נשי חב"ד כפר חב"ד מזמינות אותך להתוועדות ר"ח כסלו.
יום שני, 20:00

Join Zoom Meeting
https://edu-il.zoom.us/j/98916877514

Meeting ID: 989 1687 7514
חיוג מטלפון:

03 978 6688
0553301762

מס' מפגש:
989 1687 7514

Find your local number: https://edu-il.zoom.us/u/kqJcpdmFk

לצפיה והורדה: דף לימוד

אסתי לנצ'נר / / מגזין עטרת חיה

מהרגע בו ילד נולד בשעה טובה נולדות איתו תקוות, ציפיות ולעיתים דאגות. שיאכל טוב, שיישן טוב ושיתפתח כראוי. אימהות צעירות לצד אימהות וותיקות מתמודדות עם אתגרי ההתפתחות אצל ילדיהן.

התיישבתי לשיחה עם רחלי, אם לארבעה מלוד שנאותה לשתף אותנו בחוויות שלה.

"כאשר בני הבכור נולד, הרגשתי לחץ גדול סביב כל עניין ההתפתחות שלו. דאגתי שהוא יישן טוב. שיאכל טוב ושיתפתח 'לפי הספר' כמו שאומרים. כאשר הוא הגיע לגיל שנה פלוס. ציפיתי בקוצר רוח לשלב בו הוא סוף-סוף יתחיל ללכת. ראיתי סביב את אחייניי באותו הגיל כבר צועדים את צעדיהם הראשונים ואילו בני עדיין העדיף לזחול להנאתו על הרצפה.

"הוא הגיע לגיל שנה וחצי וטרם החל ללכת או לעמוד על שתי רגלים יציבות. דאגתי מכך מאוד. קראתי כל מידע אפשרי ואף תכננתי לקחת אותו לרופא מקצועי שיבדוק האם חלילה יש בעיה. היום אני נזכרת בזה בחיוך אבל אז, כאמא טרייה, הלחץ הזה הדיר שינה מעיניי. יש לנו מכרים שבנם לא הלך עד גיל שנתיים ואז התברר כי יש לו איזו שהיא בעיה ברגלים שאילו היו מגלים אותה קודם, הטיפול בה היה יעיל יותר. ייתכן ובהשראת סיפור זה רציתי לפעול כמה שיותר מהר וקבענו תור לרופא מומחה.

"אבל אז, בוקר אחד. כשהוא בן שנה ועשרה חודשים. זה קרה. הוא פשוט נעמד. בפעם הראשונה! כל אם תדע לספר עד כמה הרגע הזה מרגש. גם אם לא ליוו אותה חששות בקשר ליכולת ההליכה של בנה. בשבילי, זה הספיק בשביל להוריד את רמת הלחץ והחששות. בימים שלאחר מכן, הילד צעד את צעדיו הראשונים ותוך חודש כבר הלך 'חלק'.

"גם הילדים הבאים לא מיהרו ללכת. אבל אז כבר לא נלחצתי. בתוך הנחה כי ייתכן וזה 'עניין משפחתי' הפעם נתתי להם את הזמן שלהם ולא מיהרתי להילחץ. היום, כשאני מעט יותר מנוסה אני יכולה להגיד שלא מעט מהלחץ שלי אז היה חברתי. שזה עניין שהלוואי ויום אחד נהיה נקיים ממנו כי הוא יוצר כל כך הרבה לחצים מיותרים ועוגמת נפש.

"עם זאת בהחלט יש לקחת בחשבון אפשרות כי קיים קושי או עיכוב בהתפתחות ולא להישאר שאננים. אני מאוד מאמינה בכך שמוטב שאיש מקצוע יגיד לי שאני סתם לחוצה וישלח אותי הביתה בלא כלום מאשר להצטער שלא גילינו את הבעיה בזמן. גם זה כמובן במידה, אין צורך לרוץ לרופא על כל דבר קטן אך גם וזה בעיקר, להקשיב לאינטואיציה האימהית ולהכיר בכך שזו יכולת מדהימה שטבועה בנו ועלינו להקשיב לה".

מהורהרת מהשיחה עם רחלי יצאתי לבדוק את העניין לעומק והרי לפניכם מספר נורות אדומות אשר אמורות לעורר חשש בקשר לעיכוב הליכה אצל תינוקכם. (מעובד על פי מידע מקצועי פרי עטה של ד"ר דניאלה לובל).

נסיגה: ההיגיון אומר כי ילד אמור להתקדם בהתפתחות שלו. לדוגמה, מזחילה – לעמידה – להליכה. מקולות – להברות – למילים. נסיגה לאחור על הרצף ההתפתחותי היא סימן אדום שדורש בדיקה.

יחד עם זאת, נסיגה קלה וזמנית יכולה לקרות בתקופות מתח: ילד שחוזר להרטיב באופן זמני בזמן ההסתגלות לגן חדש, או ילד שאכל עם כף ופתאום מבקש בקבוק לאחר הולדת אח. בדרך כלל ליווי ותמיכה יעזרו לילד לחזור לעצמו במהרה. אם הנסיגה משמעותית, מלווה בכאב או אינה חולפת, יש לפנות להתייעצות עם רופא הילדים שלכם.

א־סימטריות בפעולות שאמורות להיות סימטריות כמו:

תינוק שגורר רגל אחת בזחילה; מחזיק את עצמו על הבטן עם יד אחת בלבד; מושיט רק יד אחת לצעצוע; או מסרב לדרוך עם רגל אחת.

אנחנו צריכים לצפות שפעולות שמשלבות את שני צדי הגוף יהיו סימטריות כמעט לגמרי, ללא הימנעות משימוש בצד אחד. אם אתם מבחינים שהילד נמנע משימוש בצד אחד, במיוחד תוך נוקשות או כאב, כדאי לגשת לבדיקה.

