לשאר פרטים ניתן לפנות למזכירת הקעמפ: 0525.791.489

לרישום לקעמפ:  ORO.ORG.IL

מאת: רחל הרמתי, מגזין 'עטרת חיה'

שמחנו לראות את הפרסום על המכללה החסידית החדשה שעומדת להיפתח בשנה הקרובה בנחלת הר–חב"ד בקרית מלאכי, בעזהי"ת,  זו אכן בשורה גדולה לבנות חב"ד!

נשמח לשמוע, איך נולד הרעיון?

האמת שהרעיון צמח מתוך צורך שראינו בשטח. בנות שלנו שאינן ממשיכות במסגרות הקיימות, והולכות, לצערנו, גם למכללות ולסמינרים שמחוץ לחב"ד. היום, בערך חמישים אחוז בלבד מהבנות שמסיימות תיכוני חב"ד ממשיכות בסמינר של חב"ד, וזה בהחלט מאד צורם. בפרט כשלוקחים בחשבון שזה גיל מאד מאוד משמעותי. כלומר, גם בת שהלכה כל חייה בתלם, הגבולות ששמרו עליה היו מבחוץ, עכשיו היא מגיעה לגיל שונה שבו עליה לבנות את עצמה מבחינה חינוכית–השקפתית, היכן היא שמה לעצמה את הגבולות, מה באמת היא רוצה? איזה בית היא מתכננת לבנות בעז"ה?

גם לימודי הקודש בתיכון, נלמדים לרוב, מתוך הכרח מסוים – לצורך הציון, או הבגרות. פתאום הלימודים, לימודי הקודש, הופכים להיות הרבה יותר משמעותיים ואמתיים – איך זה נוגע אלי? מה זה אומר לי בחיים?

לכן זהו גיל מאד–מאוד קריטי! בשנתיים אלו, כל בת מעצבת את עצמה לקראת בניית בית – לכן חשוב שיהיה מוסד חינוכי–חסידי במלוא מובן המילה. אמנם, ישנם מקומות נוספים ואפילו חרדיים בהם ניתן לרכוש מקצוע אך, העיקר חסר בהם מן הספר, העיקר – בניית האישיות של הבת באופן המתאים והראוי כבת חסידית לנחת–רוח הרבי מלך המשיח ורבותינו נשיאנו.

מה יגרום לבת שסיימה תיכון, לבוא וללמוד דווקא אצלכם?

לנגד עינינו ניצבת מטרה ברורה: ליצור מסגרת חסידית נעימה ומחנכת אשר תביא בעז"ה את הבת לקראת מוכנות פנימית לבית חסידי באופן של התקשרות הכי אמיתית לרבי שליט"א ולהוראותיו. זה גם כולל לימוד מקצוע לחיים, ברמה גבוהה, כולל תעודות מקצועיות מוכרות שבעזרתם תוכלנה הבנות בעז"ה להתפרנס בכבוד. אנו מציעים, בקמפוס אחד את כל המכלול: מקצוע ואווירה חסידית. כל הלימודים, כולל לימודי המקצוע נעשים אצלנו באותו המתחם, הבנות נמצאות כל היום בחברתן של בנות חסידיות בנות גילן, באווירה של צניעות ויראת שמיים; והכל מתוך רגש של חמימות חסידית באווירה תומכת.

אני חושב שהסיבה שבנות אחרי תיכון יצאו מחוץ למסגרות חב"ד היא מכיוון שהן לא מצאו בחב"ד את מה שהן מחפשות. אם הן היו מוצאות בחב"ד את מה שהן מחפשות, וודאי שהיו מעדיפות להישאר במסגרות החב"דיות. אצלנו רואים כל אחת, ישנו יחס אישי וחם עם דגש רב על חסידישקייט.

זה לא מובן מאליו לזכות ביחס אישי ואוירה חסידית וחמה בשלב זה של החיים, למרות שנראה שדווקא בגיל זה, זה מאד נצרך. כיצד בפועל זה יבוא לידי ביטוי?

כאמור, ביחס האישי והמקרב, באווירה המשפחתית החסידית והשמחה וההשקעה בכל פרט אשר ינעים לבנות את שהותן במכללה. ראשית, סדר–היום מושקע וכולל לימוד חסידות לפני התפילה. לאחר מכן תפילת שחרית משותפת, כל הבנות יחדיו. אחר–כך, כפי שהרבי רוצה, היום נפתח בלימודי קודש ורק לאחר מכן למודי המקצוע. המרצים של לימודי הקודש והחסידות הינם ברמה גבוהה מאוד – הטובים שישנם היום בחב"ד, לכן גם השיעורים מצוינים ומועברים בצורה מעניינת. המגוון הרחב של לימודי קודש מעשיר את הידע של הבנות בכל התחומים הנצרכים: הלכה, השקפה, שיחות ומאמרים, תניא לעיון, הבית היהודי וכמובן לימוד עניני משיח וגאולה – שחשיבותו ברורה וידועה כפי שהורה לנו הרבי בהרבה משיחותיו שלימוד ענייני משיח וגאולה נוגע להבאת הגאולה האמתית והשלמה בפועל ממ"ש.

אנו משקיעים מאוד בהווי החסידי ובפעילויות חברתיות. המדריכות נבחרו בקפידה, הרכזת החסידית גם כן. הן תשקענה רבות בארגון שבתונים, התוועדויות, טיולים ועוד הפתעות חברתיות. חשוב לנו מאד שהבנות תחושנה את האווירה החמה והחסידית ושבאמת אכפת לנו מהן.

אשמח לשמוע קצת על הצוות, כלומר, מי יהיו אלה שיעסקו במלאכת הקודש הנפלאה הזו?

