תשעה ימים של כיף והנאה לגוף ולנשמה, בהם למדו הילדים ערכים, יהדות ומסורת בצורה חוויתית ומהנה.
הנושאים היו מגוונים ובעלי תוכן עשיר ועל כך נכיר תודה והערכה רבה  לרב האחראי למבצע הרב מנדל עזאגווי מקריית גת על השיתוף במבצע המבורך ביישובי מועצה אזורית לכיש: נהורה, ניר ח"ן, עוצם, אחוזה ובני-דקלים. ב"ה למעלה מ200 ילדים השתתפו ביום פעילות. תודה נוספת חמה ולבבית למדריכות שעשו את השליחות במסירות ושמחה רבה .
בברכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

"די! לא יכולה לשמוע אף אחד יותר, אני מתפוצצת!!"

"אני ממש חסרת סבלנות לכולם!"

"אני חושבת על כולם, ומי יחשוב עלי?"

לכולנו קורה רגעי של קושי ולחץ, שאנחנו מנסים לספק צרכים לכולם ומתישהו קורעים תחת העומס, ואז אנחנו מאבדים את סבלנות, שלוות הנפש, ומתמלאים ברגשות שליליים כמו רגשות אשמה, כעס ומתחים.

אז איך נתמודד  ברגעים הללו, על מנת "להתנקות" מהעומס ולהמשיך בעבודתנו עם תחושה מחודשת ורעננה?

1.      אהי קשובה לעצמך!

אמא שנמצאת בהרגשה טובה לרוב תנהג כלפי ילדיה בצורה מיטבית, ואם אמא נמצאת בהרגשה לא טובה, קרוב לוודאי, שהיא תגיב לילדיה בצורה לא נכונה ולא מדוייקת.

ולעיתים קרובות, אנחנו עלולים בגלל העומס היומיומי לשכוח את עצמינו, ולא להרגיש מה שאנחנו חווים. ולכן עיצה חשובה, אהי מודעת לרגשות שלך.

2.      "דאגה בלב איש ישיחנה"

רגשות שליליים נוצרים מאמונות ומחשבות שליליות. תוכלי לזהות את המחשבות שמנהלות את רגשתייך בעזרת שיתוף התחושות שלך לקרוב שלך חברה/בעל או איש מקצועי שיקשיב לך ללא שיפוטיות ויעזור לך להכיל את רגשתייך ולשנותם לרגשות טובים יותר על ידי הסתכלות שונה על מאורעות חייך.

במידה ואינך יכולה לשתף מישהו באותו רגע , נסי להסיח את הדעת, ולהתמקד בדברים טובים וההצלחות הקורים סביבך מתוך בחירה להרגיש אחרת. לחשוב על מה שכן הספקת, ואמרי לעצמך: "עשית את הכי טוב שלך באותו רגע!"

3.      ריסטרט ללב שלך

קחי פסקי זמן קבועים ביום ובעת הצורך שבהם את מקדישה לעצמך זמן למנוחה. עשי נשימות עמוקות ובאטיות, למשך 5-10 דקות. זה כלי חזק ועוצמתי לרענון ולהתחדשות, וזה נותן כוח להמשיך את היום מתוך מיקוד ושמחה.

4.      תמלול רגשות

המללי את רגשותייך בצורות שונות והביעי מה שאת חשה בדרך הנוחה לך. יש כאלה שיביעו על ידי שירה, כתיבה, דיבור, שמיעת מוזיקה, תמלול רגשות מאוד עוזר להכיל את רגשותינו, ומאוד משפר את ההרגשה.

אמא יקרה, בחרי לפחות אחד מהעצות  לשיפור ההרגשה פעם אחת ביום בעת הצורך.

דאגי ראשית לעצמך!  כשתמלאי את 'הכד שלך' תוכלי לשתף איתו לאחרים, ככל ש'הכד שלך' יהיה מלא, תוכלי למלא ולספק מהתכולה שלו לאחרים הרבה יותר.

הרגשי טוב עם זה!

הכותבת: חיה גילר

מרצה ומנחת הורים מומחית להקניית הרגלים והעצמה,

מייסדת שיטת "שביל הזהב לחינוך"

לשיחת ייעוץ וסדנאות, צרו קשר ל054-9404776

תמיד חשבתי שיום ביקור אמהות במחנה "אורו", נועד בשביל הילדות, הן מתגעגעות,רוצות חיבוק מאמא ולהרגיש את המשפחה, קצת ריח וטעם של עוגיות ביתיות, השלמת ציוד ביתי של- בגדים/ מגבונים/ מצעים וכו', להרעיף עליהן מאהבת הבית..

אך האמת, שהשנה הרגשתי שככל שהבנות גדלות, ונסיונות הדור מתרבים,הביקור נועד בכדי שהאמהות יתחזקו ויתענגו לראות איך בכח המשלח אנו- הנשים הצדקניות (וכל אישה בדורנו היא צדקנית בעצמיות שלה. רק תחשבו חברותי האמהות, עצם זה שהבאנו חיים חדשים לעולם ומגדלות את ילדינו- רק על זה מגיע לנו צלש מיוחד- בדמוי חיוך ענקי ואבהי מהרבי שליט"א! )

זה ממש לא ברור מאליו להגיע לקעמפ, לחוות ולהתבשם מהעונג הצרוף המוצע לנו מול העיניים- גדודים שלמים של בנות, שיש להן רק מילה אחת בראש שמניעה אותן במשך 11 יום והמילה היא- רבי!  ושאיפתן העמוקה היא- לעשות נחת רוח למשלח!! (וכמובן המשימה שאחרי- היא להמשיך ולהחדיר למשך היום יום)

כשביתי חזרה מהקעמפ עם שלל האורות המרובים נזכרתי בסיפור על מלך גדול ורם מעלה שהיה בידידות עם הרב יונתן אייבשיץ, יום אחד קרא לו לחדרו, ושאל שאלה שהטרידה את מנוחתו של המלך:" כבוד הרב, לא מובן לי, למה היהודים מקיימים מצוות ה' הרי הוא נתן את התורה בעבר? איך זה קשור להיום? פעם כשה' נתן לכם את התורה- קיימתם אותה אבל מי אומר שהיא רלוונטית לעכשיו?  מהי ההוכחה שהתורה רלוונטית גם להיום? ובכלל מהי ההוכחה  שגם היום ה' קיים?" לפני שהרב אייבשיץ החל לענות, ביתו של המלך נכנסה לאולם, נרגשת ומחוייכת עם תעודת דיפלומה בידיה- בה כתוב שאחרי 7 שנות לימוד היא מומחית בתחום המוזיקה. המלך התרגש ושמח עד מאד, אך פני הרב הרצינו, המלך לא הבין- זהו הרי יום שמח- "על מה ולמה פני הרב רציניות?" "ובכן" ענה הרב: "מי אמר שהבת יודעת אכן לנגן כמו שצריך? בואי הראי לנו, הוכיחי לנו שאכן את יודעת לנגן". הבת נפגעה עד עמקי נשמתה. "מה זאת אומרת להוכיח? הרי התעודה מוכיחה שלמדתי 7 שנים וכעת אני מקצועית בתחום המוזיקה, התעודה היא ההוכחה". כעת פני הרב שבו לחייך במאור פנים. והוא השיב למלך:" זוהי התשובה, העם היהודי, הוא ההוכחה, תעודת הדיפלומה לקיום התורה הנצחית. התורה היא התעודה שלנו מאת בורא עולם ומנהיגו שהוא מנהיג את העולם לא רק בעבר כי אם בהווה וימשיך להנהיג בעתיד."

