השבוע בימים שלישי ורביעי נהננו עשרות מנשי חב"ד בצפת, מיומיים מלאים וגדושים בהרצאות סדנאות וחוויות בתוכן גאולתי מעשי.

במהלך הימים נהננו המשתתפות מהרצאותיהן של הרב אסף פרומר שהגדיר והסביר את הנושא, הרב זיו קצבי שהכניס את הנושא לתוך ביתנו, על חינוך ילדים בשילוב סיפורים חסיידים עם הרב מנחם מענדל פרידמן, לימוד מעמיק עם הרב שלום דובער וולף, לימוד שיחה בחיות עם הרב נחמיה גרייזמן, סדנאות לבחירה (הבחירה היתה קשה-רצינו להיות בשתיהן…) בין גב' רחל קעניג שנתנה טיפים מעשיים לטיפול בילדים ובין גב' איריס שופן ששחררה אותנו בתנועה ומחול.

הגב' עינת מרום נתנה עצות כלכליות בראיה גאולתית לבית והרב יוסף גינזבורג הסביר את משמעות דורנו ותקופתנו.

בנוסף התרגשו המשתתפות מוידיאו וירטואלי עם משקפות תלת מימד על בית המקדש, התוועדות חסידית עם גב' חיה ברכה לייטר והרבנית הנדל אל תוך הלילה ולמרות זאת קמו מוקדם לתפילת שחרית אצל רבי שמעון במירון.

שנזכה לראות ולחיות גאולה בפועל ממש.

ממשיכים את האור של רבקי: במסגרת מבצע החלוקה הגדול של נרות שבת קודש לעילוי נשמת החיילת בצבאות ה' רבקה ע"ה בת יבלחט"א ר' מנחם מענדל קורנט, תערך אי"ה מחר, יום שישי ר"ח מנחם אב, ההגרלה החודשית הראשונה בין הבנות שיצאו למבצע נש"ק בחודש תמוז. מבין המשתתפות, יוגרלו 2 ספרי חת"ת ו-2 ספרים של ספר המצוות מעור עם הטבעה של שם הזוכה.

לצורך ההשתתפות בהגרלה, ניתן להירשם עד היום (חמישי) בלילה דרך הנציגות בבית הספר, או להתקשר למס' טלפון ייעודי: 03-3077086.

מבצע החלוקה של מליון נרות שבת קודש, נערך בשיתוף פעולה בין כל בתי ספר חב"ד באה"ק בהתגייסות של תלמידות בתי הספר. מיום תחילת המבצע – ג' תמוז, חולקו באמצעות בנות חב"ד כמאה אלף נרות שבת קודש!!

קייטנות או קעמפים המעוניינים להצטרף לחלוקה ולקבל ערכות, ניתן ליצור קשר בפאל' (וואצאפ/SMS) 0533397706.

הרבה זוגות עיניים נצצו בערבו של יום שני שעבר, באולם שמחות צנוע במרכז הארץ. כל מי שנקלע למקום יכול היה לחוש בהתרגשות המיוחדת של באי החתונה. התרגשות החורגת מעל ומעבר לשמחה טבעית שפוקדת בני משפחה ובעלי שמחה בעתות שכאלו.

נתוני הפתיחה של הסיפור הנוכחי בלתי שגרתיים. הכלה היא בת לאב ערבי ואם יהודייה שהיא עצמה, בת לאב ערבי ואם יהודייה. מי שאינו בקי בנחישות של יד לאחים ובמוטו המוביל את כל אופי הפעילות העיקשת של הארגון, שלא לוותר על שום יהודי – יכול היה להרים ידיים מראש בייאוש. מה כבר ניתן לצפות מדור שלישי לטמיעה. אבל סייעתא דשמיא מופלאה שחברה לדבקות במטרה של הנפשות הפועלות ביד לאחים חוללה את הבלתי יאומן.

