ביום שני אור לי"ט כסלו התאספו מאות נשים מצפת והסביבה להתוועדות עוצמתית וסוחפת לרגל חג הגאולה.

היכל בית הכנסת עוצב בקפידה ולכל אחת חיכתה מנה עשירה כיאה לסעודת חג.

בפתיחת האירוע הוקרן קליפ אשר הבהיר את מטרת המאסר והגאולה 'יפוצו מעיינותיך חוצה' – כל אחת שותפה.

לאחר מכן לימד הרב רוזנפלד, מנהל מכון אלטע בצפת פרק לז בתניא.

גב' דנה ורון שליוותה את ההתוועדות כולה הנעימה בניגונים חסידיים שכל הנשים מצטרפות בהתרגשות.

סרטון בו שיתפו נשים מרחבי הארץ על פעולתן בהפצת המעיינות בחיי היום יום היווה הקדמה לשיח מאתגר עם הרבנית יפה קדוש שהחייתה בלב כולן את החשיבות לפעול הפצת מעיינות בכל המעגלים, בסביבתי, בקרב משפחתי ובתוכי.

לסיום עלתה גב' נעמה הרשקוביץ, מנהלת שיווק מחוז צפון במרפאת כללית שמסייעת לארגון בפעולות במהלך השנה כולה ושיתפה בהפצת מעיינות בה היא נפגשה בכינוס שהתקיים באותו יום בבית שאן.

הרבנית חיה רחל הנדל, יו"ר ארגון נשי חב"ד צפת עלתה להודות לכל הנשים שנטלו חלק.

כתשורה כל אשה קיבלה שי מכובד את הספר 'פדה בשלום'.

הנשים יצאו שמחות ומאושרות על הזכות שנפלה בחלקן להשתתף בהתוועדות כה מרוממת ומלאות כוחות לפעול ולהביא גאולה

על הפקת הכינוס עמלה הגברת מיכל מונפרד יחד עם צוות נשים מהקהילה. .

צילום: אביה 0507655345

מעל 500 נשות בית שאן השתתפו אתמול בהתוועדות י'ט כסלו בארוע מרשים וחגיגי במיוחד.

את הערב פתח הרב שלום בער שמולביץ מנהל בית חב"ד בדברי חסידות מרוממים.

במהלך הערב התקיים טקס הצדעה מרגש לצוות המתנדבות של ארגון שפרה ופועה שמפנקות כל יולדת בעיר בשפע של ארוחות ומתנות. הוקרן גם סרט הארגון של שםרה ופועה שצולם ונערך במיוחד לערב זה.

הנשים נהנו ממופע מרתק של השחקנית והזמרת סמדר מורג וארוחת ערב חלבית מושקעת.

הלכות  ומנהגי חב"ד לי"ט כסלו

"לפני ראש-השנה של חסידות צריכים גם-כן ההקדמות על-דרך דימי הסליחות וחודש אלול".

תכנון ההתוועדויות ברוב עם:

• יש להכין "תוכנית מפורטת איך לנצל יום זה [י"ט בכסלו] להפצת המעיינות, ובאופן שיהיה רישומו ניכר במשך השבועות והחודשים שלאחרי זה, כיוון שנקרא ראש-השנה לחסידות ודרכי החסידות".

• פשט המנהג, אשר עיקר ההתוועדות די"ט כסלו הוא באור ליום כ' כסלו, כי הגאולה מהמאסר היתה בעת תפילת מנחה, שלוש שעות אחר זה היה בדירת מנגד בייסורים נפשיים וכו'.

בכל זה, הרי בכמה וכמה מקומות מתוועדים גם באור לי"ט כסלו, וברכת חסידים עליהם תבוא.

בכלל, שני אופנים בהתוועדות:

א) לסדרה במקומות רבים בעיר, בכדי שישתתפו גם אנשים כאלו אשר למקום אחר לא היו באים.

ב) לאסוף כל המתוועדים במקום אחד, אשר אז הנה – ברוב עם הדרת מלך, ההתוועדות תהיה עם הזקנים והגדולים שבחבורה וכו'.

– ריבוי הכמות, או עילוי האיכות, וידועה השקלא-וטריא מי מהם עדיף…

והצעתי בזה, אשר בלילה הראשון, אור לי"ט כסלו, יתוועדו במקומות שונים (ויודיעו שם אודות ההתוועדות דלמחר). ולמחרתו, אור לכ' כסלו, יתאספו במקום אחד להתוועדות…".

