מה התפקיד של מפיקה באירוע? ולמה זה כה חשוב לאירוע מוצלח?

שלום וברכה מארגנות ונשים יקרות!

בעקבות הכתבה הקודמת מאד שמחתי לקבל תגובות לאמייל ולטלפון להכיר פנים חדשות וגם לחזק קשרים עם שליחות מהעבר

מרגש לשמוע מקרוב על הפעילות והעשייה המבורכת שלכן.

בעקבות השיחות חזרה שוב ושוב אותה שאלה לכן החלטתי להתייחס היום אליה בכתבה זו. מה התפקיד של מפיקת אירועים? ולמה זה חשוב?

במילים פשוטות התפקיד של מפיקת אירועים היא ללוות את האירוע מא' ועד ת'.

היא זאת שאחראית לכל האספקטים באירוע משלב הרעיון עד לכיבוי האורות של האולם.

*שלב הרעיון- לאחר הכירות והבנת צרכים אודות מטרת האירוע כמות המשתתפות, מיקום, תאריך.

למפיקה יש אחראיות לחשוב על התוכן של האירוע שיהיה עם מסר מענין מקורי יצירתי ויוצא דופן וגם על שם לאירוע, איך הוא יצטייר בעיני הקהל? האם השם ימשוך את הנשים לבוא לאירוע? איך תראה הגרפיקה והעיצוב?

השלב הבא הוא:

* גיבוש ספקים ואומנים- לאחר שהבנו לשם מה מתכנסים מהו נושא עליו האירוע יהיה מדובר ניגשים לחשוב מי יתאים להרצות?האם יהיה מופע של מקהלה או הצגה? מה יתאים מה יעביר יותר את המסר של התוכן שבו יעסוק האירוע כמובן שצריכים להיות גמישים ולחשוב על כמה אפשרויות.

גיבוש הספקים כולל למצוא ספקים בתחום התאורה\גרפיקה \פלייבקים\אולפני הקלטות\הגברה \עריכת וידאו ומולטימדיה\גימיקים\שי ועוד

מאד חשוב שלפני קבלת החלטה לבדוק ש שהספקים\אמנים יתאימו:

א.     ברמה התקציבית- שהמחיר סביר ביחס לשוק

ב.     ברמה הערכית – שבאמת יש המלצות על הצלחת האומן בעבר\שראו סרטון או הקלטה של אירוע אחר גם מבחינה

ג.      ברמה המקצועית – לפעמים שולחים לאמייל של מארגנת פלייאר מדהים ביופיו ולא מספיק בודקים את האומן קודם מחוסר זמן ואז יש באירוע עצמו אכזבות גדולות זה לא מה שציפיתן לו.

ד.      ברמה האישית- האם אדם זה בעל אישיות נעימה? או שהוא יכול לייצר בעיות במהלך האירוע? האם הוא אמין? יעמוד במילה שלו?

תפקיד של המפיקה לבדוק קודם את ההתאמה של כל ספק וספק לפני האירוע.

• הפקה בפועל- לאחר שמחלטים לצאת לדרך מגיע השלב הכי משמעותי להצלחת האירוע הפקה בשטח. כמה פעמים קרה שארגנו אירוע מושלם ולא ידעו מהם זמני האירוע? מתי זה תור של המנחה לדבר? מתי הארוחה? מתי ההגרלה בהתחלה בסוף? מתי יקרינו את קטעי הוידאו? ומי יקרין אותם? מתחילים לחפש בקהל מי מבינה במחשבים? איפה מכבים את אורות האולם? ועוד..
• בכדי שהאירוע יתנהל בצורה חלקה ועם כמה שפחות תקלות על המפיקה  להכין מראש LINE UP- זהו הרצף של האירוע הסדר רץ שיכלול בתוכו בכל רגע ורגע
• זמן מדוייק- מצב במה\מצב תאורה\קטעי וידאו\מוזיקה \התחלה והסוף של השורה של כל אומן  ולעקוב שהאירוע מתנהל לפי לוחות הזמנים.

טיפול בתקלות- על המפיקה יש תפקיד גם בשטח לטפל בתקריות של הרגע אחרון כגון: מרצה מאחרת מה עושים? הקהל מחכה? שחקנית בדקה ה90 התקשרה ולא תוכל להגיע מי תחליף אותה? ועוד….

"מזוודת הישרדות"- תמיד כדאי שלמפיקה תהיה תיק עם כלים שיוכלו לעזור לאירוע למקרי חירום כגון:

עזרה ראשונה, פנס, סיכות ביטחון, גפרורים, כבל מאריך, דיסק אונקי, תיק עם אביזר שיער איפור, נרות, כמובן קופת צדקה, ח"תת, אגרות קודש.

*סיום האירוע והפקת לקחים – תמיד מומלץ להישאר עם אזן קשבת ולקבל משוב גם חיובי וגם שלילי בסוף האירוע ממה נשים נהנו? מהן התובנות לאירוע הבא? לדעת גם ללמוד מטעויות סוף מעשה במחשבה תחילה הפקת אירוע דורש המון אחראיות מחשבה רבה המון סדר וארגון אבל תמיד נזכור שאנו מתאמצות בכל כוחנו לארגון אירוע מושלם אבל בסופו של דבר מי שמנהל אותו הוא הקב"ה ומפתח ההצלחה בידי ברכות  הרבי מלך המשיח!

