לתרומות: ניתן ליצור עם המנהלת ויקי קשר במספר: 053-8270770 ובמייל [email protected]

לדף הקמפיין : http://bmsystems.co.il/charity/single-cause.php

03-05-2019-03-55-08-אחרי-קדושים

בשעה טובה ומוצלחת הסתיימה סדנת "שביל הזהב לחינוך" בבית ספר חב"ד בקרית גת ובלוד.

את הסדנא העבירה חיה גילר, מרצה ומנחת הורים בטוב טעם ובחן מיוחד. בסדנא לימדה את כללי חינוך והדרכה של אדמור הריי"ץ בצורה פרקטית ויישומית להורים בשילוב מצגת עשירה, סימולציות ושיתוף האימהות להפנמת החומר ונתינת משימות לבית.

הסדנא קיבלה המלצות מרבנים ואנשי חינוך כמו הרב נדב כהן, הרב דיסקין, הרב יורקוביץ ,הרב מאיר אשכנזי ועוד.

אימהות יצאו מהסדנא מרוצות ומחוזקות עם ידע וכלים רבים שהבהירו את דרך החינוך החסידי ,הטהור והמוצלח לפי משנת רבותינו נשיאינו.

הן כמובן דיווחו על שינויים לטובה בהתנהגות הילד ואווירת הבית.

" אחת הבעיות המאתגרות שלי כאם היא התמודדות עם ילד בן 4 שמדבר בחוצפה ובחוסר כבוד לסובבים, כתוצאה מהסדנא בה למדנו כיצד להתמודד, ראיתי שיפור והתקדמות בהתנהגות בני,  שבהחלט הפתיעו אותי לטוב." (דינה פ.)

"והייתי בהרבה סדנאות חינוך שלכל אחת היה גרעין אמת, אבל כאן התחברתי במיוחד להלך הרוח של הסדנא, המסתמכת על כללי חינוך והדרכה של אדמו"ר הרייץ" (יעל ב.)

"היה מאוד מעניין, מרוכז, ענייני, קיבלנו הרבה כלים פרקטיים, יישומיים, שאני מיישמת בתקופה הזאת. אפשר לראות בתקופה מאוד קצרה איך כבר חלים שינויים" (אורטל ש.)

משתתפות הסדנא ממשיכות לקבל מסרים חינוכיים מחזקים מדי שבוע יחד עם אלפי נשים הנהנות ומחכימות מ"הסוכריה החינוכית" לפי משנת חב"ד.

להזמנת סדנת חינוך "שביל הזהב לחינוך" לעיר שלכם, התקשרו: 054-9404776

בקישור זה תוכלו להירשם לקבלת המסר השבועי "סוכריה חינוכית"- https://bit.ly/2LuFo40

חיה גילר- מנחת הורים לפי משנת חב"ד

מומחית להקניית הרגלים והעצמה

הרצאות\סדנאות\ייעוץ אישי: 054-9404776

יש אמרה שגם אנשי העסקים וגם אנשי הרוח יסכימו עליה:

אחת ועוד אחת שווה שלוש. כשמחברים עולם אחד עם עולם אחד אחר, מקבלים תוצאה גבוהה יותר משתיים, מקבלים משהו חדש, מפתיע והרבה יותר גבוה.

איך אפשר לחבר עולמות? איך מחברים את הרוחניות שמילאה אותנו בימי הפסח עם ענייני העבודה הגשמיים שאליהם חוזרים עכשיו?

אם נעיין היטב בפרשות אחרי מות וקדושים, נגלה את הפתרון לשאלה הזו. כל היצירה המופלאה הזו, נועדה כדי לתת לנו את האפשרות להשקיע ולעבוד את ה' בלב שלם.
בפרשת אחרי מות, אנו מקבלים דוגמה למצב הגאולה. מסופר בה על עבודת הכהן הגדול הנכנס בגוף גשמי לקודש הקדשים, שהוא מקום גשמי, אך האירה בו אלוקות בגילוי. זהו המקום הקדוש ביותר בעולם, ובו אנו רואים את החיבור של הגשמי והרוחני יחד. ושימי לב – הגשמי לא מתבטל, אלא הוא כלי לרוחניות, המתגלה בכל התוקף.
גם פרשת קדושים מדגישה את הימצאותו של יהודי בעולם ירוד, בו צריכים להזהיר לפרוש מעניינים בלתי רצויים, ושם נדרש מהיהודי להגיע עד הקדושה הכי נעלית – קדושתו של הקב"ה – "קדושים תהיו כי קדוש אני"!
הכוהן הגדול היה צריך להיות גם עשיר מכולם – כי התכלית היא שהקדושה תחדור גם בדברים הפשוטים ביותר, בבגדים ובכסף הגשמי. מקומו האמיתי של הכהן הגדול הוא בקודש הקדשים, דבר שיתגלה בגאולה האמיתית והשלמה, שאז הוא יוכל להיכנס לשם בכל עת שיחפוץ. ולא רק הוא, אלא כל יהודי יהיה בגאולה בדרגה קדושה זו של כהן גדול כשהוא נשמה בגוף בעולם הזה הגשמי.

