שאלו פעם חתן צעיר מדוע אינו מתגייס לצבא שכן זה עתה פרצה מלחמה וצריכים עזרה דחופה בשדה הקרב… ענה החתן: תאמינו לי שיש לי מספיק מלחמות בבית…

פרשת השבוע מתחילה במילים "כי תצא למלחמה על #אויביך#, ונתנו ה' אלוקיך #בידיך#". הפסוק מתחיל בלשון יחיד (תצא), עובר ללשון רבים (אויביך), חוזר ללשון יחיד (ונתנו) ועובר שוב ללשון רבים (בידיך). ההסבר לכך פשוט מאוד. מדובר במלחמת היצר בה נאבק היחיד באויבים שמאיימים על גופו ועל נשמתו ומכאן גם השלכה למלחמה הגשמית. צריך לזכור תמיד שאנחנו "על" אויביך. אנחנו לא לבד, ה' אלוקינו עמנו ואצלו ית', אין הבדל בין האויבים.

גם זה הגשמי – דעאש, חמאס, הרשות הערבית, מדינות אירופה ועוד וגם זה הרוחני – היצר הרע, שורשם של כל האויבים הגשמיים, אינם אלא אויב אחד וגם אותו "ונתנו" ה' אלוקיך בידיך. בכוח הידיים, שני הידיים של היהודי. באחת הוא מניח תפילין ובשנייה נותן צדקה וכן הלאה.

ולא עוד אלא "ושבית שביו", שהרע עצמו יהפוך לטוב ומלאך רע עונה בעל כורחו אמן – ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה.

רוח הקרב של הילדים

שניים מבניי מוגדרים חיילים. שניהם גדלו באותו בית. לאותם הורים אוהבים. שניהם למדו באותו תלמוד תורה וכל אחד מהם בחר דרך אחרת. הדרכים אולי שונות, אך דומות משום שבשתיהן טבוע הציווי האלוקי של נעשה ונשמע. שתיהן שואפות למלא את הייעוד היהודי בעולם הזה.

שני חיילים אמרתי? בדיוק לכך התכוונתי. האחד הוא חייל כפשוטו וכמראהו. הוא משרת בצבא ההגנה לישראל ואני מתפללת עליו כל העת שלא יותך בכור ההיתוך של החברה הישראלית, שלא יאבד את החינוך הטהור שקיבל ב'תומכי תמימים'. אל תדאגו, הוא לא.

השני גם הוא חייל כפשוטו אך לא לפי מראהו. הוא חייל בצבא ה'. הצבא האמיתי שמגן על העם, על ישראל ועל צבא הגנה לישראל. כיום הוא לומד דיינות וזאת לאחר שסיים את הרבנות. הוא מתגורר בתוך טווח האש, מה שמכונה "בין 7 ל-40 קילומטר" בהנחיות של פיקוד העורף. גם עליו אני לא מפסיקה להתפלל, שיתמיד בלימוד התורה הקדושה, כמו כל אימא יהודייה.

לפני 33 שנה פרסם העיתון 'דבר' את הידיעה הבאה שהעתקתי בקיצורים ושינויים מתחייבים:

"בדומה ל'שלום עכשיו' בעולם החילוני, מתנוססת בחלל בעולם החב"די הסיסמה 'משיח עכשיו'. את הסיסמה הזו העלה האדמו"ר מליובאוויטש בשמחת-תורה והיא מלווה ב"מבצע צבאי" על כל פרטיו ודקדוקיו.

הצבא נקרא 'צבאות ה" ומתברר כי לצבאות ה' יש "מפקד עליון" והוא הרבי בכבודו ובעצמו. ה"חיילים" הם התינוקות של בית-רבן, שבגללם מתקרב קץ הגלות והעולם בשל והולך לקראת הגאולה השלמה שתהיה בקרוב ממש.