• כדאי ונכון שכל אחד ואחד יערוך התוועדות (ומה טוב – ג' התוועדויות, "בתלת זימני הווי חזקה" – אחת בעצמו ושתיים על-ידי שלוחיו, או שמשתתף בעצמו בשלושתן כיוון שנערכות בזמנים שונים – בליל י"ט בכסלו, ביום י"ט בכסלו, ובפרט קרוב לסיומו ובאופן שיומשך גם בליל כ' בכסלו) – עם עצמו (בכל עשר כוחות נפשו), עם בני ביתו, עם חבריו וידידיו וכיו"ב – כדי להדגיש עוד יותר שכל אחד ואחד הוא גם משפיע, וכמו שכתוב (בשייכות להגאולה) "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".

• הצעות כ"ק אדמו"ר מלך המשיח לאחד מראשוני שלוחיו, בקשר לעריכת התוועדות י"ט בכסלו בישיבה:

לפרסם מראש את תאריך ההתוועדות ואת סיבתה בקצרה בעיתונות הנקראת על-ידי יהודי המקום; להכין מבין התלמידים כאלו שיחזרו מאמר או על-כל-פנים עניין של דא"ח; וכן לסדר קבוצת מנגנים בסדר מסודר, שבזה תהיה רוממות רוח לתלמידים, ובטח יעורר הדבר ביניהם גם 'קנאת סופרים', וכן יעשה את הרושם המתאים על אנשי העיר והסביבה.

• אף במוסדות לבנות הציע, שינאמו על פרשת החג גם אחדות מהתלמידות, אף שעל-פי הרוב מסייעים להן בעריכת הנאומים, כי חשובה ההשתתפות מצידן, וגם עצם הדבר שהן נואמות – ערך רב לו.

• מסיבות והתוועדויות י"ט בכסלו שייכות גם לשבתות שלפניו ושלאחריו.

התוועדות:

"הזקנים, הצעירים גם הנערים, עבדו את ה' וקבלו עליכם עול מלכותו יתברך. דעו כי ביום הזה כל אבותינו – מהבעש"ט – יהיו בעזרכם. קבלו עליכם ללמוד דא"ח באמת, וחיו. היזהרו מאוד ביום הזה כי קדוש הוא. לחיים ולברכה!".

נוהגים לשיר בחג הגאולה את הניגון הידוע על הפסוקים "פדה בשלום נפשי". בתקופות שונות הורה הרבי לנגן ניגון זה בהתוועדות, ופעם אחת הורה לנגנו כבר בשבת מברכים חודש כסלו. אף לסיום ההתוועדויות בתקופת י"ט כסלו, לפעמים היה הרבי, בצאתו מההתוועדות [וגם בשבת-קודש הסמוכה וכדומה], מתחיל לשיר "פדה בשלום" או את סיום הניגון "ואני אבטח בך".

החלטות טובות: "בקביעות עתים לתורה הנגלית ודא"ח ברבים, וחיזוק דרכי החסידות באהבת רעים", וכן "בעבודת התפילה ואהבת ישראל", ו"בקיום המצוות באור והתלהבות, וכל זה – באופן דמוסיף והולך" בג' הקווים דתורה, עבודה וגמ"ח, בלימוד הרמב"ם, ג' פרקים ליום, לסייע גם בממונו למוסדות רבותינו נשיאינו, ולצאת ב"קריאה לכל אחב"י שליט"א אשר ליבם ער ל'קול ילד בוכה' – לפעולות נמרצות בהפצת התורה בכלל והפצת מעיינות החסידות בפרט, הלימוד והמעשה גם יחד, ומתוך התלהבות חיות ואור".

חלוקת הש"ס:

עצם עניין חלוקת הש"ס הוא מנהג קדום בישראל, ובלשון כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע: "המנהג הקדום בתפוצות ישראל לגמור כל הש"ס בכל שנה ושנה בכל עיר ועיר, ובמקום שאפשר – בכל בית-כנסת ובית-מדרש על-ידי חלוקת המסכתות". וידועה השתדלות כ"ק אדמו"ר הזקן בזה, וזה לשונו: לגמור כל הש"ס בכל שנה ושנה ובכל עיר ועיר לחלק המסכתות על פי הגורל או ברצון, ועיר שיש בה מניינים הרבה – יגמרו בכל מניין ומניין, ואם איזה מניין קטן מהכיל – יצרפו אליהם אנשים מאיזה מניין גדול, בבל ישונה, חוק ולא יעבור".