אז חזרנו לשגרה ולענייני העבודה ונזכור שהעולם נברא בשביל המאמץ. כן. ממש כך. קשה לקבל את זה, אבל נשמותינו ירדו לכאן, לעולם הזה, על מנת לעשות נחת רוח לקב"ה. וכל מאמץ, כל יגיעה וכל השתדלות, הם הזדמנויות וניסיונות. הקב"ה בודק כמה אנחנו מתאמצים להיות קרוב אליו והוא זה שגם מעניק לנו את ההזדמנויות לעמוד במבחן. ואם נשלב את הרוחניות בעולם העבודה הגשמי ולהפך, נזכור שהגשמי הוא כלי לעולם הרוחני – עמדנו במשימה!

אז עוד התאמצות אחת, עוד השכמה למשימות יומיות, עוד דף ניהול משימות, עוד ציון וי וטפיחה על השכם למי שאת ביום של אחרי החגים, עוד קבלה והכלה של השונה והאחרת (כן, גם אם היא הלקוחה הכי מסחררת…), ואז כבר באמת אפשר יהיה לקרוא לימים האלה ימי שגרה מבורכים.

מאת: מירי שניאורסון-הבחירה שלי

מנטורית עסקית ואישית, מרצה ומנחה ושליחה בתקשורת.

חשיפה ראשונה:
תלמידות בית שרה באיתמר מספרות מה עובר בלב של מתבגרות מבית חבדי שיוצאות מהמסגרות המקובלות.
חובת קריאה למי שרוצה להבין את המתבגרת שלה שמתחילה 'לגמגם' בקטע החסידי ולאמהות שמקבלות יותר מידי טלפונים לא חיוביים ממנהלת התיכון.

היא ישבה מכווצת בתוך מונית ערבית

עיניים עוינות סביבה, נועצות בה מבטים, אולי תוהות לעצמם –

מה לבחורה יהודיה במונית פלסטינית בליל שבת?

אבל לה לא אכפת.. מרוב שכואב לה, לא אכפת לה כלום!

ירדה מהמונית בכניסה ליישוב איתמר.

החושך כמו חיבק אותה. הגשם הכה בה חסר רחמים,

מותיר אותה במפתן בייתי סחוטה ורועדת מקור.

את הרעש המשמח של סעודת שבת נורמטיבית בביתנו

קטעו הדפיקות שלה

הילדים הביטו בסקרנות לעבר הדלת
פתחתי,

היא עמדה שם קפואה ומובכת
"לא היה לי לאן ללכת ויקי…אז הגעתי .."
במהלך ליל השבת לא עצמתי עין.

עם כל הכאב על בחורה שנוסעת בשבת, בורחת מהבית, למרות שהוא בית טוב!
הודיתי ל-ה' שלפחות הגיעה אלי ולא פנתה לפתרונות אחרים שמוצאות בנות נוער ברחוב החשוך. כאלה בנות טובות מבית טוב, הורים שבאמת אוהבים!

אבל הבת? לא מתחברת.. משהו מתחיל להתנתק.
חשבתי.
צריך לעשות משהו
צריך להשאיר אותה מחוברת!

תופעה זו אינה חדשה ולצערנו היא הולכת ומתעצמת.

לצערנו, למרות הרצון הטוב והניסיונות הרבים שנעשו, הנושא עדיין לא קיבל מענה רחב ומתאים.

בנות תיכון מתבגרות, מבתים חסידיים ומשפחות חמות

מוצאות את עצמן לפעמים במצב של חיפוש, אין להן לאן ללכת,

הן מנסות להשלים עם כך שעליהן להיות כמו כולן

לגרור רגליים בתלם או לכל הפחות לטעות כמה שפחות

על מנת להמשיך ולשרוד במשפחה, בקהילה ובתיכון
למרות שעל פי רוב האחרונים לא מספק מצליחים להתאים את עצמם לצרכים הנדרשים עבור הבנות.

עם כך שהנהלות המוסדות במודעות לקושי,

מגלות הבנה ומשתדלות להתייחס באיפוק ובהכלה כדי למנוע את הנשירה והשלכותיה הקשות.

