זה עתה באנו מחג החירות. חג שמסמל בין היתר את הכוח הנשי הטמון בנו – נשות ישראל. אותן תעצומות הנפש שהביאו לגאולתו של עם ישראל כולו, וזאת למרות הדיכוי הנורא שחוו. אותה עוצמה נשית לא נשארה מאחור והיא מלווה אותנו עידן ועידנים עד היום, על אף הקשיים והאתגרים איתם אנו נפגשות בחיי היום יום, "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים ובזכותן עתידין להיגאל".
הרבי מה"מ, שבי"א ניסן חל יום הולדתו, הביא גאולה למעמד האישה. הרבה לפני שקמו ארגוני נשים אמריקניים הקים הרבי אחד כזה ייחודי לנשי חב"ד, בכך המשיך את פעולות כ"ק אדמו"ר הריי"צ, וזה בניגוד למגזרים חרדיים אחרים, בהם לא היה נהוג להעמיד את הנשים ב'פרונט'. הרבי מוביל קו ברור מאוד ביחס לנשים היהודיות, דואג שיגיעו לקדמת הבמה וישתמשו במיטב כוחותיהן וכישוריהן בפומבי. אפילו כינה את האישה החב"דית 'חסידה' ולא 'אשת חסיד', כנהוג בחצרות החסידיים השונות.
סוגיית ה'העצמה הנשית' מעלה נושא שלא יורד מסדר היום הציבורי כבר שנים וגורר סערות רבות בארץ ישראל ובעולם – "הפמיניזם" – חזון לשוויון מגדרי עבור שיפור מצבן ומעמדן של הנשים.
שוחחתי על הנושא עם מפתחת שיטת "תעצומות" הגב' רחל בולטון ואשת התקשורת הגב' דנה ורון ועל הקו שמוביל הרבי ביחס לנשים היהודיות, האידיאל לשלב בין מסורת עתיקה לריאליזם עדכני והאם יש חיה כזאת 'פמיניזם יהודי' בלי לשאוף לפרוץ את גבולות ההלכה. גירל פאואר כשר למהדרין!
מוסי ג'רופי
***
בוחרת? בת חורין!
"בזכות נשים צדקניות נגאלו… ובזכותן עתידין להיגאל" – לנשות ישראל חלק נכבד בהוצאת העם מעבדות לחרות, והתנהגותן משמשת דוגמא בכל הדורות, כיצד באות לידי ביטוי אותן עוצמות נשיות שמובילות לחרות בתקופתנו?
רחל: "נשות ישראל במצרים לקחו אחריות, הן לא קיבלו את גזירת פרעה כ"כזה ראה וקדש". מרים לקחה אחריות וניגשה לאביה המנהיג, עמרם, ואמרה לו 'פרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות'. הוא הוריד את מורל העם ומעשה זה קשה אף יותר ממעשה פרעה. אם נבחן את המילים 'אחריות' ו'בחירות' נמצא שתמונה בהן המילה חירות. כאשר אני עושה בחירות נכונות, כשאני בוחרת לקחת אחריות מבלי להאשים, אני מביאה לעצמי חירות.
"כשהבעל מדבר אלייך בצורה לא נעימה" מדגימה רחל מתחום הזוגיות "ואת בוחרת לקטר, האם זה מה שיגרום לו להתחיל פתאום לדבר אלייך יפה? ממש לא. איזו אחריות אם כן יש לך בסיטואציה כזו? את יכולה לבחור להיות הקורבן או לבחור לומר לו שתשמחי אם הוא יבחר לדבר איתך בדרך אחרת. האחריות שהאישה לוקחת היא הנאמנות לעצמה, היא לא מזלזלת בעצמה ולא מוותרת על עצמה, אך גם לא מקטרת, כי לקטר זה לרצות שמישהו יעשה משהו, למלא את משבצת 'הקורבן'.