"בצבאות ה' של חב"ד בארץ ובחו"ל קיימות "לשכות גיוס". אלפים כבר נרשמו בלשכות אלו. לאחר ההרשמה נערך "מסדר צבאי", שבו מוסרים החיילים הצהרת אמונים, משמיעים הקלטה של הרבי, קוראים 12 פסוקים ודברי תורה, שרים את ה"המנון" שלהם והוא: "אני חייל בצבאות ה'", קוראים פקודות-יום ומחלקים "תעודת חייל".

"המגויסים מבצעים פעולות "צבאיות", הם עורכים אימונים, אזעקות פתע, פשיטות. רבים מהם, שמילאו בנאמנות אחר ההוראות ונלחמו את מלחמת ה' בגבורה, שמטרתה להבטיח את הצלחת ה"מתקפה" על היצר במטרה לקרב בואו של המשיח, כבר קיבלו צל"שים. יש בהם מפקדים, מדריכים, סמלים, הכל לפי הטרמינולוגיה הצבאית".

כך זה נראה בעיניהם של אנשים שלא שומרים תורה ומצוות. מהזווית שלנו כחסידים אני זוכרת את העובדה שבאלול תש"מ, בדיוק לפני 34 שנה, הורה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו להקים את צבאות ה' ואף אמר שלוש שיחות בפני ה"חיילים" הצעירים. בתמונות מאותם ימים רחוקים אפשר לראות את המבוגרים שלא זכו להימנות על "המפקדים", מצטופפים בעזרת הנשים של קינגסטון ומקשיבים לשיחתו של הרמטכ"ל לחיילים הצעירים.

לא אשכח את "תעודות החייל" בהן התגאו החיילים הקטנים. את הרצינות בה התייחסו לתפקידם ואת האווירה ששררה בריכוזי אנ"ש בשנות הבראשית של ייסוד הצבא הצעיר ביותר בעולם. לא אשכח את הדרגות, את פקודות היום ואת הכינוסים (מסדרים) שליוו דור שלם שנלחם ביצר והביא אור טהור לעולם כפי שרק תינוקות של בית רבן יכולים להביא.

גם היום ממשיכים ילדי אנ"ש להיקרא צבאות ה' אך הרוח של ימי הבראשית כבר איננה. ציניות ירדה לעולם ופגעה באותה תמימות ייחודית שמאפיינת את הדור הצעיר. את ה"ערבים" שלנו. אך אי אפשר להתעלם מהפנסאים הצעירים, בניהם של חיילי הדור ההוא שממשיכים את המלחמה גם בימינו אלה.

מי שברך לחיילי צה"ל

כי תצא היא פרשה צבאית. היא מתחילה במלחמת רשות ומסתיימת במלחמת מצווה (מלחמת עמלק). מה שמחזיר אותי למציאות, לחודשי קיץ תשע"ד. לאחדות הייחודית שפקדה את עם ישראל ועטפה את חיילי צה"ל בחום ואהבה.

לא פעם ולא פעמיים דיבר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו על מעלתם הגדולה של חיילי צה"ל המגנים בגופם על היהודים בארץ הקודש. במכתבים רבים ביטא הרבי את היחס המיוחד הזה אך למרות זאת, למרבית הפלא, באף אחד מבתי הכנסת של אנ"ש לא אומרים מי שברך לחיילי צה"ל. כיצד מתיישבת עובדה זו עם ההערכה הרבה לחיילים שמחרפים את נפשם ומסכנים את חייהם ומהם שנהרגים על קידוש ה'?

אני בטוחה שנתקלתן לא אחת בשאלה הזאת. במידה ולא ידעתן מה לענות, הנה התשובה: את נוסח התפילה של ליובאוויטש תיקן כ"ק מרנא ורבנא אדמו"ר הזקן זי"ע. בידוע שנוסח זה ברר אדמו"ר הזקן מעשרות נוסחים שהיו תחת ידו ונהגו בקרב קהילות חב"ד שלא לשנות מזה הנוסח אף לא לצורך גדול. לא לגרוע ולא להוסיף עליו מאומה.

יצאתי לקבל את פני המלך בשדה כדי לשוב בתשובה שלמה.