יש לנו צוות מורחב ואיכותי, המורכב מאנשי חינוך ותיקים ומנוסים. ביניהם: הגב' פרדי ברוד, הגב' אורלי לרנר (שיעור 'דבר מלכות'), הגב' פייגי פריז (תניא), הרב אהרון קרניאל שליח הרבי לבני עיי"ש (שיחות ומאמרים), הרב יוסקה פרידמן מ'נחלה' (מלמד ומתוועד), הרב מישולובין מ'נחלה', הרב יוסף יצחק ניסלביץ. אלו ועוד אנשי חינוך אשר נמצאים כרגע בתהליך קליטה כולם מצטרפים יחד להתוות דרך חינוכית ולהוביל את המכללה החסידית להצלחה.

נקודה חשובה נוספת, מכיוון שאנו בעצמינו בשליחות, וכן חלק מהצוות החינוכי מגיע משדה השליחות; והרי הרבי תובע מכל אחד מאתנו להיות שליח להכין את עצמו ומקומו לגאולה השלימה; לכן נושא השליחות עובר כחוט השני בלימודים עצמם וכן באווירת המכללה. זה בא לידי ביטוי בכך שהבנות לומדות את נושא השליחות באופן עיוני ומעשי – הן יוצאות למבצעים וכן ישנה תכנית שלמה של התנדבות בקהילה, במהלך שנות הלימודים. בנוסף, בתום תקופת הלימודים, יוצאות הבנות לסמסטר שליחות בארץ או בעולם. את מקומות השליחות אנו בוחרים בקפידה ונמצאים בקשר רצוף עם הבנות כל משך היותן בשליחות.

מה מספר שנות הלימוד ואלו מקצועות עתידים ללמוד במכללה?

לשנה הקרובה ישנו מסלול לימודים של שנתיים ומסלול מקוצר יותר של שנה. כאמור בתום הלימודים ישנו עוד סמסטר של שליחות.

לגבי המקצועות, לשנה הקרובה בחרנו ארבעה מסלולים שהם גם מעניינים ויש בהם גם פרנסה. מקצועות אלו בחלקם מאפשרים גם אפשרות עבודה מהבית. המקצועות הן:

• ניהול פיננסי – התחום של הנהלת חשבונות, חשבי שכר והמצטרף אליו.
• תקשורת חזותית – כל העולם של הגרפיקה הממוחשבת ועולם המולטימדיה.
• ניהול מעונות יום – תחום שנושק לעבודה בחינוך. ישנם כיום הרבה מעונות–יום בקהילות חב"ד וכן בתי חב"ד המפעילים מעונות–יום, בעוד שאין מספיק מנהלות–יום שמגיעות מחב"ד. זהו תחום מאד מעניין. הן בעצם תלמדנה את התחום הפדגוגי לגיל הרך וכן צדדים ניהוליים הנושקים בתחום זה.
• פיתוח אפליקציות בעולם הסייבר, הכולל תכנות מחשבים בסביבת הסמרטפון.

מה עם בנות שגרות רחוק. יש פנימייה?

חשבנו גם על בנות אלו. יש לנו ב"ה מבנה שמיועד עבור פנימייה אשר נמצא באותו הקמפוס ממש של המכללה. השטח כולו ירוק, חי ומזמין. המבנים עברו שיפוץ לאחרונה והינם כיום ברמה גבוהה מאוד. הפנימייה מורכבת מדירות מרווחות, אשר בכל דירה כ–3 חדרים. בכל חדר נמצאות 2–3 בנות בלבד, כאשר לכל חדר ישנם מקלחת ושירותים צמודים – רמה גבוהה מאד! בפנימיה ישנה אפשרות לתנאי אש"ל מלאים בסטנדרט מאוד גבוה. אנו משקיעים הן בצד הגשמי והן בצד הרוחני.

את הפנימייה מלווה אם–בית ומדריכות אשר דואגות לכל פרט נדרש. ישנה תוכנית מושקעת ומלאת תוכן לשעות אחר–הצהריים כולל שבתונים והפתעות נוספות.

לכמה בנות אתם מצפים בשנה הקרובה?

בשנה הראשונה מספר המקומות מוגבל, אנו תלויים במספר כיתות הלימוד. אנו מאמינים שתלמידה אשר תגיע ללימודים במכללה החסידית תצא בעז"ה נשכרת הן מהפן המקצועי והן מהפן החינוכי–חסידי; בחממה כזו אין מנוס מלספוג ערכים חסידיים בהתקשרות איתנה לרבי מלך המשיח, אשר מנחה את חיינו בכל פרט ומורה לנו את הדרך האמתית והנכונה בחיים. על–מנת שכל אחת ואחת מהתלמידות תבנה בעז"ה את ביתה וחייה באופן הנכון ביותר. כפי שאנו מציבים את עצמינו בתחילת החיים העצמאיים וחיי המשפחה, כך הן יראו אחר–כך.

לרישום: ORO.ORG.IL

לפרטים נוספים ניתן לפנות לשליחה הגב' טליה טולוצ'ינסקי באמצעות הוואטסאפ:

+79219927094

בתקופה האחרונה הרגשתי רחוקה מהרבי.
מן תחושת ריחוק כללית, כאילו הרבי שכח אותי.
אני כותבת באגרות ולא מקבלת תשובות, מדברת איתו ולא מרגישה כבר קירבה, לא מרגישה רגשות אהבה ואבהות.
זה כאב לי כי הרבי הוא כל עולמי. ואני אוהבת אותו בכל גופי ונפשי
והוא הנפש הכי קרובה אלי מאז שאני זוכרת את עצמי.

התבוננתי בזה הרבה והצטערתי נורא..
ואז ברגע של התעמקות בעניין נפל לי אסימון…

כשרוצים קשר עם מישהו, רוצים להתחבר אל אדם מסוים צריך להשקיע בקשר!
אם זה הורים, אחים, חברים, בני זוג, שכנים

מה זה אומר? להתקשר, לבקר, להתעניין, ליצור קשר, לדבר
כך שומרים על קשר , קשר שחפצים בו דורש השקעה!

והנה האסימון.
כך גם עם הרבי, אם אני רוצה להתחבר ולהתקשר אני צריכה להשקיע בקשר.
איך משקיעים בקשר עם הרבי?