חוסר סקרנות:

ילדים לומדים על־ידי חקר הסביבה. הם נוגעים בחפצים, מכניסים לפה, זורקים אותם ומחכים לתגובה. בזחילה הם ינסו להגיע לכל פינה ולהכיר דברים חדשים. סקרנות חיונית בתהליך הלמידה והבנת העולם סביבנו. ילד שלא מתעניין בסביבתו, רצוי לנסות לגרות אותו להכיר דברים חדשים, לפי הקצב שלו. אם נתקלתם בחוסר רצון, בתינוק שלא מנסה לשים דברים בפה, לא חוקר או לא בודק את גבולות הסביבה, כדאי להתייעץ.

יוזמה ייחודית חדשה מבית מכון 'צופיה הליכות ביתה' שעל ידי ארגון נשי ובנות חב"ד – מבצע "הליכות – שנני לך", מבצע מרענן תרתי משמע; שינון ורענון את הלכות טהרת המשפחה, לצד רענון השגרה, חיזוק קשרים חברתיים וזכייה בפרסים שווים ומגוונים.

מכון 'צופיה הליכות ביתה' לחיזוק הטהרה והבית היהודי, פועל מטעם ארגון נשי ובנות חב"ד על פי הוראת הרבי בתכנית העבודה לנשי חב"ד: "לנהל תעמולה לחזק ענייני יהדות בכלל וטהרת המשפחה… בפרט". מכוח הסמכות שהעניק הרבי בהוראותיו הק' לארגון נשי ובנות חב"ד, שוקד הארגון על השליחות החשובה של חיזוק והפצת הטהרה בקרב נשות חב"ד וחוצה. גם בעידן הקורונה מכון 'צופיה' אינו שוקט על שמריו אלא הוגה ומפעיל יוזמות חדשניות לחיזוק הבית היהודי.

בהזדמנויות רבות מספור כתב הרבי במכתביו, עורר וחיזק את הצורך לשוב וללמוד את ההלכות המעשיות והחשובות כל כך, המהוות יסוד וצינור לבית מבורך. "מהעצות לביסוס השלום בית – דיוק בחוקי ודיני טהרת המשפחה… וכיוון שחיסרון ידיעה מביא לחיסרון בקיום – עליהם לברר אצל רב מורה הוראה כל הפרטים"  "מסתמא שכחו משהו מהפרטים בדיני טהרת המשפחה… שילמדו שוב את הדינים". ללא לימוד ושינון מחודש, עלול להישכח או להיטשטש פרט כזה או אחר בדינים הגורליים, להם השפעה לדורי דורות.

מטרת המבצע – לחזק את קיום הוראת הרבי, להגביר אור טהרה ולהביא ברכה הביתה – מתממשת בימים אלה על ידי למעלה מאלף נשים, המקבלות מדי שבוע יחידת חומר הכוללת הלכות, רעיונות וסיפורים מן השטח. היחידות נערכו במיוחד למבצע, באופן נגיש, בהיר ומתומצת, מוגש בעיצוב קליל וחדשני, ללימוד שבועי שווה לכל נפש ומותאם לשילוב בסדר היום הנשי העמוס. גם הנושאים נבחרו בקפידה ומתמקדים בהלכות בהן עלה מן השטח הצורך בבירור, בחידוד ובהבהרה (הלימוד אינו מחליף שאלת רב). בסיום הלימוד השבועי, עונות הלומדות על חידה לסיכום הנלמד ומשתתפות בהגרלה על שוברי מתנה מפנקים ובסיומו של המבצע אף על סידור משובץ בבד קודש של הרבנית.

"עברו כמה שנים מאז שלמדתי בתור כלה, ואפילו חלפו כמה שנים מקורס רזי טוהר שעברתי. ראיתי את הפרסום, החלטתי להצטרף למיזם המבורך ו…כבר בשיעור הראשון התחדש לי משהו. ממליצה בחום! ההגרלה זה הבונוס. השינון – זו המתנה האמיתית!" זוהי אחת מתוך תגובות רבות, חמות ונלהבות, שהגיעו מן השטח. ההצלחה הגדולה ב"ה חובקת עולם – נשים רבות מחוץ לארץ הקודש הצטרפו למבצע ואף תרגמו את החומר לאנגלית, לצרפתית ולרוסית. חלק מהחברותות התרחבו משתי לומדות לשלוש ועד לייסוד שיעורים של ממש בטהרת המשפחה – בעקבות המבצע. מעגלים של טהרה…

המבצע נבנה מתוך חשיבה והיכרות מעמיקה עם צורכי השטח. לא עוד מפגש שחוק בפלטפורמה הווירטואלית, אלא גיוון אמיתי וחיזוק קשרים בינאישיים בעידן של ריחוק חברתי. קיום הוראת הרבי משתבץ בלימוד משותף בחברותא, מה שמוסיף חוויה ללימוד ואף מחזק את הקביעות השבועית. גם הנפש הבהמית מקבלת את שלה, בהגרלה השבועית על שוברי קנייה בעסקים שונים, והזכייה כפולה ומשותפת לשתי החברות שעלו בגורל.

המבצע יצא לדרך בז' מר-חשוון, ועוד קודם לכן, עם פרסומו המוקדם, נרשמה ההיענות מדהימה של למעלה מאלף נשים הזוכות מדי שבוע לקיים את הוראת הרבי, להתרענן, ללמוד ולדייק, ולהביא ברכה אל ביתן.