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

[email protected]

שנת הלימודים בבית ספר 'בנות מנחם' נפתחה בהתרגשות רבה, עם 3 מחלקות: יסודי, חטיבה ותיכון שבו לומדות 200 תלמידות כ"י.

את טקס הצלצול הראשון המשותף לכל הכיתות, פתח הרה"ר לרוסיה, הרה"ג בערל לאזאר שליט"א, עם דברי ברכה ותקיעת שופר. לאחר מכן הוקרא לתלמידות מכתב של הרבי בעברית על ידי נציגת היסודי המחנכת, הגב' שלומית גול, וברוסית,  על ידי נציגת התיכון, המנהלת הגב' סימונה מישולובין.

בהמשך הופיעו תלמידות כיתה ה' בריקוד מיוחד לפתיחת שנת הלימודים. לאחר מכן, הוזמנו לעלות לבמה תלמידות כיתה א' ותלמידות כיתה י"א שהופיעו עם דקלומים מיוחדים.

מנהלת החטיבה כיתות ה-ט, הגב' רבקה קנלסקי, קידמה בברכה את התלמידות, הצוות והתלמידות החדשות הרבות. ודיברה על המטרה של רכישת הידע להתקדמות בעבודת המידות. בהמשך דיבר מנהל לימודי חול, ר' אהרון גאלווצ'ינער.

הטקס הסתיים בצלצול הראשון המשותף לתלמידות כיתות א' וי"א כשלסיום תלמידות כיתה י"א העניקו לתלמידות א' מתנות שיואילו להן לאורך שנת הלימודים.

חלקו הראשון של יום הראשון של הלימודים הוקדש לתרגול מצבי חירום וההתמודדות הנפשית עם המתח והחרדה שליוו את הילדים במשך החודשיים האחרונים.

אנשי פיקוד העורף תרגלו את צוותי בתי הספר כבר מהשבוע שעבר, וביום פתיחת הלימודים ערכו תרגילי כניסה למרחבים מוגנים לכל ילדי בית הספר, על מנת לוודא שהילדים מסוגלים להגיע בתוך כ 25 שניות.

ניתוח תרחישי חירום, תרגולים שונים, וחלוקת תפקידים וממונים העסיקו את המנהלים ביחד עם קליטת התלמידים ושילובם בבית הספר.

את כל ההתארגנות מלווים הנהלת אגודת חב"ד אשקלון אשר עשתה מאמצים כדי לפתוח את שנת הלימודים כסידרה

השליח הראשי לאשקלון הרב מנחם מ. ליברמן מציין כי בהתאם לתוכנית הגידול הרב שנתית למוסדות החינוך חב"ד אשקלון, הקובעת שלקראת שנת הלימודים תש"פ ילמדו במוסדות כ- 2000 ילדים כ"י – גדלו המוסדות השנה  בכ- 10 % שהם- 150 ילדים כ"י.

מנהלי בתי הספר עמדו ב"ה ביעדים – ועל אף הלחצים של ימי המלחמה, הצליחו להכין את הכיתות הדרושות לקליטת התלמידים החדשים.

אחת הדוגמאות הבולטות להצלחת מוסדות החינוך של חב"ד באשקלון הם עשרה חתונות שהתקיימו בשנה האחרונה, חתונות חסידיות של בוגרי מוסדות החינוך. בוגרים ובוגרות שהקימו בע"ה בתים חסידיים לנח"ר כ"ק אדמו"ר מה"מ.

באשקלון נערכים גדודי חיילי צ"ה – חסידי הרבי הצעירים לקבלת פני משיח צדקנו בקרוב בימינו ממש.

בשבוע שעבר הסתיים בהצלחה אדירה מחנה הקיץ הגדול בעולם – קעמפ אורו של משיח. נושא הקעמפ היה 'עומדות איתן' – על כך שלא שינו את שם, לשונם ולבושם. בתפילה שעוד היום ניגאל בזכות חיילות צבאות השם.

