במסגרת הקשר המתמיד והמעמיק בין יד לאחים לביו הניצולות שחולצו עם ילדיהן מכפרים ערביים, ננעלו בימים האחרונים שני מחנות נופש ייחודיים ומרגשים של יד לאחים. במחנות נטלו חלק עשרות ילדים וילדות ממשפחות של ניצולות שיד לאחים מלווה במשך תקופה ארוכה לכל אורך הדרך. המחנות נערכו בצפון הארץ ובמהלכם נערכו פעילויות ואטרקציות רבות, ביניהן שיט קיאקים, טיול בתל דן, שיחות אל תוך הלילה, חידונים מאתגרים ועוד. אחד המאפיינים הבולטים של כל אחד משני המחנות, שנערכו במועדים נפרדים, היה תנאי האבטחה המקסימליים, מסיבות מובנות.
לנוכח הרקע המורכב ממנו באו הילדים ניתן דגש לפעילות טיפולית, יהודית וערכית שתעניק בהזדמנות זו גיבוי ותעצומות נפש על רקע ההתמודדות שהיא מנת חלקם. מדובר היה בילדים שעד לאחרונה גדלו ביישובים ובסביבה מוסלמית. בד בבד נלקחה מראש המטרה לסייע ולהקל בעצם קיומם של המחנות על נטל האמהות במהלך החופש הגדול.
חיזוק הזהות היהודית של הילדים שגדלו בסביבה מוסלמית עלה שוב ושוב במהלך ימי כל אחד משני המחנות, בייחוד בקרב אלו מבין הילדים שחולצו לאחרונה יחסית. הילדים ביקשו שוב ושוב לדעת ולהבין, המטירו בשאלות וקיבלו תשובות, אחת לאחת. במחנה הבנים שננעל לפני כשבועיים נערכו לניצולים הצעירים חידונים מיוחדים ומאתגרים ביהדות על גבי מסכי ענק. אחת מגולות הכותרת של המחנה הייתה תפילה נרגשת ומיוחדת שנערכה בציון רבי מאיר בעל הנס בטבריה.
העובדה שהמחנה נערך בישוב יבניאל הביאה לכך שרבים מתושבי הישוב הצטרפו למנייני התפילות שנערכו במתחם המחנה כשהם מתרגשים לראות במו עיניהם את פירות ההצלה של יד לאחים, באמצעות מפגש בלתי אמצעי עם ילדים חינניים שעד לפני חודשים אחדים גדלו והתחנכו כערבים לכל דבר ועתה הם יהודים לכל דבר ועניין.
עם תום מחנה הבנים ולאחר שובם לבתיהם, נפתח במקום מחנה הבנות. זה קרה באחד הלילות לקראת השינה, סיפרה הגב' ש. קוסטליץ, מפעילות יד לאחים ומרכזת מחנה הבנות. "קראתי קריאת שמע עם הילדות ששכבו עייפות אך מרוצות במיטותיהן. אחת הבנות אמרה לי כי אסור לה לקרוא תפילות של יהודים, שכן והיא מוסלמית. "לרגע נעתקה הנשימה מפי. הילדות השוהות עמה בחדר נחרדו לשמע הדברים", מספרת המרכזת שמיהרה בעצמה להתעשת מבלי לאבד את העשתונות. "האמת היא שאנחנו לא רגילים לשמוע דברים כאלו מפי ילדה, כשהיא עם אמה לאחר החילוץ ובפתחה של דרך חדשה. במקרה זה מדובר היה בבת ניצולה שהיא ואמה חולצו אך לפני שבועות אחדים. ההשתתפות שלה במחנה נועדה לחזק את זהותה כמו גם את בטחונה האישי בראותה כי אינה לבד וכי יש עוד ילדות רבות כמוה".
גב' קוסטליץ הוסיפה כי "זו היתה הזדמנות נהדרת לפתוח עם הילדות שיח על משמעות זהותנו כבנות לעם היהודי. דיברנו על כך שיהודי הוא יהודי לעד וכי הקב"ה מחכה לכל הילדים שלו שיחזרו הביתה כמו אב שממתין לילדיו. בבוקר, לאחר הקימה, ניגשה אלי אותה ילדה וביקשה שאלמד אותה ליטול ידיים ולומר 'מודה אני'. לא יכולתי שלא להתרגש ולמחות דמעה". "במהלך הפעילות", מתארת המרכזת, "ניתן היה לראות את ההשפעה הגדולה של המחנה על הילדות הנושאות על גבן מטען לא פשוט. השהות המשותפת והאווירה המיוחדת גרמה להן להיפתח. הן אכן נפתחו אט אט ושיתפו בפחדים האישיים אך גם בשאיפות ומשאלות כשהצוות המקצועי והטיפולי של יד לאחים מלווה ומסייע להן בכך".
