ב"ה

מבוסס על לקו"ש חלק י"ט ראה א

החסיד המפורסם, ר' (שניאור)  זלמן משה היצחקי ז"ל, לא היה ידוע ברבים בתור מהדר גדול ב'לשון נקיה'. התועדויותיו העסיסיות היו שזורות במגון מילים אשר אדם מן השורה היה מסתייג מלומר, וזאת בלשון המעטה…

באחת השבתות, התארחו מספר בחורי ישיבה ליטאיים בבית הכנסת החבד"י ב'נחלת בנימין', המארגנים ביקשו בכל לשון של בקשה מר' זלמן משה שהואיל בטובו לעדן את סגנון הדיבור שלו, וזאת על מנת לקרב את בחורים הליטאיים לתורת החסידות, הליכותיה ודרכיה. ר' זלמו משה הסכים, אבל כשהוא התחיל להתוועד, שום דבר לא היה יכול לעצור אותו…

ביטויים קשים ומילות גנאי אידישאיות יצאו מפיו בצרורי צרורות, המארגנים לא ידעו איפה ואיך לקבור את עצמם מבושה, "מה הם יחשבו עלינו ?!"

במוצאי שבת, כשנשאלו הבחורים על החויה והמפגש הראשוני שלהם עם חב"ד, הם אמרו שהם נהנו והתרשמו מאוד מאורח החיים החסידי, בעיקר מההתועדות!

כשאחד המארגנים שאל: "ומה חשבתם על הביטויים החריפים של זלמן משה?"

הם ענו בפשטות:"ביטויים חריפים?! איזה ביטויים חריפים? חשבנו, שאם אדם קדוש כל כך אומר מילים שכאלו, הם כנראה …צירופי שמות קדושים מתורת הקבלה!!!

פרשת ראה פותחת במילים:"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (ראה יא,כו) משה רבינו פונה לכלל בני ישראל ומעביר להם את דברי ה', אלא שסיומת הפסוק קצת 'צורמת' לאוזן-"קללה"?! ממתי הקב"ה "מעניק" לבניו "קללות"?! האם לא נאמר מפורש במקורות "מפי העליון לא תצא הרעות" (איוב ג,לח) ו"אין רע יורד מלמעלה" (אגה"ק יא)

יונתן בן עוזיאל, תלמידו של הלל הזקן, התקשה גם הוא בסוגיא זו. בתרגומו על התורה הוא מתרגם את המילה "קללה" באופן מעניין, חדשני ומעורר מחשבה. התרגום המילולי בארמית ל"קללה/ות" הוא "לוטא/ין" (וכך מתרגם גם אונקלוס) יונתן בן עוזיאל, לעומת זאת, מתרגם את הפסוק ככה:

"אָמַר משֶׁה נְבִיָא חֲמוֹן דַּאֲנָא מְסַדֵּר קֳדָמֵיכוֹן יוֹמָא דֵין בִּרְכָתָא וְחִילוּפָהּ". לדבריו, משמעותה האמיתית של המילה קללה אינה קללה, כי אם תחליף, תחליף לברכה!

אלא, שכאן נשאלת השאלה, ממתי קללות הם תחליף לברכות?! שניצל תירס יכול להיות תחליף לשניצל עוף, חלב סויה יכול להוות תחליף לחלב פרה, ובלית ברירה, "מטרנה" תשמש תחליף לחלב אם. אבל, האם ישנו אדם נורמלי מן השורה שיבקש תחליף לברכות הקב"ה- בתור צרור של קללות???

הקללה אינה תחליף לברכה, היא ההיפך הגמור, הקונטרה המוחלטת ! וכי מה הואיל תרגום יונתן בפירוש המחודש שלו ?!

תרגום יונתן נכתב מתוך הבנת המימד הפנימי של מהות הרע והגלות, והרצון להסביר ולהביא את התובנה העמוקה הזאת גם לבני עמנו הפשוטים. יונתן, ביושבו בארץ הקודש הרגיש כי ייסורי הגלות,

הינן זיכוך שאותו העם זקוק לעבור במטרה לזכות לגאולה המובטחת לנו, הגאולה האמיתית

והשלימה. הוא לא שמר את הסוד לעצמו: הוא דאג לכתוב זאת,בלשון עממית המיועדת גם לפשוטי העם, שאינם יודעים אפילו לדבר בלשון הקודש. מבחינתו, הגלות (שהיא קללה) היא רק

’תחליף ברכה‘ – המטרה דומה, הדרך שונה:

כמו תחליפי חלב פרה למיניהם, חלב שקדים,לדוגמא, המטרה-תזונה בריאה (חלבונים ושומן בלתי רווי) לגוף בריא, הדרך- קצת שונה, פחות (או יותר..) טעימה, קלה (או קשה..) יותר לעיכול, וכדומה.

התחליף אמור להשיג את אותה מטרה סופית בדרכים שונות ומשונות. לפעמים, אותם דרכים- נעימות וטובות, ולפעמים…להיפך!

יש שני סוגי יהודים:

'יהודי של גלות' – יהודי ריאלי ומחושב, ה‘מתרגם‘ את המתרחש כפשוטו, הטוב הוא טוב והרע הוא נורא, ע"ד תרגום אונקלוס הגר, המתרגם ברכה כברכה וקללה כקללה. לעומתו ולצידו, חי יהודי מסוג אחר לגמרי…

'יהודי של גאולה' – שמסתכל על הכל הצורה הפוכה לגמרי, הוא ‘מתרגם‘ את אירועי הגלות כ‘גאולה מוחלפת‘, כמו יונתן בן עוזיאל.

ה'גאולה ההפוכה' הזאת, מקורה עליונה מאוד, היא מושרשת בעצמותו יתברך. רק, הקב"ה, בכבודו ובעצמו, הנעלה מעל כל גדרי הגילוי וההעלם, הגבול והבלי גבול, האור והחושך, הטוב והרע, יכול לעשות 'תחליפים' שכאלו..

הדבר נרמז גם כן, בהפטרת פרשת ראה (ברוב השנים), הפותחת במילים:"אנכי אנכי הוא מנחמכם" (ישעיה נא,יב) לפי דברי הפסיקתא, זהו מענה הקב"ה לטענת הנביאים ש"עניה סוערה לא נוחמה", עם ישראל מסרבים לקבל את הנחמה (המוגבלת) של הנביאים, הם דורשים יותר!

עם ישראל מבין ומרגיש על בשרו את חשכת הגלות, הם יודעים שזהו סה"כ 'תחליף', הפורעניות והירידה הגדולה הם רק הסתר גרידא על חסדים גדולים, גדולים כל כך, שהם יכולים לבוא רק מהקב"ה בעצמו, ולכן הם מסרבים להסתפק בדברי ניחומים של בשר ודם, אפילו אם הם נביאים, "רצוננו לראות את מלכנו" הם דורשים…

הקב"ה מבטיח, אל דאגה, "אנכי אנכי הוא מנחמכם", הגילוי המוחלט של עצמותו יתברך בדרך!

ומה איתנו?

יש לנו את האופציה להיות ’יהודים של גאולה‘. לנסות לראות ולהבין את הטוב בכל דבר, בכל אחד. להיות בשמחה גם אם יש לנו כל מיני 'תחליפים' בדרך, כי כשאנו יודעים שהם באים מפה כל כך קדוש ועליון, כנראה שהם…צירופי שמות קדושים (זוכרים את הסיפור..)

ונסיים בסיפור אותו סיפר עסקן יהודי מפורסם

לציר'ל הרוכלת היה בן יחיד, בן מתוק וחכם שנולד לה בגיל די מבוגר. יום אחד חלה הבן במחלה קשה ושכב קודח במיטתו מייבב חלושות. אימו הענייה הצליחה אך בקושי להחיש רופא למיטת בנה לקביעת דיאגנוזה. הרופא רשם לה תרופה יקרה, יקרה מאוד.. שוויה אמד בערך למשכורת של חצי שנה, ואמר כי זוהי האפשרות היחידה שאולי תציל את בנה.