להורדת השירים וההמנונים:

המנון הקעמפ (קליק ימני ושמירה בשם)

פעילימודים (קליק ימני ושמירה בשם)

מים רבים – צניעות (קליק ימני ושמירה בשם)

גינגל כללי (קליק ימני ושמירה בשם)

אמונה ובטחון (קליק ימני ושמירה בשם)

לב העניין  (קליק ימני ושמירה בשם)

אפתח בהצהרה נועזת: יש לא מעט דברים מעצבנים כשמדובר בילדים. רעש, בלאגן, נדנודים בלתי פוסקים, כינים, נזלת, ועוד כהנה מטעמים שמרגע הכניסה להורות בפועל לומדים להסתדר איתם ואף לאהוב אותם. כשמדובר באוצרות הפרטיים שלי אני פתאום מפתחת סבילות לכל מה שיכול להוציא אותי מהדעת בדרך כלל. רק דבר אחד לא עובר את הרדאר שלי. זהו ה'בא לי'. יש לי מלחמת חורמה אישית עם המושג הזה ומה שהוא מייצג. אני שומעת חריקה פנימית בראש כל אימת שילד מיבב בקול מתפנק לידי: "באאא לייייי" ומיותר לומר שהכחדתי את הביטוי מהשיח הביתי שלנו, כי הוא מעולם לא נכנס לשם.
מדובר בתופעה של דור. ילדי תפנוקים, להורים מותשים וחסרי אונים מנגנים ללא הרף: אמא בא לי! אבא בא לי! ומקבלים על המקום את מבוקשם. סבתות וסבים מרעיפי מתנות מגדילים לעשות ושואלים: חמודי מה בא לך? וגם גננות משלימות עם הביטוי הנלוז ומדווחות לאמא בחדווה: 'היא אמרה שבא לה לשחק בפינת הבובות אז כשכולם יצאו לחצר היא נשארה ושיחקה יפה"
צריך להבין כי אין הכוונה לשלילת מאווי הילד, רצונותיו וצרכיו. בטח שלא להגבלת חופש הביטוי והבעה עצמית. כל אלה מבורכים ורצויים עד מאוד ונחוצים להתפתחות תקינה. הבעיה היא הדרך. המושג 'בא לי' הוא מושג מפונק, חסר אחריות, גחמני. מושג שנוטל מהילד את שיקול הדעת והיכולת לקבל החלטה, וכן-גם בגיל פעוט הם מסוגלים לכך- והופך את הילד לקורבן של חשקים, אופנות והיעדר מינימאלי של שליטה עצמית. בעיני ראיתי כיצד השתטחה על הרצפה בסופר ילדה קטנה וצווחה 'אבל באאאאא ליייייי!!!!!!' בשל ממתק כלשהו שרצתה. האם סרבה לקנות לה ובשפה רפה, ניסתה לשכנע את הילדה לקום ולהפסיק לעשות לה בושות משל היתה אמא מתעללת. האב נזעק למקום, נזף באם ואמר לה: 'בא לילדה ממתק! למה לעשות עניין? תקני לה וזהו.' וכמובן, הילדה שבא לה, קיבלה את מבוקשה בחיוך של ניצחון. כי בא לה.
כשביתי הבכורה ניסתה עלי לראשונה את המטבע הלשוני הנ"ל הסברתי לה בנעימות נחרצת:  'מתוקה, אצלנו אין בא לי. את יכולה לומר: אני רוצה. אני מבקשת. אפשר בבקשה. גם לומר מתחשק לי זה בסדר. אבל בא-אלינו זה לא בא.'
הראציונל הוא חינוך הילד ללקיחת אחריות כבר מגיל צעיר, פיתוח מודעות סביבתית והתחשבות. עצם המושג בא לי מביא איתו משהו חיצוני, כפוי, כזה שבא מבחוץ ולכן חייבים לציית לו, ומהר. כי אם זה בא, איך זה ילך?
כשילד מהמשפחה המורחבת ניגש אלי עם משפט הפותח במילים בא לי- אני לפתע מפתחת חרשות זמנית, ואם צריך, עוזרת לילד בבחירת המילים הנכונות לקבלת מבוקשו, בשמחה ובחיוך.
כאמא, אני רחוקה מלהיות דוגמא ומופת בענייני חינוך, אך אחר צהריים אחד כשחברה של ביתי באה לשחק וביקשה ממנה לשתות, לאמור: "בא לי מיץ" ענתה לה הצאצאית בשקט: "אצלנו אין בא לי. יש אני רוצה או אני מבקשת." באותו רגע ממש חייכתי חיוך רחב וטפשי, ותליתי לי על הלב בפנים מדליה קטנה ונוצצת.

