"גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה" אומרים חז"ל ולמדים זאת מפרשת השבוע שנפתחת בהתמסרותו הטוטאלית של אבי האומה למצוות הכנסת אורחים במסגרתה מבטיח המלאך לאברהם ושרה כי ייוולד להם בן לאחר בלותם.

בסיום הפרשה אנו חוזרים לבן הזה ונדהמים מהניסיון העשירי – ניסיון העקדה – שהציב הקב"ה בדרכו של אברהם אבינו, היהודי הראשון. עוד אחזור לזה, אבל קודם עליי להזכיר כי המילה ניסיון כוללת בתוכה את האותיות נס גם במובן של פלא וגם במובן של דגל, של גובה. הניסיונות שאנחנו עוברים בחיים, הקשיים, הסבל והייסורים, לא נועדו להכאיב לנו אלא להעלותנו לדרגה גבוהה יותר מזו שהיינו בה בטרם עמדנו בניסיון.

ועכשיו ברשותכן אספר לכן סיפור ששמעתי כמעט ממקור ראשון. את הסיפור הבא סיפר יהודי מעולי רוסיה לאחד המתפללים בבית כנסת במקום שליחותו של הבן שלי בקריית גת. בני מכיר אישית את היהודי הזה ואף ווידא עמו את אמיתות הסיפור.

ניסיון חמשת השיניים

כך סיפר העולה: "בצעירותי הרגו את אימא שלי האנטישמים הרוסים, לפני שהובלה למוות השביעה אותי אימא זיכרונה לברכה שיש יום אחד מיוחד בשנה בו לא אוכלים ולא עובדים. היא ביקשה ממני או יותר נכון ציוותה עליי להבטיח לה כי אשמור את היום הזה כיום מקודש ולא אעשה בו דבר מהדברים שאסור לעשות. לא היה לי שום מושג ביהדות ולא ידעתי דבר על מצוות או חגים.

"שנים ספורות לאחר הירצחה נשלחתי למחנה עבודה בסיביר ומה שהטריד אותי היה איך אשמור שם על היום המיוחד הזה שאימא דיברה עליו. באחד הימים נתקלתי באדם בעל מראה שנראה לי יהודי. היה לו זקן שעיטר את פניו ופנים עדינות ו… יהודיות. שאלתי אותו מתי חל היום הזה שאימא סיפרה לי עליו והוא ענה כי זה יחול בעוד חמישה ימים. ספרתי יום אחרי יום. חמשה, ארבעה, שלושה, שניים וביום המיוחד עליתי למשרדו של מפקד המחנה ואמרתי לו שכואבת לי השן. הלה לקח צבת ועקר אותה ממקומה ללא הכנה… כך נהגתי שנה אחר שנה. במשך חמש שנים הצלחתי לשמור על היום הזה בלי שהבנתי מה פשרו ומה הוא מסמל עבורי".

כך סיפר העולה מרוסיה ובסיום סיפורו פתח את פיו והראה את מקומן של חמשת השיניים החסרות…

הניסיון העשירי שנתנסה בו אברהם אבינו היה הקשה מכולם והגדול שבהם. הניסיון הזה נחשב מאז ועד היום לשיא של מסירות-נפש. לסמל ייחודי של התמסרות חסרת הבנה לרצונו של הקב"ה וזכותו עומדת לנו בכל הדורות.

גדולתו של הניסיון הזה נובעת מהעובדה שאברהם אבינו היה מוכן למלא את הציווי האלוקי למרות שלא היו בו שום תועלת והיגיון, אולי להיפך. הוא לא ביקש להבין, אלא לעשות!

ניסיון מעורר רחמים

כשאדם מוסר את נפשו למען אמונתו במעמד רבים או אפילו יחידים, יש בכך תועלת מסוימת וקידוש שם שמים. אך כאן אמור היה הדבר להיעשות בראש הר נידח, באין רואים. מה התועלת שהייתה יכולה לצמוח מזה?

יתרה מכך. יצחק היה היורש היחיד שהיה אמור להמשיך את דרכו ואמונתו של אברהם אבינו, כך שלו היה הופך למאכולת אש, לא היה מי שימשיך להפיץ את האמונה בבורא עולם. אותה אמונה בשמה נטל את בנו יחידו לעקדה על הר המוריה.

