לתכנית הקיץ המלאה לחצי כאן

צפו בתמונות מאחד השיעורים שהתקיימו עם הרב שלום בער קרומבי.

היה זה באחד משלהי קייצא, אי שם באתר נופש צפוני. יצאנו עם קייטני הקעמפ, לשיט בסירות קיאקים ששולב במסלול צעידה לאורך הנחל.

מנהג ישראל כידוע, תורה הוא. ובבין הזמנים – כמו בבין הזמנים – היה האתר מלא בנופשים חרדיים מכל גווני הקשת השחורה-לבנה.

'בני תורה' מישיבות ליטאיות ניצלו את הפגישה עם החבדצקערס [החב"דניקים], להנאה נוספת והחלו לנסות להקניט בשאלות הקבועות.

בכלל, מרתק לראות שלכל סוג של 'מבצעים' יש את אותן שאלות קבועות. השואלים והשאלות מתחלפות, אבל המנגינה, הנימה והמטרה – נותרות ללא שינוי. אם ברחוב התל-אביבי השאלות הבנאליות והטחונות תהיינה 'למה אתם לא הולכים לצבא', 'ואם הייתי מגיע לכפר חב"ד להציע לכם לאכול את האוכל שאני אוכל' או 'תלכו לעבוד!', הרי שהפגישות עם הליטאים היו: "איך אתם מניחים תפילין ברחוב?", "למה אתה לא ישנים בסוכה" ועוד אי-אלו שאלות, בהן השואל לא ממתין לתשובה.

מרתק היה לראות את תגובתם הטבעית של הילדים החסידים, שענו בדיוק כמו שעונה חסיד שיוצא מהסדן. במקום להתייחס לשאלות – הם ענו בשאלה משלהם: "איפה הציציות שלכם?!"…

אתם יודעים, קיץ, וחם, וחופש, ובדרך, וממילא הולכים עם מכנסיים קצרים, וליד הנחל. אז הם הלכו בלי הציציות.

אבל הילדים החסידיים – שיודעים שילד חסידי ישן עם ציצית, הילדים החסידיים שיוצאים מהבריכה ומתלבשים ורק אז מברכים ואוכלים, ילדים חסידיים שגם בטיול אוהלים בשטח, מצטיידים מראש עם 'נעגל וואסער' פרטי לכל אחד – לא הבינו איך מישהו שקורא לעצמו 'בן תורה', הולך באמצע היום בלי ציצית, ועוד מעז לשאול בחוצפה שאלות על יראת השמיים שלהם?!

אחד המדריכים (סליחה, המפקדים!) היסה את הילדים בשלווה: "חיילים, מה אתם רוצים מהם? עכשיו חופש!" הילדים התפרצו בצחוק, והנערים ש'קיבלו תשובה', המשיכו בדרכם.

בהמשך נפתח דיון בין החיילים והמפקדים על הדברים ה(לא) קטנים, שעושים את ההבדל הגדול. גם אנחנו בקיץ – אבל יראת השמיים, התפילה החסידית, השינון והלימודים רק מתעצמים ומתחדדים. למה? כי זה קעמפ, זה בין הזמנים, זה קיץ. ואצל חסידים קיץ וחסידי הן מילים נרדפות.

*

בין הזמנים שלפנינו הוא הזמן להראות, לעצמנו, לקב"ה, לילדים שלנו, מהם הערכים החשובים לנו באמת.

החופש, הוא ההמחשה ל'דירה בתחתונים'. הזמן בו אנחנו מתגלים, מרגישים בבית, משוחררים. הזמן בו אנחנו מחדדים – בעיקר לעצמנו – מהם הערכים שלנו. מה המצב שאצלנו בפשיטות ומה בהתחדשות. על מה אנחנו לא מוכנים לוותר, מה עקרוני אצלנו, מהם סדרי העדיפות שלנו.

שתהיה לכם חופשת קיץ, מהנה, חסידית, משפחתית ומאחדת. ובעיקר – קיץ חסידי!

התפרסם במגזין דרך המלך,

להצטרפות למשפחת המנויים של דרך המלך:

058-7090770

[email protected]

יש דברים שנראה כאילו נגזר עליהם להישאר בגזרת האמצע. מן בינוניים כאלה שלא הצליחו להצטיין. כמו משקל בנוני שזה כמעט רזה, בית כמעט מסודר, נפילה רוחנית קטנטנה או אפילו לא להתקדם ,להיות ב'עבודה'. יכול להיות שאפשר היה להשלים עם המציאות הבינונית. נגיד להישאר במשקל אמצע כזה, לטשטש עם בגדים בגזרות הנכונות ולהרגיש יפה. או בית בערך מסודר / מבולגן (תלוי על מה מסתכלים) שיש רק כמה צעצועים על הרצפה מעורבבים עם ממש קצת לכלוך וכמה כלים בכיור שבאמת לא צריך לעשות מהם עניין. או לא ללמוד חסידות, לפעול על עצמי והזולת, סתם להישאר רגילה, לגלוש בסמרטפון באתרים שאין איתם שום בעיה (?). כי הרי יש לי אופי של רזה ואני גם מסודרת וכן, אני חושבת שאני גם אישה חסידית. אז הכל בסדר לא?

הבעיה מתחילה שלדברים אמצעיים כאלה יש נטיה להדרדר לצד הפחות נכון של המפה ואז קצת יותר קשה לטשטש עקבות של של נפילת עוגה רב פעמית או על הבלאגן שחוגג בכל פינה אפשרית. שפתאום יש מן החוסר עניין לענייני קדושה, ההזדהות יתרה עם ה'עולם' וצורך להיראות 'מבינה'.

לרוב אני מזכירה לעצמי שצריך לשמור. כל הזמן לשמור. כדי לא להיות במרדף חלילה כדי להשלים פערים. לרוב אני גם מתייאשת מלהיות במרדף כדי לא להיות במרדף אחרי להשלים פערים. ואז באמת אני צריכה להשלים פערים.

האמת, כדי שתהיה שמחה בעבודה. כדי שיהיה לנו דרייב לעבוד עם הנשמה. שלא נתייאש, שלא  יהפוך לשגרה כזו שנמאסת. צריך משהו מבפנים שמרומם ומשמח. משהו שנותן לנו כח.

