"אנשים לא משתנים", היא אומרת לי בייאוש. "אני כבר לא יודעת מה לעשות איתה. לפעמים אני זועקת מי יושיע את הבת שלי, מי יציל את הבית שלי. מרגישה כאילו שהוא עולה בלהבות". רגינה שולפת עוד ממחטת נייר ועוד אחת, מקנחת ומסתירה את עיניה ולי לא ברור אם הבושה היא זו שהורגת אותה או חוסר התקווה.

בת כמה הבת שלך אני שואלת שוב לוודא שהבנתי נכון, ורגינה כאילו מפחדת לומר את המספר המפורש. היא שולפת פסוק מתוך פרק מ' בתהילים כדי שאבין ש"הילדה" תיכף חוגגת ארבעים… מצבה (שלא האימא) כל־כך נואש וברור לי שאסור להגיד לה ברגעים אלה שום דבר. גם לא משהו כמו "תראי כמה נחת הייתה לך כשבתך חיתנה", "ראיתי תמונה מטכס ההשבעה של הנכד המוכשר שהיא הביאה לך".

במקום זאת אני חושבת איך לנסח את המשפט הבא: "את נלחמת בטחנת רוח. היא כבר לא ילדה. בעצם היא ילדה מבוגרת וגם אם לדעתך היא עשתה טעות (פעמיים) והתגרשה למורת רוחך. את ובעלך (שיחיה) סבים לנכדים מקסימים מאבות שונים. מובן שאת רוצה שהיא תהיה יותר… תהיה פחות… תקשיב לך יותר… תדבר פחות… תעשה יותר או פחות…

"את הרי למדת, העמקת, התקדמת ואת יודעת לבטא את עצמך ולגלות את רצונך, אלא שזה לא עוזר וגם לא יעזור. פשוט תפסיקי לבקש את זה ולייחל לזה. תהיי מי שאת, תמשיכי להשפיע עליה כבוד ואהבה, זה כל מה שהיא צריכה. היא בתך ולא משנה באיזה גיל או מצב משפחתי היא נמצאת. היא לא זקוקה לתוכחה, בטח לא להטפות מוסר ואפילו לא לדברי חסידות נעימים ורכים ככל שיהיו לך להגיד. תני לה את המתנה הכי גדולה שאימא יכולה לתת לילדיה. תני לה מרחב וכבוד ויותר חשוב – תני לה אהבה. זה כל מה שהיא צריכה.

"לא תשני אותה כבר בגילה המבוגר. תמשיכי לבדוק ולברר עם עצמך איך להיות ולחיות את חייך. זאת דרך חדשה לגמרי עבורך, זאת דרך שתוביל אותך להזדמנות שנייה וטובה עם ילדתך. רק ככה תוכלו לגלות האחת את השנייה ומי יודע, אולי בדרך הזאת תגלה גם היא את הגאולה הפרטית שלה".

—

ברגעים האחרונים של הגלות, כאשר הגאולה אמורה להגיע בכל רגע, על כל אחד ואחת לעשות כדי לפעול זאת. כדי להבין איך מתכוננים לגאולה צריך להבין את משמעות השם "גאולה", משום שהשם של כל דבר בלשון הקודש מבטא את תוכנו האמיתי. למרבית הפלא ואולי לא, המילה 'גאולה' מורכבת מהמילה 'גולה' בתוספת האות א'. האות א' רומזת על הקב"ה שהוא "אלופו של עולם", ועל ידי עבודתו של היהודי בגלות "להכניס" לעולם את הקב"ה הוא הופך את הגולה לגאולה.

אבל לכאורה גולה וגאולה הם שני דברים הפכיים לגמרי. לא? אלא שהגאולה אין פרושה לבטל את המציאות שהייתה לפני כן בגלות, אלא לשחרר את כל מה שהיה לפני כן בגלות, באופן שכל הדברים החיוביים שהיו בגלות נשארים גם הלאה, אלא שמתבטל מצבם הגלותי – ההסתר על מציאותם האמיתית והפנימית. לכן המילה גאולה כוללת בתוכה את המילה גולה – בגאולה יהיה לנו גולה בתוספת גילוי אלופו של עולם.

בפרקי אבות (שהתחלנו ללמוד בשבוע הקודם) כתוב "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה". מעבר למפורט בטקסט, המשנה רומזת לנו שנזכור שפרט לאדם ולאלופו של עולם ישנו דבר שלישי – מציאות העולם… ה' רוצה שנפעל בתוך המציאות ונעשה אותה משכן לשמו ית'. לכן הגולה היא חלק מרכזי בגאולה.

