בערב שבת תקף שר הבריאות הרב יעקב ליצמן את חברת יוניליוור המייצרת את הקורנפלקס הנגוע "יוניליוור כשלה ושיקרה". עם זאת, הודיע משרד הבריאות על פתיחת חקירת "ההתנהלות הרשלנית", כדבריהם, של יצרנית קורנפלקס תלמה.

לדברי השר: "יוניליוור כשלה בהתנהלות, שיקרה לציבור ולמשרד הבריאות ואנו רואים זאת בחומרה. אנו שוקלים להסיר את הרשיון בקו הייצור, לא נוכל לסמוך עליהם. צוותי המשרד חוקרים את המקרה החמור שכרוך בפגיעה בבריאות הציבור".
משרד הבריאות פרסם הודעה רשמית בה נאמר "אתמול בערב דיווחה יוניליוור למשרד הבריאות שבניגוד להצהרותיה החוזרות ונשנות, שלפיהן כל המוצרים עם חשד לזיהום נותרו במפעל, משטח של 240 יחידות יצא מהמפעל לדרכי השיווק".

בהודעה נאמר כי "יודגש שאין כעת עלייה בתחלואה בסלמונלה, אולם אנו ממשיכים במעקב אחר תחלואה בסלמונלה ואחר בידודים של סלמונלה אלטונה במעבדה המרכזית של משרד הבריאות. עוד יודגש כי זן זה של סלמונלה אינו חריג או אלים ועלול לגרום לשלשולים או חום. אם מופיעים תסמינים יש לפנות לרופא המטפל. משרד הבריאות ימשיך ויעדכן את הציבור באופן שוטף בכל התפתחות".

להלן פירוט המוצרים:
תאריך ייצור 26.6.2016, סימון מכונה B, קורנפלקס של אלופים, 750 גרם.
תאריך ייצור 23.6.2016 וגם 27.6.2016 עד 29.6.2016, סימון מכונה B, קורנפלקס בד"ץ, 750 גרם.
תאריך ייצור 29.6.2016 עד 30.6.2016, סימון מכונה B, קוקומן צדפים, 750 גרם.

צילום אהרלה קרומבי

צילום: אהרלה קרומבי

מאת: מנוחה רחל מגזין 'עטרת חיה'

חודש תמוז. מה הוא אומר לך? קיץ? בריכה וים? קייטנות? אם נשאל כל אמא ממוצעת היא תסכם במילה אחת – חופש! החופש כולל בתוכו משמעותיות רבות כאשר בראש ובראשונה ניצבות הדאגה והאחריות של האם והאב שהילד יתנהג כראוי גם מחוץ למסגרת. ימשיך להתפלל בכל בוקר גם אם המורה לא ניצב לפניו, יקיץ בזמן לקריאת שמע של בוקר ולא יוותר על קיום ההלכות הנצרכות בכל יום ועל הנהגות חסידיות.

מטבע הדברים במסגרת חינוכית ישנם זמנים מוגדרים לתפילה, לימוד והלכה, מוטיבציה וכן… גם מעקב.

לעומת זאת, בחופשה, לעיתים ישנה תחושה שאווירת החרות מהלימודים היא גם חלילה חרות מלימוד, תפילה וקיום הנהגות חסידיות.

אין ספק כי יראת שמים היא המפתח לכך שגם בימי החופשה וגם כאשר אין מורה בשטח, הילד ימשיך להקפיד על תפילה ואף לימוד. אך… יראת שמים זה דבר קצת מופשט. רק אלוקים בוחן כליות ולב, יודע מי ירא שמים אמיתי פנימי ולא מקיים מצוות רק כלפי חוץ.

נכון. אומנם, אין לנו תמיד את היכולת לבחון האם הילד התפלל, ברך, נטל ידיו עם מגבת… ולא העביר זמן בדברים שליליים.  אך כן יש לנו את האפשרות ללמדו ולחנכו ליראת שמים בתקווה ובעיקר בתפילה שגם כאשר לא נהיה שם כדי לכוון אותו, הוא ידבוק בדרך הנכונה ויקיים את הדברים מתוך חיות ושמחה פנימית ואמיתית.  "את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם".

