הן מגיעות בהמוניהן, מרוגשות, סמוקות לחיים, מנסות להתמקם בקמפוס הענק..
ישנם כאלו שזו להן הפעם הראשונה. איזו חויה!
ביד אחת סוחבות מזוודה ענקית ועמוסה – שבועיים דורשים התארגנות אחרת מסתם טיול, וביד השניה שקית עם צידה שאמא דחפה להן ממש לפני היציאה.
נעים מאד: מפקדות הקעמפ האדיר 'אורו של משיח'- התשע"ז.
כן, גם הן מתרגשות.
כן, גם הן חוששות.
וכן, גם הן מחכות לפגוש ולהכיר את הבנות המתוקות שלכן.
עוברים הימי הערכות והשטח מוצף בחיילות: כל הגילאים, כל הסגנונות, מכל אזורי הארץ (אפילו כמה בנות של שלוחים),
האירועים רודפים זה את זה.
רצים ממסדר לתפילה, מתפילה לארוחה, מארוחה לפעילות, מפעילות לטיול, מטיול ל…. טוב זה לא נגמר..
ובין לבין פה למישהי כואב הראש, שם מישהי נפלה, ואחרת באה במרוצה לספר עוד מאורע "מסעיר" מאד שקרה.. ואחרת בכלל הצטיינה בתפילה!! מגיע לה על זה יחס מיוחד וישר כוח גדול!
והן עושות את זה. עם כל הלב והנשמה.
יש לי עצה בשבילכן אמהות יקרות:
זה לא חובה ולא פקודה (אפילו שאנחנו בקעמפ ;), פשוט עצה טובה J
כשאתן מגיעות ליום הורים, גשו למפקדת, תשאלו איך הילדה ולסיום תנו פתק קטן עם שוקולד.
אוהווו כמה שהיא תשמח! ותעריך.
לפעמים סתם לא חושבים על זה, אבל באמת שזה מוסיף המון.
כי כשיודעים להכיר טובה- הכל נראה אחרת.
בתפילה שנצליח להחדיר כמה שיותר רעבע וחסידישקייט באוצרות שלכן,
מפקדת אוהבת 3>
זמן הוא דבר יקר, אפשר לנצל אותו או שהוא פשוט יתנדף… הפעם אספתי כמה רעיונות פרקטיים שיעזרו לניצול נכון של זמן הקייץ,
הרעיונות האלו יכולים לעזור כמובן גם לשאר חודשי השנה העיקר שנשכיל לנצל כראוי את הזמן שנותר עד להתגלות!
דבר ראשון: לוחופש
הכיני לוח חופש גדול במקום בולט בבית- למשל על המקרר. הדביקי פתקונים עם פס דביק כך שתצא פריסה של כמה שבועות.
עכשיו את יכולה לרשום בלוחופש מה עושים כל יום.
יש שינוי בתוכנית? הורידי את הפתק ותלי פתק חדש. הלוח יעזור לך כאמא לשמור על ראש מאורגן ויזכיר לילדים שיש למה לחכות.
דבר שני: שעון שיארגן לנו את היום
למרות שבחופש הסדר יום מתבלגן, תחליטי על כמה דברים שחשוב לך שישארו קבועים (עד כמה שמתאפשר…)
למשל זמני ארוחות, זמן מנוחה לאמא, זמן התארגנות לשינה ושינה. ועכשיו צריך שעון פשוט שיזכיר לנו מה עושים ומתי,
צבעי בצבעים שונים את השעות שבחרת והצמידי מקראה לשעון.
הוא יהווה תזכורת לך ולכל באי הבית שעכשיו הזמן ל..
דבר שלישי: קופסת אמא נחה
לתת לעצמך זמן של מנוחה זה מאוד מאוד חשוב בשביל שתוכלי לתפקד טוב בשאר שעות היום.
השאלה איך מאפשרים לעצמנו לנוח בלב רגוע ובידיעה שהילדים עסוקים?
אז יש כמובן את האפשרות של בייביסיטר שתוציא את הילדים לגינה לשעה,
או סרט (אני פחות אוהבת את האפשרות הזו)
ויש אפשרות נוספת:
הכיני קופסה עם כותרת: 'אני עסוק כשאמא נחה'.
מותר להנות מהקופסא הזו רק כשאמא נחה מלאי אותה בכל מיני אפשרויות תעסוקה לילדים:
דפי צביעה, מדבקות, פלסטלינה, בובות אצבע, כל מיני הפתעות וצעצועונים מהכל בשקל, ספרונים.