מ' שהתגוררה עם הוריה בעיר מעורבת ולמדה בבית ספר ממלכתי שבו למדו יהודים לצד ערבים, יכולה הייתה להמשיך בדרך בה גדלה מאז שנולדה. לבקשת חברה, אותה הכירה במקום העבודה, היא הסכימה ללכת איתה לסמינר של אחד מארגוני הקירוב, מתוך מחשבה שהדבר יהיה בעיקר לצורך נופש בלבד. אבל הכניסה לסמינר פתחה בפניה עולמות שלא היו מוכרים לה. ערב לפני סיומו של הסמינר, פתחה את סגור לבה בפני אחת המרצות וגוללה באוזניה את סיפור חייה הקשה: ילדות בשכונה ערבית והצקות בלתי פוסקות מצד המשפחה הרחבה והשכנים שכינו אותה יהודייה, למרות הוותק הכפול שצברה המשפחה בסביבה הערבית.

זה היה השלב שבו יד לאחים נכנס לתמונה לא לפני שמארגני הסמינר החליטו להפנות אל אנשי המקצוע את המשך הטיפול בבת ישראל שניצבה על פרשת דרכים. עובדת סוציאלית עתירת ניסיון מהצוות המקצועי של יד לאחים יצרה קשר עם מ' והציעה לה להיפגש. מ' נרתעה תחילה ואף סיפרה את הסיפור לאמה. האם ניסתה להניא תחילה את הבת מהצעד. אין סיכוי שיוכלו לעזור לך, אמרה לה בייאוש. אבל מ' החליטה להעניק לכך הזדמנות.

המפגש הוביל לסדרה של פגישות ושיחות נפש. מ' החלה ללמוד יהדות ברצינות כנה. ככל שהתקדמו הלימודים שלה היא התוודעה לאושר והעושר שמצפים לה בעם שלו היא שייכת. בהוראת הרבנים שנכנסו לתמונה, לנוכח כל כברת הדרך שעברה עליה מאז לידתה, עברה מ' תהליך השבה ליהדות בבית הדין ופתחה בחיים חדשים.

בשבוע שעבר, כאמור, ניצבה מ' תחת החופה לצד החתן, בעל תשובה ובן טובים, שבקול נרגש קידשה לנגד עיני הרב, העדים וצוות נבחר של פעילים, בני משפחת יד לאחים, כדת משה וישראל.

ביד לאחים אישרו השבוע את פרטי הסיפור המרגש והוסיפו ואמרו: "איננו מתכוונים להסתפק בהצלת הבת ועלייתה על דרך המלך. בסייעתא דשמיא לא נוותר עד שנצליח לברך על המוגמר". בכך ניתן רמז להמשכו של פרויקט ההצלה המשפחתי, שפעילי יד לאחים כבר עמלים עליו ואשר פרטיו טרם הותרו לפרסום.

בפרשת השבוע (מטות מסעי) מסופר על המסעות והחניות של בני ישראל במדבר כשהיו בדרכם לארץ ישראל.
כשנתבונן בפרשה, נבחין בכך שבני ישראל חנו זמן רב יותר מאשר נסעו. הרבי מלך המשיח שואל: מדוע אם כן שם הפרשה הוא 'מסעי' ולא 'חניות'?
ההסבר לכך כפי שמובא בתורת החסידות:
כאשר נשמתו של יהודי יורדת לעולם, עליה להיות תמיד במצב של 'נסיעה' ולא של 'חניה'. כלומר, להתקדם ולעלות מדרגה נמוכה לדרגה גבוהה יותר.
'נסיעה' אמיתית היא כאשר האדם מתנתק לחלוטין ממקומו וממצבו הקודם ולא חוזר אליו יותר.
לדוגמא: אדם שעישן סיגריות ועבר תהליך גמילה בו הפסיק לעשן, ולאחר תקופה חזר לעשן – אין זו גמילה אמיתית, לא רק שהוא לא התקדם, הוא גם חזר אחורנית.
גמילה אמיתית היא כאשר אותו אדם לא יחזור לעשן לעולם! זו התקדמות, 'מסע' אמיתי!