1. מסופר על ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה שכאשר היה משפיע בישיבה, היה נוהג לעבור מדי פעם בין חדרי השינה של הבחורים על מנת לבדוק האם מונחת על ראשם הכיפה גם כאשר הם נמים (שכידוע כיפה מסמלת יראת שמיים). באחד החדרים ראה ר' שלמה חיים בחור שישן שינה ערבה והכיפה… על הרצפה. "והנה ה' ניצב עליו"

בבוקר שלמחרת ניגש אליו ר' שלמה חיים וסיפר לו את אשר ראה – "אבל הייתי ישן ואיך יכולתי להרגיש שהכיפה נפלה מראשי!?" התגונן הבחור. "יש לי שאלה" השיב ר' שלמה חיים, "אילו תוך כדי שינה היית מתהפך ונופל מהמיטה אל הריצפה, האם היית שם לב לכך ומתעורר, או שמא היית ממשיך לישון?" "ברור שהייתי מתעורר מעוצמת כאב הנפילה" השיב הבחור. "כיפה היא סמל היראת שמיים" הסביר לו הרב קסלמן "אם העניין הזה חדור בתוכך אז לא משנה גם אם תישן חזק ביותר, ברגע שתיפול לך הכיפה אתה תתעורר כי זה בוער בך ונוגע לך!"

זו יראת שמיים, והיא מושגת כאמור באמצעות השקעה והשרשה עמוקה של ליראת השמיים בכל צעד ושאל במשך היום כולו. הילד יודע ש"ה' ניצב עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי" ובאופן טבעי מכיר שכמו שלא ייתכן לצאת לרחוב ללא בגדים, כך באותה המידה הכיפה לראשו תמיד גם במהלך רכיבה על אופניים ומשחק בכדור.

כיצד נעשית ההשרשה של יראת שמים בילד? באמצעות הזכרה בלתי פוסקת של ה' בכל שעות היום ובכל סיטואציה, גם כזו הנראית לכאורה לא קשורה לרוחניות. ולמרות זאת, ההורה/מחנך מקפיד להזכיר את ה' ואת המציאות האלוקית. משפטים כגון: "אנחנו עכשיו הולכים לישון כדי שיהיה לנו כח לעבוד את ה'", "ה' מקשיב לתפילה שלך", "איזו אהבת ישראל, אני בטוחה שגרמת נחת רוח לקדוש ברוך הוא", משרישים בילד יראת שמיים לאורך ימים ושנים.

2. המושג יראת שמיים לעיתים נשמע קצת מלחיץ. מדוע? כי הרבה פעמים אנו מחברים בין חינוך ליראת שמיים ליראה מהעונש שאינה מתאימה ליראה הבאה מהאהבה. משפטים כגון: "מושקי! כך לא יושבת בת חסידית, זה לא צנוע!  סדרי מיד את החצאית" או "יוסי, כמה פעמים אמרתי לך להתפלל כבר!" וכדו', ברוב הפעמים תגובה זו מלווה במבט ונימה של מוסר אותו מפנים הילד מגיל צעיר ונותן לה פרוש של 'איזה מעצבן זה להתפלל'! קיום מצוות מתוך שמחה

לעומת זה, משפט כגון "מושקי, איזו שמלה יפה שיש לך, בואי תכסי את הברך ותיראי כמה שאת יפה וצנועה" או "איזה שמחה יש לנו על כך שאנחנו בריאים ושלמים. כמה טוב שאנחנו יכולים להודות על כך לה'". בתגובה זו השגנו כמה מטרות חשובות – הילד לא הרגיש תוכחה ומוסר ונוצר חיבור בין קיום מצווה לשמחה / מחמאה. תמיד יש לזכור ולשדר כי קיום תורה ומצוות = עבודת ה' יתברך זה דבר מהנה! זה לא מוסר ולא עול ועונש! זהו אורח חיים המביא שמחה וברכה.

3. יחד עם חינוך מתוך שמחה, אמון הוא דבר נצרך ביותר בחינוך ליראת שמיים. כאשר ילד חש שההורה סומך עליו ובוטח בו שהוא אכן התפלל / ברך / נטל ידיים וכדומה. הוא בעצמו ירגיש צורך לאמת את האמון ולנהוג בדרך של יראת שמיים. בנוסף, הילד מכיר ומבין שהוא מקיים את המצווה למען ה' בלבד ולא חלילה למען המורה / הורה / מנהל… הוא גם יודע שקיום התורה והמצוות אינם נמדדים על ידם אלא על ידי בורא העולם בלבד. בדרך זו, הילד ימשיך לקיים את תורה והמצוות גם כאשר אין מבוגר משגיח בסביבה. אמון

מספר הרב לוי גולדשטיין שיחי', אחד המחנכים הוותיקים והאוהבים בשכונת המלך. בבית הספר מותקנת מצלמה אשר משדרת ישירות לחדר המנהל את התנהגות התלמידים בכיתה. המצלמה "אימנה" את הילד להתנהג כראוי בכל זמן: כמו בהפסקה או כאשר המורה חייב לצאת לרגע, כיוון שהם יודעים כי המנהל רואה הכל. ההתנהגות הנאותה בזמן עזיבת המורה לא נבעה ממניע פנימי והכרה בצורך לשבת בשקט גם כאשר המורה לא נמצא, אלא רק בגלל שיש מצלמה.

