Author Archive

נגיעה נשית לחג הסוכות ושמחת תורה

נפלאות לסוכות ושמחת תורה/מירי שניאורסון

 

 

תמונת עבר של שמחת תורה מלווה אותי מאז ילדותי בראשון לציון. עת היה אבי ע״ה יוצא מבית הכנסת ברחוב נורדאו, ספר התורה בידו ואחריו שובל של מתפללי בית הכנסת מכל הסוגים, כשהם אוחזים בחום את ספרי התורה ורוקדים בדבקות בחום היום. זו הייתה שמחה מידבקת, עד שהנהגים המבקשים לנסוע היו חדלים מלצפור ויצאו מרכביהם כדי להצטרף לשמחה הגדולה – שמחת התורה. כעת, כשמחצית החודש חלפה לה וראש השנה ויום הכיפורים מאחורינו, נותר רק לחשוב איך ניראה בשמחת בית השואבה ואיך ייראו השנה ההקפות.

 

כשמדובר בשנת תשפ״א וצפויות לנו מראות של פלאות בחג הסוכות, ברור כי לא רק נשמח אלא השנה אנחנו ננצח את היום-יום, את הרגילות, את החולין, ויהיה זה שבוע של ניצחון!

 

סוכות מתחיל עם מצוות ישיבה בסוכה. אף שכולנו כבר במצב ישיבתי, מצב של סגר, מצב של חוסר ידיעה ועצירה – הישיבה בסוכה היא שונה. בישיבה בסוכה מברכים שהחיינו ומשם ממשיכים בריקודי שמחה לשמחת בית השואבה. בקומנו בבוקר הראשון נמשיך את מצוות החג בארבעת המינים כשהם מאוגדים יחד – הלולב, האתרוג, ההדסים והערבות, עליהם אומרים חז"ל "שישראל נושאים לולביהם בידיהם ונוצחין".

 

חג הסוכות מבטא את הקשר של עם ישראל לקב"ה, הקשר מתעצם מיום ליום בימי החג עד שמגיעים לשיא – בהושענא רבא ושמחת תורה. השאיבה של השמחה בכל לילות החג מעצימה ומביאה את תחושת הניצחון, משמחה זו שאבו הנביאים את רוח הקודש שנתנה להם כוח לכל השנה.

אם גם את רוצה בניצחון משלך, דעי כי הימים הללו מסוגלים לכך! שאבי את השמחה עכשיו ממש כדי שתישאר עבורך לכל השנה. 


ועוד תמונה מלווה אותי. תמונת עבר רחוקה יותר מילדותי, עת אני נוברת בזיכרונותיה של הרבנית חנה אם המלכות. בתמונה נראה הרב לוי יצחק המקובל, בעלה הדגול, כשהוא צנום ומעונה מחודשים ארוכים של גלות באלמה אטה, רוקד עם עצמו בדבקות עילאית בחדרון הצר והקטן, כשאפילו ספר תורה אין בידיו. ״קשה לאדם קטן ערך כמוני לבטא את החוויה הרוחנית כשבעלי אומר ״אתה הראת לדעת״ גם האבנים רקדו מגודל השמחה״. הרבנית חנה מספרת שהיה לה קשה לשבת על שרפרף בפינה ולראות את זה, ומנגד זה לא מנע ממנה לשתף באיזו שמחה עילאית היה רב לויק בעלה. גם בזמנים כל כך קשים, ללא מירמור וצער, אהבת התורה והשמחה בה ניכרו על פניו של אביו של הרבי.

״אתה הראית לדעת כי ה׳ הוא האלוקים אין עוד מלבדו״

מה נהדר המראה בשמחת תורה כשרואים גדולים וקטנים, צעירים וזקנים, לומדי תורה וכאלה שעדיין לא, אוחזים בספר התורה, רוקדים ושמחים בה. מתברר שהחיבור עם התורה לא קשור דווקא עם לימוד התורה. הנקודה העיקרית בשמחת תורה היא נקודת הביטול. כשאנו רוקדים עם ספרי התורה והם סגורים, עטופים במעילים ובכתר מלכות, ומרגישים בכל גופנו כי אין עוד מלבדו!