—

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ושדרנית רדיו | http://www.miri-mychoice.co.il/

בעיצומם של ימי ספירת העומר, זו ההזדמנות להוריד את האפליקציה של ספירת העומר, ובה כל המעלות הנדרשות בשביל חסידי חב"ד.

הנוסח המלא של ספירת העומר בכתב ברור, תזכורות בלילה ובבוקר, הדגשת ה'ספירה' וה'מידה' בכחול, אפשרות להפעיל ולכבות את התזכורות,

כל אלה יעזרו לך לספור בקלות.

אין תזכורות בשבתות ובחג, דיפדוף לימים הבאים/הקודמים, כפתור לשיתוף האפליקציה עם חברים, וכן שיתוף הנוסח המלא, וללא פירסומות.

להורדת האפליקציה

לתרומות לחצי כאן

בוקר פסחי, ילד מתוק בן ארבע ניגש לאמו בתחנונים: "אמא…אני רוצה תפוצי'פס, אני כבר לא יכול להתאפק וחוץ מזה כ–ו–ל–ם אוכלים 'תפוצי'פס' בפסח רק אנחנו לא!"

אמו מנסה לשכנעו ב"ממתקים פסחיים", לנסות עוד קצת להתגבר…כי נותרו יומיים לחג.

אך הילד בשלו…

אמו התחילה להרהר שמא היא דורשת יותר מידי? הרי הוא רק בן ארבע…ותכל'ס זה באמת לא כזה נורא תפוצ'יפס בפסח.

"יודע מה?" הציעה, "נכתוב לרבי – אם אתה יכול להתגבר או שלא ואז כן לתת לך תפוצ'יפס"

מדהים! הרבי כתב, שישנם חושים אותם רואים וישנם כוחות נסתרים ככוח החשמל – שאיננו רואים אך רואים בתוצאותיו.

כך גם ביהודי, לכל יהודי ישנם כוחות גלויים ונסתרים. מתי הנסתרים מתגלים? כשמתגברים…

האם הסבירה את תשובת הרבי ושאלה: "מה אתה אומר? אתה מסוגל להתגבר ולגלות את הכוחות החבויים בך?"

"כן אמא, אני יכול! אבל בשבת תתני לי שני תפוצ'יפס על ההתגברות, טוב?"

"אין בעיה נסיך, אפילו שלוש".

לאחר הסיפור עם בני הקט, חשבתי עלינו… כאמהות, כמה התגברות חג החירות טומן בחובו עבורנו?

השכם בבוקר, הקטנים צועקים ממיטותיהם: "אמא–קום, טול דיים" ואת רק רוצה להסתובב לקיר ולהמשיך לנמנם עוד קצת… אולי זה חלום, אך הקריאה השנייה לא מותירה לך ברירה… בוודאות את מבחינה שנשמתך חזרה לגופך לעוד יום פעילות אינטנסיבית עם המתוקים.

הידיים לא מפסיקות לקלף, וזאת כל יד מעידה בחיתוכים החתומים עליה. ואז לשמוע את "אמא אני רעב" אחרי חצי שעה מהארוחה עליה טרחת שעתיים…

קריאת "אמא משעמם לי" נשמעת כל בוקר. "מה עושים היום?", "בואי נלך ל…." (וכאן מגיעה רשימת הרצונות, שאיפות, השוואות עם טיולי החברים…)

ואת מנסה בין הבישולים, לניקיון, להרגעת זאטוטים – לנסות לחשוב על אטרקציה מגוונת שתספק את כל טווח הגילאים – בין שנתיים ל–12 ו…שכולם ייצאו מרוצים.

את אמורה להיות גם מפיקת תוכניות חברתיות בחופשה…

וב"ה בשוך הבלאגן, את נזכרת בסימנים ובהשגחות הנפלאות שה' מראה לך בחיים כמו ב'חדר בריחה': יש להבחין בצבעים, בסימנים ולהמשיך הלאה, לחידה הבאה להגעה למטרה – ולענייננו הגאולה. עלייך להקשיב לכל מה שה' מראה לך: כמה טוב שיש משפחה, למי לטרוח, בשביל מי לקום בבוקר, למי לתת ולהעניק.

ותוך כדי לזכור תמיד, ש"ה' ניצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו ומביט עליו"… לא סתם פרק מ"א בתניא נלמד בשיעורי החת"ת היומיים בפסח, שלא נשכח – שה' איתנו, בסירים, בבישולים, בניקיונות, עם הילדים, באירוח המקורבים, בהשכבת הילדים וגם עכשיו בשגרה הברוכה.