לסיום חלק א' של המבצע – ייערך בחנוכה מפגש ייחודי ומרתק ב'זום', המיועד למשתתפות המבצע בלבד. ניתן עדיין להצטרף למבצע, ללימוד השבועי ולהגרלות, פרטים במסרון לנשי חב"ד: 058-5500770. בהצטרפות למבצע תינתן האפשרות להשתתף גם בכנס הסיכום בחנוכה.

בוגרת אחות?
חשבנו גם עלייך!💕

העוצמה, החיות ,
ההתקשרות הבוערת.
נוסטלגיה – – – – –
הגיע הזמן לחזור הביתה!

להפוך את השגרה לגאולה💥💥💥
שלישי א' כסלו | המורה יפה קדוש,
לנשים צעירות בוגרות אחות התמימים

*הצצה לתוכנית המיוחדת 'חודש הגאולה'

*פינת נוסטלגיה

להרשמה לזום ולהמשך קבלת עדכונים –
https://forms.gle/k2Q82eoZCkeg6eK56
(קישור ישלח לרשומות בלבד!)

מצגת שיחה לפרשת חיי שרה

יעל שניאורסון / / מגזין 'עטרת חיה'

אז יצאתי לדרך עם השאלה הזו, וקיבלתי הרבה תשובות מעניינות ומגוונות. מסתבר שלכל אחת מאתנו יש הרגלים כאלה ואחרים, הטבועים בתוך תוכה, והם חלק מהחיים שלה. יש גם כאלו שאמצו לאחרונה הרגלים, ומקוות ומנסות שהן יהפכו לחלק מהטבע שלהן.

ליקטתי עבורכן את התשובות, אתן מוזמנות להוסיף משלכן, ואולי תרצינה לאמץ את אחד מההרגלים המופיעים כאן?

"ואני תפילתי"

תהילה: "תפילת שחרית כל יום – להתחיל את היום בטוב. ולהרגיל את הילדים לומר תהלים ב'שבת מברכים'".

גם אורית מרחובות, משתפת בהרגלים הקשורים לתפילה: "אני מתפללת שלוש פעמים ביום (זה זמן מצוין להירגע…), משתדלת ללמוד חת"ת כמה שיותר מוקדם (גם מרגיע ומרפא את הנפש). עוד הרגל חדש יחסית, שאימצתי לעצמי הוא לקרוא לילדים חת"ת כשאני מרדימה אותם. זה מוריד הרבה מהמתח שלפני השינה, וגם מעביר אותם לעולם החלומות מתוך דברי תורה".

כוכבה מספרת שאימצה לעצמה הרגל לומר פרק ק' בתהלים – "מזמור לתודה" – לפני כל דבר שקשה לה והיא רוצה להצליח לבצע. "כשאני אומרת תודה לה' לפני, זה ממשיך חסדים מלמעלה ורואים ב"ה את הברכה בכל מה שעושים" היא מסבירה.

גילה אומרת פרקי תהלים של בקשה: "בילדותי, הייתה לי חברה שנהגה לומר פרקי תהלים בכל פעם ששמעה אמבולנס עובר ברחוב, לרפואת ולישועת מי שנמצא באמבולנס. אימצתי לי את ההרגל הזה, ועד היום, באופן אוטומטי, כשאני שומעת יללת סירנה, מיד מתחילות שפתי למלמל פרקי תהלים. מה שמצחיק הוא שלפעמים הילדים שלי, שמציצים בחלון מבשרים לי: "'אמא, זו בכלל ניידת משטרה'… אבל לא נורא, אני מאמינה שלכל פרק תהלים יש כתובת בשמים".

הרגלים של גאולה

ברכי מספרת על הרגלים גאולתיים מיוחדים שאימצה בביתה: "בכל יום לפני שאני הולכת לישון, אני נותנת שתי מטבעות לצדקה, מודה לה' על היום הנפלא שעבר ועל כך שכולם בריאים ב"ה ומבקשת ליום המחרת.

בכל מוצאי שבת אנחנו עורכים עם הילדים סעודת 'דוד מלכא משיחא' בצורה מסודרת. מאכל חם, וידאו של הרבי וסיפור חסידי. כל ילד מבקש בקשות לשבוע החדש, וכולם עונים 'אמן'. כמו כן, בכל מוצאי שבת אני רוקדת עם הילדים עם תופי מרים המוכנים לגאולה ושרים שירי גאולה – כדי להתחיל את השבוע החדש באווירה של גאולה".

"הכוח של ההרגל" אומרת יהודית, "הוא עצום, לטוב ולמוטב. לכן כל כך חשוב שנאמץ לעצמנו כמה שיותר הרגלים טובים וגם לילדים שלנו. אם אנחנו מרגילים את הילדים להכין 'נעגל וואסער' ליד המיטה. לקרוא או לשמוע סיפור חסידי לפני השינה, לנשק את המזוזה, ועוד. כל אלו הם דברים קטנים אבל חשובים מאד. אחד הסיפורים המיוחדים בנושא הרגלים, הוא על חייל לא-דתי שקיבל על עצמו לקיים את ההלכה לשרוך את נעל שמאל לפני נעל ימין. באחד הימים טעה ולכן התעכב באוהל כדי לשרוך את נעליו כהלכה. בזכות התעכבות זו הפסיד את העלייה למסוק עם הגדוד, אך תוך זמן קצר התברר שהרוויח את חייו כי כל השאר נספו לא-עלינו באסון המסוקים הידוע.

"גם לעצמנו חשוב מאד לבדוק את ההרגלים שלנו. לתת מקום לטובים ולהשתדל לשרש את הלא-טובים אבל זה כבר נושא בפני עצמו. אני למשל התרגלתי לעשות 'הפרשת חלה' מדי ערב שבת וזהו מנהג שאני לא מוותרת עליו, גם בזמנים עמוסים. מלבד 'שבת הגדול', וחול המועד פסח כמובן. זה חלק ממני, וזה משהו שאעשה אותו בכל מצב בלי-נדר".