הרב גולדשטיין שהיה מוטרד מכך שאין בהתנהגות משום יראת שמיים, החליט כי הוא מכסה את המצלמה בשעת המבחן! באמצעות מעשה זה המחיש לתלמידים בנועם את הפרוש של "עין רואה ואוזן שומעת" ושל "והנה ה' ניצב עליו", הם הבינו שה' צופה בהם בכל עת ועל כן אין צורך במצלמה כי היראת שמים היא זו המלווה. התלמידים גם קיבלו את אמונו של המורה ליכולתם לנהוג ביראת שמיים במבחן גם כאשר המורה לא בכיתה. ממשיך הרב גולדשטיין ומספר כי כאשר חזר מחדר המורים ראה כבר מהמסדרון שהילדים יושבים בשקט. הרב גולדשטיין המשיך להנהיג את תלמידיו בהנהגה זו בכל תחומי החיים והביא אותם למקום של קיום תורה ומצוות מתוך שמחה, אמון בעצמם והרבה יראת שמיים.

4. לימוד הלכות למצוות מעשיות

הרבי, הדגיש פעמים רבות שלימוד הלכות של מצוות יום–יומיות נוגעת ישירות ליראת שמיים! הטעם הוא, כי המעשה בקיום המצווה מוליד ומגלה בלב את האהבה והיראה לקדוש ברוך הוא.

ובלשון הרבי: "אי איישר חילי הייתי מנהיג לימוד זה בכל המוסדות חינוך מתחיל מגני ילדים ומסיים בישיבות וכוללים לאברכים, כי לדאבון ולצער הצד השווה שבהם, הוא אי שימת לב כדבעי ללימודים הנ"ל. ובפרט בדור זה שאינם נקנים בראיה בהנהגת הבית והרחוב ואדרבא כו' ודי–למבין" (אגרות קודש ח"י, עמ' ער). על כן, כל הורה וכמובן כל מחנך צריכים ללמד בעיון את המצוות המעשיות הכוללות נטילת ידיים כדין, סדר הברכות, צדקה ועוד.

5. דוגמא אישית

מעל הכל היא הדוגמא האישית של המחנך/ההורה. כאשר הוא מתנהג בצורה של יראת שמיים – מקפיד על ברכות לפני האכילה ולאחריה, מקפיד על צדקה בשמחה גם כאשר המצב הכלכלי קשה, מקפיד לקום בזמן לתפילה גם כאשר הוא עייף, אזי הילד רואה-מבין – לומד ומיישם בעצמו דרך חיים של תורה ומצוות חדורים ביראת שמיים הבאה מאהבה.

כשמדברים על פניות נפשית אנו בעצם מפנים את עצמנו להתבונן פנימה ולשאול את עצמנו שתי שאלות:

1. מדוע אנו זקוקים לאחרים שימלאו עבורנו את החלל הנפשי רגשי ?
2. מה ממלא אותנו נפשית ורגשית?

שתי שאלות אלו בעצם מובילות לתהליך שבסופו של יום ימצא אותנו מלאים נפשית ורגשית ומשם הדרך לפניות נפשית קצרה.

אז מה עומד בעצם אחרי שתי שאלות אלו שעשוי להעניק לנו פניות נפשית?

כאשר נתבונן בשאלה הראשונה נגלה בעצם שלכל אחד ואחת מאתנו יש צורך ונטייה נפשית טבעית ואנושית להתמלא נפשית ורגשית מסביבתנו, כך שאך טבעי שכל אחד ואחת מאתנו זקוקים לסביבה על  מנת להתמלא נפשית ורגשית.

אז מדוע אנו צריכים לערער על רגש טבעי הנובע מהצורך הראשוני שלנו כבני אדם ולחפש את המלאות הנפשית רגשית מתוכנו?

כאן נכנסת לתמונה השאלה השנייה מה ממלא אותנו נפשית ורגשית? המבהירה לנו מדוע אנו זקוקים למלאות נפשית ורגשית מתוכנו ולא מאחרים.