בני ישראל במצרים הרגישו 'קורבן' הם לא האמינו שביכולתם להושיע את עצמם. בשביל להיגאל הם הוצרכו לעשות פעולות, לקחת אחריות ולא רק לחכות. גם אנו, הנשים, לא צריכות לקבל את המצב כמו שהוא או להאשים – זה משאיר אותנו במצב סטטי. להאשים זה לומר 'אני לא יכולה לבחור' אני רק תוצאה של הבחירה של השני. לכן, את מתבקשת להיות בבחירות, את יכולה לבחור, לבחור לקחת אחריות, רק כך תגיעי לחירות!".
לצאת מהבית?
"אין לנו יותר מהתקופה הזו כדי לראות כח נשי מהו" אומרת דנה שבאה בעיקר מעולם התקשורת ופוגשת לא מעט נשים מוכרות מהעולם החרדי ובכללן מחב"ד, שעוסקות בתחומים שונים. "ישנה עשייה רבה בקרב הנשים החרדיות. כיום, נשים יוצרות, מפרנסות, לוקחות צעד אחד קדימה את כל נושא הפעילות לא רק בבית אלא גם בחוץ. הרבי, חוד החנית, הוביל מהלך ברור ומהפכני בכל הקשור לעוצמה נשית וכח נשי. בשונה מהמגזר החרדי, הרבי פתח את האפשרות לבנות ללמוד, לדעת מה להשיב, ואדרבה בגלל רוחות הכפירה הנושבות בחוץ, הן חייבות את הכח הזה מתוך התורה".
ישנו דיסוננס, לכאורה, בין האידיאל הנדרש "כל כבודה בת מלך פנימה" לבין המציאות של נשים בעמדות מפתח ובכלל בפעילות ציבורית.
"יש שיר שנקרא 'אשת חיל', הוא נכתב לפני הרבה דורות" אומרת רחל בחצי הלצה "כתוב בו 'ממרחק תביא לחמה' – כבר אז נשים יצאו למרחקים בשביל הפרנסה, בשביל הבית. לא לכולן מתאים לשבת בבית ולא לכולן מתאים להיות בחוץ כל הזמן, הכל תלוי בכישורים שה' נתן לך לעבודת השם".
רחל, בעבר בעלת משרד הפרסום "בולטון פוטנציאל", החלה לעבוד במשרד מהבית אך ככל שגדל מספר העובדים רצתה לעבור עם המשרד לתל אביב וכמובן שקודם פנתה לשאול את עצת וברכת הרבי. "פניתי לרבי בתקופה שהיה במצב בריאותי לא טוב. הרב גרונר חזר אליי בפליאה על עצם הבקשה 'גברת בולטון, אינך מעודכנת במצבו של הרבי?' עניתי לו שמשרד הפרסום שלי הוא משרד של חב"ד ואם חלילה אהיה מתורגמת כלא צנועה שם חב"ד יפגע בעולם, אני לא אצא מהבית בלי שאקבל ברכה מהרבי. בסופו של דבר, הרב גרונר הקריא לרבי את השאלות. כששאל אם להוציא את המשרד מהבית הרבי סימן 'כן' בראשו אך כששאל אם לעבור לתל אביב הרבי סימן עם היד 'למה לתל אביב?' לכן עברתי לרמת גן, לאזור בורסת היהלומים. זה עניין הצניעות" היא מסכמת, "היה ברור לי שכאישה שמעסיקה גברים לא אוכל לעבור עם המשרד, מהבית עם בעלי, לרשות פרטית כביכול, ללא ברכתו והסכמתו של הרבי".
