Author Archive

חשבון הנפש האמיתי של כל אמא

חשבון נפש – כמעט ואין אימא בישראל שצריכה לשמוע את קול השופר כדי להיזכר במושג זה. רוב האימהות עורכות חשבון זה על בסיס יומי בד"כ לילי. כששמורות העיניים מאיימות להיסגר אבל משהו בלב מציק ואומר:" איך דיברת אל יוסי היום? הוא כ"כ נעלב… לא יכולת לדבר בטון אחר?"

או: "מה התעקשת היום עם  דינה? למה  לא הסכמת שתישאר עוד חצי שעה בגן משחקים? זה היה עדיין ממש מוקדם …"

ו.. "איזה אימא אני? אצל השכנה שלי הכול מתקתק ורק אני לא משתלטת.."

או כל משפט מעורר אחר שאחריו את מתחננת להירדם אך הקולות מהדהדים ולא מניחים..

נקיפות מצפון ורגשות אשם הם רגשות דומיננטיים אצלנו האימהות.

הם לעיתים נותנים לנו את התחושה שזו הדרך לאימהות טובה ואפילו באים בתלבושת חסידית:" הרבי הרש"ב אמר כי "חובה על כל יהודי  להקדיש כחצי שעה מחשבה על אודות חינוך בניו…"

האם זו הכוונה לחשוב על חינוך הילדים?

ואם כן אז מדוע את מרגישה כ"כ רע? כ"כ לא בטוחה בעצמך ובעיקר הרבה אשמה?

שיטת אית"ן נותנת לנו כלים לחיים טובים!!

השלב הראשוני והחשוב ביותר הינו שלב הזיהוי. לזהות את הרגש!

רגש חיובי מקורו בקדושה והוא מגיע מהנפש האלוקית ולכן את מרגישה טוב, שמחה, ערך עצמי גבוה וכו'

רגש שלילי מגיע מהנפש הבהמית שתמיד מנסה לדכא אותנו, מדגישה את מה שאין וגם את מה שיש מוחקת ומבטלת.

כשאת מרגישה רע עם עצמך, עצרי! נסי לזהות מהו הרגש!

כאשר מאירים על חושך עם פנס הוא נעלם. כאשר את מצליחה "לעלות" על הרגש השלילי, את בדרך הנכונה. בכך את פותחת את הדלת לרגשות החיוביים. "פתחי לי אחותי.." זו הצורה של חשבון הנפש שהקב"ה מייחל שתעשי מתוך התחברות לנפש האלוקית ובכך כפי שהרבי כותב בהיום יום כז' אב " .. .זוכים לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות"


הכותבת שפרה אופנר הינה מנחת הורים מוסמכת בעלת תעודה של מכון שפ"י ומנחה בשיטת אית"ן. לסדנאות, הרצאות ויעוץ אישי – 0502377072

"עטרת חיה" המוסף השבועי לנשים ובנות

כולם היו בניהן

הן בשנות ה-30 לחייהן וכבר אמהות לעשרות בחורים. הכירו את הנשים שהקדישו את חייהן עבור התמימים השוהים הרחק מביתם ונושאות בתפקיד שמשלב בין עבודה, זוגיות ומשפחה תחת מטרייה של שליחות ייחודית | רחלי בן חיים



התוועדויות או לא להיות

סדר יומה של נערה חב"דית כולל לא מעט התוועדויות שמתחילות בשעות הערב כדי לאפשר לה מרווח נשימה אחרי הלימודים, אך מסתיימות אי שם באמצע הלילה, כי מי תעזוב באמצע 'שאמיל' טוב? התוצאה: תירוץ נהדר לאחר לבית הספר ולהיעדר משיעורים. כינסנו פאנל של משפיעה, מורה ואמא בניסיון להבין אחת ולתמיד: "שבת אחיות גם יחד" או יצר הרע בלבוש חסידי? | אסתי לנצ'נר



להילחם על השלום * הטור השבועי מאת רחל שאבי



 





 

כל זאת ועוד לצד המדורים, הטורים והכתבות המרתקות, רק ב'עטרת חיה' – המוסף לנשי ובנות חב"ד.

להצטרפות למשפחת המנויים חייגו עכשיו: 03-9602-601

מזל טוב!

160 מקוואות חב"ד ברחבי הארץ ברשימה אחת

להורדת הרשימה לחצי כאן

בצבאות ה' ביתר עלית לא מפסיקים להשקיע











אור יהודה: יום הכרות למרכז החוגים והאומניות

השבוע פתח בית חב"ד באור יהודה מרכז חוגים חדש כמענה ייחודי ואיכותי לילדי העיר. המרכז כולל חוגים מקצועיים בתחום האומנות והמוזיקה. במרכז הושקעו כוחות ומשאבים רבים, עם שימת דגש על אווירה, ערכים, מקצועיות, פיתוח כשרונות והעצמת הילדים.

המרכז נחנך ביום הכרות מיוחד וחוויתי לילדים שבו ההורים והילדים טעמו מן החוגים בסדנאות מיוחדות: סדנת אומנות, אפיה ונגרות, והכירו את שאר החוגים…



















































מתכון לשבת: מנת עוף קייצית עם נענע ויין לבן

שימו לב אין שמן במתכון. העוף מפריש המווון שמן ולכן אין צורך להוסיף.

החומרים הדרושים:

כרעיים עוף כמספר הסועדים

חופן קטן של עלי נענע יפים

בצל סגול קטן פרוס

פירורי לחם

מלח

פלפל שחור גרוס

קורט אגוז מוסקט

חצי כוס יין לבן

הוראות הכנה:

מסדרים את כרעי העוף.

שופכים מעל את היין הלבן.

מסדרים את עלי הנענע מעל העוף.

בוזקים תבלינים

מסדרים את טבעות הבצל בין הכרעיים

מעל הכל מפזרים פירורי לחם. אפשר גם לטבול את העוף יפה משני הצדדים. אני התעצלתי..

בהצלחה ושבת של גאולה!

הופכים את רגע חלוקת הנש"ק למשמעותי יותר

עוצרים, עושים חשבון והופכים את רגע חלוקת הנש"ק למשמעותי הרבה יותר!