מה שבטוח – יצאנו ממצרים, אנחנו לא אותו דבר לפני ואחרי החג.

(אין ספק שלכל אמא יהודיה ה' מעניק צל"ש!)

יצאנו אחרת, קצת יותר מתגברות, סבלניות, מאופקות…

צמחנו בדרגה, גם אם עדיין לא בפסגה.

לא בכדי בפסח מתחילים לספור ספירת העומר, כנראה עבודת המידות הנדרשת בחג עוזרת לנו לפסוח בדילוגים מעל הכוחות הגלויים ולהגיע היישר לכוחותינו הנסתרים – ואיתם להביא לחירות אמיתית.

לחיים לחיים! שנזכה מתוך שמחה להגיע ולחוש בגלוי את החלק אלוקה ממעל ממש שבנו, כל שנייה בחיינו.

היום שישה עשר ימים לעומר.
גבורה שבתפארת.
נפלאות בעבודה פנימית.

הגבורה שבתפארת היא הדיוק של האהבה. אהבה חסרת גבולות יכולה להסב נזקים גדולים בדיוק כמו גבולות חסרי אהבה. וכאן באה מידת התפארת לעזרתנו בהיותה שילוב של רחמנות, אחדות ואמת פנימית, אינטואיציה גבוהה לפעול לאיזון שבין האהבה לבין הביקורת והגבולות. תרגול חוזר ונשנה של האיזונים הללו יהוו תשתית איתנה למערכות היחסים שבחיינו.

החוויה היומית:
בדקי האם את –
מרוב קירבה מנסה לכפות את דעתך?
מרחמת על קרובייך ואוהבייך עד כדי ביטול צרכייך?
עוזרת ומרחמת על כל העולם ואשתו ושוכחת את בני ביתך?
מרחמת על רחמנים או על אכזרים?
מרגישה מנוצלת לעיתים?
נוטה לעשות דברים מוגזמים עד כדי מזיקים מרוב אהבה?

בברכת קיץ בריא ושמח!
מירי שניאורסון
מרצה, מנחה, מאמנת נערות ונשים ושליחה בתקשורת.

054-9292901
http://www.miri-mychoice.co. il/

המרכז הרפואי "שמיר" קמפוס אסף הרופא: החזר מונית לכל יולדת.

חרדות וחששות, מלווים את היולדת לעתיד, בימים הסמוכים למועד הלידה. כל אישה גם אם לילדים, שאין זו הלידה הראשונה שלה, מחפשת את השקט והשלווה, על אחת כמה וכמה שמדובר בלידה ראשונה. את רוצה להבטיח לעצמך להיות בזמן הלידה מוקפת בצוות הרפואי המקצועי ביותר והמנוסה ביותר. צוות רפואי רגיש לצרכים הייחודים שלך היולדת החרדית, בלי לוותר על הפן המקצועי והניסיון. בימים אלו חשוב להפיג את כל הטרדות הנוספות. לא אחת היולדת מוצאת את עצמה מתלבטת איך להגיע לבית החולים. אנחנו במרכז הרפואי "שמיר" מבקשים לחסוך ממך את כאב הראש המיותר הזה, ומתחייבים להחזר מלא של המונית שמביאה אותך ללידה במרכז הרפואי שלנו.

"לקראת הלידה, מצאתי את עצמי מתלבטת איך להגיע לבית החולים. בתוך כל הלחץ של היממה שלפני הלידה, מצאתי את עצמי עושה חישובים של כסף כמה תעלה לי המונית. ואם זה לא המועד של הלידה אז אני אשוב הביתה ובפעם הבאה אשלם שוב למונית", מספרת יוכבד ר. "אחד הדברים החשובים אחרי המקצועיות והיחס של בית חולים, שאני באה ללדת אני יכולה לפרגן לעצמי מונית, בלי לחשוב 'רגע כמה זה יעלה'. אני רוצה לבוא בראש שקט ללידה", הדגישה.

על פי בדיקה מקצועית, המיקום האסטרטגי של המרכז הרפואי 'שמיר', הינו בית החולים הקרוב ביותר לריכוז החרדי בעיר בית שמש, וביתרון של קרבה על מרבית המרכזים הרפואיים המעניקים שירותי רפואה וילודה לתושבי העיר מודיעין עילית.

