בשורות לבנות ו', ז', ח'!

את רשימה זו אנו מביאים בלשונו הזהב והמקורית של הרבי הריי"צ ללא עריכה לשונית למען יחוש הקורא את הווית הימים הם ללא מחיצות.

"במשך מאה ושתים השנה בהן היתה ליובאוויטש עיר הבירה של כ"ק (=כבוד קדושת) אדמו"רי חב"ד היתה לקרית ספר בדרכי החסידות ומנהגי החסידים, גם בחיי החולין של כל השנה ובפרט בחיי המועדים והימים הטובים.

בשבת מברכים אלול בליובאוויטש, למרות שהיתה עדין יום קייצי בהיר – השתנתה כבר האוירה, החל כבר להיות מורגש ריחו של אלול, החלה כבר לנשוב רוח של תשובה. כל יהודי נעשה מתון יותר, עסוק יותר במחשבותיו, והוחל לשכוח את כל דברי החולין.

במשך שני חדשי הקיץ – למן אחר חג השבועות עד שבת נחמו – עם הפסקה מסויימת בימי בין המצרים, שהיו באמת ימי תוגה ועצב, שכן את הלכות תשעה באב היו שומרים על כל פרטיהם – היו מטיילים קצת בין מנחה למעריב בככר השוק. בין פסח לשבועות לא יצא איש לטייל, אך מאחרי שבועות עד שבעה עשר בתמוז היו מטיילים ונהנים מהרוח הקייצית הנעימה.

אחרי שבת נחמו החלו כבר ללמוד אחרי מעריב, לקיים מה שכתוב "רוני קומי בלילה", וכשהגיעה שבת מברכים אלול החלו כבר לחוש באויר של אלול, ובדריכות רבה חיכו ל"לדוד ה’ אורי וישעי", לקול השופר, לתקיעה הראשונה שהי’ה בה משום הודעה ששערי חודש הרחמים נפתחו.

מאמרי ה"חסידות" של שבת מברכים אלול, עם הפתיחה הרגילה "אני לדודי ודודי לי ראשי תיבות אלול" או "השמים כסאי" או "ראה אנכי נותן לפניכם היום", היו כבר רוויים ברוח של אלול. כל יום מימי חודש אלול אינו דומה כלל לשנה כולה. כאשר שוכבים במטה בשעה שש בבוקר, שומעים שמנין הותיקין הראשון בבית המדרש כבר סיים תפלתו ותוקעים בשופר. קול השופר מעורר, הרי אלול בעולם, ממהרים להתלבש, והאדם אינו שבע רצון עם עצמו, מדוע איחר כל כך בשינתו, ועובר ברעיונו על משה רבינו עליו השלום שהי’ה בהר, ושהימים הם ימי רצון שאפשר לפעול בהם באופן אחר לגמרי, עליו להיות בן אדם, ואסור להפסיד את הזמן.

כשבאים לבית המדרש כבר מוצאים בו קהל גדול, אחרים אומרים תהלים, אחרים לומדים חסידות, אחרים אומרים תיקוני זוהר, ואחרים עומדים או יושבים ומתפללים.

בסדר העבודה של תורת חב"ד, תופסת התפלה – עבודה שבלב – את אחד המקומות הגדולים והחשובים ביותר. בליובאוויטש היו כאלה שקראו להם בעלי עבודה, שהיו מתפללים שעות מרובות גם בימי החול של כל השנה, וביחוד בחודש אלול שאז הי’ה זה באופן אחר לגמרי.

כשהיו נכנסים לחדר השני של ה"מנין" היו נפעמים מהמחזה הבלתי רגיל שנתגלה. כל אחד שקוע בשרעפיו ושרוי בדביקות, אינו שומע ואינו רואה את הנעשה סביבו.

זה שר בניגון חב"די "ברוך גוזר ומקיים", השני אומר "חנון ורחום", השלישי אומר "וכולם משבחים ומפארים", ואחר מצוי בעיצומה של תפלת "אהבת עולם" ואומר מלים ספורות, כאשר פירוש המלות מזדקר מכל מלה בכל כך הרבה עסיסיות של השגה, בהתקשרות כזאת וקול תחנונים כזה שמרגישים שבכל מלה מתעלה המתפלל מעלה מעלה! הוא מתקרב יותר ויותר אל הנקודה, והנה הנה הוא משיג את מטרתו.