מציאות זו, מייצרת נושרות סמויות הנאלצות לפעמים לשמור על שתיקה כמה שנים ולהתחפש. התחפושת מביאה אותן אפילו לוותר על ההצלחה בלימודים ולפעמים על תעודת הבגרות

או ח"ו להתייאש ולצעוד החוצה בכאב: לעזוב את החברות, את הקשר המשפחתי , את האידיאל שגדלו עליו, את סגנון הלבוש, נוסח התפילה ותקנון הצניעות –

ולצאת למסע חיפוש אחר מקום אשר יכיל אותן במסגרות מקבילות בזרמים אחרים.
חשבנו הרבה ואנו בבית שרה ממשיכות לחשוב ולהשקיע ימים ולילות על מנת לתת מענה נכון מתאים ורחב לבנות שלנו ולהשאיר אותן מחוברות לרבי, למשפחה, לקהילה ולעצמן.
רציתי לשתף אתכן במכתב שקיבלתי מבוגרת, מכתב שלא הותיר אותי אדישה והאיר לי יותר את החשיבות להשקיע בבית שרה:

"איך זה להיות בת מבית חב"די, בלי כיוון ובלי רעיון אפילו לאיפה ללמוד בשנת הלימודים הקרובה?
איך זה? קשה.
במיוחד שגם במסגרת החב"דית הרגילה אין לך בדיוק מקום. אין? ככה אני לפחות הרגשתי.

גדלתי והתחנכתי בבית חב"די למהדרין, מכיל מקבל ואוהב.
בערך מכיתה ו' חשבתי שזה לא מתאים לי לא באלי לא רוצה להיות חלק מהדבר הזה, זה אולי קרה כתוצא מחינוך כושל שקיבלתי במוסד החב"די בו למדתי.

הכל השתנה. כל התאוריות, המחשבות, הכל. השתנה, ברגע הראשון שנכנסתי לבית שרה.
אני במחשבתי הייתי בטוחה שאני באה לאולפנה. ואולפנה, אז סוף סוף לא חב"ד, משהו אחר מדהים!
חשבתי, כבר בכניסה קיבלה אותי מדריכה מדהימה עם חיוך ענק ונתנה לי חיבוק של החיים. לקח לי בדיוק שניה לקלוט שמדובר בחב"דניקית. ומהדרגה הראשונה, האלה שלא מתפשרים על כלום, והווילון שלהם בחדר הוא דגל משיח ענק וצהוב.

נבהלתי? ברור שכן, לא ידעתי מה לחשוב, הגעתי עד איתמר וגם כאן דוחפים לי חבדניקים לפרצוף. ממש לא יפה. ועוד לכתוב שזה אולפנה. ממש מקח טעות.

הימים עברו וכך גם השבועות והחודשים, וגם המחשבות עברו.
גיליתי מקום, עמוק. שפשוט חופר לפנימיות שלך ולא נותן מנוחה. התחלתי באמת ללמוד חסידות, עד עכשיו למדתי חסידות כחלק משעות הלימודים ושנאתי את זה, הייתי סתם פותחת את הספר ולא מסתכלת עליו אפילו.
פתאום אני מוצאת את עצמי לומדת, ואוהבת את זה, ולא מסתפקת בשיחות פשוטות, אלא מאמרים, וקונטרסים  של הגדולים.

שם גיליתי את חב"ד, חב"ד האוהב, העמוק, המדהים, החסידות שהכי מוצאת חן בעיני.
תמיד הייתי שם אבל לא מרצון.
בבית שרה, הבנתי מזה להיות חב"דניקית, כמה שזה בלי פשרות, וכמה שזה עמוק וענק ומדהים, ושאסור לחמם אפילו שניצל בשבת על הפלטה, ועדיין זה שווה את זה.

הייתי תמיד חב"דית, כלפי חוץ.
בבית שרה קיבלתי את הפנימיות שלי, ופנימיות זאת עבודה ועבודה קשה. אבל אני מוכנה לעבוד, ועד היום אני עובדת, עובדת על להיות חב"דניקית אמיתית.

אז תודה ה'
תודה לך רבי שבחרת בי ללמוד שם
תודה ויקי . תודה שלא וויתרתם, גם כשעשיתי לכם צרות, ולא הקשבתי.
את תמיד הקשבת.
2 המשפטים האחרונים העלו לי דמעות.
אני בטוחה שכל מי שמתעסקת בחינוך מבינה את ההרגשה הזו כשהילד שכל כך השקעת בו אומר לך תודה. פתאום כל הקשיים מתגמדים. זה נותן לי כח להמשיך להשקיע בבנות, גם כשהן בועטות ומכאיבות. השיתוף והאהבה שהן מחזירות ממיסה.

אשתף אתכן בעוד מכתב ששלחה לי בוגרת שמסכם מה עוברת בת לפני ואחרי שמגיעה אלינו:

"הגעתי לאולפנת בית שרה בתחילת שנה.
לאחר שעברתי כבר בשני תיכונים, ולא ממש קיבלתי את המענה שאני צריכה..
בהתחלה הרעיון של פנימיה ולהיות מחוץ לבית קצת הלחיץ אותי, כשהגעתי לכאן נוכחתי לדעת שאין מקום לדאגה.
בבית שרה ניתן למצוא אוזן קשבת תמיד.
הצוות כאן מדהים, כולן פה לטובתך ולעזרתך.
ללא ספק מקבלים פה מעל ומעבר למה שצריך.
התוועדויות, חסידות לפני התפילה, חוגים וכו׳.
ותמיד יש עם מי לדבר, אם זה המורות שיעזרו לך מעבר לשעות הלימודים, ועד למנהלת והמדריכות שתמיד אפשר לדבר איתן כשצריך.
בזמן השהות שלי כאן למדתי, ועדיין לומדת המון על עצמי.
כולן עוברות פה תהליך שבסופו כולנו יוצאות באמת מוכנות ומחוזקות לקראת החיים האמתיים.
כולן פה בהתקדמות ורואים פה את ההצלחה של כל אחת"

השגרה אצלנו היא רצופה אהבה, וזו לא קלישאה! הנה למשל מכתב ששלחה השבוע מורה לאבא של תלמידה:
שלום א.!
שמי רעיה ואני המורה של ש. למתמטיקה, היסטוריה וספרות.
רציתי לספר שש. בהתקדמות מאוד גדולה.. היא נוכחת ברב רובם של השיעורים וממש פעילה בהם.
מדהים לראות איזה קליטה מהירה וטובה יש לה. היא ממש חכמה, מהירת מחשבה, עונה בצורה נכונה ומדויקת ומעשירה לנו את הלימוד בכיתה.
ויותר חשוב מהלימודים, כיף לראות אותה קמה בבוקר, מלאת אנרגיות ושמחה..
מרגישים שהיא עוברת תהליך עמוק של בירור, התבגרות ובחירות חדשות..
משמח לראות כמה היא אהובה על הבנות והצוות. המקום מרוויח ממנה המון..
זכות גדולה בשבילי ללמד אותה..
פשוט ילדה מדהימה!!!

כשנותנים חיבוק גם אם המחובק עם הגב אליך, בסוף המחובק יסתובב ויחזיר חיבוק, אנחנו רואות את זה שוב ושוב עם הבנות המדהימות,

יש מכתב של הרבי לאמא בו הוא ממליץ לאמא למצוא אחרים שישפיעו על בנה המתבגר, יש גיל, מסביר הרבי שכדאי שההורים יחפשו דרכים לקשר את ילדיהם המתבגרים עם דמויות משפיעות ואוהבות.

הנה מה ששלחה לנו אמא, לאחר שנשאלה אם תמליץ על בית שרה:

"מאיפה נתחיל?
האמת היא שלא ברור בכלל שמצאתי מסגרת כזו לבתי,

כל יום אני מודה מחדש על הזכיה שה' זיכה אותי, אחרי כל כך הרבה תפילות, ועוד למצוא מסגרת חב"דית שאין אין בנמצא מסגרת בדיוק כזו.

אז נתחיל מהצוות:
המנהלת הנפלאה משקיעה בצורה לא רגילה רואים השקעה של ימים ולילות,

עם כל העבודות בבית שלה היא מתייחסת לבנות הפנימיה כבנות שלה ממש

ואכפתית בשבילם גם על הטיפול שלהם וגם על כבודן לא מחסירה,

גם כלפי ההורים הקשר האישי  והעדכונים מאוד מוסיף,
זו דוגמא של מנהלת שיש לה חשק ורצון בעבודתה ,

וגם רצון לראות בהצלחתן של הבנות., ורואה בכל אחת את הנשמה הגבוהה

ואיך תמיד גם אם בת לא מצליחה במקום תמיד אכפת לה להשאיר לבת פינה חמה בלב

שמשאירה אפשרות לחזור בה גם אם נכשלה.

המורות, היחס שנותנות לבנות כזה חם והעצות  שמייעצות לבנות

שמאוד מקבלות מהן השראה טובה והרגשה של ביטחון
וה..מדריכות אחרונות אבל חביבות ביותר, הן ממש כאחיות גדולות של דוגמא לבנות,

הן מקבלות מהן הרבה כי מרגישות שהן בגילם וקצת+

ואולי בגלל זה מה שנותן להן להרגיש שהן מבינות אותן.

רואים שהן אוהבות את השליחות בעבודה שניתנה להן.
הן נותנות לבנות הרבה ביטחון אהבה והרבה מוטיבציה כדי לעשות את המטלות שניתנות להם ובזה מכינות אותן לחיים.

והנה שיתוף מאחת המדריכות המסורות:

"בהתחלה כששמעתי על זה – זה היה נשמע לי קונספט מעולה,
אבל כשביקשו ממני להיות חלק מזה, קצת התעצלתי.
עד איתמר עכשיו?
להיות מדריכה?

אחרי חצי שנה שקלתי את העניין שוב,
ואחרי מספר פעמים שהרבי כתב לי באגרות קודש לעסוק בחינוך עם נוער, ועד כמה שזה חשוב השפעה על הנערות, ושיש לי יכולות שאני לא מנצלת- אז לקחתי את זה ברצינות. עם הרבי אני לא מתעסקת.