ואני הקטנה מוסיפה ואומרת.. קעמפ אורו של משיח זאת הדיפלומה, 'ה'תעודה שאכן הדור שלנו זכאי וכבר כלו כל הקיצין,והגיע זמן גאולתכן! לראות בנות חדורות, שמשיח זה כל ענינן, הייתן צריכות לראותן לומדות ונבחנות בחיות אדירה על הלכות בית הבחירה מקימות בהתלהבות את הוראת הרבי לחיות את עניני הגאולה מתוך שמחה וחיות!

מי שאומר,חושב או מרגיש שהדור ירוד, שיקפוץ קפיצה חסידית לעומקי הקעמפ, כזאת חיות, התלהבות ודבקות בשיחות של הרבי מתוך שמחה  אמיתית. לראות בנות בנות- עשרה שמתעסקות בקודש ועולות ומתעלות למעלה. זאת גאולה! אין מילה אחרת שיכולה לתאר את המראה הקדוש הנל. על במה זו אני רוצה לברך ולהוקיר בשם כל האמהות את גודל הזכות,הנחת, המאמץ וההשקעה של כל המפקדות, הגנרליות וכל שאר הצוות היקר. ותודה מיוחדת להנהלה המסורה שהשקיעה חשיבה ומאמץ רב בהפקת המערך העצום והמופלא על כל שלל פרטיו המרובים.

ב"ה שזכינו להתענג על המתיקות החסידית, ההווי האותנטי של בנותינו, החיות הפנימית- שכל רצונן הוא להביא בפועל ממש את משיח צדקינו תכף ומיד ממש!!

י. קופצ'יק, דרך המלך

בשנים האחרונות עסקתי רבות בשאלה המהותית והכל-כך כואבת, מדוע יש בנות משלנו שמסיימות כיתה י"ב ופניהן לא מכוונות לכיוון הנכון, ומדוע בחורים נפלטים מהישיבה בעיצומן של השנים הכי חשובות בחייהם? נכון שזה לא כולם ומדובר באחוז קטן, אבל התופעה מספיק כואבת ומחייבת "שמשהו יעשה".

אולי יש לומר, שחלקם הגדול נכנס לכותרת "הנושרים" כאשר בסך הכול הסיבה נעוצה בחוסר חיבור והתאמה בינם לבין המסגרת. לא תמיד מדובר ב'בעיות רגשיות' ולא מחייב ש'הבית הרוס'…

מתוך דאגה אמיתית לכל אותן הילדים של הרבי שליט"א, חשוב לי להציג את הדברים באחריות גדולה, ולהגיש את המידע שיאפשר להיטיב ולשפר.

להלן תמונת מצב עדכנית, כלי ראשון מפי המנהלות המזיעות בשדה במלאכת הקודש, וכן אמא ותלמידה, לצד תובנות וצידה לדרך.

"הן הבנות שלי ואני לא מוותרת עליהן"

רבקה (שם בדוי) בחורה מסיימת שנה ב' בסמינר

לפני שנתיים סיימתי את י"ב בלב כבד וטעון בכעס. בכיתה י"א ההנהלה 'גילתה' שאנחנו, קבוצת בנות, נמצאות במצב לא טוב וניסו לזרוק לנו קרש הצלה – פתחו בשכבה כיתה מיוחדת עבורנו, עם מורה שהסכימה לקחת את הפרויקט הסבוך, קרי אותנו. כיתתנו הוגדרה ככיתה מקדמת לקראת הבגרויות, אך המסר היה ברור – מדובר בכיתה קשה ומורכבת, ש… יגמרו וילכו יפה.

מאז שהכיתה הזו נפתחה הוקלה מעט הרגשתנו הכללית בבית הספר, עד שבשלב מסוים, בו כנראה קצת הגזמנו ולא הגענו ללימודים כלל, גם בימים של בגרויות, ההנהלה התייאשה ממנו וגם דאגה שנדע את זה… המזל שלנו היה, שהמורה אמרה: 'הן הבנות שלי ואני לא מוותרת עליהן'. מאותו רגע היא לקחה על עצמה את הכל, פשוט השקיעה בנו את הנשמה.

את הפתרון של כיתה כזאת לא ניסו שוב. מבחינתם זה היה רק לשם "החייאה" של מצבנו. ואני שואלת, למה מגיעים למצב של כיתה י"א גוססת? במבט לאחור אני יכולה לנסות להבין, שאולי באמת הגזמנו כלפי המסגרת, אך האם בית הספר קיים רק עבור התלמידות הנורמטיביות, או אלה שלפחות לא עושות 'חיים קשים' להנהלה? צר לי מאד על איך שנהגו אתנו במקום לעזור לנו להרים את הראש מעל המים ולהישאר של הרבי. אם המבוגר מתייאש ממני, מה הסיכוי שאני אאמין בעצמי?!

הצעד שההנהלה עשתה הציל אותנו כי הצלחנו לצאת עם תעודת בגרות. קיבלנו גם מסגרת חברתית ששמרה עלינו לגמור את התיכון, היה לנו אחת את השנייה. לי היה נס – המשפחה שלי  (אבא ואמא תודה!!!) אחרת ברור לי שהייתי היום עם כמה חברות מהכיתה – מחטטת רגליים בהודו או על סמים. כן, הן באמת שם.

דרוש: בית ספר שיכיר בי

העובדה שאין קשר בין מורה לתלמידה הייתה בעיניי עובדה מוגמרת. תמיד היה לי ברור שבין מורה לתלמיד לא אמור להיות קשר כלשהוא ובוודאי לא קשר ריגשי. בסיום מחצית בחלוקת התעודות, יושבת מולי המורה לשיחה אישית, ומצפה שאפתח בפניה. איפה היא הייתה חצי שנה? איך היא מעיזה לפנות אלי בכלל, ועוד לרצות לשמוע ממני על החיים שלי? זו הייתה ההרגשה שלי בשנות התיכון. ציפו ממני להתאים את עצמי למסגרת, אך לא הרגשתי שבאמת מתעניינים בשלומי.

היום אני מתחילה להבין שזה לא חייב להיות ככה. לאחרונה שמעתי מחברות שהן עושות מפגש כיתתי ו… מזמינות את המחנכת שלהן! בעיניי זה נשמע הזוי והדבר האחרון שהייתי עושה. הן אפילו מתגעגעות אליה… נו, אני מנסה להאמין. לא אכחיש שזה אפילו מעורר קנאה.

בעקבות החוויה האישית שלי, יצא לי לחשוב על המושג "לתת חותמת". לי ולחברות שלי לא נעים לקבל חותמת רישמית שהן ב"כיתה הקטנה" או "במקום אחר", אבל מצד שני אני מבינה שהיות וכבר הגענו למקום כזה, ולא מצאנו את עצמנו, טוב שלא העלימו עין אלא נתנו לנו פתרון. ברור לי שהסוד להצלחה בלימודים טמון במוסד בו המורות ידידות, תומכות, ומדברות בגובה העיניים.