ועכשיו – תני לילדים את הקופסא, הסבירי להם את כללי השימוש –
אסור לריב, מותר להנות מהקופסא רק כשאמא נחה.
כשאמא תקום מכניסים הכל לקופסא בחזרה.
מקווה שתצליחי לנוח!
אם הילדים שלך קטנים מידיי בשביל להשאיר אותם לבד עם הקופסא בסלון,
תני להם את הקופסא ונוחי לידם בספה, העיקר תנוחי וצברי כוחות 🙂
דבר רביעי ואחרון להיום: קופסת 'אני מנצל את הזמן'.
העיקרון של הקופסא הזו היא שאין כזה דבר 'אמא משעמם לי'
אלא יש – 'אמא אני לא יודע איך לנצל את הזמן שיש לי'
ולכן בקופסא נמלא כל מיני רעיונות לניצול זמן – משימות, משחקים, רעיונות למעשים טובים.
הקופסא תהיה במקום מרכזי בבית וכשילד מרגיש שהוא צריך עצה איך לנצל את הזמן שלו הוא יכול להוציא פתק מהקופסא ולעשות מה שכתוב בפתק.
הכנתי רשימה של מלא משחקים והפעלות שניתן לרשום בפתקים שנכניס לקופסא.
אם את רוצה שאשלח לך את הרשימה, שלחי מייל ל: [email protected]
בפעם הבאה אביא רעיון לשליחות שלנו עם המקורבות אז תהיי בהיכון 😉
ועד אז את מוזמנת לבקר בבלוג שלי
להתראות!
מדר
תעודת זהות
זהו חוג נשים ייחודי, המהווה מדגם מהימן לפסיפס החב"די הרב גוני. המרקם האנושי מאחד קצוות ומדגיש את נקודת המפגש בין נשים שונות, בגיל, בסגנון, בתחום העיסוק ובמוצא. החל מנשים ותיקות, שזכו להוביל את ארגון נשי ובנות חב"ד בשליחות הרבי, ממשיך בנשים חב"דיות מגוונות מכל רחבי הארץ, כאלה העוסקות בשדה החינוך, לצד נשות עסקים, פקידות ועקרות בית, סבתות ואימהות, צעירות ומבוגרות, וכלה בחברות הרואות את עצמן קרובות ומקורבות, אך עדיין אינן חלק מהקהילה החב"דית באופן רשמי.
המשותף לכולן, הוא נקודת החיבור הפנימית העמוקה לרבי, כפי שהיא מתבטאת ביחס של הוקרה ואחריות לארגון הבית הנשי: ארגון נשי ובנות חב"ד בארץ הקודש, הארגון אותו הקים הרבי בשנת הנשיאות הראשונה. בבחינת "כה תאמר לבית יעקב", כמו הקדימה שניתנה לנשים בערב מתן תורה, כך גם בשחר כינונו של הדור השביעי, ייסד הרבי את הארגון הנשי תחילה, עוד לפני ייסוד צעירי אגודת חב"ד. הקמת ארגון נשים הייתה צעד חלוצי של בשורה היסטורית, בשורה של אמון והעצמה בכוחה המכריע של האישה על עתיד העם, על הבאת הגאולה.
מאז הקמתו, החלה הפעילות לקרום עור וגידים, להסתעף לענפים שונים, בעידודו של הרבי, ועל פי תכנית העבודה שכתב לארגון.
הפעילות שהחלה בקטן החלה לגדול ולצבור תאוצה, ההיקף המקומי הפך לחובק קצוות ארץ…
מעגלי הנשים המתעצמים מהארגון שהקים הרבי, הלכו והתרחבו, ועודם הולכים ומתרחבים. אך אם אין קמח… אין תורה. בתקופות מסוימות, הושגו תמיכות כאלה ואחרות, עד שהנהלת הארגון מצאה את עצמה בפני שוקת שבורה. הבור ריק… אך את המנגינה הזו, מנגינת הפעילות הקדושה, כרצון הרבי, אי אפשר להפסיק. ולהיפך, הצורך גובר, מיזמים חדשים נבנים, ותכניות נוספות בשלבי פיתוח.
ובמקום שאין אנשים… יש נשים. נשים מסורות, מקושרות לרבי, שנרתמו בכל ליבן, בכל נפשן ובכל מאודן. זוהי מטרתו של חוג הנשים, המנדבות מממונן אחת בשנה, ובכך מחזיקות את הארגון ואת הפעילות הקדושה.