בסופו של דבר הגעתי לאיתמר להדריך,
וב״ה שיש לי רכב כדי להגיע עד לשם בלי יותר מדי להיות מותשת מאוטובוסים…

דבר ראשון אני רוצה לציין לשבח את מסירות הנפש של השליחים ויקי ודוד שניאורסון. באמת, התמסרות טוטאלית לשליחות. אם זה במקום שבו הם בחרו לפתוח את האולפנה, ועצם פתיחת האולפנה עצמה. השעות שהם מקדישים לבנות, האוכל, הנסיעות, קור הרוח עם התמודדויות, לחצים כלכליים, חשיבה מחוץ לקופסא, פתיחת הבית והלב בשביל הבנות, אוזן קשבת, יכולת ניהול של המקום ועוד מליון ואחת פרטים שאני אפילו לא מודעת אליהם…
באמת, חוד החנית של הרבי.

דבר שני, האולפנה עצמה.
כשהגעתי הבנתי עד כמה המקום הזה הוא מיוחד.

עד כמה זה מקום שבנות באמת יכולות למצוא את עצמן

בלי שום לחץ ועיניים בוחנות של סביבה ביקורתית ושופטת.

כאן יש לבנות יכולת להתקדם מבחינה רוחנית (ולא רק) מהמקום שלהן-
לא כי הכריחו אותן או מצפים מהם או כי הסביבה דורשת את זה, אלא הן מתקדמות מבחירה אישית על ידי הבנה שזה מה שהן רוצות ושלימות עם זה.
כיף לי לראות בנות שמגיעות למקום שהן מבינות שאת החיים צריך לקחת בצורה רצינית, וצריך לקחת אחריות על ההתקדמות שלנו, לעבוד קשה על הישגים שהן רוצות לממש, לעבור התמודדויות בדרך, ליפול, לקום, ולהמשיך בדרך.
להבין שיש אמת שצריך לצעוד בה, גם אם היא קשה ולא פוטוגנית, אבל משתלמת ואמיתית.
להגיע לזה ממקום אוהב, בוחר, וטהור,
ולא בכוח, בפחד ובכפייה.

בית שרה זו לא מסגרת חב״דית רגילה. זה מקום שבנות יכולות לבנות את עצמן מבחירה, מה שלא כל-כך מאפשרת מסגרת חב״דית אחרת.
כאן יש לבנות יכולת להבין באמת למה הן עושות את מה שהן עושות, ולהבין כל דבר ביהדות- למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, ממקום אמיתי ובוחר, ולא רובוטי ודפוסי…

כאן יש לה מקום להרגיש שגם אם היא לא מתאימה למסגרת החב״דית הקלאסית, זה לא הופך אותה לסוג ב׳- אלא זה מאפשר לה להיות חסידה אמיתית של הרבי בקצב שלה, בלי מסגרות מרובעות ומצומצמות של צוות אטום וחסר מספיק רגישות…

דבר שלישי, הבנות.
כל אחת היא עולם ומלואו. לכל אחת הסיפור משלה. לכל אחת יש מה לתרום לחברתה וכל אחת יכולה ללמד כל אחת משהו אחר.

בגלל שאיתמר זה מקום שהוא מרוחק ממקומות סואנים ורועשים, יש לבנות הזדמנות לשבת עם עצמן ולהכיר את עצמן וחברתן יותר. בצורה אמיתית.

בקצרה, אם ישאלו אותי מה זה בית שרה בכמה מילים:
זה מקום של צמיחה, של בנייה, של מציאת עצמי, של התקדמות רוחנית בקצב בריא, של מקום חסר שפיטה, מקום של הכלה, מקום של אהבה
והכי חשוב- מקום של רבי.

אני גאה להיות ולהגיד שאני חלק מצוות בית שרה איתמר.

ב"ה זכינו שאחת הבוגרות היא מדריכה אצלנו היום וגם היא משתפת:

"למדתי בבית רבקה ובכל הזמן הרגשתי לא שייכת.
באותה שנה למדתי בבית רבקה, אבל בתוכי הייתי מנותקת..
הייתי בחיפוש..
יום אחד,
שמעתי על בית שרה, ככה מחברה …
נדהמתי מהמיקום, מהצוות ומהחברה המגוונת.
ב"ה זכיתי להיות תלמידה בבית שרה
וכיום מדריכה במקום .
מרגישה כל שבוע מחדש את הזכות להיות שותפה בשליחות המיוחדת הזאת.
מקום שכולו התמסרות לרצון הרבי ולבנות של הרבי .
האכפתיות, האמון שהבנות מקבלות מגלה מתוכן את הטוב המיוחד שלהן ..
הבנות עוברות תהליך חיובי מכל הבחינות- אישית, חברתית ורוחנית .
מבחינתי בית שרה זה מקום שקשור לכלל עם ישראל, מקבל ואוהב את כולן, כל אחת איפה שהיא.
אחרי הפיגוע של בני משפחת פוגל הי"ד,
הרבי כתב: "להקים מוסד לבנות …שיהיה רפואה למקום"
הרבי רוצה לראות את הבנות הולכות ומתקדמות –
דווקא כאן, כי הן שליחות!"