עכשיו ניתן להזמין את עלון 'עלמה פרינסס' מס' 9 – חודש אלול –
עבור נשים שאינן שומרות תומ"צ לע"ע

החודש בעלון:

*הרגע שלפני – על הכנה ייחודית וקסומה שתשפיע על תינוקך ותטפח את הזוגיות * המלאכית המאירה – סיפורה של נערה צעירה שנשלחה לחפש את המקום שבו נכלא אביה והאירה נשמות * ראיון מעצים – עם אשת התקשורת דנה ורון: על שילוב בין קריירה לחיי משפחה, מי קודם ומהי חזרה אמיתית בתשובה * עושים חשבון – לקראת סיום השנה – כך ננצל 24,000 שקלים * היכולת לסלוח – מנחת ההורים שפרה אופנר מסבירה, כיצד נוכל להשאיר את המשקעים מאחרינו ולסלוח באמת, גם לאחר עשרות שנים, ועוד…

מה החשיבות של העלון?
"אני חושבת שעלון זה הוא ברכה לנשות ובנות ישראל, יש בו הרבה מן הנשיות והקירוב, בדרך נעימה ומעניינת. מומלץ לחלק את עלון 'עלמה פרינסס' עם נש"ק כי זה נוגע בנקודה. הקוראת ומעיינת בתכנים אלו יכולה להתעורר להוספה בתורה ובמצוות מתוך אהבה וחיות, ומתוך צפייה להתגלות משיח תכף ומיד ממש". – גב' ברכה טברדוביץ, כפר חב"ד.

"מבצע נש"ק הוא המבצע שנתן הרבי לנו הנשים, המבצע שמפגיש אותנו עם כמות עצומה של נשים שאינן שומרות תורה ומצוות. כמה נפלא היה אם היינו יכולות לפתח שיחה עם כל אחת מהנשים ולהעביר לה סיפור חסידי, תוכן עיוני ועוד. זה כמובן לא הגיוני ולא אפשרי, כיוון שהרגע הזה בו אישה מקבלת את הנרות הוא רגע קצר של שניה או שתיים. כעת יש לנו הזדמנות להפוך אותו להרבה יותר משמעותי וליצור פעולה נמשכת, כשיחד עם הנרות תקבל האישה עלון קטן, יפה ומעוצב ובו תוכן יהודי בצורה נגישה ומתאימה שיגרום לה לרצות להתעניין יותר, ללמוד יותר ולהבין את המשמעות של היותה אישה יהודיה. זו ההזדמנות של כולנו להשפיע הרבה יותר".
השליחה גב' מינדי שמרלינג, תל-אביב.

איך מזמינים? יש לפנות למשרד צא"ח – לגב' לאה גולדשטיין.

בטלפון 073-2480711, או במייל [email protected]

וכן במוקדי רכישה בפריסה ארצית המצו"ב

להתרשמות כנסו לאתר: www.almaprincess.co.il

* כפי שצוין, קהל היעד של העלון הן נשים שאינן שומרות תורה ומצוות לע"ע.
כיון שיש בעלון תמונות של נשים, חשוב שהחלוקה תעשה על ידי נשים ישירות לאישה.

ו'בזכות נשים עתידין להיגאל'… שנזכה כולנו יחד לגאולה האמיתית והשלימה בקרוב.

לפרטים נוספים: [email protected]



הרצאה חינוכית מאלפת: "לנצח אחת ולתמיד"

לצפיה 

שבת ח"י אלול באווירה מיוחדת עם אור חיה

כזה דבר עוד לא היה: 'אור חיה' המרכז העולמי לאישה היהודיה בירושלים מזמין אתכן לשבת מיוחדת ומלאת חיות לרגל היום הבהיר ח"י באלול, יום הולדת שני המאורות הגדולים.
השבת תתקיים במתכונת ייחודית בהשתתפות המשפיעה הרבנית רחל הנדל תחי', הידועה בסגנונה המיוחד,​ החם והאישי.
הרצאות, התוועדויות, סעודות שבת, תפילה וסיור ברחובות ירושלים ובכותל המערבי, הם רק חלק מתכנית חוויתית ועוצמתית באווירה חסידית בלב ליבה של ירושלים עיר הקודש.
פנסיון מלא ואירוח מפנק במלון פרימה פאלאס במרכז העיר ירושלים.
לפרטים והרשמה: 072-3934912

יום היערכות מושקע לצוות צבאות השם





























































































מזל טוב!

שלום כיתה וירטואלית

דבורה לאה הלפרין, עטרת חיה

צלצול בית הספר נשמע ובנות כיתה א' מתיישבות במקומותיהן. המורה נכנסת לכיתה ומברכת את התלמידות בברכת בוקר טוב. הבנות פותחות את הסידורים שלפניהן ומתחילות בתפילתם הטהורה. עד כאן זהו תיאור רגיל בכיתה רגילה, של ילדות רגילות, אלא שבבית הספר הזה המורה אסנת גרה בחיפה, התלמידה מושקא גרה בפלאיה, שיינא גרה בפרו, פרלה גרה באקוודור ומוסיה גרה בקולורדו.

אז איך זה להיות תלמיד כשהכיתה נמצאת בחדר שלך והחברים פרוסים בכל קצווי תבל? הכירו את "משיח קידס" בית הספר הווירטואלי של ילדי השלוחים.

"אנו שליחים כבר שש שנים" מספרת לי לאה ברוד, שליחת הרבי מה"מ לפלאיה דל כרמן שבמקסיקו. "בין שלל תפקידי השליחות עלה צורך לפתוח גן יהודי לילדי הקהילה וכמובן גם לילדי. ברוך ה' שהגן ראה ורואה הצלחה גדולה, אך כשמושקא הגיעה לגיל חמש, רצינו להעניק לה חינוך חסידי ולימודי קודש וקריאה מעבר למה שניתן בגן וכן לחשוף אותה לאינטראקציה חברתית עם ילדות חסידיות נוספות. ככל שעבר הזמן ומושקא גדלה, הצורך היה דחוף יותר, והתחלנו לקיים שיעורים פרטיים עבור מושקא ועוד ילדה שמשפחתה מתגוררת באזור בשליחות דרך תוכנת הסקייפ.

כשדיברתי עם שליחות נוספות הבנו שהצורך הזה משותף לכולנו. שוחחתי רבות עם שטערני כפלין, שליחת הרבי לקאסול שבהודו יחד עם משפחת וינדרבאום, על ההתמודדות עם אתגר החינוך בשליחות ומה ואפשר לעשות. שטערני נמצאת בשליחות כחמישה חודשים בשנה, בכפר מרוחק בצפון הודו. ביתר השנה היא ומשפחתה מתגוררים בשיקגו ובזמן הזה הילדים נמצאים במוסדות המקומיים. בקאסול יש מבנה המוקצה במיוחד לגן עבור ילדי השליחים ובתקופת השליחות מביאים השליחים בנות שתהיינה גננות לילדים, אך בדרך כלל הבנות שמגיעות אינן בעלות הכשרה להוראה או מתאימות ברמה החסידית וככל שהזמן עובר והילדים גדלים צריך לתת להם מענה חסידי פדגוגי הולם.

החזון התחיל לקרום עור וגידים כאשר שטערני דוחפת כל הזמן להפוך את הרעיון למציאות. לא להסתפק בשיעורים פרטיים דרך הסקייפ למספר מועט של תלמידים ולתת גישה לכמה שיותר ילדי שליחים.