 

הריקוד, הרמת רגליים מעל הקרקע, בפשטות ובלי פוזה או מחשבות מיותרות, מבטא שהתורה היא תורת ה׳ וכל מה שנעשה יהיה לשם שמיים, לעשות רצונו גם אם לא הכול מובן – שהרי לא נבראתי אלא לשמש את קוני. ההתבטלות צריכה להיות באופן כזה שהשאיפה האישית שלנו לשנת תשא״פ היא השאיפה של הקב״ה.  

 

השאיפה של הקב״ה היא להביא משיח ולגאול את העולם וזאת גם השליחות של כולנו, כולל הילדים ובמיוחד הילדים, שהכינוי שלהם הוא 'משיחיי'. ורק אחרי שנרקוד כולנו ונשמח בתחושה שיש בורא לעולם – נפתח את ספר התורה כדי להתחיל מבראשית, ונזכה לשנה חדשה מתוך שמחה ואהבה לקב״ה ורצון להיות חלק מהמימוש והייעוד שלו להביא משיח!!

 

 הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן    mail: [email protected]   טלפון 054-9292901

 

חשיפת השנה: תוכנית חדשנית לבנות מבית צ"ה

לנשים ובנות: "לשאוב שמחה לכל השנה כולה"

מלי קופצ'יק / עטרת חיה

אירוע מוצלח תלוי הרבה במוסיקה שמלווה אותו וגורמת לקהל או להיסחף לכיוון רחבת הריקודים, או להישאר נטועים במקומותיהם… אודליה מוכרת כצלמת של כינוס השלוחות ואני תוהה איך נכנסה למיזם הזה של ביצוע מוזיקלי ב'שמחת בית השואבה' לנשים ובנות.

"כבר שנים שאני עוסקת ב-dj למסיבות במיוחד לנשים" אודליה פותחת: "הכל בעצם התחיל ב"אור חיה" בירושלים, עבדתי שם במשך שנים במחלקת הצילום והיח״צ. שנה אחת אירגנתי יחד עם המדריכות פעילות לבנות המדרשה שנשארו ב'תשרי' בארץ ישראל ולא טסו לרבי. לפעילות הזמנו dj מבחוץ, שתרקיד את הבנות. באיזשהו שלב ראיתי שהבנות פחות רוקדות כי השירים שהם רצו – 'בדיוק כמו "שמחת בית השואבה" אצל הרבי' – בדרך כלל, פלייליסט כזה לא נפוץ אצל dj ממוצעת בשוק עדיין… בהשגחה פרטית היה לי דיסק און קי שבו היו הניגונים והשירים, אז שמתי להן אותו.

ובאותו רגע קלטתי, שבעצם למה עד עכשיו אין 'שמחת בית השואבה' לנשים?!

"שנה לאחר מכן, אירגנתי ב"אור חיה" 'שמחת בית השואבה' לנשים ובנות. שמתי במרפסת רמקול שפנה לבחוץ ושלט גדול – 'שמחת בית השואבה לנשים ובנות' ובאו המון נערות ובנות שעברו ושמעו את המוזיקה, אפילו אימהות וילדות קטנות שטיילו בירושלים לרגל חג הסוכות ושמעו את הצלילים, נכנסו והצטרפו לריקודים! מאז החלטתי לעשות זאת כל שנה. ב"ה, לאט לאט העניין צובר תאוצה, מדרשת "אור חיה״, בתי חב"ד וארגונים שונים במקומות נוספים ברחבי הארץ מארגנים ארועי 'שמחת בית השואבה' לנשים ובנות בלבד".

מה הייחודיות של ארוע כזה שאינו נפוץ כל כך במחוזותנו? אני שואלת את אודליה והיא מסבירה כי זו פעילות המתקיימת בחול המועד ומתאימה לאמא, לילדה ולנערה גם יחד, "פשוט לבוא ולרקוד ובאיזשהו מקום להתחבר לסגולה של 'שמחת בית השואבה' – שזה לשאוב שמחה לכל השנה כולה".