אברהם אבינו, איש החסד, האיש שהתמסר להכנסת אורחים, פעל במקרה הזה לא רק נגד טבעו, לא רק נגד רגש האבהות המובנה בכל אב, אלא נגד כל היגיון ואפילו נגד שאיפתו להנחיל לאנושות את האמונה בבורא יתברך.

ודווקא הניסיון העשירי הוא זה שסגר את סאגת הניסיונות בהם ניסה ה' אברהם. בניסיון זה התגלתה מסירות הנפש האמיתית של אברהם אבינו – מסירות נפש ללא תנאי ולמעלה מכל היגיון.

הניסיון הזה הוכיח את דבקותו המוחלטת בקב"ה, דבקות בעבורה היה מוכן למסור את הכול. את כל מהותו והווייתו, הגשמית והרוחנית. זו מסירות הנפש שהוא הוריש לנו, לבניו אחריו. מסירות נפש ודבקות אבסולוטית בה' יתברך, בלי הגבלות, בלי חישובים, בלי התניות. לעשות את רצון ה'. נקודה!

זו הסיבה שהניסיון העשירי – ניסיון העקדה – הוא זה שעומד לזכותנו בכל דור ודור ואותו אנו מזכירים כל אימת שאנו רוצים לעורר את רחמיו של הקדוש-ברוך-הוא

הניסיונות בחיים נועדו להעלות אותנו על נס

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

[email protected]

לאחר כל טרפת החגים, הבעל אצל הרבי, אני מתרוצצת בין בית ילדים ועבודה, מנסה למלא גם שליחויות שהטיל עלי הרבי, מארחת, דואגת, חותמת, משלמת, ממהרת, בין לבין- גיליתי עובדה מעניינת: אני לא נושמת.

עוגת תפוזים, קוקוס ופצפוצי שוקולד נהדרת בציפוי שוקולד. ממש חגיגת טעמים.

תכינו לכם איזה כוס תה חם רצוי לואיזה או נענע (עם עלים אמיתיים כן?) ותתפנקו בחתיכת עוגה.

אם יורד גשם בחוץ אז זה בכלל מושלם. לחובבי החורף, זה הזמן להתחיל ליהנות…

המתכון המקורי הוא של נירה שויאר עם שינויים שלי.

את הרוטב שוקולד שדרגתי למשהו שהוא יותר רוטב מציפוי. זה נותן עוד עסיסיות לעוגה והוא גם יותר מתוק.  הציפוי שוקולד הפשוט הוא פחות מתקתק ושומר על הקלסיות של העוגה. אתן מוזמנות לנסות את שני סוגי הציפוי ולשתף אותי מה יותר טעים.

אז שיהיה לכולנו חורף בריא גשום וחם!

עוגת תפוזים וקוקוס בציפוי שוקולד

1 כוס סוכר

4 חלמונים

1 כף תמצית וניל

2 כפות מיץ לימון

קורט מלח

1/2 כוס שמן

1/4 1 כוסות קמח

1 כפית גדושה אבקת אפייה

1 כוס קוקוס

100 גר' שוקולד מריר מגורר או קצוץ דק

3/4 כוס מיץ תפוזים

4 חלבונים

1/4 כוס סוכר

אופן הכנה:

שלב ראשון – שמים בקערה גדולה סוכר, חלמונים, ת.וניל, מיץ לימון וקורט מלח.

מערבבים היטב ושופכים פנימה בזילוף דק ואיטי את השמן תוך כדי ערבוב עד ליצירת תערובת אחידה ואוורירית.

שלב שני – להקציף יחד חלבונים ולהוסיף בהדרגה את הסוכר עד לקבלת קצף יציב וגמיש-שימו לב לא להקציף יותר מידי שלא יהיה קצף נוקשה מדי.

שלב שלישי –  בקערה נפרדת לערבב יחד: קמח, אבקת אפייה, קוקוס ושוקולד.