יש את הטיפים של לרקוד וטייל. לעשות משהו שאני אוהבת ומשמח אותי. אבל זה לא מספיק. לטווח הארוך. זה לא ממלא מבפנים, זה מן שובר שגרה חיצוני כזה. ככה ששוב אני שואלת את עצמי מה אני עושה עם עצמי. איך אני מתמלאת ושמחה באמת, לאורך זמן.

אני רוצה לגלות לכן סוד. סוד ידוע אבל לרוב אנחנו לא מספיק מחוברות אליו.

יש בתוכנו מהות פנימית. נפש אלוקית. אהובה יקרה ומאוד חשובה.

יש בתוכינו מקום שמאוד רוצה שנתחבר אליו. שנהיה קשובות. זה המקור של האושר, השמחה, הסיפוק והמשמעות. כשאנחנו מחוברות וקשובות לאותו קול פנימי, שכל הזמן מדבר אלינו. שמאמין בנו. שאנחנו כאלה טובות ונפלאות. גם כשאנחנו מצליחות וגם כשאנחנו נופלות. כמו אמא שמקבלת את בנה באהבה ומחבקת אותו גם כשהוא מלוכלך.

יש בנו קול פנימי שהולך איתנו לכל מקום, שלוחש לנו כיצד להתנהג בכל סיטואציה. מה נכון לנו ומה לא. והוא כל כך רוצה שנקשיב לו – לעצמינו, שנאהב את עצמינו. שנהיה בחמלה ואהבה עצמית גם שזה לא מצליח ולא מסתדר ואנחנו גם עוד לא יודעים איך.

בשיחת הדבר מלכות של פרשת ואתחנן. הרבי מדבר על נחמה כפולה. נחמה נצחית. בית מקדש שלישי שמחבר בתוכו את בית המקדש הראשון והשני.  הגאולה צריכה לבוא גם מצד העליונים וגם מצד התחתונים. כיום, הרבי אומר שהמטה כבר מוכן. העולם מוכן לגאולה. רואים זאת כיום שיש כל כך הרבה שיטות להתחבר לעצמינו , לאהוב את עצמינו. כולם היום מדברים על זה. (הגעתי לכנס- התוועדות חסידית. ועל מה המרצה החסיד דיבר? על לאהוב את עצמינו. שזה היה מדהים כיצד העניין הזה חדר לכל מקום) פותחו המון שיטות שמטרתן היא אחת: שנדע לאהוב את עצמינו.

יש הבדל בין קאוצ'ינג (אימון להעצמה אישית) בעולם לבין ההסתכלות של החסידות (וככה גם קאוצ'רים חסידיים מביאים את השיטה). בקאצ'ינג הכל מתחיל ונגמר באדם. ביהדות הכל זה הקב"ה. הרבי מחבר בין שניהם. שהיהודי זה בעצם הקב"ה. חלק אלוק ממעל ממש.

כשאני אוהבת את עצמי באמת. אני אוהבת את הקב"ה. כי אני אוהבת ומתחברת לחלק אלוק שבי.

ולאהוב את עצמי משמע לאהוב גם את הגוף שלי. הגוף הגשמי. לא רק הנשמה. לאהוב את החסרונות שלי. כי ככה ה' ברא אותי . ככה הוא רוצה שאעבוד אותו. עם היכולות, הכישורים והמגרעות שיש בי.

תעשו לעצמיכם טובה. כל אחת. כל מי שלא מרגישה שהיא מצליחה לאהוב, להתחבר לעצמה. שמרגישה חוסר חיבור פנימי. דבר שלרוב מביא המון קשיים בכל המישורים. זוגיות, ילדים, התקדמות אישית בכל תחום.

תחפשו את הדרך ללב שלכם. יש היום המון דרכים איך. רק צריך לדעת שזה קיים. שהמהות שלי קיימת בתוכי. לעיתים מכוסה אבק. הפרות ועומסים אבל היא ישנה.

כתוב ש"אין אסור מוציא את עצמו מבית האסורים" מי שזקוקה לעזרה שתעשה זאת. זה יותר שווה מבגד, תכשיט או כל דבר אחר. בהצלחה ובאהבה. ו.. גאולה קרובה. פרטית וכללית!!!

חיה אביטל

עוגת שזיפים קלילה

העוגה הזאת היתה צריכה להיות בכלל חלבית. עוגה עסיסית עם שמנת חמוצה וחמאה. בסוף בהשגחה פרטית ברגע האחרון היא הפכה לפרווה. חשבתי שתצא מן עוגת אמצע אבל היא באמת יצאה נהדרת. מתאימה בול לעונת הקיץ עם כל הפירות הנהדרים שיש עכשיו. מתוקה במידה עם חמצמצות קלילה של השזיפים ואוורירית ביותר.

מה צריך?

7 שזיפים אדומים וגדולים חתוכים לרבעים

כף ברנדי

2 סוכר וניל

4 ביצים גדולות

3/4 כוס סוכר

3/4 כוס שמן

כוס קמח

אבקת אפיה

כף קמח – לפזר על השזיפים שלא ישקעו.

אבקת סוכר לפיזור.

אופן ההכנה:

משרים את השזיפים החתוכים בקערה עם הברנדי. מפזרים סוכר וניל ומניחים בצד.

מקציפים  את הביצים השלמות עם הסוכר.. מוסיפים שמן את השמן, אחריו קמח ואבקת אפיה. מערבבים בעדינות לקבלת בלילה אחידה

מפזרים את כף הקמח על השזיפים ומוסיפים לבלילה. מערבבים בעדינות.

אופים בחום של 180 מעלות עד שהעוגה משחימה מעט.

מקררים ומפזרים אבקת סוכר מעל העוגה.

איפור שפתיים

הרבה נשים מניחות אודם על השפתיים רגע לפני שהן יוצאות מהבית, ומחזיקות אצבעות שהאיפור ישרוד לפחות עד שתגענה למשרד. אבל שתייה, אכילה, דיבור ויתר משימות היום מחריבות לאט-לאט את איפור השפתיים, בין אם נרצה ובין אם לאו.

