ב"ה

 חוזב"ש

מגזין עטרת חיה / אריאלה דאשיף

בתקופה בה החלה תנועת התשובה, לפני כ–40 שנה, החזרה בתשובה הייתה משהו נדיר ומסתורי. החוזר בתשובה נדמה היה כאילו פוסע אל תוך ערפל סמיך, ואובד שם לעד…

היום, בחסדי ה', יש הרבה יותר חוזרים בתשובה, ויש הרבה יותר ניסיון לדעת איזו הכוונה לתת.

האמת, שקשה מאד לקרוא לתנועת התשובה "חזרה בתשובה", משום שהסטטוס הראשוני של מי שלא גדל על ברכי התורה והמצוות אינו של חוזר בתשובה, כי הוא לא "חוזר" ולא "שב", שהרי הוא לא ממש חטא, אלא חי בלא ידיעה, ולכן הוא לא "חוזר" אלא "מתחיל". הוא יצא ממקום של "תינוק שנשבה" ועכשיו מתחיל את צעדיו הראשונים.

אולי אם זו הייתה הגישה לפני 40 שנה, היה יותר קל. מי שסייע למתחילים באותה תקופה, בדרך–כלל היה חסר את הגישה המדויקת. לא אפרט אותה, אבל מתוך הוראותיו של הרבי ניתן להבין את הגישה המהפכנית שלימד:

לא להתנתק מן המשפחה בשום אופן!!! ההורים הם אלה שגידלו את האדם וחבים כלפיהם כיבוד הורים. עם ישראל הם עם אחד. לא שניים: "חפשיים" ו"חרדים".

אל תקפוץ למים עמוקים. התשובה היא תהליך, לא שינוי חד, יש ללכת אותה לאט  ולהגדיל כלים כל פעם קצת. לא לקבל יותר מידי קבלות מהר מידי.

לא לזרוק את התינוק עם האמבטיה!!! בחילוניות ישנם דברים שלמדנו שהם בעלי ערך: נימוסים, ערכים, ידע. החילוניות צריכה העלאה, לא פסילה מוחלטת. פעמים רבות, כשחוזר רצה להפסיק לימודים אקדמיים – הרבי הורה להמשיך עד הסיום.

החוזב"שים חיים עם ובתוך החרדים מבית, הישיבות לחוזב"שים הם בתוך הישיבות הרגילות, ואם הבחור רוצה ויכול – יעבור ללמוד עם המנוסים יותר. הרבי הורה שלא לפסול שידוכים עימם, אלא כל מקרה לגופו.

משפיע משפיע משפיע!!!!

כמה רווח והצלה עמד לנו החוזב"שים בזכות הוראותיו של הרבי מה"מ. הדרך לא הייתה קלה. כל הלבטים ותהפוכות הנפש, הבכי והכאב שעברתי (אני יכולה לדבר בשמי, אבל בטוחני שגם אחרים חשים כך), כמה השוואות השוויתי את עצמי לחרדים מבית, וכל–כך בושתי על שאיני מעודנת כמוהם. ויום אחר כך – מרוב "אורות" שה' משפיע על חוזב"ש, הוא כבר סבור שהוא לפחחחחחחחחוווות 'בינוני', אם לא כבר כבש את האוורסט.

כל מי שבחסדה הגדול זכתה להיות המשפיעה שלי, יודעת לכמה שיחות חיזוק הייתי זקוקה כדי לעבור את הזמנים הלא פשוטים האלה (גב' רוזה מיידנצ'יק הנפלאה והטובה, גב' גרינברג שכל–כך התמסרה, ופייגי בוקייעט שהעמידה אותי על הרגליים של הביטחון המוחלט בה'). אם לא שהרבי הורה לקבל את החוזב"שים במוסדות הרגילים, והרב שמואל חפר שקיבל אותי עם כל כך הרבה הבנה, בלי לחץ, ונתן לי עבודה בפנימייה (שלא כיסתה מחצית מן ההוצאות…) – איפה הייתי היום? לא, אין לי אשליות. לא הכל ולא כולם היו מושלמים, אבל ה' סייע שאמצא את המסורים באמת, להוליך אותי בדרכים ישרות.

הרבי הציל אותנו.