להוסיף את תערובת הקמח לתערובת החלמונים יחד עם המיץ לסירוגין (לשפוך חצי מקערת הקמח וחצי מהמיץ, לערבב ולהוסיף את החצי השני ושוב לערבב) לערבב עד לקבלת תערובת אחידה. לשים לב לא לבחוש יותר מדי זה יפגום במרקם של העוגה.

לקפל פנימה את החלבונים בעדינות ולהעביר את התערובת לתבנית.

אפייה ב- 170-180 מעלות כ-30-45 דק'.

לציפוי:

הציפוי הפשוט: כשעוגה עוד חמה מניחים עליה 150 גרם קוביות שוקולד. מכסים. ואחרי כמה דקות מוציאים את הכיסוי ומורחים עם כף את השוקולד שנמס.

לציפוי המיוחד: מרתיחים במיקרו או בסיר 3/4 כוס ריצ'. כשהשמנת רותחת להכניס לתוכה חבילת שוקולד שבורה לקוביות ולערבב עד שהשוקולד נמס. לשפוך על העוגה. (ניתן לדקור קודם את העוגה עם שיפוד כדי שהשוקולד יכנס פנימה).

טיפים והארות:

• למי שתהתה: כשכותבים במתכון כוס הכוונה לכוס סטנדרטית של 240 מ"ל. זה הכוסות זכוכית הפשוטות..

אני משתמשת בכוס חד פעמי מטעמי נוחות. עד עכשיו כל המתכונים שנתתי השתמשתי בכוס חד פעמי. לפעמים אני מוסיפה קצת כדי שהמתכון לא יהרס לי. אבל בדרך כלל זה בסדר. מה שחשוב זה להשתמש באותה כוס לכל החומרים גם ליבשים וגם לרטובים.

• כשמוסיפים פצפוצי שוקולד לעוגה או עוגיות, חשוב לשים ביחד עם הקמח כדי שהשוקולד(שהוא כבד יותר) לא יצנח למטה ויתערבב בצורה טובה.

• הקצפת חלבונים: חשוב לוודא שקערת ההקצפה יבשה.

מה שיכול הרוס לכם את הקצף זה שומן. החלמונים הם שומניים אסור שתכנס טיפת חלמון לחלבונים. אם נפלה טיפה סוררת ניתן להוציאה ע"י קליפה של ביצה (זה טיפ מעולה גם אם נפלה חתיכה קטנטונת של קליפה).

בהצלחה לכולן ואתן מוזמנות לשאול ולשתף!

בנות יקרות

השבוע השתתפתי בסדנא מיוחדת למאפרות בחברת קריולן שמשווקת את המוצרים של דרמה קולור. אני מניחה שיש כאלה ששמעו על הפירמה הזאת ויש כאלה שעכשו ישמעו.

אני לא משווקת את המוצרים, אני רוצה לעניין את מי שזקוקה למוצרים הללו שהם ממש ייחודים ומהפכניים, לכן אני מעלה טור מיוחד כי אני בטוחה שהמוצרים יוכלו לעזור להמון המון נשים ובנות. וכבר תבינו למה…

המוצרים מיוצרים בגרמניה והביצועים שלהם מהפכניים!!!

למוצרי הדרמה קולור יש חסם שמש ולא אס-פי-אף (ההגנה שאתם רגילים לראות על מייקאפים וקרם לחות)

המייקאפ עמיד ביותר, לא יורד מהפנים במים אלא רק עם מסיר איפור של דרמה קולור או עם שמן מיוחד .

חשוב לציין שהמוצרים לא מלכלכים את הבגדים.

המוצרים שאני התרשמתי מהם במיוחד והם באמת מהפכניים ויכולים לתת מענה מיוחד, אלה הם המנטרלים.

המנטרל הוא חומר מוצק כמו מייקאפ במבחר עצום של גוונים הנותנים מענה לכל צורך. המנטרל כשמו מנטרל פגמים וכתמים, צלקות ופגעי עור קשים. הוא ממש מסתיר הכל הכל. ואני אפרט – הוא מסתיר כתמי לידה, מסתיר כתמים ממחלה שנקראת ויטילגו (ויטיליגו היא מחלה חשוכת מרפא, היא בעצם חוסר של ויטמין  בי 12 היא יכולה להגיע פתאום מעניין רגשי כמו בהלה מכלב) המנטרל מנטרל ומעלים לחלוטין את הכתם ומסתיר אותו בצורה נהדרת.