נדמה כי כולנו היינו רוצות שהליפסטיק שלנו יחזיק מעמד לאורך כל היום מבלי שנצטרך לחדש אותו בכל פעם. למרבה הצער אין פתרונות קסם בתחום; יש כמובן את השפתונים העמידים, שמצליחים לשרוד כמה שעות על השפתיים, אך הם גם מייבשים אותן ומדגישים את החריצים בהן אבל יש כמה טריקים שכן יחזיקו את הליפסטיק כמה שעות, והנה הן לפניכן (יש שפתיים ששפתונים עמידים יחזיקו עליהן יותר ויש כאלה שפחות זה אינדיבידואלי)

על מנת לשמור על עמידות, חשוב להשתמש בעיפרון שפתיים-תוחם לתחום את השפתיים ולמלא אותם עם התוחם עצמו. מעליו שמים אודם באותו הצבע של התוחם, מעליו פודרה, מנדפים את השאריות עם מברשת גדולה ושמים עוד שכבה של אודם.

תוחם-עיפרון שפתיים הוא פחות מועשר בלחות, הוא יותר יבש לכן הוא גם יותר עמיד ואגב הוא נפלא לנשים בוגרות. חשוב לחמם את העיפרון על היד לפני השימוש כדי שימרח בקלות.

כשרוצים לתת אשליה אופטית ולהבליט את השפתיים שמים צבע בהיר על מקום גבוה.

לכן, שימי מעט מייקאפ בהיר מאוד מעל השפה העליונה ובטפיחות טשטשי היטב, זה יגרום להילה הטבעית שמעל השפתיים לבלוט.

עמידות- מה שבאמת נותן עמידות זה פודרה.וגם המבריק שנמצא בשפתונים העמידים הדו"צ

ועכשיו לפי סדר:

תוחם שפתיים על כל השפתיים ולא רק מסביב

אודם באותו הצבע

הרבה פודרה ולהעיף שאריות עם המברשת

שכבה נוספת של אודם

גלוס-מבריק על השפתיים לגימור מושלם

שימי לב בכל שלב את יכולה לעצור וזה יהיה מהמם. אני אוהבת לשים אודם כתום או אדום מעליו פודרה ולהשאיר ככה, זה נראה פחות עז, יותר מאט ויפיפיה.

שימי לב- הגלוס ירד בשעתיים הקרובות אבל הצבע ישאר.

שפתיים מחוקות:

כשאת מתאפרת באיפור עיניים מודגש חשוב מאוד לא להבליט גם את השפתיים, אלא לתת להם פחות מרכוז על מנת שיתרכזו בעיניים. אני אוהבת למרוח קצת מייקאפ על השפתיים ומעל לשים גלוס שקןף, זה יפיפיה טבעי ומחמיא.

אז זה להיום..

יש לך אירוע? לאחות או חברה?

התקשרי לקבל טיפים מקצועיים לאיפור עמיד ומושלם 052-7365770

בטור הבא בע"ה אעלה כתבה – ראיון בנושא החם ביותר

הפאה!

עם הפאנית רות גרשונוביץ אל תפספסי!!

אם יש לך שאלות מטרידות/מסקרנות שאת רוצה שנענה עליהן בטור הבא את מוזמנת לשלוח לי לכאן : [email protected]

להתראות לבינתיים

אריאלה דאשיף, מגזין עטרת חיה

טפח אחד מעל פני הקרקע

מתי הפעם האחרונה שעזבת הכל ופשוט פצחת בריקוד? אם התשובה היחידה זה "2 דקות בין השניצל לעוף בחתונה של השכנים", יש לך חשבון נפש לעשות. על ריקוד, נשים, גאולה ומה שביניהם | אריאלה דאשיף

הכתבה הזו נכתבת בתקווה שעוד לפני שתגמרו לקרוא אותה, לא תוכלו להתאפק ותפרצו במחול שמח לקבל פני משיח. נשים, ריקוד, גאולה – מילים שאי אפשר להפריד ביניהן והקשר שלושתן עוצמתי. ריקוד בכלל הוא עניין עמוק, ריקוד חסידי – עמוק עוד יותר, ונשים הרוקדות ריקוד חסידי זה יצירת גאולה להן ולעולם כולו.

"כשם שביציאת מצרים "מובטחות היו צדקניות שבדור שהקב"ה עושה להם ניסים והוציאו תופים ממצרים", כך גם בגאולה מגלות זה האחרון, שנשי ישראל הצדקניות צריכות להיות מובטחות ובודאי מובטחות הן שתיכף ומיד ממש באה הגאולה האמיתית והשלימה, ועד שמתחילות תיכף (ברגעי הגלות האחרונים) בהשירה ובתופים ובמחולות, על בא הגאולה האמיתית והשלימה" (דבר מלכות פרשת בא-בשלח).

למחול יש מעלות רוחניות גבוהות ביותר. אמר אדמו"ר האמצעי: "שמחת הריקוד באה מעצם שמחת הנפש בעצמותה ומהותה. כאשר תגבר השמחה על הדעת, עד שלא יוכל לעצור רוחו ולבו, ירקוד ברגל בהגבהת ראשו וגופו כאחד, ובזה תתמלא שמחת הנפש, ותערב לה ביותר".

אדמו"ר הצמח צדק אמר על מאמר חז"ל "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים" שהמחול הוא הריקוד במעגל, ולעתיד תהיה ההשפעה האלוקית בדוגמת מחול במעגל, שבו הרוקדים מישירים מבט אחד לשני וחגים בעיגול, בדומה לאור המקיף, כלומר שהריקוד יהיה במעגל עם הקב"ה, שהרי "ועמך כולם צדיקים", ונישיר אליו מבט, בפנימיות.

כותרת משנה

כשפוגשים את נעמי לנדסמן (64) ברחוב, רואים דמות של "רבנית"; נאה, מסודרת, אלגנטית ועדינה, לא יכולתן לנחש אילו רעיונות נרקמים במוחה.

לפני כתשע שנים, בכ"ח ניסן תשס"ט, נעמי השתתפה בכנס "הקהל" בהיכל התרבות בתל-אביב, בו דובר רבות על עניין השמחה וכיצד היא מסוגלת להביא את הגאולה ולפרוץ את גדרי הגלות. "יצאתי עם ההבנה, שההכנה לגאולה היא על ידי שמחה עוד לפני שהיא בגילוי ושצריך לעשות מעשה כדי ליצור את השמחה הזו. התחלתי בבית. עשיתי התוועדות-ריקוד לכבוד הגאולה עם כיבוד, שירים, ריקודים. משהו קטן. רציתי להמשיך הלאה אבל לא יכולתי בגלל אילוצים משפחתיים. בכל אופן הרעיון המשיך להתבשל לי בראש".