מחלקת היולדות במרכז הרפואי "שמיר" היא מחלקת יולדות מהמקצועיות ביותר בישראל. את הניסיון שרכשנו במשך שנים רבות, אנחנו מעמידים כיום לרשותה של היולדת החרדית. אנו מבינים את הדרישות הייחודיות של המגזר החרדי, ולא חוסכים במשאבים ומאמץ להבטיח את הצרכים של היולדת החרדית. הצוות המיילדות קיבל הדרכה מקצועית, שמנחה אותו בכל הקשור לצרכים הייחודים למגזר. הנהלת בית החולים מעמידה לרשות היולדות אוכל כשר למהדרין. המעטפת של המרכז הרפואי זכתה להשקעה מיוחדת, כדי להבטיח את שהותה של היולדת ובני המשפחה. הנהלת בית החולים ורב המרכז הרפואי, לא חסכו במאמץ כדי להשלים את הקפת בית החולים בעירוב ברמת כשרות מהודרת ביותר בהכשר ועד העירובין בבני ברק.

רב המרכז הרפואי 'שמיר' הרב הראל פדידה: "כל יולדת חרדית שמגיעה למרכז הרפואי יכולה להיות סמוכה ובטוחה כי כל דרישותיה ובקשותיה בנושא הכשרות וכדומה, ובנושאים נוספים הקשורים לאשפוז במרכז הרפואי, יקבלו את המענה המיטבי ביותר והמהודר ביותר. גם יתר המאושפזים במחלקות האחרות במרכז הרפואי, יזכו לקבל מענה לכלל הדרישות שיעלו בנושאים הלכתיים וכדומה".

מנהלת המרכז הרפואי 'שמיר' ד"ר אסנת לב ציון: "אנחנו במרכז הרפואי, לא חוסכים במאמץ על מנת להתאים את בית החולים לדרישות ולסטנדרטים ההלכתיים המחמירים ביותר של המגזר החרדי. כחלק מתפיסת עולם שרואה במגזר החרדי בכלל וביולדת החרדית בפרט, ציבור הזכאי לשירות הרפואי הטוב ביותר".

תראי, גם אני לפעמים מתביישת ופועלת על עצמי התגברות, זה קורה לכולנו.

כשהייתי נערה ריכזתי את פעילות צ"ה ביישוב נחליאל, הסדר היה שבסוף הפעילות, לאחר אמירת 12 הפסוקים, הייתי מחלקת לכל הילדים סוכריות על מקל,

קראתי לסוכריות מקרופונים. היינו נעמדים כולם על הכיסאות ועם ה'מיקרופונים' ביד, מכריזים 3 פעמים יחי אדוננו. כל הילדים חיכו בעיקר לשלב ההכרזה עם ה'מקרופונים'

ואני לא אשכח את הפעם שליוותה אמא אחת את הילד שלה לפעילות, וכל אמירת הפסוקים הייתי בהתלבטות פנימית, להכריז היום יחי עם הרמקולים או שלא

מה האמא הזו תגיד? בסוף, ב"ה התגברתי, והכרזנו כרגיל. והאמא? תופתעו אבל למרות המטפחת המתנחלת שלה, יצאה בהתלהבות מהפעילות ושבוע אח"כ הגיעו יותר ילדים בזכותה!

היצר תוקף דווקא בדברים שהכי חשוב שנעשה, הוא לא רוצה שנעשה אותם כי הם באמת חשובים והם אלה שיביאו את ההתגלות

ובנושא משיח הוא עושה הכל כדי לתקוף כמה שיותר, מבפנים ומבחוץ (אני מבינה אותו, הוא לא רוצה למות… אבל אנחנו כן רוצות שהרוע יבטל כבר מהעולם ולכן מתגברות).

בנושא הזה למדתי על בשרי שאנשים באמת מכבדים אותך כשאת לא מתביישת בעצמך ובמה שאת מאמינה בו והם מקבלים ממך יותר דווקא כשאת מראה חוזק ועוצמה.

את לא שנוררית! מה כן?

אוקי, אני רואה עלייך שהפנמת, את כבר לא מתביישת לפעול.

אבל יש דבר אחד שאת עדיין כן מתביישת לעשות, נכון?

להיות 'שנוררית', לבקש כסף, תרומות לפעילות…

מה, איפה כתוב בהגדרות תפקיד של שליחה שהיא צריכה להיות 'שנוררית'?

זה באמת לא נעים… ושליחה היא לא 'שנוררית' אבל היא כן צריכה לפעול לביסוס כלכלי של הפעילות שלה.

בדיוק בשביל זה הכנתי לך מפה עם ארבעת היסודות שאת צריכה לבנות בשביל לבסס את המצב הכלכלי של השליחות שלך.

וזה ממש לא דורש ממך להיות 'שנוררית'!

המפה הזו פתוחה להורדה עכשיו בחינם באתר שליחות אפקטיבית אבל רק עד ראשון הקרוב – ל' ניסן.