המנטרל מסתיר אדמומיות קלה-קשה, צלקות, פיגמנטציה, חבלות, פצעי בגרות, קמטים, נמשים ובעצם כל פגע בעור.

כמו שאמרתי לכלפגע עור יש צבע מסויים ומדוייק עבור הכתם שהיא סובלת ממנו. המוצר מהפכני ביותר, תראו מה איפור יכול לעשות: לתת לבחורה שסובלת מכתם (אגב לא רק בפנים אלא בכל אזור) לייפות אותה, להחזיר לה את הבטחון. זה מדהים.

לכל החוזרות בתשובה הצדיקות שמעוניינות להסתיר את הקעקוע שעשו בזמנו- דרמה קולור זה הפיתרון.

לאחר שמניחים את המנטרל על הפנים יש להניח את המייקאפ הייחודי שלהם. שהוא נותן מראה חלק ומהמם.ויש בו חסם שמש 30.

גם מי שלא סובלת מכתמים ופגעי עור מוזמנת להשתמש במייקאפ המדהים שלהם ללא מנטרל ולהינות מפנים חלקות (ולא מסכתיות) לאורך כל היום.

לדרמה קולור יש עוד המון מוצרים מצויינים (אני עדיין לא ניסיתי אבל ראיתי ושמעתי עליהם גדולות ונצורות) כמו מדלל שהוא חובה עבור המייקאפ, קונסילר, צלליות קרם, צלליות אבן, צלליות פיגמנט,מברשות, פריימר,אבקה מקבעת, קרם לחות, קרם בסיס, איילינר, איילינר לבן, גלוסים ועוד המון מוצרים.

המחירים יקרים! כן אבל שווים ונשארים לאורך זמן!!

ממליצה לכם בחום לקפוץ לסניף הסמוך לביתכם. לבוא ולנסות.

הבחורה שמצולמת בתמונה היתה בסדנא וראיתי בעיניים שלי איך מסתירים לה את כתם הלידה הזה.

–

אני יושבת במטוס ומנסה לסכם את החודש המיוחד הזה שעבר עלי כאן במחיצתו של הרבי.

אני מודה לרבי מלך המשיח שבחר בי להגיע אליו ולשהות במחיצתו במשך החגים, שבחר בי להיות חסידה שלו. ב 770 הרגשתי ביתר שאת את הזכות הגדולה וגם את החובה העצומה שיש לי בתור מי שמגדירה את עצמה חבדניקי"ת.

תודה לרבי על החיבוקים שנתן לי במהלך השנה בכלל ובחודש תשרי בפרט.

הייתי אצל הרבי בתשרי המון פעמים , אבל אין ספק שליסוע לרבי אחרי שנת מדרשה זה אחרת לגמרי.

מודה לרבי על הזכיה בכרטיס טיסה! על הרגעים הפרטיים והמיוחדים שלי (שלי זה הרגיש לגמרי יחידות ) בבית של הרבי בפרזידנט. הייתי עומדת ליד הדלת וכל פעם מחדש בוכה, מתרגשת, מודה ומבקשת על העתיד…

מודה לרבי על התשובות שנתן לי באגרות קודש וחיזקו אותי כל כך.

ערב יום כיפור אני מגיעה ל770 בריצה, נכנסת לשול השלישי לשורה הראשונה, ומבקשת: "רעבע, בבקשה אני כל כך רוצה לעמוד כאן. לשמוע לראות" ואני יודעת שהאמריקאיות בדרך לכאן, ואני? אדחף מאחורה… עורים 10 דקות, 20 דקות… והאמריקאיות? אינם!
"כל נדרי" מתחיל.. ואני מצומררת אני כאן קרובה קרובה שומעת ורואה הרבי דואג לי למקום נפלא.

וכך גם בתפילת מנחה וערבית. כל היום אני מחכה למארש, אפילו הקב"ה מדפדף כל השנה בלוח בציפייה דרוכה ל"מארש" של מוצאי יוכ"פ  ב770 … ושוב אני מבקשת: "רבי, אני כ"כ רוצה לעמוד מקרוב, לשמוע ולראות" והוא דואג לי למקום ישיבה, עמידה על הספסל.. שיהיה לי נוח אני אורחת שלו.