הרגלי מצב קורונה

מיכל התחילה לאחרונה בעקבות הקורונה להתרגל להעביר את האחריות לילדים. היא משתפת: "במיוחד בתקופה הזו, כשכולם בבית ויש יותר משימות גם המטלות הרגילות כמו: כביסה, סדר וניקיון, מגיעות בתדירות גבוהה יותר. אם עד עכשיו נתתי לילדים 'להיות ילדים' ונהגתי להכין להם את הכול בעצמי, הבנתי שצריך להעביר את האחריות אליהם. קודם כל, במטלות הלימודיות שלהם – כמובן, בהתאם לגילם. אני לא צריכה להזכיר להיכנס לשיעורים, ול'נדנד' לגבי ביצוע מטלות. הם צריכים ללמוד לקחת את האחריות על עצמם. כמו כן, גם במטלות הבית השונות: אם זה לסדר את החדר, להפעיל מכונת כביסה, לקפל ולהניח במקום. גם אם זה לא מושלם, זה שלהם! וזה שווה בהחלט. אמנם אנחנו עדיין בתהליך, אבל אני בהחלט רואה את השיפור מיום ליום, אני חושבת שההרגל הזה יישאר אצלי גם לאחר תקופת הקורונה. כי חשוב מאד לדעת להעביר סמכויות ואחריות בבית. ובהתאם לגיל והתפתחות הילדים לתת להם אחריות על תפקידים שונים. זה מפתח אותם, וזה יסייע להם גם בעתיד בעזרת השם. הם לא יתרגלו שהכל עושים בעבורם, וידעו לקחת אחריות גם בתחומים אחרים".

חברתי שבי התקשתה לבחור: "יש הרבה דברים שאת כל כך רגילה לעשות, שאת אפילו לא שמה לב לזה שאת עושה. הרגל שאני אימצתי לעצמי לאחרונה ומקווה להתמיד בו, הוא להתחיל את הבוקר בכוס מים (עדיף עם לימון סחוט) במקום משקאות עתירי קפאין וסוכר. חוץ מזה, יש הרבה הרגלים יומיומיים כמו: לשים צדקה בכל בוקר, לברך כל ילד לפני שהוא יוצא לבית הספר או לגן (קצת פחות יוצא לי לאחרונה, בגלל שהם בבית…), למצוא לעצמי כמה דקות של שקט בכל יום, כדי לנשום, להתרפות קצת, ולאגור כוחות להמשך.

"אה, ויש לי עוד הרגל אחד שאני מוכנה לוותר עליו כבר עכשיו", מסיימת שבי בחיוך: "לבקש כל יום על הגאולה. אני לגמרי מוכנה שהרגע משיח יבוא, ואז כבר ההרגל הזה ייהפך סוף סוף לנחלת העבר".

אני בטוחה שכולכן מצטרפות לייחול של שבי.

עבר רק שבוע מאז שמבצע תניא החל וכבר נלמדו ונבחנו מעל 6,000 שורות של תניא בעל פה ע"י כ70 בנות מכיתות ז-ט בשכונות השונות בצפת ובסביבתה!!

המבצע ממשיך בכל ה'שטורעם' גם בשבוע זה ואף מגביר את פעילותו בעקבות בוחנות נוספות שהתגייסו לבחון את הבנות. 

אנו נאחל בהצלחה לכל הבנות המקסימות שמשקיעות שעות של לימוד תניא ובכך מטהרות את אוויר העולם ומקרבות אותנו לגאולה האמיתית והשלימה!!

לצפיה: טבלת בוחנות לפי אזורים

לרישום👇
https://icredit.rivhit.co.il/payment/PaymentFullPage.aspx?GroupId=99e778fd-842d-4c43-88fd-8240ed996234

מראיינת: בלומי לנדא

לא קרוב: למידה מרחוק

חיה, מהם הנושאים והדילמות בהם מתייעצות איתך אימהות בתקופה כה מאתגרת זו?

"אחד הנושאים החמים הוא כמובן הלמידה מרחוק. הורים רבים מתקשים לספק לכל אחד מהילדים את התנאים הנאותים ללמידה מהבית. אימהות מתוסכלות, מרגישות בטירוף ובתמרון לא קל בין הילדים, השיעורים ב'זום' והמטלות. אין מספיק פינות למידה בבית לכולם, לפעמים גם אין מספיק מכשירים, מחשבים, 'טאבלטים' לסוגיהם וכו'. כל תקלה טכנית, ולו הכי קטנה משבשת את הלמידה, שגם ככה איננה מי יודע מה.

"וזה עוד במצב שאחד ההורים בבית. ישנן אימהות היוצאות לעבוד והילדים צריכים לנהל בעצמם את סדר היום. ישנן אימהות שהן מורות בעצמן, וצריכות להעביר שיעורים מרחוק לאורך היום. במצב כזה הן לא יכולות לנהל גם את הבית והלמידה של הילדים. ישנן אימהות לפני או אחרי לידה, שאינן מסוגלות לעמוד בכל הדרישות – סדר וניקיון בבית, לספק ארוחות, לעקוב שכולם התפללו, השתתפו בשיעורים וביצעו משימות.

הרבה אימהות שואלות את עצמן בצומת הזו, כמה עליהן להתאמץ 'ולהשתגע' על כך שהילדים אכן ילמדו"…

אכן, מצב לא פשוט. ומה את מייעצת?

