
השמחה
המקור לכל הישועות
אנו צריכים תמיד לזכור ולא לשכוח, כי יש מי שקשה לו לשמוח
ואנו חייבים להושיט לו עזרה, לגרום לו לשמוח ומכאן תבואנה כל הישועות
מאת: רחל רוזנברג, עטרת חיה
השמחה היא ביטוי רגשי אדיר שפורץ מתוך לבנו. השמחה מהווה חלק בלתי נפרד מתחושות תודה לאבינו שבשמים על שאנו בריאים, יש לנו נחת מהילדים, פרנסה בכבוד, על שביכולתנו לסייע לזולת ועוד ועוד…
השמחה היא כלי שמועיל לכל בן ובת אדם, אך לעיתים הדרך לשמחה כרוכה במאמץ רגשי, סיבות רבות יכולות להפריע: בריאות לקויה ל"ע, כאבים, מתחים מענייני העולם הזה הגשמיים, והיצר הרע — הנפש הבהמית הגוברת על הנפש האלקית.
יש אנשים עם מחשבות כפייתיות וכדומה, אלו מוטרדים במוחם בלי/עם חשיבות, אבל בזכות השמחה, המטרה הנכונה תאיר את דרכם הנכונה וכשיהיו בשמחה הם ייווכחו שהטרדות כקליפת השום ויש על מי לסמוך!
כך גם אדם שחולה ל"ע וישליך יהבו על בורא העולמים רופא החולים — וישמח — במשך הזמן יתרפא ממחלתו.
כך בכל תחום של חיינו כפי שאומרת האימרה "הדאגה שלך צריכה להיות איך לא לדאוג".
דאגה — במילה זו אין את האות ב'. כאשר אדם דואג אין בטחונו בה' מלא, זו לא בושה להתחזק ביסודות האמונה והביטחון בה' ואז נסיר דאגה מלבנו.
"האבן שבליבנו" — העצבות רח"ל המחשבות השונות — על האדם לחשוב האם יהיה זה לתועלת?!
נאמר "המבקש על חברו . . נענה תחילה", בני האדם החשוכים משמחה ל"ע, קשה להם לשמוח אבל כשנעזור להם לצחוק מבדיחה, מסיפור מצחיק, נשיר להם שירים משמחי לב וכדומה, האש שבליבם תדלק — הנפש הבהמית תיעלם והנפש האלקית תתעורר.
אנו צריכים תמיד לזכור ולא לשכוח, כי יש מי שקשה לו לשמוח ואנו חייבים להושיט לו עזרה, לגרום לו לשמוח ומכאן תבואנה כל הישועות.
בתניא פרק כ"ו, האדמו"ר הזקן כותב שבשביל לנצח את היצר צריך להיות בשמחה (שבאה מהנפש האלקית ולא בעצבות שבאה מהנפש הבהמית) "כשני אנשים שמתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה" בגשמיות שהזריז מביניהם ינצח (כי הזריזות מקורה בשמחה לעומת עצלות וכבדות שמקורן בעצבות).
העצב מפריד
בין האדם לבורא עולם
אדמו"ר הזקן מסביר, שבעצם אין בעצבות מעלה רק שיגיע ויבוא ממנו איזה יתרון "והינו השמחה האמיתית בה' אלקיו הבאה אחר העצב האמיתי לעתים מזומנות על עוונותיו במר נפשו ולב נשבר שע"י זה נשברה רוח הטומאה וסטרא–אחרא ומחיצה של ברזל המפסקת בינו לאביו שבשמיים….".
העצב לפי הכתוב לעיל יכול להיות והינו לצורך עליה וזהו עצב שמניב פירות: "כדי ללמוד בשמחה אמיתית בה' הבאה אחר עצב שיש לשמחה זו יתרון כיתרון האור הבא מן החושך דוקא" (תניא פרק כ"ו). האדם המרגיש יסורים וסבל ושמח במצבו זה עליו נאמר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שם).
הקב"ה דורש מאיתנו להיות בשמחה "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה". השמחה מקרבת אותנו לאבא שבשמיים, הכל יכול לרפא, לכלכל, לעזור ועוד.
שנזכה במהרה לשמוח בשמחת הגאולה!