אלווווקווות בדליים!!!

תודה לרבי על הריקודים בי"ג תשרי שהכניסו בי כמויות של שמחה

ושמחת בית השואבה המטורפת!!! תודה על כל הדליים שאני לוקחת לארץ עם כמויות של שמחה, ושל אהבה מרבי אחד יחיד ומיוחד!

אני מודה לרבי על ההרגש החסידי שהוא נטע בי ושהחזיר אותי למקום הנכון והאמיתי שלי.

עברתי חודש מופלא ואלוקי במיוחד, שנתן לי עוד פוש בדרך אל הגאולה…

קשה לעלות על מטוס במקום על ענני שמיא בדרך לביהמ"ק הייתי בטוחה שתשרי הזה הרבי מתגלה אלינו!!!!

אני מודה לרבי שבחר בי להיות מסוג החסידים שלא מתפעל מאיזה שטן, שהעמיד איזו מיטה ועשה לנו הצגה יפה והפקה רצינית! אלא מאמין אך ורק לרבי למילים של הרבי, לשיחות של הרבי! מאושרת שזכיתי לאחוז באמונה שהרבי חי קיים ונושם! מעודד יחי ב770

כל כך ריגש אותי בשמחת בית השואבה לראות את כולם רוקדים וצועקים 'מלך, מלך, מלך הרבי שליט"א מליובאויטש מלך! מלך המשיח חי וקיים לנצח!

מיליון סינים לא טועים?

אז אלפי חבדניקי"ם בטח שלא טועים! ואפילו צודקים מאמינים ומכריזים יחי!

נחתנו כרגע במוסקווה, ומכאן ממריאים על ענני שמיא עם הרבי מלך המשיח לביהמ"ק בשירה וריקודים.. עם 770 המשולש והבית מדרש (הזאל הגדול) ואם אפשר לצרף גם את הבית של הרבי מפרזידנט, אני כל כך מתגעגעת לשעות שלי שם….

והנקודה שלי מתשרי הזה לאחר התבוננות מעמיקה היא: כאשר יהודי מחליט לעשות שינוי בחיים שלו והוא מציב לו מטרה והולך איתה עד הסוף, עם כל הקשיים והנפילות הוא ממשיך..הרבי לא נשאר חייב!!! הוא מחבק! הוא מפנק!! הרבי מעריך ואוהב!

חברים יקרים! אל תפחדו לעשות שינוי בחיים, תתחילו בקטן, ותתקדמו לאט לאט ולא תאמינו כמה אושר זה יתן לכם! הרבי איתכם בכל צעד ושעל! רק תבקשו וקצת תתאמצו! מבטיחה!

העיקר והרבי יחייך!!!

דבורה לאה

כאשר פסגת ההצלחה אינה נחשבת – נשים ביהדות

הרקע המשפחתי שלי

הורי נמלטו מן המלחמה כדי שיוכלו לגדל את משפחתם מתוך חיי-חופש. הם הגיעו לאמריקה בדיוק כפי שכתוב בספרים – חסרי כל, כדי להתחיל בחיים חדשים. מכיוון שברחו מסביבה העויינת את היהדות, הם הקימו משפחה בת שישה ילדים – כולם מסורים להמשכיותה והפצתה של היהדות. גדלנו במשפחה חסידית חב"דית.

האדם שנישאתי לו הוא בן למשפחת מפולניה שברחה אף היא מן המלחמה, ואם כי הם לא היו מחסידי חב"ד, הפך בעלי לחסיד חב"ד אחר שליבו נטה לכך. כזוג צעיר, נפל בחלקנו להיבחר מתוך קבוצה של מאות איש, להיות בין שלוחיו של הרבי לעיר צפת. מאז ועד היום, אנו מתגוררים בישראל, מגדלים את ילדינו ומתאמצים לזכות ישראלים וכן אמריקאים הגרים בישראל, בלימוד היהדות ובקיום מצוות.