🔸 ואיך כל זה נוגע לחיי הנישואין?

בני זוג שהחליטו להקשר יחד למשך כל ימי חייהם, צריכים להתאמץ ולעבוד על מנת להתאים את עצמם ולענות על הצרכים של השני.
לדוג: לאישה חשוב שבעת שיחה בינה לבין בעלה, הוא יהיה קשוב אליה ולא יעסוק תוך כדי בדברים אחרים ובעיסוקים חשובים ככל שיהיו.
דוג' נוספת: לבעל חשוב שבעת חזרתו הביתה לאחר יום עבודה, אשתו תקבל אותו בסבר פנים יפות ובשמחה.
וכן עוד דוגמאות רבות לצרכים השונים הקיימים אצל כל אחד מבני הזוג….
כאשר בן הזוג לא מספק את הצורך המתבקש וחרף הניסיונות הכוזבים, הייאוש מתחיל לחלחל ולפגוע, והאדם מנסה להשלים עם המצב הקיים (בטענות שאי אפשר לשנות את בן הזוג, שהרי כבר ניסו כמה פעמים ללא הצלחה).
מצב זה נקרא 'חניה'.
בני זוג 'חונים' מרגישים מחנק פנימי שפוגם בקשר הזוגי.

נסיעה אמיתית היא כאשר האדם משתחרר לחלוטין מהמצב הכבול בו הוא לא מאמין בשינוי ובכך שיכול להיות אחרת, והרבה יותר טוב.

🔸 אז איך עושים זאת בפועל?

אחת הדרכים היא למצוא הזדמנות מתאימה, ולשבת יחד לדבר בזמן נוח ורגוע.
לתת את האפשרות לכל אחד להסביר את התחושות והרגשות שהוא חווה כאשר בן הזוג מתנהג בצורה המסויימת. ולפרט מה מרגיש כל אחד כאשר בן הזוג נשאר בהתנהגותו הנוכחית ולא מנסה לעשות שינוי, יחד עם כל זאת – לנסות להבין לעומק מה הסיבות שקשה לבן הזוג לשנות את דפוס ההתנהגות.

רק התנהלות באופן של 'מסעי', השתחררות לחלוטין ממחשבות מקובעות ועבודה בפועל, מביאה אותנו לארץ ישראל – לחיי נישואין שמחים ומאושרים.

שבת שלום!
〰
הרב אבי זילברמן
יועץ נישואין בוגר י.נ.ר. ומנחה קבוצות
054-2161528

https://lp.vp4.me/8fef

"הגעתי עם מזוודה קטנה ביד, חזרתי הביתה עם מזוודה פנימית גדושה. חומר למחשבה, כוח לעשייה וכלים לשדרוג"

"חוץ מהחוויה המרוממת בפני עצמה במשך היומיים הללו, נטענתי באנרגיות לאורך זמן, להשקיע ביקרים לי מכל"…

"שילוב מדויק של הרצאות, סדנאות ותכניות מרתקות, במגוון נושאים נרחב – וכל זה ביומיים שהם "מעט המכיל את המרובה". בדיוק מה שאני צריכה!"

זהו מדגם קטן מן התגובות הרבות על ימי העיון והנופש המסורתיים בנושאי הבית היהודי. כמדי קיץ מתקיימים במלון ניר עציון ימי העיון והנופש המבוקשים, המעשירים את הנשים במגוון נושאים חשובים ומעשיים. השנה, יתקיימו ימי העיון והנופש בדגש על הרחבת מעגלי קהל היעד: כל אישה, בכל גיל, בכל שלב בחיים – מוזמנת להתרענן, ליהנות ולהתמלא בהעצמה. מגוון הנושאים מעניק מענה בכל מעגלי החיים הנשיים: תקשורת זוגית, חינוך ילדים, טהרת המשפחה, פסיכולוגיה, תזונה ובריאות, כלכלה נבונה ועוד. זוהי הזדמנות חווייתית לנפוש, למלא מצברים וליהנות בצוותא אם עם בנותיה, אחיות וחברות, שליחות ומקורבות.