לא היססה האם, הוציאה את כל חסכונותיה מתחת למזרון, משכנה את התכשיטים וכלי השבת, לוותה ככל אשר השיגה ידה ואחר תחנונים מרובים הצליחה לשכנע את הרוקח להכין לה את התרופה תמורת הסכום הזעום אותה הצליחה לצבור, וכעבור זמן לא רב, קיבלה לידה את בקבוק זכוכית קטן, עטוף בנייר חום. רצה האם ברחובות העיירה בזריזות ובזהירות, אך לפתע.. עובר אורח לא זהיר שיצא לריצת ערב, התנגש בה באחת, הפיל מידה את התרופה הנדירה, וב'בום' אחד גדול ניפץ את כל תקוותיה של האישה לרסיסים…

כסף נוסף להשיג לא היה לה, אך בעוז ליבה, לב אם לא נתן לה לנטוש את בנה, היא אספה את השברים ופנתה חזרה לבית המרקחת.

בדוכן עמד הרוקח הראשי. האישה פנתה אליו בתחנונים, ובקול נשבר מבכי התחננה לפניו שיציל את בנה…

הרוקח בחן את השברים ופניו חוורו. מבט אחד הספיק לו להבחין כי סגנו טעה קשות במינון, טיפה אחת מתרופה זו יכולה הייתה להרוג אפילו אדם בריא ושלם… הוא לא דרש כל תשלום והכין לאישה, תרופה חדשה ומתוקנת, ללא כל תשלום.

"הילד הזה הוא אני, והאישה הגיבורה היא אמי" מסיים העסקן את סיפורו. "כך, שבירת הבקבוק שהיה נראה כאסון הגדול ביותר התברר כישועה הגדולה שהצילה את חיי". שבת שלום!

המנון הקעמפ – להורדה

טעימת בוקר – להורדה

משפחת פארבייסען – להורדה

שבת טביעת אצבע – להורדה

שיר סיירות – להורדה

שיר שבת סיום – להורדה

סיום פסטי – להורדה

פעילות בוקר – להורדה

״הוא עמד שם באמצע השוק וקילל״ חנה משתפת אותנו בזמן השיעור, נסערת כאילו חזרה לאותו יום לוהט בין החנוונים, ״הוא ממש איים שלא יישאר בארץ הזאת יותר״ היא ממשיכה. ״ניסיתי להסביר לו שזאת הארץ שלנו האהובה, אמרתי שיסתכל סביב ויראה כמה היא טובה ויפה, אך לצערי הוא לא הצליח לראות את הדברים כמוני. אמרתי לו בלי היסוס: ״אתה יודע מה? פשוט תלך ללמוד תורה וכל הראייה שלך תשתנה״.

הוא עצר מופתע, והתריס לעברי: "לכי את, גברת, ללמוד תורה!״

״ברור שאני לומדת" השבתי בגאווה, איך נראה לך שאני יכולה לראות הכול לטובה (כולל אותך)?"

חנה היא "זקנת השבט", המשתתפת הוותיקה והנאמנה ביותר בשיעור. היא מגיעה בלבוש שמסביר את אהבתה לאופנה עוד מהזמן שלהוריה היה מפעל טקסטיל ברומניה, אך מקפידה שהופעתה לא תסגיר את אהבתה הרבה לדברי התורה. ״עוד לפני שהתחיל השיעור חלמתי שאני מוכרחה להתחיל ללכת לשיעורי תורה, כל הזמן זה הדהד לי בראש", היא נזכרת.

השנה יחול ראש חודש אלול בשבת פרשת "ראה". מהו הקשר המיוחד שבין פרשת ראה, לשבת קודש ולחודש אלול?

השבת מרמזת על אופן העבודה של 'מלמעלה למטה', עבודה של 'שבת' .

יום א' של ראש חודש חל בשבת, יום שבו אנו נדרשים לעבוד את ה' בכוחות אלוקיים, למעלה מגבול.

זאת, למרות שהטבע הוא מוגבל, והסדר ההגיוני לעבודת ה' הוא צעד אחר צעד, לפי ההכלה והכוחות שלנו. הקב״ה רוצה מאיתנו שילוב – שנעשה את עבודתנו מלמטה למעלה, בכוח הגילוי האלוקי שלמעלה ממדידה והגבלה.

ושבת פרשת "ראה" מרמזת לנו בדיוק נפלא על סוג העבודה הנעלה של חודש אלול – השפעה מלמעלה למטה – דודי לי.

זו נקודת הפתיחה של עבודת חודש אלול. להתחיל מלכתחילה עם כל העוצמה – מעל כל הגבולות!

הפסוק הפותח את פרשת השבוע: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה"

ראה: חוש הראייה, המרמז על הכלה גלובלית מלמעלה למטה (בשונה מחוש השמיעה שבו האדם קולט פרט אחרי פרט).

אנכי: מסמל את הדרגה העליונה ביותר של הקב"ה – "אנכי ה' אלוקיך", דרכה ה' משפיע לנבראים.

נותן: נתינה והשפעה מלמעלה.

לפניכם: השפע האלוקי שחודר באדם בפנימיות – לפנימיותכם.

היום: יום זוהי דרגה של אור וגילוי, השפעה ונצחיות.

ברכה: פירוש המילה ברכה הוא 'המשכה' – השפעה.

אז איך מתחילים?

עבודת ה' והתשובה שלנו צריכה להיות שלב אחר שלב, באופן של 'אני לדודי', אך בד בבד בכוחות לא לנו – למעלה ממדידה והגבלה. עלינו לשאוף לצאת מאזור הנוחות, לפעול מעבר לכוחות שלנו, לא לוותר לעצמנו. את יכולה לעבוד את ה' יותר ממה שנדמה לך!

מה ה' מבקש ממך? לפרסם לעולם את שלושת העמודים שעליהם הוא עומד, שהם העקרונות המיוחדים של חודש אלול: תורה, תפילה וצדקה.

לפרסם לכולם – למשפחה, לחברים ולכל מי שאפשר, בדיוק כמו חנה שהסבירה לאדם זר באמצע השוק:

ראה, תפקח את העיניים ופשוט תראה את כל השפע והטוב שמקיף אותנו.

הקב"ה אומר לכל אחת ואחד ״ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה״. זה מונח כאן מולנו, רק תשימו לב.

בעוד כמס' ימים תפתח לה בצילצול מנגן שנת הלימודים התש"פ.

חודשיים תמימים חלפו להם ביאף (או שאולי לא).

כשאני רואה את ילדתי הגדולה צועדת לה בכניסה לבי"ס, מתרגשת כל פעם מחדש מהכיתה החדשה, מהמורה החדשה, הספרים שכבר הספקתי להביא הבייתה, אני נזכרת בשנים שאני הייתי תלמידה.

אני אפילו זוכרת את היום הראשון בכיתה א' (תתפלאו). התמונה חקוקה בזכרוני איך התלהבתי מהצילצול, התלבושת.

אני זוכרת שכל שנה לילה לפני לא הייתי ישנה מרוב התרגשות. אפשר להגדיר את שנות הבי"ס כתקופה שבה באמת חוויתי את שנות הילדות.

המורות בחיי היוו חלק בעיצוב האישיות שלי, חלק מהאהבה שלי ללימודים, במקצוע שבחרתי בסופו של דבר ללמוד (תופתעו לדעת, אך יש לי תואר ראשון בכימיה, חולת מדע),

החברויות שנוצרו עם השנים וכו'. אני בטוחה שלחלקנו יש עדיין חברות מתקופת בי"ס. אמנם גם ילדי הגנים מתחילים את שנת לימודיהם, לחלקם זו השנה האחרונה, וחלקם זו השנה הראשונה, איזו התרגשות, אך שנות הבי"ס מהוות את השנים היפות שלנו כילדים, ובעצם אלה השנים שאנו זוכרים הכי הרבה.איזה שוני בין הדור שלי, והדור הזה. דרך הלימוד השתנתה, התכנים, וגם ההוצאות הכרוכות בציוד ללימודים.

