נה

ימי תפילה במקומות הקדושים

חודש אלול, אני לדודי ודודי לי. נשי חב"ד צפת יצאו להתפלל במקומות הקדושים.

ביום שני ב' אלול יצאה קבוצה שמנתה ח"י נפשות. היום נפתח בשעה של תפילה  מרוממת ואמירת תהילים בקבר רחל אמנו, לאחר מכן נסיעה לקבר דוד המלך, נעים זמירות ישראל, לאמירת תהילים בציונו של מחבר התהילים.  משם המשיכו הנשים בצעידה רגלית לכותל המערבי. תפילת מנחה, תהילים וביקור קצרצר במנהרות הכותל. לאחר מכן הליכה לעיר דוד, למנוחה וארוחה קלה במתחם, שבסיומה פנתה הקבוצה לסיור מודרך בעיר דוד ובכותל הדרומי. כל הנשים יצאו בהתרוממות רוח ובהתרגשות מהזכות הגדולה שנפלה בחלקן, לסייר ולהתפלל בירושלים עיה"ק ובעיר דוד.

ביום שני ט' אלול יצאה קבוצה נוספת, שמנתה גם היא ח"י משתתפות, כשפניה   לתפילה וסיור מודרך בעיר חברון ת"ו.

הסיור נפתח בתפילה ואמירת תהילים בציון הרבנית הגדולה והמיוחדת מנוחה רחל נ"ע ביתו של כ"ק אדמו"ר האמצעי. הנשים הזכירו שמות לברכה, ובמיוחד לרפו"ש שלימה וקרובה לגב' ברכה יפה תחי' בת טוראן אסתר.

המדריכה סיפרה על העיר חברון, על בית העלמין, על חלקת חב"ד  ועל הרבנית מנוחה רחל נ"ע. משם המשיכה הקבוצה לבית הדסה, בית רומנו ושכונת אברהם אבינו. ביקור  בביהכ"נ אברהם אבינו ובביהכ"נ חב"ד הסמוך. בליווי הסברים וספורים על כל מקום ומקום.

הסיור המודרך נחתם בתפילת מנחה במערת המכפלה, אמירת תהילים ובקשות אישיות וכלליות.

ממערת המכפלה נסיעה לביתה של הגב' שרה נחשון תחי', שפתחה את ביתה בפני הקבוצה כאברהם אבינו. הנשים התיישבו לארוחה טעימה ומשביעה מהקייטרינג של דוד רוזן שיח'. במהלך הסעודה ספרה הגב' שרה  נחשון על תולדות הישוב היהודי בחברון לאחר מלחמת ששת הימים, ספור השזור בעלילות גבורה ומסירות נפש של נשים צדקניות, שניהלו מאבק נחוש כדי להשאיר את המערה ואת העיר בידינו. דברים שהיום מובנים מאליהם, כמו עריכת ברית מילה במערת המכפלה, קבורה יהודית בבית העלמין של חברון, הזכות להתפלל במערה בכל שעות היום, כל אלה הצריכו מאבק תקיף ועקבי הכרוך בסכנת מעצר והעמדה למשפט.

במסגרת מאבקן על הזכות להתגורר בחברון, פלשו 15 נשים ושלשים וחמישה ילדים לבית הדסה מחלקו האחורי. שירת "ושבו בנים לגבולם", העירה את תשומת ליבו של השומר המוצב בפתח הקדמי.

וחיו שם ללא חשמל וללא תנאים בסיסיים, כשהגברים אינם מורשים להכנס לבקרם. לאחר כשלשה חודשים של נסיונות כושלים לפנותן כתבו הנשים לרבי. את המענה קבלו ע"י נשי חב"ד מירושלים, שבאו  עם הקלטה מהתועדות ו' תשרי. הרבי אמר בהתועדות, שבבית הדסה, מקום שכולם יודעים שהוא שייך ליהודים, ורק היהודים אינם יודעים זאת, יושבות נשים צדקניות ושואלות אותי מה לעשות, ואני לא יודע מה לענות להן, וכאן קולו הקדוש של הרבי נשנק בבכיות נוראיות… הרבי אמר שזה כמו משה רבינו שעמד בפני בנות צלפחד שרצו נחלה בארה"ק.

הדברים נסכו אומץ ועוז בקרב הנשים, והן נשארו במקום למעלה משנה ללא תנאי מחיה בסיסיים, עד שהביאו להתקפלות הממשלה ולאישור לשפץ את בית הדסה ולהתגורר במקום.

אם היו נשים כמותן גם בקבר רחל ובקבר יוסף, המצב שם היה שונה לחלוטין.