צופים בוידאו היומי, מביטים בתמונתו, פועלים לפי הוראותיו, משתפים אותו בחיינו, בלבטנו, בתחושותינו, חושבים על הרבי, משתתפים בהתוועדויות.
כן ממש כך,
ניסיתי ואני חושבת שזה עבד.
כבר תקופה שאני מתעמקת בפנים הקדושות של הרבי בוידאו ואני מתמלאת שוב באהבה אין סופית, בתחושה של בטחון ושל אמונה

ממש לא מזמן חגגנו את ג' בתמוז .
יום ההתקשרות והתחברות לרבי
ואתם יודעים מה? דווקא ולמרות שאנו לא זוכים לראות אותו וניסיון האמונה הוא קשה פי כמה.
דווקא לכן על מנת לשמור על קשר עם הרבי קשר חם, ישיר, חי ונצחי זו בדיוק הדרך להתחבר והתקשר אליו לאבא שלנו ראש בני ישראל.

ולזכור, שאנחנו לא לבד, גם לא לרגע אחד.
יש לנו אבא בשמיים ויש לנו את נשיא הדור ראש בני ישראל שחושב על כל יהודי ויהודי בכל פינה שבעולם. כן, גם עלי הקטנה הוא חושב עלי, דואג ומרגיש.

דף מידע ותקנון בוגרות עו (להורדה: לחצן ימני, שמירה בשם)

לרישום:  oro.org.il

ד.ל. רוטשילד וח. רומנו, קמפוס בית רבקה – כפר חב"ד

יום העיון השנתי של נשי חב"ד הצעירות, שהיה בסימן: מתקהלות בראש צעיר, הסתיים בהצלחה רבה.

שנה זו היא שנת הח"י של הכנס, בו הורגשה חיות מיוחדת בכל מעגלי החיים, ובהתאם לכך, התוכנית הייתה מגוונת וגדושה בהרצאות מרתקות, סרטים חויתיים ואווירת שמחה שהורגשה בחלל האולם.

את פני הבאות קיבלו שלטים חגיגיים שהתפרסו על פני כל הקמפוס, ומיד לאחר חתימה על פ"נ לרבי, קיבלו הנשים שי בהפקה חדשנית: כל הכלים להקהל משפחתי, שכללה – ערכת כוסות בהדפסה מיוחדת, קפה וסוכר, ודבר תורה – רק לפתוח ולהתקהל! השי בחסות אבי וחני מלכא, ואודי וחני בן דוד.

לאחר פגישה מרגשת בין חברות, קפה ועוגה התחלקו הנשים לשמונה סדנאות שונות, הבחירה היתה מרובה וקשה! הנושאים שנידונו הקיפו קשת רחבה של תחומים, הן רוחניים והן גשמיים. החל מחינוך ילדים למצוות, דרך יועצים זוגיים וחינוכיים ועד ייעוץ כלכלי ופרחי באך.

בין המרצים היו: הרב חיים פרוס, הרב שלום מרקוביץ יועץ זוגי, ר' דובי ברוד יועץ כלכלי, מיקה לשם מומחית בתקשורת בין אישית, הגב' דובה רסקין, צירי זילברשטרום, השליחה הגב חני גליצנשטיין, הגב' טל גואטה.

הסדנאות התקיימו בהצלחה רבה ובסדר מופתי והנשים נהנו מאוד מההרצאות.

מושב א' נפתח בהפקת ווידאו חדשנית שהסתיימה עם הזמרת יפוש ברכהן, אשר הצליחה בחן ובמקצועיות לרומם את הנשים טפח מעל הקרקע בשירי הקהל.

הרבנית סימה אשכנזי כיבדה את המשתתפות באמירת פרקי הרבי והרבנית.

במרכז המושב  עמדה הרצאתו המאלפת של ר' דודי פרידמן מ"רטורנו".  בדבריו, התייחס לצורך הבסיסי של כל אדם באהבה, וגם העלה את נקודות התורפה בהתנהלות היום יומית, ויחד עם זאת, צייד את הנשים בכלים וטיפים מעשיים, שנותנים מענה להתנהלות נכונה עם הילדים כדי שלא יגיעו לאותן מחוזות השואבים מאיתנו אנרגיות וזמן מיותרים.

על המסך הוקרן סרט מפתיע, בו גב' א. פוסעת עם תינוקה לטיפת חלב ובעת מילוי שאלון "תמים" היא מגלה כי היא בדכאון שלאחר לידה. באומץ רב, היא עלתה לבמה והתיישבה לשיחה סביב שולחן עם גב' אהבה וינסטין מארגון ניצ"ה, שהאירה את נושא "דכאון לאחר לידה" וכיוונה לאנשי מקצוע שמטרתם לסייע בטיפול ולצאת ממצב זה.

גם גב' מלכי הרטשטיין, הצטרפה לשולחן, ודיברה על הטיפול בילד החווה קשיי למידה והתנהגות.

מושב א' הסתיים והנשים יצאו להשתתף במכירה הסינית הגדולה בה ניתן היה לזכות פעמיים! הן באחזקת שיעורים ובתים חסידיים והן בפרסים יקרי ערך.

ארוחת צהריים חמה ומושקעת הוגשה למשתתפות ובמהלכה נמכר תליון ובו בד נדיר מחליפת הרבי.

את מושב ב' פתח המרא אתרא הרב מאיר אשכנזי, בברכת יישר כח לנשים שעזבו כל עיסוקיהן כדי להשתתף ביום התחזקות וללמוד אחת מהשניה כיצד ניתן להתברך בבניית בתים חסידיים מתוך הרחבה ורוב נחת.

בהמשך דבריו, הרב קישר את פרשת השבוע ליכולת שלנו לחיות עם הזמן והנושא של הכנס, כדי לזכות בבית חסידי יציב ושאיפות נכונות לילדנו, פרט לתפילות, תפקידנו בעיקר הוא לעשות. לחשוב, להתייעץ כשצריך, לשים לב לפרטים ולנתינות הקטנות הן לבעל וגם לילדים. כי בית טוב נבנה ע"י הרבה נתינות, גילויים של התחשבות וחיבה, וכמובן דוגמאות רבות של יראת שמיים.