אכן, לאחר הרצח של בני משפחת פוגל הי"ד שנרצחו בביתם הצמוד לביתנו, כתבנו לרבי ובתשובה הרבי ביקש להקים מסגרת לנערות. בתחילה סברנו שהרבי התכוון להשפיע באזור שלנו ולהפיץ חסידות . הפעלנו אולפנה חסידית עם מגוון רחב של נערות ממגזרים שונים, הייתה הצלחה ענקית של ממש ותוך כדי הגיעו אלינו נערות חב"דיות שנשרו מהמסגרות הקלאסיות.
דרך הנערות הללו, התוודעתי לבעיה שקיימת בקרב בני הנוער כחלק מהמסע בחיפוש העצמי .
היה לי ברור שלתופעה הזאת חייבים לתת מענה ובהקדם! התחלנו בשינוי גדול מאוד בקו החשיבה והחלטנו לתת מענה מתאים לנערות.

גיליתי נשמות צמאות להקשבה ואהבה ללא תנאים, הכלה וראיה מעבר למראה החיצוני או לדעות.
אני רואה בהן ממש כאילו היו הבנות שלי,
לא מוותרת להן ויחד עם זה מקשיבה ותמיד שם לכל דבר.

לקראת שנה"ל הקרובה אנו מרחיבים את הכלים

ופותחים בעזרת ה' שתי קבוצות של בנו בכיתות י -י"א.
לשם כך התחלנו בבניית מבני קבע לרווחת הנערות כדי לתת להן מענה רחב ומגוון.

אני קוראת מעל גבי במה זו לכל אחת (ואחד) שאכפת לה,

להתחבר אלינו, לתת חלק קטן, מה שמתאפשר לך

ולעזור לנו לעזור לנערות להישאר מחוברות לדרך של הרבי בגלוי.

בלי להניח להן להתנתק

אודה לכן מאוד שתתמכו בנו בקמפיין למימון הבניה שנקיים בימים א'-ב' באייר.

ניתן ליצור עמי קשר במספר: 053-8270770 ובמייל [email protected]

לדף הקמפיין : http://bmsystems.co.il/charity/single-cause.php

30-04-2019-11-42-19-כח ניסן

30-04-2019-11-42-28-כח ניסן לילדים

הכנס השנתי של כ"ח ניסן מחכה לכל אחת ואחת! הזדרזי להירשם במחיר המוזל!

מדי שנה אלפי נשים ונערות, מגיעות לקבל כח ולהתחזק בשליחות שהעניק לנו הרבי – "עשו כל אשר ביכולתכם.. להביא את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש". השנה יארח הכנס את המשפיע הרה"ח בערל פאשטאר שיח' מצרפת, את הרב יוסף יהודה ליפש שיח' שליח הרבי לרמת אביב ג' – הידועים כמרצים מרתקים ולבביים. כמו כן ידברו הרבנית מלכה וילשאנסקי שתחי' והגב' יפה קדוש שתחי'.
בחלק האומנותי יארח הכנס את השחקנית האהובה מיכל לויטין שתחי', שבנוסף לקטעי הומור תבצע יחדיו עם הזמרת המיוחדת לאה דרור תחי' הפקה מוזיקלית עם הקהל.
מקהלת צבאות השם הידועה בשיריה המרגשים, תפתח את הערב. ובנוסף – הדובדבן של הערב – חידון הדבר מלכות הארצי לבנות העל יסודי והסמינר – שהינו מעמד מרשים ומפעים במיוחד!
אז בואי לקבל כח במלאת כח שנים לשיחת כ"ח בניסן בעוד שעות ספורות יעלו מחירי הכטיסים! הזדרזי להירשם ובואי לקבל כח במלאת כח שנים לשיחת כ"ח בניסן.
כרטיסים באתר  28nisan.co.il ובמוקד  054.80.76.770

17-04-2019-07-38-35-אחרון של פסח

17-04-2019-07-41-04-קלפים לפרשת מצורע

סעודת משיח

אחרי שבעה ימים מלאי חגיגות,

שבוע שאמונה ורפואה אנו סופגות,

יש באחרון של פסח עוד סעודה,

שכבר בשמה היא על עצמה מעידה:

"אני לדור זה במיוחד שייכת,

ולכן אני כיום כה מתפשטת והולכת!"

אך מהו באמת הקשר לגאולה?

ולמה דווקא באחרון של פסח ובאכילה?