רשת 'מועדוני נוער חב"ד' הוקמה לפני יותר מ-25 שנים על ידי שליח הרבי, יו"ר מרכזי 'יד לילד', הרב אלימלך הרצל מנחלת הר חב"ד, במטרה לפעול עם ילדים ולהעניק להם ערכי מסורת שהם בבחינת "טוב לשמים וטוב לבריות", מתוך מאור פנים.

מרכזי 'יד לילד' מפעילים שורה ארוכה של פרויקטים ומוסדות, כאשר המוסד הוותיק ביותר הוא המועדונים שבברכת הרבי גדל היקפם בשנתיים האחרונות במאות אחוזים, ועומד כיום על יותר מ-100 סניפים.

מנהלת רשת המועדונים, הגב' פרדי ברוד, אומרת כי הרעיון להעניק את הערכה היוקרתית, נעשתה ברוח המנחה והמלווה את הנהלת מועדוני נוער חב"ד, השואפת למצוינות ומקצועיות רבה. "במהלך השנה ישנם מסרים רבים המשולבים בתוכנית המועברת בצורה חווייתית לילדים. חלק עיקרי מהתוכנית נמסר באמצעות שירים בעלי תוכן וערכים, שהוקלטו באולפן מקצועי. השנה, במקום להעביר את השירים על גבי דיסק, השתמשנו בכלים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר והענקנו לכל מועדון חבילת סאונד מיוחדת, כאשר על גביה הוכנסו כל השירים בצורה מסודרת כפי שילמדו במהלך השנה.

"לצד אלו, במפגשי היערכות שהתפרסו על פני חמישה מוקדים בארץ, המדריכות קיבלו חוברות הדרכה מפורטות, מלאות בתכנים, סיפורים, המלצות למשחקים ועוד, כאשר כל אלו משולבים בשירים המוקלטים עבור הילדים למערכת הסאונד, זאת על מנת שכל מדריכה תוכל להפעיל את התוכנית המוזיקלית לצד התכנית היהודית-ערכית בצורה הזמינה והטובה ביותר".

המדריכות קיבלו בשמחה והתפעלות את ההשקעה הרבה של הרשת במועדונים. ממועדוני נוער חב"ד נמסר כי זו התחלה בשרשרת של פיתוח ושדרוג המועדונים שתתקיים בעזרת ה' בתקופה הקרובה.

זו ההזדמנות להודות לכל צוות הקעמפ המסור שהשקיע כל דקה ושניה למען החיילות!

איפור מעושן הוא ללא ספק אחד הטרנדים החמים ביותר כבר שנים רבות. שימוש באיפור מעושן פופולרי מאוד מאז שנות ה-20, האיפור המעושן יכול לגרום לכל אישה מסתורית, מתוחכמת ונשית, כל זאת רק באמצעות איפור נכון של איזור העיניים. האיפור המעושן משמש בדרך כלל כאיפור ערב, שמוסיף למראה הכללי זוהר ויוקרה.

אז מה זה בעצם איפור מעושן? או כמו שמאפרות קוראות לו "סמוקי"?

ראשית איפור מעושן לא שווה דווקא למראה שחור. המילה "מעושן" באה בדיוק מהמילה "עשן", ולכן המשמעות של מעושן היא משהו רך, מטושטש, כמו ענן של עשן. אם באיפור עיניים רגיל לרוב העבודה מאוד נקיה, משורטטת ומוגדרת, איפור מעושן הוא יותר מעורפל ומטושטש.

