הסתיימה בהצלחה קייטנת חבד עמנואל- לגיון של מלך.

הבנות נהנו ממגון תוכניות, פעילויות, אטרקציות וסדנאות באווירה חסידית עם צוות מדריכות וסייעות מסורות וחסידיות.

תודה רבה למנהלת הבית ספר- גב׳ רינת ברנשטיין, למזכירה שעבדה במסירות ודאגה לכל הפרטים הקטנים- גב׳ אודליה גיג׳, ולכל הצוות המסור..

שנזכה בקרוב עם כל השטורעם שקיבלנו הקייטנה, לקבל פני משיח צדקנו נאו!

הם הלוחמים שלנו שם בחזית,

נאבקים, מחרפים נפשם.

יודעים בכניסתם כי אולי לא ישובו,

ולמרות זאת דרוכים הם בנשקם.

הם הצבא החזק, המגן,

המגלה בימים אלו תעצומות עוז ואמונה.

"שמע ישראל", תפילין, וברכה,

פתאום בכולם מאירה הנקודה.

"ויראו ממך" ניסים שבכל יום,

 כי רק אותנו מלווה כוח אלוקי,

 כי רק בעם הנבחר מאירה הקדושה,

 הגורמת לכל עם מנוסה ובהלה.

 וגם אותנו אלו  שלא "בכותרות",

 הרבי לימד לצאת לקרב, לפעול,

 להוסיף עוד זכויות.

 "אם למדת תורה הרבה" אומרת המשנה,

  "אל תחזיק טובה לעצמך",

  אל תשאיר את האוצר רק לך!

  התפקיד הוא להשפיע,

  לתת לאחרים לטעום מהאורות,

  וכמו במלחמה לכבוש עוד יעדים,

  ולהגיע כמובן לפסגות!

אחותי, תרגישי בבית!

קבוצת הבנות המאורגנת מטעם ארגון 'אחות התמימים' דואגת שהשנה באמת תרגישי בבית, בגשמיות וברוחניות.

בגשמיות,

צוות מיוחד עובד כבר זמן רב על ארגון דירות ביתיות ומשודרגות המותאמות במיוחד עבור בנות הקבוצה. בכל דירה תשוכן קבוצת בנות עם מדריכה מסורה שלנגד עיניה עומדת טובת הבנות ורווחתן. הדירות תצוידנה כך שלא יחסר לבנות דבר.

בנוסף, בנות הקבוצה ייהנו כל בוקר מ'טעימה קלה' שתעניק להן כח להמשך היום. גם לחדר האוכל תקבלנה כרטיסי כניסה המיועדים אך ורק לבנות הקבוצה.

ברוחניות.

במסגרת הקבוצה, הבנות תהנהנה מתוכנית מלאה ומגוונת במהלך החודש, הכוללת התוועדויות ייחודיות, פעילויות מעניינות ומחכימות, מבצעים נושאי פרסים, סיורים חסידיים, יציאה מאורגנת ל'מבצעים' ועוד.

הקבוצה דואגת גם להכנת הבנות לפני בואן לרבי בצורה המתאימה והמקסימלית, וזאת באמצעות התוועדות הכנה לטיסה וערכה מיוחדת לבנות הנרשמות.

וכל זאת בליווי משפיעות וצוות מרכזות ומדריכות חסידי הדואג לכך שכל בת תחווה, תרגיש ותספוג את כל הרגעים, העוצמה והכוחות שמרגישים רק בבית חיינו!

אז מה בתכל'ס?

תאריכי הקבוצה : כ"ז אלול – כ"ו תשרי.

מחיר הקבוצה: 400$. לנרשמות עד ח' אלול : 350$

כיצד נרשמים:

במוקד הרישום-  גיטי- 058-6397701   יוכבד-  052-8577084

במייל –  [email protected] (יש לוודא קבלת טופס במוקד הרישום.)

הזדרזי להירשם. מס' המקומות מוגבל.