גברת נכבדה בת 64, הגיל לא מפריע?

"בכלל לא, ההפך. הילדים גדלו והיה לי זמן לארגן, לחשוב ולתכנן. לקחתי במיוחד בשביל זה קורס לקידום "עסקים שאינם למטרות רווח" שמסייע להגיע למצב בו העסק הופך לארגון שתומך בעצמו, תוך שימוש באמצעי המדיה החברתית."
בהמשך, נעמי נסעה לערבי הרקדה לנשים במקומות שונים בארץ, פיתחה קשרים, חקרה את השוק והכינה את הקרקע.

בחיים האישיים שלך, יש לך חיבור לריקוד?

"אני נהנית ממוזיקה, אבל החוש המוזיקלי שלי לא טוב, אני בקושי יכולה לשיר בלי לזייף" מחייכת נעמי. "אני לא טובה בכלל בריקוד והרגליים שלי לא עובדות בתיאום, אבל לפני שנים כבר דמיינתי שאנשים צריכים ללכת לשבת בקרנות רחוב עם כלי נגינה ותופים, לנגן ולשיר, ולהודיע לכולם שהגאולה קרובה! אז זה מעין המשך והתגשמות לציור שהיה לי אז".

אותו ציור הבשיל לכדי אירוע של ממש אותו נעמי אינה מסווגת כחב"די. המטרה שלה היא לאחד נשים מכל המגזרים בריקוד ושמחה כדי לקרב את הגאולה, כמו שהיא אומרת באחד מקטעי הקישור שלה בין נגינה לנגינה, בדברה על נחשון בן-עמינדב: "נשים יקרות, רק כאשר נקפוץ לים הוא אכן יקרע! בואו נתחיל כבר עכשיו לחגוג לשיר ולרקוד, ונגרום לגאולה לקרות!".
ואכן, לאירוע הגיעו נשים ממגוון זרמים, ספרדיות, אשכנזיות, ישראליות, סרוגות, מבוגרות וצעירות. היו גם כאלה שהיה להן קשה פיזית לקום ולרקוד, אבל בעידודה הן קמו ועשו את מה שיכלו; מחאו כפיים, זזו קצת ועודדו בקולן את הרוקדות.

מה היה הרושם שלך בתום האירוע?

"לא ממש יכולתי להרגיש את מה שהנשים הרגישו בזמן האירוע, אבל מהתגובות שקיבלתי אחר כך, הגעתי למסקנה שאני בכיוון הנכון. דברי הקישור נתנו מוטיבציה ושמחה, ותרמו לחוויה שרציתי להעביר. גם הרגשתי שהרבי יודע מה הוא עושה. כל מה שעשיתי זה להוציא לפועל את הרעיון של הרבי מה"מ באופן שבו הבנתי את ההוראה, וקיבלתי פידבק ממש נהדר מכל מי שהשתתפה.

בכלל, כל אחת יכולה לעשות מעין אירוע כזה אצלה בבית או עם חברות. וצריך לעשות את זה! לשמוח לקראת הגאולה זו עבודה שיש להשקיע בה – לא רק זמן ופעילות, אלא גם מחשבה. לצייר בדמיון את הגאולה לפרטים, כדי לשמוח באמת".

מחוללות בכרמים

כרמי-יוסף. מי אמר שעוד לא המציאו מכונת זמן? רק יורדים מכביש 44 לדרך העפר המובילה אל הכרם, וכבר כמו הציביליזציה מתפוגגת וחוזרים אחורה בזמן, אל ימי עמינו על אדמתו. אין חשמל, אין אספלט, אין אנטנות. רק הטבע ארצישראלי מסביב. זיתים, ארץ ושמים. זה המקום בו מתקיימים כבר שבע שנים אירועי "מחוללות בכרמים" בט"ו באב, ביוזמתם של ישראל-שי ויעלה קרביץ, זוג בעלי תשובה, שבבעלותם מטע זיתים בו גרו עד לא מזמן בתוך אוטובוס שדלתו תמיד הייתה פתוחה לרווחה, אולם כיום הם מתגוררים בנחלת הר חב"ד בקריית מלאכי.

מספרת יעלה: "אני מתופפת מגיל 13 על מערכת תופים. למדתי גם דרבוקה ותיפוף אפריקאי. לדעתי, תופים ותיפוף הם דבר מאד עצמתי, וראיה לכך היא מרים הנביאה המתופפת".

מה המטרה של אירועי ט"ו באב "מחוללות בכרמים"?

"המטרה היא לחדש ימינו כקדם; ליצור אווירה של אחדות מחבקת ומקבלת עם חוויה של קשר אל הטבע. פשוט להיות בשמחה פשוטה. אני רוצה לתת חוויה של משהו משוחרר, חסידי ומחזק. להיות בטבע, במטע, זה להיות בחדוות חיים. ומתוך השמחה האחדות הפשטות והאהבה מגיעים אל הגאולה".

איך עושים את זה בפועל?

"ההכנה מתחילה שלושה חדשים מראש. זו עבודה מאומצת מאד עם השקעה מרובה. צריך לארגן את השטח, לדאוג לגנרטור, תאורה, הגברה, רב מרצה ומתוועדת, נגניות, כיבוד ושתייה, פרסום ועוד. יש תכנית קבועה לאירוע. על הארץ פזורות מחצלות ועליהן כשמונים דרבוקות וכלי הקשה. לפסטיבל מגיעות נשים מכל קצוות הקשת היהודית, משום שמטרת האירוע הוא אחדות, שמחה ואהבה, אז הוא טוב לכולן".

