"התינוק נולד זה עתה, ועדיין אינו מבחין בין אור לחושך, בין מתוק למר. עם זאת, כיון שיצא לאויר העולם ויש לו עינים לראות את העולם, צריך להשתדל שמול עיניו תהיינה אותיות האלף–בית, שמצירופיהן נתהווה כל סדר ההשתלשלות (סדר התהוות הבריאה)". זה נשמע כמו פתיחה מוצלחת לכתבה, אבל זהו ציטוט מדוייק של דברי הרבי מה"מ (שערי הלכה ומנהג יורה דעה, עמוד רכא).

שאלה: הוא קטן, מה הוא כבר מבין?

"אומרת ״תורת אמת״ שתיכף ומיד משעה שהתינוק יוצא לאוויר העולם, מושפע הוא מכל מה שקורה מסביבו, גם כאשר יש מקום לחשוב שאין כל נפקא מינא בדבר, מכיון שבלאו הכי אינו מבין מאומה.

 כלומר: לא זו בלבד שהתינוק מושפע מהמאכלים ומשקים שאוכל ושותה — דמאי קא משמע לן?! [זה דבר פשוט, שאין צורך ללמדנו, כי] הרי הם נעשים דם ובשר כבשרו! — הנה עוד זאת, גם כל מה שמתרחש מסביבו של התינוק יש לו השפעה על נפשו של התינוק, ודבר זה בא לידי ביטוי בשנים שלאחרי זה" (שערי הלכה ומנהג, יורה דעה, עמוד רכב)

"בדורות האחרונים כבר הסכימו חכמי הרפואה בכך, שדברים שרואה ושומע אפילו תינוק בן יומו משפיעים עליו גם בגדלותו: אבל ענין זה כבר מובא בתורה (ומובא גם–כן בספרי חסידות מספרי הטבע וספרי רפואה), שלכן מדייקים בכל בית יהודי שהתינוקות ינשקו את המזוזה שעל פתח חדרם לפני השינה, שבה כתוב ״שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד״, שעל ידי זה נחקק אצלם ש״ה׳ אחד״ הוא השומר אותם" (שערי הלכה ומנהג, יורה דעה, עמוד רכג).

שאלה: "כשהוא יגדל, נשנה את התנהגותנו, נקפיד על בית חסידי יותר, מה זה משנה כעת?"

"ובודאי שאופן הנהגת ההורים יש לו השפעה רבה על נפשו של התינוק, גם בהיותו קטן ביותר. ויתירה מזו: אפילו הנהגתם של ההורים בתשעת החדשים שקדמו ללידתו של התינוק — ניכרת השפעתה על התינוק!" (שערי הלכה ומנהג, יורה דעה, עמוד רכב)

הנקה

שאלה: האם התינוק לא 'לוקח' מהאם רכיבים חשובים לבריאותה?

"בנוגע להנקת התינוק בעצמך, הרי שזהו דבר נכון מאד. ובפרט בשנים האחרונות, שגם הרופאים בארצות הברית התחילו לדבר ולהדפיס עד כמה שהדבר טוב – הן לאם והן לתינוק. ומה שהינך כותבת שאת רגישה, הרי שבזה אין כלל מקום למחשבות. מכיון שהוא דבר נורמלי וכך צריך להיות, וכמו שכתבו – עשה אלוקים את האדם ישר והמה בקשו וגו"" (שערי הלכה ומנהג [חלק ד עמ' מג]).

שאלה: האם החלב משפיע על התינוק, מעבר להשפעה גופנית של שובע?

"דכיוון שהחלב בא מהדם ("דם נעכר ונעשה חלב") ש"הוא הנפש" הרי, כשבני השרות ינקו מחלבה של שרה, קיבלו השפעה מנפשה של שרה, ובוודאי שהשפעה זו פעלה בהם שינוי לטובה" (מעייני הישועה – ה'תשנ"ב 114)

"ומכל מקום לא יניקו תינוק מן הנכרית… דחלב נכרית מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע וכן לא תאכל המינקת אפילו ישראלית דברים האסורים וכן התינוק בעצמו כי כל זה מזיק לו בזקנותו" (שולחן ערוך יורה דעה סימן פ"א סעיף ז)

ציורים

שאלה: מה הבעיה ב"מיקי מאוס" או איזו חתלתולה ורדרדה? התינוק לא יודע שזו חיה שאינה כשרה!

"ישנו אמנם ״מנהג המדינה״ לקשר ענינים מסויימים עם ציור של . . ״עכבר״ (!), או חי׳ שאינה טהורה (שאין כאן המקום להאריך בזה), ולדאבוננו, חדר הדבר גם בחוברות ועיתונים שבשאר הפרטים הם על טהרת הקודש, אלא שמפני סיבה שונה ומשונה שאינה מובנת כלל, לא שמו לב (על–כל–פנים — עד עתה) שיש להשתדל שיהודי (ובפרט ילד קטן) יראה רק דברים טהורים — אבל אף–על–פי–כן, מובן ופשוט שאין צורך ב״מסירת נפש״ כדי לבטל מנהג ורגילות זו, אלא יכולים לפעול בנקל ובנקל דנקל, שמכאן ולהבא יהיו כל עיטורי הציורים בחוברות כו׳ — מדברים טהורים בלבד.