 

חג האסיף – מחבר ומאחד

בשונה מחתונה או אירוע חברתי, 'שמחת בית השואבה' אינו אירוע המופנה בדרך כלל לקהל יעד ספציפי. לכן ל'שמחת בית השואבה' מזדמן לא פעם קהל שהינו זר זה לזה. איך נשים ובנות שאינן מכירות בהכרח זו את זו זורמות ומתחילות לרקוד יחד? אני מתפלאת. "מה שיותר מדהים זה" מסכימה איתי אודליה, "ש'בשמחת בית השואבה' הרחבה כל הזמן מתחלפת, כל הזמן יש תנועה… כל פעם שאני מרימה עיניים לרחבה, אני רואה קבוצה אחרת של נשים רוקדת.

פשוט כולן נשאבות לצלילים שמגיעים עד לבחוץ, ונכנסות פנימה לרקוד.

בפשטות, רואים חיבור ואחדות גם אם לא מכירים – זה משהו שראיתי שקיים במיוחד בסוכות" מדגישה אודליה, "אפילו יותר ממסיבות פורים. פשוט החג הזה מאחד את כולנו".

 

כוחה של שמחה

"קודם כל", מבהירה אודליה, "לא צריך הרבה סיבות לגרום לנשים ובנות לרקוד. במשך השנים, ראיתי בחוש – במסיבות במהלך השנה שיוצא לי לקחת חלק בתיקלוט כ-dj – שנשים מגיבות מאוד מהר למוסיקה ומאוד אוהבות לרקוד וזה גורם להן להרגיש מיידית שמחה! מפליא לראות את החיוכים והעיניים הבורקות ברחבה, כשנשים רוקדות לצלילי מוסיקה חסידית ובפרט של ניגוני חב״ד, החיבור לעולם השמחה הוא מיידי ומורגש, נראה לי שלא משיגים זאת אפילו בלימוד או התוועדות. ריקוד זה משהו יותר גבוה ונעלה!".

 

איפה משיגים את השירים האלה?!

מסתבר כי גם המשתתפות נהנות ומרוצות יעידו הפידבקים אותם היא מקבלת מהמשתתפות באמירות כמו "מתי המסיבה הבאה?" או: "וואו בחיים לא נהנינו ככה!"… וכשמגיע גם קהל נשים ובנות שלעת עתה לא שומרות תורה ומצוות ורוקדות מוסיקה חסידית הן אומרות "אף פעם לא נהנינו ככה! איפה אפשר להשיג את השירים האלו?"…

 

לרקוד כל השנה

אודליה מסכמת כי התוכניות השנה מתמקדות ב"להרחיב את מעגל הרוקדות, לפרסם את עניין 'שמחת בית השואבה' כך שעוד נשים, בנות וילדות תבואנה לרקוד. והמטרה הכללית – שלפחות פעם בחודש – נשים תרקודנה בכל מקום בארץ. חשוב שנהיה שמחות!".

 

'שמחת בית השואבה' בחג הקרוב תתקיים כרגיל במדרשת "אור חיה" בירושלים, לגבי מוקדים נוספים יש לעקוב אחר הפרסומים כאן באתרנו "נשי ובנות חב"ד".

אודליה: 052-5834538

 

 

 

 