ההרשמה בעיצומה לימי העיון, שיתקיימו בימים ראשון – שני, ג' – ד' באב (15 – 16 ביולי) במלון "ניר עציון".

הרישום במשרד נשי חב"ד – 03-9606142, או באתר הארגון

שליח הרבי בשכונת פלטבוש מניו יורק הרב יוסף ויגלר יהיה הנואם המרכזי בשלושת ימי העיון לנשים של 'אור-חיה' שיתקיימו בשבוע הבא.

במרכז 'אור חיה' בירושלים נערכים בימים אלו לקראת שלושת ימי העיון המסורתיים של הארגון שיתקיימו גם השנה בתשעת הימים בין התאריכים ד' מנחם אב לו' מנחם אב. ימי העיון המסורתיים מתקיימים מידי שנה וכוללים שלושה ימים עמוסים של הרצאות במגוון נושאים ובהם משתתפות למעלה מ-1,000 נשים מכל רחבי הארץ. האירוע יתקיים באולמי גוטניק, בית הדפוס ירושלים כמיטב המסורת.

מהנהלת המרכז העולמי נמסר שאורח הכבוד של התוכנית השנה יהיה הרב יוסף ויגלר מנהל בית חב"ד פלטבוש שמגיע בפעם הראשונה למסע הרצאות בישראל. הרב ויגלר נודע כנואם בחסד המרתק את קהל שומעיו ברחבי בתי חב"ד בניו יורק. מאות סטודנטים כמדי שבוע מגיעים לשיעוריו בשקיקה. הרב ויגלר ילווה את כל ימי העיון במגוון הרצאות.

"בכל שנה אנחנו שמחים לארח מרצה בלעדי עולמי וחושפים אותו בפני הקהל בימי העיון" אומרת לנו הגב' דניאלה גולן יו"ר המרכז העולמי. "החידוש של השנים האחרונות שאנחנו משקיעים רבות גם בקהל הנשים הצעיר במגוון הרצאות מותאמת בשבילהם", מסביר לנו גולן.

מלבד ההרצאה המרכזית של הרב ויגלר, צפויים להשתתף מבחר מרצים  מרחבי הארץ ובינהם: הרב יעקב גולשמיד, מראשי ישיבת תו"ת המרכזית, הרב שניאור אשכנזי, רב בית הכנסת המרכזי בראשל"צ, הרב דב הלפרין משפיע תות"ל אלעד, הרב סענדי וילשאנסקי. לצד הרבנים המרצים ינאמו הגב' יפה קדוש, הגב' אתי בורכוב, הגב' רחל קעניג, והאמנית הציירת אורית מרטין. 

עמדנו יחד שבעים בנות בתור עליה למטוס, והתרגשנו מאוד! זהו זה, הרגע הגיע! אנחנו טסוווות (סלפי:)). "טיערע ברידער" מתנגן לי בראש, השיר שחזר על עצמו רוב הנסיעה מצפת לשדה, השיר ששרו חסידים ראשונים בדרכם לרבותינו נשיאנו ועכשיו גם אנחנו בדרך.

עלינו למטוס ושאר הנוסעים מסתקרנים לראות קבוצה כה גדולה של בנות ומתחילות השאלות: מאיפה אתם? -מצפת. ולאן אתם טסות? לכמה זמן? -לאוקראינה וצרפת לחמשה ימים. מטעם מה? בית הספר?- כן אנחנו מבית חנה צפת. וזה פרס על מבצע שהיה השנה. מה המבצע? -לימוד על הגאולה. – אהה אז אתם בטח מחב"ד?

אלו היו לרוב השאלות שקיבלנו. עשינו קידוש ה' גדול.