… ויש–לומר שענין הנ״ל (לראות רק דברים טהורים וקדושים) מודגש ביותר כאשר נמצאים בעקבתא דמשיחא – שאז צריכים להתכונן למעמד ומצב דלעתיד לבוא:

 לעתיד לבוא יקויים היעוד ״את רוח הטומאה אעביר מן הארץ״ ביטול והעברת כל הענינים שהם היפך הטהרה. ולכן, כאשר נמצאים בעקבתא דמשיחא, שאז צריכים ״לטעום״ מהענינים דלעתיד לבוא, "טועמיה חיים זכו" – צריכים להשתדל שההנהגה תהיה "מעין"  ובדוגמת היעוד ד"את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", לפעול בכל מקום האפשרי שישתמשו אך ורק בציורים טהורים. ויתרה מזו – על טהרת הקודש". (שערי הלכה ומנהג, יורה דעה, עמוד רכז).

סיפורים

שאלה: "אין לי זמן להקדיש לסיפור יומי לפני השינה, או בכלל – במהלך היום. כמה חשיבות צריך לייחס לסיפורים?"

"אם יהודייה, אל לה לחשוב שיש להמתין להתחזקותו של הילד, ואז, כאשר יתחיל ללכת ל'חדר', או בהכנה ל'חדר' – יתחילו לספר לו אודות הקב"ה ועל התורה ומצוותיה. אלא אפילו כאשר הוא נמצא עדיין בעריסתו (בעגלה) יש לחנכו (או לחנכה) שיקלטו ו'יצלצלו' באוזניים עניינים ואותיות מהתורה. על האם היהודייה לעשות זאת בעצמה ולא לסמוך על שליח – כפי שמספרים חז"ל על אמו של רבי יהושע בן חנניה ש"היתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה" ('התוועדויות' תשמ"ב כרך ג עמ' 1456).

"תשואות חן על סיפורי חסידים שמעתיק בכל מכתביו, ובטח יעשה כזה גם להבא ותודה מראש, וידוע עד כמה שהיו מייקרים נשיאינו רבותינו הקדושים זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע סיפורי צדיקים וחסידים, וידועה השיחה של כ"ק מורי וחמי אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בזה, שספר בראשית קדם להספרים שאחריו, אף שעיקרו ורובו ככולו הוא ספורי צדיקים והספרים שאחריו הם במצות התורה וכו'" (אגרות קודש ח"ה אגרת א'תקכג)

"ועיקר גדול הוא בהדרכה לקטנים לתת להם ספורים טובים מהנהגות צדיקים נוסף על מה שיקר[א]ו באגדות עין–יעקב, כמובן במה שאפשר להם להבין מעצמם שלא יטעו בזה ולהשגיח עליהם שיקראו זה בשימת לב ולבוחנם אם יודעים מה שקראו ולהרגילם לספר במתון ובסדר כל מה שקראו ואחר כל ספור שיקראו נחוץ להסביר להם את המוסר–השכל ביראת שמים היוצא מספור הזה". (אגרות קודש ח"ג עמ' שט ואילך)

מודה אני

"הרמז לכך ב'ראשית עריסותיכם' מלשון עריסה – שמיד עם קומו ממיטתו אומר הוא מודה אני, כמנהג ישראל שמחנכים הקטנים בגיל קטן ביותר שיאמרו 'מודה אני' מיד בקומם משנתם." (שיחות קודש תשל"ו כרך ב עמוד 345).

"ועל–דרך זה בנוגע לתינוקת, אדרבה: על–פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה 'בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש', מובן, שאת התינוקת אפשר להרגיל באמירת 'מודה אני לפניך' בזמן מוקדם יותר מהזמן שאפשר להרגיל את התינוק באמירת 'מודה אני לפניך'. בדוגמת החילוק בגיל החיוב במצוות – שבנות חייבות במצוות בגיל י"ב שנה, שנה שלמה קודם חיוב הבנים במצוות – בגיל י"ג שנה." ('התוועדויות' תשמ"ב כרך ב' עמ' 816).