ניגון התחנונים של "מהר והבא עלינו ברכה ושלום" והניגון השקט והנעים "ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו", קול הביטחון בו אומר "כי א-ל פועל ישועות אתה" וקול השמחה בו אומר "וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול" – מעניקים לו את הכח לומר "שמע ישראל".

בכל יום נוסף מתקרבים יותר לשבת סליחות. את החסידות של שבת סליחות היו שומעים בכוונת הלב אחרת לגמרי. בליל שבת של ערב סליחות היו בדרך כלל ממעטים בשינה, כי לא היו יכולים לישון, האדם לא מצא לו מקום, ולמקוה היו הולכים לפני שהאיר אור היום.

במקוה כבר פוגשים באנשים רבים, כולם ממהרים, על כולם ניתן להכיר ששבת זו שונה מכל שבתות השנה, הרי היא השבת שלפני סליחות.

במוח הולמות המחשבות המחשבות הזורמות בגאון. ברעיון חולפת הזעקה הסוערת של "ולך ה’ הצדקה" ועוד יותר מכך ההרגשה של "ולנו בושת הפנים", טובלים בלב שבור, והאדם מבקר את עצמו, האם טבילה היא אכן טבילה היא אכן טבילה של תשובה אמיתית בחרטה על העבר וקבלה על להבא, או שהיא חלילה בבחינת "טובל ושרץ בידו".

כשעברו ליד המנינים – בית המדרש ו"בנימין’ס שטיבל" (=בית הכנסת של בנימין) – היו שומעים קהל אנשים אומרים תהלים.

אמירת התהלים באותה שבת היתה גם היא שונה מאמירת התהלים בכל השנה, למרות שאלה הם אותם יהודים פשוטים המתאספים כל יום בהשכמה לומר תהלים. ובשבת היו באים גם אלה שכל השבוע היו שוהים – לרגל עסקיהם – בעיירות וביישובים. אך אותה שבת שונה גם אצלם מכל השבתות, כל אחד עסוק עם עצמו, ובקול אמירת התהלים נשמע קול פנימי של "מקיף" חסידי.

כאשר שבו מהמקוה היו הולכים לחזור את המאמר, דבר שלקח כמה שעות. כרגיל היו נכנסים ל"חזרה", וממשיכים לחזור את המאמר עד התפלה, ובשעה שלש היו אוכלים סעודת שבת קודש.

סעודת שבת קודש של שבת סליחות – על שולחנו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום דוב בער) – היתה אף היא שונה מסעודות שבת קודש של כל השנה, היא היתה קצרה יותר. הסעודות בכלל בליובאוויטש לא ארכו זמן רב, אלא שלפרקים היו מתוועדים בהן, מספרים סיפור או חוזרים על אימרה.

לסעודות השבת בליובאוויטש היה סדר מסודר. בכלל היה לליובאוויטש סדר קבוע בכל הדברים ומוגבל בהגבלות של זמן ומקום. בשבת סליחות היה הכל בקיצור, שכן בכל דבר הורגש ריח הימים הנוראים.

שיחה לפרשת ראה

אריאלה דאשיף, עטרת חיה

אם הייתי מציירת בדמיוני את ה"עקרונות", נותנת להם צבע גודל מיקום, וחיים משל עצמם, הייתי מתארת לעצמי אותם, גבוהים ונישאים ברקיע, זוהרים באור יקרות, ומשקיפים על העולם במבט מתנשא משהו. אם הייתי מציירת לעצמי את המציאות, בוודאי היא הייתה נראית בעיניי אפרורית, חולית ומאובקת, ומתפלשת בעפר. שמים וארץ.

והנה כבר מזמן בריאת העולם עלתה השאלה הנצחית הזו – "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם, "משל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ כּוֹסוֹת רֵיקִים, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִם אֲנִי נוֹתֵן לְתוֹכָן חַמִּין, הֵם מִתְבַּקְּעִין. צוֹנֵן, הֵם מַקְרִיסִין, וּמֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ עֵרַב חֲמִין בְּצוֹנֵן וְנָתַן בָּהֶם וְעָמָדוּ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם בּוֹרֵא אֲנִי אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים (רחמי בארמית – חסד, נתינה), הֲוֵי חֶטְיָיה סַגִּיאִין (יהיו חטאים רבים). בְּמִדַּת הַדִּין, הָאֵיךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד? אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וְהַלְּוַאי יַעֲמֹד (בראשית רבה) – ויום-יום שעה-שעה, השאלה עולה מחדש ודורשת ביאור; איך, למען ה', מגשרים על פער הזה, שבין העקרונות למציאות? אז כן, סוד ההצלחה בחיבור העקרונות למציאות הוא – המיזוג הנכון, עירוב דין עם הרחמים, אבל איך נדע, אל נכון, מהו המיזוג הנכון, כיצד נכוון?