"כל אחד יודע את ה'עקב אכילס' שלו ועליו להישמר מהחולשות הללו, כמו אדם שיודע שיכאב לו הגרון אם ילך בקור ללא צעיף. האם ללכת עם צעיף זו תקנה כללית?! לא. ישנם אנשים שיש להם שליחות בעולם והם לא ניזוקים, לא בגלל שהם צדיקים, אלא כי הם ניחנו בחומר המיוחד להם כדי להצליח להתמודד בשליחותם. כל אחד קיבל מה' את הכלים והכוחות הספציפיים כדי לבצע את שליחותו. לא קיבלתי את הכישורים והכוחות שלי מה' רק בשביל שאתלה כביסה, אני גם אתלה כביסה, אך לא לשם זה בלבד באתי לעולם!".
פנימה = פנימיות
"בעבר" מוסיפה דנה, "חשבו שעבור הגשמה עצמית האישה צריכה להתרחק חלילה מהמקורות, להקריב ולשלם מחירים או למצוא את עצמה מוותרת. אך כיום ניתן לראות שאפשר להיות בד' אמות של הלכה, מבלי להתפשר, ועם זאת להצליח מאוד. גם בחב"ד ניתן לראות נשים חזקות בתחומים רבים ביניהן זמרות, סטנדאפיסטיות ומרצות, שהגיעו למדיה הכללית בלי לפרוץ שום גדר הלכה. ואדרבה, ביתר שאת ויתר עוז, וכשעושים את הדברים עם סייעתא דשמיא, כמו שה' רוצה, כך רואים יותר ברכה בעשיה.
אני לא חושבת שיש סתירה בין "כל כבודה בת מלך פנימה" לבין העשייה הציבורית כי מדובר בהרבה 'פנימה', שמשמעו, פנימיות ולא רק להיות ספונה בבית. נשים מקדמות ועוזרות לנשים נוספות להיבנות. ישנה העצמה נשית פנימית ועמוקה מתוך היהדות והחסידות. נשים מביאות איתן חידוש בתחום, הן כח פנימי, זה דבר שגבר לא יכול לעשות. חוה – מלשון חוויה, אנו חוות את הדברים, מביאות את הפן הרגשי, העמוק, זה לא נשאר ברמת השטחיות להיפך, אנו יורדות עד לפרטים הקטנים. והכח הזה לא נשאר סטטי, הוא הולך ומתעצם. ככל שאנו מתקרבים לגאולה השלימה רואים שיש יותר ויותר פורצות דרך שלא נבהלות מ'החוץ' ופועלות בחד משמעיות בלתי מתפשרת בכל הקשור לאידישקייט. זה השילוב המנצח".
לקחת צעד קדימה את היתרונות הנשיים
הפמיניזם וחוסר השוויון המגדרי זוכים לתהודה נרחבת בציבור הכללי. הרבי התנגד לנושא, מה אם כן בין ההעצמה הנשית לפי היהדות לבין הפמיניזם?
דנה מתייחסת לסוגיית ההחפצה הנשית שהציבור הפמיניסטי דואג להעלות לכותרות מידי תקופה, ומסבירה כיצד התורה מחזקת את הנקודה, אמנם מצדו השני של המתרס. "הפמיניזם הכללי מנסה לומר 'אנו לא שונות, אנו יכולות כל מה שגברים יכולים' שזה נכון אבל רדוד, כי האמת היא שאנו יכולות הרבה יותר. התלונה של הציבור הפמיניסטי בנוגע לשימוש בנשים כדבר מוחפץ, מתחברת בסופו של דבר ליהדות שמחזקת את העניין בבקשתה מהאישה היהודייה לשמור על צניעות כדי לנקות את היתרון הגופני שלה מהסיפור ובכך להביא למקום נקי, שכדי להגיע אליו צריך לכסות כמה דברים. שימוש ביתרון גופני זה עצמו אנטיתזה לפמיניזם".