יום הולדת

שאלה: "הוא חוגג שנה, ואנחנו מתרגשים. אבל יש טעם לציין? בסך הכל, הוא לא באמת מבין…"

"וענין זה שייך גם ליום הולדתו של תינוק קטן: כאשר מגיע יום הולדתו הראשון של התינוק, במלאת לו שנה שלימה — צריכים ההורים להתנהג על–פי מנהגי יום הולדת, להוסיף בלימוד התורה ובנתינת הצדקה לזכותו של התינוק, והעיקר — להתבונן בגודל הזכות והאושר שנפל בחלקם, שהקב״ה הפקיד בידם נשמה בתוך גוף קדוש, בסמכו עליהם שישמרו על הפקדון היקר כדבעי, על ידי זה שיחנכוהו וידריכוהו בדרך העולה בית א־ל, ובלשון הכתוב: ״אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ גו׳״, כולל — לעשות ממנו ״נר להאיר״, שיאיר את העולם באור החסידות. ולכן, בהגיע יום הולדתו של התינוק, עליהם להוסיף בכל ענינים אלו ביתר שאת וביתר עוז לגבי השתדלותם בזה עד עתה" (שערי הלכה ומנהג, אורח חיים חלק ב, עמוד שיז).

לאחר שפרסמנו את מילות הפתיחה של דבורה לאה לוי עורכת המדור "התהפכא – המייקאובר החסידי" אנו מפרסמות את המדור עצמו שעוסק הפעם בנושא: תיקיפור:

נתחיל בבסיס, כאשר יש לנו דברים בסיסיים בתיקיפור ניתן להתאפר נכון. בהמשך נלמד כיצד, איך, מתי, ועוד.

היום נדבר על התיקיפור- מהם הדברים הבסיסיים שחייבים להיות בתיקיפור של כל אחת.

אז בואו תפתחו את התיקיפור ותבדקו מה יש מה חסר.

אז ככה:

1. מייק-אפ איכותי בצבע המתאים לעורך

2. ברונזר לשם הצללות (ברונזר הוא כמין סומק חום לחיטוב הפנים (אני אעלה פוסט נרחב על הברונזר)

3. סומק ורוד או כתמתם או חום אדמה. בצבע שאת הכי אוהבת

4. מברשת טובה לסומק/ ברונזר

5. מסקרה איכותית ושחורה

6. אודם בגוון האהוב

אלה המוצרים ההכרחיים, שבהם את תתאפרי ותראי נהדר.

 צלליות, מברשות, איילינר ושאר מוצרי איפור ישדרגו לך את המראה. וכמובן שחשוב לדעת איך להניח כל דבר על הפנים שיראה יפה ועמיד.

ושוב, אתן מוזמנות לשאול שאלות, להעלות בקשות מה מעניין אתכן, לפרגן ולהנות

__________

ליצירת קשר עם דבורה לאה לוי:

0527395770

לחצי כאן

או דרך כתובת המייל: [email protected]

שלום לכן נשים ובנות יקרות,

אני דבורה לאה בת 23 מאפרת וסטייליסטית אישית עם מוניטין.

מאפרת לאירועים, שמחות ולהפקות אופנה, מעבירה סדנאות אישיות וייעוץ באיפור וסטיילינג.

בוגרת קורס איפור אצל ירין שחף ובוגרת קורס סטיילינג בשנקר.

בספר שמות פרשת ויקהל  רש"י מפרש "המראות הצובאות" – לבנות ישראל במצרים היו מראות שבהן היו מתקשטות, והן הציעו את המראות למשכן. משה רבינו מאס בהם כיון שהיו מראות תאווה.

אמר לו הקב"ה: "קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל"  שעל ידיהם העמידו נשות ישראל צבאות רבות במצרים. כשהיו הבעלים יגעים בעבודה במצרים, היו הנשים משדלות אותם בדברים, ונעמדות מול המראה ואומרות אני יותר נאה, ומביאים את הגברים לידי תאווה. וכך היו מורידים לעולם נשמות והעמידו דור ישרים.

ודווקא ממראות הצובאות הללו רצה הקב"ה שיעשה מהם הכיור.

זאת אומרת להקב"ה חשוב  שנשים תהיינה יפות ומטופחות.

תחשבו על זה , אם היה לכם יהלום יקר, הייתן שומרות עליו כעל בבת עיניכם עוטפות אותו בעטיפה יוקרתית, ולא בסמרטוטים פשוטים וזולים וכמובן שלא מראים אותו לעיני כל. ככה בת ישראל, ראויה לשמור על עצמה בצניעות, להתלבש ולהתקשט בבגדים יפים ומכובדים כיאה לבת של מלך.

קראתי למדור שלי בשם "אתהפכא"- המייקאובר החסידי.  מייקאובר הוא בעצם מהפך- מהפך תדמיתי. להפוך את התדמית שלנו, להראות טוב יותר, לעשות שינוי על ידי טיפים קטנים וחשובים.

בבלוג "אתהפכא" תקבלו טיפים מעשיים: כיצד להתאפר נכון, אילו מוצרים מומלצים, טכניקות לאיפור, כיצד מתלבשים נכון ומותאם למבנה הגוף, ומבנה הפנים, צבעים, טקסטורות, סטיילינג בהריון ואחרי לידה, סטיילינג לעקרות בית  וכל מה שמעניין נשים.

אני מזמינה אתכן לקרוא, להחכים, לשאול שאלות, עצות ייעול, בקשות מיוחדות, הערות והארות.