אבל עם כל זה, עדיין הדרך שעוברים צריכה ליבון ולמידה. הרב דן טיומפקין חידש הסתכלות שונה על תהליך התשובה. הוא משווה את תהליך התשובה לתהליך ההגירה למדינה זרה. כמו בהגירה, מי שנכנס לעולם החרדי, משנה שפה, משפת רחוב, לשפה נקייה, לומד מושגים ומילים חדשות, ולפחות לשון אחת נוספת אם לא שתיים (עברית, יידיש, ארמית). משנה לבוש, כידוע. משנה דרכי התנהלות. אני זוכרת עד כמה היה לי קשה בהתחלה להמתין לסעודת השבת… התהליכים הראשונים של החזרה היו במסגרת קהילה ליטאית, ושם לא טעמו דבר לפני התפילה… ועד שחזרו מבית הכנסת… והתיישבו לשולחן (משפחה גדולה, זוכרים?)… וקידשו… ובצעו… ה'!!! אני רעבה!!!  והעיקר – משנה צורת חשיבה – מ"אני יעשה מה שבא לי!!!" ל"אני עושה מה שה' והרבי אומרים".

כל השינויים האלה גדולים ומהותיים, ומצריכים אנרגיות לא מעטות. ברוך ה' שזיכה אותי לעבור את כל אלה בצעדים ראשונים בכפר חב"ד.

חמשת השלבים:

הרב טיומפקין מציין חמישה שלבים שעוברים חוזב"שים רבים, והם מובאים כאן, בעיבוד שלי. מאד חשוב להיות מודעים, כי אז אתה לא מרגיש "ציפור משונה".

שלב ראשון: ראיית החברה החרדית כמושלמת, והרצון להיטמע בה באופן מוחלט.

כאן מוצאים קשת רחבה של התנהגויות, שכוללות התנתקות מוחלטת מן החברה הקודמת, וזלזול בה. ביקורתיות כלפי העולם החילוני, ורצון שלא לנהוג על פי מה שנראה כערכיו. יש רצון לפרוש ולהתעלות. יש בזה הרבה מן הטוב, שהרי זה הזמן לשבת בישיבה או במדרשה, להסתגל, לחקות כדי ללמוד את עולם התורה. אולם יש שזה נלקח לקיצוניות, לרגשות של כעס.

אבל, מאחר ואין לאדם דרך למחוק את עברו, שהרי עברו הוא חלק ממנו ממש, הרי שנוצר נתק בתוך הנפש – בין מה שאני עכשיו, למה שהייתי. צריך על כן לחזור בהדרגה תוך בחינה, מה ראוי ומה לא, ובקשר עם משפיע.

שלב שני: הדיסוננס – "פקיחת העיניים" נחיתה.

בשלב הזה המודעות העצמית, לגבי מה אני חש בתוכי בנוגע למגוון עניינים – עולה. החוזב"ש ניתקל פתאום בחוסר מושלמות בחברה החדשה, אליה הוא משתייך, וזה עלול להביא אותו לשבירה. "הם לא צדיקים כולם כמו שחשבתי…" חיחיחי…בוקר טוב אליהו!!! המצב הזה צריך תיווך, שעניינו בשניים: א. העיקר הוא מה אתה עושה עם עצמך – האחריות להביא גאולה לעצמך היא שלך, לא של ראש הישיבה, המשפיע או אפילו הרבי. ב. תלמד להסתדר בחיים. אם אתה רואה ש–X הוא חדל אישים – לא משנה כמה תארים יש לו – תתרחק ממנו, באופן המותר על–פי תורה: בלי להשפיל, לכעוס או לדבר לשון הרע. אם אתה צריך לעמוד על שלך, תעשה את זה – בתוקף ובנועם.

שלב שלישי: ההתנגדות וההאשמה – התרסקות.

זה השלב שיש שחוזרים לחייהם הקודמים או חיים במרירות בלתי פוסקת. יש שחושבים שהחזרה בתשובה הייתה "טעות". אבל אם לוקחים ללב את הנכתב בשלב ב'. ומתוך אמונה וביטחון, שכל מה שה' מעביר אותך – לטובתך והוא הטוב והנכון, הדברים קלים יותר. אבל שוב, זה לא אומר שאדם צריך להיות טיפש או ללא עמוד שידרה.

שלב רביעי: התבוננות פנימה, איסוף שברים.