ברכה והצלחה

יעל בליאק

—

מארגנות ושליחות שיש להן שאלות או רוצות להגיב, להתייעץ מוזמנות להתקשר 0526777036

או באמייל [email protected]

במסגרת הקורסים של 'בית הספר לתורת הגאולה', ייפתח ביום שני הקרוב קורס מיוחד בנחלת-הר-חב"ד לנשים ונערות. הקורס יימסר במתכונת מקוצרת של שישה מפגשים ע"י הרב שמעון ויצהנדלר ובו יילמדו נושאים מרכזיים בתורת הגאולה.

הקורס הוא פרי ארגונן של מספר נשים, שלקחו על עצמם לארגן את הענין ולסבסדו, לזירוז התגלותו המושלמת של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א ולזכות כל תושבי נחלת הר חב"ד.

לפרטים נוספים והרשמה: 058-701-0770

אחת מגולשות האתר שלחה שאלה למדור הייעוץ:

בתי אינה מכינה שיעורי בית. אני מנסה את כל הדרכים האפשריות מרגע בו היא מסיימת לאכול את ארוחת הצהרים, ועד לרגע השינה. וגם אז, אחרי קושי גדול – לפעמים הש.ב מוכנים ולפעמים לא.

אשמח שתפנו את השאלה למדור הייעוץ ולקבל עליה תשובה באתר.

תודה רבה על האתר הנפלא, הוא מלא בתוכן ומותאם למגוון רחב של גילאים. עלו והצליחו!

הפננו את השאלה לגב' נחמה דינה פרידמן, מנחת הורים וזוהי תשובתה:

בדקי אם יש לילדה קושי בהתארגנות, באיסוף חפצים, המחברות, הספרים ומכשירי הכתיבה,

עזרי לה למצוא מקום מתאים, וכדאי שתהי בקרבת מקום עמ"נ לעזור כשצריך.

סכמי עם הילדה מראש את הזמן המתאים לה ולך, להתחיל בשיעורי-הבית.

דאגי שלא יימשכו לשעות אחה"צ.

יתכן שיש לילדה קושי, צריך לבדוק עם המורה ולבקש שיתנו ש.בית מותאמים לרמת הילדה.

דאגי שהילדה תכין את שיעורי-הבית, לפעמים צריך לדאוג שהמורה תבדוק שאכן מכינים שעורי בית.

אם הילדה מתעקש בגיל בוגר שיכינו איתה יתכן שהיא זקוקה לתשומת-לב, תני לה זאת בזמן קבוע במשך היום במשחק, סיפור או עיסוק משותף ומהנה.

יתכן שההורים מאוד לוקחים ללב את אי הכנת שעורי בית, ולכן הילד נמצא שוב ושוב במעגל שלילי זה.

עליכם לדעת שזאת הבחירה שלו. תני לילד את האחריות והוא יקח אותה!

בהצלחה והרבה נחת יהודי חסידי!

הן הגיעו לערב המיוחד שארגן עבורן ארגון הפעילים יד לאחים בהסעות מאורגנות מכל רחבי הארץ. את פני הניצולות, כמאה במספר, קידמו העובדות הסוציאליות המוכרות להן מהקשר היומיומי מאז החילוץ ואנשי הנהלת הארגון. הנשים ישבו יחד סביב שולחנות ערוכים ולכל אחת מהניצולות ציפה על השולחן שי: פמוטים עם נרות שבת וברכת הדלקת נרות.

אווירה מיוחדת, מרוממת, חמה, מלכדת ומאחדת שררה במשך כל הערב. האווירה הזו הפכה את המעמד למרגש ועוצמתי. את הערב פתח הרב ישראל ליפשיץ, שבירך את הניצולות, נשא בפניהם דברים מאלפים וכובשי לב על הדרך המשמעותית שעשו בחייהן וחיזק אותן, בדברים ובמובאות מהספרים הקדושים, לקראת האתגרים שעוד נכונו להן.

רבה של צפת, הרב שמואל אליהו שליט"א, הגיע במיוחד לברך ולחזק את הניצולות. הוא חיזק אותן בצורה בלתי רגילה, על הדרך שהן עושות, על העמידה באתגרים ועל הכוח שיש בכל אחת מהן.

בשלב מסוים שאל הרב אליהו את הניצולות אם הן רוצות ברכה. הן ענו בחיוב נלהב והרב ביקש מכולן לעמוד, לעצום עיניים, לפתוח ידיים כלפי שמיים ולכוון לקבל את הברכה. ואז בירך הרב את הניצולות שתזכינה לחיים, לשמחה, לאומץ,לביטחון, לזוגיות וקדושה.בקול נרגש זעק הרב לקב"ה: "הן הבנות שלך! עזור להן!". המעמד היה מרגש ביותר וחלק מהניצולות הליטו פניהן בבכי.

במהלך ארוחת הערב, הוקרן סרטון שבו נראו הניצולות עצמן, כשהן מספרות בסמינר סוף שבוע, מה זה "יד לאחים" עבורן. חלק מהמשתתפות זיהו בסרט את עצמן. בקהל נשמעו קולות שאמרו: "חבל שאי אפשר לפרסם יותר את הפעילות האדירה של יד לאחים. שכולם ידעו על הפעילות המדהימה שאתם עושים".