בעשרות מוקדים מהצפון עד לדרום ברחבי הארץ חולקו לקראת חג הפורים פרוספקט מהודר מבית היוצר של לשכת עזרת אחים חב"ד ליובאוויטש ליהודי חבר העמים, בואי הצטרפי לפעילות עזרת אחים, והביאי את האור לאלפי נשות ישראל הדוברות רוסית בארץ, שמחכות רק לך! את השמחה והתלהבות כשתגישי להם את הפרוספקט, תראי בעצמך! הזמני לחגים הקרובים!
בעשרות מוקדים מהצפון עד לדרום ברחבי הארץ חילקו פעילות עזרת אחים, פרוספקט מהודר על חג הפורים שמחה של של גאולה, מבית היוצר של לשכת עזרת אחים חב"ד ליובאוויטש ליהודי חבר העמים.
בואי הצטרפי לפעילות עזרת אחים, והביאי את האור לאלפני נשות ישראל הדוברות רוסית בארץ, ומחכים רק לך! את השמחה והתלהבות כשתגישי להם את הפרוספקט, תראי בעצמך!
בעשרות ערים ברחבי הארץ בהם מתגוררים אזרחים רבים יוצאי ברית המועצות, מדינות חבר העמים כיום, חגגו פורים של גאולה, השלוחים והפעילים העוסקים עם דוברי הרוסית בארץ הזמינו חומרים ממרכז עזרת אחים בארץ הקודש, לחג הפורים, מצוות החג, נבואות נשיא הדור ומנהיגו.
החומר האיכותי נערך על ידי על ידי משרדי ההוצאה לאור 'יסטוקי-חב"ד' – מרכז ההוצאה לאור של יהדות מולדובה, שהוקדש לזיכרון נשמת השליח הרב זלמן טובי' הכהן ע"ה אבלסקי, הרב הראשי למולדובה, מקים ומייסד מכון ההוצאה לאור, בספרונים, ספרים, מגזינים, עיתונים, חומרי הסברה ועוד, שנערכו על ידו ובפיקוחו.
החומר חולק לאלפי נשים, על ידי פעילות עזרת אחים חב"ד ליובאוויטש בארץ הקודש, בואי הצטרפי לפעילות, ואמצי את הסיסמה: לדבר רוסית איני יודעת, לחלק פרוספקט כן!
מבצע זה נערך על ידי: מרכז ההפצה 'עזרת אחים חב"ד' בארץ הקודש, 'פעילי עזרת אחים' חב"ד ליובאוויטש בארץ הקודש, 'לשכת עזרת אחים' ליובאוויטש ליהודי חבר המדינות וליוצאי ברית המועצות. ובסיוע קרן 'עזרת משה' של 'עזרת אחים'.
ניתן להזמין שלל הפקות נוספות, כמו עלוני שבע מצוות בני נח, ופרוספקטים למבצע תפילין, ועלוני הסבר לימות השנה.
להזמנות ומחירים לחג הפסח ל"ג בעומר ושבועות:
[email protected]


















שים ובנות מתבקשות להוסיף במבצע נש"ק לזכותו ורפואתו של ר' חיים דוד בן אסתר, מאנ"ש בקריות, שהתמוטט השבוע במהלך חתונת בתו וזקוק לרחמי שמים.
במוצאי שבת זכור, ט' באדר תשע"ה, התקיים ערב ראשון מסוגו, תחת הכותרת: "נשים לעזרת נשים". מדובר ביוזמה חדשנית של מתפללות עזרת הנשים בבית הכנסת בית מנחם לצורך שדרוג עזרת הנשים מבחינה פיזית ומבחינה חברתית.
בית מנחם – שהרבי הסכים ששמו יהיה עליו – הוא בית כנסת מיוחד במינו, עזרת הנשים בבית מנחם משמשת את המתפללות הקבועות, ובימי שמחה – גם נשים רבות מרחבי הארץ, מתפללות בית הכנסת החליטו לנסות ולקדם את שדרוג התנאים הפיזיים, כך שעזרת הנשים תהיה מקום מכובד ונעים ביותר, ולצורך כך, בעידוד הגבאים, התקיים ערב גיבוש ואיסוף תרומות למטרה קדושה זו.
התקיימה גם הגרלה ומכירה פומבית על דולרים של הרבי, שנתרמו במיוחד לערב זה.