הרב משה חפר, מנהל המכללה העביר את ברכת הבית, ובדבריו ציין כי מבחינתו, הנשים הנמצאות באולם אינן אורחות אלא שבות הביתה, לביתן הטבעי – בית רבקה.

סרטון נוסף הוקרן, בו שני ילדות מתוקות, צעירות בשנים, גילמו במקצועיות שלא מבישת שחקנים מנוסים, דמות בעל ואשה, והמחיזו בחן כמה קשה להיות "אבא" ו"אמא". ומשם אל הופעה הומוריסטית ומקורית של הזמרת יפוש ברכהן, שחבשה לראשה הפעם גם את כובע הסטנדאפיסית וכובעה הטבעי כזמרת.

במרכז המושב, הרצאתה המרתקת של אורחת הכבוד מברוקלין ניו יורק, הגב' מרים סברדלוב, בנושא התחדשות בחיי הנישואין, והתבססה בדבריה על אותיות שנת הקהל, כאשר כל אחת מהאותיות יכולה לסייע לנו בבניית בית רענן וחסידי, ואף טיבלה בדוגמאות מעשיות בהן היא משתמשת כדי ליישם זאת.

בחלק האומנותי, נערכה הקרנת בכורה לסרט "תמונות מחיי הנישואין", סרטה של ענת ניר,  סרט חדש ומפתיע, שהותיר את הנשים עם תובנות חשובות ורבות.

כמו כל פרט שהיה מושקע ותוכנן עד הסוף, אף חלק ההחלטות הטובות, הוצג באופן מקורי, שהחל בציטוט ממכתב ר' לוי יצחק אביו של הרבי, לרבי ולרבנית לרגל יום נישואיהם השני, וממנו נבחרו החלטות בענין כוח לבית, כוח למשפחה, לזוגיות ולהתקשרות. את החלק הזה הנחתה יפוש ברכהן בכשרון רב, וליוותה בניגונים מרגשים. מחרוזת סוחפת של שירי גאולה ומשיח חתמה את הכנס.

בסיומו של יום מלא וגדוש זכו עשרות נשים במתנות יוקרתיות באמצעות כרטיסי ההגרלה שרכשו במכירה הסינית הגדולה!!!

מאות המשתתפות יצאו לבתיהן עם הרבה כוח וכלים להמשך בניית הבתים לרצון הרבי, להשקיע בבית פנימה ובחינוך הילדים ובתפילה להתקהל בבית המקדש בקרוב ממש.

תודה לקמפוס בית רבקה, לרב שמואל חפר, לרב משה חפר, לגב' לאה חפר וכל הצוות, קול שר, קייטרינג רבקין, אבי מלכא, שמנת עיצובים, קריאיטיב הכפר, ישראל דהן, דפוס גוונא, חיה ברון, למושקא רבקין, לרחלי אופנר ורוחלה בלניצקי, פסי גורביץ, יפוש ברכהן, פרלינה ובמיוחד לכל הנשות וועדת הכנס ולמשפחותיהן.

מזה שמונה שנים אני, אחותי ואחיי הולכים לקעמפ האדיר הזה – "אורו של משיח". לא סתם נאמר עליו "סדן שמייצרים עליו חסידים", זה כל כך נכון! יש דברים שרק הקעמפ יוכל לעשות, והמשפחה או הבית ספר/תלמוד תורה לא מספיק יכולים… רק מי שהיה בקעמפ יכול להבין זאת, הקעמפ זה משהו אחר. (ברור כמובן, שתשרי או שהות אצל הרבי מה"מ, זה משהו הניצב בראש, אבל נושא הכתבה הוא הקעמפ).

כשאני מעלעלת בין דפי "בית משיח", צצה למולי מודעה כה מוכרת… "קעמפ אורו של משיח". אוי… אילו זכרונות מתוקים… כל שנה וכל השנה חיכיתי למודעה שתתפרסם, ומיד רצתי לאמא שלי שתרשום אותי. הקעמפ, כמה זכרונות עולים וצפים….

החום החסידי, הקדושה, האווירה, העוצמה, הלימודים, הפעילות, החברות, הכל מיוחד ורק בקעמפ זה כך. ממליצה מאד לשלוח את הילדים לפחות לשנה אחת, וכבר תראו הבדל. בואו נערוך הכרות:

קימה בבוקר

"אורו אורו להתעורר, הרבי שליט"א מתגלה" נשמע מפי המפקדות המסורות, שבאות להעיר את החיילות החמודות שלהן, עם חיוך צופן סוד על סדר היום העמוס המצפה להן…

החיילות קמות מהר ומתארגנות בזריזות לקראת היום החדש.

טעימת בוקר

קרואוסונים, עוגות, עוגיות, שוקו, תה, קפה ועוד, תמצאו בטעימת הבוקר הנותנת לנו כח להתפלל כמו שצריך, בלי שחלילה משהו יעיק. בקעמפ הכל חדור בנקודה, גם בטעימת בוקר. 'הפעילימודים' מחלקות דפי לימוד קצרים ומעניינים – ללימוד חסידות לפני התפילה. ומיד אחרי הטעימה, רצות למסדר…

מסדרים

הרגעים הכי עוצמתיים.

עם כניסת הגנרליות, כולן מצדיעות לרמטכ"ל – לרבי מה"מ שליט"א, ופותחות בשירת "נמצא אני בשבע מאות שבעים" וממשיכות להמנון ולאמירת הפסוקים. כל החיילות והמפקדות במתח וציפיה… איזו סיירת הגנרליות יבחרו עכשיו לאמירת הפסוק הבא… הסיירת הנבחרת מתחילה לצעוק בכל הכח את הפסוק, וכל הקעמפ אחריה, שיא המסדר מגיע בהכרזת הקודש "יחי אדוננו", – כל הקעמפ צועק במלוא העוצמה והאמונה – ממליכים את הרבי מה"מ שליט"א.