הרבי מלך המשיח שליט"א מספק הסברים,

עד שכל הדברים נעשים ברורים:

יציאת מצריים הינה שורש הגאולות,

גם לעתידה בה "נראה נפלאות",

בחו"ל אחרי סוף פסח ישנו עוד שלב,

וסעודת משיח עוברת אליו,

כך יוצא שביום השמיני מקומה,

מספר שקשור לגאולה השלימה,

בארץ ובניכר – וגם בהפטרות עניין הגאולה כל הזמן מוזכר,

הנביא כך מ ש יח –"ויצא חוטר מגזע ישי".

במעלות המשיח – וממשיך "והריחו" וכל זה עוד כשמזכירים רק בדיבור,

אמנם 'מעשה זוטא' אך עוד לא ממש חיבור,

ואחר כך לסעודת משיח מגיעים,

ואזי בגשמיות ממש הדברים מתבטאים:

מבטאים את עניינו של משיח באכילה,

ובשתייה כנגד ד' לשונות של גאולה.

ועוד דבר שאת עניין הגאולה מבליט:

משלימים את ספירת החסד הכללית,

השלמה שמעין כללות שלימות הספירה,

המשכת למעלה מהעולם בנברא.

***

"ויה"ר שבעמדנו בסעודת משיח …

תבוא הגאולה האמיתית והשלימה – ע"י משיח צדקנו בפועל ממש,

ותיכף ומיד ממש.

שההמשך דסעודת משיח בהתוועדות זו –ובפשטות יהי' ביחד עם משיח צדקנו,

ועאכו"כ ברכת המזון שבסיום הסעודה שתהי' ע"י דוד מלכא משיחא,

… ולאח"ז יהי' ההמשך … דספירת העומר בביהמ"ק השלישי, – )

(כתיקונה שיבנה במהרה בימינו, תיכף ומיד ממש)."

***

בעזרת ה' כולנו מתכנסות, בסעודת משיח עם ד' כוסות, מיד אחרי מנחה, –באחרון של פסח ונזכה להתממשות הכתוב בשיחה!

(מדברי הרבי מלך המשיח שליט"א בשיחה סעיף י"א)

בקהילת נשי ובנות חב"ד רעננה, יצאו במבצע נוסף לכבוד י"א ניסן, לאחר המבצע המוצלח לכבוד כ"ב שבט – המבצע ארך 9 שבועות, וכלל לימוד שבועי מחוברת המבצע ומשימות יומיות ושבועיות שונות: הקפדה על חת"ת, אמירת פרק מ"א בתניא לפני תפילה, מבצע פורים, מבצע חלוקת מצה שמורה, חלוקת נש"ק שבועית, פרק ל"ב בעל פה בתניא, הקפדה על מלווה מלכה, הוספה בתפילה, הוספה בשמחת הזולת בכל יום, הקפדה על קריאת שמע לפני השינה והכנת נגעל וואסר ליד המיטה, אמירת הפרקים של הרבי והרבנית והפרק האישי ועוד…. במבצע השתתפו 10 נשים ובנות.

הזוכה במקום הראשון יערה בן חיון, זכתה בדולר של הרבי תרומת השליחה גב' סימה שדמי, הזוכה השניה מיקה גז, זכתה בבד קודש של הרבנית והזוכה השלישית חיה פיקרסקי, זכתה בחצי כרטיס טיסה לרבי כנציגת כל משתתפות המבצע והקהילה כולה! כל המשתתפות זכו גם בשי אישי- חת"ת מיקרופילים.

נגיעה נשית לפסח – יש סיכוי לאחדות נשית עוד לפני חג החירות והאחדות

על הסיור החלטנו כבר לפני חודשיים. ככה זה כשהשותפה שלי לפעילות נפלאו"ת היא אשת צבא – אנו מפיקות לקחים מסיור של השנה שעברה, מחליטות, קובעות תאריך, סוגרות תקציב, נוהל פקודה, בריף, יח"צ , וקדימה – מפרסמים. כמובן, לא לפני שמכינים תסריט שיחה לשאלות בלת״ם (בלתי מתוכננות או בלתי מצופות). בשורה התחתונה המבצע יוצא לדרך כעסק לכל דבר, עם שורת רווח או הפסד, חלילה.

ועל הרווח אני רוצה לספר לכן היום, או ליתר דיוק – הפעם אתן את רשות הדיבור לאחת המשתתפות בפעילות שלנו – חלי פרידמן, מנכ"לית קתדרה ללימודי נשים, מייסדת ויו"ר עמותת פני"ם חדשות (פרלמנט נשים ישראליות מנהיגות). הנה הדברים כלשונם:

חמץ על שום מה ?

ח – חייבת

מ- מוכרחה

צ- צריכה

והיפוכם של אלה – המצה – הצנועה, הדקה, נטולת הטעמים, המבקשת צמצום, הצטנעות והתבוננות למשמעותם של המעשים, הגדולים מאיתנו.

כך אמרה הבוקר "החצי החילוני" של "נפלאו"ת" (נשים פועלות למען אחדות וקירוב לבבות) , המתמזגת עם "החצי החב"די", ושתיהן יחד הינן התערסלות נעימה של הטוב בהתהוותו – זה שיודע להכיל, לכבד ולפנק את השונות, ואף לראות בה הזדמנות וערך.