אדמו"ר המהר"ש כותב: "ולכל הפחות צריך כל אחד ללמוד מסכת גמרא בשנה".

על-פי זה נהגו מאז לסדר חלוקת הש"ס ביום חג הגאולה י"ט כסלו. משנת תרס"ג ואילך, מפני אפס הפנאי בי"ט כסלו, הנהיגו בליובאוויטש חלוקת הש"ס בכ"ד טבת – יום ההילולא של רבינו הזקן, ומשנת תשי"ג שוב נקבע המנהג דחלוקת הש"ס בכמה מקומות [על-ידי הרבי] – לי"ט כסלו.

כשהיה כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בזמן חלוקת הש"ס בחו"ל, היה מודיע במברק איזו מסכת הוא לוקח.

בחלוקת הש"ס כמה עניינים:

א) תלמוד תורה של המסכת אשר לקח לחלקו. ב) לימוד המסכת בתור חלק מלימוד כל הש"ס. ג) כאילו לומד (בשותפות) את כל הש"ס כולו. ד) נחשב כלימוד בעשרה ויותר. ה) מקנה ומזכה לכל אחד ואחד מהמשתתפים חלק בלימודו.

"בטח ידביקו בכותלי בית-הכנסת רשימת המשתתפים בחלוקת הש"ס, ויהיה לחיזוק ולזיכרון טוב בהיכל ה', והוא מנהג ליובאוויטש".

ואותם הנמצאים במקום אשר, מאיזה סיבה שתהיה, הוא "קטן מהכיל" לחלק כל הש"ס – מצטרפים לחלוקת הש"ס הנעשית בבית מדרשו של הרבי ע"י "מחנה ישראל".

שיעורי תורה: "לשאלתו מה ילמוד בהמעת-לעת דיום הבהיר… י"ט כסלו… מובן שהלימוד צריך להיות בתורתו של בעל השמחה והגאולה, זאת אומרת, תורת חסידות חב"ד, אם בספריו (כמו ספר התניא, תורה אור ולקוטי תורה) או (ביחד עם הביאורים שנתוספו) במאמרים ושיחות של רבותינו נשיאינו".

בסיום התוועדות י"ט כסלו תשי"ב, קודם ברכת המזון, ציווה הרבי להכריז "שאלה שעדיין לא סיימו את לימוד ספר התניא, יזדרזו לסיימו, כדי שלא להפסיק בין סיום התניא להתחלתו, כמו שבשמח"ת אין מפסיקין בין 'חתן תורה' ל'חתן בראשית'.

ביום י"ט בכסלו מתחילים ללמוד שוב שיעורי לימוד התניא (לשנה מעוברת), מתחילת הספר, כפי שנחלקו לימי השנה על ידי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

תחילת הלימוד היום צריכה להיות בעניינים שהזמן-גרמא, ולכל לראש ב'לשון הרב' שבתחילת לוח 'היום יום' (במעלת יום י"ט בכסלו. ואפשר למצוא בו שייכות לכל יום, גם כשאין הקביעות מתאימה, ובפרט כאשר יהיו 'מונחים בזה').

שחרית: "חסידים נוהגים לטבול לפני תפילת שחרית די"ט כסלו, כמנהג המקובל מחסידים הראשונים בשם מורנו הבעש"ט, שבערב שבת ובערב יום-טוב, כמו גם בשבת ויום-טוב שחרית טובלים במקווה".

אין אומרים תחנון.

יום שני, חג הגאולה – כ' בכסלו.

יום (ועיקר) ההתוועדות (בליל כ') – ראה לעיל בתחילת ה'לוח' מדברי הרבי.

אין אומרים תחנון.

למה הוריד הרב המגיד של הראש בכאב? ומה סיפר בעקבות כך אדמו"ר הזקן? האם ה'גורילה' במטוס היה יהודי ומאיפה הוא יודע להכריז "יחי אדוננו"?

סיפורים מרתקים סביב המאסר והגאולה של כ"ק אדמו"ר הזקן עם הרה"ח בערל פאשטער משפיע בישיבת חב"ד ווינסען, צרפת.

התוועדות מיוחדת לרגל חג החגים י"ט כסלו ב'אור חיה' במסגרת מסע התקשרות של התאחדות החסידים.

לכבוד היום הבהיר י"ד כסלו "היום שקישר" – 90 שנה לחתונת הרבי והרבנית, התקיימו במרכז אור חיה התוועדויות לחיזוק ההתקשרות.

