומנחת קבוצות. היא מעבירה סדנאות להעצמה נשית דרך חסידות, דרמה ומוסיקה במגוון נושאים ולכל סוגי קבוצות נשים ונערות. הסדנאות מתאימות לימי גיבוש, ימי עיון, סמינריוניות, מכללות, תיכונים, ועוד. היא גם כותבת ומלחינה מוזיקה וכעת בשלבי בניית מופע אישי ויצירת קליפ מוסיקה חדש.

ניתן גם להציץ באתר שממש בשלבי בנייה כעת: Iotzma.com/he/קצת-עלינו/

להזמנת סדנא, מופע או יצירת קשר: 05445831112 או במייל: [email protected]

ב"ה

אסתי לנצ'נר, עטרת חיה

קשה אך שווה

מושקא סודרי מניו–דלהי (הודו) וחגית קרסו מרמת אביב משתפות בקשיים, אתגרים ומחירים לא פשוטים ששילמו בעד חינוך הילדים, ומביטות כעת בסיפוק רב על ההשקעה שללא ספק נושאת פרי · כי יש שכר לפעולתך…

05:30 השעון מעורר מצפצף רגעים ספורים לפני שכובה. חני קמה בזריזות, מתארגנת לקראת עוד יום שגרתי.  בשעה בה רוב בני גילה עוד נמים את שנתם חני כבר יוצאת מהבית. היא רק בת 10 אבל סדר יומה מתחיל עוד לפני עלות השחר. מבעד לחלון השמש מתחילה לשלוח קרניים ראשונות. היא אוהבת את השעה הזו של היום כשהאוויר עוד צלול ונקי. השעה כבר 06:15 וחני ממתינה להסעה שתיקח אותה לבית הספר הנמצא במרחק של שעה וחצי נסיעה מביתה(!) כך בכל יום. כך זה כשגרים בשליחות.

סיטואציה זו אינה זרה לנשים רבות. בשבילן זוהי מציאות יום–יומית שלהן או של ילדיהן. לא פעם עומדת מולן ההתלבטות הקשה שבין הנוחות האישית לבין מסירות נפש ללא פשרות עבור חינוך הילדים.

התיישבתי לשיחה עם נשים שמסירות נפש עבור חינוך על טהרת הקודש הוא חלק בלתי נפרד מחייהן.

שליחות לא צפויה

מושקא סודרי שליחת הרבי מה"מ שליט"א בדלהי שבהודו.

"מגיל אפס חייתי ונשמתי שליחות, הוריי שלוחים בבית דגן, ולי היה ברור שאקים בעצמי בית חב"ד. ואכן מיד אחרי החתונה התחלנו לחפש מקום שליחות. אני בכלל חשבתי על אחד מהמושבים שראינו בארץ ישראל… בינתיים, באופן זמני, נסענו לדלהי להחליף את משפחת שארף שנסעה לארץ ישראל לתקופה קצרה… האופציה לצאת לשליחות שכזו לא עמדה על הפרק, אך לקב"ה תכניות משלו. ר"ח כסלו תשע"ג, הטיל שגדע את חייה של מירה שארף הי"ד, ועצר את צמיחתו של בית חב"ד בניהולה, הביא אותנו לקחת על עצמנו את המשימה הטהורה, להמשיך את מפעל השליחות שהקימה".

הבית של כולם

"דלהי היא אחת הערים הכי צבעוניות ועמוסות בעולם" מספרת מושקא. "לבית חב"ד מגיעים מכל גווני הקשת של העם היהודי. מכל הגילאים והמגזרים. בתקופות העמוסות נכנסים לבית חב"ד כ–150 איש ביום ובתקופות הרגועות כ–50 איש ביום כך שידינו מלאות בעשייה ברוכה, ב"ה. הנופים, הפשטות והמחייה הזולה מביאים להודו עשרות אלפי מטיילים בשנה. מבחינת קידמה, דלהי מתאימה בדיוק להגדרה של מדינת עולם שלישי, קיים עוני בלתי נתפס בקרב המקומיים, ומאידך, תיירים מגיעים מכל העולם.

באזור בו אנו גרים, לא מתגוררות עוד משפחות יהודיות כך שאין עוד ילדים יהודים. כך שלמעשה, המטיילים הפוקדים את בית חב"ד מהווים את החברה לילדיי.

בנוסף, יש בית חב"ד שנמצא במרחק של כשעה נסיעה, אליו אנו משתדלים לנסוע לפחות פעם בשבועיים. אז יש להם הזדמנות להיפגש עם חברים כמותם והם חולקים יחד חוויות ומזדהים זה עם זה.