הערב התקיים כולו מכוחות פנימיים של מתפללות בית הכנסת: ועדת ההיגוי, האירוח, הכיבוד, דברי התורה, ההנחיה, התרמת הדולרים, השי, סדנת הגיבוש, החלק האומנותי בנגינה ובמחול, בקיצור, הכול – התבצע בנדיבות ובלבביות על ידי מתפללות בית הכנסת עצמן.
הרבנית סימה אשכנזי שתחי' כיבדה את הערב בנוכחותה וברכה את היוזמה, תוך שהיא מספרת כי באחת יחידויות בהן השתתפה ביקש הרבי לפאר את בית הכנסת
בערב התקיימה הוקרה לגב' סוניה ליפסקר ולגב' פנינה ברוד אשר לאורך השנה כולה דואגות לעזרת הנשים, הן בארגון הקידושים והשיעורים, והן באמירת תהלים וקבלת המתפללות במאור פנים
העבודה רבה עדיין כי יש הרבה מה לשפץ. כל המעוניין להצטרף ולתרום לטובת שיפוץ עזרת הנשים של בית הכנסת בית מנחם מוזמן לפנות לארגון "נשים לעזרת נשים" בכפר חב"ד ושמו יונצח לברכה


























מודעות עצמית בשיטת אית"ן
שפרה אופנר
להיות – היום – בשמחה!!!
יש הקושרים שמחה לזמן בו הכול מושלם. עניינים מסתדרים ע"פ שביעות רצוני וצרכים שלי מגיעים על סיפוקם.
"כשהילדים יגדלו אהיה עליזה ומשוחררת.."
"כשבתי תשתדך לא תהיה כמוני מאושרת…"
"אהיה שמחה כשאקנה פאה חדשה ויפה…"
ומה עכשיו???
ה' רוצה ממך להיות בהוויה. להיות נוכחת בכאן ועכשיו!
מול כל מציאות בה הינך מתמודדת מגיעה הנפש הבהמית ומתחפשת ומייצגת רגשות שונים המונעים ממך להיות בשמחה.
פעם זה תסכול, חוסר אונים … לפעמים חשש ודאגה… וגם רחמים עצמיים ומסכנות. העיקר שתהיי בעצב ובתחושה לא טובה.
כדי לנצח במאבק זה צריך להוריד את התחפושת!!!
לזהות את הרגש ואת מי שעומד מאחוריו!!!
בתניא של החודש האחרון קראנו שוב ושוב על המתכון להגיע לשמחה.
ישנו משל על אדם אשר ביקש ללמוד כיצד להיות בשמחה. עבר ממקום למקום ותר אחר בעל שמחה…ראה אישה מכבסת ומקרצפת.
אמר לה:" את וודאי מאוד שמחה. מתעסקת הרבה עם מים, ניקיון ומאוד עסוקה"
"אני?? כל היום מתכופפת, מתאמצת, הגב שלי כבר תפוס.. לא אני ממש לא שמחה"
ראה נער הולך עם ילקוט על גבו.. "אתה וודאי שמח במיוחד: חברים, ספרים, משחקים.."
"מה פתאום?!" השיב הנער "יש לי כ"כ הרבה שיעורים, לימודים… אוף"
לא התייאש ההלך והמשיך לחפש. ראה אדם חורש וזורע והחליט בליבו כי ממנו בטח יוכל ללמוד פרק בהלכות אושר. אך אותו איכר היה עייף וייגע ואפילו מפירות זריעתו לא הצליח להנות.
כמעט ופנה על עקביו ולפתע.. איש יחף רץ מולו צוהל ועולז, מנגן מנגינות שמחות ומחייך מאוזן לאוזן.
רץ מיודעינו אחריו והשיגו. כשכולו מתנשף ומתנשם שאלו: "ספר נא לי מדוע כה שמח ומאושר הנך? חפץ אני גם בזאת השמחה…"
"ח ח ח… קלי קלות… אתמול היו לי נעליים לוחצות וכאב לי והיה לי קשה. הורדתי אותם וכיום אין כמוני מאושר!!!"
חג פורים נתן לך את הכוח!! בואי והורידי את הנעליים הלוחצות!!
ווודאי נזכה לראות גאולה!!!
הכותבת שפרה אופנר – הינה מנחת הורים בעלת תעודה מאגף שפ"י ובוגרת מכון אי"תן.
לסדנאות, הרצאות וייעוץ אישי – 0502377072
לקראת פורים נערכו ברשת גני חב"ד בפעילויות ותוכניות מגוונות לתלמידים והוריהם.