אחר השיחה, רוויית הכאב, פניתי למנהלות של מוסדות מרכזיים בחב"ד, להשמיע, ובעיקר לשמוע.

ביקשתי לדעת: מהי תופעת 'התלמידות השקופות' ואיך מתמודדים אתה? האם יש דרך להתאים לתלמידה את המוסד בו תלמד? והעיקר, מה יעזור לתלמידה לסיים את לימודיה בהצלחה, תוך התקדמות אישית וחסידית?

אתנו:
הגב' חנה זלמנוב – מנהלת "בית רבקה" נתניה
הגב' תמר גרוזמן – מנהלת "בית חנה" נחלת הר חב"ד
הגב' שרה גולדברג – מנהלת "בית חיה מושקא" קריית שמואל

עם כל הרצון הטוב…

השיחה עם המנהלות מרתקת, מעוררת הערכה, אך גם רוויה בכאב. נראה כי נגענו בנקודה רגישה… הן מתארות עשיה בלתי פוסקת ותחושת שליחות, אך גם מסגרת תובענית ודרישות גבוהות, שלא ממש מתאימות לכל אחת.

הגב' זלמנוב: "כאשר מדברים על מוסד לימודי, יש לדעת בראש ובראשונה שזהו מרחב מחיה לצמיחה והתבגרות. אצלנו יש צוות מעולה עם מורות מדהימות העובדות מכל הלב, וב"ה הבנות מסיימות י"ב בהצלחה רבה. עם זאת, מבחינת תוכן הלימודים לא תמיד יש מענה לכולן. חומרי הלמידה במערכת הכללית קשים מאד, והלוואי היינו מוותרים עליהם כליל. הם קשים ובלתי נסבלים עבור תלמידות רבות ובפרט לתלמידות שלא פנויות ללמידה".

הגב' גרוזמן מוסיפה: "הלימודים עיוניים וברמה גבוהה, הן לימודי המקצוע והן לימודי הקודש. הבחירה ללמד ברמה גבוהה היא מתוך האמונה שלנו שזהו רצון הרבי.

אשתף חוויה אישית: בעלייתי לארץ מרוסיה בשנת תשל"ב, כתלמידה המתחילה כיתה י"א, נחקקה הגזירה כי כניסה לסמינר מותנית בתעודת בגרות. אי לכך העמיסו עלינו מרתון של למידה בשנה אחת – כדי שנסיים י"ב עם התעודה ביד, ואכן "זכינו" להיות המחזור הראשון של לימודי הבגרות. להבנתי זו הייתה ההוראה של הרבי לרב חפר, שבאם זה התנאי, אזי להכניס את הבגרויות, ושהבנות ילמדו בצורה טובה על מנת שיוכלו להיות בהמשך מורות.

שמעתי פעם מהגב' ציפורה וישצקי על דברי רש"י: "הבור ריק אין  בו מים" – מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו. בעברית פשוטה – ככל שהבנות יהיו יותר עסוקות, הם פחות יהיו מונחות בשטויות. לפעמים ההתעסקות בדבר שהוא רשות אבל לכל הפחות מעסיק אותן – עשוי להיות פתרון. כשהוספנו במתמטיקה יותר שעות כדי להגיע לחמש יחידות עם יותר בנות, היו אימהות שהתלוננו. תשובתנו הייתה שתלמידה שעושה חמש יחידות, עסוקה במשך שעות הצהרים והערב בלשבת לתרגל ולא נותר לה יותר מדי זמן לדברים אחרים, כסמארטפון ודומיו.

לכן באופן ישיר – בת שלא מוצאת את עצמה בלימודים, זה גורם להידרדרות הרוחנית שלה! פגשנו בנות מאד חסידיות, שהשעמום בזמן הוביל אותן לסרטים. ברגע שאין להן מה לחפש בכיתה, הן מגיעות מתי שבא להן, יוצאות והולכות, יושבות שעות מחוץ כיתה, ומעבירות את הזמן בפלאפונים. הנושא הלימודי הוא מאד כואב. איך אפשר לתת לבת כזאת אור בקצה המנהרה כדי שתוכל להתקדם?!"

משאבים דלים

יש להן רצון טוב ותחושת שליחות עמוקה. זה ברור. אבל המשאבים, למראה הצער, דלים.

גב' גרוזמן: "כל מנהלת וכל מוסד רוצה לתת מענה לכל תלמידה באשר היא, אך רבים המקרים בהם עשינו לאורך תקופה ארוכה מאמצים והשתדלויות, עד שהגענו לנקודת מיצוי בה נגמרה היכולת לעזור. כך קורה, שלעתים אנו נאלצים להיפרד מתלמידה שאנחנו מאוד אוהבים והשקענו בה רבות.

כל מחנכת היא בחזקת איש קשר, איש טיפול, איש הקשבה, אבל אין לה מספיק מקצועיות. כל דבר שהוא יציאה משגרת לימודים אפורה, שמפעיל תאים אחרים במח וממריץ יותר – הוא מבורך. אך לנו, כבית ספר, אין את האפשרות הזו של יציאה מהשגרה. בשביל זה צריך תקציב אחר וסל שעות אחר ממה שיש לנו".

לצורך הגיוון ומתן מענה לתחומי עניין שונים של תלמידות, גם כאלה שהתחום העיוני קשה להן, נולדו המגמות. דא עקא, שגם המגמות, אינן בנויות באופן שאכן מספק את הצורך הזה.

גב' גולדברג: "יש בנות שלימודי המגמות היה יכול להעניק להן סקרנות וסיפוק, אך זה לא מצליח היות והלימודים לא מונגשים בהתאמה לצרכי התלמידה. כשרצינו לפתוח חוגי איפור ופאנות לדוגמא, לא היה כסף, שעות ואנשים.

כיום, יש לנו מגמות כמו עיצוב גרפי וחשבונאות, אבל כמות השעות מינימאלית, ונדרשת מהבנות עבודה קשה והרבה למידה עצמאית מהבית".

דרוש מוסד מתאים בחב"ד

המענה לאותן בנות, כך סבורות המנהלות, הוא בדמות מסגרת חינוכית אחרת, אישית יותר, שתראה את הצורך הספציפי  ותעניק מענה.

הגב' זלמנוב: "הרבי הקים את בית הספר למלאכה, שזהו מוסד שעברו בו נערים שהקימו משפחות מקסימות. הסוד שהציל את הנערים הרבים הוא הימצאותם במסגרת יצירתית יותר שהותאמה לכל ילד על פי כישרונותיו.

ישנן בנות המוכשרות בהרבה תחומים, אבל בתנאי שילמדו בכיתות קטנות. גם ההתוועדויות וההרצאות החסידיות ידברו אליהן, בתנאי שימסרו בפורום קטן. בנות שהיום מוצאות עצמן עוזרות לגזור במזכירות, יכולות מחר לפרוח במוסד שילמדו בו משהו אחר מרצונן, ונמצא אותן עם אור בעיניים!"