בעידודו של הרבי באגרות הקודש וברכותיו, הצענו את הרעיון לשלוחים נוספים וההיענות הייתה מדהימה.

לאחר שהתכנית גדלה והתפתחה בכיוון רציני, צרפנו את אלישבע רוסו, שליחת הרבי לקהילה היהודית ההודית במומבאי, לסיוע בניהול בית הספר. לצורכי פרנסה, אלישבע ומשפחתה מתגוררים בקראון הייטס בחלקים מהשנה. ילדיה עוד קטנים ולכן בית הספר עדיין לא רלוונטי בעבורה, אבל חלומה הפרטי היה לקחת חלק בשליחות החינוכית ולחבור למיזם החדשני שמשתמש בכלים הווירטואליים החדישים ביותר כיום".

לאה ואני מדברות דרך מצלמת הסקייפ, וההתלהבות בקולה עוברת את המרחק הטרנס אטלנטי. ניתן לחוש בה מבעד למסך ממש כמו השיעורים המתנהלים בבית הספר. משיעורים פרטיים במצלמת המחשב, תוך שנתיים קם לו מוסד של ממש עם צוות מורים ומורות, חמש כיתות נפרדות לבנים ובנות, שני אזורי זמן – מרכז אמריקה והמזרח הרחוק, ספרים ומחברות, צלצולים והפסקות, תעודות ואספות הורים, וכן, למגינת לבם של התלמידים והתלמידות, גם שיעורי בית. ממש כמו בכל בית ספר.

השאיפה: רמה אחת מעל כולם

מעבר להיותו מענה חסידי לילדי השלוחים, בית הספר "משיח קידס" שואף להתעלות מעל הסטנדרטים ולהביא רעיון חדשני דרך העזרים הווירטואליים שעומדים לרשותו, כך שיהיה "רמה אחת מעל כולם ודגל לבתי ספר אחרים שרוצים להשתמש במשאבים טכנולוגיים כדי למנף את הלמידה וההפנמה של החומר אצל התלמידים, מעבר לשימוש בספרים, דפי עבודה אינטרנטיים, מאגרי מידע או משחקי למידה חסידיים ממוחשבים".

איך אתם עושים את זה?

"המעלה הגדולה של למידה במחשב היא הוויזואליות והשמע. בחושים של הראיה והשמיעה אנו נותנים לילדים את המקסימום שאפשר כדי להפנים את הלמידה. לכן המורים עובדים הרבה על הכנת מצגות ומציאת קטעי וידאו וקטעי שמע שמהווים חלק מההקניה, נוסף על סגנונות נוספים של למידה, שנותנים מענה לשאר החושים. כאן נכנסת היצירתיות של המורה להצליח להביא שיעור שהוא הרבה ויזואלי, אבל לא רק, כדי ליצור למידה משמעותית.

אנחנו משתמשים בתוכנה אינטרנטית ייחודית שמאפשרת פונקציות רבות של כיתה. לתלמידים יש יכולת להשתתף ו"לגעת" בתכנים המוצגים על ידי המורה – כמובן בהוראתה – כמו כתיבה על הלוח, מענה על שאלות בתוך המצגת או סימון מתאים. התלמידים משתתפים, מגיבים, משננים ונותנים משוב על התכנים הנלמדים.

בנוסף, המורים משתמשים בפונקציה של "שליטה מרחוק" כך שהתלמידים רואים רק אותם על המסך כדי לאפשר להם ריכוז מלא. יש גם אפשרות של חלוקת הכיתה לקבוצות, לתת את בימת המסך לתלמיד מסוים כדי לענות על תשובה או לספר חוויה וכן להעלות את כל הילדים על המסך בו זמנית למפגש משותף. כמו כן, התלמידים יכולים להתכתב תוך כדי השיעור כקבוצה ולא רק לדבר ביניהם".

תארי לי יום לימודים בבית הספר.

"יום רגיל אצלנו דינמי מאזור לאזור. התלמידים נכנסים למחשבים ונפגשים עם החברים ועם המורים שלהם, המורה מברך את כולם לשלום, מתעניין בשלומם ומתחילים בתפילה.

ישנם מקצועות קבועים המסודרים לפי מערכת. בתחילת ובסוף ההפסקות המורים מדליקים מוזיקה כסימן לצלצול. מרגש לראות כיצד הילדים מנצלים את הזמן "לבקר" אחד אצל השני, להראות את הבית שלהם ואת הפעילות בבית חב"ד, לדבר ביניהם ולשתף בחוויות.

נושאי השיחה של ילדים שליחים זה לימוד בפני עצמו לנו, המבוגרים. אפשר לשמוע משפטים כמו: "גם אצלכם יש עכשיו מונוסונים?" או "היו אצלנו השבת שמונים ושבע מטיילים, כמה אצלכם?" או "אני אופה עם אמא שלי השבת שישה קילו חלות, זה ממש כיף. גם אתם אופים חלות או שאפשר לקנות אצלכם?".

יש לנו כרגע שני אזורי זמן: אסיה – פיליפינים ורחבי הודו ואזור זמן אמריקה – ארצות הברית, מקסיקו, פרו, אקוודור ועוד. מדהים לראות איך בית הספר מתעלה מעל מגבלות הזמן והמקום והילדים לומדים יחד, יוצרים חברויות, מתוועדים ומתגבשים לקבוצת חסידים אחת".

כיצד הילדים מצליחים להתחבר חברתית למרות המרחק?

"מסתבר שהתכונות החברתיות אצל ילדים, ובפרט ילדי השליחים, הן הרבה יותר נקיות, ללא מחסומים וחומות. ילד או ילדה בשליחות נחשפים לסיטואציות חברתיות רבות ומגוונות שילד סטנדרטי לא יפגוש. הם מוצאים את עצמם לוקחים חלק מרכזי בשליחות ובהפצת המעיינות. לעתים, החברים שלהם זה עוברים ושבים או מטיילים. יש אין ספור דוגמאות לכך שהילדים השליחים מדליקים נשמות הרבה יותר. לדוגמה, איך תראה בקשה של ילדה קטנה מאורחת לשים צעיף כדי להיות צנועה או להדליק נרות שבת לעומת בקשה של שליחה מבוגרת?

הטבעיות החברתית של הילדים השליחים ניכרת גם בכיתות שלנו. הילדים מרגישים את המשותף בין כל הקבוצה והחוויה החברתית מתעצמת ככל שהכיתה יותר מבוססת. אפשר כמעט למשש את החדווה של הילדים כשהם מדברים עם חבריהם בכיתה הווירטואלית. לא צריך לעשות הרבה, רק לתת לילדים את ההזדמנות והדברים קורים מאליהם".