בשלב זה ביקשה אחת הניצולות, באופן ספונטני, לדבר בפני כולן. היא סיפרה על הקשר המיוחד שלה לארגון, על העשייה שלה למען בנות אחרות והודתה במילים חמות ומעומק הלב בשם כל הבנות לארגון.

אחד הרגעים המרגשים ביותר באירוע היה כשהרבנית קולדצקי, בתו של מרן הגר"חקנייבסקישליט"א, בירכה את הניצולות במילים מאירות וחיזקה אותן על הדרך שעשו בחייהן, על הצניעות שבחרו בה, על החינוך היהודי לילדיהן ועוד. בשם מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א ביקשה הרבנית שטיינמן כי כל אחת מהניצולות תקבל על עצמה להקדים את הדלקת הנרות של כניסת השבת בעשר דקות, אותן היא תקדיש לתפילה ובקשות.

האירוע הסתיים בהופעה מיוחדת של אמנית חוזרת בתשובה ששיתפה את הניצולות בסיפורה וסחפה אותן למעגלים של שמחה. עם תום הערב ובכל הימים שלאחריו הציפו את פעילות יד לאחים רשמים מרגשים מאת הניצולות שהתבטאו כי הערב הזה העניק להן כוחות לימים הבאים וכי הן מצפות למפגשים הבאים.

מאות נשים התמלאו בגבורה- 'גיבורי כוח עושי דברו'

יום העיון השנתי של נשי ובנות חב"ד בחנוכה, סניף מארח: חיפה והקריות

קרוב ל-500 משתתפות הגיעו מכל הארץ ליום העיון המיוחד, בארגונו של סניף נשי חב"ד חיפה והקריות. יום העיון המסורתי, מתקיים בכל שנה ע"י סניף מארח המתגייס להפקת אירוע בסדר גודל ארצי. והשנה התאחדו נשי חב"ד חיפה והקריות והכינו יום עיון מושקע ומרתק, יום גדוש בתוכן ובחוויה.

בנר שביעי של חנוכה התאספו הנשים באולמי כינורות המפוארים שבקריות, בסימן "גיבורי כוח עושי דברו".

את פני הנשים קידם בר קפה ועוגה חגיגי. התכנית נפתחה בדבריו המרתקים של הרב דוד דרוקמן, רב העיר קרית מוצקין בנושא "גבורה בשמיטה".

השחקנית יהודית אריה, הופיעה בקטעי דרמה והומור בשילוב סיפור חיים של התמודדות וגבורה – "הכוח לצמוח ולשמוח". בכישרונה המיוחד העלתה חיוך וצחוק ופתחה את הלבבות למסרים מחזקים, משמחים ומצמיחים.

בנות תיכון בית חיה העלו מופע אמנותי, בצליל ובמחול.

את "הכח לשנות בשניים" קיבלו הנשים מהגב' מירב לביא, יועצת זוגית, שהעבירה הרצאה מרתקת בליווי מצגת.

 לאחר ארוחת צהריים חגיגית, התמלאו הנשים בכוחות נוספים – "גבורת נשים" מונולוג נוגע של נשים גיבורות העניק השראה וכוח לגבורה נשית מול הקשיים.

להקת צלילים באימונה של מוריה טויטו הנעימו את האוירה במופע מרגש – "כח הניגון שבך".

לאורך כל היום, אספו הנשים עוד ועוד כוחות והתמלאו במטענים גדושים, ובסיום יום העיון יצאה כל אישה שמחה ומחוזקת, בתחושה שגם היא, אכן, 'גיבורת כוח'!

התודה והברכה לצוות המארגן שעמל רבות בבניית והפקת יום העיון המושקע: הגב' מלכי אייזנבך, הגב' מושקא גולדשטיין, הגב' חני ורדי, הגב' שרונה זלמנוב, הגב' שרה רבקה ליפש, הגב' עדנה מקמל, הגב' אסתי מרטון, הגב' מושקא רוזנברג.

'זה קן בשבילך!'

יום עיון הבית היהודי, נשי חב"ד בביתר עילית, בשיתוף מכון צופיה הליכות ביתה

ביום שני, נר שישי של חנוכה, התקיים בביתר, זו השנה הרביעית, יום עיון בנושאי הבית היהודי.

"זה קן בשבילך" – תחת הכותרת המזמינה התאספו כ-180 נשים מביתר ומחוצה לה, להתמלא בכוחות ולהתעשר בידע ובכלים חסידיים ומקצועיים לבניית הקן המשפחתי.

למשתתפות ציפתה קבלת פנים מרשימה,  אולם בית כנסת חב"ד בדקל נערוך בטוב טעם ובהדר ע"י הגב'  אילה סגל,   בכניסה לאולם קיבלה כל אחת ערכה מיוחדת שקית מתנת קייטרינג דרלינג – כפר חב"ד ובה מחברת ועט שישמשו אותה לסיכום התכנים אשר  יועברו במהלך היום וכן שי מפנק מתנת "מכבי שירותי בריאות" תיק עזרה ראשונה ובקבוק אישי.

היום נפתח בריקוד של בנות "סוללות", בהנחיית הגב' הניה טייכטל, הריקוד השתלב בשיר מרגש וקיטעי וידאו אשר נכתבו ונערכו במיוחד ליום האירוע – "זה כן בשבילי" לאחריו, הוקרנו מראות קודש מהרבי.