עד שנגיע לאוקראינה אפרט לכם קצת על המבצע. המבצע "להבין לימות המשיח" הוא לכיתות י'-י"ב. במבצע למדנו ענייני גאולה ומשיח שכללו לימוד בע"פ במשך השנה שיחות של הרבי וענינים בחסידות הקשורים לגאולה ומשיח. פעם בשבוע היה לנו שיעור ועליו מבחנים. היו התוועדיות מידי חודשיים, ראינו סרטונים של הרבי ולקחנו החלטות מידי שבוע. כל אלה זיכו אותנו בדולרים ומי שאספה מספיק דולרים (1,580) זכתה לטוס – ולמרות כל העומס לימודים היינו בערך 70 בנות!

—–הודעה ברוסית—- הגענו לאוקראינה!! אז דבר ראשון – סלפי:) ואז נוסעים לניעזין לאדמו"ר האמצעי, אוטובוס מקרטע, מרגיש יותר כמו סוס ועגלה. הדרך לא סלולה ומלאה בורות וקפיצות ואנחנו מרגישות כמו בסיפורים של פעם. בדרך ניגנו את הניגון הא-קפלה (המקהלה של אדמו"ר האמצעי) ונכנסנו לאווירה.

ניעזין.

נטלנו ידיים והתיישבנו לכתוב פ"נ. ניגון ההשתטות מתנגן מהפלפאון… "לכבוד כ"ק אדמו"ר האמצעי"…

דפקנו. נכנסנו. דממה. יחידות. נכון, מסביבך עוד שבעים בנות אבל את, ביחידות. רק את ואדמו"ר האמצעי. האדמו"ר האמצעי שאת מכירה מכל הסיפורים מגיל קטן אך בעצם בכלל לא מכירה… אבל עכשיו, עכשיו אולי את מכירה קצת יותר.

הספקתי לסיים את כל המענה לשון ואת התהילים של כל המשפחה.. וזהו כבר צריך לעזוב. מתי פעם הבאה אני אהיה כאן? לא יודעת. אבל המדרגות היורדות לחדר הקטן עם שתי המצבות הלבנות ואווירה רצינית, חרוט לתמיד בזכרון.

ממשיכים לקרטע להאדיטש. הבנות מרוגשות, נוסעים לאדמו"ר הזקן! הבטן כבר מתחילה לזמזם, ביחד עם הרעשים של האוטובוס אבל הנסיעה עוד ארוכה.. ב"ה כשהגענו השלוחים -משפחת סגל מפולטובה (עיירה שעה וחצי מהאדיטש) קיבלו אותנו בצורה מהממת, והכינו עבורינו סעודת מלכים.

בלילה ירדנו לציון. בדרך לציון -הליכה של כחמש דקות- ניגנו קצת את ניגון ההשתטחות. תוך כדי הליכה אמרתי לחברות – תחשבו שפעם את הדרך הזאת עשו חסידים ראשונים – אולי ר' הלל מפאריטש וחסידים נוספים הלכו בדרך זו להשתטח אצל אדמו"ר הזקן. ופתאום הרגשתי זכות, לא בגלל שאנחנו הולכות באותו שביל שהם דרכו בו, אלא כי אנחנו ממשיכי דרכם, החסידים האלה היו בדורות קודמים, עכשיו מי ממשיך אותם? מי מגיע מארץ רחוקה לבקר את הרבי? אנחנו. בדרונו אנחנו החסידים, אנחנו חסידי חבד של היום- כפשוטו. תמיד מסבירים לנו את זה וזה כמו סיסמא, אבל כשמרגישים את זה באמת.. האמת זה קצת מלחיץ. זו אחריות. אבל גם זכות גדולה.