אמא על תקן המזכירה

מטבע הדברים, בית ספר וירטואלי מחייב מעורבת גבוהה יותר מצד ההורים. בעוד בבית ספר רגיל הורה שולח את הילד לכיתה וסומך על הצוות החינוכי, כאן בית הספר מגיע לתוך הבית וההורה צריך לדאוג לצד הטכני, לסייע לילד להתמצא באתר בית הספר ולשים לב שהילד אכן "נוכח" בשיעורים מול המחשב.

בתפקיד מזכירת בית הספר נמצאת אמא, מגדירה לאה. "היא מדפיסה דפים, דואגת לציוד כמו מספריים ודבק ועוזרת לגזור פאזל רב חלקים לפעילות יום המחרת. כשמגיע מועד התעודות, באחריות ההורים להדפיס את תעודת הציונים ותעודת ההצטיינות בהדפסה איכותית, לניילן ולהכניס לתיקייה מרשימה כדי לתת את התחושה והאווירה של חלוקת התעודות. בתאריכים חסידיים ההורים דואגים ל"לחיים" ופארבייסען. לפעמים גם צריך להרחיק אחים סקרנים מכיתה שלא מיועדת להם".

שרה קופצ'יק, אמא של התלמידה מושקא מניו דלהי, הודו: "לפני הכל אני חייבת לומר שברוך ה', מאז ההצטרפות שלנו לבית הספר "משיח קידס" אנחנו רואים שינוי עצום אצל הילדים שלנו. הם קמים בבוקר עם שמחה וחיות מיוחדת ומחכים להתחבר לכיתה. זה חלום שלמרות שאנחנו בדלהי, יש לנו מלמד חסידי ומורה חסידית. דבר שלא מובן מאליו. כבר שנה שלמה, במקום ללמוד רק עם אמא, אבא או עם הבחורות, יש להם מורה וכיתה לכל דבר! הילדים פיתחו קשר מיוחד עם הצוות ועם החברים. בית הספר ממלא את כל הבית באווירה חסידית ונותן להם מענה חברתי.

עכשיו יצא בהשגחה פרטית שגם אנחנו וגם משפחת לוי מהפיליפינים נמצאים בארץ. הפגשנו בין הילדים והייתה התרגשות גדולה וחיבור מידי למרות שהילדים מעולם לא נפגשו מעבר למסך. הילדים היו פשוט מאושרים להיות יחד וצעדו יד ביד שבת שלמה כמו משפחה. זה קשר מיוחד שילווה אותם תמיד בזכות בית הספר.

לשמחתנו יש בבית הספר כיתות קטנות של פחות מעשרה תלמידים בכיתה, לכן יש לכל ילד מקום להתבטא וגם להתקדם ואנחנו בקשר רציף עם המורים. בהודו יש נפילות חשמל ותקלות באינטרנט, מה שמנתק את הילד מהכיתה. לכן אנחנו תמיד דואגים שיהיה מבוגר בשטח לחבר את הילד מחדש לכיתה כדי שהוא לא יפסיד את הרצף.

בהזדמנות זו אשמח להודות למורה מושקי גבאי, המורה לכיתה א' בנות המזרח הרחוק ולמלמד ר' שלמה חיים גרוזמן, המלמד של כיתה א' בנים מזרח, וכן, ליתר הצוות: הרב ישראל נח פרידמן, הרב משה קוט, הרב שניאור זלמן ציק והמורה אסנת פרידמן על ההשקעה והמסירות לאורך השנה, היחס האישי והאוהב לכל תלמיד ותלמידה, הכנת שיעורים מעניינים שמותאמים לכיתת אינטרנט, החיות החסידית, ההתוועדויות, המבצעים והשמחה הגדולה שהביאו לילדים.

למנהלות לאה ברוד, שטערני כפלין ואלישבע רוסו שהרימו את הכפפה, הגשימו חלום, דחפו ולא ויתרו עד שבית הספר קם. על בחירת הצוות המקסים והליווי הצמוד לאורך השנה, קשר גם עם המורים ומצד שני עם ההורים. על הנכונות והרצון לתת מענה ולפתור בעיות שמתעוררות מהפן הלימודי ועד לבעיות טכניות שמשפיעות על השיעור".

על טהרת הקודש, למרות הכל

"…ג' השנים הראשונות, שבהן הילד מתחיל ללמוד, זה היסוד העיקרי להצלחתו בעתיד. ודווקא בזמן הזה לוקחים את הילד ומטמאים את מוחו באנגלית, גראמאטיקע וכיוצא-בזה!
הלוואי שגם גדולים לא היו יודעים עניינים אלו! ועאכו״כ – עד תשע שנים, עד י"ב שנה – והייתי אומר גם לגבי השנים הבאות. רצונו של הקב"ה לשכון דווקא במוחו של ילד יהודי – לוקחים מוח זה ומטמאים אותו בחכמות חיצוניות!… היכן היא הגאווה היהודית?" (שמחת תורה תשט"ו)

"מהרגע הראשון שנכנסנו לפרויקט הזה אנחנו נפגשות במורכבות, קשיים כלכליים ואתגרים אחרים לא פשוטים בניהול מערכת כזו" מתארת לאה, "יש רגעי ייאוש ורצון לעזוב, היצר הרע מחלחל ומשכנע שכל היוזמה הזו היא סתם בלון שעוד רגע מתפוצץ. אין כאן מבנה בית ספר עם כיתות ושולחנות וכיסאות וכל כך קל לסגור את המסך וללכת, להגיד שזה מעל לכוחות שלנו, אבל הרבי לא מוותר לנו. אנחנו מקבלות בלי סוף חיזוקים וברכות מהרבי לא לנטוש את המערכה ולהמשיך בחינוך. הרבי ממש לא נותן לנו לעזוב או לסגת. זה תמיד מחזיר אותנו לדבר הנכון להמשך פעילות ולעשייה מוגברת. כי מי אנחנו שנרגיש חלישות אם אין אחרי הרבי כלום? אם הרבי מעודד את המוסד הזה, אז בעזרת ה' נעשה ונצליח!".

בהתאם להוראתו של הרבי, ב"משיח קידס" ישנה תכנית לימודים המבוססת אך ורק על תכנים תורניים וחסידיים. "ישנם מוסדות ספורים שהמצב מאפשר להם באמת להתקיים על פי הוראת הרבי. ברוך ה', אצלנו היד חופשית לדבוק בהוראה זו, ואכן צוות ההנהלה שם לעצמו מטרה ללכת על פי ההשקפה של חינוך על טהרת הקודש ללא פשרות – וכל המרבה הרי זה משובח. מערכת השעות הן של הבנים והן של הבנות מורכבת ממקצועות מגוונים אבל לא תמצאו שם חשבון, גאוגרפיה או אנגלית. תכני הלימוד שאובים רק ממקורות חסידיים וגם הם עוברים שינויים לפי הקו שלנו אם צריך.