האמת: גישור

ידיעת המחלה – חצי תרופה. קודם כל הידיעה שהעקרונות והמציאות, הדין והרחמים, הם שני קצוות של הבריאה, ושנית, שיש לגשר ביניהם – זו כבר חצי הדרך לרפואה, כי אם נחשוב רק על העקרונות, או רק על המציאות, ורק בהם נתחשב, לא התחשבנו בכל הבריאה, נשארנו מנותקים מן האמת, כלומר העקרונות לבדם אינם האמת!!! האמת היא מידת יעקב אבינו, מידת התפארת, קו האמצעי, הממזג – התורה. והאמת מונחת במקום של הגשר.

ובכן, איך בונים את הגשר הזה? כאן בא לעזרתנו ה"חלק החמישי של השולחן ערוך". רגע, מאיפה צץ החלק החמישי, והלא ל"שולחן ערוך" רק ארבעה חלקים!? כן, זהו החלק הבלתי נראה, והבלתי נכתב, וזה שלא ניתן ללמד אותו מתוך הכתובים, רק מן החיים עצמם. חיים שיש בהם את השילוב של יעקב אבינו – טוהר התמימות, יחד עם הבנת המציאות. זה החלק שהוא, בעצם, פנימיות ה"שולחן ערוך". כל ה"שולחן ערוך" הוא מצוות ה', תילי תילים של הלכות, ומבואר בחסידות שהן חיצוניות רצון ה', כלומר, ההגדרה של מה ה' רוצה. ואילו הכוונה הפנימית של בריאת העולם, של נתינת התורה, גם של פסקי ההלכה, היא פנימיות רצון ה', כלומר, מדוע ה' רוצה, מה התענוג שלו – המסתתר שם. וכפי שמלמדת החסידות – דירה בתחתונים. אמנם יש מקרים בהם הפנימיות והחיצוניות, איך נאמר, לא נראות מסתדרות. אז איך מחליטים?! חסיד – לפי הפנימיות.
כי זהו, אם תירצו, העיקרון שמעל לעקרונות – פנימיות רצון ה'.

כשאנחנו מניחים תפילין בכל מקום לכל אחד, יש שטענו שזה נוגד את ההלכה ח"ו, אבל למבצעי הרבי כבר יש קבלות, וחוגים שפעם התנגדו, היום עושים זאת בעצמם. כשנער עבר את גיל 13 הוא מחוייב כבר בכל המצוות. אם ההורים מזכירים לו ללא הרף מה עליו לעשות עכשיו, ולא מאפשרים לנער בחירה עצמאית על ידי נתינת מרחב בחירה חופשי, אולי הם עזרו לו לשמור את ההלכה של היום – תפילה במניין וכדו', אבל חנקו את הבחירה החופשית שלו, את הקשר האישי שלו עם השם, מאיזה אופן וגוון שיהיה, ולא מאפשרים לו לפתח קשר זה. הם כאן עמדו כחייץ בין הנער להקב"ה… להזכיר – אפשר, לעודד ולתגמל – אפשר, ללחוץ ולהכריח, ליצור אוירה "רודפת" – ממש לא כדאי!

כלי הביצוע – קשת הגוונים של ההלכה

הקדוש ברוך הוא, שמו שלום. את השלום – השלמות וההשלמה אנחנו מחפשים. והכלי להשיג את כל זה הוא הספקטרום (מניפת הגוונים) הרחב של ההלכה, ואפשרויות תגובה נסתרות אחרות שעומדות לרשותנו. למה הכוונה?