שיהיה לכולנו בכיף ובהנאה והעיקר גאולה שלמה.

דבורה לאה

__________

ליצירת קשר עם דבורה לאה לוי:

0527395770

לחצי כאן

או דרך כתובת המייל: [email protected]

1. 1. 20 שנה מיום ג' תמוז ה'תשנ"ד, מה זה אומר לך?

פשוט קשה להאמין שחלפו 20 שנה, ועולם כמנהגו נוהג. אני מאד מתגעגעת. בכל תחנה משמעותית בחיים שלי אני מרגישה את החסר העצום ואת הצורך לראות את הרבי מיד. והעובדה שהרבי עדיין לא התגלה אומרת שאני לא עושה כל שביכולתי.

 2. מהי אמונה בשבילך?

אמונה זה אומר לי שדברים לא השתנו גם כשבעיניים הגשמיות שלי זה לא מסתדר. כשהמציאות לא מסתדרת לי עם מה שהובטח, ועם מה שהרבי אמר, אני מבינה שיש לי טעות אופטית. והבעיה היא בצורה שאני מפרשנת את המציאות.

 3. למרות ההתעסקות המרובה מחוץ לבית, כיצד ניתן להשריש את החיות והאמונה בגידול הילדים?

מבחינתי לצאת לעבודה, אך באופן שזה לא יבוא על חשבון בני הבית שלך, מה שהרבה פעמים לצערי לא קורה, כי המציאות מכתיבה אחרת.

בעיני חשוב לאפשר לילדים להביא חברים בשביל לערוך בבית התוועדויות, שיעורים. שהבנות שלך ילמדו עם חברות בבית, זה נותן אפשרות לעקוב אחרי מה שקורה. בנוסף, כדאי שהילדים יראו שאת יוצאת לשיעור פעם ב.. שיראו אותך אומרת תהלים בשבת מברכים. להעלות ולספר לילדים תמונות שראית וחווית עם הרבי. לתת להם להרגיש, לראות ולחוות.

 4. כיצד ניתן להחדיר בתפקיד ובקריירה את השליחות והאמונה ברבי?

על ידי הנחלת הערכים החשובים שהם אבני דרך בהנחיות ובהנהגות של הרבי לתלמידות. למשל; דיבור על חשיבות משפיעה, על חשיבות כתיבה לרבי באמצעות אגרות הקודש ועוד.

 5. כאשר נתקלים במקרה בו האמונה ברבי כמלך המשיח אינה מתקבלת כדבר מובן מאליו, כיצד יש לנהוג?

יש לכבד את דעתו של כל אחד וכמובן שלא להיכנס לוויכוחים ולמריבות, שהם בוודאי לא לרוחו של הרבי. במקום שיש ויכוח ומריבה- לא להיות שם.

 6. ג' תמוז – לפני ואחרי, משהו השתנה באמונה?

יש רגעים קשים יותר. כשזה תוקף אותי זה מאד קשה. הרצון לראות את הרבי, לשמוע אותו. הרצון שילדיי ונכדיי יראו אותו, לקבל הנחיות, אישורים וברכות מהרבי.

אבל האם הקושי הצליח להחליש את האמונה? ממש לא. לראות את הדור הצעיר, את אופן ההתקשרות העוצמתי שלו עם הרבי, את קיום הוראותיו בדביקות, בלי להתחשבן. זה רק מעצים את האמונה.

הרבי הבטיח, הרבי יקיים! אני מצפה ומייחלת לרגע ההתגלות של הרבי מה"מ.

בלב ליבה של תל אביב הגדולה…

בצפונה של העיר, בינות לוילות מפוארות, מרצדסים נוצצים וחליפות לואי ויטון איכותיות, שוכנת כבוד בתוך מבנה קצת ישן ומוזנח מדרשת פנימיות.

מבנה מואר באור החסידות, באור התלמידות הלומדות בו.

חדר דיי גדול עם לו"ז צפוף של שיעורי חסידות, תניא, זוגיות, התוועדויות וריקודי שמחה.

יושבות שם קשובות וצמאות עשרות בנות הקשורות לרבי בכל ליבן מחפשות את הדרך אל המלך, ולאו דווקא את הדרך הקלה, אלא את הדרך הנכונה והישרה אליו.

בעבודת המידות כולן עסוקות בחיבור לעצמן ולבורא יתברך.

לפעמים אני מרגישה שזהו המקום הנפלא ביותר על גבי האדמה, יש לך כאן את כל הספייס והאפשרות להתחבר אל עצמך, להכיר את עצמך לעומק, לאהוב את עצמך ואפילו לקבל את עצמך כמו שאת. יש לך את כל הזמן שבעולם ואת כל הכלים ללמוד, להתעמק ולהבין מקור שליחותך בעולם.

פתאום טוב לך, את שמחה, את ממצה את עצמך, ואת מאושרת.

את מוקפת בכל כך הרבה אנשים שפשוט אוהבים אותך, דואגים לך אכפת להם ממך וכולם באותו כיוון עם אותה מטרה.