"ראשית, כדי לתת פרופורציות ולהשקיט את המצפון האימהי, אני חוזרת ומזכירה שאנו נמצאים בתקופה מאד שונה וייחודית המשליכה רבות על החיים בבית, על חינוך הילדים, ועוד שלל שינויים שאולי כבר הספקנו להתרגל אליהם אך זו איננה מציאות שפויה. זה אולי מזכיר קצת את סגנון החיים בדורות הקודמים, שהילדים היו יותר זמן בבית, יחד עם ההורים. כמובן שאפשר לנצל לטובה את המצב שנוצר, כדי לשפר ולחזק את הקשר עם הילדים ולהשקיע בחינוך חסידי אמתי.

אך יש מצבים שמאלצים אותנו להתפשר מעט ולוותר על הציפיות מעצמנו. חשוב לי להעביר מסר לאימהות – בלתי אפשרי להגיע בסופו של יום לסיכום כה מוצלח ומושלם, בדיוק כמו שהיית מצפה – היום כל הילדים השתתפו בלמידה בצורה מלאה, אכלו בצורה מסודרת, התפללו וכו'.

"כל אמא צריכה לחשוב מה מתאים לה, במה היא מסוגלת לעמוד בצורה יציבה ורגועה. כמה היא יכולה לקחת על עצמה מבחינה פיזית ונפשית. אמא רגועה בבית זהו מתכון לחיים שלווים לכל בני המשפחה, לילדים משוחררים ופנויים ללמידה ולסדר יום.

ולכן מומלץ לכל אמא לעשות סדר עדיפויות ולבדוק תחילה עם עצמה, מה הכי חשוב לה שיהיה כתוב בסדר היום של הילדים ומה פחות קריטי: תפילה? ארוחה? שילמדו בכל יום משהו אחד קטן לפחות? שיתקדמו בלימוד הקריאה? שיהיו בקשר עם חברים או המורים? שילכו לישון בזמן? שיהיו עסוקים בעוד משהו חוץ ממסכים?

"שעות היום מוגבלות, צריך להכניס לתוכן את 'האבנים הגדולות' קודם כל, את הדברים החשובים והמשמעותיים שלא ניתן לוותר עליהם. אחר כך, במרווחים שנוצרו בין האבנים, נכניס עוד כמה דברים שהם בגדר בונוס, רווח נקי. לדוגמא, יכול להיות שהילדה לא תשתתף בכל השיעורים, אבל היא כן תבצע משימות חשובות ועיקריות, העיקר שהכל יתנהל ברוגע".

מה עוד ניתן לעשות כדי לעמוד בכל המטלות?

"אמא שמאורגנת מראש ויודעת מה מצופה ממנה, חוסכת הרבה כיבויי שריפות, מתח ואתגרים של הרגע האחרון. סדר יום צריך לארגן לילה לפני. לתכנן מראש כל מה שאפשר, להיערך מראש לכל מה שכבר יודעים שהולך להיות מחר. תמיד תהיינה הפתעות לא צפויות ויהיו את המורים שישלחו ברגע האחרון איזו  הודעה, שיעור או משימה. אבל בגדול, הרוב ידוע מראש. מתי מתחיל השיעור של כל ילד, בזום או בטלפון, מי ישמור על הילדים, מה הם יאכלו בארוחת בוקר ומה בצהריים ומתי אני מכינה את הארוחות. כל זה מתכננים לילה לפני.

"אני ממש ממליצה לכל אמא לקום בבוקר לפני הילדים ולקחת שעה רק לעצמה. לפני הדאגה לילדים ולכל העולם, אשה חייבת לדאוג לעצמה – לזמן לתפילה, לאכול משהו טוב בנחת, להתחיל נכון את היום. אמא שקמה יחד עם הילדים והראש שלה עדיין מעורפל מהשינה, לא מסוגלת עדיין להיות קשובה לכל הבעיות, הבקשות והקשיים שהספיקו כבר גם הם להתעורר, וכעת הם מתקיפים אותה בבת אחת ודורשים התייחסות ופתרון. אך היא רק פתחה עיניים… מי שרגילה אחרת, זה קשה קצת בהתחלה אך זה שווה. כל היום נראה אחרת. אם תהיי קשובה לעצמך ולצרכים שלך, את תהיי יותר פנויה לשמוע את הילדים".

כך נתרגל הרגל

מה על הפרק בתקופתנו המיוחדת?

"אני מוצאת את עצמי מתעסקת הרבה בסוגיות של הרגלים חדשים לילדים. דוגמא מצויה – תמיד כשמסתיים החופש, ברור להורים ולילדים שעכשיו צריך להיכנס לשגרה מסודרת, שינה מוקדמת יותר וכו', כי הרי מחר יש בית ספר. עכשיו זה לא ברור. למרות שיש למידה ומערכת שיעורים, אנחנו בבית. זה מבלבל! זה חופש או לימודים?!

"אני מלמדת אסטרטגיות לשינוי הרגלים. להרבה ילדים לא קל פתאום לישון בזמן, או להתחיל להכין שיעורי בית, לסדר את החדר ולבצע עוד הרבה משימות שנדרשות מהם. וההורים לא יודעים כיצד להתמודד עם הקושי הזה.

"אז לפני הכל, צריך להיות ברור להורה, מה הוא רוצה מהילד ועד כמה זה חשוב לו. מהו ההרגל שרוצה להקנות ומהי המטרה. לדוגמא, לאמא מסוימת חשוב שבשעה תשע הילד יהיה במיטה. היא מאמינה ששינה בזמן בריאה לילד, וילד בן 10 שמסתובב בבית בשעות הקטנות של הלילה, לא יוכל לקום בזמן ללימודים.