יוצאת ממצרים? תעשי זאת בשמחה!
אז זהו. פורים חלף לו. ואנחנו נשארנו עם שאריות הממתקים, הפירורים והלכלוך. נשות החיל החרוצות כבר מתחילות 'להעביר הילוך' ומסתערות בשצף קצף (תרתי משמע) על הבית.
הזריזות שבנינו כבר התחילו אי אלו ארונות למעלה. כמובן שיש את הנשים שמתחילות את פסח כבר מט"ו בשבט ואפילו על חנוכה כבר שמעתי..
אלה מאיתנו שהם בשלב גידול הזאטוטים הקטנים, (אלו שמה שלא תעשי הם תמיד ימצאו דרך להעביר את שאריות הארוחה לארונות, למעמקי הספה וה' יודע לאן עוד..) מנסות להתארגן לפסח כך שהמקומות שהילדים עלולים ללכלך שוב, ישארו לסוף. הבעיה היא, שאי אפשר להשאיר את כל הבית לסוף..
אז אחרי שהבנו שהקושי הוא של כולנו בואו ננסה לחשוב על איך אפשר לעשות זאת גם בשמחה. כן, גם מי שסדר ונקיון זה לא התחביב המועדף עליה והיא גם לא ממש יודעת מאיפה להתחיל.
קודם כל, בואו נבין שעיקר הקושי הוא בלהתחיל. כמו בעוד הרבה דברים כמו לעשות דיאטה: היום שאני יפסיק לאכול שטויות. לעשות התעמלות: פשוט להתחיל לזוז. ועוד ועוד.
כי ברגע שנתגבר על הכבדות והעייפות, ברגע שנכנס לזה ופשוט נתחיל. זה כבר יהיה יותר קל ואפילו כייף. וזה עוד לפני שדיברנו על תחושת הסיפוק מלראות כמה הספקנו, לראות מדפים בארון משנים את צורתם והכל יותר נקי ומסודר. לא רק מלמעלה. גם בפנים. אני בטוחה שגם למי שזה מאוד קשה, ומי לא.. זוהי תחושה נהדרת.
עוד משהו חשוב. להסתכל תמיד מה כבר הספקנו. לא כמה נשאר.. כי אם התחלנו, אז זה כבר ירוץ.
תעבדו עם רשימה מדוייקת. זה מאוד מקל ומארגן את הראש.
אני עושה רשימה של כל החדרים בבית ומה צריך בכל חדר. ואז בנפרד אני רושמת מה אני רוצה להספיק עד פורים (נגיד את ארונות הבגדים, חלק מהספריה וכו), מפורים ועד ר"ח ניסן וכך הלאה. ככה אני לא מגיעה לשבוע לפני פסח ורואה שרוב הבית נשאר לי. ובנוסף, אני לא מרגישה שאני צריכה לנקות את כל הבית אלא רק חלקים ממנו. כמובן שהרשימה צריכה להיות הגיונית בהתאם ליכולות, הכוחות ושאר המטלות בבית ובעבודה.
אל תשכחו לסמן וי/ סמיילי מחייך או מה שבא לכם. שתרגישו שיש דברים שכבר מאחוריכם.
יש מקומות שמוכרים בחמץ אבל הם כל כך מתחננים שפעם בשנה לפחות ננקה ונסדר אותם.. פסח זה זמן טוב אבל לא ברגע האחרון. תתכננו את הזמן כך שתנקו אותם מוקדם.
מנסה לפנות זמן במהלך היום כדי לנקות לפסח? לא חייבים לפנות יום שלם (ולהשאר אחר כך עם ערימות בלאגן של שאר המטלות בבית..) תפני חצי שעה, רבע שעה, ותנקי מדף, מגירה וכו.
כמו כן, כשמנקים ארון שלם, לא מפנים את כל הארון ואז מנקים ומסדרים. מפנים מדף, מנקים, מסדרים. פרה פרה מה שנקרא. למה? כי לראות מלא בלאגן זה מייאש וגם לוקח יותר זמן. וגם לפעמים צריך להפסיק באמצע ונשארים עם הבלאגן של פסח שמצטרף לעוד כמה ערימות בלאגן שכבר היו שם קודם. עכשיו לכי תנסי להשתלט על זה.