הלו"ז החסידי

כאמא המשמשת כשליחה במשרה מלאה לא מתאפשר לי ללמד את הילדים שלי בצורה רצופה ומסודרת, לכן אנחנו מביאים לכאן בנות שישמשו כגננות לילדים.

"בהתחלה כתבתי להן את החומרים ואף שיתפתי את חברותיי השליחות שקיבלו את הדברים בשמחה ובהתלהבות. ככל שעבר הזמן ראיתי עד כמה עצום הצורך להוציא מערכים מסודרים ומאורגנים" משתפת מושקא, "זה הביא אותי לצאת בפרויקט "הלוז החסידי" תכנית לימודים מסודרת כשכל נושאי הלימוד קשורים לתוכן חסידי. התכנית נבנתה בהשקעה רבה ובליווי צמוד של אנשי מקצוע כך שלא רק שתוכנית הלימודים עשירה בתוכן חסידי אלא שהיא גם מוגשת ברמה גבוהה ומתאימה במיוחד לקבוצה קטנה ורב–גילאית. כך ילד בשליחות לא רק שאינו נופל מהרמה הלימודית הרגילה, להיפך עולמו עשיר בתוכן רב יותר!"

שכר לפעולתך

"העבודה בבית חב"ד אינטנסיבית וממלאת כמעט את כל יומי, במהלך היום אני מוצאת את עצמי משמשת בתפקידים רבים. כשליחה, כאמא, מזכירה, מנהלת גן… ובעיקר ככתובת לכל עניין באשר הוא. אך עם כל העומס האדיר, יש בי הרבה יותר רוגע מאשר בעבר", נושמת מושקא לרווחה, "היום אני יודעת שבניתי בעמל סדר יום קבוע, ברור ומדויק לילדיי. אני יודעת מה הילד שלי לומד, התכנים המועברים לו הם בפיקוחי המלא, יצרתי עבור ילדיי תכנית לימודים המותאמת בצורה מדויקת לצרכים שלהם תוך שמירה על סדר יום קבוע. לא פעם שמעתי אימהות שכואבות על כך שהילד שלהם 'מתפספס' בכיתה הגדולה או חמור מכך, כשלפתע בגיל בוגר מתגלים כל מיני בעיות לימודיות חבויות. כאן הוא לומד בצורה הבטוחה והרגועה ביותר. עצם הידיעה שהילד שלי בידיים טובות, נותנת לי כוח להמשיך".

"בנוסף", מוסיפה גב' סודרי, "אחת הבעיות שעלתה בפורום השליחות אצלנו היא התמודדות עם העברת התכנים. לפעמים מגיעה גננת שיודעת נפלא את החומר אך חסרת ניסיון באופן העברתו. לשם כך צירפתי לתכנית מקבץ של טיפים ורעיונות כיצד להעביר את התכנים בצורה החווייתית והנכונה ביותר. כיום, התכנית נמכרת לשליחות בארץ ישראל ובעולם ומתקבלת בשמחה רבה על ידן. וזוהי השליחות הפרטית שלי".

הדרך הארוכה לחינוך טהור

חגית קרסו מנהלת גני ילדים על טהרת הקודש ברמת אביב.

חינוך על טהרת הקודש מאז ומעולם היה בנפשנו. בשנים האחרונות אנחנו מנהלים את הגנים ברמת אביב בהם מתחנכים הילדים על טהרת הקודש. לא פעם ראיתי כיצד השקעה בחינוך טהור מגיל צעיר משפיעה עד מאוד על נפשו של הילד ומציידת אותו בכלים נפלאים לחיים.

כשבני סיים את גן הילדים עלתה אצלנו השאלה לאן לשלוח אותו. היה חשוב לנו מאוד שהמוסד החינוכי בו ילמד ישים דגש על חינוך על טהרת הקודש. בעודנו מתלבטים מה המוסד הראוי ביותר עבורו, שמענו על 'חדר ליובאוויטש' בכפר חב"ד שם הלימודים הם נטו על טהרת הקודש והתלבטנו האם לשלוח אותו לשם מתוך הבנה שזה עלול להיות קשה – הן מבחינה כלכלית והן מבחינה טכנית דוגמת דרכי הגעה לבית הספר מידי יום וכדומה", מספרת חגית, כתבנו לרבי מה"מ לקבלת ברכה והכוונה. מתשובתו של הרבי היה ברור לנו כי אין כל ספק. זהו המקום הנכון ביותר עבור בננו.