הגב' גולדברג: "כשאנחנו מביאות מרצה, אף שהאווירה מאד חמה וחסידית, יש בנות שיושבות מאחור ומדברות, ולא מוצאות את עצמן בתוך 300 בנות. הן נבלעות ולא מתחברות. כשהמקום קטן יותר, הוא מאפשר שאלות ותשובות וזרימה טובה".

פנימייה לבנות?

בניגוד לבחורים, שמרביתם לומדים בישיבות עם פנימייה, הרי שהבנות מסיימות את יום הלימודים בשעות אחר הצהרים, ומבלות שעות רבות ללא השגחה. מה דעתכן על מוסד פנימייתי?

הגב' זלמנוב סבורה כי פנימייה יכולה לספק מעטפת חמה וחסידית: "הפנימיה תורמת להענקת "חינוך טוטאלי" בחיי התלמידים, דבר שמוכיח את עצמו בהצלחה רבה. אני זוכרת את הפנימייה בכפר חב"ד ב' לפני כ-40 שנה, לבנות מכל רחבי הארץ, שרק כך יכלו לזכות ללמוד בתיכון החסידי בית רבקה. בנות מבתים מכל הרקעים, עברו את שנות הפנימיה והקימו בתים חסידים לתפארת!

היום בכל בתי הספר העל-יסודי מצויה התופעה של "לחיות בשני עולמות" – בנות בבית הספר מתנהגות כחסידיות אבל אחר הצהרים מתנהגות אחרת, העובדה שגם בשעות הצהרים הן באותה מסגרת יכולה לפוצץ את הבועה הזו ולחבר אותן גם בשעות הפנאי, עד שהערכים מחלחלים ונעשים חלק בלתי נפרד מהן.

בנוסף, חיי פנימייה מזמנים התבגרות יפה ולמידת מיומנויות חיים, כמו לשכון בחדר משותף עם חברות, נסיעה באוטובוסים ואפילו רק 'לאכול מחוץ לבית'. הפנימיה למי שצריכה את זה, היא דבר שלדעתי יכול לתת 100 אחוזי הצלחה".

גב' גולדברג מצדדת אף היא: "הנזקים הרציניים מתרחשים אחרי הלימודים ב"שעות השוטטות". אם רוצים להצמיח את הבת, צריך 24 שעות של מסגרת איכותית, עם הרגשה של בית וגבולות חזקים".

הגב' גרוזמן מסייגת ואומרת, כי פנימייה חייבת להיות מקצועית ומושגחת: "גם בפנימייה החיים קצת מסובכים, ונראה שמבחינה מסוימת הילדה יכולה לעשות שם מה שלא מתאפשר לעשות בבית. אבל אם מדובר בפנימייה עם השגחה גם בלילות, וישנן מספיק מדריכות לכל קבוצה בעלות דיבור פתוח עם התלמידות, אזי היחס האוהב יעזור שלא יהיה להן את הצורך בפריקת עול, ויוכלו להתקדם רק בטוב".

עבודה משותפת

גב' גרוזמן מבקשת לחדד את חשיבות שיתוף הפעולה עם ההורים: "בית הספר עושה כמיטב יכולתו אבל חייבים את שיתוף הפעולה של הבית. יש המון מקרים בהם עשינו 'הסכם' עם  ההורים איך עוזרים לבת, כמו להחליט מי יהיה ה"ימין מקרבת" ומי "השמאל דוחה", וכשהיה שיתוף פעולה-ראינו פריחה של הילדה!  כאשר הורים לא מרגישים "מטורטרים" ומגיעים לבית הספר מתוך הבנה שזוהי פעולה הכרחית לטובת בתם, עשויים להגיע לתוצאות טובות.

לרוב ההורים יש באופן טבעי את ההצלחה בשימת גבולות טובים, אך לעיתים, מסיבות מסוימות זה לא מצליח.

הגיעה אלי תלמידה עם אמא שלה לפגישה, ובאמירה ישירה שאלתי את התלמידה 'כמה שעות ישנת בלילה?' ראיתי על הילדה שתקופה ארוכה היא לא אתנו… לא נתתי לה מנוס ושאלתי כמה שעות היא צופה בסרטים? האמא ענתה שאין כזה דבר וכל ערב הילדה נכנסת ב 9 לישון. לא הרפיתי עד שהודתה בפה מלא ועיניים רטובות. הילדה לא ישנה בלילות ואחר כך אנו באים אליה עם כל מיני דרישות של צניעות ודרך ארץ, כשהראש שלה שטוף במראות נוראים. וזו משפחה חב"דית טובה, עם כללים, ועם מודעות. ובכל זאת".

מילה להורים

דיברנו על צורך במסגרת אחרת, לחלק מהבנות. אני נכנסת לרגע לנעלי ההורים: למה שלא נשלח את הבת למקום בו לומדות כל חברותיה? מקום בו למדו אחיותיה הגדולות בהצלחה מרובה?

הגב' זלמנוב מזדעקת למשמע השאלה. נראה כי הדבר בוער בה: "מותר לעצור רגע ולחשוב – נכון שרצוי ללמוד במסלול החב"די המוכר, אבל האם באמת הבת נשארת "חב"ד"??? עד היום המצב היה כזה, שההורים משכנעים את הבת להיכנס ללמוד בתיכון שלנו, כאשר שנתיים מאז כיתה ו', הבת מזמן כבר לא שם… כך נוצר מצב, שבכיתות נמצאות בנות שלא באמת מעוניינות ללמוד פה. לא נמצאות, לא לומדות ולא מחוברות. לא רק שהן לא מתחברות לתוכן, לאווירה ולרבי, הן אפילו מזיקות לסביבה בהתנגדותן המתריסה. עם כל האהבה של ההורים למוסד, והאהבה שלנו לתלמידה, לא אהבתנו תקבע את יכולת הישרדות התלמידה, אלא מעשיה. "היא רוצה ללמוד פה" – אבל היא לא מצליחה להתמודד כאן, ואין למוסד מענה טוב לתת לה.

ברגע שתלמידה נרשמה למוסד ומתחילה לימודים, אם מתעורר צורך להוציא ולהעביר למוסד אחר, מבחינה בירוקרטית זה מאוד קשה. וכך, תלמידה יכולה לשבת אצלנו ארבע שנים מבלי לעשות כלום. אז, כשהיא התעקשה להיכנס למוסד חב"די מוכר – כולם עמדו דום. ומה עכשיו? מי לוקח אחריות על המצב השקוף שלה?

בחינוך חייבים להיות מדויקים. אם לא בודקים התאמה אמתית, זה עוול. משדלים את הבת להתנהג יפה ולהיות יותר ילדה טובה, כשהיא לגמרי בעולם אחר.

על כן, כדאי בסיום כיתה ח' בחשיבה משותפת של בית הספר וההורים, לערוך מיפוי על כל תלמידה. אמת המידה צריכה להיות מהו המענה הריגשי שהבת זקוקה לו על מנת להצליח בלימודים ולהיות שמחה ויציבה.

לעתים נצרך מענה לימודי ומקצועי במסגרת חמה ואישית, תוך שמירה מלאה גם בשעות אחר-הצהרים והערב, במוסד חב"די מותאם – מבלי שבנות יצטרכו לחפש את מקומן בשדות זרים, באולפנות וכדומה.