אחרי אמירת הפסוקים לבמה עולות 'הפעילימודים', כל הקעמפ קופץ ושר סיסמאות ואת המנון 'הפעילימודים'. התעמלות הבוקר היא כיף מיוחד שחדור גם הוא כמובן בנקודה… ולאחר דברי הפתיחה של הפעילימודים על נושא היום וכו', רצים לתפילה.

התפילות

"770" הבית כנסת של הקעמפ מתחיל להתמלא בבנות, עם העוצמה והחיות של החיילות החסידיות מרגישים כמו ב–770.

כהכנה לתפילה, בשחרית – הפעילימודים מספרת סיפור חסידי בהמשכים, כולן יושבות מרותקות ולבסוף היא עוצרת בשיא המתח ואומרת: "המשך יבוא"… המחטיות מתחילות בניגון מעומק הלב וכל הקעמפ איתן, כשבין לבין החיילות שמות מטבע לצדקה. ובמנחה – מידי פעם צופות בווידיאו של הרבי מה"מ שליט"א.

תפילה בקעמפ, זו תפילה מעולם אחר. הגנרליות הן החזניות, וכולן מתפללות בכוונה מתוך הסידור, כשמידי פעם המפקדות מצ'פרות ומחלקות "קעמפאלאך"/ מדבקות – כל שנה וגירסתה, אותן צוברות החיילות וב'באנקעט' שבסוף הקעמפ זוכות בפרסים).

ב"אשרי" ו"עלינו" ועוד קטעים כיף לשמוע את קולן הערב של החיילות המתפללות לקב"ה במלוא החיות והמרץ. בסוף התפילה הגנרליות בוחרות את המצטיינות המכריזות את שירת הקודש "יחי" וכל הקעמפ אחריהן.

וקדימה ל"סעודת שור הבר".

הארוחות

"הצבא צועד על קיבתו" לא סתם נאמר, באמת מהארוחות החיילות מקבלות כוחות לכל היום כולו.

גם זמן זה מנוצל לקדושה, מפעילים שירים והחיילות והמפקדות קופצות על הכסאות ושרות יחד את השירים, או סתם צועקות סיסמאות, מידי סעודה 'הפעילימודים' מופיעות במערכון מצחיק, במבצע סוחף או אפילו בלימוד קצר.

ברכת המזון בשיא העוצמה, ובסיומו החיילות הנאמנות שרות שנשארו רעבות לסעודת שור הבר והלוייתן שבגאולה האמיתית והשלימה.

הלימודים

"כי הלימודים זה כל הקעמפ, כי הלימודים זה כל הכיף" זו לא סתם סיסמא, אלא זו המציאות. לאחר האוכל יוצאים לפי סיירות למרחבי הדשא הענקיים ומתיישבים ולומדים. לומדים?! יהיו שיתמהו, אבל חופש?! הערות כאלה אפשר לשמוע רק ביום הראשון… כי הלימודים בקעמפ הם משהו אחר לחלוטין. הכל חוויתי וכייפי שאפילו החיילות משתוקקות ומחכות לרגעים האלה.

מתחילים בלימוד החת"ת היומי וספר המצוות לרמב"ם. ולאחר מכן לומדים מחוברת הלימודים המושקעת שערוכה במיוחד עבור הקעמפ. החוברת כתובה בצורת סיפור בהמשכים, שחדור כולו בלימוד ענייני משיח וגאולה, כל יום מותאם לנושא היום.

לעיתים ניתן למצוא חיילות הקוראות בזמנן הפנוי מחוברת הלימודים מרוב עניין.

הפעילות

"פפ פעילות פפפפפ פעילות, מוסיפה המון חיות" הקעמפ מלא כולו בפעילויות, מבצעים, אטרקציות, התוועדויות, תחרויות, דוכנים, סדנאות ועוד המון, אך ב"אורו של משיח" הכל חדור בנקודה – משיח, כל פעילות מוסיפה ומחדירה המון בחיילות הצעירות, עיקר התוכן המושפע לחיילות מועבר בפעילויות. הפעילויות של הקעמפ שוות אפילו יותר מהטיולים…

רבי טיים

לאחר מסדר ערב, הסיירות מתקבצות, לפעמים אפילו סביב "על האש" טעים… לזמן האיכות של המפקדות עם חיילותיהן. המפקדות מספרות סיפור חסידי, מנגנים ניגון, מקבלים החלטות טובות, זה הזמן שמחזק את התקשרות החיילות לרבי מלך המשיח שליט"א.

הטיולים

מידי יומיים–שלושה הקעמפ יוצא לטיול מאתגר מיוחד מסוגו, המותאם לגיל החיילות. וכמובן אין דבר בקעמפ ללא תוכן – באוטובוס, מחלקים "בלכתך בדרך" לימוד ושעשועון לדרך, ברקע נשמע "רדיו אורו" – הרדיו הכי מצחיק והכי חדור במשיח ששמעתן אי פעם…

מלחמת ו–פ–ר–צ–ת

שמעתן מישהו שכל כך מחכה למלחמה? מלחמת ופרצת בקעמפ, זו המלחמה הכי כייפית בעולם, לה מצפות החיילות בכליון עיניים. הכל מתחיל במתיחה מפתיעה שונה, ומכריזים שנפתחת מלחמת ופרצת.

מיד כל החיילות מתמלאות ב'שטורעם', וכחות מחודשים. כל הקעמפ מתחלק לשתי קבוצות נושא תוכני, החיילות ממציאות סיסמאות להמנון ולג'ינגלים, מתחילות להתאמן לריקודים, ועורכות חזרות להצגה. הן עסוקות בלקשט ולתלות שלטים. להכין מוצג מקורי ויפה וכמובן תניא… שהרבי אמר שלא יעשו מלחמה בלי ללמוד תניא… לכן הסכים שיהיה "מלחמה" בקעמפ. ניתן לראות בכל מקום חיילות לומדות תניא, נבחנות ומקבלות נקודות. מידי פעם מרכזות–הפלוגה, מצ'פרות בממתקים. במהלך הקעמפ אלפי שורות תניא נלמדות בעל–פה!