בכלל בנושא הזה יש לי כלל חשוב. קודם מסדרים אח"כ מתחילים לבלגן. הכלל הזה תקף לכל השנה ולמדתי את זה מחמותי שתחי' שהיא אישה מאוד מסודרת. לפני שמתחילים לבשל לשבת, לקפל כביסה וכו. קודם כל עושים סדר כללי בבית. כי כשעובדים בבית מסודר אז יש קצת בלאגן ממה שעשינו עכשיו והוא לא מצטרף לבלאגן שלפני. וחוץ מזה, שכשהבית הפוך כבר לפעמים לא יודעים מי נגד מי.
עשית סדר במקום מסויים ויש לך המון חפצים למיון? (כל חפץ שייך למקום אחר) אל תתפזרי. תסיימי את מה שהתחלת. אחר כך תמייני.
מצאת בשידה את התמונות מהחתונה/ של סבא וסבתא כשהיו ילדים?.. בזמן שאת מנקה זה לא הזמן להציץ. קוראים לזה להתאפק (או ככה לפחות אנחנו משננות לילדים..), אח"כ בשעת רוגע כשניקוי השידה יהיה מאחורייך, וגם ככה תיהי עייפה מכדי להתחיל משהו. תכיני לך איזה קפה ותעלעלי בתמונות. זה יהיה הרבה יותר נחמד אז.
שתפו את הילדים. תנו להם לבחור בין המשימות. תדאגו שזה יהיה זמן נחמד (בלי וויכוחים ומריבות..) שימו מוזיקה וצ'פרו אותם בסוף ( אפשר לצאת עם כולם לפיצה או לטיול קטן בערב פסח, לנוח, להינות ולצבור כוחות)
בעיני ערב פסח זה זמן ממש מיוחד. כולם ביחד מנקים. אפילו התינוק לוקח סמרטוט.. כשמרוקנים את הארונות למטה הילדים נהנים להתחבא בפנים..
זה גם זמן שאבא נמצא בבית יחד עם כולם. מה שרק מוסיף לאווירה. ואם את מנקה עם בעלך בערב לבד זה יכול להיות אחלה זמן איכות. מפטפטים ומנקים.
וכמובן שבלי מתכון אי אפשר..
בערב פסח אני משתדלת להכין ארוחות זריזות טעימות ומזינות.
ארוחה בפיתה זה ממש נחמד. גם כי הפיתה לא מתפוררת וגם כי זה טעים..
רצועות עוף בתנור:
חזה עוף
רבע כוס שמן
פפריקה, כורכום, פלפל שחור
מלח
כשהחזה עוף כמעט הפשיר, חותכים אותו לרצועות. מתבלים בשמן ובתבלינים. אופים כ-20 דק' על גריל (או החום הכי גבוה)
לבנתיים חותכים סלט. והנה לכם ארוחה.
אפשר להוסיף לפיתה: קטשופ, מטבוחה, חומוס,רוטב צ'ילי, עמבה..
תוכלו לגוון את החזה עוף במתבלים מתוקים כמו סויה ודבש/ סילאן או פשוט לערבב עם תבלין שווארמה או כל תיבול שעולה בדעתכן, ולאפות או להקפיץ במחבת
בהצלחה רבה והכנות קלות ומהנות! ושנזכה לצאת כבר ממצרים (גם זה הפרטי) לגאולה האמיתית והשלימה!

הבעל שם טוב הביא לעולם דרך חדשה בעבודת השם, את דרך החסידות.
פשיטא. לכאורה כל יהודי בימינו מכיר, יודע או לפחות שמע;
אז זהו, שלא.
בעולם שלי, העולם שלפני התשובה, היהדות הצטיירה באותם גוונים ותמונות כמו לפני שלוש מאות שנה ויותר. תקופת המגידים המייסרים את העם בתוכחות ומוסר בכדי לעורר אותו בתשובה.
וכדי להסיר ספק מלבכם, לא מדובר בפרק זמן של עשרות שנים אחורה, אלא ארבע שנים בלבד. אולי ארבע וחצי, בטח שלא יותר.
דרך מסך הטלוויזיה ושלל הקליפות שכיסו את עיניי – יהודים שומרי תורה ומצוות נתפסו כבני אדם קודרים, כועסים, מנותקים ומאשימים.
לא העליתי בדעתי אפשרות בכלל שתורה ומצוות טומנים בחובם דברים חיוביים כמו הנאה וסיפוק, קל וחומר שמחה, צחוק ואהבה.