מי שהוא רב מורה הוראה לומד, בין היתר, את כל אפשרויות ההקלה וההחמרה שבהלכה. לשם מה? הרי אם הוא מחזיק את עצמו רודף אמת, למה שילמד "קולות", הרי הוא לא יצטרך להן, הוא תמיד יחמיר! אבל לא! התורה, ההלכה, היא תורת חיים, והיא נותנת מענה למורכבות של החיים, ולכן צריך שיהיה לה כלי לעבוד עם מורכבות זו – הכלי הוא, אם כן, מניפת האפשרויות שבמסגרת ההלכה – ספקטרום הפסיקה ההלכתית. הספקטרום הזה מאפשר להתאים את ההלכה למקום, לזמן, ולנפשות הפועלות בכל מצב, מבלי לחרוג מרצון ה'. וזוהי נקודת החכמה, לכן נקראו גדולי ישראל בשם חכמי ישראל, משום שיש לחכם את היכולת לראות את פנימיות רצון ה', שהוא האופן להגיע לדירה בתחתונים, במקומות השפלים, באמצעות זיכוך התחתון, האדם, בהדרגה, על ידי קיום ההלכה כפי שההלכה מתאימה לאותו אדם באותו מצב ולפסוק בהתאם. התורה היא דו-שיח בין העקרונות למציאות, וחכמי התורה הם "מנחי השיח" זה.

בין האירגונים העובדים בשיטה הזו קיים אירגון שמסייע לזוגות בהם המצב הדתי של בני הזוג מגוון, להגיע להסכמה ולדרך בהענקת יציבות בבניין ביתם. שם הארגון הוא "התקשרות זוגית" של עמי ואביטל ברעם, שפועל בקשר עם רבנים. אם השיטה הייתה של ללכת על כל הקופה, ו"ייקוב הדין את ההר", זוגות לא היו מחזיקים מעמד, כי באחיזה ב"דין", בעיקרון, אדם רואה את מה שהוא מאמין בו, ותו לא! אבל בשלום בית, של כל בית, צריך לראות את השני, להביט החוצה אל מחוץ לעצמי. זו לא בחירה בין בן הזוג להקב"ה, שהרי גם בן הזוג הוא בעל נשמה יהודית א-לוקית, גם הוא חלק של הקב"ה, הוא לא מעלים עליו. זה צירוף ואיחוד של שני חלקי א-לוקה ממש אל הקב"ה, באופן ייחודי, בירור של מצב חדש.

והאם אין זו פנימיות הכוונה?

ערב הצדעה חובק עולם שנערך בסוף השבוע האחרון והועבר בשידור חי אל 70 מוקדים, היה ליריית הפתיחה של ימי השותפות השנתית בארגון 'עדי עד'.

ארגון "עדי עד" הוקם בשנת ה'תשס"ח, ע"ש הרה"ח הר' ישראל צבי הלוי הבר ע"ה וחרת על דגלו את מצוות 'הכנסת כלה'. הארגון מקיים פעילות נרחבת והיקפית כדי להושיט יד, לקדם ולסייע לחתונות בקהילת חב"ד.

הארגון מעניק סבסוד משמעותי על חבילת נדוניה עשירה גדולה, הכוללת מכשירי חשמל, מצעים ופריטי יסוד מגוונים לבית. ארגון הבת "לחיים ולברכה" מעניק מעטפת תומכת לקידום שידוכים בקהילה, דרך מגוון יוזמות ייחודיות, הן בקרב המשודכים לעתיד, בני ובנות אנ"ש, בדגש על המתבגרים, והן בקרב שדכניות חב"ד שביוזמת הארגון הפכו לקהילה מקצועית מגובשת.

מגבלות ההתכנסות הנוקשות והנחיות משרד הבריאות הציבו אתגר בפני מארגני הדינר השנתי לארגון. הרצון לשתף את קהל הנשים בפעילות ולספר על העשיה פגש באיסורי משרד הבריאות על כינוס רב משתתפים ואילץ לחשוב יצירתית על אופן קיום וארגון הערב. עלה רעיון לערוך מוקדי התכנסות קטנים בעשרות מוקדים בארץ ובעולם ולפנות לנשים בבקשה לארח את הערב בביתן. ההיענות הרחבה הפתיעה וריגשה, עשרות נשים פנו אל משרדי ארגון 'עדי עד' בהצעה לארח את הערב בביתן ולהזמין את מעגל חברותיהן לקחת חלק בערב ההצדעה המיוחד. צוות ההפקה דאג לשנע ערכות של שי מרהיב לכל מארחת ושי לכל אורחת בנוסף למנות אוכל עשירות. כמו כן חומרי מידע על פעילות הארגון וכלים שיעזרו בגיוס היעדים האישיים שילקחו לקראת ימי השותפות שיחולו בתחילת חודש אלול הבעל"ט.

אור לט"ו באב ב20:00 באב כולן התייצבו בבתי המארחות.