אז אם המצב הכלכלי שלכם בשליחות לא מדהים, אל תפספסי את המפה שתעשה לך סדר בראש בדיוק במה להשקיע בשביל לא להיות 'שנוררית' אומללה.

נסיים בסיפור קצר על אחד מראשוני השלוחים שעוד שלח הרבי הריי"ץ לניו הייבן, ר' משה יצחק ע"ה הכט.

באחד המכתבים ששלח לרבי כתב "שהרבי יעזור ויעשה הכל…"

ענה לו על כך הרבי מה"מ:

""טרם יקראו ואני אענה" – מכבר עשיתי כעצתו ונשלח לשם הר"ר משה יצחק שיחי' העכט –

וכנראה ממכתבו זה ומהקודמו עדיין אינו מכירו, ואת הכוחות שניתנו להנ"ל

ועכ"פ (=ועל-כל-פנים) ישתדל להכירו עתה, ותומ"י (=ותיכף-ומיד) ישתנה הכל: המצב רוח, הבטחון בהשם, השמחה היום יומית וכו' וכו'. אזכיר עה"צ".

זוהי תשובה מטלטלת! הרבי במילים אחרות אומר לו, אתה לא מודע לעצמך! אתה חושב שאין לך כוחות לפעולה הנצרכת בשליחות? להרים את הפרויקט? אתה כנראה לא מכיר את הכוחות של עצמך, חביבי.

בואי נפנים את זה: זכינו להיות בתפקיד, ויש לנו כוח לשליחות הזו, פשוט ניזכר במהות התפקיד שלנו, נזכור שאין מה להתבייש בתפקיד החשוב הזה, נכיר את הכוחות שלנו והכל ישתנה.

ביישנות? רק בהתאמה לתורה!

" . . בשנים מקודם היו כאלו שהיו מתביישים לדבר על-דבר-זה (=טהרת המשפחה), וכבר הורנו הנסיון שבלעומת זה מדברים ומדפיסים ענינים של נבול פה וכו' וכו'. ועוד מקבלים אותות הצטיינות פרייזן בלע"ז (וע"ד הצחות י"ל שקרוב ללשון פריצות). וכשבאים לדבר בהענינים הנוגעים בנפש להורים ולילידיהם וכו' – הרי כאן בא הלעומת זה הנקרא "דער קלוגינקער" ומזכיר על מדת בני ישראל שהם ביישנים, והאריכות בזה אך למותר.

ולהעיר מהגמרא… בהשלשה מדות (ר"ת גב"ר) שנצטיינו בהם בני ישראל, הנה רחמנות וגמילות חסדים הם בתולדה מימות אברהם אבינו, מה-שאין-כן ביישנים שנעשו רק בזמן מתן תורה (אשר בזה מתורץ הדיוק הנפלא בתניא סוף פרק א' שמזכיר רק רחמנים וגמ"ח, ולא ביישנות, ואין מסיים אפילו בתיבת וכו', והטעם הוא כנ"ל), ומוסר השכל הוא לכולנו, שביישנות צריכה להיות מתאמת להמושבע ועומד מהר סיני שבשם ניתנה לבני ישראל, ולולא זאת הנה ישראל הם דוקא עזין שבאומות (ביצה כה, ב)".

(אגרות קודש כרך ו', א'תשצג)

בהצלחה!

נחמה

נ.ב. אל תפספסי את המתנה שהכנתי לך – היא נמצאת באתר שליחות אפקטיבית להורדה בחינם רק עד ראשון הקרוב ל' ניסן!

https://www.effective-shlichut.com

חמישה עשר ימים לעומר
חסד שבתפארת

נפלאות בעבודה פנימית

מתחילות שבוע שלישי של ספירת העומר במידת החסד שמבטאת אהבה שנוצקת לתוך היופי שבמידת התפארת. האיזון בין האהבה למשמעת יביא לאיזון בכל מערכות היחסים מכיון שהוא מכיל מימד שלישי- האמת שבליבך. על ידי ענווה וויתור על האגו מחד, בשילוב עם הצבת גבולות מאידך, אפשר להגיע להתרוממות נפש לתפארת ולאחדות וקירוב לבבות.

החוויה היומית:
בדקי האם את –
משתלטת או מתבטלת?
שופעת חום ואהבה?
משתמשת תדיר במידת הרחמים?
מזדהה ויוצרת הזדהות?
והכי חשוב – כשאת בנתינה, האם את עושה זאת מכל הלב או עם פרצוף חמוץ???

שבוע וחודש טוב ומבורך!