 במבט חדש: תוכנית מיוחדת לחיילות צ"ה ברחובות

לרישום: https://forms.gle/HJJHJGEao2FQhAJf7



חדש: קולעחיים אורו של משיח









'מחילות' – הפעם במשמעות השניה

מורן קורס / עטרת חיה
בתקופה המעניינת והמאתגרת הזו,
פתאום המון מחשבות מציפות אותך, את מרגישה בתוך בועה של מחשבות, שעד כה לא הצלחת באמת לתת את הדעת על המון דברים שרצית, רק בגלל/בזכות המרתון של החיים.
ופתאום החיים נעצרו מלכת, יש זמן לחשוב, לדבר אחרת, לפעול בצורה מהותית.
משהו השתנה.
משהו נרקם, מתבשל פה באוויר הקדוש של הארץ הטובה שלנו.
באחד הימים, ביקרתי את הורי, ואבי פתח את סגור ליבו והחל לספר לי:
"את יודעת נלחמתי בשלוש מלחמות. אבל המלחמה הקשה ביותר היתה בשנת 73, מלחמת יום כיפור. הגיעו במיוחד עם גי'פים מהצבא והוציאו אותנו מבית הכנסת על ידי צו 8, קראו בשמות של אנשים שצריכים להתגייס בדחיפות,  אלפי גברים מעל גיל 18, כולם צמו, מהורהרים, מבולבלים סקרנים לדעת מה הדחיפות בגיוס שכזה. לא יכלתי להפרד מאמא או מהילדים לפני שהלכתי. רק הודיעו ברדיו- "מלחמה פרצה". היה בלאגן ורעש מסביב, המון גי'פים צבאיים נסעו הלוך ושוב קראו בשמות ופתאום הנוף בעורף השתנה- נראו רק נשים, ילדים ומבוגרים מבוהלים.
ביום כיפור שהכל מושבת בשעה שתיים בצהריים גולדה מאיר החליטה לעלות לשידור ברדיו להודיע לציבור לאן כולם "נעלמים", היה אפשר לחתוך את המתח באוויר בסכין מרוב פאניקה ובהלה, והיא הודיעה- שפרצה מלחמה עם מצרים וסוריה וירדן נכנסו גם. מגייסים כעת חילי מילואים כדי להתגייס למלחמה.
וכך אמא הבינה שאם לא חזרתי מבית הכנסת כנראה שגוייסתי..
הכל היה כל כך שונה מהיום.
לא היו דברים ברורים, לא היה קשר לכל מי שנמצא בעורף והמון בחורים הלכו..
פעמיים במשך ארבעת החודשים הייתי קרוב למוות.
בפעם הראשונה, היינו צריכים לחפור מחילות באדמה וכל פעם שהמצרים הטילו פצמ"רים עלינו, היינו קופצים לתוך המחילות שלא נפגע. פעם אחת- הפצמ"ר נפל לפני שהספקנו לקפוץ למחילות, והוא פגע בחבר הכי טוב שלי, קצין הקשר, שהיה ממש לידי, לא היה בידי להצילו, הוא הלך במקום. לראות חבר טוב הולך לידך זה מרעיד את אמות הסיפים.
הדם זרם מכל עבר, ולא היה את מי להציל. קשה מאד לאבד אדם קרוב. זכרונו לעד במחשבותי- לא ישכח ממני אותו רגע מרטיט. ולרגע חלפה מחשבה במוחי שזה יכל להיות -אני הוא הקרבן. באותה מידה ה' יכל לבחור גם בי. זה היה עניין של כמה סנטימטים בודדים. החיוך שלו לא ימש מזכרוני.
בפעם השניה,
לקראת סוף המלחמה כבר היינו עייפים והרבה מכוחתינו חזרו כבר לבתים, בתור- קש"ר נשארתי בין האחרונים והמפקד שלנו- אמר לכבוש את גבעה מס 417 הזחלם שלנו בקושי התניע, הוא כבה מידי פעם והיינו צריכים להפעילו בתדירות גבוהה כדי שלא נופתע מאי יכלתינו להמשיך במשימה שהוטלה עלינו. היינו צריכים הרבה תפילות  כדי שהוא יתניע ולא יכבה באמצע. התחלנו להסיע את הזחלם, כפי שהמפקד אמר וראינו לפחות 8 טנקים מצרים לכיוון שלנו, הם ניסו לסגור עלינו, המנוע שלנו כאילו נבהל מהם והחליט לשבות.