כאשר אנו מתייחסים למלאות הנפשית רגשית הנובעת מתוכנו, כל אחד ואחת מהתוכן הממלא אותו/ה ומוצאים את הדרך לממש את המלאות הנפשית רגשית מתוכנו ומעצמנו אנו בעצם מאפשרים לעצמנו להיות מי שאנו, מה שמאפשר לנו להגיע למימוש העצמי.

אמנם כאשר אנו בוחרים לאפשר לעצמנו להתמלא מסביבתנו ולהישען עליה, אנו מוותרים על עצמנו ועל מי שאנו ולהיות מי שאנו לא.

במילים אחרות:

ייחודיות היא ערך עצמי קיומי ומהותי המאפיין כל אחד ואחת מאתנו, כאשר אנו מממשים וממשיגים את ייחודיותנו, אנו בונים את עמוד השדרה של עצמנו ומעצימים אותו מה שמוביל למלאות נפשית ורגשית שבעצם מעניקה לנו פניות נפשית.

לעומת מצב בו אנו לא נוגעים בייחודיותנו ומזניחים אותה לטובת חיפוש ורעיה 'בשדות זרים' בחיפוש אחר מלאות רגעית וזמנית המתמוססת לנו בין הידיים כאשר אנו שבים לבתינו  ומגלים שהרוח יצאה מהמפרשים והותירה אותנו בודדים בל  ים.

אז מה עושים:

מתבוננים פנימה ומחפשים את ייחודיותנו המאפיינת אותנו, משם הדרך קצרה- לכו בעקבות לבכם בבטחה ואפשרו לעצמכם להתמלא מייחודיותכם וליהנות ממנה בכל הזדמנות בה יש לכם, מקום נח, זמן מתאים ופנוי, סיטואציה נוחה ומאפשרת (עולם שנה נפש).

צרו ומצאו לעצמכם מקום, זמן וסיטואציה בה אתם היחידים הקיימים על פני הקוסמוס, מצב בו אף אחד לא יכול לפגוע במקום בזמן ובסיטואציה שיצרתם עבורכם על מנת להתמלאות ממנה.

לאפשר לעצמי ליהנות מייחודיותי להבין ולהפנים שייחודיות זאת מאפיינת רק אותי, היא שלי, היא החלק מייחדת אותי, שדרכה אני משלים את סביבתי, שבה ועל ידה אני מממש את עצמי…

לא להיבהל מעצמכם ולחוש אגואיסטים  או חוסר אכפתיים כלפי סביבתכם, להיפך ההתעקשות על עצמכם על המקום הזמן והסיטואציה שייעדתם עבורכם הנה 'הדלק' שלכם שבלעדיו אין לכם אפשרות להתקיים, כך שאם תוותרו עליו אתם מוותרים על עצמכם.

זה המקום הזמן והסיטואציה עבורכם להתמלא נפשית ורגשית, כך שאין סיבה לוותר על המתנה שבחרתם להעניק לעמצכם.

למצוא לעצמי מקום, זמן ומצב בו אני מקדיש לעצמי שיר, משחק, סיפור שאני אוהב/ת…

להעניק לעצמי הזדמנות להוכיח לעצמי שאני ראוי, שלם עם מי שאני, נהנה ממי שאני, בגלל מי שאני…

להרגיש אהוב, רצוי, נעים לבריות, חכם וליהנות מזה…

לחוש בטוח, נח ולזרום עם עצמי…

ההתעקשות על עצמי, על הקול שלי, על ייחודיותי, על מי שאני מאפשרת ומעניקה לנו את המרחב בו נמצאת ושוכנת לה הפניות הנפשית המיוחלת…

העיסוק המתמיד במלאות נפשית ורגשית בייחודיותנו מובילה אותנו בבטחה לפניות נפשית עבור ילדינו וסביבתנו, מה שמאפשר לנו להעניק לילדינו תשומת לב ראויה…

בהצלחה..

כבר הרבה זמן אני רוצה להכין במיה. מזה במיה? שאל אותי המוכר החסידי בחנות ירקות שמתחת לבית. הבנתי שמכאן לא תגיע הישועה.

וכך בבוקר אחד של החופש הגדול מצאתי את עצמי הולכת לשוק עם שלושה קטנטנים. לקנות במיה. 'את בטוחה שתסתדרי עם שלושתם?' ווידא בעלי. 'אולי תקחי בייביסיטר ותרדי לבד'. 'אל תדאג'. אמרתי לו בביטחון. 'הם יעשו יום כייף ועל הדרך ילמדו כל מיני דברים מעניינים על העולם המרתק שה' ברא'.