עכשיו כבר למדנו, שהחיים הם לא שחור–לבן. זהו שיעור קשה לחוזב"שים, כי הם בדרך כלל אוהבי אמת, שוחרי צדק ורודפי שלמות. עכשיו לומדים לחיות בשלום עם העולם הסובב הלא מושלם, ועם עצמינו – הלא מושלמים גם–כן. עם זה שעסקנים הם עסקנים ומטבע בריאתם הם יהיו פוליטיקאים, אבל תועלתם מרובה מהיזקם (בדרך כלל). עם זה שילדים הם ילדים…ולפעמים או לא לפעמים…יטפסו על ספות, יתחצפו, יכו, יעשו שטויות – גם גדולות, וזה נורמלי ולא צריכים להיבהל כלל. שבני עשרה ישנים עד 14.00, ולא בגלל שהם כופרים או "לא יראי שמיים". ושרבי יש רק אחד.

שלב חמישי: יצירת איזון, שילוב ושלום.

זה השלב בו אפשר לנשום לרווחה – החוזב"ש כבר IN בעולמו החדש. כאן הוא יודע את מעלותיו, ונהנים ממנו עצה ותושייה גם החרדים מבית, כי נוח לו וטוב לו עם עצמו, והוא גם הוא יודע להעריך את גודל המתנה שנתנה לנו החברה החסידית–חב"דית, ואת גודל המסירות שנדרשה לה. לצערינו לא כולנו זוכים להגיע לשלב זה, אבל המודעות תסייע לצאת מתקיעות.

כמה מילים לסיום

במשך השנים הבטתי סביב, וראיתי שככל שהאדם מגיע מרקע יציב וחם יותר, כך תהליך התשובה שלו חלק וקל יותר. ככל שהנשמה "נזרקה" למחוזות רחוקים יותר בגשם אבל בעיקר ברוח, הדרך לצאת מן הסבך – מפותלת ולפעמים ארוכה מאד. זה ככה, כי קשיים נפשיים מעוותים דרכי חשיבה והנחות יסוד. חיי התורה והמצוות מזינים את היציבות והבריאות הנפשית, אבל כמו ברפואת הגוף, ישנם מיקרים שגוף חולה לא יכול לסבול, במצבו, תזונה והנהגה של בריאים, ולכן נדמה שהתורה–ומצוותיה "זה לא בשבילי". אין כאן מה לעשות, ואת תהליך הריפוי צריך לעבור…כי כמו שנאמר כבר "יותר קל להוציא את היהודים מהגלות, מאשר את הגלות מן היהודים". זו לא אשמת אף אחד, זהו שיבחם של ישראל, שדבקים בה' בכל מקום ובכל מצב.

ב"ה

באדיבות אתר 'אור חיה לייב'

הני אלישביץ, עטרת חיה

"אל דאגה חבריא"

אפתח בוידוי שאולי אמור להיות ביני לבין המערכת: כשקיבלתי את כותרת המשנה לכתבה, הרמתי גבה, אפילו שניים. מה פרושה של השאלה "אין דרך חזור"? לאחר מכן שקלתי בדעתי והכרעתי שמן הסתם זה ציטוט של אחת מטענותיו של ה"קלוגינקר" (היצר הרע החכמולוג, שיודע איך ואיפה לתפוס אותנו), ומן הדין הוא לענות לו, כי כמה שזה נשמע עצוב – בנושא חינוך הוא תוקף אותנו הכי הרבה, מפיל את רוחנו, מנבא שחורות ובקיצור – עושה ככל יכולתו להוריד לנו את המורל והבטחון העצמי.

אם כך – לפני שנענה על שאלות בנושאי חינוך – כדאי שנזכור את דברי אדמו"ר הזקן בתניא (פרק כ"ו): "ברם כגון דא צריך לאודעי כלל גדול כי כמו שנצחון – לנצח דבר גשמי, כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה. הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גבור יותר מחבירו! ככה ממש בנצחון היצר אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם".

לא משנה איזו טעות עשינו, לא משנה מה המחיר שלה כרגע – מעצבות, נקיפות מצפון ונדודי שינה – לא תצמח שום תועלת! ואם נראה לכם שהגזמתי, אז בואו נקרא איך ממשיך אדמו"ר הזקן באותו פרק:

"אך העצבות ממילי דשמיא צריך לשית עצות בנפשו לפטר ממנה! אין צריך לומר בשעת עבודה שצריך לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב אלא אפילו מי שהוא בעל עסקים ודרך ארץ אם נופל לו עצב ודאגה ממילי דשמיא בשעת עסקיו בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אחר–כך בתאוות חס–ושלום כנודע שאם לא כן מאין באה לו עצבות אמיתית מחמת אהבת ה' או יראתו באמצע עסקיו???"