נוסף על כך, אנחנו מקפידים לפתוח את ישיבות הצוות בדבר המלך בענייני חינוך והוראה. זה מזכיר לנו בכל פעם מחדש את החשיבות בעשייה חינוכית ונותן כוח להמשיך.המשפיעה של בית הספר היא הרבנית איטי חזן שמלווה את בית הספר ומאירה לנו מפעם לפעם על דברים מסוימים שצריך לתקן או להוסיף וגם אומרת את דעתה כשיש התלבטויות מהותיות".

חושבים על "היום שאחרי"

ללאה אין ספק לגבי עתידו של בית הספר. "כאשר הרבי יתגלה בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש, השליחים יישארו במקום שליחותם. אמנם סגנון השליחות ישתנה, אבל עדיין תהיה עבודה רבה לשליחים כל אחד במקומו ואולי אף יותר מאשר עכשיו. רק לחשוב על נהירה המונית של יהודים וגויים כאחד לבית חב"ד באזור כדי "לדעת את ה'", מה שמצריך מערך מסועף של התארגנות בכל התחומים. לכן וודאי שגם בית הספר "משיח קידס" ימשיך להתקיים במלוא העוז ואף הרבה יותר מאשר הפעילות במסגרת הגלות. החזון שלנו הוא להכין את בית הספר שלנו לגאולה ולפתח אותו יותר ויותר ככלי ראוי שיתאים לצרכים של אחרי הגאולה. כמובן שההדגש כעת הוא שהתכנים והסגנון יעברו בשער הגאולה ובאמונה ברבי שליט"א מה"מ בגאון, שזה עצמו מקרב ומביא את הגאולה בפועל ממש".

להצטרפות למשפחת המנויים חייגי עכשיו: 03.9602601

טעימה ראשונית מהכנס הארצי "בשבילך"















































המורה (לא) תמיד צודקת • פולמוס

רחלי בן חיים, עטרת חיה

שעת אחר צהריים. מירי חוזרת הביתה אחרי יום לימודים ארוך בפנים חמוצות ועונש באמתחתה: לכתוב 400 פעמים "תמיד אציית לדברי המורה". מיד כשפוגשת באמא, היא מתפרצת בכעס: "המורה הזאת שונאת אותי! שירה דחפה אותי ונפלתי לרצפה, היא התחילה לצחוק ואני צעקתי עליה, ואז המורה הסתובבה אליי ואמרה לי להיות בשקט. ניסיתי להסביר לה ששירה היא האשמה כאן, אבל היא לא הקשיבה בכלל ועוד נתנה לי עונש".

לכל אמא סיפורים רבים באמתחתה, אם מצד היותה אם לילד הלומד במוסד חינוך או כאשת חינוך. במסגרת כתבה זו, נדבר עם אלו העומדות משני צידי המתרס וננסה לגעת כמה שניתן בצדדים השונים של הקונפליקט החינוכי. המורה תמיד צודקת? ובכן, מסתבר שהתשובה היא ממש לא שחור או לבן.

לחתור לשיתוף פעולה

שושי מכפר חב"ד, אמא למניין פלוס: "בני הבכור נמצא בישיבה בעיר אחרת ומידי שבוע הוא מוזמן לסעודת שבת אצל קרובי משפחתנו. לאחר כמה שבועות, הודיע המשגיח לבני כי מעתה יוכל לסעוד מחוץ לישיבה רק שבת אחת בחודש, ללא סיבה. בני מאד נשבר מזה, כאח בכור הוא התגעגע לאחיו הקטנים, והחוויה המשפחתית מידי שבת הקלה על הריחוק מהבית. שמענו את כאבו, השתתפנו בצערו וגם כאשר כינה את אותו משגיח 'איש מרובע' לא נבהלנו, רק שמרנו שהדיבורים לא יצאו מפרופורציה ויגיעו למילות גנאי ללא שליטה. הבהרנו לו שאנחנו כואבים אתו יחד וזה מאד קשה, אך כרגע הוא באחריות הישיבה, והוא צריך לציית להנהלה. יחד איתו, ניסינו לחשוב על פתרונות כמו שליחת עוגות ואוכל שהוא אוהב שינעים לו את הסעודה בישיבה, ועוד.

במקביל, בעלי התקשר ללא ידיעת בנינו לר"מ, והסביר את הצד שלנו בסיפור. ברוך ה', הוא ילד חסידי והמשפחה שהוא הולך אליה גם היא חסידית. הוא מחובר למסגרת הישיבתית ואפשר לסמוך עליו שלא יסתובב במקומות אחרים. בעלי דיבר בנועם והסביר שהוא מבין את המערכת ומבקש בכל אופן חשיבה מחודשת ולבסוף, ההחלטה שונתה.

בעלי הדגיש לר"מ שהוא לא מספר לבנינו שהם דיברו והכי טוב שהוא בעצמו יאמר לבחור שחשב על זה שנית והוא בחור חסידי שאפשר לסמוך עליו ולכן הוא מקבל אישור. כמה היה משמח לקבל את הטלפון המבשר: "אבא, אמא לא תאמינו, נפל על הר"מ מצב רוח טוב! הוא קרא לי ואמר שאצא למשפחה שתי שבתות בחודש". בנינו – וכמובן גם אנו – הרוויח מהסיפור רווח כפול: הוא למד לציית להנהלה וגם נוצר קשר מיוחד בינו ובין הר"מ המדובר. הוא בחר בו למשפיע האישי שלו ועד היום הוא מקבל ממנו רבות".

"אמא שתמיד תגבה אותה"

זהבי מהצפון, אמא ומורה: "היות שאני משמשת בשני הכובעים של אמא ומורה, חורה לי מאד כאשר יש מקרים שילד סובל שלא באשמתו בשל אי שימת לב של המורה. להיות מורה זה לא דבר פשוט, זו עבודה עם נשמות ואפשר לפגוע בילד לכל החיים, ואין כאן המקום לספר סיפורים נוראים של ילדים שנפגעו לכל החיים מאמירות לא מתאימות של מורה, מחוסר טיפול הולם ועוד.

בשנה שעברה, כשבתי הייתה בכיתה ז', החליטו לערבב את הכיתות. כל בת ציינה שלוש חברות שאיתן היא רוצה ללמוד והבטיחו שישבצו אותה לפחות עם אחת מהן, אך בתי נותרה ללא חברה בכיתתה. היא בכתה ודיברה עם המורה ודבר לא עזר. בזמני כתלמידה היה ציות מוחלט למוסדות, אבל ילדינו גדלים בדור אחר בו להורים יש כוח לשנות ולעשות. הגעתי עם בתי בבוקר לבית הספר, דיברתי עם המורות והמנהלת עד שהעניין סודר לשביעות רצון.