אנו משתמשות בצללית בצבע דומיננטי ומורחות סביב גבולות העיניים וככל שמתרחקים מאותם גבולות, האיפור הולך ונעשה מטושטש יותר ויותר, מה שיוצר את המראה הדרמטי והמסתורי המתקבל בסופו של דבר.

לגבי צבעים, לא חייבים להשתמש דווקא בצבע שחור, כל גוון שכהה מגוון העור שלנו, כלומר יש לו את היכולת לתחום ולהבליט את העין, יכול להיות מעושן: חום, אפור, ירוק, ירוק זית, כחול, סגול בהמון שילובים.

אז בואו נתחיל

אני מעדיפה להתחיל מאיפור עיניים, לנקות מסביב ואז להניח מייקאפ, הצללות ושאר ירקות. במידה ונוח לך להתחיל מהפנים. הניחי בסיס, ואז הניחי כמות גדולה של פודרה מתחת לעיניים, כדי שכאשר יפלו הצלליות, הן יפלו על הפודרה ולא יהרסו את הבסיס שעשית. כשתסיימי עם העיניים, פזרי את הפודרה עם מברשת.

כעת נדגים איפור מעושן שחור:

1. מרחי קונסילר או בסיס לצלליות על העיניים. (חומר רטוב כמו קונסילר מאוד חשוב ע"מ ל"תפוס" את הצלליות על העיניים שידבקו ויחזיקו מעמד)

2. הניחי צללית בצבע חום בהיר בשקע העין וטשטשי כלפי פנים וכלפי חוץ. הולך וחוזר

3. עם עפרון שחור איכותי שרטטי צמוד לקו הריסים העליון

4. עם מברשת טשטוש (פלאף) טשטשי את השומן של העיפרון למעלה וכלפי חוץ יש להקפיד לא לטשטש את גלגל העין ואת עצם הגבה

5. אם את רוצה מראה דרמתי וחזק יותר, הוסיפי שרטוט נוסף מהעיפרון וטשטשי כלפי חוץ.

6. הניחי צללית שחורה מעל העיפרון וגם את הצללית טשטשי עם מברשת טשטוש. חשוב מאוד הצללית מקבעת את העיפרון כדי שהוא לא ימרח.

7. הניחי צללית בצבע שתבחרי, אפרסק, שמנת, פודרה ואפילו צהוב או כתום באמצע העין מעל קו הריסים העליון.

8. הניחי צללית בצבע שמנת עם מברשת נקיה (אם זה אירוע צללית מבריקה) בעצם הגבה ובשליש הפנימי של העין

9. בעזרת מברשת פלאף קטנה הניחי קו צבע מתחת לריסים וטשטשי את הגבול. חשוב להשתמש במברשת זו בצורה עדינה ולא למרוח יותר מדי צבע

10. ניתן להוסיף איילינר- לא חובה המראה גם ככה דרמתי.

11. הניחי עיפרון לבן בתוך העין (זה מגדיל את העין ופותח אותה)

12. מרחי מסקרה בכמות יפה.

ניתן להתאפר איפור מעושן עדין ואפשר קצת יותר תיאטרלי וכבד. התחילי עם מעט חומר, תמיד ניתן להוסיף.

בהצלחה יקירות

בעזרת השם בתשרי הבעל"ט אהיה אצל הרבי מלך המשיח ב770 אתן מוזמנות להגיע אלי לאיפור חגיגי לכבוד שבת/ חג או כל אירוע. אני אתאכסן במלון של אש"ל קומה 7. ואני זמינה בוואטצאפ: 052736-5770

יהיה לי שם גם מספר טלפון אמריקאי אעדכן אתכן בהמשך.

לסדנת איפור מקצועית וחוויתית – אחד על אחד עם הדגמה של כל השלבים.

–

הוא התחיל לחפש את הזיווג שלו בגיל צעיר מאוד תמיד הרגיש בשל להתחתן, בוגר יחסית מבני גילו ושאיפתו הייתה להקים בית בישראל. אבל איך אומרים, "אנשים מתכננים והקב"ה צוחק", ולא תמיד התוכניות שלנו מסתדרות עם התוכנית האלוקית.