השיא מתרחש ב'באנקעט' הסיום, בו כל קבוצה מציגה את פירות ידיה: נאום קצינה, נאום חיילת, ההצגה המרגשת, השירים המקפיצים, הריקודים המהממים, המוצג ועוד. והשופטות מדרגות ובודקות כמה שורות תניא נבחנו.

תוכלו לחשוב, שחצי קעמפ נהיה עצוב, כאשר מכריזים את סך הנקודות המגיע לכל קבוצה, ומי שנצחה. אולם, מלחמה זו שונה מכל חברותיה, כי כאן כולן שרות "אבל לא משנה מי ינצח, העיקר שיתגלה משיח" – בקעמפ יש אחדות נפלאה וכל החיילות והמפקדות של שתי הפלוגות רוקדות יחד, ושמחות כל אחת בחברתה! מתכוננות לשמחת הגאולה האמיתית והשלימה!

שבת קעמפ

ביום שישי הבנות מכינות יצירות מושקעות. בסעודת ליל שבת, ניגונים, דברי תורה, מרגישים בתוך משפחה חמה ואהובה. לאחר הארוחה מגיעים הרגעים שאני הכי אוהבת בקעמפ… ההתוועדויות, כל מי שנכנסת לרגע רק כדי לחטוף כמה ממתקים, מיד נדבקת בחום ובדבקות החסידית ונשארת שם, לנגן ניגונים, לשמוע את הסיפורים המרגשים והאישיים, וכמובן כולן יוצאות עם החלטה טובה לזירוז הגאולה.

תפילות השבת הן בכוונה ובמלוא הקדושה והחיות. כל הפעילויות בשבת מיוחדות במינן, לכבוד היום הקדוש הזה. ב'רעווא דרעווין' זו חוויה ממש מרגשת, בזמן זה כל הקעמפ מנגן את הניגונים המיוחסים לרבותינו הקדושים.

שירים והרקדות

השירים, ההמנונים והסיסמאות יוצרים הווי שמח ותוסס. בקעמפ כל השירים מלאים כמובן תוכן חסידי וחדורים בנקודה – משיח וגאולה. ומולחנים על ניגונים חסידיים, שמחים ומרגשים.

מעמד התחיילות

המפקדות עוזרות מרגע הכניסה אל שערי הקמפוס, מביאות אוכל ושתיה, מניחות את המזוודות בפתח הפנימיה, וניגשות ישר למעמד ההתחיילות – הכנס שבו החיילות מקבלות הסבר על הצפוי להן ב"קעמפ אורו של משיח" ומקבלות את השם חיילות. לאחר מכן הסיירות עושות הכרות עם החברות החדשות והמפקדות המסורות.

'באנקעט' סיום

הרגעים הכי מרגשים בקעמפ, כל הקעמפ צופה בקליפים. יש הרקדות; שירים; סיסמאות; הכרזת הסיירות והחיילות המנצחות; חלוקת והגרלת פרסים; ומערכון הצוות הבכיר, המגלגל מצחוק בו הן מחליפות תפקידים.

ב'באנקעט' הסיום, החיילות מקבלות כוחות לבצע את השליחות היחידה – קבלת פני משיח צדקינו.

הקיוסק

זה המקום שהבנות נכנסות אליו עם כסף, ויוצאות ממנו, ללא גרוש אבל עם המון ממתקים וחיוך על הפנים.

להתראות בביהמ"ק

רגע הפרידה הקשה. החיילות נפרדות למקומות שליחותן. מבטיחות לשמור על קשר. ברקע נשמע ההמנון: "בקעמפ, בבית בכתה, לחיילת אין שביתה" והחיילות יוצאות עם כוחות מחודשים לשליחות – לקבל את פני משיח צדקינו בקרוב ממש.

הצוות

תודה רבה לכל העוסקים במלאכת הקודש.

לרב לוי נחשון, למנהלת הגב' רחלי זקס. לכל הצוות הבכיר: גנרליות, מחטיות, סמחטיות, מגדיות, סיירת, וכמובן למפקדות המסורות שלי במשך השנים, מהתשס"ט עד התשע"ה: חנה ווינר (דהאן), פרומי כץ (הלר), נטי אמיתי (משה), שלי תעיזי (מזרחי), מושקי כהן (אריה), נחמה אודרמן (מאירי), מושקי גבאי, דבורה לאה שיפמן, שרה'לה דינרי (מידובניק), בתיה (גבעוני), אתי סגל (הרשקוביץ), רבקי פיזם, רחלי וישנפסקי (שניאורסון), רות פרקש.

תודה רבה!!!

מאת: חלי לבקובסקי; עטרת חיה (צילום: אודליה ש)

היה שווה. היה שווה לקום מוקדם ולעלות ירושלימה עם כל נשות העם, לחפש חניה, להצטופף כדי להיכנס למעלית ואחר כך עוד פעם ושוב… עד שבאמת היינו כבר בתוך המעלית עם עגלה שדוחקת את הרגליים (כי זה 'הקהל', אז צריך 'טף'). ואז להידחס בכניסה ועוד להידחף, להידחק ולהתדיין עם נשים שישבו לנו במקום… ולשבת סוף סוף.

כל זה היה שווה רק בשביל הרגע הזה באמצע הכנס שהקרינו ווידיאו של הרבי. מלך. עומד זקוף, ובקול נחוש ומתחנן כאחד, מדבר על משיח ולמה לא זועקים מספיק?! ואת רואה רבי, נחוש, דבק במטרה אחת שעומדת כל הזמן מול עיניו. כל הזמן בראש סדר העדיפויות. אצלנו סדר העדיפויות משתנה כל הזמן. ואצלו – לא. הגאולה תמיד בראש. בהתחלה, בסוף ובאמצע. הרבי בוכה. בקול משתנק שמעורר נימים, הוא מודיע שה' מחכה שבאמת נאמר ובאמת נתכוון במילים "זה היום קיווינו לו". נו אז מה אתכם???