 גב' גולדברג מצטרפת לדברים: על ההורים לדעת שבמידה ובנות נמצאות במוסד שלא מתאים להן, הן מסתובבות ולא לומדות, וזה מצב של סכנה תמידית. ההורים חושבים שהבת באה לבית הספר והכל בסדר, כאשר באמת יש ילדות שלא נמצאות כלל בכיתה, פיזית או נפשית. אם תהיה להן מסגרת שתעניין אותן, הן יגיעו אליה בבחירה ויפרחו בה.

נוער חזק דורש אותנו אתו

אחר ששמענו את דברי המנהלות, העשייה הבלתי פוסקת והרצון הטוב לצד המגבלות הקיימות, פנינו לשמוע את קולה של אמא של תלמידה.

"מאד קשה לי עם החוויות שהבת שלי עברה במוסד בו למדה בשנות העל-יסודי. עם זאת, אני לא מאשימה ואף יודעת להעריך מאד את הצוות והגישה החינוכית.

ביתי למדה במוסד קרוב לבית ועברנו מסכת קשיים בחיבור שלה ללימודים בכלל ולצוות ההנהלה בפרט. לא חיפשנו מוסד אחר, כי קשה לי לחשוב על שהותה בריחוק מהבית. אני כאמא מאמינה שטוב לבת להיות בבית. אולם, במחשבה שניה אני מבינה שאם הבת חווה מידי יום את האכזבה שלנו ואת הרגשות הקשים שאנו משדרים, ויש מריבות ומתח, כנראה השהות בפנימייה יכולה לעזור להרגיע את הרוחות, ולאפשר לה לחזור בסוף שבוע עם אנרגיה חדשה.

עבור הבנות האחרות שלי אני כבר יודעת לבדוק היטב את ההתאמה בין המוסד לצרכי הבת, ובמידת הצורך אדע לשלוח למסגרת מתאימה עם פנימייה. זה שווה את המחיר".

ישנו משפט שנשמע מדי פעם מהתלמידים שלנו "אין לי משהו נגד הרבי או החב"דניקים, הפוך. את זה אני כן אוהב. הבעיה שלי היא אחרת, שפשוט לא רואים את ההתמודדויות שלי" . או "אם הייתי נראה כמו מקורב עם רסטות או עגילים, היו מתייחסים אלי אחרת. אני מתחנן להיות קיים! גם אם ניסיתי לבדוק קצת את הגבולות, אל תשאירו אותי ברחוב מחוץ למוסד, יש לי פחד מהדרדרות".

הנוער שלנו יודע בדיוק מה האמת, והוא אפילו יילחם במקום בו ידברו נגדה. לנו מונח שהבנות צריכות לקבל את הידיעה וההרגשה לא רק "כמה הרבי גדול" כי את זה הן כבר יודעות, אלא עד כמה הרבי חושב שהן גדולות. זו נקודת החיבור.

עלינו לתת את אותם מים מתוקים של החסידות בקנקנים שונים, באופן המדבר אליהם בגובה העיניים, שרואה אותם ובעיקר מחבר אותם למקום של מה זה אומר להיות תמים או מה זה להיות בחורה חב"דניקית".

ולסיום, עולה מן הדברים, כי הצלחת התלמידה תלויה במידה רבה במוטיבציה שלה ללמוד ולהתקדם, ולשם כך נדרשת התאמה של המסגרת במכלול הצרכים, כמו יחס אישי וקרוב, מקצועות לימוד ומגמות הנבחרים לרצונה, סיוע פרטני ותמיכה ריגשית. כל אלו יעניקו הנאה והנעה גם לבנות שבמקום אחר איבדו עניין לחלוטין.

ומילה להורים – היו ערניים לפקוח עין ולהרגיש האם טוב לבת במוסד או שהיא רק "מעבירה" בו את ארבע השנים. אין צורך לחכות ל"תסמינים לנשירה" או "סימפטומים של סיכון", די בכך שהבת משדרת שלא טוב לה.

שנזכה לרוות רק נחת מכל יוצאי חלצינו, גם הרוחניים, ולהוליכם בגאון לקבל פני משיח.

נגיעה נשית לפרשת ואתחנן – כיסופין אל ה'

״למה שישלמו לי? מה אני כבר עושה שם?״ כך אומרת בלה בעיצומה של פגישת האימון שלנו. מערכת היחסים שלה עם כסף סבוכה הרבה יותר מהנישואים שלה, וגם הם מורכבים לא מעט…

במבט חיצוני היה קשה להבחין שבלה בת מושב לשעבר. שמה וחזותה החיצוניים הם ההפך מאיך שיכולת לדמיין מושבניקית. לא ברור לי עד כה האם תשעת הילדים שגידלה הם פרי בטנה או פרי עמלה וגידולה.

אט-אט נפרסת היריעה. ״חזרתי מהודו אחרי מסע חיפוש של אחרי הצבא, תהליך התשובה שלי היה ארוך, מייגע ומורכב בשל האופי הייקי העיקש שלי. אחרי עשור של חיפושים, כשהייתי כבר בגיל בינה, נישאתי לבעלי – ממשפחה חרדית ליטאית בני ברקית טיפוסית. קיבלתי אותו במתנה כשהוא אלמן ובעל משפחה ברוכה ורק בשנה שעברה סיימנו לחתן את הילדים".

יחסה של בלה לכסף הוא אמביוולנטי. ״כסף זאת מילה גסה״, היא אומרת. כך גדלתי במושב בין הרפת ללול, ״לכסף כוח להרוס״ היא מנצחת על מקהלת הרגשות השלילים כלפי הממון. ולקינוח היא מטעימה ״אנשים סביבי שגדלים לתוך כסף הם דורסניים״. וכשאני מבקשת דוגמה היא מספרת על אחת הפעמים שבהן ניגשה לגביר שיש לו גמ״ח חתונות, לפני חתונה של אחד הילדים (שלו? שלה? שלהם?) והלה "נפנף" אותה בלי פרוטה אחרי שסיפר לה בגאווה כמה כסף הוציא החודש לחתונות יתומים.

״למה כל כך נפגעת מהגביר?״ שאלתי את בלה בניסיון נואש לעשות אתהפכא בליבה.

״כנראה שכאב לי לחוש מוקטנת ביחס למי שיש לו כל כך הרבה כסף״, ממשיכה בלה ומנחמת את עצמה ״בדיעבד אני מבינה שה׳ מכין אותי לעבוד על היחס שלי לעצמי ולכסף".

"נחמו נחמו עמי" כך נפתחת ההפטרה השבת.

בעברית יש חמש אותיות כפולות. כ-ך, מ-ם, נ-ן, פ-ף, צ-ץ כשהמכנה המשותף לכולן הוא, שהן לשונות גאולה של אבותינו: אברהם, יצחק, יעקב, משה ומשיח ('לך לך', 'פקוד פקדתי', 'הצילני נא' וכו').

המיוחד בכפילות שבפרשת נחמו השבוע הוא שמילת הנחמה זהה לחלוטין, עד שכך באה לידי ביטוי שלמות הבלי גבול, שיכולה להכיל מעלות מנוגדות בבת אחת. נחמו נחמו.