את המשא המרכזי והמאלף "זה קן בשבילי" העבירה הגב' חני אריה, שבדבריה האירה באור חדש את כוחות האישה ותפקידיה בהעצמת הקן החסידי- התא המשפחתי.

הגב' ענת סבח מ"מכבי שירותי בריאות" ברכה את באות הכינוס בחום ובהתרגשות.

לאחר ארוחת בוקר עשירה ומפנקת נפתח מושב שני, בו השתתפה כל אחת ב 3 סדנאות מקצועיות, ע"פ בחירתה, ובהתאמה לגילאים השונים של המשתתפות. בין הסדנאות:  "קן ברגישות"- מעורבות ריגשית בחיי הילדים הנשואים מאת הרב מנחם זיגלבוים, "כן לזוגיות" – כלים ותקשורת בונה בזוגיות מאת הגב' טובה הניג, "קן כהלכה" מבט הלכתי יישומי מאת הגב' איריס טוהר, "כן למתבגרים" כיצד לבנות קן חמים למתבגרים, מאת הרב מנחם זיגלבוים, "קן חמים" זוגיות לאור החסידות, מאת הגב' עדינה פרצובסקי,.

במושב השלישי והמסכם, נערך "רול קול" חגיגי שסקר את הקן הקהילתי על זרועותיו, את שיעורי החסידות בעיר ואת הפעילות ההתנדבותית הברוכה של נשות הקהילה.

לאחר מופע אמנותי מרתק עם מסרים חסידיים בסימן "זה בשבילי!"  ווידאו מרגש שנערך על ידי מכון צופיה, נחתם יום העיון הגדוש בדברי סיכום והחלטות טובות, כשהמשתתפות יוצאות לביתן מוטענות ומחוזקות לטיפוח הקן שלהן, קן חמים, חסידי ובנוי לתלפיות בעז"ה.

התודה והברכה  לרבנית אסתר ירוסלבסקי ולגב' דבורה מקובצקי מארגון "צופיה הליכות ביתה" שע"י ארגון נשי ובנות חב"ד, שליוו את המארגנות בתכנון היום ונתן לו את חסותו, ואת ברכתו.

תודה והוקרה לכל התורמים הנכבדים שבזכות תרומתם ועידודם ניתן היה לערוך את היום הנפלא הזה וכן לעיריית ביתר עילית ולחבר המועצה הרב יעקב הרשקופ  על העזרה והסיוע בלב חפץ.

'הום סטיילינג'

יום העצמה נשי- חסידי-איכותי, נשי חב"ד הצעירות בנחלת הר חב"ד בשיתוף מכון צופיה הליכות ביתה

נשות חב"ד הצעירות בנחל'ה התעצמו יחד בעיצוב הבית היהודי, כל אחת בסטייל שלה.

פתחה את היום גב' מרים פרידמן, שבישמה את 'בית מקדש מעט' בעיון במכתבו של הרבי.

המשיכה בעיצוב גב' ענת סטרז', יועצת זוגית- אינטימית,שעזרה להיטיב את הנרות גם פנימה, בעיצוב יחידת ההורים, קודש הקודשים.

אחריה ניגשו לעיצוב חדר הילדים. השחקן ר' תומר רטהאוז, העביר בכישרון רב עם הרבה הומור ושמחה סוגיות בחינוך הילדים.

הובילה את מערך ההחלטות הטובות ברגש רב הרבנית ירוסלבסקי תחי'. נשות נחל'ה הצעירות החליטו החלטה משותפת אמיצה להוסיף בעניין חבישת הפאה הן חוצה, והן פנימה. בין לבין שולבו קטעי וידאו ייחודיים על הרבי.

יום ההעצמה התקיים תודות לארגון 'צופיה' שנתן חסותו והכוונה מקצועית ליום זה.

את האולם עיצבה בכישרון רב המעצבת פייגי קרביצקי.

תודה לכל השותפים להצלחת יום זה!

 בתי הבכורה מתגוררת כבר כמעט עשור בברוקלין הקרה והרחוקה או החמה והרחוקה. תלוי באיזו עונה של השנה כמובן.

פעם או פעמיים בשנה מגיעה בתי היקרה לבקר בארץ אם בשל שמחות משפחתיות ואם בשל געגועים משפחתיים.

תמיד, בכל ביקור, ביום האחרון לשהותה איתנו היא פשוט נעלמת. לא עונה לטלפונים. מתאדה. לא מתקשרת. נאלמת. יום אחרי נסיעתה אני מוצאת את עצמי מתמודדת עם מבול טלפונים. "איפה היא?" (השוויגער שלי). "למה לא אמרה שלום לפני שנסעה?" (השוויגער שלה). "מדוע לא התקשרה להיפרד?" (אימא שלי, סבתא שלה) ואלו רק הטלפונים שאני זוכרת…

במשך השנים הבנתי שפרידות קשות עליה כך שהיא פשוט מעדיפה לדלג על השלב הזה… בלי חיבוק מסבתא, בלי מילים חונקות ושיחות טלפון ארוכות עם חברות שמתגעגעות. קשה עליה פרידתן.

השבוע אנו נפרדים מספר בראשית. סיום החומש הראשון גם הוא סוג של פרידה. פרידה היא בדרך כלל חוויה לא נעימה.