"התורה מאוד פמיניסטית" היא ממשיכה "היא מאמינה בכוח הנשי ומעצימה אותו. עצם העובדה שהפקידו בידינו את האחריות לכשרות וטהרת המשפחה זה בגלל הכוח הרציני והעצום שבנו. יש להשתמש בו בתבונה, לא להתעלם ממנו אך גם לא לנסות להתחרות עם עולם אחר שבכלל לא קשור אליי כאישה. וזו בדיוק הדרך שהתווה לנו הרבי, הפמיניסטיות היהודית והחסידית, שאומרת לקחת את היתרונות הנשיים שלנו צעד אחד קדימה ולנצל אותם בחכמה ובתבונה, במקום להילחם ולנסות להיות כמו הגברים, שזה בעיניי מגוחך וחסר טעם. הכוח הנשי הוא מיוחד לנו, כוח שעומד בפני עצמו, ואינו דומה לכוח הגברי שהוא סוג אחר של אנרגיה ועוצמה. ידיעת המעלות של הייחודיות הזו אמורה להוביל אותנו למנף ולממש את עצמנו. ברגע שאני משתמשת ביתרונות הנשיים שבי זו זו עוצמה נשית, זוהי הפמיניסטיות היהודית שדורשת ממני להתממש בניצול מקסימאלי של הכוחות שלי".
רחל: "כל אחד עושה פה את השליחות שלו ואין קשר בין השליחות של הגברים לשליחות של הנשים. מהו בעצם שוויון? שוויון למה? שוויון להרוויח כמו גבר? אני בעד! אין סיבה שנרוויח פחות. שוויון שיתייחסו אלייך בכבוד? אני בעד! העניין הוא מהי ההגדרה הנכונה לשוויון. כל אחד בא עם שליחות שונה לעולם. כשרוצים לדבר עם אמונה תמימה אומרים תמיד 'אמונה כמו של סבתא' אף פעם לא אומרים 'אמונה כמו של סבא'. זו הנקודה, ישנם דברים שבן אדם בא איתם לעולם. אלוקים בחר להביא אותך לעולם כאישה כי הוא רצה אותך כאישה ולא כגבר".
מלהטטות בין הבית והחוץ
אתן בעצמכן פעילות בציבור ויועצות לנשים בכל הנוגע להעצמה, מהיכן היכולת לתמרן בין ה'טייטל' עקרת בית עם כל הנלווה לכך, לבין עבודה ענפה מחוץ לבית – איך עושים את זה?
"זה עניין שצריך לתת עליו את הדעת" אומרת דנה "לא יהיה מדויק לומר שזה אפשרי ותמיד מסתדר. אני כל הזמן מזכירה לעצמי שהילדים הם במקום הראשון. פעמים רבות הם משלמים מחירים על חשבון השליחות שלי בחוץ ולכן אני מרגישה צורך מוגבר להקדיש להם זמן. הרבי הרש"ב אמר שצריך להקדיש מחשבה לחינוך לפחות חצי שעה ביום, צריך לתת לזה זמן מיוחד ולא להקל ראש. אנו בדור שקשה הרבה יותר להתקדש ולהתמסר לעניין כלשהו. נושבות בחוץ רוחות של 'מה איתי' ו'למה אני לא אגשים את עצמי' 'מגיע לי', אבל לצערי הם חלחלו ונמצאים גם בתוכנו וכדי שהילדים לא ישלמו מחירים כבדים מידי צריך לכבד את העובדה שהדור הנוכחי לא גדל כמו בדורות הקודמים, עם אמא עקרת בית שתמיד מחכה לילדיה עם ארוחה חמה. אנו מגדלים דור אחר עם כל המעלות והחסרונות שכרוכות בזה ואנו כאימהות צריכות מחד, לתת על זה את הדעת ולפנות זמן של נתינה, של שיח ודיבור ומאידך לא לפתח יותר מידי מצפון, כי ה' מדייק עם כל אם וילד".
"אישה פנתה לרבי", היא נזכרת באפיזודה ששמעה, "בטענה שהיא נמצאת יותר בחוץ מאשר בבית. והרבי ענה לה שמי שמרגישה שהיא יותר מידי בחוץ צריכה להשתדל להיות יותר בבית ומי שמרגישה שהיא יותר מידי בבית תצא קצת החוצה. יש לעשות את האיזון הנכון כל הזמן" היא מסכמת "במקום שיותר קשה לך, כנראה שם את צריכה להשקיע יותר".