אז נכון, ב"ה נכנס פרוייקט מבורך בשם "השאלת ספרים", אך עדיין ישנן הוצאות נוספות מלבד הספרים בהשאלה. בתקופתי, כלל לא ייחסתי חשיבות למותגים, אולי כי בעיר שאני גדלתי פחות היה מודגש עניין המיתוג, אך כיום הדבר מהווה קרקע פורייה לעלויות כספיות של ההורים.

הבה נהייה כנים עם עצמנו. גם אנו כמבוגרים קונים מותגים: איפור, אופנה, מכשירי חשמל וכו'. אין כאן עניין להתווכח האם זה נכון או לא, זו פשוט עובדה מוגמרת שיש להכיר בה. הבחירה היא איך להתמודד נכונה עם ההיבט הכספי הכרוך בכך. כמו שאנו אוהבים מדיי פעם לפנק את עצמנו במייקאפ של אסתי לאודר, חצאית של זארה, נעליים של אלדו, כך אנו לא יכולים לצפות שילדינו יסובבו את הגב לתיק של ניקי, או כל דמות "ציבורית" כזו או אחרת. האם אני מציאה ללכת כעדר אחר מותגים? ממש לא! אני כן חושבת שיש להתחשב גם ברגשות הילדים, הנתונים תחת לחץ חברתי, ולא לבטלם רק כי לנו זה לא מסתדר.

אז איך בכ"ז אפשר להגיע לשנת הלימודים מבלי לקרוס? שבו עם ילדיכם, כן,אל תלחצו, הם מבינים, אם רק תדברו אליהם בגובה העינייים. הסבירו להם כי אתם מוכנים לקנות להם דבר אחד שניים או שלושה (זה נתון לשיקולכם) ממותג, שאר הדברים יהיו דברים שיש באפשרותכם לקנות. קבעו לכם תקציב מוגדר מראש לכל הציוד הבית ספרי שאמור להספיק לכל הילדים שכובשים את ספסל הלימודים. אם חשקה נפשם של הילדים בעוד דבר בעל ערך עבורם, הסבירו להם כי זה כבר ישולם מכספם האישי, דהיינו, דמי הכיס.  בצורה כזו, תהיו אמיתיות עם עצמיכן וילדיכן, שהרי גם אתן מדיי פעם ממתגות את עצמכן במשהו, ילדיכן ילמדו כי אין סיבה לרוץ אחרי העדר, כאשר אנו מוגבלים ביכולת שלנו, ילמדו להתנהל כלכלית נכונה לקראת היותם, בעוד מס' שנים, כהורים, וגם ישמחו כי בכ"ז יהיה להם במשהו להשוויץ, ובא  לציון גואל.

מאחלת לכל ילדי ישראל, בי"ס והגנים .כאחד, שנת לימודים פורייה. הפיקו את המיטב השנים האלה נחרטות עמוק בזיכרון, צרו חוויות מהנות, אל תשכחו כי לא הציון קובע, אלא מידת ההשקעה.

רויטל מרקוספלד, מאמנת ויועצת לכלכלת משפחה וניהול ההון האישי
ליווי אישי כלכלי, סדנאות והרצאות
054-4562647
[email protected]
 

בשעה טובה ומוצלחת נחתם המבצע המושקע והעוצמתי: 'מצב גאולה – כי הסוויצ' מתחיל בראש' בסניף צ"ה בכפר- חב"ד!!!

למערכת האתר הגיע התיעוד של מהלך המבצע: החל בפירסומים וכלה בהתוועדות המושקעת שנערכה למצטיינות המבצע בכ' מנחם אב.
המבצע, שהתחיל ימים ספורים לאחר ל"ג בעומר,
התחיל בחיול שמש ונמש האהובות מסרטיה מלכהלי שהשיקו את הפרסום למבצע…
הפרסום כמובן, כבש את כל הארץ!!!
במהלך המבצע, החיילות היקרות קיבלו חוברות צבעוניות בהם קטעי ענייני גאולה ומשיח מרתקים!
החיילות הבינו את דברי הרבי, שכאשר לומדים ענייני גאולה ומשיח, התורה, לה יש כוח לשנות את האדם, עושה סוויצ' בראש וכך ניתן לחיות במצב גאולה…
בסיום המבצע נערך חידון מדהים ומרתק בו השתתפו 10 חיילות בלבד!
הפרסים, כמובן, הצדיקו את המאמץ הרב…
כלת החידון זכתה בדולר של הרבי, סגניתה השיבוץ מטבע של הרבי והסגנית השני בשעון ממותג!!!
בנוסף לכך, החיילות שהצטיינו במבצע ולמדו כל יום מהחוברת, זכו בהתוועדות מושקעת שווה במיוחד!!!
וזה עוד לא הכל…
בקרוב, יוכרזו 18 החיילות המצטיינות עם המספר הרב ביותר של הנקודות ויזכו בהקלטת שיר באולפן מקצועי!!!
ובכן, יש למה לחכות…

כפר ח

כולם רוצים לדעת מה עם המדדים. נורא חשוב להם לדעת על מה צריך לדאוג ומה אפשר לשחרר. הטיפול הטבעי במחלה מכניס הרבה מהיקרים לי ללחץ. אני יכולה להבין, כולנו גדלנו במקום שמורגל לחשוב שחיים מתוך 'סטרס' זה נורמאלי, שרופאים יודעים לרפא, ושתרופות תמיד עוזרות. אנחנו לא מספיק מודעים לכך שהלחץ הוא חלק עצום מגורמי המחלה, שהרופאים עומדים חסרי אונים מול מגפת ה'סטרס' המתפשטת בעולם ושהתרופות במקרה הטוב רק מדכאות תסמינים (ואת החולה, ואת המערכת החיסונית שלו) אבל חיים הן לא נותנות. לא חיים ארוכים וטובים מתוך בריאות ושמחה כמו אלה שאני מאחלת לכל אחד ואחת מישראל, כולל אותי בבקשה.

גם אני עושה בדיקות ורוצה לדעת מה המדדים, אבל לא מאותה סיבה. אני יודעת שהתהליך שאני עוברת מבריא אותי והמדידה רק מאשרת לי את זה או נותנת לי כיוון חדש לטיפול ועבודה. אני לא בודקת כל שבוע וגם לא כל חודש, האובססיביות הזו מזכירה לי את זה שמאזין לחדשות כל שעה, כאילו משהו השתנה, או כאילו שמיעת החדשה הרעה שהצטרפה לקודמותיה – תעזור לו במשהו בחיים חוץ מלהיות בדכאון.

אני לא שומעת חדשות בכלל.

כשפורצת מלחמה ארז מודיע לי שיהיו אזעקות וכשיגיע משיח אני כבר אשמע את השופר לבד.

מדדי הבריאות

על המדדים הכי חשובים אף אחד לא שואל.

רק אולי כמה אלטרנטיביים, פליטי המערכת, שכבר הבינו את העבודה האינטגרטיבית של הגוף כמערכת אחת כוללת המשפיעה על הפרטים השונים המצויים בה. מצב רוח שפוף יכול להביא נזלת, אירועים מעציבים במשפחה עלולים לגרום לדלקת, חיים במתח אינסופי של מטלות מתוך תחושת קורבנות ודחיקה עצמית יכולים לגרום לסרטן. המדדים שאני בודקת, על בסיס יומי, הם מדדי הנפש והשלווה שלי. מדדי הצחוק והאמונה. מדדי השמחה והבטחון, טוב הבנתם כבר את הכיוון. אם העבודה שלי נכונה בנפש, ברוח, בתודעה, בהכרח היא גם תוביל לכיוון נכון בעבודת הגוף ובהבראתו. ולהיפך…

אני בודקת אם הייתי במתח היום ואם כן – מה גרם לו ואיך אני נמנעת ממנו מחר. כי מתח עושה לי רע, מתח משתף פעולה עם התאים החולים שבי.

אני בודקת אם הייתי בהודיה הבוקר ואם לא, ממהרת להתחיל מיד להודות, להלל ולשבח על כל הניסים והנפלאות שהקב"ה מזמן לי. כי התפילה וההודיה משחררת לי אנרגיה טובה מסביבי ומושכת אליי דברים טובים נוספים שגם עליהם אוכל להודות.