"אותה אמא צריכה לבדוק עם עצמה, אם היא באמת משוכנעת שזה מה שהיא רוצה והולכת להתעקש על זה, או שגם לה עוברות בראש מחשבות כמו – 'מה זה משנה מתי ילך לישון, גם ככה כל הלמידה הזו לא משהו'… אם היא בטוחה בעצמה, יהיה לה תוקף בעמידה על הכלל".

אסיפה משפחתית

"דבר נוסף וחשוב מאד – לערוך שיחה מקדימה וליידע את הילדים מראש ובזמן רגוע על הכלל החדש שעומד להיכנס לתוקפו בביתנו הקט. לשתף אותם בגובה העיניים ולומר – הייתה לנו תקופה מיוחדת, מאתגרת וכו'. מסיבות שונות שאינן תלויות בנו, התהפך לנו קצת סדר היום ועכשיו אנחנו כהורים רוצים לחזור לסדר. צריך להסביר ולפרט למה זה כל כך חשוב.

"טעות נפוצה היא להחליט על השינוי ביננו לבין עצמנו, ולצפות שהילדים ידעו על כך מעצמם ויתאימו את ההתנהגות שלהם לציפיות שלנו. זה לא ילך. הנחתה כזו היא מתכון למריבות וויכוחים בין ההורה לילד. לעומת זאת, כאשר הילד התוודע מוקדם לשינוי ולכלל החדש, הוא יודע מה מצפה לו ומרגיש ששיתפו אותו ונתנו לו מקום של כבוד ושל ילד בוגר ומבין. כעת יש יותר סיכויים לקבל שיתוף פעולה.

"סביר להניח שתהיינה התנגדויות בקרב הילדים ותירוצים רבים. לא כדאי להתנגח ולהתחיל עם מאבקי כח. יש לנהוג מצד אחד ביד חזקה ואסרטיביות, נחישות והחלטיות בנוגע להרגל החדש, אבל יחד עם זאת לנהוג בנעימות, אמפתיה, הכלה והבנה. צריך להבין את הילד שהרגליו השתבשו וטבעי שיהיה לו קשה לשנות ולחזור לסדר. עלינו כהורים לעזור לו בזה ולקבל את זה. לא לוותר, לא להרים ידיים ולא לומר חלילה – אין לי כח להילחם איתם, שיעשו מה שהם רוצים.

"הרבי הריי"ץ מסביר ב'כללי החינוך וההדרכה' שיש להבין את המהות ולהתחשב במצב הרגילות של הילד כרגע. אם הוא רגיל לישון ב-12 בלילה, ברור שיהיה לו קשה לשנות את זה ולהתחיל לישון מוקדם. צריך לנהוג ברגישות, ולדעת מראש שהוא ינסה אותנו. זה ייקח זמן וצריך להתמיד ולא להתייאש".

הכלים: שכר ועונש

ואם בכל זאת זה לא הולך?

"לכל בעל מלאכה יש כלים איתם הוא עובד. לנו כאימהות יש את הכלים של שכר ועונש אשר נועדו לעצב את ההתנהגות של הילדים ואת ההרגלים שאנו רוצים להקנות להם.

"בדורנו, המושג של עונש ככלי חינוכי פחות מתאים. הילדים מאד רגישים וחכמים, הם מבינים כבר מעצמם מה טוב ומה לא. עדיף להימנע ולהיזהר מעונשים כדי לא לשבור את האמון. גם מביקורת צריך להתרחק ככל האפשר – כמה שיותר 'ימין מקרבת' וכמה שפחות 'שמאל דוחה'.

"מניסיוני, גם ביקורת קטנה ואפילו ברמז יכולה להיחשב כעונש. אמא שאומרת לילד שהולך לישון מאוחר – 'אתה זוכר מה סיכמנו לגבי השינה…', זה מספיק לילד.

"בנוסף, כשמתכננים וקובעים כלל חדש, חשוב לדעת מראש מה יקרה אם זה לא ילך, מה עלול להיות המחיר אם הילד לא יקשיב. מתוך שיקול דעת נכון, בקור רוח וצלילות ולא ברגע של פיצוץ וכעס, כשהילד הוציא אותי מהכלים בהתנהגות שלו.

"אני כל הזמן אומרת להורים – לא מחנכים מהשרוול, צריך תכנון מראש. צריך ללמוד לחנך ולהשקיע. דברים לא יקרו לבד אם לא נחתור לכיוונם. גם כאן, יש לבחור מראש עונש, שהוא תוצאה טבעית למעשה. לדוגמא, אם הילד לא הכין לעצמו את הפרוסה בשעה עשר כפי שסיכמנו, התוצאה הטבעית והמחיר יהיה, שבעוד שעה-שעתיים, הוא ירגיש רעב. או אם הוא קם מאוחר בבוקר, הוא פספס את ה'זום' ואת המפגש עם החברים שכה ציפה לו, ועבור הילד זה עונש מספיק".

ומה לגבי פרסים והבטחות מפה ועד…?

"פרס משמעותי ומשמח לילד יכול להיות גם שבח ועידוד. הכי טוב לתאר לפרטי פרטים את המצב או התחום בו הילד היה טוב. שהילד יוכל לדעת במה הוא השתפר מאתמול להיום וזה ייתן לו תחושה טובה. זה דורש מההורים להתבונן בדקויות, לשים לב לכל שינוי בהתנהגות. לדוגמא – 'שמתי לב שהיום כששטפת כלים הברקת גם את הכיור…', 'קמת היום חצי שעה יותר מוקדם…'. אלו דברים קטנים אך משמעותיים. ילד ניזון ומתפתח מעידוד שכזה. זה בונה לו דימוי עצמי וחיבור לטוב שבו, לעוצמות ולנפש האלוקית שבו ולא חלילה לצדדים הטעונים שיפור".