אז מה כן עושים?

הנקודה היא שיש הבדל בין עצבות למירמור. העצב מוביל לדיכאון, והמירמור מקפיץ את האדרנלין בגוף לעשות מעשה כדי לצאת מהמצב הלא טוב. ובעוד שעל העבר צריך לזכור שהכל הוא בהשגחה פרטית, וה' מנהל את העולם, הרי לגבי העתיד דרשו בפרקי אבות אי אתה בן חורין להבטל ממנה. צריך לעשות! ולא צריך לחפש הרבה "איך", כי המפתח נמצא בלוח היום–יום שנקרא בעוד כחודש: "הכרזת אאמו"ר (הרש"ב) באחת ההתוועדויות: 'כשם שהנחת תפילין בכל יום היא מצוה מדאורייתא על כל יהודי, מבלי הבדל אם גדול הוא בתורה, או איש פשוט – כך חוב גמור על כל יהודי להקדיש כחצי שעה מחשבה בכל יום אודות חינוך בניו, ולעשות ככל שבכוחו, ויותר מכפי כוחותיו, לדאוג ולפעול על בניו שילכו בדרך שבה מדריכים אותם'".

כלומר – המפתח הוא בהקדשת זמן לחשיבה, לימוד, קבלת הדרכה וכדו' בנושא זה של חינוך. כל כך הרבה חומר על טהרת הקודש יש היום בנושאי חינוך ב"ה, חומר שלקוח ממקורות החסידות, קורסים והנחיות הורים של אנ"ש – שצריך רק למצוא את הדרך להיות חלק מכל זה, ללמוד וליישם. וכששומעים הרצאה מוקלטת, יושבים בהנחיית הורים, מתייעצים עם המחנכים וכו' – לזכור כל הזמן שהמבט הוא "אז איך מקדמים? איך לומדים את הדרך ממה שעשינו עד כה?" ותמיד, תמיד יש דרך לתקן!

ממה בכלל מתחילים?

כאשר אנו רואים ב"מבחן התוצאה" שדרך החינוך עד כה לא הייתה ראויה, ולוקחים החלטה של שינוי יש להביא בחשבון מספר גורמים:

* להעריך את יכולתנו לעשות שינוי (ולפי זה לחלק את המשימה שבפנינו ל"מנות" בגודל המתאים ובכיוון הנכון).

* לבחון היטב את תכונות וגילאי הילדים בהם יגע השינוי (ובהתאם לכך לתכנן את שלבי השינוי שנעשה בהדרגה).

* לחפש "גב" שילווה אותנו – אם זה בן הזוג, משפיע/ה, מומחה בתחום או כל אחד אחר – כי כדי להתמיד בשינוי ולא להישבר – צריך גם סיוע חיצוני.

* לפנות את הזמן והמקום לשיחה עם הילדים על השינוי שעומד לבא – בהתאם ליכולת הבנתם. כמובן שהשיחה צריכה להיות בהתאם להחלטות המושכלות שקיבלנו, ולאו דווקא ליידע מראש על השלב הסופי של התהליך אם הוא כרגע לא ניתן להכלה על ידי הילד.

* לחשוב על "מרככים" שיעזרו לנו לעבור את הדרך הזו בקלות יותר. כי שינוי דורש עקירה מהמקום הרגיל – "אזור הנוחות", ולא פעם שינוי כזה אצל ילדים יגרור "משבר" והתנגדות, לכן מוטב להערך מראש ולבנות סוג של מערך פיצוי שיקל את המעבר.

לדוגמא – ילד שמנתקים אותו משעות של שהיה מול המחשב – יכול לקבל כדי לרכך את המעבר השתתפות בחוג שמתאים לו – מה שגם ימלא חלקית את זמנו, גם יעסיק את מחשבותיו וגם יהווה סוג של "פיצוי".

ובכל מקרה – אנחנו חייבים מנה גדושה של הכלה וסבלנות – להכיל את הקושי שלנו וקושי הילדים. לזכור שזה אנושי וצפוי ויקח זמן, אבל יש לנו את הכח לשנות. ה' נתן לנו את הנסיון יחד עם כח ויכולת תיקון.

ואם יש התנגדות?