הנשים שמעו בהתרגשות את הדברים והודו מקרב לב לגב' שרה נחשון על האירוח ועל הדברים.

מקרית ארבע נסיעה לקבר רחל, לתפילה שחתמה את היום. כולן יצאו בחיזוק האמונה בקיום מאמר חז"ל: בזכות נשים צדקניות יצאו אבותינו ממצרים ובזכותן ייגאלו.

נקווה שבעז"ה נזכה בשנה זו לראות את מלכנו משיחנו גואלנו מי"ד ממ"ש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

"בזמן סערה, יש מקרים שבהם אתה לא יודע אם אתה נוסק למעלה או להיפך- נוחת לאדמה.

כשטסתי פעם במטוס פרטי ראיתי מכשיר מיוחד שמסמן לך תמיד אם אתה למעלה או למטה. אתה צריך לסמוך עליו ולהאמין למה שכתוב, גם אם אתה מרגיש שההיפך הוא הנכון.

המכשיר הזה זו התורה שלנו. כשאתה מקיים את מה שכתוב בה אתה בדרך למעלה, לא משנה כמה נמוך אתה מרגיש."

במילים אלה נפתח הכינוס של ארגון "לחיים ולברכה" עם הרב רובשקין, ביום חמישי האחרון. כך, בפשטות ובנעימות של דברים היוצאים מן הלב, ריתק הרב רובשקין את הנוכחות בסיפור הגאולה המאלף והמעצים שלו.

התרגשות אחזה בקרב אנ"ש בארה"ק עם בוא החדשות הטריות על הגעתו לארץ של הרב רובשקין, בעל הגאולה.

והנה- למרבה השמחה- הכינוס שנבחר לפתוח את המסע של הרב בארץ הקודש הוא עם קבוצת הבנות הנבחרת של לחיים ולברכה!

תוך שעות ספורות ארגנו חברות הארגון, המוכשרות כל אחת בתחומה, את האירוע שהמוטו שלו היה א ב ג: אמונה ובטחון המביאים לגאולה.  כך אכן קרה בגאולתו: בא' בטבת- נדחה ערעורו האחרון וקיבל סירוב סופי והגביר את האמונה בהשי"ת .

בב'- התחזק בבטחון וקיבל את בשורת השחרור הפתאומי.

בג'-  יצא לגאולה כאדם חופשי.

רובשקין עצמו לא הצליח להסתיר את ההתרגשות כשנכנס לאולם ברמת שלמה יחד עם מלוויו, הרב עמי פייקובסקי והרב רוזנפלד.

הערב נפתח בתקיעת שופר מרטיטה, שהזכירה לכל היושבים על השופר הגדול שיתקע בע"ה בהר הבית בקרוב ממש.

הסיפורים והדיבורים מילאו את האולם בשטף של אמונה, ביטחון וגאולה.

המשתתפות העידו שהיה מחזק מאד לשמוע מאדם שעבר את הגלות החשוכה ביותר- איך נשארים בביטחון מלא בקב"ה וממשיכים לקוות ולזכות לישועה גם כשכל העולם אומר אחרת.

השער להגיע לכך, לדבריו, הוא לימוד החסידות וההתעקשות על ההבנה של מה שניתן להבין, כך שהלימוד מאיר בשכל וחודר עד למעשה בפועל. הלימוד הקבוע הוא הקשר עם בורא עולם ועליו אי אפשר לוותר.

הרב רובשקין ענה לשאלות וחתם בברכות על הספר :"מציץ מן החרכים" על פרשת גאולתו, שחיברה אחת מהבנות ש. כץ. נפרד מהבנות בברכת כתיבה וחתימה טובה וגאולה פרטית וכללית, הערב המשיך בניגוני התעוררות שהובילו לשמחה על ידי הזמרת פ. טוויל, ובריקודים ספונטניים לתוך הלילה, באמונה ובבטחון שהשנה הזו הבעל"ט תהיה גאולה פרטית לכל אחת ולכלל ישראל.

ציון הרבי הרש"ב ברוסטוב, בית הרבי הרש"ב, ישיבת תומכי תמימים, המבצר הפטרובלי בפטרבורג, ה'שפאלרקי', ארמונות הצארים ועוד – אלה הם רק חלק מן המקומות בהן ביקרו חברות חוג הידידות, שיצאו זו השנה השלישית למסע קדוש ומרומם, בארגונה המוקפד של יו"ר חוג הידידות המסורה, גב' שיפי נפתלין. לאחר המסעות שנערכו בשנתיים האחרונות להאדיטש, לניעז'ין ולליובאוויטש, יצא השנה מסע לרוסטוב ולפטרבורג. כל רגע וכל פרט תוכננו בחשיבה ובהשקעה, והתוצאה: מסע ייחודי ומלא עוצמה, גדוש בתכניות מגוונות, בשילוב מדויק של חוויה רוחנית בכלים מפוארים, מבלי להתפשר על שום פרט. הצצה ראשונית לחוויות המסע, בהמשך תבוא בעז"ה סקירה נרחבת.