השנה החלה והתוודענו לצוות חינוכי מסור וחדור בנקודה של רבי. משיח. שמחנו לגלות כי בננו נהנה מחברה חסידית ואווירה בית ספרית חמימה. התרגשנו לראות מכל פינה את ההכנה לגאולה. ויותר מהכל, העיד השיח בין הילדים כי כאן חיים אחרת. ככל שחלף הזמן הפכנו אנחנו – הילדים, ההורים, והצוות – לשותפים למטרה להצמיח את בית הספר.

בית הספר שהיה אז בחיתוליו סבל מקשיי צמיחה גדולים. אך למרות התנאים הקשים והמכשולים שבדרך איש לא אמר נואש. עד שהיום ב"ה בית הספר עומד על רגליו ואט אט הופך למעצמה של ממש ללימודי קודש, מעצמה שמושכת תלמידים מכל הסביבה.

לצד הפירות המרשימים ישנם גם קשיים ואתגרים לא פשוטים", משתפת חגית, "אחד הקשיים הגדולים שהתמודדנו איתם היו למעשה דרכי ההגעה לבית הספר. היו שנים בהם כל בוקר מחדש היה עליי למצוא סידור אחר והיו שנים שהוא נסע עם הסעה יקרה מאוד. בשנתיים האחרונות הוא נוסע בכל בוקר ברכבת ומשם צועד רגלית מרחק לא קטן עד לשער בית הספר – משימה לא פשוטה בימי הקיץ הלוהטים או בימים גשומים. כל שנה כמעט שאלתי את הרבי האם להשאיר את הילד בבית הספר או שמא להעביר אותו למוסד לימודים קרוב יותר לבית ובכל שנה מחדש הרבי כתב שעלינו להישאר. אחת התשובות של הרבי הייתה שאל לנו לעזוב את לימודי הקודש ולבזבז את הזמן היקר על לימודי חול. התשובה של הרבי בכל פעם מחדש נתנה לי את הכוחות להמשיך. ואילולא כך סביר להניח שלא הייתי מוצאת בי את הכוחות.

המאמץ נדרש לא רק מאיתנו ההורים, אלא גם ובעיקר מבננו שעושה את הדרך הזו בכל בוקר מחדש ולומד בסביבה רחוקה משאר חברי הקהילה וזה לצד אתגרים נוספים בחיים הבית ספריים.

אני בטוחה שמה שחשוב לרבי זה הלימוד והחינוך הטהור של הילדים. זה אחד החיסונים היום בפני הרוחות המנשבות גם מחוץ לבתים ולצערנו, לעיתים גם בתוכם. חינוך טהור מביא רוח טהורה. כמובן שישנם האתגרים הרגילים אבל האוויר שנושמים הוא אחר…

יש כמה חברות שלי שמסיבות כאלה ואחרות החליטו להוציא את הילדים מהחדר ולהחזירם לבית ספר קרוב לבית והן מעידות שהמעבר הראה בצורה חד משמעית את ההבדל העצום בגישה ובאווירה הבית–ספרית החסידית.

לכן אני רואה את חשיבות החינוך על טהרת הקודש למרות ועל אף כל הקשיים שנערמים בדרך. עלינו לעשות את כל ההשתדלות שלנו על מנת לשמור על ילדינו. אין לנו הבטחה שנצליח אך ככל שההשתדלות גדולה יותר כך גם הכלי לברכה גדול והסיעתא דשמיא גדולה יותר.

בהזדמנות זו נודה לצוות המסור והנהדר של ה'חדר' – ההנהלה והמחנכים, שה' ירחיב להם בגשמיות וברוחניות ויזכו לבנין קבע ומנוחת הנפש לעסוק בחינוך על טהרת הקודש לילדי ישראל.

הכתבה באדיבות מגזין 'עטרת חיה' מוסף 'בית משיח'

ב"ה

ב"ה

'אור חיה' המרכז העולמי לאשה היהודיה מזמין את ציבור נשות ובנות ישראל ליום העיון המסורתי שנערך כמדי שנה בחנוכה,

לעילוי נשמת שלושת תלמידי הישיבה הת' לוי הענדל ע"ה, הת' יהונתן ביטון ע"ה, והת' משה גולן ע"ה.

האירוע השנה יתקיים ביום רביעי כ"ז כסלו בשעה: 9:15 בבוקר במלון לאונרדו פלאז'ה ירושלים, המלך גורג' 47 בירושלים.