הרבה תמרורים בדרך.. עצור, כיכר לפנייך, פנה ימינה, זכות קדימה.. מבולבלת כל כך לא יודעת לאן לפנות ואיפה להמשיך…. מתחבטת עם עצמי לאורך תקופה,

פעם לימין פעם לשמאל פעם רוצה לחזור אחורה… לא יודעת מה לעשות,

 ואז החלטתי, אני רוצה!

כן! אני רוצה לקיים את ההוראה של הרבי ולהמשיך במסגרת חב"ד!.. זו הדרך שלי ואיתה אני רוצה ובוחרת להמשיך! לא סתם ישבתי בתיכון על הבגרויות…

לא סתם לא נכנעתי לקשיים שנערמו… ואז, הגעתי לראיון, עשיתי מבחן, והבנתי שחסר לי מספר נקודות להשלמת הממוצע הנדרש..  תמיד אמרו לי שלהיות בת חסידית ויראת שמיים זה מעל הציונים בעצם זה מה שצריך לעמוד לכל אחת ואחת בראש מעיינותיה! אז אחרי כל מה שקיבלתי בתיכון 

בחרתי ללכת דווקא לסמינר ולא הלכתי להתקבל במוסד אחר, אפילו שהרבה מוסדות אחרים בארץ היו ששים לקבל אותי!

 היה לי חשוב מאוד מוסד חב"ד שיש בו את האווירה, החיות.. ממוסד אחר לא אצא מעודדת, שמחה ומלאה כיוון שזו לא הדרך שלי! אני רוצה סמינר! חב"ד!

יש מספר מצומצם של סמינרי חב"ד והם לא רוצים לקבל אותי עם ממוצע סביר…! שמבחינתי הוא מצויין ויפה! תמיד שאפתי ל-100 אבל הציונים היו קצת פחות, ובכל זאת טובים, הייתי שמחה בהם!

כנראה טעיתי, הציונים- המספרים הם ה-כ-ל! במקום להשקיע את רוב הכוח בעיצוב האישיות שלי אני מתחילה להתחרט שלא השקעתי בציונים- כן! במספר הזה שפותח כל כך הרבה דלתות…

אך יש מספר מסוים ומועט של צמתים בחב"ד שאפשר לפנות אליהם והם סגרו עליי את כ-ל הדלתות כרגע, אין לי לאן לפנות……

השאיפה שלי, לאחר היסוסים, זה לעשות תואר במסגרת חב"ד!

ולא לעשות שנה בהכשרה, אם הייתי רוצה שנה מלכתחילה הייתי יורדת מהכביש, נוטשת את המערכה כבר בכתה י"א שהבגרויות היו כל כך קשות ונשפו לי בעורף…

אבל אני לא נכנעתי! גם כשהיה לי קשה! התאמצתי והשקעתי!

אז תנו לי אפשרות!…הציון זה לא מה שקובע- כך מחנכים אותי מגיל אפס, שיראת שמיים היא לפני הציונים…

תנו הזדמנות! אפילו שאני לא  מהמצוינות עם ממוצע 95 אלא רק 70-85, זה ציון מצוין! אך כניראה לאלבר‎‎ירה שלכם…

אז אשאר בבית השנה, או אלך למקצועי, ומה אז?!?! 

כ"כ הרבה בנות נשארות כל שנה מחוץ למסגרת כי סגרו להם את הדלתות! בחב"ד! בנות טובות — שנושרות….

ועל מי האחריות?! אולי על ועדות הקבלה? אולי על מציבי הרף הגבוה?!

אני באמת רוצה להמשיך ישר בדרך של הרבי, אבל יש  מחסום בכביש.. שגורם לי ולחברותי לפנות לצד/ לאחור…

אני רוצה להמשיך במסגרת!

אבל.. לא נותנים לי להיכנס לתמונה בטענה שאני לא עונה על הממוצע הנדרש…

הדרישה הגשמית? הציונים? זה כל מה שמעניין? המספר?? זה מה שקובע את העתיד? לאן נעלמו כל ההצגות והסיפורים שהפן הרוחני וההוראות של הרבי הם העיקר?!?!?!