הרבי מה"מ מנחה אותנו באופן ברור במכתבים רבים מאד באגרות קודש מה עושים כאשר הילד מתמרד ומסרב לקבל נסיון "לתקן" אותו, ועיקרי הדברים:

* בגיל שהילד לא מוכן לשמוע מההורים – השפעה על ידי חברים וכדו' מומלצת ביותר.

* לאהוב אותו, ולשדר לו באופן ברור ביותר את האהבה, ויחד עם זה לכוון שוב ושוב לדרך הנכונה.

* ליצור בבית אווירה חמה, אוהבת ומכילה, לעסוק בייצור האור – שידחה בעזרת–ה' הרבה מן החושך.

* מעניינת במיוחד היא התייחסות הרבי למקרים שלכאורה כבר לא ניתן לתקנם: הרבי אומר כי השפעה על אחרים באותו תחום בו הייתה הטעות – משפיעה ומסוגלת לתקן את העבר, וליצור תוצאות חיוביות בהווה!

ולבסוף חשוב ביותר לזכור – שתפילת האם על ילדיה היא כלי עצום שפועל בוודאי ובוודאי, וכפי שענתה סבתי ז"ל לאבי ז"ל כאשר שאל אותה בשנותיה האחרונות כיצד לא חששה לגדל לבדה ברחוב אנטי–דתי שלושה ילדים צעירים ותוססים? – "הכרית הזו, שאתה רואה למראשותיי, לא בוקר אחד הייתה רטובה מדמעות של תפילה. זה מה שנתן לי את הבטחון והרגיעה בחינוך הילדים".

להודות בטעות?

לא פעם שואלים האם נכון להודות בטעות בפני הילדים, או להציע את הדברים באופן אחר, בניסוח אלגנטי יותר. בעניין זה מעניין לקרוא אפיזודה שהתרחשה בין אדמו"ר הרש"ב – מייסד ישיבת "תומכי תמימים", לבנו אדמו"ר הריי"צ שהיה אז אברך צעיר מאד לימים, ומונה על ידו למנהל בפועל של הישיבה (כפי שסופרה על ידי הרבי – באג"ק ח"ח אגרת ב'תרז):

"ידוע אשר בישיבת תו"ת בכלל ובהנהגת התלמידים בפרט, הי' כ"ק מו"ח אדמו"ר המנהל פועל. והנה פעם קרה אשר אחד התלמידים קנסוהו בקנס חמור, וכיון שנגע ללבו הרי באופן יוצא מהכלל השתדל הת' הזה לפגוש את כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע ובכה לפניו בדמעות שליש. וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אמר לההנהלה אשר יבטלו את הקנס או עכ"פ יקילו בו.

"כשבא כ"ק מו"ח אדמו"ר ונודע לו הדבר, נכנס לכ"ק אביו אדמו"ר ואמר לו, אשר מובן מעצמו שאין הוא ח"ו מהרהר על גוף הענין, אבל כיון שעשוהו למנהל פועל ובמילא מוטלת עליו האחריות במדה ידועה של המוסד והמשמעת בזה הוא עיקר ויסוד, במילא אינו יכול לשאת עליו אחריות בהנהגה כמו זו אשר מבטלים החלטת המנהל פועל וכו' ובמילא מתפטר הוא ממשרה זו.

וסוף דבר הי' אשר כ"ק אביו אדמו"ר שינה את כל הענין. איני יודע בפרטיות באיזה אופן, אבל התנהל הענין רק ע"י המנהל פועל וההנהלה".

ב"ה

ב"ה

השבוע (שלישי) התאספו מאה חמישים נשים באולם בית ספר 'אור מנחם בנות' לקבל יסודות להאיר את ביתם ולהעצים את ילדם באמצעות חינוך חסידי איתן.

פתח את היום הרב שלמה רייניץ, מומחה לחינוך ע"פ שיטת חב"ד אשר העביר את השיטה לחנך באהבה.

אחריו ד"ר מייקל בנד, פסיכולוג חינוכי נתן כלים להעצמת הילד ולבניית הערכה עצמית אצלו.

לאחר הרצאות אלו נהנו הנשים מארוחת בוקר עשירה ומגוונת. לאחרי הארוחה הרב ברוך וילהלם, שליח הרבי בנהריה, העביר את יסודות החינוך החסידי ואת הדרכים בהם כדי לחנך את הילדים בדור שלנו.

בסיום היום הרצה הרב יואל בייטש, משלוחי הרבי בראשון לציון אשר הדגיש את החשיבות בחיזוק הקשר בינינו לבין ילדינו. הנשים הודו למארגנות ובקשו לארגן ימים נוספים כאלה, התורמים רבות לעיצוב דור הגאולה!