בפרשת ואתחנן מגיעה כפילות לקריאת את עשרת הדיברות בפעם השנייה בתורה. הפעם הראשונה -שבפרשת יתרו, מסמלת את עבודת הצדיקים. שהרי התורה ניתנה בידי הקב"ה עצמו, וישראל היו בדרגת צדיקים, לאחר שלמות העבודה של 49 יום מיציאת מצרים.

הפעם השנייה – בפרשת ואתחנן, מסמלת את עבודת התשובה. חיבור האלוקות מלמטה.

אחרי חטא העגל משה מקבל לוחות שניים, ויחד איתם גם הלכות, אגדה, מדרש וכו, דבר שלא היה בלוחות הראשונים.

בכל דבר שקורה בחיינו, הן בקיום מצוות הן בחיי הרשות, המשימה היא להתבונן ולמצוא קשר לגאולה. וכל זה מתוך ציפייה ורצון לרגע שזה כבר יקרה.

נוסף על כך, מה שמתבקש יותר כדי לחזק את הקשר שלנו עם הקב״ה, עד שנגיע לחתונה הגדולה ולזוגיות המושלמת של הקב״ה וכנסת ישראל, עד ט"ו באב, נלמד נוסיף בלימוד תורה יותר ממה שאנו רגילים.

״נכספה וגם כלתה נפשי״ – איפה את יודעת לשים גבולות לתשוקה שלך להרוויח כסף או לבושה ולפחד לבקש את מה שמגיע לך? זה הזמן לבדוק למה שישלמו לך, ומה מגיע לך ולהתחיל לעשות סדר ביחס שלך אל הכסף – כי כסף הוא לא מילה גסה. כסף זה כיסופין ותשוקה אל הקב״ה.

כחמש מאות נשים כ"י השתתפו ביום העיון שהופק על-יד נשי חב"ד צפת בראשות הגב' חיה רחל הנדל לכבוד יום ההילולא של האריז"ל החי באולם אידיליה בראש פינה

לאחר חתימה על פ"נ, טעימות פרות, קפה ומאפה נפתח בחגיגיות המושב הראשון במופע אימון, המשלב מסך ובמה. הגב' עינב פרגמנץ, הציגה לנו בהומר את נושא הכנס, כאשר מתאמנים  – הבטחון והגאולה חודרים. בסיום הפתיח הוקרן 'גי'נגל' שהופק במיוחד ליום זה אשר החדיר את המסר בצורה קצרה וקולעת.

לאחר מכן עלתה המנחה גב' שרה דניאל תחי' שליוותה את האירוע מתחילתו ועד סיומו בדברי קישור ומסרים ענייניים.

הרבנית אסתר פיקרסקי ייחדה את דבריה על מעלת האשה והמחישה באמצעות סיפורים ודברי חז"ל את הסוד לזוגיות בטוחה – על-ידי מאמצים של האשה.

 לאמירת פרקו של הרבי מה"מ וסיום מסכת הוזמנה הרבנית חיה רחל הנדל יו"ר ארגון נשי חב"ד. לפני דבריה העניקו לה נשות הארגון שי כאות הערכה על התמסרותה למעלה ממדה והגבלה עבור הארגון ושליחותה הקדושה.

הרב ביסטריצקי שי', מד"א של קהילת חב"ד צפת, הבהיר למשתתפות הלכות בנושא הבית היהודי. הרב חידד את הלכות יחוד ובנוסף הרב פתח את לימוד הרמב"ם שביום זה מתחילים מחזור חדש.

בסיום מושב א', נהנו המשתתפות ממשחק לימוד הלכות אינטראקטיבי בשיתוף כל הקהל באמצעות שלטים. השאלות החשובות והחיוניות, שחלקם הוצגו על ידי ילדים חמודים בסרטוני וידיאו ועל חלקם קיבלנו הרחבה מעניינת מהרבנית ברוריה אשכנזי גרמו לשיתוף מלא של כל הקהל.

לאחר הפסקה קצרה במהלכה היטיבו הנשים את ליבן בארוחת צהרים מכובדת. החל מושב ב'. המושב נפתח בהגרלה על כרטיס לרבי מלך המשיח, בו זכתה גב' מירב משכונת רמת מנחם בצפת. האשה המרוגשת נגשה לבמה בליווי השליחה הגב שושנה לבקיבקר לקבל את הזכיה.

לבמה הוזמנה גב' נעמה הרשקוביץ מנהלת שיווק מחוז צפון של הכללית, אשר מסייעת רבות לפעילות נשי חב"ד צפת במהלך השנה כולה. לאחר דברי ברכה התואמים את האירוע והתאריך, הגישו לה נשי חב"ד פמוטות שבת.

יום העיון נחתם בדברי אמונה ובטחון על ידי הזוג רובשקין, אשר מהווים מודל השראתי לעמידה של זוג גם בזמני קושי באמונה בטחון אשר מביאים גאולה. תחילה נשאה דברים גב' רובשקין אשר חזקה בסיפוריה המעודדים ותודה לגב' שינא טיליס על התרגום. לאחריה שיתף בעלה בסיפורים אותם חווה וכיצד הבטחון והאמונה סייעו לו בכל שלב עד אשר הביאו גאולה.

הנשים המשתתפות יצאו עם כלים מעשיים ועם אנרגיות חדשות למילוי שליחותן העיקרית, להכין את עצמן ואת ביתן לקבל את הרבי שליט"א מלך המשיח תיכף ומי"ד ממ"ש.

כסף הוא נושא חשוב ומשמעותי בחיי הזוגיות והמשפחה. כאשר אנו מקבלים החלטה כספית, ההחלטה היא ערכית, בעלת סדרי עדיפויות, וממוקדת מטרה על כל הסובב סביב התא המשפחתי.

זוגות רבים נוטים להימנע ממנה, עקב הרגישות שבדבר. לצערנו, אחוז גבוה מהמתגרשים טומן בחובו את נושא הכסף. דווקא בימינו, כאשר ההכנסה הפנויה נשחקת, מעמד הביניים נאבק יום יום, עלינו להתחיל מהפכה ביתית כמעשה של אהבה ואיכפתיות להתגבר על הקשיים, ולהיכנס בעובי קורת התקציב.

ישנם דפוסי התנהגות בעייתים בכל מה שקשור לניהול הפיננסי של הבית. הרי הם לפניכן (אולי אתן מזהות אחד מהם אצלכן בבית):

1.      כשאחד מבני הזוג לא לוקח חלק בתחום הכלכלי. 

ישנן משפחות בהן צד אחד אינו מעורב כלל בנושא הכספי של הבית (בלא מעט פעמים זוהי האישה). המצב הזה יכול להוביל לכך כי בן הזוג הימנע מלשתף את טרדותיו עם האחר, כיוון שהוא חש כי אין לו כתף תומכת כאשר הוא נכנס, למשל,  לפלונטר כלכלי בעסק.

2.    פער שונה בתפישת העולם של כל אחד ואחת בנוגע להתנהלות כספית. 

הוא בזבזן, היא "קמצנית". הוא יזם בנשמתו, והיא שמרנית, ונמנעת מסיכונים. הפערים האלה עלולים להוביל לאשמות הדדיות, מריבות, כעסים ומתיחות בזוגיות ביניהם.