ותוך שנייה, וזה מדהים כי זה קורה ברגע, הרבי מתגבר על הקול הנשבר, על הבכי, ובטון הרבה יותר מעודד וחי הוא מסביר שהצפייה, הדרישה, הבקשות וההתחננות – הכול חייב להתבצע בשמחה. שמחה אמתית! מדגיש הרבי. אל תעשו סתם כאילו אתם שמחים ואז תסמנו 'V' על "בקשת הגאולה בשמחה" ותרגישו טוב עם עצמכם… עבודה היא דורשת – השמחה. כדי שתהיה אמתית, ופנימית. אפילו שאיך אפשר לשמוח כי הגאולה עוד לא הגיעה?! ומבחינת הרבי (וגם מבחינתנו!) זה הדבר הכי עצוב שיש! ועדיין, מדגיש הרבי בצורה נפלאה, צריכים לעבוד על שמחה אמתית.

ואפילו שהייתי יכולה, אולי, לראות את הווידאו הזה במחשב הביתי – לא הייתי חווה אותו כמו בכנס. כי יש מילים של הרבי שצריך להקשיב להן יחד עם עוד רבבת נשים באצטדיון ארנה.

מבחינתי, בווידאו הזה, הכנס בנושא "כי בשמחה תצאו" השיג את מטרתו, כל השאר היו קישוטים.

ועל אף שהווידאו הנ"ל היה הרגע העצמתי והנוגע ביותר, היו עוד. עוצמתיים פחות, ועדיין.

חני שמולביץ למשל. שעומדת זקופה, ובקול גדול שיוצא ממנה מספרת על האדם הכי מדהים והכי קרוב אליה שהלך. על הזקן שנשר וגרם לאנשים לא להכיר אותו אבל הוא עשה מזה בדיחה וכל המשפחה שלו צחקה. על איך לקח את המחלה שלו כהזדמנות "להראות לאנשי בית שאן איך חסידים של הרבי מתמודדים עם מחלה" – ככה הוא שינן לילדים שלו. צמרמורת.

והיא ממשיכה האישה הזו, לתאר את הבן שלה, שעומד ליד אביו ברגעיו האחרונים, מבקש מהרבי ברכה, ומקבל מענה ב'אגרות קודש' על הרמב"ם שלמרות חייו הקשים והמרים היה אופטימי תמיד. ומה הוא עושה לאחר הפטירה, אם לא זועק: "טאטי! אני מבטיח לך שעכשיו אנשי בית שאן יראו איך חסידים של הרבי מתמודדים עם אבל!" והוא מכריז את זה גם בלוויה, ומיישם אחרי השבעה.

ואני, אשכנזייה קשוחה שלא בוכה אף פעם, אבל פה אבדה השליטה על הדמעות. כי חני גם מספרת על הכתבה שכותרתה הייתה: האור של השליח הראשי לבית שאן, הרב יעקב שמולביץ, כבה". והבת שלה שהתעקשה לשנות את זה ל"האור של הרב יעקב שמולביץ – ימשיך להאיר!" טוב, אני מכירה את הסיפור הזה. אבל בכנס הבנתי אותו.

כשבעלה נפטר, חני איבדה את הטעם בחיים. מה לה חיים ללא בעלה? אבל הייתה לה צוואה ממנו. אז היא הרבתה בעשייה. היא ומשפחתה. ועבדה קשה כדי לשמוח. וחיה.

שלוש נשים מתארות בווידיאו את הקושי הגדול שקיבלו מה' ועל שתי אפשרויות: לשמוח – או למות בעודן חיות. על הבחירה בשמחה. ואז הן הופיעו ב'לייב'.

טוב, נתחיל לפי הסדר. מיטל טרבלסי, מורה למוזיקה שקיבלה ילדה מיוחדת. לקח לה זמן, ואז היא בחרה להמשך וללדת – למרות ועל אף. זו הייתה הבחירה המדהימה הראשונה. הבחירה המדהימה השנייה הייתה להמשיך ללמד מוזיקה. וגם בבית להשתמש במוזיקה כדי לשמוח – כי יש לנו ילדה מיוחדת ואנחנו בית שמח. ואז היא עלתה לבמה ושרה עם המון אנרגיות חיוביות. מבפנים.

אחר כך דיברה שושי בן שטרית, מדריכת כלות מקריית גת. היא גדלה אצל הוריה החרשים אילמים וה… שמחים. 'גם לקחו לנו את השמיעה וגם נפסיד להיות שמחים?' אז הם שמחו, ורואים על שושי שגדלה בבית שמח, היא כולה חיוכים ואנרגיה טובה מתפרצת. אחר כך היא עלתה ב'לייב' עם אבא שלה, הקורן. הוא דיבר. זאת אומרת פיזית הוא לא יכול לדבר אבל הוא כל כך דיבר. כמו ששושי התבטאה על אמא שלה: "היא לא שמעה, אבל היא כל כך שמעה, היא לא דיברה, אבל היא כל כך דיברה" אז אבא של שושי היה ממש המחשה חיה לדיבור הזה. וכדי שתבינו כמה זה מיוחד, תדעו שהוא גם איבד את אשתו. אבל לא את השמחה.

אז שושי תרגמה אותו מילולית: "אם אני גידלתי ילדים בשמחה אפילו ש… אז לכל אחת כאן יש את הכוח הזה".

מה יש להגיד?…

ואז הגיעה על המרקע גננת מכפר חב"ד – שיינדה לואיס. שבפשטות אמרה שהיא שמחה. ככה היא. זה האופי שלה. בעלה היה בחו"ל כשהתמוטט בפעם הראשונה, היא לא נפלה להיסטריה. רק לקחה מטוס והראתה לבעלה פנים שוחקות. באיזו פשטות היא אומרת את זה! הלוואי שאני הייתי מראה לבעלי פנים שוחקות במצבים הרבה יותר קלים מאלה, שלא נדע.

