זכיתי לתפקד כשליחה בבית חב"ד בוואטה בתור הגננת לילדים השליחים הקטנים.
אין ספק, שחששתי מתפקיד זה. אמנם בתור ילדונת עבדתי בקייטנות חב"ד אבל זה היה לפני שנים רבות, ומאז לא עבדתי עם ילדים. מה שכן ברוך השם אני אוהבת ילדים ויש לי גישה אליהם. לכן החלטתי שבכוח הרבי אלך על התפקיד הגדול הזה והרבי יכוון וילווה אותי.
התחלתי ממש מאפס. לא ידעתי מאיפה מתחילים. למזלי יש לי חברות רבות שהן מורות וגננות, וגם במשפחה שלי הרבה עוסקים בחינוך. אספתי המון חומר שמתאים לתאריכים והזמנים בהם אהיה בהודו. דפי עבודה, שירים, משחקים פעילויות ודפי צביעה לילדים. יום אחד נסעתי להרצליה לעבודה של אבא. אבא שלי שיחי' הוא מלמד ב"חדר". הילדים בכל מחזור כל כך אוהבים אותו והוא מלמד נפלא. היה לי חשוב לראות כיצד הוא מלמד אותם אלף-בית, את השיטה, את הטכניקה וטיפים. ראיתי את אבא שר עם הילדים את האותיות והניקוד בדרך חסידית ומיוחדת. הסתכלתי עליו, על התנועות, החיוך ועל מה שמעבר וממש התרגשתי וכמובן החכמתי.
הלכתי לעוד כמה גנים של חברות. צפיתי בריכוז ובהתנהלות בגן. וזה התחיל להתגבש אצלי בראש בלב.. התחלתי ממש להסתקרן ולהתרגש. חברה מדהימה שלי שגם הייתה בשליחות בהודו גננת ממש הכניסה אותי לעניינים עברה איתי על סדר יום לפי שעות, פעילויות רעיונות. ממש הפעלתי את כל העולם לעזרה בשליחות. ועל זה תודה לכם חברות ומשפחה יקרים על העזרה העצומה.
הגענו להודו.
היום הראשון היה לי קשה ביותר ופשוט שאלתי את עצמי מה עשית לעצמך? איך את עוברת את זה שלושה חודשים?! התבוננתי קצת והבנתי שאני כבר כאן והבחירה שלי היא כזאת: או להתבאס ולשקוע לתוך זה, או לשנות את כל החשיבה להיזכר בכל ההחלטות הטובות שלקחתי לפני שהגעתי. לקחת את זה בתחושת שליחות ובספורטיביות. להבין שכל ההתחלות קשות. כן! תני כמה ימים לעצמך ולילדים ותראי שזה יהיה אחרת. ליהנות מהילדים, לתת ולקבל מהם.
היום השני היה הרבה יותר טוב, וההמשך היה נפלא. כן היו קשיים ברור. אבל הגישה שלי היתה אחרת ושונה ולמדתי להתמודד עם הכל, ליהנות ולשמוח.
לאט לאט התחבבתי על הילדים, הם נתנו בי את אמונם, וכשאתה נותן לילדים חום אהבה והרבה רצון הם מחזירים בכמויות אדירות.
נכנסתי למין חדוות עשיה כזאת. הכנת פרשת השבוע באופן חוויתי והרבה פעמים כהצגה עם בובות אצבע, לפני כל תאריך מיוחד הייתי מתכוננת מכינה חומר, דפי צביעה, הצגות, סיפורים ויצירות. הילדים המתוקים כאן מאוד אוהבים הצגות אז המון סיפורים פשוט הפכתי לבובות על מקל וזה המחיש להם בצורה נפלאה את המסר שרציתי להעביר, וכך הם ידעו את הסיפור על בוריו.
למדתי להיות עקבית ואסרטיבית עם הילדים, ילדים צריכים עקביות וכשהם רואים שאת עומדת במילה שלך, הם סומכים עליך ומאמינים בך. ממש ראיתי את זה בכל צעד ושעל.