ב"ה

מי מפחדת מהחושך? • נגיעה נשית פרשת מקץ

״עשיתי הכול לפי הכללים״ אומרת רחלי, ומוסיפה בנחישות שהולמת את המראה המוקפד שלה ״אני לא עצלנית, לא מפחדת מחושך ולא מעבודה קשה.

לילות סחבתי קולקציה מהאוטו למכירה וחוזר חלילה, אבל אף פריט לא נמכר״. הייאוש שלה מוסתר היטב בעטיפה של נחרצות, והיא ממשיכה לספר על תלאותיה: ״בהתחלה תפרתי בעצמי, אני הרי יודעת וטובה בכל מה שאני עושה״ היא מעידה על עצמה בביטחון. ״אחר כך העברתי את קו הייצור למרחקים. תמיד הקפדתי על הכללים, תראי איך הכל מדויק ומרשים״, ואני מסתכלת חליפות עליה ועל הקולקציה, הכול באמת מרשים, מושלם ומזמין אבל ריבנו של עולם, מאיפה מתחילים?
רחלי ממשיכה לגולל את דרך החתחתים המאפיינת כל כך נשים בעסקים. ״זה היה בתקופה שהבת שלי הייתה באשפוז. שמתי במחסן את הסחורה והכול נרטב שם. הייתי צריכה להתחיל הכול מההתחלה״.

״קשה לי להגיד את זה, אבל פתאום אני מרגישה כאילו אני לא בולטת, לא רואים אותי, הלך לי הביטחון ונעלמה לי האמונה. פשוט אין לי מושג איך אני עושה את זה״ מסיימת רחלי והפחד ״לא להיות״ נמסך בקולה. אני מבינה שהגיע הזמן להשתיק את קולו של ההיגיון ולהשמיע את קולה של האמונה. כן, פנימיות התורה יכולה להביא את הכוח מפח השמן הטהור לעולם העסקים.

אנו רק שומעים את שם הפרשה, ״מקץ״, וכבר מצפים שיגיע הקץ, כמאמר הרבי: שכלו כבר כל הקיצין. אנו מייחלים לכך שחנוכה לא יהיה רק נס של שמונה ימים של פח השמן, שהרי ימים אלה קשורים לשמונה העניינים שיתגלו בעתיד וייגלה כינור דוד בעל שמונה הנימים.

ומה הסיפור האמיתי של חנוכה? האם הסיפור הוא מסירות הנפש של המכבים, מלחמת המעטים ברבים והניצחון המופלא או שמא פלא השמן הקטן שהספיק לשמונה ימים?
מתברר שהמערכה לא הוכרעה בניצחון בשדה הקרב. המלחמה האמיתית מתרחשת מאז ועד היום בזירה אחרת. הסכסוך היהודי-יווני שהתחיל אז ונמשך עד היום ומפיל חללים רבים, הוויכוח האמיתי בין יהודים ומתייוונים, הוא האם התורה היא שכל נפלא בלבד או שכל מילה בה היא דבר ה׳ ממש!

סוד הניצחון חבוי במהותו של השמן הטהור, הרומז לאמונה טהורה המסתתרת בפנימיות הנשמה של כל יהודי. למרות נסיונם לא הצליחו היוונים לטמא את האמונה החבויה עמוק בכל אחת ואחד.

הדרך לעשות זאת נמצאת בתורת החסידות, שבכוחה אפשר להתגבר על טומאת יוון. תורת החסידות עוסקת בגדולת ה׳, מאירה את האמונה בקב״ה ולא נותנת לשכוח אותו.
כיום יכולה כל אחת לטעום מפנימיות התורה, שליחות חב"ד נמצאות בכל מקום על פני הגלובוס – מאירות, מזמינות ומספרות את הסיפור האמיתי. הן התשובה לחשכת הגלות, לבלבול ולשקר. כל מי שחפצה יכולה לטעום מהמעיין הנפלא של פנימיות התורה ולהאיר את העולם באור של קדושה.
בגלל היותנו קרובים להתגלות המשיח, מתעצם החושך וכוח הטומאה מנסה לעכב את הגאולה. אך החושך לא מפחיד, כי ברור לנו בוודאות שהגיע הזמן ״לטעום מתורתו של משיח״. צריך רק לפקוח את העיניים ולראות.