כל החלטה טובה וכל הלכה את מקיימת ברצון, בהבנה אמיתית ובאהבה גדולה. כי את מבינה שזו האמת לאמיתה.

וגם כשאת בוכה, ואת בוכה הרבה… מרטיבה את הכרית בדמעות מלוחות,  הדמעות הן דמעות של התרגשות של שמחה ושל התקרבות אל הקב"ה. כי ככה זה הדרך רצופה בהמון מכשולים, בבאמפרים. צריך לדעת איך לעבור את הבאמפר,  אפשר להאט זה בסדר ואז להאיץ… אח"כ הכביש קצת חלק ושוב יש באמפר אבל בסוף מגיעים אל היעד.

הרבי חי כאן, כל כך במציאות, פותר לך את כל הקונפליקטים, העניינים המדכדכים, והבעיות שיצרנו לעצמנו במהלך החיים. הוא איתך יד ביד בכל צעד ושעל.

ההבנה שזה או שקר או אמת כל כך ברורה כאן. אין לייט! אנחנו לא סיגריות! אנחנו חסידים של הרבי. והרבי זו אמת אחת . אז אין לייט!

כל חודש שעובר, ובעצם כל דקה מקרבת אותך יותר ויותר להקב"ה. את בונה את עצמך לקראת העתיד לקראת הנישואים אל הבעל שמחכה לך מהעבר השני, אל חיים נפלאים וחסידיים.

אין ספק! זה המקום הנפלא הזה, הסביבה החסידית שעוטפת אותך נותנת את אותותיה. יקירה, את בכוון הנכון. הגאולה כבר כאן ברמת אביב.

ואור התורה וההילה המקיפה כל תלמידה מאושרת פורצת מעבר למבנה שקצת מוזנח והרבה ישן  ומאירה את רמת אביב וסביבותיה.

שני רייניץ, כיתה י"ב תלמידת בית ספר העל יסודי "בית חנה" בירושלים

 1. 20 שנה מיום ג' תמוז ה'תשנ"ד, מה זה אומר לך?

דבר ראשון, גלות.. עשרים שנה שלא רואים! עשרים שנה שלא שומעים!

אבל מצד שני, כשאני מסתכלת סביבי אני חושבת לעצמי – אין מצב שהוא לא פה! תסלחו לי, אבל הכל היה קורס מזמן.. והיום חב"ד זה מעצמה! חב"ד זה עוצמה, חב"ד בלי רעבע חי לא שווה כלום!  אנחנו אמנם דור שלא זכינו לראות, לא זכינו לשמוע.. אבל אנחנו דור שרואות ושומעות הרבה ש"הם" – לא שמעו ולא ראו..

ואולי זה הזמן לקחת איזשהי החלטה טובה כדי לזרז את העניינים..

2. מהי אמונה בשבילך?

אמונה בשבילי זה לקחת כל שיחה, כל מילה של הרבי ולקבל אותה בפשטות. גם אם הזוי וזה משוגע. כי בתכלס, לכל אחת ברור ש"לא יכול להיות שהרבי יגיד משהו וזה לא יקרה!" אז פשוט לקחת את המשפט הכל כך ברור הזה, כפשוטו. ולהפנים אותו!

ואם הרבי אומר ש"אין שינוי דגזינה" (ועוד כל מיני ביטויים דומים) אז לי בתור נערה חב"דית, שמאמינה ברבי כ"רבי" – צריך להיות מונח שזה כך ממש. בלי לנסות לחפש תירוצים שיסדרו את זה עם המציאות והדעות הקדומות (או החדשות) שיש לי. הרבי אמר, אז ככה זה וזהו!

3. בפן האישי, כיצד התגבשה אצלך האמונה ברבי?

תמיד הייתי מאמינה, בלי להבין מה זה אומר בדיוק. האמונה שלי התגבשה בפעם הראשונה שזכיתי ליסוע לרבי מלך המשיח, זה היה בחודש תשרי ושם זה קרה דיי מאליו.

למרות, שאולי אני כן יכולה להצביע על נקודה שפעלה עלי – מלבד החיות והרבי חי שמרגישים שם במוחש, זה השיעורים, חוברות הלימוד, חברותות עם בנות – הלימוד חשוב מאוד לביסוס האמונה האיתנה.

אבל כמובן, מי שטסה לרבי לחודש תשרי לא יכולה להתעלם מהאמת שזועקת שם. הרבי חי.

4. "אל יבוש מפני המלעיגים", איך ניתן להתמודד מול החברה שמביעה דעה שונה בעניין האמונה וההתקשרות?

קודם כל לגבש דעה משל עצמך, שיהיה ברור לך עצמך – מה הגישה שלך, איפה את עומדת. לאחר מכן, שהדעה שלך ברורה – מה שנותר זה להסביר (בצורה יפה..) לאלה שחושבות אחרת. לא בצורה מתלהמת או מטיפה, אלא ממקום שזו הדעה שלי, נקודה.