פרידה מאדם יקר ואהוב – כואבת. פרידה ממקום עבודה או בית – מצערת. פרידה מחפץ יכולה להיות מאתגרת. הכרתי אנשים ששומרים חפצים שהערך הרגשי שלהם עולה עשרות אלפי מונים על ערכם הכספי רק בשל קושי הפרידה.

אין בכך כל בעיה כל עוד שמירת נכסי העבר אינה מפריעה להווה ולעתיד אך לעיתים השמירה הזו עשויה לעצור את ההתקדמות בעתיד ולהפריע להווה. לעיתים אותם אנשים שהיו רוצים להתקדם בהווה ובעתיד יחושו תקועים ומתקשים ויאחזו באותם חפצים סנטימנטליים.

אם נבדוק טוב נראה שמה שבאמת מונע מהם להתקדם היא האחיזה בעבר. הם יתרצו זאת כרצון לזכור את מה שחוו אבל מטעמי נוחות או אפילו עייפות הם יעדיפו להישאר בעבר ולהתרפק עליו באמצעות הזיכרונות.

– – –

שני אירועי סיום ופרידה פוקדים אותנו השבוע. בפרשת השבוע אנו נפרדים מיעקב אבינו ש"נאסף אל אבותיו" וגם מחומש בראשית שליווה אותנו מאז שמחת תורה. פרידה לא קלה. אך כבר לימדונו רבותינו כי חסידים אינם נפרדים…

גם יעקב אבינו עליו השלום לא נפרד מאיתנו. יעקב אבינו לא מת. מעניינת העובדה שבפסוק הראשון נקרא יעקב בשמו המקורי: "ויחי יעקב" ואילו לאחר הסתלקותו הוא כבר נקרא בשם ישראל. ההסבר לכך קשור לעניין הפרידה.

בפסוק הראשון מבקשת התורה להזכיר לנו את עברו של יעקב. העבר יכול להיות טוב בתנאי שתמיד נזכור מאיפה באנו ומה היא שליחותינו בעולם. כל אדם נולד עם ייחודיות משלו שאין לאף אדם אחר במטרה לעשות את העולם הזה לטוב יותר.

כאשר אנו יורדים למצרים (לשון מיצר), כאשר אנו חווים פרידה אנו נוטים לראות בה אירוע עצוב, ולא כך הוא. עלינו לזכור שזהו מסלול חיינו ומוטלת עלינו האחריות להתעלות מהמיצר בכוחות עצמינו ולא ליפול לחוויית הפרידה, אלא לזכור שהקב"ה נותן לנו את הכוח להמשיך (ישראל – כי שרית… ותוכל). גם כאשר הכוח הזה ניתן לנו לזמן שאול כמו שכתוב "ויקרבו ימי ישראל למות".

בשבת הקרובה יש לנו את הכלים להתמודד נכון עם פרידה. אף-על-פי שאנו מסיימים ונפרדים מספר בראשית, כבר במנחה אנו קוראים בספר שמות. מה שמלמד אותנו שלכל סוף יש התחלה חדשה ונעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן.

שתי פרשיות בתורה פותחות בסיפור הסתלקותם של צדיקים מן העולם: פרשת חיי-שרה המספרת על פטירת שרה אמנו, ופרשת ויחי המתארת את פטירת יעקב אבינו. למרבה ההפתעה, דווקא בשמות פרשיות אלו מופיע הביטוי "חיים" – "חיי שרה", "ויחי יעקב". יש כאן ביטוי ברור לקביעת חז"ל, ש"צדיקים במיתתם קרויים חיים".

אם אדם זוכה וחי את כל ימי חייו כראוי, דווקא בעת פטירתו מתברר, שחייו בעולם הזה היו חיים של ממש, ושנותיו עלי אדמות נעשו חלק מחיי נצח.

– – –

עלינו לזכור שכל פרידה מסמלת את הצורך לגדול ולגלות אחריות יותר גדולה לחיינו ולחיי הסובבים אותנו בדיוק כפי שאנו מצפים מילדנו שנפרד מהמוצץ לגלות אחריות, או כפי שאנו מבקשים מזוג צעיר שמתחתן ונפרד מאיתנו כדי להקים את ביתו, לדאוג לעצמו. נזכור ונאמין שהקב"ה שם אותנו בסיטואציית הפרידה כדי שנצמח ונגדל, כי כל סוף הוא התחלה חדשה!

"חסידים אינם נפרדים כיוון שאף פעם לא נוסעים איש מרעהו, היכן שהם נמצאים הם משפחה אחת" (היום יום). יש משהו במשפחתיות שמאוד מנחם ומשכך את הכאב שבצער הפרידה. הידיעה שהפרידה היא לא לנצח. הידיעה שהקשר המשפחתי הוא נצחי ולא תלוי בזמן ומקום.

הרבי רצה שחסידים ירגישו כמו משפחה אחת חמה ומלוכדת. שאהבת החסידים בינם לבין עצמם תהיה הרבה יותר מאשר אהבת אחים אצל שאר העולם. במהלך חיי הכרתי אנשים רבים במסגרות שונות, אפילו את החברות שהיו כל עולמי בתיכון אני בקושי זוכרת ובוודאי שאין לי מושג מה קורה איתן. לעומת זאת הקשרים החב"דיים הם במובן מסוים משפחתיים. נכון. יש משפחה קרובה ומשפחה רחוקה, אך האחווה החסידית תמיד קיימת במידה כזו או אחרת.