באיזה תחום בחייך היית רוצה לפקוח את העיניים, לגרש את החושך ולראות את האור? עכשיו זה הזמן!
 
מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, מייסדת נפלאו"ת

ב"ה

באתר "סמס לרב – הגוגל של ההלכה", עשרות אלפי שו"תים, ובהם מאות שאלות על הלכות חנוכה.

לפניכם מספר שאלות הנוגעות לדיני שבת חנוכה:

מתי יש להדליק את נרות חנוכה בערב שבת?

https://smslarav.co.il/ question/ 5c07b8d260b519683ce41f45

מה סדר התפילה בשבת חנוכה – ראש חודש טבת?

https://smslarav.co.il/ question/ 5c099b0f416e1902ddb8a01a

מה סדר הדלקת נרות חנוכה במוצאי שבת?

https://smslarav.co.il/ question/ 5c09c0bf4e892d7b5fce2e47

בברכה

מכון הלכה חב"ד

ב"ה

ב"ה

הכל זה כסף כסף כסף 

באמת אי אפשר להסתדר בלי כסף.

לחיות, ללמוד, לישון, לאכול, לנסוע, להתנקות. בלי כסף, אי אפשר לעשות אפילו דבר אחד מכל אלו! 

צריך לקנות מיטה בשביל לישון, לשלם שכירות, לקנות אוכל, לשלם על רב קו- ואלו רק כמה דברים בודדים מהמגוון העצום של דברים בחיינו שצריכים כסף.

כולנו רוצים שיהיה לנו מספיק כסף כדי שלא נצטרך לדאוג ובכדי לחיות בכיף וברחבות.

יש שני צדדים: 

אנחנו מודעים לזה שכסף הוא לא הדבר שיגרום לנו שמחה, אבל יודעים שזה יעזור לנו לחיות יותר בקלות.

מצד אחד, כסף יכול להיות קללה. יש עשירים עצובים מאוד ומלאים חרדה שמה יעלם כספם. 

אבל כסף יכול להיות גם ברכה. נתינת צדקה, שימוש באיזון ובשביל טוב וקדושה, יכול להפוך אותו לצד החיובי. 

כסף הוא אמצעי לעשות הרבה טוב בעולם, השאלה מה אני עושה עם זה? מה הרגש מסביב זה? הכוונה? הרצון?

כסף ביהדות

כסף זה כלי.

בזמן אדמוה"ז, היתה מלחמה בין נפוליאון, מנהיג המהפכה הצרפתית לבין הצר של רוסיה. 

אדמוה"ז התפלל שהצר ינצח בכדי שעמ"י לא ישכחו מי הם. ברגע שיהיה להם שוויון זכויות, וקל בגשמיות, ירד הצורך להתפלל, כי טוב לי! לא צריך להסתגר כי מקבלים אותנו! אין מחיצות כי אנחנו שווים!

בדור שלנו, דור האחרון לגלות וראשון לגאולה, חלה מהפך. השליחות השתנתה. העבודה שלנו לקראת הגאולה היא לקבל "ביטוש" אחר. שמן זית זך כתית למאור. 

לכל אחד מאיתנו יש מאור, חלק אלוקה ממעל ממש וע"י הכתית מתגלה העצם. כתית מלשון כתישה.

בדורות הקודמים הכתית לזית, הכתישה כדי להוציא את המאור של הנשמה החוצה היתה כל הניסיונות, הקשיים, אנשים ממש מסרו את חייהם למות על קידוש ה'!

היום, הכתית שלנו בכדי לגלות את המאור- עצם הנשמה הוא הנסיונות של עושר, רחבות.

תכלס- שימוש בכסף באיזון:

• תכנני ועשי תקציב חודשי. עשי רשימה של כל ההוצאות: הכל הכל. אפשר לעשות טבלת אקסל: שם ההוצאה, סכום ההוצאה, מידת השביעות שלי מהסכום ועוד. 

אם תזכרי בהוצאה שלא רשמתי, תוסיפי גם אותו.  תוסיפי קצת אקסטרה לזמנים האלו שפתאום יש הוצאה דחופה חד פעמית. ולמה לעשות את כל זה? 

קודם כל, מודעות. כמה אני מוציאה כל חודש? האם אני מבזבזת? מה יותר מידי? מה לא מספיק?

הדבר השני שיתן לך הוא התחלה לאיזון ההוצאות.