הזוג קרביץ זוכה לתגובות חיוביות רבות ונשים מתקשרות ושואלות האם יהיה אירוע השנה זמן רב לפני. אחרי שמבינים את המעלה של הריקוד בקדושה על פי החסידות, קל להבין את ההתעלות שאחרי ערב שכזה, אבל ליעלה יש גם קבלות: "הייתה בחורה מכפר סבא שהייתה באמצע החיפוש הרוחני שלה. פגשתי אותה כשאירחנו בתי חב"ד בשטח. בהמשך, היא הייתה באה אלינו להתארח ולקחה על עצמה לעזור לנו בהפקה של אחד האירועים הראשונים של ט"ו באב. בעקבות זה, היא חזרה לגמרי בתשובה ואז ראיתי בברור – כשאת נותנת מעצמך לענייני הרבי, אז את נהיה 'של הרבי'.
ועוד סיפור: באירוע הראשון פרסמנו שאפשר לישון בשטח. שתי בחורות הגיעו עם אוהל. סידרו אותו יפה, היו, רקדו, נהנו ונשארו לישון. אחרי ה'אורות' של הערב, אחת מהן החליטה ללכת למדרשה ודווקא של חב"ד, והשנייה קיבלה על עצמה עול תורה ומצוות לגמרי".

ללא ספק, הגאולה היא רק מתוך שמחה. הייתן מתארות לעצמכן מישהו שיוצא לחרות וכולו שפוף ומתבכיין? זה יציאה מן הגלות רק בחיצוניות. ברוך השם שנתן לנו את הריקוד, לנער את עצמינו מן הקליפות ולטהר את הנפש.

נס במטע

לפני כ-5 שנים, ביום של האירוע של ט"ו באב, שעות ספורות לפני האירוע, ישראל-שי קרביץ נסע ללוד לקנות שתייה ועוד כמה דברים. בשטח נשארו שני בחורים שבאו לעזור. בעודו עורך את הקניות קיבל ישראל-שי טלפון בהול מן הבחורים: "יש אש במטע, השריפה מכלה את העצים מכל הכיוונים! מה לעשות? לבטל את האירוע? לעזוב את הכל ולרוץ לכרמי-יוסף?"
ישראל-שי החליט להישאר, להמשיך את הקניות ולסמוך על הרבי. זה הרי אירוע של הרבי, אז הוא וודאי יתקיים.

מן הכביש חזור מלוד לכרמי-יוסף נראה העשן המיתמר, וכשהגיע ראה שבשטח היו כבאיות שכבר סיימו את מלאכת הכיבוי, והאש שכחה. הנזק היה רב, עצים רבים עלו באש, אבל הפלא ופלא! אמנם כל העצים מסביב נשרפו, אבל האש לא נגעה כלל במתחם האירוע. שם הכל נשאר בשלמותו; הגנרטור, התאורה המחצלות, הפופים והכיסאות…הכל! על זה אפשר לומר: "אם אתה לא שם, אתה לא קיים". בסופו של דבר מה שנשאר לנו ביד זה מה שנתנו לרבי.

תיאום בין המוח לגוף

ריקוד הוא פעילות מהנה במיוחד שמעלה את דופק הלב ומאפשרת גם להתעמל קצת – בהיותה שורפת שומן ומחזקת את העצמות. בנוסף לכך, מדובר בפעילות חברתית הכוללת את כל היתרונות של יצירת קשר עם אנשים.

מספרת אדל-ליבא פולאצ'ק: "ידעתי שלעולם המחול יש סגולות תרפיה, ידעתי שהוא מעבר למה שאנו רואים בתנועה עצמה, אבל לא ידעתי עד כמה הוא גדול, עצום, ומלא בהשפעה, עד שנכנסתי אליו עמוק.

בתור ילדה בבית הספר היסודי, היו לי קשיים מאוד גדולים בלימודים ובחברה. אובחנתי כלקוית למידה כמעט בכל המובנים עם קשיי קשב וריכוז משמעותיים, אולם כשהתחלתי לרקוד פעם בשבוע למשך שעה בתוך שעות הלימודים בתיאום עם הנהלת בית הספר והפנימייה בבית חנה בצפת, בשיעור הבא פתאום התרכזתי, הבנתי יותר, יכולתי יותר.

לאחר שסיימתי י"ב, החלטתי ללמוד תואר בהוראת מחול במכללה דתית. נפתח לי עולם שלם של ריקוד שלא ידעתי עליו. ככל שהתקדמתי באותה שנה, ראיתי שאני משתנה לטובה, ב"ה. נפתחתי ליותר דברים, הצלחתי ביותר תחומים, בעבודות כתיבה, תקשורת עם אחרים, התארגנות, קואורדינציה, הכל הפך להיות יותר קל, איזה אושר! סוף סוף הרגשתי כאחת האדם. בתום שנה הבנתי שלא טוב לי בתור חב"דניקית ללמוד באותו מקום ועברתי ללמוד בכפר חב"ד, בשילוב שעות של מחול במסגרות כשרות וכן תרפיה במחול עם מדריכה פרטית".

הסיבה שהריקוד חולל שינוי שכזה אצל אדל ליבא נעוצה בכך שהריקוד דורש שימוש באזורים במוח שאינם בשימוש בזמן התפקוד הקוגניטיבי, אבל מצריך שימוש ביכולות שבאות גם עם החשיבה הקוגניטיבית. למשל, תיאום של מספר אלמנטים בו זמנית, תפיסת מרחב זמן, זכירת צעדים ועוד.

הריקוד משמש כאמצעי לשיפור גופני נפשי ותפקודי אצל מבוגרים וילדים אוטיסטים, מפגרים ונפגעי אלימות גופנית או נפשית ברמות שונות.

לכל אדם יש את ערוצי הביטוי המתאימים לו, ומי שמתקשה לבטא את עצמו בדיבור או כתיבה, הן מסיבות של לקות למידה או מסיבות של טראומה ואי יכולת רגשית להיפתח, יכול למצוא מזור על ידי המחול. יעזור השם ונצא כולנו מן הגלויות שלנו, מכל סוג שלא יהיו, בשיר, נגינה וריקוד, ממש כמו בבית המקדש.

עדכון חשוב לבנות נחלה: היום יתקיים המפגש בבית הספר ולא בבית אברהם כפי שפורסם. 

מחר ומחרתיים יתקיים המפגש כמתוכנן בבית אברהם. 