ברגע שהדעה שלך ברורה לך עצמך, ושאת בטוחה בצדקת דרכך – אז כבר הרבה פחות מפריע לך שלמישהי יש דעה שונה ממך. זה טבעי ונורמלי שכל אחד יחשוב משהו אחר.

5. כאשר מתנהל ויכוח סוער בעניין האמונה ברבי, כיצד לדעתך צריך לנהוג?

קודם כל, אם את יודעת שאת בעלת אופי סוער (ובד"כ הויכוח גם ככה סוער) אז עדיף שתקחי צעד אחד אחורה. מויכוחים סוערים לא יוצא שום דבר טוב!

מה שכן יכול להועיל זה להתדיין בצורה יפה עם 'ספרים פתוחים', את תגידי מה את חושבת, היא תגיד מה היא חושבת.

מה יותר יפה משתי בנות שדנות מי מבינה יותר טוב את הדברים של הרבי? 🙂

מכיתה א' הייתה לי חברה – שירה אטיאס, ילדה עם יראת שמיים, מידות טובות נקייה מסודרת, מקובלת. שירה גרה במושב בר יוחאי הסמוך למירון ולמדה בבית הספר, אור מנחם חב"ד בנות צפת. היינו משחקות יחד בהפסקות. הייתה לנו 'חבורה' של כמה בנות מקובלות ואני ושירה בתוכן.

לא פעם הזמנתי את שירה לביתי, והיה כל כך כיף ביחד! הכנו דברים יפים ונורא שמחתי שיש לי חברה כמו שירה… השנים חלפו וחווינו ביחד ארבע שנים! עם סוף שנת הלימודים הרביעית ביסודי, שירה אמרה לנו שהיא עוברת לבית ספר במירון, בית הספר לא היה חבד"י (בכוונה אני לא מציינת את שמו), ושירה חשבה ששם היא יותר תהנה עם חברה שלה שלומדת בבית ספר זה. ניסינו לשכנע את שירה להישאר בבית ספר אך היא רצתה לעבור למסגרת אחרת. בשלב זה נפרדנו משירה וכולנו הבטחנו שנשמור על קשר…

והנה בחלוף מכמה מחודשי החורף, מצאתי מזכרת ששירה נתנה לכל הכיתה, והיא כתבה שם שנהיה בקשר, והופיע שם מספר הטלפון שלה… הרמתי את הטלפון ודיברתי עם שירה. שירה כל כך שמחה לשמוע אותי, והתחלנו לדבר איך כיתה ה' איך המורות וזה… שירה סיפרה לי שהם לומדות מלא חומר באנגלית ומגיעה אליהם משלחת מחו"ל והן צריכות לדבר איתם אנגלית ולשלוח להם מכתבים… והיא סיכמה שרמת הלימודים בבית הספר הנוכחי יותר מדי גבוה וקצת קשה לה שם… לא האמנתי! שירה זה סימן לחכמה ולידע! לשירה לא היה עניין של 'לא אפשרי'… הזדהיתי עם שירה, באותה תקופה גם לנו היה הרבה מיצבים, מבחנים, שיעורים…

לאחר ל"ג בעומר, חברות של שירה מהיישוב סיפרו לנו ששירה ואחיותיה (לשירה יש אחות שעלתה אז לב' – רחל אפרת, לג' תאיר, ושירה לו') רוצות להירשם לאור מנחם לקראת השנה הבאה. הביקור היה צריך להיות בג' בסיוון. חברותיי התענינו לדעת איך שירה הסתדרה בבית הספר הלא חבד"י. בכל זאת – שירה למדה בחב"ד ואנו חברותיה, השפענו עליה חב"ד והיא רצתה לחזור למקור…

ר"ח סיוון יום מיוחד פתיחתו של החודש שבו קיבלנו את התורה… באותו היום, ובעצם הרבה יותר מסתם יום, נכנסתי לבית ספר, הכל היה נראה רגיל ולא היה נראה שדבר מה מוזר הולך להתרחש… הנחתי את התיק בכיתה וניסיתי לחפש משהו מעניין… ידעתי שביום חמישי הקרוב שירה תבוא, תרשם לבית הספר, ונוכל להמשיך להיות חברות ולעשות כיף ביחד! יש עוד יומיים ל'אירוע הגדול' מאוד התעניינתי לדעת מי זו אמה של שירה אך לא הספקתי…. לצערי הרב.