אני בודקת אם הייתה מספיק שמחה היום בבית ואם לא אני שולחת לה תגבור בעזרת מוזיקה או ריקודים, גם אם לא ממש בא לי. שמחה ממלאה לי את הגוף באנרגיה טובה ומשחררת הורמונים מבריאים.

אני בודקת אם מפלס האהבה נשמר על רף גבוה ואם הוא לא שם אני ממהרת לחבק חיבוקים, להרעיף מילים טובות ומחזקות ולספוג גם כאלו בעצמי. אהבה מרפאה אותי.

אני בודקת אם האוכל שאני אוכלת טוב לי ואם לא, הוא פשוט ימצא דרך לצאת וחבל… אוכל טוב, בריא, נקי, במידה, בשעות הנכונות עושה לי טוב ונותן לי כוח.

אני בודקת אם הפעלתי את הגוף שלי היום בצורה ובמידה הנכונה כי זה מחזק אותי.

אני בודקת אם הייתי לאחרונה בקשר עם הקב"ה כי בלעדיו אין כלום.

אכפת לי מעצמי!

אני בודקת שאני נחה, נושמת, דואגת לעצמי קודם כל. כן. אף אחד לא יוצא מוזנח מזה תאמינו לי. השיטה של נשים רבות ואנוכי ביניהן לשים את עצמן בסוף–סופה של הרשימה אם בכלל – לא מביאה לנו בריאות. זו קורבנות מתמסכנת ומסוכנת לנו ולסביבה. הילדים שלנו, הבעלים שלנו, הקב"ה בכבודו ובעצמו צריך שנדאג קודם כל לעצמינו! שיהיה לנו טוב, נוח, שמח, בריא, טעים, מחזק, שלוו, מעניין, אוהב, מחמיא, יפה, מעמיק, תומך. חיים כאלו אני רוצה לייצר, חיים כאלו כל אחת צריכה ולא מתוך התנועה לשחרור האשה, זה לא פמיניזם, לא לטעות בבקשה! זו דאגה הומנית–תורנית בסיסית לכל אדם באשר הוא. גברים ונשים כאחד.

הדאגה לעצמי ממקום טוב (לא דאגה של צער worry, אלא דאגה של טיפול נכון וקשב לעצמי care) לא יכולה לבוא על חשבון מישהו אחר. המשפחות שלנו צריכות אותנו בריאות ושמחות. הדבר היחיד שיכול לחכות בצד הוא רשימת המטלות האינסופית שמלווה אותי מאז הגן בערך.

אז לא יהיו ח"י סלטים בשולחן השבת, אז לא אספיק היום ללכת לבנק–דואר–מסיבת סיום–ביקור קרובים–חלוקת נש"ק–הפרשת חלה–ההתוועדות שרציתי….

ואולי גם לא אספיק היום את כל הבישולים–כביסות–נקיונות–חלונות–גיהוצים (סתם, אני בחיים לא מגהצת!) –קרצופים–קניות–אפיה שרציתי….

אבל,

כל זה כמו התרופות, זה לא באמת מה שחשוב ומה שמרפא אותי.

מה שחשוב הוא מדדי השמחה והבטחון. האם הם נשמרו היום – ואם כן, כל השאר יתחיל להסתדר במקומו, אולי בקצב אחר ממה שהורגלתי, אולי יותר לאט, אולי פחות משימות, אבל זה יסתדר. כשהילדים חוזרים הביתה מותשים בסוף יום ארוך, מלא התמודדויות והסעות הדבר הראשון שהם רואים זה לא אם עשיתי פנלים אלא אם אני מחייכת או לא.

כשבעלי חוזר מהעבודה הוא מקבל את הפרצוף שלי למנה עיקרית ואם הפרצוף הזה מאיר אליו בחיוך שליו, הוא יהנה גם מסלט פשוט וטחינה שהוכנו באהבה ובקלות יותר מכל תבשיל שהופק מתוך מרירות קורבנית מסכנה.

וכשאני מסתכלת במראה לא תוך כדי קרצוף שלה עם חומרי ניקוי אלא מבעד לכתמי המים שהיום אין לי כוח/חשק/עניין לנקות אותם ורואה שם אותי, כמו שאני, יפה ומחייכת רק בגלל שאני באמת אוהבת את עצמי כמו שאני ולא בגלל שום הישג/מטלה שמילאתי מתוך הרשימה שלי…

או אז באה הרפואה.

נשות "חוג הידידות" של נשי חב"ד מסכמות בהתרגשות ובסיפוק את המסע המיוחד לאלמא אטא – לציונו של המקובל האלוקי רבי לוי יצחק שניאורסון נ"ע אביו של הרבי לכבוד יום ההילולא השבעים וחמש.

כבר עם הגיע הנשים ל"נקודת המפגש" בנתב"ג ציפתה להן הפתעה: מארז מכובד וממותג בלוגו המסע שהכיל ציוד לטיסה הארוכה ומתנות מפנקות.

המסע כלל שיעורים והתוועדויות הכנה כשרגע השיא היה השתטחות על הציון קריאת הפ"נ הכללי וסדר ניגונים מרגש בזמן שהוקדש במיוחד לנשים.

את שרשרת האירועים חתם באנקט מפואר שנערך באולם חגיגי במלון  היוקרה 'קזחסטן' באלמטי, באוירה  לראשונה השתתפו בו  קבוצה מייצגת של נשים מחוג הידידות  לצד מאות רבים נוספים שבאו להעתיר תפילה בציונו של בעל ההילולא- שלוחים, משפיעים, רבנים , אנ"ש וכלל עמך ישראל שהגיעו מכל קצווי תבל.

החסידים הנדיבים ר' אברהם שאולזון ור' שמואל שטרן, אירחו  את הקבוצה בהרחבה מעוררת השתאות, בארוח כיד המלך, ארוחות עשירות, ופינוקים לרוב.

את המסע המרגש תיעדה בתמונות הצלמת : אילנה בן ישראל

סניף נשי חב"ד חריש ממשיך בתנופת הפעילות: לאחר אירוע הפתיחה שנערך בכ"ב שבט, התקיים אירוע קיץ מיוחד ביום כ' מנחם אב, בסימן 75 שנה להסתלקות אביו של הרבי. נושא האירוע היה 'שביל הזהב לשימוש בטלפנים החכמים', במטרה להעלות את הנושא לדיון ולעורר את המודעות אליו.

כהכנה לאירוע התבקשו הנשים לשלוח קטע וידאו בן דקה, בו הם מספרות על שביל הזהב האישי שלהם, ועל הגבולות שהן מציבות לשימוש בטלפון. קטעי הוידאו שולבו בתכנית מולטימדיה מיוחדת שהציגה את הנושא ונועדה להיות מוקרנת באירוע.

את פני הנשים קיבל בר קיצי מרשים ומפנק. גולת הכותרת היתה מגש פירות מעוצב, בשילוב סמל נשי חב"ד חריש, שעורר התלהבות מיוחדת.

לאחר מכן עלו לבמה שחקניות בהופעת תיאטרון פלייבק שבוצע בשיתוף הקהל, והציג את הנושא מזווית הומוריסטית.

התכנית המרכזית היתה הרצאתו של האורח המיוחד, הרב מנחם מינצברג מצפת, שהעביר הרצאה מרתקת בשילוב מצגת, שעסקה בנושא הכנס והעניקה תובנות וכלים לשימוש נכון במדיה על פי הוראות הרבי. ציבור הנשים היה מרותק להרצאה שעוררה דיון ער ונמשכה עד שעה מאוחרת.

את האירוע אירגנה השליחה ונציגת נשי חב"ד חריש הגב' מירי אפשטיין, בסיוע השליחה הגב' חני כהן ונשות הקהילה.

העולם מלא בתפילות, אם יערכו ניסוי בפתח הר המוריה וודאי יגלו כי בכל שנייה עולות עשרות תפילות לשמיים. לבריאות, זוגיות, פרנסה או תפילה פשוטה ליום מוצלח.