תנו לי אפשרות להיכנס לתמונה! להמשיך ולנסוע בכביש המפותל הזה!

אחרי רצף התלבטויות ואין ספור פניות שהחלטתי שאני כן! ממשיכה במערכה למרות ההשפלה שגרמה לי לרצות לנטוש אותה שוב!

אז בבקשה, צוות חינוכי יקר, לא סתם אני וחברותי נרשמות לסמינר חב"ד, זו באמת הדרך שלנו, תנו לנו אפשרות להצליח! במסגרת חב"ד…

כואבת,

מסיימת י"ב

זה היה לא מזמן. ביום ראשון בבוקר החלטתי ללכת לניחום אבלים בבית משפחת יפרח באלעד. לא הכרתי לא את האבא ולא את האימא, ואפילו לא את הסבא והסבתא החב"דניקים.

למי שהאירועים שחלפו מאז השכיחו את אייל יפרח ה' יקום דמו, אזכיר כי אייל, נפתלי וגיל-עד נרצחו בידי מחבלים בני עוולה.

בכניסה לבית המשפחה ישבה איריס, האם השכולה. אבל על מנת להגיע אליה הייתי צריכה להמתין בתור של 25 דקות. נער טוב לב הסתובב בין הממתינים וחילק בקבוקי מים קרים.

מאחוריי עמדה בחורה במכנסים קצרים וחולצה חסרת שרוולים. מאחוריה עמדה רבנית ולפני עמדה חברה של איריס מהעבודה שרטנה "מה זאת אומרת להמתין ככה? אני מהעבודה שלה, אני צריכה להמתין עם כל אלה שלא מכירות אותה בכלל?"…

אבל, ככלל, כמעט ולא נשמעו תלונות על ההמתנה הארוכה. עשרות ומאות נשים שכלל לא הכירו את איריס לפני האסון, באו להיות שותפות, לנחם, לגעת ואפילו לחבק. את תחושת האחדות לא היה קשה לפספס. היא מילאה את האוויר.

כאשר הגעתי קרוב לסוף התור, נעצרה התנועה לזמן מה, שורה של רבנים ירושלמים מכובדים עברו בסך כדי לנחם את האם. נער שהגיע עם אביו שלף קנבס בגודל גיליון ועליו התנוססה תמונתו של אייל הי"ד.

איריס פרצה בבכי ואיתה כל קהל הנשים שעמד מולה או ישב לצידה. האיש מיהר לגלגל את הקנבס.

התקדמנו עוד מעט ושוב נעצרה ההתקדמות. הפעם היו אלה ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, ואשתו שמיררה בבכי והזכירה לאם השכולה את העצרת שנערכה בתל אביב זמן קצר לפני שנתגלו גופותיהם של הקדושים.

***

לכל יהודי שגר בארץ ישראל, יש אחריות וזכות נפלאה להמשיך ולגלות את אורה של הארץ בתוך חייו, בתוך בית ובתוך משפחתו. זו ארץ הקודש בה גם החולין הופך לקדושה וזו שליחותו של כל יהודי המתגורר כאן.

מסע ארוך עשו בני ישראל בדרכם לארץ המובטחת – ארץ כנען. מסע של ארבעים שנה שנועד לתת להם את הכוחות להפוך את הארץ הזו לארץ ישראל. ארץ על שם "שרצתה לעשות קוֹנָה". ישראל "כי שריתה עם אלוקים ועם אנשים ותוכל".

עיני כל העולם נשואות לארץ הזאת. עובדתית. גם היום. התכלית של יהודי בארץ ישראל היא להאיר את סביבתו ולהוות דוגמא ו"אור לגויים" שילמדו מעם ישראל יושר, הגינות, צדק, קדושה ורוחניות.

כאשר עושים זאת, הופכים את הארץ לקדושה ומתוך קיום השליחות הזו זוכים לקיבוץ גלויות מארבע כנפות הארץ בגאולה האמיתית והשלמה.