לכל ילד: סדר יום אישי 

"במצבים שההורים עובדים מחוץ לבית, הילדים לומדים לנהל את עצמם, בכוחות עצמם, בלי שעומדים להם על הראש. ילד בכיתה א' ומעלה כבר יכול להבין ערך של זמן, בתיווך של מבוגר שעורך יחד איתו סדר יום אישי. כך הילד יכול להתנהל באופן עצמאי בהתאם לסדר יום הכתוב בצורה ברורה ומסודרת. יכול להיות שבשגרה הרגילה, הסנדביץ' מוכן לו בתיק וארוחת צהריים גם היא לפעמים מוגשת לו בבית הספר. עכשיו הוא נדרש להכין לעצמו וילדים מסוגלים להפתיע, הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. ילדה בת ארבע כבר יכולה לקלף ביצים קשות או למרוח פרוסות לארוחת בוקר. בזמן הארוחה, כולם אומרים לו/לה תודה על הסלט הטעים שהיא הכינה וזה מעצים את היכולות והעצמאות שלה. הילדים מרגישים טוב כשהם מכינים את האוכל וזה גם פותר הרבה מבעיית השעמום.

"הכל תלוי עד כמה אמא יכולה לשחרר ולהאציל סמכויות. עד כמה היא מחלקת את התפקידים בהתאם לגיל וליכולת. ילדים שמעורבים במטלות הבית הם בוגרים יותר ומסוגלים להסתדר ולדעת מה עושים, גם אם אמא נאלצה להשאיר אותם לבד בבית לזמן מה"…

"זה הקטן"

ומה לגבי חינוך הקטנטנים?

"בכל גיל נצפה מהילד משהו אחר, המותאם לגילו. חינוך והקניית הרגלים זה מגיל אפס, בניגוד למה שהורים רבים חושבים. מגיל שנתיים אפשר וצריך לעבוד עם הילד על התנהגות, ובטח בגיל שלוש, ילד צריך להיות כבר מחונך, לא להרים ידיים, לדבר יפה ולתקשר נכון עם החברים.

"הרבי הריי"ץ קורא לזה 'נימוסים' – ומסביר שמגיל שנתיים אפשר לחנך את הילד ולעורר את תשומת ליבו לטון הדיבור, ללמדו לבקש בצורה מכובדת, לשמור על סדר וניקיון אישי, כשהכוונה היא על גמילה או אפילו להחזיר משחק למקום ולהניח את הצלחת בפח.

"ילדים מחקים את ההורים בדרך כלל. ההורים צריכים לעבוד על עצמם כדי להצליח בחינוך ובנוסף, לעבוד עם הילד. יש ילדים שנולדים ככה, שמגיל קטן כבר הם מאד מסודרים, ולא צריך לחנך אותם להרגלים מסוימים, הם מאד נוחים וממושמעים. אך יש ילדים שזה לא יקרה לבד. צריך לשים לב מה התחום שיותר קשה לילד, ולעבוד עליו בצורה כתובה, מסודרת ועקבית ולעקוב תוך כדי התהליך האם יש שיפור. אם יש כמה דברים הדורשים שיפור, (הוא גם מרביץ לאחיות הקטנות, גם אוכל הרבה ממתקים וגם יש סביבו הרבה לכלוך) צריך לסמן מה הכי קריטי ודחוף לעבוד עליו עכשיו. כי אם נעבוד על הכל, זה יכול לשבור אותו.

"צריך לזכור שכל ילד הוא מיוחד. בחינוך המיוחד, יש יעדים ומטרות, תכנית אישית לכל ילד. אם נעשה כך לכל ילד, נעבוד איתו בצורה מתוכננת ולא בכעס ועצבים, נלמד באיזה אופן לגשת אליו על פי האופי הייחודי שלו, נעודד שיתוף פעולה, אנו נצליח בחינוך שלו בעזרת ה'".

ניצול ופיתוח כישרונות

"אני שומעת בלי סוף שאימהות אומרות שהילדים מכורים למסכים. בתקופה הזו שאין מסגרת יציבה וקבועה, קל ונח להתפתות ל'בייביסיטר' הזה ששמו סרט/משחקי מחשב וכדו'. צריך לזכור שגם אם התוכן טוב, הילד בעצם פאסיבי, הוא לא מממש את הכישרונות שלו. חשוב שיהיו גם זמנים במהלך היום שהילד לא נמצא מול מסך והוא נמצא בעשייה אמתית.

"נוצר מין מצב שאנחנו פחות מחויבים לעבודה ולסביבה. יש לנו הזדמנות פז, לאימהות שנמצאות בבית עם הילדים, להתחיל לפתח כישורים אצל הילדים. לראות מה הילד אוהב, במה הוא טוב. בזמן הפנוי כדאי לדבר עם הילד, לשמוע ממנו מה החלומות שלו, מה הציפיות, במה היה רוצה לממש את עצמו ולהתפתח, ובהמשך לראות איך מספקים לו את התנאים לכך. ילדה שאוהבת הצגות, דרמה, שירה, אפשר להסריט אותה מציגה או למצוא קהל מאזינות מבין השכנות והחברות. בתקופת הקורונה נולדו הרבה דברים יפים שילדים יצרו בחוגי הבית של ההורים – כי זה לא סתם חוגים! זה 'אחד על אחד' עם התאמה מדויקת לילד.