נשאו דברים: המאמן האישי הרה"ח מנחם שיחי' זיגלבוים, והמרצה גב' פריידי תחי' ינובר (בתו של הרב וינברגר, השליח הנודד, ומחבר סדרת הספרים 'שיעורים בספר התניא'), אשר תלווה את ההתוועדות באמצעות סיפורים וניגונים.

יש לציין, ש'אור חיה' המשמש כמרכז לאשה היהודיה מלווה בכל חודש כסלו, וכמו בכל השנה את ההווי היהודי חסידי. בין הייתר נערכים במרכז, עשרות שיעורי קודש לצד התוועדויות והרצאות מרתקות המעשירות את נשי ובנות ישראל בידע חסידי ומחזקות את ההתקשרות לנשיא הדור.

הכל מוכן לחתונה העולמית!
האולם, השמלה, אפילו הכפתורים..

1. הכלה הנרדמת
אחרי שנים של עבודה מאומצת, קשיים ואתגרים, מגיע הרגע הגדול… אנו עומדים על סף האולם המפואר, שולחים מבט מסוקרן פנימה: בדים לבנים רכים נשפכים באצילות, כלי כסף וזהב בוהקים שולחים ניצוצות אור לכל עבר. ריח ענוג של בשמים נודף בכל פינה, והמנות המשובחות מחכות כבר על השולחנות, מעלות אדים, לצד בקבוקי יין יוקרתי. המלצרים ההדורים מרפרפים באולם ומיישרים את המפיות בזווית המדויקת, נכונים לקבל כל הוראה. הניגון המרטיט כבר מתחיל להתנגן לו, ושופך צלילים קסומים לחלל האוויר. והשעון מתקתק ומתקרב אל שעת האפס. ועוצר.
הכל מוכן. החתן גם הוא שם, מחכה בקוצר רוח.
אבל איפה הכלה?! היא מוכנה גם כן, לפני שעות רבות. השמלה צחורה ומרהיבת עין, התסרוקת מוקפדת היטב. כפתורי הכסף העדינים מצוחצחים.
אבל, לא תאמינו… היא ישנה!

2. לפקוח את העיניים: הכל מוכן.
זו לא אגדת עם, זהו סיפור חיינו כעם.
אחים יקרים, במשך כל הדורות, החל מבריאת העולם, אנו מתכוננים לאיחוד המושלם בין החתן לכלה: בין כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא. במתן תורה היו האירוסין, והחתונה המושלמת תתרחש בקרוב ממש, בגאולה.
ובתקופה שלנו, ממש עכשיו, כפי שפסקו כל גדולי הדור- הגיע הזמן לגילוי המושלם של הקשר בינינו לקדוש ברוך הוא.
השאלה היא מה אתנו. האם אנחנו קולטים שהחופה עומדת כבר, או שמצאנו זמן לישון..
הרבי מליובאוויטש אומר שצריך רק לפתוח את העיניים! השאלה מה זה אומר תכלס.

והנה לפניכם 'מדריך פתיחת העיניים' (עיני השכל כמובן): עליך להיכנס לתודעה ה'כלתית'. לקלוט שהכל מוכן, שהגיע הזמן. ללמוד מהמקורות מה זה משיח, מה זו גאולה. בתנ"ך, בתלמוד, בחסידות! כל הספרים מדברים על זה, כי זו המטרה של הכל! וכשלומדים, מפנימים. וגם רואים איך כל סימני הגאולה כבר פה.
וכמובן- להוסיף עוד מעשה קטן, והוא כאן!