פתאום אני רואה את מושקי (שם בדוי) חברתה של שירה מהיישוב, בוכה ובוכה כזה בכי תמרורים! הייתי בטוחה שמשהו לא טוב קרה לה וכל כך רציתי לדעת – 'מה גורם לה לכזה בכי?' זה היה נשמע כבכי של אובדן ואני, לא ידעתי של מי… שאלתי אותה: "מושקי מה קרה? את חייבת לספר לי! מה קרה???" אך היא הגיבה בבכי חזק ועוד יותר חזק! אני כבר לא יכולתי לשאת יותר! אמרתי לה – "נו בשבילי בשביל המצפון מה קרה לך?"- אין קול ואין עונה (לאחר מכן הסתבר שבית הספר לא רצה שהתלמידות ישמעו את הבשורה מחברה שאי אפשר לדעת איך תאמר זאת לבנות…) לבנתיים המורה שלי נכנסה לכיתה והתחילה לספר על תאונה שהייתה בטבריה והייתה שם משפחה מהצפון, מיישוב בר יוחאי, ומדובר ב- 8 נפשות שהיו ברכב שאיבד את הבלמים, ובירידות החדות של טבריה ליד צפת, הם נפלו ישר למוות…  (המורה עשתה את זה לאט לאט שלא נבהל מהמידע…) כן בכינו כמה בנות על האובדן הזה! הייתי בטוחה שאחזור להיות חברה של שירה…

לאחר חמישה חודשים מאותו אירוע הקשה הזה, איבדתי את אבי היקר שלחם במחלה כבר מספר שנים… אבי שמע על מותם הטראגי של בני משפחת אטיאס וידע ששירה הייתה חברה שלי… לאחר השבעה כשעלינו לאבי בבית העלמין, החלטתי שבתוך כל בית קברות צפת אני הולכת ומחפשת את שירה… (בית קברות צפת זה לא 'הכי' קטן שיש…) זה היה מזעזע! ככה 8 קברים צמודים יחדיו זה לזה…. לא נתנה לי הרגשה טובה, רק לפני אותו שבוע שהייתי אצלה, איבדתי את אבי….

חברה שלי מהיישוב שלה, סיפרה לי – כשאני עוברת בדרך לתחנה של ההסעה לבית הספר, אני עוברת ליד ביתה של שירה ואני מדמיינת לעצמי, שכך פתאום והדלת נפתחת ושירה יוצאת אלי עם חיוך כזה רחב ומחבקת אותי ואנחנו יוצאות ביחד לבית הספר… לאחר מה שקרה לאבי הזדהיתי איתה מאוד, גם אני לפעמים מדמיינת, שהנה אבא חוזר עכשיו…

אחח….. שירה חברה שאין כמוה! כמה שאני מתגעגעת אליך! לכיף לצחוקים לשטויות של ה'ביחד'! גם לך אבא יקר ליבי מלא געגועים! יום ההולדת שלך בחודש הזה… המתנה שציפיתי ממך ליום הולדת שלי זה שתביא את המשיח ותבוא איתו ביחד! שירה אוהבת ומתגעגעת חברתך. אבא מתגעגעת ואוהבת ביתך לנצח!

אוף, אני עייפה. מה זה עייפות? זו מחלה מסתורית וערמומית שמשתלטת עלינו או שזו תוצאה של חוסר עשייה?

דוד שלי מוטי אומר שהוא רוצה שמשיח יבוא כבר כי אז לא תהיה עייפות. מוישה, הנהג במפעל שעבדתי בו בעבר אמר שהוא עייף כשהוא ממתין בין נסיעה לנסיעה. "הרבה יותר מאשר בתקופה שעבדתי בקטיף".

מה עושים כשעייפים? לא עושים. זו הבעיה. וכשלא עושים, נעשים יותר עייפים. בקיצור, לוּפּ שלא נגמר. ואם התעייפתן מקריאת הקטע, כנראה שאתן צריכות לבחור בין שתי דרכים: לישון, לנוח או להתנגד לעייפות ולהתחיל לעשות. אם תבחרו בדרך השנייה תגלו בתוך זמן קצר איך העייפות מתפוגגת.

בואו נחלק את העייפות לשני סוגים. ישנה עייפות ביולוגית וישנה עייפות מנטאלית. הראשונה מבורכת והיא חלק מהבריאה והשנייה מגונה וחייבים להילחם בה.

אנחנו נמצאים במרוץ שליחים. לא עלינו המלאכה לגמור. אין סיבה להתעייף (מנטאלית). ההיפך הוא הנכון, צריך לשאוב חיוניות מהזכות הזו. להיות שליחה של הקב"ה זו זכות גדולה שאמורה להעיף אותנו, לא לעייף.

המרגלים סיימו להציג את פירות הענק שהביאו מארץ ישראל. השעה המאוחרת בליווי התיאורים המחרידים עשו את שלהם. העם הלך שפוף לאוהליו. הלך לבכות, לקטר על מר גורלו. למה? מאיפה נפלה עליהם העייפות המנטאלית הזו?

ככה זה כשלא מבינים שאנחנו רק שליחים בעולם הזה. אם נזכור שאנחנו רק שליחים ויש לנו תפקיד לבצע, העייפות תתפוגג. כאשר אנחנו חושבים על עצמנו ועל נוחותנו האישית, ברור שנעדיף את השהות במדבר, שם לא צריך לטרוח לכבס את הבגדים (העננים). לא צריך לשאוב מים (הבאר) ולא צריך לזרוע, לקצור, לצוד ולהכין אוכל (המן והשליו).