כאבתי שלא עשיתי את זה מוקדם יותר. יש מקרים שבהם הורים צריכים להתערב למען הילדים, אחרת הצדק לא ייעשה. לעתים קיימת סחבת במוסד ולוקח זמן עד שדברים מטופלים, אם בכלל, אך כאשר הורה מתערב, הצוות שם את המקרה בראש מעייניו ומטפל מידית. בתי יודעת שיש לה תמיד אמא שתגבה אותה".

לתת צ'אנס להסתדר לבד

מרים מירושלים, אמא לבת אחת וארבעה בנים: "כשבתי הייתה בכיתה ח', היא חזרה מבית הספר וסיפרה שהמורה אוסרת עליה להצטרף לטיול השנתי. בנות השחיתו קישוטי קיר, בתי בדיוק נכנסה לכיתה והמורה חשבה שהיא אחת מהן. למרות שבתי הסבירה שהיא לא קשורה לעניין, המורה לא הקשיבה לה. מיד חיבקתי אותה והבטחתי שמיד אתקשר למנהלת להבהיר את העניין ולקבל התנצלות מהמורה על הטעות החמורה.

לקחתי את הטלפון ביד, ובהשגחה פרטית זיהיתי שיחה נכנסת מאחותי. עניתי לה וסיפרתי לה על העוול החמור ועל כך שאני בדיוק בדרך לדבר עם המנהלת. ואז שמעתי את המילים ששינו את חיי וחיי ילדיי. בכל כושר השכנוע שלה, אחותי ביקשה שאתן לבתי צ'אנס להסתדר לבד, לצאת מהביישנות החמורה שלה ולגשת למורה על מנת לדבר אתה בעצמה. היה לי קשה לשנות את הראש, כי העוול שנעשה לה היה באמת גדול, אך הדברים מצאו מסילות ללבי. ישבתי עם בתי ושידלתי אותה לגשת למורה ולהבהיר לה מה אירע. לבסוף היא השתכנעה, ולמחרת ליוויתי אותה בתפילות מרובות שלא תתבייש ותיסוג ברגע האחרון, שהמורה אכן תבין, תקבל ותתנצל.

ולא רק שהמורה הבינה, אלא גם הסבירה בפני כל הכיתה שהיא טעתה וכי בתי תיסע לטיול. מאז, נהגה לשבח את בתי: "את, אפשר לסמוך עליך. את ילדה גיבורה שמתגברת על היצר ויודעת לבוא ולהסביר את עצמך בצורה יפה ונעימה". התייחסות זו חיזקה את הביטחון של בתי, היא השתנתה לבלי הכר והביישנות שליוותה אותה במשך שנים פחתה באופן ניכר".

להזדהות, לא להצדיק

שורי מקרית מלאכי, אמא עובדת: "איך אפשר לדון בשאלה האם המורה צודקת או לא? המורה היא הסמכות, וגם עבור ההורים והילדים הטוב ביותר הוא שהמורה תהיה 'המילה האחרונה' בכיתה. אם אנחנו מבקרים אותה לעיני הילדים, היכן האחריות החינוכית שלנו? הילדים לא ידעו להבחין מתי כן להקשיב למורה ומתי המורה טועה, ועלולים לאבד את האמון במורה או במבוגרים בכלל. המקום שלנו בהורות הוא לעזור לילדה להתמודד גם עם מצבים שאינם נעימים לה. יתכן שהמורה הייתה יכולה לנהוג בצורה אחרת או אפילו טעתה, אך לעולם לא אנהל דיון עם הילדה על טעויותיה של המורה.

תפקידנו כהורים הוא – קודם כל – להזדהות, להכיל, לתת גיבוי לרגשותיה של הילדה ולסייע להתמודדות שלה מול המצב. כשהיא תגדל ותצא לעולם היא תיפגש פעמים רבות במצבים לא הוגנים. אנו צריכים ללמדה כבר מעכשיו שלפעמים עדיף להיות חכם מלהיות צודק.

יש לאפשר לה להתמודד ולא למנוע זאת ממנה על ידי סידור העניינים עם המורה / המנהלת / האמא של החברה שהציקה / החברה בעצמה. בדקו יחד איתה: מה היא מציעה כתלמידה, מה לנו יש להציע כהורים? אפשר לכתוב ארבע השערות על הסיבות שגרמו למורה להתנהג ככה, זה עוזר להבין שגם המורה היא בן-אדם וגם אם נהגה באופן שלא נראה נכון, יש לה סיבות. לדוגמה, היא הייתה חייבת להספיק את החומר לקראת המבחן ולא יכלה לעצור עם כל פטפוט או שלא הבינה שיעל היא זו שהפריע.

חשוב לזכור שאם אכן נראה לילדנו הזדהות ואמפטיה ונקדיש זמן איכות של דיון רק אתו, נחזק את הקשר האישי עם הילד. הילד ירגיש שההורה מקבל אותו בכל מצב. זה יוצר סיכוי שתמיד הוא יבוא ויספר כאשר יחווה מקרים לא נעימים, גם כאלו שילדים לרוב מחביאים מהוריהם.

כמובן שכאשר יש מקרי קצה של אלימות  או פגיעה אמיתית, יש להתערב באופן מידי ולפנות למנהלת / ליועצת. אני מדגישה: פגיעה אמיתית ולא מדומה, כי היום מרבים להשתמש בשימוש מושאל במושג התעללות. המורה "התעללה" בבתי כשאמרה לה שהיא לא מכינה שיעורי בית אף פעם, המורה השאירה את בתי בודדה בכיתה לאחר יום הלימודים והתעללה ברגשותיה. אני סולדת ממילים המגדילות כל תקרית לממדים כמעט פליליים".

לא לערער על הסמכות

רבקה מלוד, אמא במשרה מלאה: "יש לי שבעה ילדים, כן ירבו, מתוכם שישה רגילים שהלכו בתלם ודיני אחת מקסימה שקיבלה במתנה מאלוקים תחושתיות יתר. לצערי, עם כל המודעות שיש כיום בנושא, אני נתקלת במורות שחושבות ש"אלו סתם תירוצים, והיום לכל ילד מוצאים בעיה כדי שיקלו עליו".

יתכן שמירי, הילדה מתחילת הכתבה, היא ילדה עם תחושתיות יתר, והדחיפה של החברה מעבר להיותה קשה, הורגשה אצלה כמו תקיפה רצינית מלווה במכות חזקות. בפעם הראשונה שנתקלתי במורה שלא הבינה שדיני מתמודדת עם קושי אמיתי, ניסיתי להסביר זאת למורה והוספתי שזו הסיבה שתגובותיה קצרות רוח ומעט תקיפות, כדי שבתי תקבל את היחס המתחשב במצבה. אך כשזה לא קרה, בכיתי, הו, כמה בכיתי על אותה אטימות לב, וצעקתי, וגם כעסתי.