כיף לראות את הילדים לוקחים את המסרים שהם למדו בגן ומפנימים. בבוקר בגן אחרי התפילה אנחנו רוקעים ברגליים וצועקים" לא רוצים יותר גלות אנחנו רוצים גאולה תיכף ומיד ממש עכשיו" שיבנה בית המקדש.. אתם צריכים לראות באיזו רצינות הם מבקשים גאולה, כל בוקר אני מתרגשת מחדש.
עשרה עקשנים? יש פה שלושה כמו עשרה!
בוקר אחד ממש מוקדם אני חצי ישנה, ואני שומעת אותם מלמטה מתפללים להם וצועקים "לא רוצים יותר גלות" יש יותר מתוק מזה?!
מידי בוקר לפני התפילה אנו שרים את פרק א' בתניא. כל בוקר מרגש אותי לחשוב שדברים כל כך עמוקים בתורת החסידות הילדים שרים בכזו פשטות, כמו דרגות של צדיקים ורשעים ובינוני.
אני מקפידה איתם בגן כל יום לעשות התעמלות בוקר. זה כיף ,משחרר ופשוט חוויה . הילדים כ"כ אוהבים התעמלות בוקר, וזוכרים את כל השירים בע"פ ואם אנחנו קצת מאחרים את ההתעמלות אז מנדי (בן שנתיים וחצי) שואל בקולו המתוק " מתי התעמלות בוקר"?
עוד מנהג שהרגלתי בגן כמעט בכל זמן אני שמה מוזיקה. שירי ילדים של אריאלה סביר או מלכלי וכמובן המון ניגונים. כשאני משכיבה את הילדים למנוחת צהריים, אני מדליקה להם את "חלומות חסידיים" שזה ניגוני ערש מקסימים. אם אני שוכחת להפעיל ניגונים, הם מזכירים לי "דבורה לאה, אנחנו רוצים ניגונים" ילד צריך להירדם עם ניגוני חב"ד, מתכון לחלומות חסידיים ולילה רגוע ושליו.
אפיזודה ממש מרגשת.
לקראת היום הגדול יו"ד שבט התכוננו רבות. 30 יום לפני החג, הצעתי לילדים שאת הפרק של הרבי שאנו אומרים מידי בוקר אחרי התפילה נדע עד יו"ד שבט בע"פ כמתנה לרבי ליום הנשיאות. הילדים ממש הקפידו להגיד אחרי התפילה מילה במילה. וביו"ד שבט נתנו לרבי מתנה לרבי את פרק קי"ג בע"פ. שלושה ילדים צדיקים יודעים להגיד את הפרק של הרבי בכזו מתיקות. בנוסף, שוחחתי עם הילדים על הדרכים להתקשרות לראש בני ישראל שאחת מהן היא כתיבה באגרות הקודש. הסברתי להם את השלבים בכתיבה באגרות. הילדים ציירו ציורים כל כך שובי לב לרבי הייתם צריכים לראות אותם נעמדים מול התמונה של הרבי ובדביקות מכריזים יחי שלוש פעמים. פתחנו קבלנו תשובות יפיפיות. הרבי דיבר על יום ההילולא ועל חינוך. מרגש.
את סיפור פרשת שבוע הילדים כל כך אוהבים (וגמאני)כשאני מודיעה להם שעכשיו אני מספרת את הפרשה הם קופצים בקריאות "יייששששש" ויושבים מרותקים. כשסיפרתי על יוסף הצדיק שהיה משנה למלך. כשאחיו הגיעו אליו והוא ראה אותם והתגעגע לאביו וראה שהם מתחרטים ועקב כך בכה אז מושקא המתוקה כל כך כאבה את כאבו של יוסף ואמרה לי "מה הבעיה? שילך איתם עכשיו הביתה"….
אחד הדברים הכי מצחיקים אותי פה זה סלקום. אז מי זה סלקום?
כשהגענו לוואטה היה כאן את העובד-חדרן של הגסטאוסים שלנו ושל הסביבה הקרובה. קיצור אני שמעתי את השליחים קוראים לו ושמעתי סלקום למרות ששמו הוא סלבו.
