נפלאות לסוכות ושמחת תורה/מירי שניאורסון
תמונת עבר של שמחת תורה מלווה אותי מאז ילדותי בראשון לציון. עת היה אבי ע״ה יוצא מבית הכנסת ברחוב נורדאו, ספר התורה בידו ואחריו שובל של מתפללי בית הכנסת מכל הסוגים, כשהם אוחזים בחום את ספרי התורה ורוקדים בדבקות בחום היום. זו הייתה שמחה מידבקת, עד שהנהגים המבקשים לנסוע היו חדלים מלצפור ויצאו מרכביהם כדי להצטרף לשמחה הגדולה – שמחת התורה. כעת, כשמחצית החודש חלפה לה וראש השנה ויום הכיפורים מאחורינו, נותר רק לחשוב איך ניראה בשמחת בית השואבה ואיך ייראו השנה ההקפות.
כשמדובר בשנת תשפ״א וצפויות לנו מראות של פלאות בחג הסוכות, ברור כי לא רק נשמח אלא השנה אנחנו ננצח את היום-יום, את הרגילות, את החולין, ויהיה זה שבוע של ניצחון!
סוכות מתחיל עם מצוות ישיבה בסוכה. אף שכולנו כבר במצב ישיבתי, מצב של סגר, מצב של חוסר ידיעה ועצירה – הישיבה בסוכה היא שונה. בישיבה בסוכה מברכים שהחיינו ומשם ממשיכים בריקודי שמחה לשמחת בית השואבה. בקומנו בבוקר הראשון נמשיך את מצוות החג בארבעת המינים כשהם מאוגדים יחד – הלולב, האתרוג, ההדסים והערבות, עליהם אומרים חז"ל "שישראל נושאים לולביהם בידיהם ונוצחין".
חג הסוכות מבטא את הקשר של עם ישראל לקב"ה, הקשר מתעצם מיום ליום בימי החג עד שמגיעים לשיא – בהושענא רבא ושמחת תורה. השאיבה של השמחה בכל לילות החג מעצימה ומביאה את תחושת הניצחון, משמחה זו שאבו הנביאים את רוח הקודש שנתנה להם כוח לכל השנה.
אם גם את רוצה בניצחון משלך, דעי כי הימים הללו מסוגלים לכך! שאבי את השמחה עכשיו ממש כדי שתישאר עבורך לכל השנה.
ועוד תמונה מלווה אותי. תמונת עבר רחוקה יותר מילדותי, עת אני נוברת בזיכרונותיה של הרבנית חנה אם המלכות. בתמונה נראה הרב לוי יצחק המקובל, בעלה הדגול, כשהוא צנום ומעונה מחודשים ארוכים של גלות באלמה אטה, רוקד עם עצמו בדבקות עילאית בחדרון הצר והקטן, כשאפילו ספר תורה אין בידיו. ״קשה לאדם קטן ערך כמוני לבטא את החוויה הרוחנית כשבעלי אומר ״אתה הראת לדעת״ גם האבנים רקדו מגודל השמחה״. הרבנית חנה מספרת שהיה לה קשה לשבת על שרפרף בפינה ולראות את זה, ומנגד זה לא מנע ממנה לשתף באיזו שמחה עילאית היה רב לויק בעלה. גם בזמנים כל כך קשים, ללא מירמור וצער, אהבת התורה והשמחה בה ניכרו על פניו של אביו של הרבי.
״אתה הראית לדעת כי ה׳ הוא האלוקים אין עוד מלבדו״
מה נהדר המראה בשמחת תורה כשרואים גדולים וקטנים, צעירים וזקנים, לומדי תורה וכאלה שעדיין לא, אוחזים בספר התורה, רוקדים ושמחים בה. מתברר שהחיבור עם התורה לא קשור דווקא עם לימוד התורה. הנקודה העיקרית בשמחת תורה היא נקודת הביטול. כשאנו רוקדים עם ספרי התורה והם סגורים, עטופים במעילים ובכתר מלכות, ומרגישים בכל גופנו כי אין עוד מלבדו!
הריקוד, הרמת רגליים מעל הקרקע, בפשטות ובלי פוזה או מחשבות מיותרות, מבטא שהתורה היא תורת ה׳ וכל מה שנעשה יהיה לשם שמיים, לעשות רצונו גם אם לא הכול מובן – שהרי לא נבראתי אלא לשמש את קוני. ההתבטלות צריכה להיות באופן כזה שהשאיפה האישית שלנו לשנת תשא״פ היא השאיפה של הקב״ה.
השאיפה של הקב״ה היא להביא משיח ולגאול את העולם וזאת גם השליחות של כולנו, כולל הילדים ובמיוחד הילדים, שהכינוי שלהם הוא 'משיחיי'. ורק אחרי שנרקוד כולנו ונשמח בתחושה שיש בורא לעולם – נפתח את ספר התורה כדי להתחיל מבראשית, ונזכה לשנה חדשה מתוך שמחה ואהבה לקב״ה ורצון להיות חלק מהמימוש והייעוד שלו להביא משיח!!
הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.
מרצה מנחה ושליחה בתקשורת לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן mail: [email protected] טלפון 054-9292901