אולי זה נשמע כאילו אני מקצינה כדי ליצור עלילה דרמטית מעניינת בניסיון לרתק אתכן לסיפור הנרקם לאיטו, אבל אני מבטיחה לכן שלא כך הדבר.
באמת ובתמים כך נראה לי "מבחוץ" העולם היהודי ששומר תורה ומצוות, ואם לומר את האמת, אני אפילו מעודנת ומאופקת. אני פשוט חוסכת מכן תיאורים מיותרים…
החזרה בתשובה שלי תפסה אותי בהפתעה בדיוק בפער הזה בין הדימוי החשוך והשגוי למציאות המוארת. הבורות שלי הייתה משענת קנה רצוץ וב"רגע האמת" לא היה לי על מה להישען. ברוך השם!
הרבי שליט"א דלה את הנשמה שלי ממעמקי החושך הכפול והמכופל ישירות אל תוך האור הבוהק של החסידות.
הלוואי והיו לי מילים לתאר לכן את התדהמה שחשתי כשגיליתי שאני בת של מלך. ולא סתם מלך, מלך מלכי המלכים. ושהשם אוהב אותי, ככה כמו שאני.
ושבאהבת ישראל נביא את הגואל. אהבת ישראל, צמד המילים האהוב עלי ביותר. איך שמחתי לגלות שיש הרבה מאוד יהודים שעבורם היא ערך עליון. בלי לשפוט, בלי לבקר, בלי לכעוס. כי אני והם זה חלק מאותו הדבר.
כשזכיתי ללמוד תניא, גילו לי בפעם הראשונה בחיי מה המשמעות האמיתית להיותי יהודיה, שיש לי חלק אלוקה בתוכי, ושאני "הרחוקה" והצדיק הגדול ביותר, יהודים בעצם באותה מידה.
איזו תגלית מרעישה ומשמחת.
תקופה מסוימת עוד חיכיתי שהתרמית תיחשף ושהמניע הנסתר "שלהם" יתגלה. לא נתפס בעיניי שהנתינה היא באמת ללא ציפייה לתמורה. שאוהבים אותי ככה כמו שאני רק בזכות העובדה שאני יהודיה. שמתוך אמונה בערבות הדדית, אנשים באמת ובתמים מקדישים חיים שלמים לשליחות במסירות נפש. זה פשוט לא נתפס לי.
ב"ה, ככל שהעמקתי בלימוד והמפגשים האישיים התפתחו להיכרויות ואף חברויות, אמיתות הדברים היא שנחשפה, וביתר שאת ויתר עוז.
זכיתי שהבעל שם טוב, אדמו"ר הזקן, כל שושלת אדמו"רי חב"ד והרבי שליט"א הכירו לי את הקב"ה ואין דרך טובה יותר מזו לפגוש את הקב"ה.
בזכות "מעט אור דוחה הרבה מן החושך" יכולתי להישאר חיובית ורגועה אל מול הפחדים והדאגה של רוב האנשים סביבי. פחדים ודאגות שנבעו בדיוק מאותה בורות ממנה אני נפרדתי. ככל שהתחזקתי בדרכי התורה והמצוות, המשפחה והחברים הרגישו שהם מאבדים אותי ואני הרגשתי שאני זוכה בהם באמת.
בזכות "אהבת ישראל" ולימוד הזכות על כל יהודי ניתנה לי היכולת לעזוב דרך חיים משותפת ולהמשיך להרגיש שייכת. להישאר בקשר עם כולם מבלי לשפוט, מבלי להטיף ובלי הרגשת ריחוק. נהפוך הוא הקרבה האמיתית התחדדה.
בזכות ה"השגחה הפרטית" כל מפגש וכל סיטואציה הפכו להיות דיאלוג עם הקב"ה, ובזכות "אין רע יורד מלמעלה" זה היה דיאלוג מלמד ומעצים.
בזכות "יהודי הוא מעל למזל" הכל נהיה אפשרי ובר השגה, ובזכות "תחשוב טוב יהיה טוב" הדרך להשגת הדברים הפכה חיובית ואופטימית.
וכך עוד ועוד מתנות רבות כאלה שקישטו את דרך התשובה שלי בקישוטים של אור וצבע.
הידיעה הברורה שכל אלו הם דברי אלוקים חיים, האמת האחת והיחידה עטפה את הכל בשלווה ורוגע פנימי.