***

שימו לב ללשון הפסוק בתחילת פרשתנו. למרות שהפרשה עוסקת ב"תחנות" יותר מאשר במסעות. משום שבני ישראל נסעו בפועל שנתיים אך חנו 38 שנה. התורה בוחרת לכתוב "אלה מסעי בני ישראל" ולא "אלו חניות בני ישראל".

יש לכך סיבה. אך לפני כן אקדים ואומר שישנם אנשים – לא בציבור שלנו כמובן – שסבורים שהתורה צריכה "להתקדם עם שינויי הטכנולוגיה" ולהתאים את עצמה למציאות המתפתחת ללא הרף…

אותם אנשים רואים בתורה ספר שמרני ואולי אפילו פרימיטיבי. אני לא מדברת על מי שאינם מקיימים מצוות. אני מדברת על שומרי תורה ומצוות שרוצים "לשנות" ו"להתאים" את התורה לעולם.

לכך כתבה התורה "אלה מסעי". על מנת להבהיר שאצל יהודים אין חנייה, יש מסעות. יהודי נמצא כל העת בתנועה כלפי מעלה. נכון שבעניינים החומריים הוא צריך להסתפק במועט, אך בעניינים הרוחניים עליו לנסוע כל הזמן קדימה והלאה.

אה, ומה עם החידושים הטכנולוגיים? מה מה, החידושים הללו נועדו לשרת אותנו במסע. אם אפשר לרתום אותם ללימוד תורה, לקיום מצוות, להפצת אור התורה בעולם, אדרבה, יש לעשות זאת וביתר שאת, שהרי כל העולם (על חידושיו המרעישים) נברא בשבילי ואני לא נבראתי אלא לשמש את קוני.

פרשתנו מבקשת להנחיל לנו את המסר שהחנייה אינה העיקר. העיקר הוא המסע שמביא להתקדמות קדימה. גם כאשר בני ישראל נכנסים לארץ, המסע לא נגמר. קודם הכיבוש ולאחר מכן ההתנחלות. אחר כך מלחמות ה' אותן עשה דוד ולאחר מכן בניין בית המקדש בידי שלמה.

זה מה שנשיא דורנו חזר ולימד אותנו שוב ושוב ושוב ושוב. אין מנוחה. אין לנוח על זרי הדפנה. כל שיא הוא רק המקפצה לשיא הבא. מה שהיה טוב עבור אתמול, כבר לא מספיק להיום. מחיל אל חיל.

כל יום אצלי הוא צעד נוסף במסע העולה בית א-ל.

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

[email protected]

פורסם במשפחה חסידית

שיתוף פעולה מעניין נוצר בין רב, חסיד ברסלב, לנשות חב"ד מקהילת חב"ד בעיר לוד, על רקע התגייסותם של אזרחים רבים למען חיילי צה"ל המוסרים את נפשם בחזית.

במסגרת יוזמה פרטית נרכשו אלף ספרי חת"ת (סידור תפילה הכולל את חמשת חומשי תורה, ספר התהילים והתניא) עבור החיילים. "שמעתי שנשות חב"ד בלוד מחלקות אוכל וחשבתי שאפשר לחלק גם משהו רוחני, שזה וודאי עוזר וברוך השם זה התקדם מאוד יפה ורכשנו אלף ספרים". אומר הרב מברסלב.

דבורי מרטון, חסידת חב"ד תושבת לוד שמרכזת בביתה את המשלוחים המיועדים לחלוקה, הכוללים ממתקים, פריטי לבוש, מוצרי היגיינה ומכתבים מילדים ללוחמים בעזה, מספרת כי בעקבות היוזמה "נשות הקהילה אספו כסף לרכוש לכל חייל את ספר החת"ת, בגלל דברי הרבי שיש סגולה בכך".