עמדנו בלי יכולת לזוז, מול 8 טנקים מצריים, רואים את האויבים מול העיניים.בלי יכולת להגיב. הזחלם שלנו משנת התרפפו חדל לעבוד. והבנו שאנו בצרות צרורות.
פגז אחד שלהם- וכל ארבעת חברי ואני עולים השמימה. כולנו הרגשנו במצור. אחד מחברי צעק שמע ישראל כולנו הבנו שזהו. אנו בידיים שלהם. מעודי לא חשתי קור, קיפאון בכל גופי מזדנב ועולה, מציף את נשמתי.
באותו רגע שהבנתי שחיי עומדים על פי תהום זעקתי מעמקי נשמתי – "ה' אני רוצה לחיות! אני מבטיח לך להביא עוד ילדים לעולם".
לא יודע למה דווקא את זה אמרתי, אבל זה מה שיצא מפי. ופתאום עוד לא הספקתי לסיים את המשפט- הזחלם שלנו התחיל לעבוד בלי שאף אחד ניסה להפעיל אותו שוב. מיד נסענו משם, ושניה לאחר מכן נפל פצמ"ר בדיוק במקום שהיינו! אין לי מושג איך הצלחנו לשוב אחורנית שהמצרים צרו עלינו, כשמשחזרים את מה שהיה שם- אף אחד מאיתנו לא מצליח להבין איך לא פגעו בנו הפצמ"רים, איך הזחלם שלנו הצליח להתניע ואיך הצלחנו לצאת בשלום מהתופת הזאת.
פלא ה'.
זה מה שנותר לי לומר.
חזרתי הביתה, אחרי 4 חודשים, שלא היה אפשר ליצור קשר עם המשפחה. לא ראינו מקלחת, אוכל נורמאלי- רק מנות קרב שלא תמיד היו בנמצא, היו ימים רבים שלא אכלנו, מכיוון שהאוכל לא תמיד הגיע אלינו לתעלות.
לראשונה כשראיתי את מעיני, אחותך, שהיתה תינוקת בת 8 חודשים לאחר שחזרתי, היא לא זיהתה אותי ונבהלה לראות מישהו עם זקן פרוע ושיער ארוך מלוכלך עם מדים בלויים וקרועים עם כתמי דם בכל מקום מנסה להרים אותה..
לא שכחתי את הבטחתי לבורא עולם, ומכיוון שניצלתי פעמיים במלחמה הרגשתי שאני חייב להביא עוד שני ילדים לעולם. וכך דני ואת נולדתם.
להחזיר טובה לה'. ומעניין שאתם חזרתם בתשובה..
כעת ה' החזיר לי!
בחודש אלול, אמא לשישה ילדים כל כך התרגשתי לגלות שהגעתי לעולם מתוך ידיעה ברורה על תודה של אבי לה' שהשאירו בחיים. שהוא רוצה להוסיף בטוב. וכל ילד יהודי- מוסיף בטוב, לא צריך לעבור מלחמות וארועים מכאיבים כדי להוסיף בטוב, אלא להחליט כל אחת עם עצמה מתוך החלטה נחושה להוסיף להאיר את העולם באור ה'.
כל מטרתינו בעולם היא הוספה באור. בטוב. בעוד צעד לגלות את אור ה', להסיר את מכסה החושך המסתיר על האלוקות.
שנה חדשה מתחילה, מרגישים את ההתחדשות המגיעה לעולם, את האור החדש שיורד אלינו בר"ה.
שנמשיך להוסיף באור, במעשים טובים, במצוות, בלימוד תורה, להביא עוד נשמות לעולם שירדו בגופים זכים וטהורים וכך לקרב את ביאת משיח צדקינו תכף ומיד ממש!