מרגש ששתי נשים מוכשרות ושונות בוחרות להקים יחד מיזם לקירוב לבבות. גשר בין דתיים וחילוניים, בין תפישות עולם שונות, ותמיד מוצאות ממשקים של הסכמות ומשם צומחות ומרחיבות לבבות!

בשם כל הטוב הזה יצאנו היום לסיור בכפר חב"ד, בבית האדמו״ר הרבי מלובביץ', בית שהינו תעתיק זהה לבית המקורי בניו-יורק.

היה מרגש לעמוד בחדרו של הרבי, לקחת תהילים, לקרוא פרק ולהתייחד עם מה שהלב מבקש.

כאן מפעל השלוחים של חב"ד מרגיש הכי חזק. אין שיפוטיות, ביקורת, נכון ולא נכון, דתיים וחילוניים, אין מחלוקת ואין חולק.

כאן תחושת הזיקה למי שאנחנו – כולנו יהודים. ללא מחיצות וחלוקה למי ש"ראויים יותר או פחות". זה השביל הנכון ללכת בו אל האחדות המיוחלת.

הרגעים המזוקקים הללו עשו לי ביעור חמץ עמוק… זה ששטף את מחוזותינו בסחי של ארס ושנאה במערכת הבחירות האחרונה… רוח של פילוג והסתה וגזענות ושנאת אחים.

הרגשתי שצריך לאחד כאן את עם ישראל, לחוש את הזרועות החובקות בכל העולם כל יהודי באשר הוא, ונותנות לו בית והזדככות אמיתית לזהותו הלאומית.

ביקרנו במפעל המצות, התפעלנו מהבחורים מרדדי בצק המצות "הקופצים" כדי להפעיל כובד משקלם על המצות המתהוות, וקינחנו בשיח נעים בביתה של מירי שניאורסון אשר יחד עם שלי, הטעימו טעמי משמעותו של חג החירות, על התובנות הפרטיות העמוקות שמרגישות לכל אחת מאיתנו קרובה אל עצמה.

"ופרצת" בגימטריה = 770.

הבוקר היינו בבית הרבי הקרוי 770 ומסמל את כל התורה על רגל אחת – לפרוץ אל מרחבי העולם, להאריך את הזרועות לחיבוק של אהבת חינם, ליצירת בית נעים ומכניס אורחים לכל יהודי בכל מקום בעולם ולהפוך את אהבת ישראל לשליחות פורצת דרך.

המפעל האדיר הזה מוכר לכולנו בביקורינו בחו"ל, אבל דווקא כאן, בכפר חב"ד, באווירה המיוחדת בפתחו של חג הפסח הקרב ובא, מתעצמת תחושת הגאווה הלאומית על שזכינו בשליחים שכאלה, השואבים השראה מארץ הקודש ומביאים את הנגיעה האנושית כבשורה, שכל כך משתוקקת להיות לענן לבן שירכב לו בנחת על כל עם ישראל .

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים ואחיות גם יחד". ביום שישי נסב כולנו לשולחן החג – זמן איחוד לאומי, ונעשה סדר. שליחי חב"ד יטרחו ויתקינו סדר פסח בערים השונות בעולם. תהא זו שעת רצון עולמית של העם היהודי והלוואי שנזכה לסדר חדש בינינו לבין עצמנו, ולעולם טוב יותר, חף מאנטישמיות ומאחד לבבות!"

קטונתי מלהוסיף אחרי דברים שכאלה, אביא כאן מכתב הרבי בברכה לחג הפסח:

"בני ישראל, שכל אחד מהם יש לו נפש אלוקית, חלק אלוקה ממעל ממש, אשר, אפילו כאשר היא מלובשת בנפש הבהמית ובגוף, הרי היא קשורה עם הקב"ה, עם "אין סוף" – שאיפתה לחרות האמיתית שלה, ליציאת מצרים, היא תמידית ו"אין-סופית". היא אינה יכולה להישאר במקום אחד. כל יום, בעלייתה הנוספת ע"י תורה ומצוות, המקרבים לאין-סוף – מרגישה הנשמה בעומק פנימיותה שהמדריגה של אתמול היא היום כבר בבחינת "מצרים", שיש לצאת ממנה ולהגיע למעלה יותר."

* * *

יעזור השי"ת, ש"זמן חירותנו" הבא עלינו לטובה, יביא לכל אחד ואחת את החירות מכל ההפרעות, גשמיות, חומריות ורוחניות, ולשגשג בשמחה ובטוב לבב, בעילוי אחר עילוי, עד לזמן חירותינו במלוא המידה – הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו.

בברכת חג פסח כשר ושמח,

מירי שניאורסון-הבחירה שלי

מנטורית עסקית ואישית, מרצה ומנחה ושליחה בתקשורת.