אתן דוגמה. לדיני מציקים תפרי הגרביים. אנו קונים לה גרביים מיוחדות, אך לעתים בחום, גם התפר העדין ביותר מגרד לה. דיני חלצה את הנעליים בשיעור וחברתה התלוננה שזה עושה ריח לא טוב ודרשה שדיני תנעל את הנעליים. דיני כעסה ודיברה בתקיפות והמריבה יצאה מכלל שליטה. כמובן שהמורה כעסה והסבירה שלא חולצים נעליים בשיעור. בלית ברירה היא נעלה את הנעליים, אך ביקשה לצאת החוצה להירגע – דבר שלימדנו אותה לעשות, אך המורה לא הסכימה. אז דיני יצאה בלי רשות ולא נכנסה עד סוף השיעור.

כאשר דיני חזרה הביתה וסיפרה לנו את המקרה, כאב לי מאד לשמוע. אחרי שהזדהיתי איתה, ניסיתי לחשוב כמה המורה הזדעזעה מילדה בכיתה ה' שלא מוכנה לנעול נעליים ועוד מתחצפת ויוצאת בלי רשות. בכיתה שלמה קשה להתמודד עם חריגות.

רק אחרי שראיתי את המורה במבט חיובי, הצלחתי להרגיע את בתי ממקום שלם ונקי. לבסוף, העזרה הגיעה דווקא מיועצת בית הספר שסייעה למורה להבין יותר והציעה לנו להתחיל טיפול בדרמה תרפיה, דבר שעזר מאוד לדיני לשקול את התנהגותה ותגובותיה מול מקרים מעצבנים שאצל ילדים תחושתיים קורים לעתים תכופות.

כיום המצב לא תמיד מזהיר. יש מורות שמבינות יותר, ויש שפחות. הלכנו לייעוץ וקיבלנו כלים איך להתמודד מול המערכת, כיצד להסביר, מתי להתעקש ומתי להרפות, ובעיקר הרווחנו קו לחיים: לעמוד לצידה של בתנו בכל זמן ועת, ועדיין להשאיר את הסמכות הבית ספרית 'קדושה'".

 

להצטרפות למשפחת המנויים חייגי עכשיו: 03.9602601

"עטרת חיה" המוסף השבועי לנשים • הכותרות

שלום כיתה וירטואלית

יש להם צלצול, לוח, ספרים ומחברות, אבל הכל קורה דרך אינטרנט, מצלמה ומסך מחשב. בית הספר הווירטואלי של ילדי השלוחים הוא כבר מוסד של ממש ויש לו שאיפה ברורה: להפוך לכלי ראוי שיתאים לצרכים של "אחרי הגאולה" | מאת: דבורה לאה הלפרין



המורה (לא) תמיד צודקת

זיהית שהמורה לא נהגה כשורה ופעלה באופן שגוי, כיצד תגיבי? תעלבי בקול בשם ילדתך ותגבי אותה בכל פה או תבחרי לצדד בדעת המורה, למרות הכל? הכתבה שתעשה לכן סדר בהשלכות החינוכיות של הקונפליקט וכיצד שמור על מערכת יחסים מיטבית בין ההורים למורים | רחלי בן חיים



שופטייך כבראשונה? | הטור השבועי  מאת רחל שאבי



לך, תלמידה יקרה שלי

רגע לפני ששנה חדשה מתחילה, ארבע מורות, ותיקות וצעירות, כותבות לך, תלמידה יקרה. חולקות איתך מנסיונן ומעניקות טיפים שיהפכו את תקופת הלימודים לכזו ששווה לזכור לנצח – בין אם את בתיכון, בסמינר או עדיין בימי היסודי העליזים | מאת: אסתי לנצ'נר





כל זאת ועוד לצד המדורים, הטורים והכתבות המרתקות, רק ב'עטרת חיה' – המוסף לנשי ובנות חב"ד.

להצטרפות למשפחת המנויים חייגו עכשיו: 03-9602-601

 

אמא, איך אוכל להיות כמוך? • במת הגולשות

למאמי היקרה,
כל פעם שאני חושבת עלייך ליבי מתמלא באהבה כבוד והערכה כלפייך.
מאיפה יש לך את כל זה?!
אני רוצה להיות כמוך!!
מאיפה היראת שמים שלך?
מאיפה ההתקשרות??
איךךךךך? איך הגעת לזה?
אם רק הייתי יכולה להיות טיפה אחת כמוך…
אם רק אזכה להיות כמוךך..
כשאני בוכה, תמיד יש לך את המילים לעודד אותי,
כשאני עייפה בגלל שהלכתי לישון בשתיים אחרי שהייתי עסוקה לעזור לך להכין אוכל לשבת (את הרי יודעת, היית ערה במטבח עד חמש), את לא נותנת להעיר אותי בבוקר, אבל את תקומי להביא את הקטנים לחיידר עם חיוך אוהב ועידוד (ומשהו טעים=)
כשאני מרגישה מאה אחוז בסדר ואין לי כח לקום, את קמה עם חיוך כשהראש שלך מתפוצץ מכאב ומוכנה לנסוע לקעמפ נסיעה של ארבע שעות רק לצד אחד לשהות שם שעתיים. "צריך להגיע לחנה'לע לתת לה תשומת לב, והרגשה שאוהבים אותה." את אומרת לי.
כשאת קמה את לא נכנסת לחדר שלך לקחת את הדברים שכל אישה הייתה רוצה בכדי לא להעיר את אבא הישן שלא מרגיש טוב.
כשמעירים לך ופוגעים בך, אני רואה את הכאב על הפנים שלך. אבל את מחייכת בחזרה ועונה בכבוד.
כשאין כסף לכלום (לא היית אומרת את זה, אבל אני יודעת….. ) את משיגה מאיפה שהוא יותר מאלף וחצי שקל שנוכל לעשות מצוה בהידור.
כשאת ממש לא אוהבת את העבודה שלך את הולכת עם חיוך בכדי להקל על אבא.
כשחברות שלי מגיעות את נותנת להם את כל האהבה שהן לא זכו לקבל בחיבוק המלטף שלך.
אמא!! מאיפה יש לך את הכח הזה?
מאיפה יש לך את האמונה התמימה הזאת??
איך?
איך גדלת אותנו בכזה חום חסידי של אהבה לרבי ואמונה בה' בסביבה כזו….

ועוד קצת זמן, אי"ה אהיה אמא בעצמי. איך אוכל לעשות מה שאת עושה?
איך אוכל להיות כמוך?!??!!