דבר מלכות "תורה חדשה"

תורה חדשה-מוגה

ליל שמח"ת-מוגה

אחו"ת – לבחור בחיים של גאולה • מחזק

מורן קורס: דור של פנימיות

 

במילה "תשובה"- כל אות מרמזת על פסוק מהותי שממנו אפשר ללמוד לחיינו.
כעת ארחיב קצת על האות האחרונה- "הצנע לכת עם ה' אלוקיך"- לענ"ד, פסוק זה טומן בחובו מסר עצמתי, צניעות היא בעצם הפנימיות שלנו, כ"כ הפוך מהעולם החיצוני שהתרגלנו לחיות בו. "שאם לא פרסמת לא עשית", לא כל חוויה משפחתית צריך לפרסם באור זרקורים- ולהפוך לחווית הכלל, אולי נוכל להשאיר את החוויה המשפחתית בתוך המשפחה? ואיזה ערך עצום אנו מנחילים לילדינו – שלא כל מה שמתרחש- צריך לשתף. בואו נחשוב על הדור הבא שאנו מגדלים, שרובם כלל לא מבינים מה הבעיה לשתף כל צעד ושעל? זוהי זכות שהיא גם חובה להנחיל לדור הצעיר והמתוק שלנו- את היופי של הצניעות, הפרטיות, האינטמיות. שאם רגילים מידי לשתף- איך אחרי החתונה שבונים את הקן הפרטי הזוגי- יצליחו להתנתק מהחוץ?
ננחיל שאפשר גם לחוות את החוויה, להיות נוכח ולא לשתף.
מה דוד המלך מבקש? "אחת שאלתי מאת ה'"- בקשה אחת אבקש מה'. "שבתי בבית ה'- כל ימי חיי"- לשבת בבית ה'.. "כי יצפנני באהלו"- תפילה על בניין /אהל פנימי. זוהי התקופה ששולחת אותנו לבנות בניין פנימי משפחתי. הכל סגור בחוץ, כדי שנתכנס פנימה, הכי פנימה שרק אפשר ואת הפנימה שלנו- להפוך להיכל של מלך! זוהי משאת נפשו של דוד מלך ישראל. ומהי שאיפתנו?

מכון הלכה חב"ד מגיש: תזכורות לערב יום כיפור

מצו"ב רשימת תזכורות לערב יום כיפור.

הבהרה בנוגע לטבילה במקווה בערב יום כיפור:

כיון שבשנה זו ההתקהלות במקווה כרוכה בסיכון, לכן מי שלא יוכל להגיע למקווה שלוש פעמים, ישתדל להגיע לפחות פעם אחת במהלך היום (החל מהבוקר) למקווה כשרה ויטבול שם ג' פעמים (ראה תולדות לוי יצחק ע' 334).

ובאם אינו יכול לצאת כלל למקווה, יכול לטבול בבריכה קבועה באדמה המכילה לפחות כ-350 ליטר מי ברז.

ובאם אין אפשרות אחרת – ירחץ "תשעה קבין" (מקלחת רצופה למשך כ-4 דקות).

להורדה והדפסה: תזכורות יום כיפור

 

צ"ה כפר חב"ד: ערכה מושקעת עד פתח הבית

































מה עושים השנה עם כפרות?

ב"ה, עשרת ימי תשובה התשפ"א

 

שלום וברכה

באמצעות מינוי הרבנים ובאי-כוחם כשלוחים לקיים את הכפרות, תוך הקפדה שכל העופות יישחטו בתכלית ההידור.

באפשרות זו ניתן לקיים את הכפרות ואת פדיון הכפרות בצורה מהודרת ומלאה, היות ולאחר מכן כל העופות יחולקו בחינם למשפחות מאנ"ש הזקוקות לסיוע כספי, בהוצאות החג המרובות.

הדגשה חשובה: פתרון זה הינו מוגבל מבחינה כמותית, היות והשחיטה תהיה מהודרת עם כמות עופות מוגבלת, על כן, ברגע שהמכסה תתמלא הרישום באתר ייסגר ולא יתאפשר להשתמש בפתרון זה.

מצ"ב הקישור לאתר, בו ניתן לקרוא את כל הפרטים ולבצע את ההרשמה לשליחות: https://rebrand.ly/Kaparot

 

מצ"ב המכתבים של הרב יורקוביץ' והרב אבישיד המבארים את העניין

 

הרב יורקוביץ – כפרות על ידי שליח

כינוס מיוחד בפריז לרגל ו' תשרי











































סיכום חודש ראשון בסמינר 'בית חיה מושקא'

בסמינר לחינוך והוראה – בית חיה מושקא בנוף הגליל מסכמים את החודש הראשון בהצלחה מרובה ב"ה.
הניסים הגדולים והברכות של הרבי מלך המשיח שליוו את ההקמה בתוך שבועות ספורים הורגשו גם בחודש הראשון ללימודים, התלמידות נהנו משיעורים והתוועדויות מטובי המרצים והמרצות החבדיי"ם ומתנאים גשמיים מעולים.