אני מבינה שזו בודאי הפעם הראשונה שנזדמן לכן לפגוש אשה חסידית "על אמת", ואני אקדם בברכה את שאלותיכן מכל סוג. אל תחששו לשאול, אינני בעלת דמיון פורה במיוחד, כך שאם לא אדע את התשובה, איאלץ להודות שאינני יודעת.

לפני 13 שנה עמדתי בדיוק על הבמה הזאת ודיברתי בדיוק על נושא זה – "נשים ביהדות", אלא שאז הופעתי עם עוד שתי נשים נשואות. לאחר שהמנחה הציגה את שתי הנשים כגב' פלונית וגב' אלמונית שיש להן כך וכך ילדים. הגיע תורי, ואני הוצגתי כנערה נחמה שוסטרמן, רווקה… כיום אני נשואה, ברוך השם, ויש לנו ילדים, ברוך השם.

אין מקום לייאוש גם אם "איחרת עם הרכבת". אחד העקרונות של תורת החסידות, הוא עקרון ההשגחה הפרטית. הבעל-שם-טוב מייסד תנועת החסידות, היה אומר שאפילו עלה-שלכת המתגלגל בחוצות, מושגח בהשגחה פרטית ונוגע להשלמת כוונת הבריאה. בלי ספק, אין זו סתם טעות, שבגללה אנשים רבים מתקשים להינשא ולהקים משפחה.

קודם לכל דבר, הייתי רוצה לדבר על מצות "פרו ורבו". למרות שהגישה ה"מקצועית" לנושא הבאת ילדים לעולם, היא, ובכן – לא להביא אותם לעולם, הרשו לי לומר לכן שכאשר נשים מתבגרות מעט, הן מתחילות לתפוס עד כמה טעו. אשה ישראלית אחת שהחליטה לא ללדת ילדים (היא היתה יותר מדי עסוקה) סיפרה לי שעכשיו אינה יכולה לשאת את הדממה. לינדה, אשה אמריקאית שפגשתי פעם, אמרה לי שהיא מקנאה בי על שיש לי את כל מה שהיא זקוקה לו כל-כך – משפחה גדולה ומאושרת. אשה אמריקאית אחרת, חוה-רחל, אמרה לי שבכל פעם שהיא מבקרת בביתנו המלא-חיים בגלל הילדים, היא מרגישה כאילו היא נכנסת אל תוך גן פורח.

באיזה עולם שקרי ומטופש אנו חיים! אנו מכנים מישהו – "מצליח". אם הוא רכש לעצמו כמות נכבדה של כסף. האם זו הצלחה? האם הצלחה היא, כאשר ילדייך מתנכרים; כאשר נישואייך עולים על שרטון; כאשר את חיה על כדורי הרגעה וסובלת מלחץ מתמיד ומדאגה בתוך התחרות הפרועה השוררת בעולם של היום; כשאת עסוקה מכדי להקדיש זמן למשפחה ולילדים או להשם יתברך? מה, אם כן, היא הצלחה? אכן, קשה לשחק במשחק שאינך מכירה את כלליו. הצלחה פירושה – לדעת מי את, מה מוטל עלייך לעשות, ואז לקום ולעשות זאת!

ישנו סיפור, מעין משל, שאני אוהבת לחזור ולספר אותו:

דן מזרחי קיבל סוף סוף את רישיון-הנהיגה באוטובוס, לשם העסקתו בחברת האוטובוסים של "אגד". הוא התמלא שמחה ובקושי יכול לחכות עד שהסדרן ישבץ אותו במסלול שבו יצטרך לנסוע. אך שמחתו הושבתה, משגילה שנתנו לו קו פרוורי שקט, שהיו בו מעט מאוד נוסעים.

יומו הראשון של דן עבר ללא אירועים והוא התאכזב מרה. אל האוטובוס עלו מעט מדי אנשים, והקו שלו היה שקט מדי. הוא תמיד צייר בדמיונו כיצד ינהג אוטובוס מלא אנשים שבו יצטרך לצוות על הנוסעים: "היי אתה! תן את המקום שלך לאשה הזקנה הזאת". "לא לירוק קליפות גרעינים באוטובוס! "התקדמו פנימה!" והנה כאן הוא נוהג בקו שקט עם כמה זקנים שעולים ויורדים בשקט. לא, כאן הוא אינו יכול להראות מה הוא מסוגל לעשות! ולא די בזה, גם שכר הנסיעה שנאסף, הגיע לסכום עלוב.