מאז הילדים מחקים אותי וכל פעם שהילדים אותו מהמרפסת הם צועקים לו מאה פעם סלקום סלקום, הוא נהנה מתשומת הלב של הילדים ואני נקרעת מצחוק כל פעם מחדש..
בכלל ילדים זה עם כל כך מתוק ותם. אחת הילדות פה בי"ט כסלו שרה לנו "פנדה בשלום נפשי מקרב לי"
וכמובן את הטעות הנפוצה והמתוקה "אדון עולם ולו העוז והמשרד"…
בבוקר אנחנו משלשלים מטבעות לקופה מכריזים "יחי" ו"גדולה צדקה" והילדים: "קופת צדקה שמקרבת את הגאולה"
בגן הילדים אומרים כל שיר יש לי אתזה בגן אז בוקר אחד בתפילה מנדי(שנתיים) אומר לי על אדון עולם ישלי את זה בגן.
כל פעם שיש איזה שיר, סרט או משחק שהילדים מכירים מהגן שלהם בארץ, אז הם צועקים בהתלהבות "היי, יש לי אתזה בגן" יום אחד אנחנו שרים בתפילה אדון עולם אז מנדי קורא בהתלהבות. "היי, גם לי יש בגן אדון עולם". ☺
את קבלת שבת הילדים כמו כל הילדים הכי אוהבים ומחכים בקוצר רוח ליום שישי. יש לי אבא של שבת קבוע ואמא של שבת בתורנות של שבוע שבוע. אנחנו "הולכים" לבית הכנסת ומתפללים את תפילת קבלת שבת. וכשאנחנו חוזרים לפעמים יש לנו לחמניות קטנטנות ממש חמות מהתנור שהילדים לשו בעצמם.
בימי שישי אנחנו יוצאים לסיבוב "מבצעים" ומתקבלים על ידי המטיילים בחיבוקים והתלהבות.. אי אפשר לסרב לילד/ה מתוק שמגיש לך באמצע הודו זוג נרות ומזמין אותך לסעודת שבת. המטיילים פה כל כך אוהבים את הילדים. מחבקים אותם, ותמיד זה מעלה בהם איזה געגוע לאח או אחיין שהשאירו בארץ.
מידי שבוע אנחנו יוצאים לטיול בכפר. אין כאן מגלשות וארגז חול. אנחנו הולכים למפל או למדשאות משחקים במים ומתגלגלים על הדשא עד שמגיעה חמולת קופים ואנחנו נעלמים מהמקום, כל פעם שאנחנו רואים פרות מרחוק, והילדים מבקשים להתקרב וללטף את הפרה עד שאנחנו קצת קרובים אליה והם מיד חוזרים בהם..
אנחנו משחקים במים, מתלכלכים ונהנים יותר מכל גן שעשועים בארץ ישראל.
לכבוד ט"ו בשבט למדנו על העץ וחלקיו, ועל כך שהרבי ממשיל את האדם לעץ השדה. בטיולנו ראינו עץ שנפל/נעקר וכל עליו חומים ונבולים. והסברתי לילדים שהעץ הזה כבר לא מחובר לשורשים שלו אין לו מי שייתן לו חיות לכן הוא נפול , נבול ומת.
כך אנחנו עם ישראל אם אין לנו אמונה אנחנו לא מחוברים למקור ולשורש שלנו להקב"ה לרבי מלך המשיח, ואין מה שיזרים לנו חיות אז אנחנו נהיים קרירים בענייני תורה ומצוות ועניינים חסידיים. הילדים חפרו בין העצים וניסו להגיע לשורשי העץ אספו עלים ומיששו גזעים. היה כיף ומעניין.
אין ספק, שילדים שגדלים בשליחות, הם ילדים אחרים. חסידיים יותר עמוקים וקשורים למלך המשיח יותר.
מושקא כבר הודיעה שהיא רוצה להיות שליחה בדלהי.
וכמו ששר אברהם פריד?
"בן של שליח הוא מחומר מיוחד, יש לו כח שאין לכל אחד
כשאגדל אצא לשליחות בעצמי ויהיה בית חב"ד משלי"
שליחות זו המתנה הכי גדולה שהרבי יכל לתת לנו.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
לתגובות [email protected]