צילום: שמחה דיל

יושבת עכשיו, עולים זכרונות, ריחות, אווירה, חיות, כוחות.
חזרתי הביתה אחרי שבועיים של חוויה בלתי נשכחת,
של אווירה אחרת, שונה..
איך עבר חלף לו הקעמפ?!?
חזרתי הביתה וכל כולי אפופת מחשבות,

מה אני עושה פה מחוץ לקעמפ?! אני רוצה לחזור!!

מתגעגעתת לאווירה, לתפילות בחיות, למסדרים, לארוחות המיוחדות, לטיולים, לחברות,
מפקדות שנתנו בלי סוף כח ועידוד, ועוד המוןן.
קשה לי לצאת חזרה לעולם בידיעה שזהו,
אין יותר.
זה נגמרר! לא נקלט, לא נתפס, לא הגיוני, הזוי!

אני יודעת שכולנו יצאו עם עוצמות לא רגילות,
עוצמות שרק באורו אפשר לקבל.
אורו זה חיות אמיתית, לא משתנה, נצחית!
ספגתי, קיבלתי, ידיי מלאות, יוצאת עם תרמיל מפוצץ בחיות וכוחות, וכמובן בטריות לכל השנה.

עם כל הכאב, והגעגוע..
חייב, פשוט חייב להמשיך ולהפיץ לכולם את כל החיות, עוצמות, ולהודיע לכולםם שתכף ומיד ממש
הרבי מלך המשיח מתגלה!

אורו שלי כיצד אוכל כך להשאיר מאחור את כל האור ולשגרה לחזור, התפילות, הלימודים המסדר,
הכל אצלי בפנים נשאר עוצמות אדירות,
חיות וכוחות.
אורו, אתגעגע כל כך לעולם לא אשכח!

חיילת אני בצבא האדיר שנלחם בחזית, רוצה כבר לראות עכשיו מולי בעיניים גשמיות, את החיוך שאומר,
את זכיתת!

אורו לא יכול להסתיים, זה לכל השנה כולה.
ובעצם, לכל החייםםם!

הרבי שליט"א לנו נותן אינסוף כוחות ועוצמה,
מהקעמפ להיטען באחדות של משפחה, יוצאת בחיות ובשמחה!

ובליבי נחתם החלטה נחושה, בכל פרט אותיר חותם של אורו, של קדושה.
לרעבע את חיי מקדישה!

מבטיחה להתעקש, השליחות למלא,
רבי תתגלהה!

יודעת,
שאורו לעולם לא ייגמר!

ביום שלישי האחרון, התאספו עשרות נשים מהישוב יצהר להתוועדות חסידית, הכנה לח"י אלול ולחודש החגים.

הגברת חני שמולביץ – השליחה מבית שאן, התוועדה עם הנשים ודיברה על: "כיצד החסידות הכניסה חיות בחודש אלול, ואיך מכניסים חיות ושמחה בחיי היום יום – גם כשזה קשה וכמעט בלתי אפשרי" הנשים התרגשו מעומק הדברים, המילים נגעו וחיזקו אותן מאוד.

הנשים נהנו מארוחת ערב חלבית עשירה ומפנקת.

השליחה גברת יסכה איתן שארגנה את הערב המיוחד והמרגש, מבקשת להודות לנשות חב"ד ביצהר שלקחו חלק פעיל בארגון הערב עד לפרטים הקטנים.

נוו

הרבי אומר
שאין לזה הסבר
למה משיח עדיין לא בא?
" לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה"
כבר עברו שנים מאז ההכרזה..
עבודת השמחה זה הסוד
פשוט לשמוח עוד ועוד!
אך כאן בגלות איך אפשר?
אם כל הקשיים והצער?
הרבי מסביר שאין לנו ברירה
את משיח חייבים להביא על ידי השמחה
אך אל דאגה..
ניתן לנו כוח
פשוט לשמוח!
מתוך התבוננות שמשיח בא
אזי יש רגש של שמחה!
העיקר בפועל שישמחו
ויביאו מיד את משיח צדקנו
ואדרבה וינסו ויווכחו!!