אז מזה באמת במיה? במיה היא צמח בעל תרמילים שגדל בקיץ. היא מגיעה מצפון אפריקה. אך כיום התפשטה בעולם כולו. היא פופולרית בעיקר אצל יוצאי הודו ועדות המזרח כמו מצרים, עירק וטוניס.
אז הגענו לשוק. מצאנו את המיה. ו.. איך בוחרים. חשוב לבחור את הבמיה אחת אחת. ניקח רק את התרמילים הרכים. רצוי את אלו האדמדמים יותר. וללא פציעות.

את התרמילים העבים והקשים, בעלי שערות דוקרניות נשאיר שם. אגב במחלקת הקפואים בסופר יש גם במיה. אבל מהסוג השני. הגרוע.

בעודי בוחרת לי במיה (ועל כך ישר כח לילדי הסבלניים, שאכלו את החטיף בשקט לידי) פיתחתי שיחה עם הסבתות הנחמדות שבחרו איתי. הם שיתפו אותי בשמחה בתהליך הכנת הבמיה, במה הם מתבלות ולמי הם מכינות.

סתם ככה שתדעו. שהשפים הנחשבים מקבלים הרבה מידע דוקא בשוק. הם מסתובבים בשווקים בעולם. בוחרים סחורה טריה ואיכותית. ועל הדרך מפתחים שיחה עם המוכרים והקונים. כך הם נחשפים לתבשילים וטעמים של תרבויות, עדות ועמים שונים.

הגענו הביתה. שטפתי את הבמיה. ואחרי שהקטנים קיבלו את שלהם, ישבתי לקטום את הבמיה. זה תהליך קצת ארוך שהסבתא שלי היתה עושה בסבלנות רבה. אני יכולה לדמיין את הנשים פעם יושבות יחד בשמש ובוררות אורז, קוטמות במיה או שעועית וככה מעבירות את הזמן בשיחה.

כעת אנו חותכים את שני הקצוות של הבמיה ועל הדרך בודקים שהיא לא נגועה.

מייבשים- שלב חשוב ביותר. לבמיה יש מרקם רירי שהוא פחות טעים. (מצד שני זהו הערך מוסף שלה מבחינה בריאותית. במערכת העיכול ישנה רקמה רירית קבועה, אך זו נוטה להיפגע במקרים של דלקות שונות במקרים של פגיעה ברקמה הרירית – הרקמות של מערכת העיכול נותרות חשופות אל מול פגיעה אפשרית מחומציות הקיבה, ועוד. עם אכילת הבמיה (שיבולת שועל ועוד) – שכבת החיץ הרירית, הנוצרת על גבי רקמות העיכול המגורות, יוצרת מעטה הגנה ומאפשרת את התהליך של איחוי וריפוי רקמת העיכול)

את הייבוש ניתן לעשות כמו הסבתות, בשמש. מפזרים את הבמיה על מגש שטוח ומייבשים לשעה- שעתיים. או בתנור ל-10-15 דק' עד שמזהיב. רצוי גם לטגן קלות בשמן זית.

לאחר שהמיה מוכנה לבישול, נכין את הרוטב. סבתא שלי היתה מכינה אותו עם שום ועגבניות טריות. הסבתא הטוניסאית הנחמדה מהשוק מכינה דוקא עם בצל.

במיה
חצי ק"ג במיה
3-4 עגבניות בשלות. חתוכות לקוביות.
3-4 שיני שום פרוסות
1/3 כפית סוכר
כף לימון סחוט
מלח, פלפל שחור
(אופציונלי- כפית פפריקה וכפית רסק עגבניות)

אופן ההכנה:
א. מנקים – שוטפים את הבמיה היטב
ב. חותכים –מסירים את הגבעולים
ג., שוטפים שוב היטב, מסננים ומייבשים
ד. מטגנים את הבמיה עד הזהבה במחבת, במעט שמן.
ה. מכינים את הרוטב:
מטגנים את השום עד להזהבה קלה. מוסיפים את העגבניות. מנמיכים את האש ומבשלים עד להתרככות העגבניות. מוסיפים כוס מים. מתבלים.
מוסיפים את הבמיה ומבשלים עוד 10-15 דקות. עד שהבמיה מתרככת

ניתן להכין את הבמיה עם בשר או קציצות בשר. רק שאת הבשר יש לבשל קודם ולהוסיף את הבמיה כשהבשר מוכן ורך.

מגישים מעל אורז לבן. בהצלחה ולבריאות!
ספרו לי איך יצא לכם. בתגובות כאן למטה