– ואז יצאה החוצה ישבה על סלע והתפרקה. כי אין מה לעשות צריך גם את זה. ויש אנשים שיודעים איפה ומתי.

היא רצתה להמשיך חיים אפילו שבעלה חולה. וגם בעלה רצה, אז נולד להם עוד ילד. בהזמנה. "מה ישמח אותי יותר מזה?" היא שואלת. ובעלה נפטר, אבל היה לה ילד במתנה. והיא כל הזמן מחפשת מה ישמח אותה, כי ככה תהיה לה שמחה לשמח אחרים. והילד גם חלה. אבל היא החליטה שהוא יבריא, אז אין מה להיות עצובים. אנרגיות השמחה הבריאו את הילד הרבה לפני הזמן שהרופאים קבעו. טוב, נו, מה הם יודעים על כוח של שמחה?

ואם כבר בילדים חולים עסקינן, אז הייתה לאחת מהן בת שנולדה עם מום בלב. היא אמרה כל הזמן ש"עוד נרקוד בחתונה שלה". וכולם הרימו גבה, כי מי חושב על חתונה של פעוטה שמכחילה ומתעלפת על בסיס קבוע? – אוף, איך אימהות עוברות דברים כאלו? זה נורא! – "אבל רקדנו בחתונה שלה!" היא מריעה בקול לרקע תמונות החתונה שהופיעו על המסך. אין שמחות כאלה.

ובחזרה לגננת ששיכלה את בעלה, היא מספרת על לידה של אחת הבנות שלה שהייתה כל כך בקלות שהיא צחקה! (יש דבר כזה?) והתנגן לה בראש השיר על מיכל שצחקה – אז היא קראה לה מיכל, והרי היא מיכל לויטין הידועה והמפורסמת.

וכאן וידוי אישי: כל הכנס התפללתי לראות את מיכל, הסטנדאפיסטית שלא נס ליחה. אבל על הבמה הופיעה יפוש, עם אורגן ועם הניגון "הנשמה יורדת לתוך הגוף". איזה כיף! יפוש! גם עליה התפללתי. עם היכולות הווקאליות המדהימות שלה, יפוש היא תענוג מוסיקלי ערב לאוזן. אז יש את יפוש… ואיפה מיכל? נכנסה באמצע השיר, כמובן, והפריעה ליפוש. וכאן החל מופע משולב ביניהן שהיה מקסים ממש. בתחילתו, הודתה מיכל למארגנות שהביאו את אמא שלה וביקשה ששנה הבאה יביאו גם את אבא שלה, בבקשה! ולאלה מאתנו שעוד לא נפל להן האסימון, היא טרחה לציין שהוא נמצא ממש לא רחוק מפה, בהר הזיתים. רק מיכל יכולה לזעזע ככה. בצחוק.

אז המופע היה כיפי ומשמח. רק לראות את מיכל עם הפאה הבלתי אפשרית ותנועות הגוף שופעות הביטחון, עושה טוב בלב ודמעות צחוק בעיניים. ועדיין, היא כל הזמן הפריעה ליפוש לשיר, אז חבל שלא נתנו אחר כך ליפוש איזה שיר שלם או שניים – המלצה לשנה הבאה. לפחות היה דואט של שניהם בסוף, גם לזה התפללתי. אני אוהבת שמיכל שרה. כי היא שרה בשמחה שופעת.

השרה לשוויון חברתי, ח"כ גילה גמליאל, סיפרה על דולר של הרבי שקיבלה בדרך פלא.

קול שופע דרמה, הקריא את תולדות חיה של השליחה לאה אלבסקי ברוסיה, בליווי תמונות. גם הרבנית אבלסקי החליטה שהאור של בעלה, הרב זלמן ז"ל, ממשיך להאיר, ונשארה בגפה בשליחות כשהיא אחראית על בלי סוף דברים בקהילה. ואז עלתה אביבה שלמדה בעיר בה הרבנית אבלסקי שליחה, ותיארה מה הרבנית אבלסקי בשבילה (הנאום המלא בעמ' הבא). לקראת סוף דבריה, כשכבר הספקנו לתהות איפה נמצאת הרבנית אבלסקי ברגע זה, המסרטות הראו אותה יושבת בקהל, כולה רגש.

אביבה סיפרה איך הרבנית אבלסקי השתתפה בחתונתה, כמו סבתא טובה. וראינו את החתונה על המסך. היא סיימה עם דמעות בעיניים: "תודה לך באבע שלי!!!" ירדה לקהל והן התחבקו. אז הגישה אביבה לרבנית אבלסקי אות הצטיינות על פועלה מטעם 'נשי'.

אני אוהבת את מארגנות הכנס על שהן מביאות לנו רגעים כאלו לכנס עצמו, אם כי לעיתים יש בכך מן המניפולטיביות.

בין לבין שולבו קטעי אומנות שכללו שירה וריקודים מרהיבים. היה את הרב עמרם מויאל שעלה לבמה עם אף אדום ולבוש ליצני, והצחיק בצורה שהזכירה קוסם בתהלוכת ל"ג בעומר, וגם הכניס מידע קבלי-חסידי ומדעי על הצחוק וחשיבותו.

הרגעים של התכנית האומנותית שאהבתי היו קטע ממופע של טלי אברהמי, ואי אפשר שלא לציין את התזמורת המקצועית שפתחה וסגרה את הכנס והיו בה רק נשים! שניגנו עם חיוך על הפנים! זה גרם לי למחשבה הבאה: בעולם רק מדברים פמיניזם, ובצורה שגויה; אצלנו עושים, ובצורה נכונה ואמיתית.

הייתה אנרגיה טובה. היה שמח. יצאנו בשמחה. שנצא בשמחה מהגלות!

לרישום לקעמפ:  oro.org.il