חסידים אינם נפרדים.

זהו פרק מהספר "פרשה באהבה" של מירי שניאורסון

המנון

נרות

אמונה

כל השבוע אני מחכה לשבת. כבר ביום חמישי אני מרגישה התרוממות הרוח וחריצות מיוחדת.

למרות כל העבודה שמתחילה ביום חמישי ונגמרת לפני שבת.. כל השבוע אני מחכה לאורחת, השבת.

ולא רק אני שמחה. כל הבית שמח. הבן שלי הגדול כבר יודע שאבא ואמא לא עובדים ביום שישי והוא מחכה כבר להכין איתי את הדגים, החלות והעוגה. הוא כבר יודע שבודקים שאין דם בביצה ואיך מכינים את הדגים והחלות. ובשבת כולם מקבלים פירוט..

זה ממש כייף לי להכין איתו ביחד. (חוץ ממתי שאני ממש לחוצה) ככה אני מרוויחה גם זמן איכות עם הבן שלי ביום העמוס והלחוץ שנקרא יום שישי. הוא גם לומד מלא דברים חשובים, גם התפתחות מוטורית (ללוש בצק, לרדד, למרוח ביצה, לפזר שומשום ועוד ועוד) ממש ממליצה לכם לנסות גם.

מישהי פעם סיפרה לי שאצלם בבית ביום שישי כולם עוזרים ביחד ובשמחה. אחד מכין סלטים, אחת את החלות, אחת שוטפת כלים ואפילו הבן שלה מכין עוגה. זה ממש נחמד שכל הילדים משתתפים וזה גם עוזר שכולם נותנים יד. רק צריך לעשות את זה בשמחה.אפשר לשים מוזיקה. לצ'פר בסוף את מי שעוזר. כדאי לתת לילדים בחירה בין המטלות, שיעשו את מה שהם יותר אוהבים. רצוי לא לצפות שיעשו הכל בדיוק כמונו. וכמובן לשתף את הילדים כבר מאז שהם קטנים ועדיין רוצים לעזור. לא לחכות שהם יגדלו ואז פתאום להעמיס עליהם..

השבוע אני רוצה לשתף אתכם במתכון לחלות המדהימות שלי. שאני לא מוותרת כמעט אף פעם על ההכנה שלהם וביום שישי. למה? כי לחלות טריות יש טעם מיוחד וריח שממלא את כל הבית.

אז למרות שאני משתדלת לעשות כבר הכל ביום חמישי. על החלות ביום שישי אני לא מוותרת.

הבצק שלהם רך והחלות יוצאות שחומות, קריספיות מעט מבחוץ ורכות ואווריריות מבפנים.

ניסיתי הרבה מתכונים. עד שהגעתי למתכון הזה. ומאז אנחנו לא נפרדים.

מה שמעניין,שקיבלתי את המתכון ממשהי שיש לה חלות מדהימות. אבל לא יוצא לי בכלל כמו שלה. ממש משהו אחר.

כשאני חושבת על זה, רוב המתכונים שניסיתי יצאו דיי דומים למתכון הזה. וגם המתכון הזה הוא מתכון הוא יחסית בסיסי.  אך מה שנותן את התוצאה הסופית והנפלאה הם כמה כללים קבועים שאני שומרת עליהם בכל המתכונים, גם בחלות מקמח מלא.

ולכן אם הכנתם חלות ויצא לכם בצק דחוס א וחלות כבדות ואתן לא יודעות למה, תקראו עד הסוף).

נתחיל?

למתכון:

קילו קמח

כף שמרים יבשים (10 גרם)

חצי כוס סוכר

כף מלח

שליש כוס שמן

4-  1/2 3  כוסות מים חמימים

הוראות הכנה:

שמים בקערה את הקמח, השמרים, הסוכר –

מוסיפים את המלח ונזהרים שלא יגע בשמרים (שמרים אוהבים סוכר ומים חמימים, אבל לא מלח)

מוסיפים 3 וחצי כוסות מים חמימים (אני משתמשת בכוסות חד פעמי. רוב הכוס מים מהברז וממש קצת מים מהקומקום. בודקת עם האצבע שהמים חמימים – לא קרים או רותחים. זה קצת יותר חמים מפושר)

לישה:

מתחילים ללוש. ומוודאים שלא חסר מים: שהבצק לא יבש. אם יש לכם ספק תוסיפו עוד חצי כוס מים. תמיד עדיף שהבצק יצא דביק מדי ונוסיף לו קמח מאשר בצק קשה ויבש. בנוסף לכך שבצק דביק מתייצב קצת במהלך התפיחה בגלל רשת הגלוטן שנוצרת.

בקיצור תגעו או כמו שאומרים תרגישו ת'בצק.

כשמתחיל להיווצר בצק מוסיפים את השמן. מי שרוצה אפשר להוסיף ביצה אחת. אני לא שמה.

ועכשיו פשוט ללוש את הבצק כ10 דקות ביד או במיקסר.  לישה ארוכה נותנת בצק רך.

בסוף הלישה אני מוסיפה עוד קצת שמן. לשה כ- 2 דקות, ומכסה את הקערה במגבת נקיה.

התפחה:

מתפיחים את הבצק כחצי שעה- שעה. תלוי במזג אוויר.