לדבריה של דבורי, הרבי מליובאוויטש אמר כי ספר החת"ת מסוגל לשמירה והגנה וחסידי חב"ד נוהגים לשים אותו ברכב, אפילו כשמדובר בנסיעה קצרה: "אנחנו יודעים שהיו ניסים בזכות הספר הזה" אומרת דבורי.

הגב' יוכבד בייטלמן, קראון-הייטס

מהן התכונות הכי חשובות שצריך לחפש אצל משפיעה?

המשפיעה צריכה להיות מישהי שמרגישים בנח לדבר עימה. לא צריך לחתום על חוזה עם בן–אדם אחד. הרעיון הוא פשוט לא להחליט החלטות גדולות לבד. הרבי הדריך אנשים לקבל חוות דעת שניה בנוגע לבעיות רפואיות. אני חושבת שבנוגע להחלטות הקשורות לחיים שלנו, מן הנכון לקבל לפחות חוות דעת אחת!

חשוב להדגיש שמשפיעה היא לא כמו רב או רב פוסק. המשפיעה לא צריכה לומר לנו מה לעשות אלא היא מישהי שעוזרת לנו להבהיר את הדברים בינינו לבין עצמינו. משפיעה יכולה גם להדריך אותנו מתי ואיך לשאול רב שאלות. לעומת זאת, רק רב פוסק הלכות.

באיזו תדירות צריך להתייעץ עם משפיעה?

עם משפיעה צריך לדבר באופן סדיר, לא רק כשיש בעיה גדולה. אם את מוצאת את עצמך חושבת הרבה על נושאים מסוימים במקום לתת להם לחסום אותך, תשחררי את החסימה בראש ודברי עליהם עם משפיעה.

כשאת מדברת עם משפיעה את צריכה לשאול את עצמך: "האם אני מוכנה להתמודד עם הנושא הזה?" את צריכה להרגיש שאת מוכנה לעשות משהו בנידון. אבי, הרב שלום גורדון ע"ה, אמר לנו: "לומדים מהלכות בדיקת חמץ. לא מחפשים חמץ אצל השכן. מחפשים חמץ רק ברכוש שלך. החמץ מסמל את המידות הרעות. צריך לחפש אחריהם אצלנו ולא אצל האנשים היקרים לנו". לכן, כשמדברים עם משפיע בנושא של שלום בית לדוגמא, צריך לשאול "מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את הנישואים שלי? איך אני יכולה לשפר את עצמי ואת ההתנהגות שלי?"

דבר נוסף – אם משפיעה נותנת לך הכוונה והדרכה, צריך לכל הפחות לעשות השתדלות לקיים אותם. אי–אפשר להשתמש במשפיעה רק בשביל לדבר ללא הפסקה בלי שום כוונה ליישם את הדברים.

תוכלי לחלוק עמנו כיצד מצאת לעצמך משפיעה, כשהרבי יצא עם הבקשה למנות משפיעה? אלו קשיים או הסתייגויות היו לך בדרך?

באופן אישי, מיניתי לעצמי מיד יותר ממשפיעה אחת. הרגשתי שמישהי אחת לא תוכל לענות לי על כל השאלות שהיו לי בתחומים השונים בחיי. עם אחת דיברתי בקשר לחינוך הילדים, התחזקות באמירת חת"ת ובצניעות, ועם אחרת התייעצתי בנוגע להתנהלות היומיומית בגידול הילדים. כשיש לכן מטרות מסוימות שאתן רוצות להשיג, למשל להוציא את הילדים בזמן בבוקר, דברנה עם נשים שמצליחות בכך ולמדנה כיצד הן מצליחות.

בחרנה מישהי שעימה יהיה לכן קשר טוב. כמובן שהיא צריכה להיות אישה טובה וחסידית, מקושרת לרבי. מישהי שהייתם רוצים לחקות את אורח חייה. מישהי שמכבדת את בעלה וילדיה – זהו תנאי הכרחי! מישהי בעלת מידות טובות, שמתנהגת בצורה חסידית ומכובדת.

האם צריך לשלם למשפיעה?