אבני יסוד
חוג הידידות נוסד בשנת תשע"ו. הקמת חוג הידידות הגיעה 'מלמטה למעלה'. ביוזמתה של הגב' רחל בולטון פנתה הנהלת ארגון לגב' שיפי נפתלין, בבקשה לרכז את חוג הידידות. שיפי נרתמה ליוזמה בכל הלהט, המרץ, המסירות והכישרון בהם בורכה. מסביב, היה מי שהרים גבה – בעידן רווי תרומות והתרמות, האם יימצאו הידידות… אך לא אישה כשיפי תירתע. היא ידעה: ברכותיו של הרבי חופפות על הארגון, על העוסקות במלאכה, וזכות נדירה לקחת חלק ושותפות בארגון אותו הקים הרבי בעצמו. חדורה בהתקשרות למשלח, החלה לפעול למען הארגון אותו הקים הרבי עבור קהל הנשים. ואכן, נשים רבות ייקרו את הזכות שנקרתה בדרכן, ולא החמיצו את חוט ההתקשרות שהושט לעברן. החוג התפתח, התרחב וגדל. החברות חשות את ברכת הרבי ואת הזכות הנפלאה לעמוד בשורה הראשונה בהחזקת המפעל הקדוש שייסד. רבות מהן ראו בעיניהן ברכה וישועה במשפחה ובעסקים, ובטוחות הן שזכו לברכה דרך הצינור עליו דיבר הרבי בהזדמנויות רבות – השותפות בפעילות נשי ובנות חב"ד.
משפט מפתח
"חובת נשי ובנות החסידים לעמוד בשורה הראשונה בכל מפעל של חיזוק היהדות" (היום יום כ"א
שבט) זו החובה שלנו, חובה שהיא זכות. כי מנגד – "הרבי לא נשאר בעל חוב".
לאורך השנה…
חוג הידידות הפך לחוג מגובש, משפחתי ומשפיע. זה התחיל ממפגשים ייחודיים ויוצאי דופן, מלאי תוכן מרטיט ומלכד, ויחד עם זאת עטופים בעטיפה המיטבית והמושקעת ביותר. בכל מפגש יש חידוש ובשורה. לצד ביקורים וסיורים מרתקים, הופכות הידידות לשליחות הארגון אל השטח, הן נפגשות עם שליחות הרבי ביישובים מרוחקים, נושאות רוח של חיזוק, העצמה והערכת הארגון לפעילות במסירות נפש, ומאידך, לומדות ומתעצמות מן העשייה המופלאה של השליחות. אלה הם מפגשים של אחדות חסידית מרגשת ומעצימה.
בנוסף, נערך באלול דאשתקד מסע תפילה מרומם ומיוחד, בהאדיטש, על ציונם של אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי.
באלול השנה ייערך מסע תפילה נוסף, הפעם לליובאוויטש.
הנשים שמאחורי הקלעים
מעל מאה – כן ירבו – נשים יקרות, חסידיות, נדיבות לב. המעגלים מתרחבים כל העת.
גם את יכולה להיות שם…
על כולן מנצחת הגב' שיפי נפתלין , רכזת חוג הידידות "הנשים מהשורה הראשונה".
רשות הדיבור
רשות הדיבור לגב' שיפי נפתלין:
"בקיץ הקרוב ייערך המסע המיוחד לליובאוויטש, ורבות מתעניינות מי יכולה להצטרף ואיך. לכן אני רוצה לספר, שכל אחת יכולה. כל מי שמצטרפת לחוג הידידות זוכה בזכות הזו, ובימים אלה מצטרפות חברות נוספות. גם את מוזמנת להצטרף באהבה. ליובאוויטש זו אהבה. הרבי הריי"צ מספר שהשם הזה ניתן למקום הודות למייסד של העיירה, רבי מאיר. אישיות שכולה אהבת ישראל בלתי מוגבלת הייתה לו.
כשחסידים נסעו לליובאוויטש, הם נסעו לרבי. וכשחברות חוג הידידות, נוסעות לליובאוויטש, מתחברות לשורשים, זוכות להשתטח על הציונים הקדושים – על ה"טיקט" שלהן רשום – נוסעות לרבי. כי חברות חוג הידידות נותנות את הלב – לרבי.