עם המחשבות האלו בראש הגענו לציון, הרגשתי קצת פחד. אני לא מוכנה מספיק. החלטנו ללמוד חברה ואני פרק בתניא לפני שנכנסנו שנהיה קצת יותר מוכנות. כתבנו פ"נ, ואני, קצת רועדת, דופקת ונכנסת שוב ליחידות השניה לאותו יום. הפעם אצל מייסד חסידות חבד! שוב דממה, מתח, אבל שמח, הגענו לסבא שלנו, לאדמו"ר הזקן.

התחלתי לקרוא את המענה לשון.. תוך כדי הבנות התחילו סדר ניגונים ואני חושבת שזה היה השיא. לעמוד אצל אדמור הזקן ולנגן סדר ניגונים. מכיוון שהיה ליל י"ב תמוז שרנו ניגון הכנה וד' בבות..

קשה לתאר ד' בבות בי"ב תמוז אצל אדמו"ר הזקן אבל דמיינו, שבעים בנות עומדות ושרות, וכאן, ממש כאן אתנו נמצא אדמו"ר הזקן… מצמרר. אנחנו שרות ונכנסות עמוק לתוך הניגון ולא רוצות לגמור, לא רוצות לשבור את הרגע הזה, רוצות להישאר כאן לנצח. כאן במקום שנעלמים הספקות והשאלות והכל נראה כ"כ ברור ומואר, כאן במקום שאת מרגישה מחוברת למי שאת באמת, מרגישה קרוב כל כך למקור, לאמת, לאלוקות, לרבי.  ממשיכות לנגן ולבקש ולבכות… די אנחנו רוצות גאולה. ממשיכות בסדר ניגונים ומנגנות את הבינוני של אדמו"ר הריי"ץ, היום חג הגאולה שלו, ופתאום אני מרגישה שהוא נמצא אתנו בחדר. עולות לי דמעות לעיניים, אמרתי לו רעבע למה לכל הרעביים יש חג גאולה? חג שהם נגאלו וכל החסידים זכו שוב להתראות עם הרעבע? 27 יום היה המאסר וחסידים לא ראו את הרעבע, מה אתנו?? 24 שנים!! גם אנחנו רוצות חג גאולה. שנוכל סוף סוף להתראות עם הרעבע שלנו!! אנחנו רוצות גאולה! עכשיו!! למדנו, הפנמנו, אנחנו מוכנות. בבקשה גם לדור שלנו מגיע חג גאולה!!

—-

בוקר י"ב תמוז.  אחרי אוכל, מקלחות ושינה בהאדיטש. נסיעה ארוכה (שמונה שעות) לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, בדרך הספקנו להתפלל, להתוועד, לנגן, להחליט החלטות וללמוד על סנגורם של ישראל אליו אנחנו נוסעות.

אחרי ארוחה והתוועדות מושקעת מהשלוחים משפחת טאלער ונימוי הלכנו לבית החיים, שרובו צמחיה, ובזמן האחרון מגלים שם את המצבות שהוזנחו שנים רבות ואנחנו מתפלאות מהגודל של הקהילה שפעם היתה כאן. הגענו למקום החדש שלא מזמן גילו ששם הציון האמיתי של ר' לוי יצחק. אין הרבה מה לראות רק שטח אדמה שמסביבה גדר, אבל את יודעת שכאן נמצא ר' לוי יצחק מברדיצ'ב. חילקנו פעמיים את ספר התהילים. רוח נעימה.. ומתבוננות, מהרהרות, נזכרות בסיפורים של ר' לוי יצחק, ומבקשות שוב, שוב בריאות, שוב הצלחה, שוב משיח.