בין שלל התפילות עולות לשמיים מידי יום, תפילתם של בעלי המלאכה. תפילת הרופא, תפילת המורה

וגם, תפילת מדריכת הכלות.

אם מביטים לעומק העניין מבינים עד כמה האחריות שעל כתפיה היא כבדה. עד כמה כל מילה שיוצאת מפיה נחקקת עמוק ועד כמה הדברים שתלמד ישפיעו באופן ישיר על חייהם של הזוג הצעיר.

שוחחתי עם שתי נשים צעירות שהחליטו לעשות הסבת מקצוע ולעסוק בתחום הכל–כך חשוב הזה. מתוך תחושת שליחות ואמונה לעזור ולסייע לעוד בחורה צעירה לפתוח את הפרק החשוב בחייה בצורה נכונה.

להקשיב ללב

חני להט נשואה ואם לארבעה ילדים מפתח תקווה, הגיעה לתחום לאחר שמונה שנות עבודה סוציאלית. חני עזבה משרה שעל פניו נראה כאילו הייתה משאת חייה. עם הזמן היא חשה כי התפקיד תובעני ושוחק ושהיא יכולה להשתמש בכלים שרכשה בתפקידה הראשוני לתפקיד הדרכת כלות, אותו חלמה ללמוד ורק המתינה להזדמנות.

חני עזבה את העבודה הסוציאלית הבטוחה והתחילה להקשיב ללב.

"לפני כשנתיים" היא פותחת, "התחלתי להבין שמשהו במה שאני עושה לא נכון לי. התחלתי להרגיש שהעבודה הסוציאלית פחות מתאימה לי על אף שביצעתי אותה היטב. העדפתי לעסוק בתפקיד שליבי נמשך אליו. אחת מנקודות המפנה הייתה, בתום חופשת הלידה. הרגשתי חסרת כוח ומוטיבציה לחזור לעבודה. אך למרות שבסופו של דבר חזרתי, הרעיון של לעשות משהו אחר לא הרפה ממני.

"יום אחד החלטתי לקום, לעשות מעשה ולעזוב את העבודה. אט אט, התחלתי להגשים את חלומותיי, פניתי ללימודי הדרכת כלה והכנה לחיי נישואין ב'ינ"ר', מוסד ללימודי נישואין ומשפחה. ומיד עם קבלת התעודה יצאתי לדרך וב"ה התחלתי לראות הצלחה במעשה ידיי.

"בהדרכתי, בין לבין ובהתאם לצורך, אני משלבת כלים מעולם העבודה הסוציאלית. לא בכובע של מטפלת, אך בשיטה שאיתה ליוויתי אנשים רבים בתהליכים שונים.

"אני יכולה לומר שכיום לימודי הדרכת כלות הם הרבה מעבר ללימוד הלכות טהרת המשפחה. התפקיד הפך למקצוע של ממש, יש צורך בידע נוסף מתחומים שונים, ועל–כן אני משתלמת בכל הזדמנות, מעשירה ומרחיבה את הידע שלי. ההדרכה אף צריכה להיות מותאמת לרוח הדור הצעיר".

בואי כלה

"את המפגשים עם הכלות, אני מקיימת בביתי, באווירה ביתית, פרטית ונינוחה, תוך הקפדה על חסיון.

הפגישה הראשונה עם הכלה, מוקדשת להכרות ולאיסוף אינפורמציה אודות הכלה.

לאחר פגישה ראשונית זו, אני בונה לה  תוכנית הדרכה ייחודית לפרטים הייחודיים לה. במהלך התהליך, אני יוצרת קשר עם מדריך החתנים לשם תאום ציפיות. לא פעם נוצרו בעיות קשות בשלום בית על רקע הפערים בין הדרכת החתן לזו של כלתו.

כמו–כן, במסגרת תהליך ההדרכה, ישנם מפגשים המיועדים לתכנים רלוונטיים אחרים כמו, יחסי כלה–חמות, נושא הידוע כרגיש ונפיץ. אך עם למידה והבנה של הכלה את מקומה של החמות, הדברים נראים אחרת ויש סיכוי רב להתפתחות של יחסים בריאים וחמים.

פגישה אחרת עוסקת בהתנהלות כלכלית נבונה, לאור העובדה שהזוג צפוי להתמודד עם עול כלכלי אשר טרם התנסה בו. הזוג הצעיר הולך לנהל יחד חשבון בנק משותף, לשלם חשבונות וכו'. לעיתים נדמה לזוג הטרי, שהוא ״עשיר גדול״ לאור המתנות הכספיות שקבלו בחתונה. תפיסה המהווה מכשול ועלולה לגרום להם להתחיל את חייהם הכלכליים ברגל שמאל.

עוד פגישה בנושא תקשורת בין בני זוג ומיועדת לשני בני הזוג יחד. כמובן מותאם למנהגי בני הזוג ובהתחשב ברצונם. בפגישה זו, מתנסים במיומנויות תקשורת התורמת לשיח בריא בין בני הזוג בהווה ובעתיד.

"באופן כללי, אני מתייחסת לתפקידי באחריות רבה. הכלה מגיעה אליי בצומת קריטית, ולהדרכה יש השלכות על המשך חייה. טעויות, חלילה בצומת זו עלולות לחבל בשלום בית ובאיכות חיי הנישואין ואעשה הכל ללוותה צעד צעד וללמדה ב'רחל ביתך הקטנה' כדי שתצא מובנת ועם מספיק כלים להתחיל את חייה החדשים ברגל ימין ועל הצד הטוב ביותר".

•

מקצוע עם אש בעיניים

אוסנת מעטוף נשואה ואם לשנים מרחובות התחילה את דרכה המקצועית כמורה. על אף הצלחתה בתחום הרגישה אוסנת 'שיש משהו מעבר' שיש תחום נוסף בו היא יכולה לתת ולתרום ואוסנת ידעה בדיוק מהו.

"כילדה" משתפת אסנת, "אני זוכרת את אימי היקרה שהדרכת הכלות הייתה בנפשה. משהו באש שהיה לה בעיניים בכל פעם שהיא הייתה מדברת על הנושא הצית בי את הרצון לעסוק בזה בעתיד. למרות שהייתה לי משרה טובה כמורה רציתי לעבור הכשרה נוספת בנושא שכל כך קרוב לליבי.

ממחשבה למעשה, נרשמתי ללימודי 'רזי טוהר' בכפר חב"ד. לימודים אשר מעבר לכך שהם הכשירו אותי בצורה מקצועית ועניינית הם הקנו לי יידע רב ופתחו בפניי עולם שלם ונפלא. הלימודים התקיימו יום בשבוע והתבצעו במקביל לעבודתי כמורה.

"יום אחד, סיפרתי בחדר מורות בבית הספר בו אני מלמדת על הלימודים שלי. המורות, שרובן לא נמנות על חסידות חב"ד הרימו גבה בפליאה ושאלו 'זה לא תחום ששייך רק לרבניות מבוגרות?' עניתי להן בחיוך שגם המדריכה המבוגרת ביותר התחילה מאיזושהי נקודה בחיים שלה.

"ובאמת" מבינה אסנת מאין באה התמיהה, "אנו רגילות לראות בעיקר נשים מבוגרות שעוסקות בתחום. אך אני רואה רואה חשיבות גדולה לכך שגם נשים צעירות תלמדנה את התחום משום שהן מכירות מקרוב את עולמן של הכלות הצעירות. בשנים האחרונות נולד צורך גדול יותר מאשר בעבר והוא להתאים את הלימודים לדור החדש. בשונה מבעבר, היום רוב הכלות מגיעות עם ידע מוקדם אשר לאו דווקא מגיע ממקום בריא ונכון. נסיונה של המדריכה המנוסה הוא אוצר בלום והידע שלה חשוב מאוד. אך חשוב גם להבין את הצורך של כלה צעירה לשוחח עם מישהי בגובה העיניים.