התמיכה בארגון נשי ובנות חב"ד, היא נתינה שרק מנסה להחזיר בתמורה לנתינה של הרבי אלינו, ולו במעט שבמעט. הרבי נתן ונותן לנו כל כך המון, לכל אחת ואחת, לכל אישה ובת,מקום כה מכובד, יחס של יוקר וחביבות, עידוד ותמיכה, ואינסוף אמון בכוח הנשי.
הרבי יסד עבורנו את ארגון נשי ובנות חב"ד.
חברות החוג הידידות, כידידות נאמנות, פותחות את הלב, ומחזיקות את הארגון, על פעילותו הענפה והקדושה, ארגון שאין לו כל בסיס כלכלי להישען עליו.
יש לו בסיס הרבה יותר עמוק ורחב – ליובא. אהבה. הלב שלנו, שיודע גם להחזיר לרבי על כל הנתינה.
לקראת המסע לעיר האהבה, יצאנו בקדם- מסע של פתיחת הלב. נותנים את הלב לרבי – מתגייסים ומגייסים (לפחות) עוד לב נשים לחוג הידידות. את מוזמנת לפתוח את הלב, להיות בין ל"ב המצטרפות שיגיעו אל ערש ולב החסידות – ליובאוויטש. אני מחכה לטלפון ממך… את מוזמנת להתקשר אלי אישית. שיפי: 050-6704139
אתמול היה עוד אחד מהימים האלה. הייתי חייבת להזכיר לעצמי שרציתי וייחלתי לזה כי אחרת אני שוב מתלוננת כמו פולניה. הרי כל כך רציתי שזה מה שיהיה. ביקשתי עבודה. ביקשתי לאמן נשים ונערות. ביקשתי למסור הרצאות ולהעביר הנחיות, והנה ה' שולח לי אותן ואותם בשופי.
אבל אני… כמו תמיד… מתלוננת. רצתי מייעוץ להנחיה וביקרתי בשלוש ערים ביום אחד. הכרתי שש בנות עם סיפורי חיים מרגשים ומרשימים בזו אחר זו. כן, כשיהיה לי את הזמן לכתוב… אספר את סיפורן.
תכל'ס, לא נותר אלא לחיות ולהודות על היום המבורך ולוותר על התלונות, העייפות והתשישות. זו הבעיה הגדולה שלנו. אנחנו רוצים משהו, אבל לא יודעים להודות כאשר אנחנו מקבלים אותו. זה מזכיר לי את הבדיחה המפורסמת על ההוא שחיפש במשך שעה ארוכה חנייה ברחובות תל-אביב. בצר לו, הרים ידיו לשמיים, והבטיח: אם רק תארגן לי חנייה, אחזור בתשובה שלמה… עוד לא סיים את דבריו והנה מולו רכב יוצא מהחנייה. והוא: תודה אלוקים, אל תדאג לי, הסתדרתי לבד…
—
הבוקר אני מכינה ארוחת בוקר, מציצה בהודעות ושומעת שיעור של פרשת פנחס. מה לעשות, חייבים מולטי-טסקינג אם צריכים להכין שיעור לרדיו ושיעור שבועי לחיילות מקסימות. אני מצליחה להתרכז בשיעור ונפעמת מהדרך בה הרבי מסביר את עניין הגורל וחלוקת הארץ. זה ארוך, אז הנה ההוראה לפועל:
תמיד, בכל עניין ונושא, ובפרט בענייני קדושה, יש לבצע את המוטל עלינו בשלמות בכל שלושת המישורים של מחשבה, דיבור ומעשה.בין אם מדובר בהכנות למטרה ובין אם כבר הגענו למטרה עצמה. זהו אחד המאפיינים של איש אמת הנקרא "פנימי", אדם השקוע כל כולו עם כל האמת במה שהוא עושה כעת.
לא אכנס לעומקה של השיחה ולדרך בה הרבי לומד מהפרשה את ההוראה הזו, אבל אביא את הסיפור הבא שממחיש את העניין: באחת ההתוועדויות הרגיש הרבי הרש"ב, שהבחורים מנגנים בחיפזון כהקדמה למה שיבוא אחרי הניגון – דברי החסידות של הרבי. הרבי הרש"ב הקדיש שיחה שלמה לעניין ובה הסביר שיהודי צריך לעשות כל דבר בעבודתו בשלמות, אפילו כאשר מדובר אודות עניין שהוא רק הקדמה לעניין אחר. "היכן שנמצאים – שם צריכים להיות … כל זמן שעוסק אני בזה צריך אני להיות בזה".
הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה , מנחה |
ליצירת קשר 054-9292901