הבוקר יפתח במסע מאלף של המשפיע והשליח הרה"ח יחיאל קוצר, שלאחמ"כ ישא דברים הרה"ח נחמיה גרייזמן.

את הבוקר המיוחד תחתום השחקנית סמדר מורג. הבוקר יפתח בבר חלבי עשיר ולאורך כל היום יוגש שתיה חמה למשתתפות.

ב"ה

אריאלה דאשיף, עטרת חיה

זמן איכות

שיגרה יומיומית: קמים בבוקר בשעה 06.00, מארגנים קצת את הבית, מרוץ החיים מתחיל, מעירים את הילדים, מזרזים, מכינים כריכים, שולחים לבית הספר, לוקחים את הקטן לגן או למעון, מתארגנים ויוצאים לעבודה. הבית דומם. בשעה 18.00 נפתחת הדלת ואמא חוזרת הביתה עם ארבעה ילדים אסופים מן הצהרונים. שוב מרוץ. שניצל צימחי, פירה, סלט ירקות, (אין צורך להכין בשרי, כבר אכלו ארוחה מבושלת בצהרון). מקלחת, חצי שעה מול המסך ולמיטה.

את השגרה הבודדה והאומללה הזו חיים מאות אלפי ילדים, גם במדינה החופשית והדמוקרטית שבה אנו חיים. חופשית אמרנו? איך? את אמות המידה קובעת התקשורת; הטלפון החכם (שככל הנראה, ככל שהוא חכם יותר – בעליו חכם פחות…), האינטרנט, הקניון… במדינה החופשית, אתה חופשי לקבוע איזה ערוץ ישטוף את מוחך לאותם ערכים קלוקלים, לאיזו עבודת עבד אתה בוחר להקדיש את תמצית חייך, איזו מטפלת בלתי מוכרת (על ידך או בכל אמת מידה אחרת! כי אין שום פיקוח על מי נבחר לעבוד בעבודה הכי חשובה של סייעת–צהרון!!!) תטפל בילדך? חינוך? משפחה? בוודאי!!! לפי הסטנדרטים המחמירים של השמאל הישראלי, לא עלינו!!!

הרשימה שלמעלה היא רשימת גזלני הילדים: עבודה מתמשכת, פיזור נפש בדמות סמרטפון צמוד, פיזור במוסדות, פזרנות כספית (מה רע אם יהיה לילד פלאפון נוקיה 105 ולא גלקסי דור 15?) ועוד.

•

שגרה יומיומית. קמים בשעה 06.00. מארגנים קצת את הבית, מעירים את הילדים עם שיר של שמחה, מחמאות על הזריזות שהייתה להם אתמול, קצת 'צחוקות', קצת 'חיבוקי' במיטה, אפשר לבחור: מי שלא נוטל ידיים אולי ירצה ליטול רגליים במיטה (כמו הכוהנים)? ואולי ליטול אזניים?… ארוחת בוקר במטבח, עוד מחמאות. וכל הזמן להסתכל לילדים בעיניים – את שם בשבילם, גם אם השעון מתקדם!!! דרך ארץ קדמה לעבודה!!! בשעה 08.00 כולם יוצאים. ילדים – למוסדות (שטוב להם שם – צריך שיהיה להם טוב שם!!!), אבא ואמא – לעבודת השליחות או לשליחות שבעבודה. הבית שקט. בשעה 13.00 או 14.00 הדלת נפתחת, אמא חוזרת עם ילדים אסופים מן המוסדות. ארוחת צהריים. "איך היה היום בגן?", "עם מי שיחקת בתלמוד תורה?", "מי החבר הכי טוב שלך?", "איך הייתה הפעילות של צבאות–ה'?" אחרי פינוי שולחן והכנת שיעורי בית, מתחילים החיים. הבנים, איך לא, קופצים על הספות, קופצים מהקירות, גם רבים הלוך ושוב (זה בריא, לומדים לפתור קונפליקטים בפליקים… סתם! תפקיד האם הוא ללמד לפתור קונפליקטים בשיחה, אבל גם אם לא מתערבים ביניהם, יש להם שם הרבה לימוד מיומנויות חברתיות בסביבה בטוחה, צריך רק לשים לב שלא יגזימו). אחר–כך הולכים לחברים ברשות אמא (היא יודעת עם מי הם משחקים ולאיזה סוג בית הם הולכים). ארוחת ערב ב–19.00, עוד קצת בלאגנים, כדי לגמור את הבטרייה המובנית באורגניזם, שיניים, נטלה, 'שמע', וסיפור חסידי (מחקרים מראים ששעת ההרדמות היא שעה מצוינת כדי להחדיר מסרים טובים, חיוביים ורעננים לתת–המודע, כשגלי המוח משתנים לגלי חצי עירות) – במיטה.