"לכל ילד יש צד שהוא טוב וחזק בו וגם לכל הורה. 'התפוח לא נופל רחוק מהעץ' ובדרך כלל הכישרונות של ההורים, עוברים בתורשה לילדים והילדים אף יותר יצירתיים ומפתיעים את ההורים… כאשר הורה יושב עם הילד, כדאי שהעיסוק יהיה בתחום שהילד אוהב אבל גם ההורה מרגיש מחובר ואוהב לעשות בזמנו הפנוי. כי מה שעושים בכוח, גם נראה כך. זמן איכות אמתי זה שגם ההורה נהנה ואז בטוח שגם הילד ייהנה. מותר לומר לילד, 'אני לא אוהבת לצייר אבל אני יכולה לעשות איתך משהו מעניין אחר'!".

מסר לסיום 

"אצל כל אחת, מתבטאת ומתפרשת התקופה הזו אחרת. אחת מוצאת את עצמה נלחמת במחשבות ובדאגות – 'מה יהיה עם הילדים. הם לא מקשיבים' וכו'. אחת מנסה להכריח את הילדים לעשות, אחת כבר לא מצפה מהם לכלום…

"בתקופה הזו חשוב מאד לשחרר ולהוריד את מפלס הלחץ. יש הרבה אי וודאות, יש הרבה רגעים של תסכול וחוסר אונים. תחושה של – 'לא הספקתי את כל מה שרציתי!'. אנחנו בובות על חוטים גם אם נדמה לנו שאנחנו בריאה נפרדת מבורא עולם. צריך לזכור להתחבר עם ה' בכל רגע ולבזבז פחות אנרגיות על הצורך לשלוט בכל מה שקורה בחיינו, כל מה שקורה, זה בסדר. הכל משמיים. אם כך ה' רוצה אז למה לכעוס? למה להתייאש? כל הרגשות השליליים, המתישים אותנו, נובעים מזה שאנחנו לא מקבלות את המציאות שה' בחר עבורנו. נכון שיש לנו עבודה ותפקיד בכל מצב, אבל זה לא אומר שצריך להיבהל ולהילחץ".

ירדנו מהמונית, הרגל הראשונה על הקרקע, עכשיו גם השנייה.

שאיפה ראשונה מהאוויר שמישהו פעם אמר שהוא מעלה את רמת הIQ

נו.. 'אוירא דארץ ישראל' משהו כזה…

תמיד דמיינתי את האוויר בארץ כקריר וצלול, לא היה נעים להרוס ולומר שמזג האוויר לא כל כך משנה כרגע כי את השבועיים הראשונים בארץ "הקוידש" ובעיר "הקוידש",  אני עתידה לעבור בבניין ירושלמי ממוצע, עם קשתות מקומרות והרבה תפאורה.

ברוכה הבאה לבידוד.

בידוד, זה בידוד. לא משנה כמה תתכונן לזה.

ההשקעה האדירה וההתגייסות המופלאה של צוות סמינר חיה מושקא לקבל אותנו ולהנעים לנו את זמן השהות הראשונית וההתאקלמות בארץ הקודש, הורגשה בכל פינה.

יומן הבידוד הגאוני בפורמט האישי, קישוט הדירה, לו"ז מוקפד ללמידה ופעילות מקוונת,

שפע הממתקים והמזון שפונקנו בו, הערכות המושקעות, משחקי הקופסא והספרים, החדרים הנקיים והירידה לרזולוציה של כל פרט ולו הקטן ביותר.

עדיין – בידוד זה בידוד. לא פשוט כלל.

שבועיים שלמים עם בנות לא מוכרות מארצות שונות, אז נכון ברור לי שבמהלך השנה נהיה אחיות בלב ובנפש, אבל זה לא המצב עדיין.

אין כניסה לצוות. אין ביקור של קרובי משפחה ישראלים.

בעצם מערך של חיים שלמים על כל מרכיביו השונים בדירה אחת בלי אפשרות לצאת ולו לרגע קטן. אפשר להגדיר את זה כקבלת פנים מסוג נדיר ביותר.

לקראת השבת השנייה בבידוד הצוות עמל על שבת מושקעת ומרוממת במיוחד!

הערכות השבתיות שמפארות כל שבת סמינר ברחבי הגלובוס נזנחו ואת מקומן תפס חדשנות

שבת הומוריסטית ויצירתיות וקצת נועזת..

בהתגייסות של הצוות המורחב מבחוץ והמדריכה הצמודה מבפנים תוכנית הפעולה יצאה לדרך..

והתוצאה?

נפלאה!

עברה עלינו שבת לך-לך באופן של לך-לך מהדאגות ומהטרדות.. ברחנו מהכול.. בעצם המילה לברוח לא מדויקת כי לא היה לאן 🙂

אבל הדירה כולה הפכה ל'חדר בריחה' חסידי.

הפתעות וחידות למיניהם הוחבאו בדירה מבעוד מועד וכל בת קבלה תפקיד 'סודי' לשבת, אף אחת לא ידעה שכל שלב תלוי באחרת וכדי להתקדם צריך להפעיל היטב את הראש ולעבוד יחד..

הייתה שבת יוצאת מהכלל!

והתגובות התחילו לזרום,

"זו הייתה שבת פשוט מושלמת", "כל כך נהנינו", "השבת עברה כל כך מהר ונגמרה בלי ששמנו לב", "היה כל כך כיף, אף פעם לא הייתה לי שבת כזו" …

זה היה בהחלט זריקת עידוד רצינית בבידוד לא פחות רציני.

אז אולי חסידים יכולים להיות מבודדים, אבל בודדים – אף פעם לא.

דם כחול זורם בעורקיה של כל משפחה חסידית וסמינר חיה מושקא – זה משפחה!

כבר היום, לא במהלך השנה!

https://edu-il.zoom.us/j/8536277645?pwd=VVh3ZCtST0pnaXE4c2syVHdGNjZ2QT09

Meeting ID: 853 627 7645
Passcode: 770