התוועדות מיוחדת ומרגשת התקיימה עם הרה"ח דוד נחשון יו"ר מוסדות חב"ד בעיר ומקים הסמינר ששיתף את הבנות במופתים המיוחדים ובברכות המרגשות של הרבי שליט"א להקמת המוסד, כמו"כ סיפר הרב נחשון לתלמידות על קשיי ההתחלה של קהילת חב"ד בעיר והקמת כל מוסדות החינוך בעיר שאותם הקים בברכתו של הרבי, במשך שעות ארוכות רותקו הבנות לסיפורים המיוחדים שמשולבים בהם עשרות שנים בשליחויות שונות מהרבי.

בימים אלו מנצלת הנהלת הסמינר את הסגר לשיפור והוספה בתנאים הגשמיים שתיהיה 'דירה נאה המרחיבה דעת' ותתן לתלמידות את כל הכלים ללמוד בנחת ובשמחה.















הגיגים מ'יחי' תשרי תשפ"א

חנה בניסטי

מי לא זוכרת את הילדים הקטנים שנדחפים במדרגות, נאחזים במעקה כדי להשאר עומדים ומכריזים וממליכים בחיות עוצמתית את המלך
מראים שקם עוד דור של אמונה טהורה
עצם. עצם. עצם.
דורשים ותובעים בלי פשטאלך
היום וגם אתמול ואולי אפילו שלשום, הם לא היו שם, לא נדחפו, לא נאחזו במעקה, לא הניפו את היד בעקשנות ובתביעה..
את היחי אמר החזן ואחריו דרשו והכריזו כל הקהל
אבל ילדים, עם התמימות, לא היו.
אני עומדת שם, מרגישה את העץ והצבע שעליו, את הזכוכית הקרה בפנים
והוא עומד שם החזן, זקן, שראה
שהכריז
שזכה לעידוד עוצמתי
לכוס של ברכה, ליחידות ולדולר
הוא זוכר את הימים האלה
הוא חי אותם
את אז, את מה שהוא חווה, ראה , עבר וקיבל
והוא עומד שם, מול כיסא אדום ומאחוריו המון עינים כלות ומצפות של חסידים שלא זכו, לא זכו לראות ולקבל בראיה גשמית
ואז הוא מכריז,
הוא מסתכל לעבר המקום של הרבי,מיישיר מבט, עם המון געגוע ציפה וביטול
ומכריז בקול שקט ועיקש
מכריז יחי, ומרכין את הראש, ושוב ושוב,
שלוש פעמים, והקהל
שואג
ודורש
ורוצה
רוצה כבר לראות את העידוד, את החיוך האוהב
והוא ראה, ושמע וקיבל ועדיין הוא כאן , מעיד ללא מילים, רואים או לא, צריך לחיות עם הנקודה.נקודה.
הרעבע כאן
וגם אני שזוכר ומתגעגע
ואולי קשה לי להאמין בצורה פשוטה כמוכם,
גם אני חסיד
יחי של איש זקן
יחי שלא הזדקן

'ובחרתי בחיים': הדינר השנתי העוצמתי בקרוב!

הודעה מאחו"ת: נותרו ערכות אחרונות של אחו"תשרי



דבש לחנוכת בית המקדש השלישי

ערב יום כיפור

נגיעה נשית לפרשת האזינו

מה אתה רוצה ממני? שתקשיבי! שתרגישי!

 

״אני כבר לא יכולה יותר לראות את הסבל של אבא שלי״, זועקת רחלי מקירות ליבה. החברות היושבות סביבה מטכסות עצה לעזור לה ומבטיחות להתפלל, אך היא בשלה: ״תודה, חברות שלי, אבל עצוב לי בלב״ היא עוצרת, ונראה כאילו כל עול העולם על כתפיה הצנומות. וממשיכה: ״אולי זו הפעם הראשונה בחיי שאני מבקשת מכן להתפלל, כמה שיותר בבקשה, עבור אבי היקר שברגעים אלה נכנס לניתוח".