בימים קרים אני שמה את הבצק בשמש או מכניסה אותו לתנור ומפעילה על חום ממש נמוך (אם אני לחוצה בזמן אני שמה מתחת לקערת הבצק, קערת מים רותחים. למרות שתמיד עדיף תפיחה איטית)

קליעה:

כשהבצק מכפיל את נפחו. קולעים את החלות. אני משמנת את השיש, מחלקת את הבצק לחלקים. כל חתיכה מקבלת רידוד וגלגול לרצועות ואז אני קולעת. ככה יוצא יותר יפה וגם מוסיף לאווריריות. יש הרבה סוגי קליעות. אבל יש אחת שהיא גם פשוטה וגם מהממת: קולעים חלה ארוכה אבל לא עבה. עושים קשר. ואת שתי הקצוות מכניסים מתחת לחלה. שמים בתבנית עגולה. אפשר להכין גם כאלה קטנטנות ושים בתבניות מאפינס. זה יוצא מהמם!

רצוי שהקליעה תהיה מעט רפויה כדי לתת לחלות מקום לתפוח, שלא תקרע.

(לחלות מתקתקות אני משרה צימוקים בהירים במים רותחים, חותכת כדי שיתנו את הטעם לבצק ומפזרת על הבצק המרודד ורק אז מגלגלת. ניתן גם להבריש את החלה בסירופ סוכר בתום האפיה)

אם קרה והבצק דביק מדי, לא קרה כלום. פשוט תשמנו ידיים ותכינו חלה עגולה. רך זה בטוח יצא.

התפחה:

מכניסים את המגשים לתנור לעוד 20-30 דקות של תפיחה. (לא להתפיח יותר מדי כי אז החלות יצאו יתפחו רק לרוחב ולא לגובה)  מורחים ביצה. מפזרים שומשום וקצח, קוואקר גרוס, זעתר

אפיה:

מפעילים את התנור על 175 מעלות. כן. כשהחלות בפנים. ככה זה נותן להם עוד תפיחה איטית עד שהתנור מגיע לחום הרצוי. החלות יוצאות שחומות וקלות (כשהם קלות, אפילו אם הם גדולות זה מראה על האווריריות שלהם).

כשהם מתקררות אני אורזת בשקית וקושרת לשמירת הטריות. את החלות של שבת בבוקר אני שומרת במקפיא כמו כל מאפי השמרים הביתיים.

בהצלחה רבה!

ואל תשכחו שכמה שיותר מנסים ככה צוברים יותר נסיון. גם אם לא יצא טוב, כדאי לנסות לחשוב איפה הייתה הטעות כדי להשתפר בפעם הבאה. בכל מקרה אשמח לענות לשאלותיכן. בהצלחה ושבת שלום!

בימים אלו עובדות צוות נרחב של נשים ומשפיעות מטעם ארגון 'מטה משיח בארץ הקודש' על ארגון תכנית הנשים ב'שבת שכולה משיח' למשפחות אנ"ש.

והשנה, מפתיעים 'מטה משיח' עם שבת ייחודית ומושקעת, בעלת חידושים מיוחדים, המותאמים לכל המשפחה כולה, המשלבת בתוכה גשמיות מעולה יחד עם תוכן חסידי ברמה גבוהה, כל זאת לרגל יום קבלת הנשיאות של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח, יו"ד בשבט.

בנוסף לתכניה המשודרגת לנשים ולאנשים, תתקיים פעילות מושקעת ומגוונת לילדים ולילדות, באווירה חסידית מלאת התקשרות עם צוות מדריכים ומדריכות מסור, מה שיאפשר להורים להנות משבת חסידית רווית תכנים והתוועדויות, ללא דאגה לתעסוקת הילדים במהלך השבת.

השבת תיערך כסוף שבוע, ותתקיים אי"ה בימים חמישי, שישי ושבת (ט', י' י"א שבט 29-31 בינואר למניינם), במתכונת מחודשת ומשופרת במלון 'המלך שלמה' טבריה.

מלון 'המלך שלמה' ממוקם על צלע הר חשוף לאוויר הצלול של פסגות הגליל התחתון, וממנו נשקף נופה המרהיב ועוצר הנשימה של הכנרת, רמת הגולן וקברי הצדיקים הפזורים באזור טבריה. המלון מוקף בגנים מרהיבי עין ומרפסת המשמשת כתצפית גדולה המשקיפה לכנרת.

המלון ידוע כנותן אירוח ברמה גבוהה יחד עם שירות אישי וידידותי.

מהנהלת המטה נמסר שחדרי המלון כולם הושכרו לטובת השבת, על שלל אולמותיו וחדרי האוכל שבו, כך שתתאפשר שבת חסידית למהדרין, על טהרת ההתקשרות לנשיא הדור – הרבי מלך המשיח.

אתר נשי ובנות חב"ד ימשיך לעקוב ולדווח.

דבורה לאה לוי, כותבת קבועה באתר המוכרת מהטור השבועי המוצלח אותו היא מגישה 'אתהפכא', נסעה לשליחות בכפר וואטה קאנל שבהודו. כן, שמעתן טוב. כעת היא מגישה פרק ראשון מתוך יומן השליחות שילווה אותה (ואותנו, בעז"ה) בתקופה הקרובה.. בואו נקווה שקליטת האינטרנט שם תהיה יציבה, כך שנוכל לקבל את הטור מידי שבוע.