לצפייה בוידאו

ראש ישיבה בפתח תקווה גילה שיש בחור שנעלם כל מוצאי שבת והולך לראות סרט. הראש ישיבה מברר מתי מתחילה המכירת כרטיסים לסרט על מנת לערוב לו מאחורי הקיר. הבחור עומד ליד הקופות נבוך ומבולבל כדי להיכנס לאולם, ולפתע יוצא הראש ישיבה ומסתכל לו בעניים, הבחור רצה שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותו בפנים. ואז הראש ישיבה אומר לו: "קר עכשיו, מדוע אתה יוצא החוצה בלי מעיל? אתה עלול להצטנן" הבחור היה מבולבל. הראש ישיבה מוריד את מעילו ומלביש על כתפי הבחור. ואומר לו: "כשאתה חוזר לישיבה בלילה, תכניס את המעיל למשרד שלי". הילד יושב מול הסרט עם המעיל ונהייה לו חם, וקרוב לוודאי שכבר לא הלך לסרטים יותר.

בפרשתנו, משה מתאר את ההתגלות האלוקית על הר סיני, "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו". במעמד זה ה' 'קרע' את העולמות העליונים והתחתונים שמעלימים על האמת, וכך התגלה אלינו האור האלוקי, הקב"ה בכבודו ובעצמו. בכך נתן לנו הקב"ה כוח לבטל את הגבלות העולם ואת גדרי המציאות של הגוף ולגלות את הקדושה שבהם.

כך גם בחינוך ילדינו, עלינו להסתכל ולהתבונן על כל ילד בנפש האלוקית שבו, בערך האינסופי שהוא זך וטהור, אשר תמיד קשור למקור, לה' יתברך. לא משנה איך הוא נראה, איך הוא מתנהג, אם הוא מתנגד או מזלזל ,בעומק נפשו הוא רוצה להיות קשור, והוא חלק אלו-ק ממעל ממש. הסתכלות חיובית שכזו תחשוף יותר את מעלותיו וממילא יתמעטו העניינים שאינם טובים.

(מבוסס על לקוטי שיחות כרך כ"ד, עמוד 36, אג"ק חכ"ב ע' קצ)

להרצאות, סדנאות וייעוץ אישי: 054-9404776

רכישה מוגברת של כרטיסים לכנס הארצי של נשי ובנות חב"ד נרשמת במוקד המכירות בשבוע האחרון. אלפי נשים ובנות כבר רכשו כרטיסים לכנס הארצי של נשי ובנות חב"ד, המקומות באולם נתפסו מקצה לקצה, וכעת נמכרים המקומות ביציעים (גלריות), מקומות vip בזירה (אורקסטרה) ובזירה האחורית.

מי שטרם רכשה זאת מנצלת כעת את ההזדמנות בטרם יעלו המחירים – החל מיום שישי י"ב מנחם אב (4 באוגוסט) תחול התייקרות של 40 ש”ח בכל סוגי הכרטיסים.

רגע לפני שהמחירים עולים – אל תפספסי את המחיר הכי טוב הרגיל בשבילך, בכנס שכולו בשבילך.

בכנס:
בשבילך – שביל הברכה
בשבילך – אם ובת בשביל אחד
בשבילך – לכל אחת השביל הייחודי שלה
בשבילך – העצמה אישית בשביל מילוי המצברים
בשבילך – השביל אל הגאולה

כולנו נהיה שם, בכנס הענק – כנס הנשים והבנות הגדול בעולם!

הרבי האיר והעצים את מעלת הנשים וכוחותיהן, בביצוע השליחות המיוחדת להן. הרבי הוא שהקים את ארגון נשי ובנות חב"ד, עודד לאורך השנים את הכנסים הארציים, ושלח מכתבי ברכה למשתתפות הכנס הארצי, שנה אחר שנה. הרבי רוצה שנהיה כאן…

בכנס מחכה לך תכנית מרתקת, עשירה ומרגשת, בשילוב מולטימדיה מתקדמת, מופעים אומנותיים, הרצאות, ראיונות וסיפורים אישיים. חוויה עוצמתית שתלווה אותך לימים רבים.

לצד הכנס יתקיים יריד גדול ומכירה סינית גדולה ואטרקטיבית.

הכנס יתקיים בעז"ה ביום חמישי, ב' באלול (24 באוגוסט) בהיכל ארנה, ירושלים. רכישת הכרטיסים בעיצומה, באתר ארגון נשי ובנות חב"ד w-chabad.org.il  או במוקד הטלפוני 6226* בין השעות 9:00 – 19:00

למעוניינים בדוכן ביריד – 058-3322403.

כחמש מאות נשים כ"י השתתפו ביום העיון לכבוד יום ההילולא של האריז"ל החי באולם בית יגאל אלון בצפת .

לאחר חתימה על פ"נ, טעימות קפה ומאפה וסיור בדוכנים נפתח בחגיגיות המושב הראשון במופע העצמה, על-ידי הארת מעשי האישה היום יומיים באמצעות פנס אותו קבלה כל משתתפת בערכה. בסיום הפתיח הוצג קליפ שהופק במיוחד לאירוע הפתיחה חולק למשתתפות מכתבו של הרבי הריי"צ על תפקיד האשה וכן שי אישי תרומת 'סופר פארם.

לאחר מכן עלתה המנחה גב' דינה וילשנסקי תחי' שליוותה את האירוע מתחילתו ועד סיומו בדברי קישור ומסרים ענייניים ומאלפים. לאמירת פרקו של הרבי מה"מ הוזמנה גב' פסי פינסון, מפעילות נשי חב"ד.

הרבנית נחמה נוטיק תחי' ייחדה את דבריה לתפקידה של האשה בבית היהודי המקביל לתפקיד המקדש בעולם. כידוע נמשל המקדש לצוואר, עליו נאמר "ובין כתפיו שכן", וזו הסיבה שהוא במעלה ההר ולא בראש. הצוואר הוא ממוצע בין הראש לגוף והוא המעביר את החיות מהראש לגוף. כך המקדש שהוא מקום השכינה, מעביר את האור האלקי לכל העולם. ממנו יוצאת אורה לכל העולם.

כך בבית היהודי. הראש הוא הבעל והצוואר הוא האשה. אמנם הראש נעלה יותר, אך הצוואר הוא זה שמניע ומכוון אותו, כפי שנאמר: "איזו אשה כשרה, העושה רצון בעלה". מקיימת ומבצעת את הרצון שלו מחד, ומאידך עושה לו רצון, מכוונת אותו וגורמת לכך שיהיה לו רצון לדברים שצריך.