"שיטת העבודה שלי היא לימוד מעמיק בסדרת מפגשים בהם אני מלמדת את החומר על ידי מצגות. אני מאמינה שכאשר הדברים עומדים מול העיניים הם נזכרים טוב יותר. בד בבד, אני רואה חשיבות רבה שהלימוד יהיה גם חוויתי, מסוכם בצורה מעניינת. גם דרך הלימוד החוויתית תורמת רבות לזכירת החומר ולהנאה מהלימוד. גם אני מרוויחה מאוד מהעבודה עם הכלות, בזכותן אני משתלמת, לומדת ומעמיקה את הידע שלי בנושא הכל כך חשוב הזה".

לסיכום, כאשר כלה ניגשת לבחור מדריכת כלות היא צריכה לבחון זאת בכובד ראש ולבדוק עם עצמה מה חשוב לה שיהיה בהדרכה שהיא תעבור בעזרת–ה'. לתקופת לימוד זו יש השלכות רבות על העתיד ויש לדאוג שהלימוד יתקיים על הצד הטוב ביותר עבורה.

העולם מלא בתפילות, אם יערכו ניסוי בפתח הר המוריה וודאי יגלו כי בכל שנייה עולות עשרות תפילות לשמיים. לבריאות, זוגיות פרנסה או תפילה פשוטה ליום מוצלח.

בין שלל התפילות עולות לשמיים מידי יום, תפילתם של בעלי השמחות. האם הטרייה, הנער לקראת בר המצווה…

וגם, תפילת הכלה,

תפילה זכה, בבקשה כנה שאחרי כל שלל ההכנות הגשמיות, הלימוד וההכנה הרוחנית. יבורך הבית אותו היא בונה.

ולקראת תקופת החתונות הבאה עלינו בברכה, שנזכה סוף סוף לחתונה לה מצפה כל העולם. חתונת הקב"ה עם כנסת ישראל בגאולה האמיתית והשלימה.

אמרו חז"ל "הלוואי ויתפלל אדם כל היום כולו". דומה, כי אנו הנשים, מקיימות מאמר חז"ל זה בהידור רב. למרות שלא תמיד אנחנו מספיקות להתפלל את כל התפילה, ובקושי את חלקה. בכל זאת, אנחנו כל הזמן בקשר ישיר עם הבורא. תוך כדי ארגון הבית, טיפול בילדים, ריצה לעבודה וחזרה ממנה, ועוד אלף ואחד סידורים ועניינים. תמיד נישאת התפילה על שפתינו, במלים כאלו או אחרות, ולפעמים אף בלא מלים, מבקשות ומתחננות: "רבונו של עולם, עזור לי ב…!".

אולם פעמים, כשיש קושי או מצוקה, כשקיימת מועקה עולה התפילה ויוצאת עמוק מתוך הלב, מתוך נפש הומיה ומתחננת, וחזקה על תפילה כזו שאינה חוזרת ריקם בעזרת השם.

ניסינו לשוחח עם כמה נשים ולדלות מהן סיפורים על תפילות מתחננות שיצאו מעומק הלב, ונענו.

ממתקים משמים 

שושנה כהן משתפת אותנו בסיפור אישי מרגש, תוך שהיא מקדימה ואומרת: "אין לי אמנם סיפור הירואי במיוחד לספר, אך אני חושבת שדווקא לסיפורים ה'קטנים' לכאורה, יש כח. כמו מליוני טיפות של מים שמטפטפות על הסלע ללא הפסקה, והן אלו שעושות דווקא את החור באבן, לעומת זרם מים שנשפך באופן חד פעמי. אמנם אי אפשר להתעלם מהנוכחות החזקה שלו, אך הוא לא בהכרח מותיר רושם של שינוי כלשהו".

וכעת, לסיפור: "היה זה לפני מספר חודשים, נקלענו למצב כלכלי קשה במיוחד. נותרנו ממש עם שקלים בודדים בכיס לקניית מצרכים חיוניים ביותר. בצהריים הגיע בני בן השבע מן התלמוד תורה ובקשה בפיו: 'יש לי מחר יום הולדת, אמא, אני צריך לקנות חטיפים לחלק לחברים בכיתה'. לא ידעתי מה לענות לו. מה אומר לילד, 'אין לי כסף לממתקים? נשאר לי בקושי ללחם?' בלית ברירה שלפתי את המוצא האחרון. 'עוד מעט יבוא אבא ונשאל אותו'.

"בעלי הגיע, וכמובן, לא הייתה בשורה בפיו. ניסיתי לשכנע את הילד שאכין לו עוגיות ממצרכים שיש בבית, ומחר יחלק אותם בכיתה. אך הוא לא רצה. זה לא מקובל בכיתה, והוא לא היה מעוניין להרגיש שונה מאחרים. הוא התקשה לקבל את הרעיון ופרץ בבכי, 'אני רוצה חטיפים, כמו כולם'. לבסוף, בעלי הצליח לשכנע אותו שביום ההולדת יחלק עוגיות, ויום למחרת, נקנה בעז"ה חטיפים. ההסדר הזה איכשהו שכנע אותו והוא פנה לחדרו.

"בדמעות בעיניים שאלתי את בעלי: 'וכי מחר כן יהיה לך כסף לחטיפים?' הוא ענה לי: 'עד מחר, ה' יעזור!'. – 'האם היום הוא לא יכול לעזור?' שאלתי, ובאותו רגע, פרצה מליבי הכאוב, המתייסר עם כאבו של ילדי, תפילה נרגשת: 'רבונו של עולם, הילד הזה הוא שלך כפי שהוא שלי, אני לא יכולה לדאוג לו לחטיפים ליום ההולדת, אבל אתה הרי כל יכול, תדאג לילד שלך, אנא!'.

"בערב, ניגשתי להכין עוגיות, כמדובר. אך לא הצלחתי למצוא מתכון קל שיכלול את המצרכים שהיו לי בבית. מותשת פיזית ונפשית התקשרתי לחברה טובה וביקשתי ממנה מתכון קל לעוגיות. מצאתי את עצמי מספרת לה שאת העוגיות אני מתעתדת להכין למחר לקראת התוועדות יום ההולדת של בני בכיתה. החברה, שידעה על מצבי, קטעה אותי בפסקנות: 'את לא הולכת להכין שום עוגיות' הודיעה לי. 'בדיוק עשיתי קנייה גדולה בצרכנייה לרגל החלאק'ה של בני, ובגלל שהיו הרבה מבצעים על מארזי חטיפים, נותרתי עם מספר מארזים מיותרים. את באה אליי עכשיו ולוקחת מארזי חטיפים בשביל הילד שלך'. ניסיתי לומר לה שאני מקווה שאוכל לשלם לה בשבוע הבא, אך היא לא רצתה לשמוע על כך בכלל: 'את לא משלמת לי שקל אחד', קבעה. 'ממילא קניתי את המארזים הללו במסגרת המבצעים, ואני נותנת לך אותם במתנה גמורה'.

"תוך דקות אחדות כבר הייתי בדרך אליה, לקחת את המארזים, כשליבי מלא תודה לה' ששמע לתפילתי ועזר לי באופן בלתי צפוי לחלוטין לשמח את הילד שלי–שלו.

"את האושר של הילד כשקם וראה את החטיפים – כמובן לא ניתן לתאר… ואני חזיתי על בשרי כיצד תפילה מתוך הלב, נשמעת!".

עבודה מניין?

יונית מספרת: "היה זה כחודש לאחר תחילת שנת הלימודים. בעוד ילדיי לומדים להכיר את מוסדות החינוך שלהם, וחברותיי עסוקות כל אחת בעבודתה – הייתי אני בבית, לגמרי לא מרצון. החברה בה עבדתי עד לשלהי השנה הקודמת נסגרה, ואני לא הצלחתי למצוא עבודה אחרת. שלחתי עשרות קורות חיים, חייגתי לכל מי שרק אפשר, ואפילו הוזמנתי למספר ראיונות עבודה, אך איכשהו, שום דבר לא התקדם.