שולחן מהודר קיבל את פני הנשים ומסך שידר את הבמה המפוארת שבאוהל האירועים אל הסלון המרווח. הקבוצה הקטנה של הנשים שהתיישבה סביב לשולחן הרגישה מהר מאוד חלק מהאירוע העוצמתי שהוקרן על גבי המסך. השידור נפתח ב'מראות קודש' וידאו של הרבי על קשר הנישואין וקדושתו. בסיומו פתחה מנחת הערב הגב' נעמה טוכפלד במילות ברכה למארחות והמשתתפות וציינה את התרגשותה להנחות את הערב שקיומו גבר על כל ההגבלות המאתגרות. היא הזמינה את גב' יפוש ברכהן למופע שירה בליווי האחיות כליפא שי'. הפתיחה המוזיקלית סחפה את עשרות קבוצות המשתתפות ורוממה את הרוח. מיד בסיום קבלה את המיקרופון הגב' שרהל'ה סנדורי שיתפה בתובנות אישיות על חתונתה שנערכה במתכונת מצומצמת ועל האתגרים שנלוו לכך. מיד אחריה דיברה חווה מיפעי וסיפרה את סיפורה האישי על הצעות השידוך שבוששו מלהגיע, עד ההחלטה הטובה לעזור לארגון שהניעה את שערי השמים והביאה ישועה.

עם סיום מחיאות הכפיים חושך השתלט על הבמה וזרקור האיר דמות של פעילת האירגון עונה לטלפונים. הדמות הוצגה בחן רב על ידי תיאטרון שחרית שביים סיפור אמיתי שאירע במשרדי הארגון בשנה החולפת.

על הקו הייתה אישה מבוגרת שביררה כיצד ניתן לעזור או להתנדב בארגון. הפעילה המופתעת ביררה במשרדים כיצד אפשר להיעזר בשירותי המתקשרת שהתעקשה להתנדב ולעזור בכל דבר שנדרש בשל השמועה ששמעה על סגולותיה של מצוות 'הכנסת כלה' והישועות שנלוות לתומכים בארגון. הפעילה העבירה לה רשימת תורמים שהחסירו פרטים באמצעי התשלום בדינר האחרון וביקשה ממנה להשלים את פרטיהם. אחרי כמה חודשים צילצלה הגברת שנית וסיפרה על הישועה המפתיעה שאירעה לה. ""זו אני שצילצתי אליכם לפני כמה חודשים," פתחה ברגש, "יש לי בן שהגיע לפרקו ולא מצא את זיווגו, אחרי תקוה ארוכה ומאתגרת שמעתי על הסגולה שבעזרה לארגון שלכם ואחרי שנתת לי את רשימת התורמים להשלמת הפרטים חייגתי, ובשיחה הראשונה ענתה אישה ממש נחמדה שפתחה איתי בשיחה. כך התגלגלה השיחה והתברר שיש לאותה גברת קרובת משפחה בגילו שגם מחפשת שידוך. היא פירטה כמה היא בחורה טובה ומוכשרת ואיך זה שהיא מתעכבת כי היא ממש מציאה. אני התעניינתי וקבענו פגישה בין קרובת משפחתה ובני וברוך ה' סגרנו שידוך והם מתחתנים בחודש הקרוב!"
הסיפור הוצג בהומור וברגש רב ובסיום ההצגה לא הותיר עין יבשה.

מנהלת הקרן הגב' ברכה שתחי' טברדוביץ הוצגה על המסך לאחר סיום ההצגה. היא סיפרה על ימי ההקמה של 'עדי עד' ו'לחיים ולברכה' ושיתפה בהתמודדות של הקרן מול האתגרים הפיננסים שהגיעו בעקבות משבר הקורונה. "שמעתי על קרנות וגמ"ח שנסגרו מקשיי התקציב של המשבר, אבל לא אנחנו. למרות הפניות הרבות לעזרה וגידול במספר הזכאים למסלול הנדוניה המשודרג כולם נענו בשמחה. בימים האלו אנו מתכוננים לימי השותפות השנתית ואני קוראת לכל אחת מהמשתתפות להיות לשגריריה ולקחת על עצמה יעד תמיכה במספר כלות שתגייס ממעגליה הקרובים"

בסיום דבריה של מנהלת הקרן שיצאו מן הלב ונכנסו ללבבות נפנתה הבמה למשא המרכזי. "אני נרגשת להזמין היישר מיבשת אמריקה הרחוקה את הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון" הזמינה המנחה. הרב ג'ייקובסון ציין כי השידור מתבצע בזמן שסופה טרופית מתחוללת בחוף המזרחי של ארצות הברית ומאתגרת את קיום השידור, אבל הוא סמוך ובטוח שאת החיבור בין כל המוקדים לא ניתן יהיה לקטוע. אחר כך פרש את משנתו על הקשר הזוגי בין איש לאישה ושריית השכינה בקשר נישואין שמושתת על כבוד והערכה הדדית.