3.    מצבי תלות ועמדות כוח 

נושא כאוב מאד, אך ראוי שיונח על השולחן. כאשר ישנה תלות כלכלית מוחלטת ע"י אחד מבני הזוג, הדבר עלול להוביל למצב בו הוא בעמדת חולשה מול האחר. באם בני הזוג ייפרדו (כן, כמו שנזכר כבר לעיל, לדאבוני הרב), הצד התלותי יתקשה לחלוטין להתנהל כלכלית באופן עצמאי. הוא יימצא במצב של חוסר אונים, וייפתח תלות זוגית. לקיחת כוח כלכלי ע"י אחד מבני הזוג, גורם למצב מעוות גם אם נעשה מכוונות טובות. כאשר ישנה שליטה מוחלטת אצל האחד , הדבר עלול להגיע למצב של אלימות כלכלית מצד בן הזוג השולט אשר נמצא בעמדת כוח לעומת השני.

4.    הסתרת כספים. 

הדבר יכול לגרום למצב של חוסר אמון בין השניים. ביזבוז כספים או הסתרה שלהם מובילים לשבר של אמון. אין באפשרותנו לדעת אם לסמוך על הצד השני או לא.

עד כאן הבעיות, ועכשיו לפתרונות:

גישור על הפערים:

חשוב לעשות תיאום כלכלי עמ"נ למנוע בעיות כלכליות, חובות, ואפילו להוביל עד כדי קריסה. כאשר אין בהירות בין בני הזוג בעניין המצב הכספי, כל אחד נכנס לתיסכול משל עצמו, מקטר על הרגלי הרכישה של האחר עד כדי עימות בין השניים על הבסיס כלכלי ערכי.

אל לנו להיבהל מניגודים. הדבר מעיד כי הפכים אכן נמשכים זה לזה. הרבה זוגות מתנהלים תקציבית, על אף הפער שבין זוג בזבזן לחסכן. כל זוג או משפחה יכולים להגיע לעמק השווה, לבחור בדרך הנכונה להצלחה בחלוקת התקציב,ולהשקיע את הכסף. קחו כל אחד מכם חלק בניהול הפיננסי. לכל אחד מאיתנו ישנה חוזקה, תכונה מיוחדת שיכולה לתרום להתנהלות פיננסית תקינה. למשל: אם בעלך טוב במספרים, תני לו לעשות את החישובים הנדרשים, לעומת זאת את אלופה בלמצוא דילים טובים לחופשה הבא שלכם? קחי זאת כמשימה עבורך. מעורבות הדדית היא המפתח להצלחה.

כסף, זוגיות ומה שביניהם

וותרו על הוכחת הצדק שלכם. נהלו את השיחה בצורת משא ומתן ידידותי שהרי המטרה המשותפת, בסופו של יום, הינה לחלוק בית משותף עם הסכמה הדדית על המסגרת התקציבית, סדרי העדיפויות, וחלוקת "העוגה" הנכונה ביותר.

קבעו לכם פגישה של שעתיים, מתוכננת מראש לצורך שיחה בנושא. אפילו שבו לכם בנחת בבית קפה, או תתרווחו לכם על כסא נוח במרפסת או על שפת הים.  אל תגלשו לנושאים אחרים. כדי שתוכלו לגבש מסרים שחשובים לנו להעביר, נעריך כיאות את החשיבות כל פרט בסדר העדיפויות שלנו, ולקבל את בני זוגנו ללא שיפוטיות ולא מתוך עמדת מגננה.

גם המצב הכלכלי מוכרח להיות ברור ללא כל צל של ספק, הכינו מבעוד מועד פירוטי הוצאות, תשלומי משכנתא, הלוואות, כרטיסי אשראי וכהנה וכהנה. הדבר ישקף את היחס שבין הוצאות להכנסות, ועל הדרך, באם אנו במצב שלא לשביעות רצוננו, נוכל לפעול למצוא את הדרכים לאיזון ההוצאות.

יצירת תקציב משותף

אנו מדברים על החלטה לבניית תקציב שאיתו תצאו לדרך ביחד, אשר על כן ההחלטה בבסיסה הינה על ערכים. ומכאן ניתן להגיע למסקנה המתבקשת כי אין נכון ולא נכון בכלכלת משפחה ייתכנו אי אלו וויכוחים בסעיפים שונים. על כל אחד מבני הזוג לדרג את סעיפי התקציב כראות עיניו, ואח"כ להגיע לשיחה, ובה תדונו על בניית תקציב חדש. החליטו יחד על גובה סכום הצמצום, ואז הפרידו כוחות לשעה קלה, בה אינכם פוגשים זה את זו, ומגבשים המלצה לפי סעיפי הוצאה שיגיע לסכום החיסכון הנדרש. לאחר למלוא הצמצום, הקריאו את המלצתכם זה לזו מתוך מחוייבות להקשבה לצרכים וההמלצות של כל אחד מביניכם. סיום התהליך יהיה מפתיע במיוחד. הדבר החשוב ביותר הוא שבכל התהליך עמ"נ שיצליח, היא להגדיר מטרה "מאחדת" שתרתום את שניכם למבצע החדש, וכדי שתוכלו לעמוד במשימה החשובה, עמידה בתקציב.

לאור ההצלחה בתקשורת זוגית העוסקת בכסף, יש לפעול לשימור הקיים ע"י פגישות חוזרות. תקשורת זוגית פתוחה בנושאים הכלכליים, מהווה קרקע פורייה כדי להתגבר על כל מכשול, ללבן את מה שיושב לנו על הלב. ביחד תוכלו לממש את הפוטנציאל הזוגי כלכלי, וגם להוות דוגמא חיה לצאצאיכם.

זכרו כי הכסף הינו אמצעי ולא המטרה.

מאחלת לכן זוגיות טובה לאורך שנים ארוכות.

רויטל מרקוספלד, מאמנת ויועצת לכלכלת משפחה וניהול ההון האישי. לליווי אישי, סדנאות והרצאות 054-4562647 [email protected]

המנון
שורות חולפות חולפות
אותיות שחור לבן
חברותא בעיון המסר כה מובן
אח התענוג
מרקיע אז אל השחקים
דברי אלוקים, מים מתוקים

חברה עצרי!
רגע נדבר גלויות
בואי ונבין איך נכון לחיות
הרי רצון הרבי, חלק מחיי ממש
אז איפה ה"בכן" כיצד הוא ממומש

שעות פארברינגען ושיחות
מאמרים הדרכות
שנים רבות גדושות בתורתו של הגואל
לא בגדר המלצה,
הצעה ידידותית
רצון הרבי בי חודר,
את כל כולי מרטיט
קמתי נחושה
לבצע ה"בכן"!
הרבי מבקש,
ואלי הוא מתכוון
רצונך בלבד הוא בחיי העיקרון
רבי עד הפרט האחרון!