למחרת, כאשר חצה עם האוטובוס את הכביש הראשי, ראה אוטובוס אחר הנוסע לאורכו של הכביש הזה. האוטובוס ההוא היה מלא מפה לפה! במוחו של דן הבריק רעיון. "מחר אשנה את המסלול שלי, אף אחד לא יידע, פשוט אסע בעקבות האוטובוס ההוא, וגם אני ארוויח הרבה כסף עבור החברה!"

דן היה איש-מעשה, למחרת התחיל את נסיעתו בקו החדש שלו, לאורך הכביש הראשי. הוא פשוט החליף את לוחית המספר שבצד הקדמי ובצד האחורי של האוטובוס ויצא לדרך. אח! זה היה בדיוק מה שהתאים ליכולת הטמונה בו, היו לו הרבה נוסעים, והוא היה יכול להתבדח ולצחוק עם הצעירים שבהם.

בסוף היום נכנס דן, מתרברב בניצחונו, למשרדו של הסדרן, הטיל על השולחן את רווחי היום ולא הוסיף מילה. למחרת בבוקר כאשר הגיע אל התחנה המרכזית להתחיל את עבודת יומו, חיכה לו פתק: בוא מיד אל משרד המנהל! כשעמד לפני המנהל, שאל אותו הלה. "דן, אנחנו מפעילים את הקו שלך מזה עשרים שנה, ואף פעם לא הגענו – אפילו בקירוב – לסכום הכסף שעשית אתמול. מה קרה?"

דן נאלץ לגלות את סודו. אך הוא לגמרי לא היה מוכן לתגובה שקיבל מן המנהל. "דן! מי עושה את ההחלטות בחברה הזאת? האם אתה נהג או מנהל? האם זה תפקידך לדאוג ולהחליט כמה צריכה החברה להרוויח? הדאגה הזאת היא באחריותה של וועדה מיוחדת של פקידי התחבורה. התפקיד שלך הוא רק למלא אחר ההוראות שאתה מקבל מהם. אם אתה מוצא את תפקידך משעמם מצא לך תפקיד אחר! נהג איננו בוחר לעצמו מסלול רק כדי להתבדר. מלבד זאת, מי שעושה משהו מבלי לשאול עצת מומחה, מציג חוסר אחריות גמור! ההצלחה, דן, אינה נמדדת בסכום הכסף שתכניס. הצלחה של נהג אגד, והצלחה בחיים בכלל, נמדדת לפי הנאמנות שבה אנו עושים את עבודתנו, אפילו אם אין אנו רואים בכך הצלחה נפלאה. זכור זאת היטב!"

כיום, תעשיית טיפוח עור-הפנים והרופאים המבצעים ניתוחים פלסטיים, מרוויחים מיליונים, במאמציהם לשוות לאנשים מראה צעיר ולהסתיר פגמים. לא שהתורה מתנגדת לקוסמטיקה – אלא הענין הוא שבחברה האנושית כיום, מנסים אנשים לשחק משחק שאיננו טבעי להם. מספר האנשים הנזקקים לטיפולים שונים, בגוף ובנפש, היא הוכחה לכך שאדם מסוגל לשאת רק מנה מסוימת של משחק זה מבלי שיתמוטט.

הפרק הראשון בתורה מספר על אדם וחוה ותפקידיהם, באופן מפורש, בנוגע למימוש המפורט של תפקידיהם אנו מוצאים הרבה מאוד גמישות. מי יחשב את המאזן התקציבי של הבית, מי יוציא את האשפה, או מי יעשה החלטות חשובות – כל אלה אינם מוגדרים שם. בכל זאת, מה שחשוב ביותר הוא, שהגבר יודע שהוא גבר והאשה יודעת שהיא אשה, וכל אחד מהם יודע שהוא אינו יכול להגשים את התכלית שלשמה נברא, ללא השני.