שרית אחותה הקטנה ניגשת אליה ומעוררת אותה מעילפונה. ניכר שקשה לה אבל המילים חייבות להיאמר: "אם את רוצה שאבא יירפא במהרה, תחליפי מהר את העצב בשמחה. בכוחה של השמחה לשבור את כל החומות ולפתוח שערי שמיים. קחי את אחיותיך, את אימא ואת ילדיך, וצאו בריקודים של שמחה והודיה לבורא עולם שישמור על אבא בריא ושלם בגוף ונפש״. שרית זזה אחורה, כאילו נרתעת מכובד משקלן של המילים, בוחנת מרחוק את תגובתה של רחלי ומוסיפה כאילו לעצמה: "רק רק בשמחה. את האחות הבכורה, האחריות על השמחה במשפחה מוטלת עלייך והקב״ה נותן לך כוחות, יכולות וכישרונות להיות כזאת שמחה ומצחיקה ובעלת חוש הומור ואופטימית".

 

רגע לפני יום כיפור, ערב שבת שובה ופרשת האזינו בפתח. זה הזמן להאזין ולשמוע בקולו של אבא שבשמיים מה הוא רוצה מאיתנו עכשיו. אחרי שנה רוויית אתגרים, צרות, מחלות ומגפות, הוא רוצה שנשלב ידיים ונתפלל זה עבור זה, שנרגיש את צערם וסבלם של חברינו ונהיה שם בשבילם, כדי להוציאם מעומקי הכאב למחוזות השמחה.

 

בפרשת האזינו קורא משה רבנו לשמיים ולארץ להאזין לקריאה שלו לעם ישראל להתקרב אל ה'.

הפרשה היא קריאה לכל יהודי, שצריך להתקרב לקב"ה ולהתעלות לכיוון הרוחני, לשמיים ובעצם לתורה שעניינה רוחניות. בהפטרה נקרא על ישעיהו הנביא שמפריד בין הקריאות השונות לשמיים ולארץ: "שמעו שמיים והאזיני ארץ". יש שמיעה ויש האזנה. האזנה זו הקשבה עמוקה, ממקום קרוב, מהתקרבות אל השני!

הספרי אומר שמשה רבנו גדול הנביאים שהיה במעלה נעלית – השתמש בהאזינו לשמיים, ואילו ישעיהו, שגם הוא היה נביא, היה קרוב יותר לארץ ואמר "האזיני ארץ". ישעיהו, נביא הגאולה, אומר שכדי שנגיע לגאולה שתהיה ממשית וארצית עלינו להמשיך את פעולתו של משה רבנו בשמיים לתוך הארץ. כיצד?

על ידי קיום המצוות בארץ.

 

לפי הקבלה אותיות האל"ף-בי"ת הן אבני הבניין של הבריאה. השנה, יותר מתמיד, נזדקק לכל הברכות על פי האותיות מאל"ף ועד ת"ו כפי שבירך הרבי בערב ראש השנה תשנ״א:

 

"שתהא שנת אורה, ושנת ברכה, ושנת גאולה, ושנת דיצה, ושנת הוד והדר, ושנת וִעוּד טוב, ושנת זכיות גדולות, ושנת חיים טובים וארוכים, ושנת טובות גדולות, בטוב הנראה והנגלה, ושנת יעוד טוב, ושנת כלכלה, ושנת לימוד בהצלחה מופלגה, ושנת מילוי משאלות לבב כל אחד ואחת בתוך כלל ישראל (עם כח הציבור), ושנת נסים גדולים – פרטיים וגם כלליים, ושנת סייעתא דשמיא בכל הענינים, הן בגשמיות והן ברוחניות, ושנת עוז והדר לכאו"א מישראל ולכלל ישראל, בחייו הפרטיים ובחייו הכלליים, וביהדותו ביתר שאת וביתר 'עוז', ושנת פדות, ושנת צדקה, ושנת קדושה, ושנת קוממיות, ושנת רוממות, ושנת שמחה ושנת ששון, ושנת תורה, ושנת תפילה, ושנת תשובה, ושנת תהילה, ושנה – כאמור לעיל – של מילוי משאלות לבב כל אחד ואחת, בתוך כלל ישראל… דהיינו השאלה ובקשה הכי עיקרית… – גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו".

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן    mail: [email protected]   טלפון 054-9292901

מחיל אל חיל בסניף צ"ה נחלה