ושוב נוסעים- מקפצים, הפעם למעז'יבוז', העיירה החסידית הראשונה. כבר מאוחר בלילה, מותשות, עייפות אבל גם מרוגשות. הבעש"ט! ממנו הכל התחיל! הגענו וקודם כל הלכנו למלא בקבוקי מים וקצת לשתות מהמעיין של הבעש"ט. אחר כך נכנסנו לציון, רוב הזמן היינו לבד רק הקבוצה וניגנו ניגונים… שוב הרגשה מיוחדת ושוב מתבוננות, מבקשות וממלמלות תהילים.. ולאט לאט המקום מתרוקן ואני נשארת כמעט לבד, ממשיכה להתבונן, לבקש. ניגשתי אל הקבר, ובשקט לחשתי לבעש"ט – אמרת לכשיפוצו מעיינותך חוצה אז יבוא משיח. אז אני רוצה לומר לך שהפצנו. חב"ד בכל העולם הפיצו. זיהו הופצו המעיינות. בבקשה תלך להיכלו של משיח ותודיע לו שגמרנו. אנחנו מוכנים. בבקשה.. שוב ושוב אמרתי לו זיהו כבר מתאיים שנה אנחנו מפיצים, עשינו את העבודה. וחיכתי.. חיכתי שיבוא המשיח, ועדיין מחכה…

השעה התאחרה ועלינו לאוטובוסים בדרכינו לשדה התעופה. ישנו באוטובוס, רק פעם אחת נתקענו בבור בדרך וב"ה הגענו בשלום לשדה.

י"ג – י"ד תמוז. המרנו לצרפת. לחוות את מהפכת הרבי בצרפת מקרוב. ביקרנו במוסדות חב"ד בפריז שמונים קרוב לאלפיים תלמידים. זה המחיש לנו את האמרה שאמרה הרבנית לשלוחים בפריז "אנחנו זרענו ואתם קוצרים".

ביקרנו בבית כנסת שמקובל שביקרו בו האדמו"ר המהר"ש, הרש"ב, הריי"ץ וכמובן הרבי. ביקרנו בעוד בית כנסת ששם הרבי התפלל כל יום במשך השנים שהתגורר בפריז. שם הוא גם מסר שיעור גמרא, מסופר שלא היה לא את הגמרא המסוימת שאותה לימד אז הוא לקח גמרא אחרת וכאילו הקריא מתוכו למרות שבעצם לימד הכל מהזיכרון. שם רקד בשמחת תורה שעות לניגון אחד – "על הסלע הך הך". נכנסנו לחדר קטן מלא ספרים בו היה הרבי לומד. אוויר של קדושה. היינו ברובע היהודי ומחוץ לבית בו התגוררה הרבנית חנה במשך שלושה חודשים.

ישנו  בצרפת שני לילות – בסמינר בברינוא. כאן בצרפת היה גם גשמיות, התקלחנו (גם כשהיה חושך ומים קפואים, אבל זה חלק מהחוויה) אכלנו, טיילנו, ונהננו מאוד (הספקנו גם קצת לישון). היינו במגדל אייפל ועשינו שייט בנהר בפריז, היינו בקניות ובפראק יפה והכל היה מהמם וכמובן הסלפים חגגו מתמיד.. למרות הכל כולן הסכימו שצרפת נראתה אחרת אחרי תחילת המסע המרומם באוקראינה, התפלאנו מעצמנו שמגדל אייפל לא כל כך הלהיב אותנו (לפחות לא כמו שצפינו). וגם כאן המשכנו ללמוד ולהתוועד.

בלילה האחרון היתה התוועדות סיום מהממת. תוך כדי הרב סיפר לנו סיפורים על דולרים שלו מהרבי שנתן לאנשים. כמובן שאחרי זה לא נתנו לו לצאת בלי לתת לנו דולר. אז היה לנו שם הגרלה על דולר. סיום מרגש למסע מרגש. ולמחרת ט"ו תמוז כבר יצאנו לשדה, חוזרות לארץ.. המסע מאחורינו אבל נשאר עמוק בלב, רגעים שלעולם לא נשכח. ובעזרת השם בזכות הלימוד שלנו לגאולה, הבקשות שלנו והפצת המעיינות, נזכה ממש עכשיו להתראות עם הבעש"ט, המגיד וכל הרביים. ונזכה לחגוג את חג הגאולה האמיתית והשלימה!!

לרכישת כרטיס הקליקי כאן