הרבנית ספרה גם על הרב פוטרפס שנכנס לבית של כפרי וראה על הקירות הרבה עיגולי מטרה ובמרכזם חץ. הוא שאל את בעל הבית איך הצליח בכל פעם לפגוע עם החץ בדיוק במטרה. הכפרי הסביר שקודם ירה את החץ ולאחר מכן צייר את העיגול. ההוראה בעבודת ה', שלמד מכך הרב פורטפס: בחיים צריך קודם לסמן את המטרה, לדעת לאן צריך להתקדם, ולאחר מכן לצייר עיגולים מסביב. עיגולים המסמנים את הדרך והאמצעים להשגת המטרה. אם המטרה היא בית חסידי שחדור בהתקשרות לרבי וחיות גאולתית, האשה מורידה זאת לפרטים. למעשה בפועל: לראות ביחד וידיאו של הרבי במוצ"ש, לספר ספור חסידי, לשמוע ניגונים, ללמוד עניני משיח וגאולה, וכדי שיהיה לילדים חיות ועונג בזה, להגיש להם כיבוד שהם אוהבים.

על גבי המסך הוקרנו דמויותיהן של מדריכות כלות מהקהילה, כשכל אחת בתורה הדגישה צד אחר בהלכות טהרת המשפחה, ומיד לאחר מכן בירך הרב ביסטריצקי שי' את המשתתפות והבהיר  הלכות בנושא הבית היהודי. במהלך הדברים שיתף בספור מדהים על מסירות נפשה של אשה קיבוצניקית מן השורה, שנאלצה לאורך זמן לעמוד בחזית מול בעלה, שהתנגד לכל דבר שריח של יהדות נודף ממנו.

האשה פנתה לרב ובקשה ממנו תוקע בשופר. הרב פנה לחבר-שליח על מנת שיבוא לביתם, מהלך חצי שעה ברגל, בראש השנה, כדי לתקוע בשופר.  הלך הבעל בעצמו לשליח ובקשו שילמדו כיצד לתקוע בשופר, כדי שיוכל להוציא את אשתו י"ח. אותו שליח ספר את הספור בבית הכנסת בראש השנה לפני התקיעות, וזה השפיע על חבריהם מהקבוץ שנכחו במקום לחזור הביתה ברגל ולא במכונית שבאו בה.

ראש העיר, מר אילן שוחט שי', בירך את המשתתפות ואת המארגנות על קיום יום עיון בנושא הבית היהודי. בעבר, כך ציין, נעשו הדברים בקצב איטי, והיה זמן להורים ולילדים לשבת ביחד, ללמד, לשוחח, לשתף. כיום הזמן מצטמצם והולך, וההורים צריכים לייצר זמן איכות עם הילדים. יום עיון בנושא זה מעניק אנרגיות וכלים להתנהלות נכונה מול האתגרים המיוחדים לדור זה, דור בו הילדים "עוקפים" את ההורים בתחומים רבים.

מר יוסף בן בסן, מטפל זוגי,  הבהיר מהי תקשורת נכונה, ומה עומד מאחורי קשיים בזוגיות. לדבריו העבר משפיע על ההווה, ולכל אחד יש חסכים שהוא מצפה באופן מודע או לא מודע שיתמלאו על ידי בן / בת הזוג. כל אדם זקוק להרגשה שהוא אהוב ללא תנאי, נחוץ – לפעולות שלו, לקיום שלו יש משמעות ובעל יכולות. קיים אצל כל אחד קושי להיחשף בחולשותיו, ולכן אינו מבטא בצורה ישירה את מה שחסר  או מפריע לו, אלא בצורה של פרובוקציה, הוא בא בטענות שונות. הדרך היא לברר למה הכוונה, מה המסר של הדברים. תקשורת ברמה הנמוכה מתבצעת כאשר מתייחסים רק לנושאים טכניים הנצרכים בחיי היומיום. צריך לקנות, להביא, להחזיר, לקחת, לתקן. מטבע הדברים מתמעטות המטלות כאשר גדלים הילדים ופורחים מן הקן, וההורים נשארים ללא נושאים לשיחה.

התקשורת האולטימטיבית היא ברמה של דיאלוג בין שניים. מקשיבים למה שלא נאמר, קוראים את השקט, הרווח שבין המילים. להמחשת הדברים הובאו דוגמאות וספורים אישיים של מטופלים שהגיעו אליו לייעוץ.

לאחר הפסקה קצרה במהלכה היטיבו הנשים את ליבן בארוחת צהרים, התכנסו הנשים למושב ב'. הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, בירך את המשתתפות ביום העיון המתקיים בסמיכות ליום ההלולא של האריז"ל, וציין כי  למרות ה"חושך" סביב יש תהליך של צמיחה שהחל מתקופת האריז"ל בה נפתחו שערי החכמה, וזה השפיע גם על המצאות וחידושים בעולם, כמו הדפוס, שגרם לפריצת דרך בהפצת המעיינות.

מר יעקב פלדמן, יועץ זוגי, פתח בספור מופת מהרבי שבדידו הווה עובדא: במהלך פגישה שהוזמן אליה רצה להביא עמדתו של הרבי בנושא. קמה לכך התנגדות מצד אחד המשתתפים בטענה שזה כמו קמעות וכו'. הוצע לו לפתוח באגרות קודש והוא החוויר למקרא מענה הרבי: כלך מלחשים וקמעות ויתחזק באמונה ובטחון בה'.

כמו כן ספר, כי אשה מסויימת פנתה אליו ואמרה שהיא חייבת להתייעץ איתו, ומדוע? משום שקבלה מענה באיגרות: להתייעץ עם הרב פלדמן.

בנוגע לתחום עבודתו בייעוץ זוגי, אמר כי מניסיונו, כל ויכוח הוא מאבק כוח. ניתן לנטרל זאת על ידי הכרה בלגיטימיות שבדברי הצד השני, זה מוביל לשיח ענייני על הצורך / הדעה של כל אחד מהצדדים, ולויכוח חדש, כל אחד רוצה שהצעת השני תתקבל.