• חסכי והשקיעי:

הרבה אנשים נופלים בפח: אין לי עכשיו כסף, אני לא יכולה לחסוך. אני אחסוך כשיהיה לי יותר. אם לא תחסכי עכשיו זה יהיה מאוד קשה אח"כ לשנות. תמיד תצטרכי את הכסף למשהו. תחשבי את כל ההוצאות החודשיות שלך. האם יש משהו אחד שאת יכולה לחיות בלעדיו? האם יש שעת משכורת ביום או בשבוע שתוכלי לחסוך ולא להשתמש? האם את קונה קפה כל יום?

לכל משפחה יש משהו או אפילו הרבה דברים שיכולים להסתדר בלי. קחי את ה15ש"ח הזה ליום. או את ה300 ש"ח לחודש. או אפילו סכום קטן. מה שאת יכולה.

שימי בקופת חיסכון או בכל תכנית שייתן לך אחוזי רווח. תכפילי ב12. בעוד 30 שנה יכול להיות לך סכום גדול לחיות איתו. זה אולי רחוק, אבל פשוט מתוך הרגל, בצורה יציבה ורגילה לאורך כל השנים, את לא תרגישי בכלל שאת חוסכת. 

• הלוואות:

קל להגיד: אל תלווי. אבל החיים יותר מורכבים מזה. אז מה באמת עושים? קודם כל, נסי לא להלוות אלא אם כן זה ממש חובה. נסי קודם לראות איפה את יכולה להוריד בהוצאות בכדי להכניס את מה שאת חייבת. חזרי לתקציב החודשי ובדקי אם יש לך יכולת לעשות חישוב מחדש. אנשים היום מלווים על ימין ועל שמאל בלי לדעת מה המשמעויות של ריבית, החזר וחובות.

אם בכל זאת, את ממש חייבת, חקרי קודם. בדקי את כל האפשריות. שאלי אנשים שאת מכירה, התייעצי עם אנשים שאת סומכת עליהם. תעשי את זה בחכמה.

• פנקי את עצמך: 

צריך להיות חכמים. אבל למה את חוסכת? כדי שיהיה לך? כדי שתוכלי להרגיש רוגע? תני לעצמך את הצ'ופרים הקטנים או אפילו הגדולים כבר מעכשיו. נגמר הבטריה כשאנחנו לא מטעינות ומפנקות את עצמנו. אל תהססי לתת לעצמך פינוקים מידי פעם. אם לא תוכלי ליהנות עכשיו ולמלא מצברים,  כשתגיעי לגיל 70 זה לאו דווקא ישתנה. 

• אל תפסיקי ללמוד אף פעם:

השתמשי בחכמת נשים שלך. בבינה היתרה שלך. תרגישי מה עובד לך ומה לא. השכנה שלך חוסכת 200 ש"ח בחודש ולך זה לא הגיוני. בת דודה שלך משתמשת ב 500 ש"ח לטיפול יופי שזה לא מתאים לך. ואחותך לא חוסכת שקל ומלווה הרבה. לך יש את הבית, משפחה, וצרכים משלך.

• והכי חשוב! תני צדקה! לתת צדקה הופך את החומריות של כסף לרוחניות, את התאווה לנתינה ואת הזמני לאין סופי. תני לפני התפילה, לפני הדלקת נרות, לפני כל עניין כספי, לפני כל דבר חשוב חיים. שימי במטבח, במכונית, בחדר ילדים. תני כשמישהו מושיט יד.  נתינת צדקה לוקחת כל דבר שאת עושה והופך אותו מהמקיף לפנימי. מוריד שפע לך ולבני ביתך. והכי חשוב , מוריד את הקב"ה עוד צעד לתוך העולם הזה.  

איטא וולמן הינה יוצרת, שחקנית, זמרת ומנחת קבוצות. היא מעבירה סדנאות להעצמה נשית דרך חסידות, דרמה ומוסיקה במגוון נושאים ולכל סוגי קבוצות נשים ונערות. הסדנאות מתאימות לימי גיבוש, ימי עיון, סמינריוניות, מכללות, תיכונים, ועוד. היא גם כותבת ומלחינה מוזיקה וכעת בשלבי בניית מופע אישי ויצירת קליפ מוסיקה חדש.

ניתן גם להציץ באתר שממש בשלבי בנייה כעת: Iotzma.com/he/קצת-עלינו/

להזמנת סדנא, מופע או יצירת קשר: 05445831112 או במייל: [email protected]