@עבודה זרה

ולעניין נוסף בפרשתנו. לא מזמן זכיתי לערוך "הפרשת חלה" יחד עם קבוצה של חיילות בבסיס צבאי במרכז הארץ. רב הבסיס לא הפסיק להודות לי על ה"פסטיבל" (כלשונו) שעורר הדים בקרב החיילות ופעל הרבה יותר מסדרת הרצאות.

מצוות חלה שייכת לשלושת המצוות המיוחדות לנשות ישראל וכך היא מופיעה בפרשת השבוע: "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ". אומנם זו מצווה התלויה בארץ כפי שכתוב קודם לכן, "וְהָיָה, בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ", אך חכמינו קבעו כי יש להפריש חלה גם בחוצה לארץ.

במדרש כתוב: "כל המקיים מצות חלה – כאילו בטל עבודה זרה, וכל המבטל מצות חלה – כאילו קיים עבודה זרה". למה? מה חשיבותה הגדולה של החלה?

האמונה המוחלטת של היהודי בה' אחד, אינה רק להאמין שיש א-ל אחד ואין עוד א-ל אחר חס וחלילה. אלא האמונה הברורה והפשוטה שהעולם כולו חי ומתנהל כל העת בכוחו של הבורא ית' ואין בלתו. אין "טבע"! חוקי הטבע אינם מנהלים את העולם. אפילו פעולות טבעיות, כצמיחת תבואה, אינן נוצרות מעצמן אלא בהנהגת ה' המצווה על כל גרגר וגרגר לצמוח.

אבל, היות והחקלאי צריך לחרוש, לזרוע ולקצור, הוא עלול לחשוב בטעות שפרנסתו תלויה בדרך הטבע, במעשיו שלו. לכך ציוותה התורה "ראשית עריסותיכם חלה תרימו". כאשר היהודי מפריש את החלק הראשון לה', הוא מצהיר שצמיחת התבואה ופרנסתו כולה אינן נעשות בכוחו האישי אלא בידו הטובה, הפתוחה והרחבה של הקב"ה. ברור אם כן מה הסיבה שכל מי שקיים מצוות חלה, כאילו ביטל עבודה זרה. את כפל הלשון אין צורך להסביר.

רעננות הבוקר

נחזור לעייפות? הנה הוראה מעשית גם למי שאינה נוהגת לאפות… מהפסוק "ראשית עריסותיכם" אנו למדים שאת השעות הראשונות של הבוקר יש להקדיש ללימוד התורה הקדושה. ומכאן הוראה לחינוך ילדים. גם אם חייבים ללמוד לימודי חול, יש לעשות זאת אחר הצהרים, אחרי שהפרשנו את ראשית היום לה'. את השעות הרעננות שאחרי שנת הלילה אנחנו נותנים לה' שהוא זה שנותן לנו כוח לעשות חיל (וגם חלות…).

כשאני עייפה, אני שואבת רעננות מעשייה. ואת?

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

מפורסם במגזין משפחה חסידית

[email protected]

כמידי שנה בשנה, ארגון 'אחות התמימים בארה"ק' בשיתוף 'קרן דור דעה' מסייע לבנות במימון כרטיסי טיסה לרבי שליט"א מה"מ בחודש החגים.

גם השנה בימים אלו יוצא לדרך המבצע שכולם חיכו לו. הרישום למבצע מתבצע אצל המורות האחראיות בבתי הספר.

במבצע ניתן לצבור נקודות על שינון בע"פ, לימוד בעיון, ולימוד בחברותות.

על פי מספר הנק' מקבלים מלגות שמועברות לסוכן הנסיעות. בנוסף, השנה יערכו שיעורי דבר מלכות ברחבי הארץ המתמידות להשתתף בכל השיעורים יקבלו תוספת של 20% מסכום המלגה.

בארה"ב יש הרבה גשרים מברזל שמחברים בין ערים ומעל אגמים. הממשל האמריקאי נכנס לבעיה כל תקופה בגלל העומס העצום על הגשרים, הברגים היו מתרופפים והיה צריך לפנות ולסגור את המעבר על כל גשר לכמה ימים, דבר שיצר עיכובים ועלויות גבוהות מאוד.

הממשלה יצאה במכרז לכל המדענים הגדולים שמי שימצא פתרון יעיל יקבל סכום עתק. הפתרון הגיע ממקום לא צפוי, אחד המדענים הגיע עם הבעיה לרבי מלובאוויטש מלך המשיח והרבי ענה תשובה פשוט מדהימה:

צריך להרכיב בגשרים ברגים עם הברגה הפוכה ואז ככל שהלחץ והעומס יגדל, כך ההברגה תתחזק…

והרבי הוסיף ואמר ככה זה גם בחיים ובזוגיות, ככל שהלחץ, העומס והקשיים גדולים יותר,  בעבודה נכונה אנו מתקרבים יותר אחד לשני והקשר מתחזק…