"באופן עקרוני, זה שאת בבית לא אומר שאת יודעת או מסוגלת לעשות את תפקידך" מוסיפה רחל בנחרצות ומספרת "התארחתי במשפחה, עם שבעה ילדים, בה האם לא עובדת אך היא וילדיה כותבים יחד ספר, מציירים ומאיירים. האם נמצאת בבית עבור ילדיה. מבחינתי היא לא בבית, היא עובדת איתם ובשבילם. אישה אחרת יכולה להיות בבית וכל היום לדבר בטלפון, לישון או לטייל בקניון. הכותרת אינה – בית או עבודה – הכותרת אומרת מה סדר העדיפויות והקדימויות בחיים שלך, מה עומד בראש מעינייך".
"יצאתי לפרנס את משפחתי" היא משתפת "הרבה עמד עליי ולא קיטרתי. היה לי סדר עדיפויות וזה מה שקובע, מה את חושבת שחשוב בחייך. אם יש לי יכולת לתרום משהו לעולם וזה מביא גם תרומה למשפחה, על אף שלעיתים זה דורש להיות פחות בבית, אין מה להצטער. אני לא מצטערת על שום יום בחיים האלה, אולי על דבר אחד – שבחרתי לכעוס במקום לקבל את רצון ה', אבל גם זה היה לטובה כי זה מה שהוביל אותי לעשות את השינוי המהותי בחיים שלי".
קיימת האפשרות להשקיע במאת האחוזים גם בבית וגם בעבודה? אני שואלת והיא מחזירה לי בשאלה "כשאת ישנה עוד שעה בבוקר זה לוקח משהו מהבית"? עניתי שבהחלט יכול להיות והיא משיבה שלא בטוח ומסבירה "יכול להיות שלאחר שעת שינה נוספת תקומי רעננה עם הרבה יותר מרץ וכוחות ותספיקי יותר ממה שהיית מספיקה אם היית קמה שעה קודם. לא מדובר רק בכמות אלא גם באיכות. הכל עומד תחת המילה 'משמעות', מה המשמעות לשמה את עובדת או לשמה את בבית. אני מאמנת נשים מאוד מודרניות ועשירות שלא עובדות" היא משתפת "ותפקידן הוא אך ורק להשקיע בילדים, יש להן עזרה בבית 24/7. לעיתים, תוך כדי שיחות טלפון, יוצא לי לשמוע אותן מדברות עם הילדים. את חושבת שהן מדברות רגוע יותר מנשים עובדות?! לא נעים לי לאכזב אותך, אבל ממש לא".
לסיום, איזה מסר מעצים ונשי תוכלנה לחלוק עם הקוראות?
רחל: "חייך קודמים! חשוב שלך יהיה טוב כי כך לכולם יהיה טוב".
דנה: "כל אחת מאיתנו היא אבן חן נדירה. אף אחת לא יכולה להחליף אף אחת. את נמצאת פה, משמע, יש לך טיפ חד פעמי שרק את יכולה להביא אותו ולהביא אתו משיח, על אף השריטות והמקומות החלשים, לכאורה, שלך. את חייבת לשאול את עצמך מידי יום 'במה אני מיוחדת? מה יש לי שהוא רק שלי?' ולהשתמש במתנה הזו כדי להביא משיח, כי אף אחת לא יכולה לעשות זאת במקומך. אל תוותרי לעצמך על המתנות שלך, כי מעבר לעובדה שאת מביאה משיח את הופכת להיות אמא יותר טובה, יותר שמחה ויותר מלאה. זהו צו השעה, חובה עלינו לעשות את שליחותנו בעולם, כל אחת בתחום שלה, במה שהיא מיוחדת וטובה".
לתגובות [email protected]