3. י"ט כסלו- התחלת גילוי הנישואין
עוד קצת על המושג 'החתונה של עם ישראל והקדוש ברוך הוא'. אבל בקצרה (כי יש בזה המון עומק שחובה ללמוד!): במעמד הר סיני ה' נתן לנו את ה'כתובה'- התורה. עם ההוראות איך להתחבר אליו.
אך את הקשר הפנימי, את פנימיות התורה, נקבל בשלמות רק בגאולה. אז יתגשם הייעוד "תורה חדשה מאתי תצא"- נקלוט בשכל האנושי שלנו את סודות התורה הכי עמוקים שיש, את עצמות הקדוש ברוך הוא!
נתחבר אליו ממש, באיחוד הכי מושלם שיכול להיות! כמו חתן וכלה, רק הרבה יותר.
ואיך זה קשור לי"ט כסלו?
בשלישי הבא עם ישראל, מכל המגזרים, יחגוג בעז"ה את י"ט כסלו, 'ראש השנה לחסידות'. הלוא הוא חג הגאולה של בעל התניא, אדמו"ר הזקן. עד אז, מעיינות החסידות היו נסתרים וידועים לחכמי הקבלה בלבד, כרשב"י והאריז"ל.
אולם לאחר שחרורו, שמבטא גם את האישור מלמעלה לגיחוי הנסתרות, סודות אלו החלו להיות מופצים בכל מקום, לכל יהודי, בדרך של חוכמה, בינה ודעת. כך שכל אחד ואחת, בכל גיל, בכל רמה קוגנטיבית/דתית, יוכל לקלוט בשכל הגשמי שלו אלוקות!
ובדור שלנו- תחשבו על זה רגע ותקלטו את הפלא- בלחיצת כפתור (סליחה, מגע) כל אחד יכול להגיע לעומקים הכי גבוהים של קבלה וחסידות. שיעורים/הרצאות/סרטונים ועוד.
עכשיו הגיע הזמן לדבר האמיתי: לראות את כל זה מתגשם, מול העיניים.

אז בואו, מוזמנים להתיישב לסעודת החתונה, עם כל הצדיקים מכל הדורות, הערוכה בכל טוב מטעמים, רוחניים- של סודות התורה הכי עמוקים, הקשר הכי אינטימי עם הבורא. וגם מטעמים גשמיים לא יחסרו שם- שור הבר, היין המשומר, הלוייתן (לא ההוא שאנו מכירים)- טעמתם פעם?

בקיצור, במקום לבכות על ה'פצעים האחרונים' והקטנים שלנו, ולמלמל 'עד החתונה זה יעבור', אפשר פשוט להזמין את כולם לחתונה הגדולה:

תאריך: עוד היום בעז"ה (תלוי בנו!). מיקום: הר הבית, ירושלים, בית המקדש השלישי.

מזל טוב.

ואגב, י"ט כסלו זה לא רק אירוע ענק. כל אחד יכול וצריך בבית שלו, לשבת עם עצמו, עם המשפחה ועם החברים, ביום המיוחד הזה, ולנצל אותו להחלטות טובות שיסייעו לעם כולו להגיע ליעד: חופה תחת סוכת עורו של הלוייתן.

מקור: שיחת הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, פרשת וישלח תשנ"ב.

מוקדש ליום חתונת הרבי והרבנית, י"ד בכסלו תרפ"ט (לפני 90 שנה בדיוק)

לשמע הקול המוזר כולם מתקהלים
האם זהו קול שופר? או שמא רעם?
לפתע השמיים נראו כהים
עננים לארץ אט אט יורדים
בכל התקשורת מדברים על זה
על סוף העולם שאותו גוי חוזה.
בגן החיות החלה מהומה,
האריה המפחיד פרץ את החומה
אל הגדי בא בריצה
בכדי שיהיו באותה מחיצה.
וראו איזה פלא! דואגים הם אחד לשני,
והכלוב מוקף בהמון המוני…
הכל לתקשורת מדווחים
את השמועה המוזרה זה לזו מספרים
ובו ברגע- כל הארצות נהיו לארץ אחת!
רצים הם זה אל זה ללא חת.
אל הסבא שנפטר,
וכעת הוא חזר!
אל המשפחה היקרה שאבדה בשואה
והנה מתבארת לה המשוואה…
סיבת הגלות כעת ברורה!
ורוח שמחה בעם שורה.
אלוקות רואים במוחש,
ומלמעלה יורד בית המקדש.
כולם רצים עם הכבשים והפרות
להקריב לה' קורבנות
לויים וכהנים חוזרים לעבוד
ולבכורות רוכשים רוב כבוד.
הרעבע אל עמו מהענן יורד,
ולפתע מבטו אי שם מתמקד…
הכל מחפשים, היכן המוקד?!
ובחיוך שובה
את אותו רגע שוב חווה,
את הרגע שהתאמצת!
את הרגע שכמעט החמצת..
לא ויתרת, נלחמת בכל הכח!
להשליט על הלב את המוח.
אותו רגע באויר מורגש.
ואת המאמץ כל אחד חש…
זוהי ביתי! קורא הרעבע,
ביתי יחידתי!
שפעלה ללא הפסקה,
ולי כל יום הייתה מחכה.
ראו כמה נחת!
את חיוכי תמיד על פני מותחת!

שווה היה אז אותו הרגע,
שבליבה הורגש עד כה כנגע.
זכיתי! הצלחתי!
ונחת לרעבע גרמתי!