בסיום המשא שהתקיים לרווחת ההפקה ללא הפרעה, צעדה לקדמת הבמה הגב' יפוש ברכהן עם שיר מיוחד שחובר לערב ההצדעה. השיר מגולל את סיפור ישועתה הפרטית של בחורה שתרמה לארגון ומילותיו הקצביות הרטיטו את כל השומעים.

לחתימת הערב עלה הרב אליאב אביטבול שי' מנציגי חברת צ'ארידי והציג את שיטת ההתרמה המבוססת על שגרירים וגילה שיטות מוכחות לגיוס משאבים מוצלח.

אחר כך החלו להתעדכן על גבי המסכים שמות השגרירות ויעדיהן האישיים לתרועת הקהל, המספרים של אימוץ הכלות שטיפסו כלפי מעלה המחישו את עוצמת החיבור של המשתתפות שתרגמו למעשה בפועל את הרגש ללקיחת יעדים אישיים לקראת ימי השותפות.

יעד מרשים של מאות כלות שאומצו הופיע בצג המסך ומיד הוקרן שידור מבית הרבנית הנדל שתחי' שערכה הפרשת חלה והעתירה על כל התורמות. הרב שמואל הלוי הבר שליט"א ערך סיום על מסכת תענית כהוראת הרבי ופתח במילות התלמוד "לא היו ימים טובים מישראל" שהתחברו לזמן המסוגל של ט"ו באב.

ימי השותפות של ארגון עדי עד ייערכו בימים ג' ד' ה' אלול הבעל"ט ובהם יגוייסו כלל המשאבים הנדרשים לקיום מערך החסד, בו נתמכים בנות בוגרות בדרך למציאת זיווגן ומסובסדים נדוניות מלאות במוצרים ובפרטי יסוד לזוגות המאושרים.

זוהי זכות עצומה וסגולה בדוקה לעזור בעשיה הברוכה של מצוות 'הכנסת כלה' וניתן ליצור קשר עם פעילות ארגון 'עדי עד' במטרה לקחת חלק ויעד אישי.

קריאייטיב ומיתוג: קראייטיב מיזם.

הפקה: חברת צבעים הפקות.

צילום: חיים טויטו.

דולר מיד קודשו של הרבי יכול להיות שלך!
בתרומה של 1₪ ליום נכנסים להגרלה על הדולר.
בתרומה של 2₪ ביום מקבלים 3 כרטיסי הגרלה.

בגואה אף יהודי לא לבד!
הבית של כולם- ועכשיו יותר מתמיד!
ההגרלה תיערך בר"ח אלול בע"ה

לתרומה: https://mimunhamonim.com/aorot/

מצרכים:

קרפים:
2 ביצים M
1 כוס חלב 3%
2 כפות סוכר לבן
2 כפות שמן קנולה
1 כוס או 140גרם קמח לבן
1 תרסיס שמן קנולה

מלית:
1קופסה ממרח שוקולד

אופן הכנה:

טוחנים בבלנדר את הביצים, החלב, הסוכר, השמן והקמח במשך 1/2 דקה, לתערובת חלקה. אם יש עדיין גושים קטנים של הקמח, מסננים את התערובת.

מחממים מחבת קרפ (או מחבת רחבה ושטוחה) ומשמנים בתרסיס השמן.

מוזגים בערך 1/2 כוס הבלילה ומטלטלים בתנועה סיבובית לפיזור אחיד ודק של הבלילה במחבת. אפשר להיעזר במכשיר להכנת קרפים.

מטגנים משני הצדדים, להזהבה קלה מאוד.

מקפלים את הקרפ לחצי כשהוא עדיין במחבת, מורחים את הממרח בעזרת פלטה ומקפלים למשולש מימין ומשמאל. אוכלים חם.

לבריאות ובהנאה!

סניף השנה תש"פ- דרוג