כל מה שנותר כעת זה רק לפ-עול
תכל'ס ליישם, בפשטות ל-גאול!
חסידות הפנמתי- איך יהא ניכר?
מעשה בפועל – העיקר

די לשיר!
נצא עכשיו
עוד לדבר כבר מיותר
יש לנו תכנית פה לממש…
הוספה בהנהגה, מבצעים, יוד של הלכה
הנה אור גאולה כבר ממשמש

אורו של משיח
מבטיחות בזו העת
פקודותיך נמלא
_לא נשתמט

לזרז התגלותך כמשיח במהרה
בשורה הראשונה
ניצבת מוכנה
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

מילים שיר שבת:

חֶבֶל אֶרֶץ לֹא נוֹדָע, בַּסְפָר
קוֹל שִׁקְשׁוּק נִשָּׂא, תְּרוּעַת צוֹפָר
עוֹלָמוֹת חֻבְּרוּ רַכֶּבֶת נִסְלֵלַה
גּוֹרָלָם הַטּוֹב שַׁפַר

נְצִיגוּת לַצָאר אָז נִשְׁלְחָה
לְהוֹקִיר תּוֹדָה לָשֵׂאת דִּבְרֵי בְּרָכָה
סוּס וַעֲגָלָה הוֹבִילוּ דֶּרֶך
לֹא נָגְעָה מַהְפֵּכָה!

אהיי..
בִּכְאֵב פְּנִימִי אֵלַי פּוֹנֶה
חֹסֶר תְּהוֹמִי עַד שֶׁיִּבַּנֶה
קֶער אַ וועלט! בְּקִיאָה בַּמִּלִּים
מַהְפֵּכַת עֲנָק – אַיֵּה הַכֵּלִים?

הַתַּפְקִיד בָּרוּר, מֵנִיעַ הוּא אוֹתִי
תַּכְלֶס לַעֲשׂוֹת בְּלִי מְנוּחָה
לְאַמֵּץ תְּפִיסָה, מַבָּט גְּאֻלָּתִי
בְּתוֹכִי לִפְעֹל מַהְפֵּכָה

נְקֻדַּת תַּפְנִית כִּי זוֹ הָעֵת לִחְיוֹת
אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ ע"ט
הִסְתַּכְּלוּת הָפַכְתִּי, דַּי לַסִּסְמָאוֹת
לָעוֹלָם עִם הַ"בְכֵן" יוֹצֵאת

טפאורו:
טאפ טאפ
אוהוו
אורו ע"ט פה פה
טפאוריות בפעולה
לה לה לה לה גאולה
טאפארו דא פלאחו
הייעוד הובטח הוא
הגרזן אצלך ביד
רק עוד מעשה אחד

קפיצה קדימה אפ אפ
על העץ טאפ טאפ
הרבי מחכה כן
רק למעשה שלך
סיבובים עמדו הכן
מה הוא כאן ה"בכן"?

אחותי להתעורר
להסתער
התגלות פעולה
בעצמך את יכולה
דיבורים וססמאות
העיקר זה לעשות

יחי לוהט
וזו העת
בעולם המעשה
התגלות לפעול נאו
באורו של משיח
ובכן

רבות נכתב על ההבדל בין נשים לגברים. כולם יודעים היום כי האשה היא מערכת מולטיטסקינג מרשימה: 'דעתה קלה', 'דמעתה מצויה', 'עושה רצון בעלה', וכל זה באותה נשימה, תוך כדי שהיא בוררת אורז או ממיינת כביסה, מנהלת את העסק, ללא הפסקה; גם אחרי שחזרה מיום עבודה היא לא עוצרת את השטף, תוך כדי ארוחת ערב כבר חושבת על הסנדוויצ'ים של מחר ועל כך שצריך לשלוח הודעה לחברה ולהתקשר לאמא לשאול לשלומה.

פלא שבשכר נשים תבוא הגאולה?

אך מסתבר שכאשר יש צורך להתארגן ולצאת מהבית, החד–מימדיות הגברית (עליה לא הרחבנו את הדיבור) מתגלה כאן כסופר יעילה.

הם פשוט קמים ויוצאים, נקודה. לא ברור איך הם עושים את זה, אבל מסתבר שאין להם שום צורך לחטוף לרגע את המטאטא ו"להרביץ" איזה "ויש" מהיר, כדי להשאיר אחריהם בית נקי ומסודר. המצפון שלהם לא עובד שעות נוספות אם הכריות בסלון לא מונחות כמו שצריך רגע לפני היציאה. מעוררת פליאה העובדה שאין להם שום פקפוק אם כדאי לשנות את צבע החולצה. עוד דבר משמעותי – הם לא מתאפרים.

מעניין איך שישנם מצבים שיכולים לנקז לתוכם את שיא הניגודיות הקיימת בתפיסת העולם בין שני המינים. התארגנות ליציאה היא אחד הבולטים שבהם.

עוד כילדה אני זוכרת את עצמי עומדת מתחת לבית יחד עם אבי ואחי, תוך כדי שאנו מחכים ומצפים שאימי תצטרף אלינו ונצא סוף סוף לטיול המיוחל… לפתע קול ענות של שואב אבק היה נשמע מהדירה למעלה… אף פעם לא הבנתי את השיגעון הזה, עד שהתחתנתי וגיליתי באופן מפתיע שאני מתנהלת באותה צורה…

אז היום, גבירותיי וגבירותיי, נקראנו על ידי העורכת אל הדגל לפצח את האתגר! אז מה אתן אומרות? תפסו אותנו על חם, הא? עד היום חשבנו שאף אחד לא עושה מזה עניין והנה – אנחנו בכותרות…

אז מה עושים? איך מפגישים בין שתי תפיסות זמן שונות לחלוטין?

הרי לכן כמה רעיונות שליקטתי בהשראת כמה אמרות שפר.

"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים" (קהלת ג, א): ברגע בו את נדרשת להתארגן במסגרת זמן מוגבל, נסי לחשוב אך ורק על מה שנדרש ממך כעת. הפרידי בין הסובל דיחוי לבין זה שאינו סובל דיחוי. בצעי רק את הדחוף ביותר והתעלמי מהצורך להגיע לשלימות. זה יעזור לך גם ביישום של פרויקטים אחרים.

הזמן יעשה את שלו: זהו – שלא. קחי אחריות. לימדי כמה זמן נדרש לך לבצע פעולות להתארגנות וקיבעי את הערכת הזמן שלך בהתאם, באופן אחראי ומציאותי. (לדוגמא: עשרה רגעים לאיפור, עשרה רגעים להתלבש) קיבעי את נקודת זמן היציאה – וחשבי אחורנית כמה זמן דרוש לך כדי להיות מוכנה. (לדוגמא: אם עליך לצאת בשתיים בצהריים וגילית שדרושה לך חצי שעה להתארגן – הרי שעלייך להתחיל באחת וחצי).

"עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבד חופשי" (ריה"ל): נסי לראות באימון לזריזות חלק מעבודת ה' שלך. אתגרי את עצמך, ואף העניקי לעצמך פרס הצטיינות אם עמדת ביעד.

מילה זו מילה: קחי החלטה טובה להיות מדויקת – זו בהחלט דרישה לא קלה שדורשת מחשבה עמוקה על מה שאת  אומרת. כך תוכלי לבחון דפוסי פעולה עמוקים שקיימים בך ולשכללם.

"טובים השניים מן האחד" (קהלת ד, ט): שתפי את בעלך באתגר, היפכי אותו להיות חלק מכח המשימה. כאשר אתם מתמודדים יחד – קל יותר לנצח. קבלי ממנו טיפים – איך לעשות רק דבר אחד באותו רגע – ושתפי גם אותנו!

בהצלחה!