"באותו בוקר, לאחר שלקחתי את ילדיי לבתי הספר ולגנים, הרגשתי מרוקנת וסחוטה. אתמול קיבלתי עוד תשובה שלילית ממקום עבודה בו תליתי תקוות רבות, וכבר לא ידעתי אנה אני באה. לא היה לי כח אפילו לחזור לרכב ולנסוע חזרה הביתה, רגליי נשאו אותי אל גן משחקים סמוך לבית הספר. גן המשחקים היה ריק, כצפוי, בשעת בוקר זו, ואני קרסתי על אחד הספסלים, כשהדמעות מציפות את עיניי. התשובה השלילית, חשבון הבנק שהתחיל לגלות סימנים מדאיגים של התרוקנות, ותחושת אי הוודאות, הכל התערבל בתוכי לכדי מערבולת אחת גדולה. בכיתי והתחננתי לה', כמו שלא בכיתי זמן רב: 'אנא ה', אני יודעת שהכל לטובה, אבל קשה לי לראות זאת בעיניים עכשיו! רבונו של עולם, תעזור לי למצוא עבודה טובה במהירות, שאוכל לפרנס את משפחתי ולדאוג לילדי לכל מה שהם צריכים בגשמיות וברוחניות'.

"כך בכיתי במשך דקות אחדות בגינה הריקה. משסיימתי את תפילתי הסוערת נרגעתי. תחושת שלווה אפפה אותי, ופניתי לחזור הביתה בהרגשה אחרת לגמרי. בקושי עברתי את מפתן הדלת ו… צלצול הטלפון נשמע. מיהרתי להרים למספר הלא מוכר. הייתה זו שיחה מאחת החברות אליהן שלחתי קורות חיים לפני זמן רב. בדיוק התפנתה לה משרה והם זקוקים לעובדת בדחיפות, האם אוכל לבוא לראיון עוד הבוקר?

"כששירת תודה לה' על שפתיי, מיהרתי לראיון, וכמובן שהתקבלתי לעבודה. כבר למחרת מצאתי את עצמי במשרדי החברה כעובדת מן המנין – בתנאים טובים אף יותר ממה שחלמתי…

כך למדתי כי 'קרוב ה' לכל קוראיו …אשר יקראוהו באמת'!".

כשהתפילה שגורה 

כשביקשתי מנורית רן לספר לי על מקרים כאלו, היא הגיבה שהיא תמיד מדברת עם ה' ורואה ניסים על כל צעד ושעל. "אולי יש נשים שיש להן סיפורים, אצלי זו שגרה". אמרה בפשטות.

ביקשתי לשמוע כמה דברים מהשגרה שלה. ללקט כמה טיפות של תפילה מהנביעה הבלתי נגמרת שלה.

נורית מספרת שעוד בגיל צעיר, לפני שחזרה בתשובה, גילתה את הדרך לבקש מה' ולקבל! בגיל שש עשרה, סבא שלה היה במצב רפואי מורכב. היא, כנערה לא דתית עדיין, התפללה והתחננה במילותיה לה', וסבה התרפא כנגד תחזיות הרופאים!

בהמשך התיכון, כשהחלה כבר בתהליך התשובה שלה, התפללה לה' שתצליח לעבור את הבגרויות – למרות שבחלקן לא השקיעה מספיק בלמידה, ו…אפילו אמה נאלצה להודות בכוחה של תפילה כשנורית קצרה הצלחה בכל המבחנים.

על עוד מקרה מיוחד היא מספרת, כאשר אחד מילדיה היה מאושפז בבית הרפואה. לפי כל תחזיות הרופאים הוא היה אמור להישאר לשבת קודש בבית הרפואה. אך נורית לא יכלה לחשוב על הרעיון כי היא תשהה בבית הרפואה עם התינוק בשבת, בעוד בעלה וילדיה האחרים נותרים לבדם בבית. שוב, כדרכה, אחזה בנשק התפילה והתחינה. וכעבור זמן קצר, נכנסה אחת הרופאות לחדרים, ובמהלך פלאי ושמיימי, החליטה לנסות טיפול אחר לחלוטין, שבדרך הטבע לא היה אמור לעזור. הרופאים האחרים הרימו גבה, אך התפילות של נורית היו חזקות יותר מתחזיותהם, ושעות אחדות לפני שבת שוחררו האם והילד לביתם, לפליאתם והשתאותם של כל הרופאים שלא האמינו למראה עיניהם.

כן, הקב"ה מחכה לתפילתנו, וכשקוראים באמת – נענים. הלוואי שבקרוב ממש תיענה תחינתנו ותפילתנו הבוקעת מאלפי–אלפי לבבות נשברים וכאבים: "עד מתי?! רבונו של עולם, בנה לנו כבר את בית המקדש ושלח לנו את הרבי מה"מ שיבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש!" .

22-08-2019-17-42-12-קלפים לפרשת עקב

22-08-2019-17-42-24-עקב

"הרצון שלך שהוא יקרא מאוד נכון, כי באמת הקריאה מאוד חשובה עבור הילד" פותחת פנינה. "ספר מפתח אצל ילד ידע עולם רחב, עולם דמיוני עשיר אשר נותן לילד עצמאות, הכרות עם עולם מושגים אחר, וחוסר פחד מהתמודדות עם מציאות אחרת או שונה.

בנוסף, קריאה מפתחת בילד הרבה ביטחון עצמי, הכרות עם שינויים, נותנת לו זרימה חברתית, וידע כיצד להתמודד עם חברים. הידע הזה יעזור לו גם לטווח הארוך יותר".

אז מתי מתחילים?

"יש לחשוף את הילדים מגיל קטן ממש לספרים, אפילו שאין בהם כמעט כיתוב, הילד לומד לדפדף, להסתכל בתמונות, לעקוב אחר רצף של תמונות לפי הסדר ואחר-כך נכנס שלב הכיתוב.

כאשר מילים חוזרות על עצמן הן מצטלמות במוח של הילד ואחר-כך הוא שולף אותן בקריאת עיתון או ספר אחר וכך יודע לכתוב מילים על-פי הצילום במוח.

יש לעודד ילדים מגיל קטן להכיר את הספר ולהתחיל לקרוא ממש ברגע שילד יודע לקרוא".

אז איך עושים את זה בתכל'ס?

"הנה כמה טיפים קטנים:

דבר ראשון זה מתחיל מהדוגמא האישית שלכם:

אם הילד רואה שאימא ואבא קוראים ספרים, שספרים הם חפץ חשוב בבית. כשהוא רואה את האחים שלו רבים על ספר או עיתון, הוא מבין שספר זה דבר חשוב ומעניין.

אל תעשו השוואות עם האחים:

כל ילד קורא לפי קצב הקריאה שלו. היו סבלניים כלפיו, אל תראו לו שאתם מאוכזבים – זה יגרום לו לקרוא פחות.

3. הקריאה צריכה להיות נגישה לילד: יש לדאוג שיהיו לו כמה ספרים, בחדר הילדים, ליד המיטה. כך יש יותר סיכויים שהוא ייגש לקרוא.

4. שבחו אותו כשהוא קורא: גם אם זה לא קורה הרבה.

נכנסת לחדר שלו בערב וראית שהוא קורא, תגידי מילה טובה.

5. אל תתנו פרסים עבור קריאה: משום שכל המבצעים והפרסים מעבירים מסר לילד שהספר אינו הנאה, אלה משהו שיש לקבל עבורו "תשלום", כלומר שבלי הפרס הספר אינו שווה…

וכך מונעים מהם את התפיסה שספר זה דבר אהוב מלכתחילה".

אני מקווה שעזרתי לכם

לתת לילדיכם את אהבת הקריאה

זה קטן עליכם!

לא כזה סיפור…

״סבא שלי היה רב״ אומרות לי משתתפות רבות במפגשים. במקרה של דתי'ה זה לא מדויק, אבל המשפחה שלה הייתה מאוד דתית, כך היא משתפת אותי בסוף מפגש הבוקר של נפלאו״ת ביום שישי, "כנראה משם כל האהבה שלי לתורה. שנים ניסיתי להתחמק מכל מה שקשור, והנה בשבוע הבא אירוע גדול מתרחש בחיינו – בר מצווה בכותל לנכד שלי, הבן של בני[י1] ". דתי'ה מספרת ומתרגשת עד מאוד.