הלוואי שאזכה להיות אשה ואמא חסידית ותמימה!
בדיוק כמוך אמא!

ביתך הבכורה.

ירושלים: נחתם סמינריון הקיץ של מרכז אור חיה

בקרו בפורטל התוכן לאישה היהודיה "אור חיה לייב"


 



























































בלילה סירבה להתפלל, בבוקר ביקשה לומר מודה אני

במסגרת הקשר המתמיד והמעמיק בין יד לאחים לביו הניצולות שחולצו עם ילדיהן מכפרים ערביים, ננעלו בימים האחרונים שני מחנות נופש ייחודיים ומרגשים של יד לאחים. במחנות נטלו חלק עשרות ילדים וילדות ממשפחות של ניצולות שיד לאחים מלווה במשך תקופה ארוכה לכל אורך הדרך. המחנות נערכו בצפון הארץ ובמהלכם נערכו פעילויות ואטרקציות רבות, ביניהן שיט קיאקים, טיול בתל דן, שיחות אל תוך הלילה, חידונים מאתגרים ועוד. אחד המאפיינים הבולטים של כל אחד משני המחנות, שנערכו במועדים נפרדים, היה תנאי האבטחה המקסימליים, מסיבות מובנות.

לנוכח הרקע המורכב ממנו באו הילדים ניתן דגש לפעילות טיפולית, יהודית וערכית שתעניק בהזדמנות זו גיבוי ותעצומות נפש על רקע ההתמודדות שהיא מנת חלקם. מדובר היה בילדים שעד לאחרונה גדלו ביישובים ובסביבה מוסלמית. בד בבד נלקחה מראש המטרה לסייע ולהקל בעצם קיומם של המחנות על נטל האמהות במהלך החופש הגדול.

חיזוק הזהות היהודית של הילדים שגדלו בסביבה מוסלמית עלה שוב ושוב במהלך ימי כל אחד משני המחנות, בייחוד בקרב אלו מבין הילדים שחולצו לאחרונה יחסית. הילדים ביקשו שוב ושוב לדעת ולהבין, המטירו בשאלות וקיבלו תשובות, אחת לאחת. במחנה הבנים שננעל לפני כשבועיים נערכו לניצולים הצעירים חידונים מיוחדים ומאתגרים ביהדות על גבי מסכי ענק. אחת מגולות הכותרת של המחנה הייתה תפילה נרגשת ומיוחדת שנערכה בציון רבי מאיר בעל הנס בטבריה.

העובדה שהמחנה נערך בישוב יבניאל הביאה לכך שרבים מתושבי הישוב הצטרפו למנייני התפילות שנערכו במתחם המחנה כשהם מתרגשים לראות במו עיניהם את פירות ההצלה של יד לאחים, באמצעות מפגש בלתי אמצעי עם ילדים חינניים שעד לפני חודשים אחדים גדלו והתחנכו כערבים לכל דבר ועתה הם יהודים לכל דבר ועניין.

עם תום מחנה הבנים ולאחר שובם לבתיהם, נפתח במקום מחנה הבנות. זה קרה באחד הלילות לקראת השינה, סיפרה הגב' ש. קוסטליץ, מפעילות יד לאחים ומרכזת מחנה הבנות. "קראתי קריאת שמע עם הילדות ששכבו עייפות אך מרוצות במיטותיהן. אחת הבנות אמרה לי כי אסור לה לקרוא תפילות של יהודים, שכן והיא מוסלמית. "לרגע נעתקה הנשימה מפי. הילדות השוהות עמה בחדר נחרדו לשמע הדברים", מספרת המרכזת שמיהרה בעצמה להתעשת מבלי לאבד את העשתונות. "האמת היא שאנחנו לא רגילים לשמוע דברים כאלו מפי ילדה, כשהיא עם אמה לאחר החילוץ ובפתחה של דרך חדשה. במקרה זה מדובר היה בבת ניצולה שהיא ואמה חולצו אך לפני שבועות אחדים. ההשתתפות שלה במחנה נועדה לחזק את זהותה כמו גם את בטחונה האישי בראותה כי אינה לבד וכי יש עוד ילדות רבות כמוה".

גב' קוסטליץ הוסיפה כי "זו היתה הזדמנות נהדרת לפתוח עם הילדות שיח על משמעות זהותנו כבנות לעם היהודי. דיברנו על כך שיהודי הוא יהודי לעד וכי הקב"ה מחכה לכל הילדים שלו שיחזרו הביתה כמו אב שממתין לילדיו. בבוקר, לאחר הקימה, ניגשה אלי אותה ילדה וביקשה שאלמד אותה ליטול ידיים ולומר 'מודה אני'. לא יכולתי שלא להתרגש ולמחות דמעה". "במהלך הפעילות", מתארת המרכזת, "ניתן היה לראות את ההשפעה הגדולה של המחנה על הילדות הנושאות על גבן מטען לא פשוט. השהות המשותפת והאווירה המיוחדת גרמה להן להיפתח. הן אכן נפתחו אט אט ושיתפו בפחדים האישיים אך גם בשאיפות ומשאלות כשהצוות המקצועי והטיפולי של יד לאחים מלווה ומסייע להן בכך".









כך לא תתקעי בלי מטבעות לצדקה

השעון לא מחכה, סימני שקיעה מתקרבים ואת רצה להדליק נרות. מחפשת בארנק, בתיק, אולי על המדף או על המגירה?

דווקא ברגע שהכי צריך אותן, הן פשוט נעלמות- המטבעות. אם גם את הרבה פעמים מדליקה נרות או מפרישה חלה בלי לתת צדקה קודם

לא כי שכחת אלא בגלל שלא מצאת כסף קטן וכן מצאת רק אשראי או צ'קים. את מוזמנת להכין את הרעיון הגאוני הזה- עשה לי את החיים הרבה יותר קלים:

נתחיל מקופסת קטשופ ריקה (או כל קופסא בגודל דומה- שמפו מרכך וכדו')



נשטוף אותה שתהיה נקייה



נסמן פס כמו בתמונה ונחתוך לפי הפס





אפשר להוריד את דף העטיפה

ולחתוך עם סכין במקום מספריים



עד שנקבל צורה כזו:



עכשיו מקשטים ומחוררים חור שיספיק למסמר בחלק העליון



תולים על המסמר של קופת הצדקה

ותולים מעל, על אותו מסמר את הקופה.



עכשיו תפרטי כסף ותניחי את המטבעות בקופסת הקטשופ לשעבר.



זהו, בהדלקת הנרות הבאה את מסודרת,

שבת שלום וחודש טוב!

נחמה


לרעיונות נוספים את מוזמנת לבלוג שליחה יצירתית

 www.sadnaomnut.com