בכל מקרה, ויכוחים צריך לנהל הרחק מאוזניהם של הילדים. גם אם מנהלים אותם בחדר הסמוך, הילדים שומעים זאת. בעצם הם שומעים הכי טוב מה שמדברים בחדר הסמוך. כך הוא למד אידיש והונגרית. יש לנצל את העובדה הזאת ולהפיק ממנה את כל התועלת. לשוחח על מעלות הילד וכשהוא שומע זאת זה מעצים אותו. לדוגמא: אם מנהלים שיח, האם אפשר לסמוך על בן ה-12 ולבקשו להוציא את הילדה מהגן, והאב אומר שעדיין לא, והאם אומרת, שהוא מאד אחראי ואפשר לסמוך עליו. הילד שומע זאת, וכשמבקשים ממנו, הוא מיד מסכים.

יש להמנע משיפוטיות וממתן פקודות. גם במקרה שילד מושעה מבית הספר, לברר איתו ולשמוע ממנו פרטים. לעתים הילד מושעה בעקבות אלימות כלפי חבר מבלי לשמוע ממנו הסבר למעשה. יתכן שהוא סבל מהצקות מתמשכות וזה היה המוצא האחרון עבורו. על ההורים לקבל אותו יפה, לתת לו לאכול, לשתות, לשבת איתו ברוגע, ורק אז לשוחח על המקרה. להקשיב לו עד הסוף, מבלי להכנס לדבריו,  ללא שיפוטיות. רק בסיום לשאול איך היה יכול לנהוג אחרת.

באופן כללי יש להרבות באמירות חיוביות, מחמאות, אך לא בצורה מוגזמת, כי זה לא יישמע אמין, ולא על תכונות או מתנות שקבלנו מלמעלה, אלא על דברים שעמלנו עליהם, על התנהגות / מעשה מסוים.

יום העיון נחתם בהצגה "שלם וחצי" על ידי תאטרון נשי יהודי, בנושא מלחמת הנפשות, הנפש האלקית והנפש הבהמית, כפי שבאה לידי ביטוי בתחום הזוגיות. מהשלכות העבר ודרישות האגו להשתחררות מעבדות וכבלי הנפש הבהמית ומעבר לשלטון יחיד של הנפש האלקית. הנשים צפו מרותקות בהתמודדות הפנימית, בקושי להכיל ובשיפוטיות כלפי תפקודו של הבעל, בחסכים מתקופת הילדות ובציפיות הגדולות בתקופה הראשונה של הנישואין, שהתנפצו מול הדרישות האינסופיות של חיי היומיום. מתוך הקושי צמחה התובנה, הראיה המרחבית והיכולת להכיל ולבנות מחדש. ההצגה לוותה בשירים (ווקאליים כמובן) תואמי תוכן והביצוע היה פשוט מושלם.

במהלך יום העיון ניתן שי ותודות לבנק לאומי שנתנו חסות לאירוע ולמאגנות המסורות מנשי ובנות חב"ד ונשי חב"ד הצעירות צפת. הרבנית חיה רחל הנדל, יו"ר נשי חב"ד צפת, ערכה סיום מסכת כנהוג בימים אלו וערכה מכירה של דולרים ופריטים מידו הקדושה של הרבי והרבנית. כמו כן נערכה התרמה לנשי חב"ד באמצעות הקדשות בלוח שנה לשנת ה'תשע"ח הבעל"ט.

בהגרלה לרבי זכתה הגב' מורניה עזרא תחי', שסייעה בהפקת הכנס.

הנשים יצאו עם כלים מעשיים ועם אנרגיות חדשות למילוי שליחותן העיקרית, להכין את עצמן ואת ביתן לקבל את הרבי שליט"א מלך המשיח תיכף ומי"ד ממ"ש.

קיץ. חם. צום. למי יש כח לבשל בכלל?

אפשר להכין ארוחה המורכבת מפירות (קערה של אבטיח/ ענבים) ירקות. אפשר לשלב סלטים עם קרקרים בייתיים ומטבל נחמד. קציצות צמחוניות קלילות או כל דבר שאינו דורש מאמץ רב מדי במטבח או ממערכת העיכול.

הפעם אני רוצה להציע לכם מתכון לסלט עדשים מעווולה. מתכון שגיסי המציא, והוא מבשל בחסד. אין לי מושג איך עובד הראש של אנשים שממציאים מתכונים. יש לי חברה כזאת, שכשאני מספרת לה על מתכון חדש היא מסבירה לי שיש לה כל כך הרבה רעיונות שהיא עוד לא מימשה את כולם. והכל טעים ובריא אצלה ומוגש בסטייל.

בכל אופן אצל ההורים שלי בבית כולם התלהבו. הילדים שלי אכלו את כל הצלחת וביקשו עוד! (טוב עשיתי לסלט קצת יחסי ציבור, אמרתי להם שזה סלט של הדוד שלהם והם כבר הסתכלו עליו אחרת. מה אמא יהודייה לא תעשה כדי שהילדים שלה יאכלו)

אפשר להגיש את הסלט חם (הכי טעים) או קר (לשבת נגיד). אנחנו אכלו אותו כארוחת צהרים קלילה ומשביע בליווי סלט עשיר.

לכל מי שמעקמת את האף. תאמינו לי זה טעים!!

סלט עדשים בסטייל

בצל גדול קצוץ

חצי חבילה עדשים ירקות מושרות שעתיים

3 גזרים חתוכים לקוביות

חופן פטרוזליה/כוסברה קצוצה

תבלינים לתחילת הבישול: קורט קינמון, חצי כפית כמון, חצי כפית כורכום, כפית אורגנו, פלפל שחור

תיבול לסוף הבישול: כפית מלח, לימון קטן סחוט, 1-2 כפיות דבש/ סוכר חום.

תוספות לסלט: בצל סגול או ירוק קצוץ, פטרוזליה קצוצה, כפית חומץ.

הוראות הכנה:

מטגנים את הבצל עד להזהבה יפה. מוסיפים את הגזר מטגנים כמה דק. מוסיפים את העדשים מטגנים ומתבלים בתבלינים לתחילת הבישול.

מכסים במים עד אמצע הסיר ומבשלים חצי שעה בערך או עד שהמים מצטמצמים כמעט לגמרי. מוסיפים את התיבול לסוף הבישול. מבשלים עוד כמה דקות ומכבים את האש.

לסלט הקר- מצננים ומערבבים עם התוספת.