הוא חיפש שנה ולא מצא שנתיים והמיועדת עדיין מתמהמהת מלבוא, לבסוף עברו כבר יותר משני עשורים כשהוא עדיין ברווקותו.

בצר לו הלך להיוועץ, לבקש ברכה ונחמה מגדולי ישראל מכל החוגים. באחד מעשרות ביקוריו אצל רבנים שונים קיים מפגש עם רב גדול שאמר לו בזה הלשון: "עוד לא הכריזו על זיווגך בשמיים" … כך אמר ולא יסף.

הוא יצא מבית הרב שבור ונכלם את המסקנה מדברי הרב לא היה צריך להכריז, היא הייתה ברורה כשמש "אז מה, חשב לעצמו זה אומר שהפלונית המיועדת להיות אשתי עוד לא נולדה מתי אם בכלל אזכה להכירה?".

לאחר מספר חודשים בודדים הוא בא בברית הנישואין עם גיורת הנחשבת כקטן שנולד.

כששמעתי את הסיפור הזה בפעם הראשונה המושגים "אלוקות במוחש" ו"בטחון בה' " קיבלו הגדרה מחודשת. יכול להיות שתיוולד למציאות חיים (ב"ה שומרת תורה ומצוות…) תתרגל לחיות בהשקפת עולם מסוימת, תשנן את המשפטים "הכול משמיים" "ויהיה טוב" באופן ספונטני ועדיין כפי שהרבי כינה זאת בשיחת כ"ח ניסן תישאר בגלות. "גלות פנימית בעבודת ה' " לעניות דעתי היא, שרוב הפעמים ככל הנראה האדם לא באמת מזדהה עם מה שהוא אומר או עושה, כלומר ההסברים וההבנה קיימים בחוכמה, הבינה מרחיבה את הנקודה עם השכנועים והפעולות שלה, אבל איפשהו בכוח הדעת זה נתקע.

אתה לא באמת מפנים את הדברים שאתה משחרר כמו "מנטרה". ולמה זה באמת קורה? כי רוב הפעמים אנחנו לא זוכים לראות שיש מנהיג לבירה זו "בלייב", לא תמיד הניסים הם גלויים, לפעמים נדמה לנו שרק את השמחה שלנו הקב"ה שכח, ומה יהיה עם המשכנתא שצריך לשלם? והנסיך הקטן שמתמהמה מלבוא?

אז מה באמת הפתרון? כיצד ניתן לצאת מהגלות הזו? לאמיתו של דבר נקודת המוצא של הפתרון קיימת כביכול כבר בבעיה עצמה. אם המקרים בהם אנו נוכחים לדעת שאכן "אצבע אלוקים היא" נדירים וניתן לספור אותם על כף יד אחת למה לא לשחזר אותם שוב ושוב? למה לא להיזכר ברגעים הקטנים שהקב"ה כן זכר אותנו, בסיפורי השגחה מופלאים ששמענו שגרמו לנו להפנים שכן, יש דברים שאנחנו לא מבינים בשכלנו המוגבל, הם נשגבים מבינתנו ובעצם "אין רע יורד מלמעלה".

מדברים כאן באתר בזמן האחרון הרבה על נושא השידוכים, סוגיה שכמו שפתחנו בסיפור יכולה להיות גם מסע ארוך וכואב. כיצד ניתן לעבור תקופה זו בהצלחה? איך ניתן לאחר אין ספור פגישות מאכזבות עם כל יצורי האנוש (כשדווקא הייצור המיועד לך התנדף לו בינתיים…) להמשיך לחייך?

 התשובה היא כפי שאמרנו קודם, להיזכר דווקא ברגעים הקשים שלך (ולכל אחד ישנו הקושי והניסיון הפרטי שלו), בניסים פרטיים שקרו לך או ששמעת עליהם, שבהם נפל לך האסימון כן, "מישהו הולך תמיד איתי"…