פרק ראשון –

בהשגחה פרטית מופלאה הוצעה לי שליחות.

איפה?

בהודו! הודו!

מי היה מאמין שאני אגשים חלוםואסע למדינה שרוב חיי חלמתי להגיע?

מגיל קטן אני חולמת על הודו, טיול,שליחות העיקר הודו.

עם השנים הבנתי שכחבדניקי"ת ברור שטיול פחות מתאים, ומה יותר מתאים משליחות? לכן מגיל 18 ניסיתי את כל הדרכים לצאת לשליחות. אך הרבי- המשלח רצה אחרת…

אני לא יודעת, אולי סיפורי השליחות הרבים שקראתי בבית משיח במהלך השנים נתנו לי הרעיון המשוגע ומסיפור לסיפור גדלה התשוקה והתחזקה להגיע להודו.

עם הזמן הבנתי שהחלום כנראה לא יתגשם. הנחתי אותו במגירה אבל השארתי פתח צר מאוד….

מצחיק, כולם תמיד הנידו בראשיהם ואמרו לי: "את להודו? איך תסתדרי עם כל הלכלוך שם? ואיך תסתדרי עם בעלי חיים? מכלבים את מפחדת, איך תתמודדי עם קוף או פרה?!

והשם משמיים ראה, ורשם והכין לי תכנית…

נכנסתי למדרשת פנימיות והתחלתי תהליך עמוק ופנימי ומאוד אינטנסיבי.

בחודש תשרי תשע"ה נסעתי לחצרות קודשנו ולאחר מכן חזרתי לארץ והרגשתי שאני רוצה להתקדם..

ואז הוצעה השליחות. בית חב"ד בכפר נידח ופסטורלי בדרום הודו וואטה קאנל.

השליחה הציגה בפניי את העובדות, את הקשיים, את הדרישות ואת המקום הפסטורלי לשם אנו נוסעים…בקיצור שליחות של הרבי.

הוקסמתי! אבל הגיל שעושה את שלו והניסיון חיים לא נתנו לי לרוץ כמו בת 18 לכל מה שקוסם לי. אלא לעשות דרישה וחקירה לדעת מה באמת אני הולכת לעשות שם.

תפקידי בשליחות היתה לתפקד כגננת לשלושת השליחים הקטנים ולהפעיל להם גן חסידי, חוויתי ברוח של שליחות.

קיבלתי ברכה מהמשלח, אישור מהמשפיעה, ויזה להודו והתחלנו להתארגן.

הויזות של השליחים התעכבו קצת, ואני בינתיים עשיתי הכנות רוחניות וגשמיות לקראת המסע המיוחד שאני הולכת לעבור.

חברה יקרה שלי שהיא שליחה במקסיקו שלחה לי כמה שאלות לקראת השליחות (שבדיעבד הסתבר שהשאלות היו גם לחיזוקה לקראת חזרתה לשליחות- אך לי הם סיכמו באופן מסודר את הסיבות לשליחות)

הבטחתי לעצמי שאהיה נאמנה לעצמי גם בשליחות, וכמו שהקאוצ'רית שלי אומרת: במסירות נפש צריכים להיות קשובים לעצמנו. אני לוקחת את כל התנאים הגשמיים של הודו בספורטיביות ובתחושת שליחות. הבטחתי לעצמי להתבונן המון, ללמוד מכל דבר שקורה לי,להינות ולהפיק את המירב.

ובעצם את כל מה שקבלתי במהלך השנה המדהימה הזאת במדרשה, באימון ואצל הרבי ב770 להעביר הלאה בשליחות בהודו עם הילדים ועם המטיילים בעזרת השם.

 כעת אני בוואטה קאנל שבדרום הודו ומידי שבוע אפרסם קטע מיומן המסע שלי. מהחוויה המיוחדת בגן עם הילדים, ארוחות ערב עם המטיילים, לימוד עם המטיילות, הדלקת החנוכיה המרכזית, סיפורי ניסים ועוד חוויות מהודו המדהימה והצבעונית ובירור הניצוצות כאן בוואטה.

באהבה,

דבורה לאה

בנר שישי של חנוכה, התקיים יום העיון בנושא חינוך.
ביום העיון עסקו במגוון נושאי החינוך; חינוך עצמי ועבודה על המידות, נוער טרום סיכון, חינוך בתוך המשפחה וכו'.
יום העיון נפתח בהרצאתו המחכימה והמעשית של הרב יודל פורש, איש חינוך המתעסק עם נוער בגיל ההתבגרות. הוא פירט על דרך ההתנהלות הרצויה עם בני נוער, וכיצד ביכולתנו למנוע ולבלום נשירה של נערים בגיל העשרה.
הרב יואב אקריש הרחיב על 'סוד פך השמן בחינוך', כיצד עלינו לשמר את עולמו ותומתו של הילד, גם כשרוחות עזות נושבות בחוץ והפיתויים רבים.
גב' חנה רות אברהם, מפתחת שיטת אית"ן- כיצד עושים סדר ברגשות באמצעות כליים מעשיים מהתניא.
גב' איה פיצחזאדה, סיפרה את סיפורה האישי המרתק, כיצד ניצלה מהתבוללות והגיעה אל היהדות והחסידות בדרך ניסית ומרגשת.
יום העיון נחתם במכירה פומבית של דולר מידי קודשו של הרבי.