אבל בעצם הדרך רק התחילה אז, באותם רגעים קסומים ומרעישי עולמות של גילויי אלוקות.
אני זוכרת כמה זה קומם אותי שכשהייתי אומרת שאני בעלת תשובה היו עונים לי תמיד: "כולנו בעלי תשובה" או "אני עדיין חוזרת בתשובה"… והתשובה המקוממת ביותר: "את חושבת שעשית תשובה?! שנזכה באמת לחזור בתשובה".
אז, באותן עיניים מסונוורות מאורות, לא הבנתי על מה הם מדברים. איך איה – דתייה מבטן ומלידה – יכולה לקרוא לעצמה בעלת תשובה? למה מתכוונת בעלת תשובה כבר עשרות שנים שהיא עדיין חוזרת בתשובה? ואיך אפשר בכלל להטיל ספק בעובדה שחזרתי בתשובה? הרי השלכתי הצידה את כל מה שהכרתי ואהבתי, ובחרתי בדרך התורה והמצוות. הכנסתי את הקב"ה לכל תחומי חיי.
על מה הם מדברים?
ב"ה, היום אני מבינה על בשרי את אותם משפטים שקוממו אותי כל–כך. ואני מכירה את אמיתותם.
הדרך מתמשכת, הלימוד הוא לימוד של חיים שלמים בעזרת ה', וכך גם עבודת התשובה.
הבחירה בדרך התורה והמצוות היא יום–יומית, ולפעמים אף בכל דקה ודקה.
ובכל רגע מתגלה מקום נוסף בי ובחיי שאני יכולה וצריכה להכניס את הקב"ה אליו.
ב"ה, המתנות שהאירו את הדרך בתחילתה ממשיכים להאיר אותה לאורכה!
כמה שוקולד אפשר לראות את הילד אוכל?!














תנופה חדשה במדרשיית חב"ד באור יהודה.






























































נשאלות על השיר הזה 3 שאלות.
1. למה בא להם דווקא שפן, ולא נגיד… ארנבת?
2. מזתומרת שכח לסגור ת'דלת? מה, הוא סנילי??? הדבר הראשון שעושים כשנכנסים הביתה זה – לסגור את הדלת!!!!!
3. למה כל פעם אחרי "ללללה".. מגיע "אפצ'י!!!" ובפעם הרביעית אין? זה ממשיך ב- "ללללהה…" לא יכלו להוסיף בפעם האחרונה "אפצ'י" בתור סיום? -קצת עקביות…
קפיטו? הבנת?
ע"כ עונים:
שפן זה אותיות נפש. הנפש הבהמית השוכנת בתוך כל אחד ואחת מאתנו חודרת אלינו לפעמים ומשפיעה על מעשינו….כן,כן לפעמים..
ואנו לפעמים, שוכחים לסגור את הדלת בפניה ונותנים לה לחדור אל תוך חיינו הרוחניים, בתור יהודים חסידים!
ואז… מגיע הצינון בעבודת ה'… ואנחנו מתעטשים ונופלים וכו'..
פתאום קם לו הרצון לחזור, להתחבר לאלוקות להקב"ה, להיות קשורים למלך המשיח- לחזור ולהתעלות אך כל פעם עולים קצת למעלה –
ו… טראאח..בום! באה ירידה ונחבטים שוב למטה – "אפצ'י" – צינון. נעבך!
אבל לא נתפשר ונמשיך על אף הירידה לנסות לעלות ולהתעלות עד שבעז"ה ובכוחות מהרבי מלך המשיח נגיע לבסוף לעליה האחרונה –
לירושלים ולביהמ"ק עם הרבי שליט"א בראשנו – וזה מסמל את ה"ללללהה" האחרון שרק מוכיח לנו שאחרי מאמצים באמת נשארים למעלה,
ולא נוחתים שוב – ב"אפצ'י"…
ולכן בגלל שנשארים למעלה תו הסיום הוא – "לללללללללהההה"…
אז יאללה, באו כולנו נפצח בשירה אדירה של:"ללללללה" שהגענו לגאולה!!!








































