עיניים שמדברות אהבה

הכתבה הזו עוסקת ב'צומי', לא מבעי 'צומי' בכך שאנו מקדישים לילדינו זמן, אלא 'צומי' מהלב שהוא חלק מן השגרה, 'צומי' שעושה את דרכו בפרץ אהבה דרך העיניים. 'צומי', הווי אומר, שימי את ליבך אצל הילד, הסתכלי לו בעיניים, בזווית עקימת שפתיו ובאופן דיבורו. מה את רואה שם? שמחה? התעניינות? זריזות? יישוב הדעת? סקרנות? בואו נתייחס למה שאנחנו רואות. ניתן שבריר שנייה כדי להפנים את הרגש הזה ולתת לו מענה הולם. זה זמן איכות!!! והוא לא דורש זמן, נהפוך הוא, הוא חוסך המון המון זמן וכסף, כי הוא החמצן של הילדים, וכשאין מקבלים חמצן עלולים להיות קצת חולים…והרופאים גם דורשים ממון רב…

כמובן שעצם השהייה של הורה עם הילד היא חשובה, אפילו אם אני לא יושבת איתו "אחד על אחד", כי הילד סופג מן האוויר של הבית 'צומי', זה הבית שלו, זו מנוחתו, כאן יושב עדי עד. כאן הוא לומד כיצד מתייחסים לערכים, מהם הערכים הנכונים, וחשוב מאד מאד, כיצד מגיבים בסיטואציות שונות, האם מקפידים על כבוד הזולת גם כשהתנהגותו אינה ראויה? האם כיבוד הורים הוא ערך בעל ערך, שמחנכים אליו? כיצד מגיבה אמא כשאני לוקח חפץ של הזולת ללא רשות? האם היא מגיבה בכלל? מה היא אומרת לעשות? והאם היא עומדת על כך בתוקף אך ללא כעס? ככה נגדל ילדים שאינם צמאי 'צומי', אלא בוטחים ונותני 'צומי'.

שני קווים שלעולם כן נפגשים

באמת נושא השהייה עם הילדים סובב סביב הרגשת ההורים. הורים רבים, בדרך כלל, באופן לא מודע, יוצרים בבית שתי מציאויות מקבילות – המציאות ההורית, שסובבת סביב ניהול הבית, העבודה, החשבונות, ואפילו לימוד התורה וקיום המצוות, ומציאות הילדים, העוסקת בלימוד במוסד, במשחקי ילדים, בניסיון להתברג באופן האופטימלי במציאות החדשה להם כל כך. אחד התפקידים הקריטיים ביותר של ההורים הוא לאחד מציאויות!!! מאמרי חסידות מסבירים שעניינו של עולם התוהו הוא הפרדת מציאויות! יש מודעות של חסד והיא אינה מתחברת לעולם למודעות ההפוכה ממנה, אין לה שיג ושיח עמה, אבל בעולם התיקון יש "קווים" המאחדים מודעויות ומאפשרים קבלה ונתינה ממודעות למודעות. ההורים שהם בעלי דעת, הם המתווכים בין המציאויות השונות, הם המאפשרים קבלה ונתינה ויחס בין המציאויות, ואנו נתפלא לראות שכשאנו יוצרים את הזרימה הזו אנו מקבלים גם כן המון. הזרימה היזומה הזו, היא היא שיוצרת זמן איכות.

האופן לאחד מציאויות נעשית בראש ובראשונה על ידי מודעות ההורה לכך שזו אחת ממטרותיו, לצאת מעצמו, ולחיות עם הילדים שלו. שלב שני, על ידי יצירת סביבה מכילה, והתעניינות בילד בכל אספקט; ריגשי, גשמי, אינטלקטואלי, לימודי, במה הוא אוהב, מה הוא אינו אוהב וגם לידע ולשתף את הילד במה שההורה נהנה ממנו, וממה נהנה פחות וכו'. ושלב שלישי – לעשות!

אגב זמן איכות – כן, כדאי לצאת עם הילדים לזמן איכות…כמובן בתנאי שניתן להם באותו זמן – זמן איכות!

יתן ה' יתברך שנזכה לראות את הזולת.

באדיבות מוסף 'עטרת חיה' מגזין 'בית משיח'