כשהיא תופסת אותי בארבע עיניים להמתיק סודה ולבקש ברכה אני מסתקרנת לפשר שמה, והיא מרחיבה בשמחה. "הוריי קראו לי על שם סבתא פרומה או פרימה אישתו של סבי הרב. אימי מגורליצה ליד קראקוב ואבי מליטא, הגענו לארץ אחרי המלחמה, וכשעליתי לכיתה א׳ המורה החליטה שחייבים לעברת את שמי כדי שאהיה ככל הילדות העבריות. פשוט היה שיתרגמו פרום לדת, ופרומה – לדתיה. כשהמורה הציעה דתיה במלרע נרתעתי והבעתי חוסר הסכמה. ״מה פתאום שיקראו לי דתיה ואנחנו לא דתיים בכלל?״ אולם כאשר חזרה אליי שוב עם דתיה כמו בתיה, התאהבתי בשמי החדש. מאז כבר שישים וכמה שנה שאני בגעגוע פנימי לדת שבתוכי…", היא מגלה.

שני פירושים יש לשמה של פרשת השבוע – "עקב", והם קשורים זה בזה. האחד, המצוות הקלות שאדם דש בעקביו. ואילו הפירוש השני – סוף ואחרית.

באחרית הימים (ביאת המשיח) נזכה לגילוי בזכות המצוות הקלות שאנו עושים עכשיו בזמן הגלות.

בשבת פרשת עקב שנת תנש״א (1991) עודד הרבי את החסידים לצעוק לה׳ ״עד מתי?!״ עד מתי הגלות המרה הזו?

השבת הזו, שבת שבה מברכים את החודש האחרון בחודשי השנה, מעניקה ברכה וכוח לחודש אלול – חודש התשובה והרחמים. גם לך יש את הכוח לעורר את עצמך ולעורר אחרים. באלול כל אחת מתנהגת כמו בעלת עסק שעורכת את החשבונות בעסק שלה כדי להגיע מסודרת כלכלית ורוחנית לשנה החדשה, ובעיקר כדי לעורר, כביכול, את הקב"ה לעשות "חשבונו של עולם".

לפי כל החשבונות הגאולה הייתה צריכה להגיע מזמן, ולכן צריך לזעוק לקב"ה "עד מתי גלות" ולבקש את הגאולה והמשיח.

שנת תש״פ – ״תהיה שנת פרנסה טובה״, תהא שנת פריצת דרך״ בשפע ובהרחבה, אך זעקה שאין עימה פעולה אינה מספיקה. יש להכין את העולם לקבלת המשיח ולזכך אותו בהוספה בתורה ובמעשים טובים. לימוד אחד או מצווה אחת שלך יכולים לעשות מהפך בעולם. אל תזלזלי אפילו במעשים הקטנים, במצוות הקלות שאנו רגילים לדוש בעקב – כל אחת מהן יכולה להשפיע.

אז במה את בוחרת לפרוץ ולהתחיל?

עפרה בדוסה, עטרת חיה

הקיץ מביא איתו הרבה אפשרויות של פריצת גבולות. אחת מהן היא גם באוכל…

בחופש יש לילדנו רצון ליהנות מההחלטות שלהם אחרי שנה שלמה שהיו במסגרות של "קבלת עול". בין המסגרות שלנו יש כאלו היודעות לשמור על קבלת העול של הילדים ויחד עם זה לא לבטל את השמחה והשחרור – תכונות טבעיות למדי ואפילו חשובות מאוד אצל ילדים – אבל יש מסגרות שלא יודעות לעשות זאת.

אנחנו מקבלים את הילדים לתוך חופשת הקיץ כשלכל אחד מהם חוויה אחרת עימה הוא מגיע משנת הלימודים שעברה; מסיבה זו חשוב להיות קשובים לילדים, לראות למה הם זקוקים, מה חסר להם ולנסות בחכמה לכוונם למקום נכון.

מה לכל זה ולאוכל? אז זהו שהאוכל הוא הרבה פעמים ראי לתוך נפשנו ונפש ילדנו. אני חושבת שרבות מהקוראות מכירות את המקום בתוכן שזקוק לנחמה ומקבלות אותה דרך האוכל. מסיבה זו, אם בחופשת הקיץ את מזהה שלאחד הילדים שלך יש חוסר איזון בתחום התזונה, הדבר הראשון שהייתי מציעה הוא להתבונן בשנה שחלפה. איך אותו ילד עבר אותה? האם הצליח בתחום הלימודי? בתחום החברתי? איך המסגרת של אותו ילד הייתה עבורו השנה? האם הוא ממצה את יכולותיו? פעמים רבות יש ילדים שהם כה מוכשרים ומלאי יצירתיות אבל המסגרת הבית ספרית מצמצמת אותם ואת נפשם למקום שהרבה מיופים לא בא לידי ביטוי. החופש הוא הזמן לחשב מסלול מחדש. להתבונן על הילדים ולראות איפה אפשר לפעול כדי שהזרימה הנכונה של כל אחד ואחד תבוא לידי ביטוי. יחד עם זאת חשוב לראות איך הילד משתלב במסגרת המשפחתית, האם הוא מוצא את מקומו בין האחים? האם עם ההורים יש לו קשר טוב?

אני מאמינה שכשילדים עסוקים בצורה משמעותית בחופשת הקיץ בעיות עודף האכילה יצטמצמו בצורה משמעותית. מה זה עיסוק משמעותי? לכל ילד יש עיסוק אחר שהוא משמעותי עבורו. חשוב שהיוזמה תבוא מהילדים עצמם. אפשר ללמוד תחום מסוים שמעניין את הילד, יש ילדה שתתמקצע בתסרוקות, יש ילדה שטובה בריקוד ותכין עם אחיותיה הקטנות והשכנות ריקוד שבסוף הקיץ יהפוך למופע לכל השכנות. יש ילדה שתלמד תוכנה גרפית ותקדם את העסק או השליחות של ההורים. יש כל כך הרבה אפשרויות… נתתי פה כמה רק כדי לתת כיוון. בכל מקרה, המושג "משעמם לי" בעיניי הוא לא אמיתי! אני אישית מנסה כמה שפחות לשתף איתו פעולה בבית, העולם שלנו כל-כך מעניין ויש המון מה ללמוד בתוכו. רק צריך לפתוח את העיניים ולהחליט לקחת אחריות ולעשות דברים. חשוב מאוד שהילדים ידעו שלימוד הוא לא רק בין ארבעת הקירות של המוסד החינוכי…

טיפים מעשיים:

להכין סדר יום ברור של ארוחות וארוחות ביניים.

הסדר הברור יגרום לכך שהילדים לא יהיו רעבים! כי סיבה נוספת לזלילה אינסופית של ילדים היא פשוט רעב…

לנסות להכניס לתוך התפריט המשפחתי כמה שיותר אלמנטים בריאים: ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות וכו'. האוכל הבריא משביע בצורה שאחריה יש פחות צורך לנשנש.

אם יש ילד שיש לו נטייה לזלול יותר מאחרים, יש למנותו כאחראי על נושא האוכל בבית, לשבת איתו ולתת לו את האחריות. להכין תפריט שהוא יתלה על המקרר. לתת לו את האחריות לשים לב מתי נגמרים דברים ולהיות אחראי על הקניות. מצד אחד, זו יכולה להיות סכנה… איזו רשימת קניות תגיע ממנו?!… אבל אם תלווי אותו תוכלי לכוון ולחשוב יחד.

באופן כללי, אם יש ילדים בבית שיש להם סוג כזה או אחר של הפרעות אכילה. כדאי לזהות זאת מוקדם כדי לטפל. אך מצד שני, חשוב לא לעשות מזה עניין גדול מידי. לראות ולחשוב האם ילד כזה זקוק לטיפול רגשי? ובכל מקרה, לא להיות במקום שחס ושלום מגיב ואומר מילים שיכולות להוריד את הערך העצמי של הילד או הילדה.

שיהיה קיץ בריא ומלא בפעילות מבורכת לכולנו!