מכיוון שאני כבר חיה בעולם למעלה משלושים שנה, לא תהיה זו פזיזות מצידי לומר בביטחון שחיי-תורה הם מרשם לחיי אושר. אכן, עדיין ישנם מתחים, לחצים ובעיות, אך הם בתחום הנורמאליות, ויש לנו יכולת להתגבר עליהם.

במושגי העולם הרחב, ללדת תינוק הרי זה מאורע שיש בו משום חידוש – זו פעולה נועזת, אולי אפילו פזיזה. בחברה שאני גדלתי בה, זה פשוט השלב הטבעי הבא אחרי הנישואים. והקשיים והבעיות הנלווים ללידת ילדים נלקחים בחשבון זמן רב מראש ומתכוננים אליהם.

הריון ולידה, אלה הדברים שלשמם נברא גופה של האשה. הם הרבה יותר טבעיים מאשר אמצעי מניעה, ובודאי יותר בריאים ויותר טבעיים מאשר הפלות. הרבה בעיות שהשתרשו עמוק בדורנו, נגרמו על ידי אנשים המתערבים במכניזם העדין של מחזורי-החיים הטבעיים. ישנם בני גיל-העשרה שמן הראוי היה שיהיו כבר למבוגרים, וישנם מבוגרים, שבגילם היו צריכים כבר להשיא את ילדיהם, ואילו הם עדיין תוהים אם כדאי להם להתחתן בעצמם. וישנם אנשים מתוסכלים בגלל שתפקיד הסבא או הסבתא חמק מהם.

התורה חושבת על כל השלבים והגילים של האדם. אותה אשה שבגיל 32 עסוקה כל כולה בשאיפותיה האישיות ובקריירה שלה, עד שאין לה זמן לדברים בלתי-נחשבים כמו בעל ותינוקות – הייתי רוצה לראותה בגיל 62. הרבי שליט"א הסביר פעם שהפסוק "הוקר רגלך מבית רעך" (משלי כה, יז) מתכוון גם להורים המבקרים אצל ילדיהם הנשואים. אל להם, להורים, להיות שם אורחים קבועים. לא חשוב כמה גדולה הקרבה ביניהם – עצת הפסוק מספר משלי תקפה תמיד במידה מסוימת.

בנים אינם ששים לביקורים תכופים של הוריהם כי יש להם עניינים משלהם. ובכן: אותם הורים שהגבילו את מספר ילדיהם, יחושו בודדים ומתוסכלים באין מי שיוכלו לבקרו ולשוחח עימו דיים. לעומת זאת, אצל הורים למשפחה ברוכת ילדים אין כל בעיה. הם תמיד יכולים לחלוק את ביקוריהם בין כל ילדיהם.

אחד מפרקי התהלים שאנו קוראים לעיתים קרובות – "שיר המעלות", פרק קכ"ו – מציין שכאשר ישיב ה' את שיבת ציון, עם בוא המשיח, נבחין שעד עתה "היינו כחולמים". פתאום נבין איזה שוטים היינו ואיזה חיים רדומים ומשעממים ניהלנו, עד שהאמנו שדמיון הוא מציאות. האמנו לסרטים ולטלביזיה וחשבנו שמה שהם מוכרים לנו הוא עובדות!

המשיח עומד בפתח – התעוררנה עכשיו וכתובנה מחדש את סיפור חייכן, עדיין לא מאוחר!

"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" אומרים חכמינו ז"ל. יש לך שליטה מעטה מאוד, אם בכלל, על איך שאת נראית, על מנת-המשכל שלך, על בחירת בני משפחתך, על מזגך וכד'. אך יש בידך לשנות את השקפתך, את הרגלייך, את מטרותייך. החיים הם שלך וההחלטה בידייך. זו אכן עבודה כבירה, אך אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו. אדרבה, יש לנו סיוע מלמעלה. אחת הסיבות שבגללן נצטווינו להדליק נרות שבת, היא כדי שאדם לא ייתקל בחושך, במכשול כלשהו. חז"ל מסבירים שהדבר טוב ל"שלום-בית" והם מוסיפים ומבטיחים ש"בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו".

ובזה, אאחל לכולכן חשיבה בהירה, והצלחה בהחלפת ה"הילוכים".