לא. לדעתי לא צריך לשלם למשפיעה. אם מישהי מרצונה בוחרת להעניק מתנה כלשהיא זה נחמד אבל לא חובה. חשוב לי לציין שצריך לשלם לרב גם אם הוא לא דורש את זה, זו פרנסתו. אם אתם לא שולחים צ'ק בחנוכה או בפורים לפחות תשלמו לו כשאתם באים למכור לו את החמץ.

אני מרגישה רע לבקש ממישהי שכל–כך עסוקה וחשובה להיות המשפיעה שלי.

או שהיא תסכים או שלא. קחנה לדוגמא את כל השליחות, המבלות את כל זמנן בעזרה לזולת. יש אנשים שיוצאים למבצעים, ויש כאלו שנהיים משפיעים. צריך למצוא משהי שרוצה להתמסר לזה, ולא להיתקע עם משהי שלא.

האם לדעתך קרובת משפחה יכולה לשמש כמשפיעה?

אם אתן מרגישות שתוכלנה לפתח יחסים כנים ואמיתיים אז זה בסדר. אני מכירה כמה נשים שהמשפיעות שלהן הן קרובות משפחה וזה עובד מצוין כבר 20 שנה, מאז שהרבי ביקש למנות משפיעה. חשוב לדעת מה מהות הקשר בינכן. איך הן מסתכלות עליכן.

מה לעשות אם הנשים שאני מכבדת מרתיעות אותי ונשים שאני מרגישה איתן בנח, אני לא כל–כך מכבדת…

לפעמים אנחנו מעריצות נשים מסוימות יותר מדי… במיוחד אם שמעתן שהן מאוד טובות בתחום מסוים שקשה לכן איתו. אבל כשמדברים איתן רואים שבאמת הן מאוד נגישות ונינוחות. אם אתן מכירות משהי שיש לה נסיון בתחום מסוים, התקשרנה אליה, גם אם אתן נרתעות מעט. שאלנה לגבי נושא שאתן יודעות שהיא מבינה בו ומרגישה בנח לדון בו. מי יודע, אולי בסוף היא תהיה המשפיעה שלכן…

מילה לסיום למשפיעות: משפיעה לא צריכה לכפות על אחרות סטנדרטים שהיא לא מקיימת בעצמה.

ב"ה

גיל 21, נכנסה לשידוכים,

בתחילה, כולם מחייכים, שמחים.

'בהצלחה' אבא מאחל,

 ואמא? בכלל לא הספיקה לעכל.

הדודות קורצות,

"עוד מידע!" הן רוצות!

והבחורה- מה איתה?

מתקשרת למשפיעה שתדריך אותה,

להתארגן, להתלבש, להתאפר,

להרשים את הבחור, ברוב הדר ופאר.

אומנם אשת חיל מתהדרת במידות,

אך אולי במראה, על חלקן תצליח לחפות?!

עובר הזמן, מתחיל לאזול,

ולפגישה הרביעית כבר קונה בגד בזיל הזול,

ו'האביר על הסוס',

מתמהמה ללא היסוס.

ליבה אל הסביבה לא מקשיב,

את דעתה בלבד רק מחשיב.

את הראשון פסלה, וגם את השני,

 השלישי יותר מידי דעתני,

הרביעי מרבה להתקפל,

ולחמישי יש מלא פוטנציאל, של מוכר פלאפל…

מבטים מן האחות הקטנה,

צדיקה, מחכה לה, יושבת בפינה.

חברות מהשכבה כבר מזמן נישאו,

האחת עוד יומיים מתחתנת,

והשנייה כל רגע יולדת!

רק היא נתקעה מאחור,

קשה לה להחליט, קשה לבחור!

רק מחכה שאולי יקרה נס,

בבוקר תקום וכבר תיהיה לה משפחה לפרנס…

היא כבר מיואשת,

מריצות ובירורים מותשת.

משאירה להורים את העבודה,

מרגישה שהיא עולה ויורדת כנדנדה.

ובוקר אחד הנס קרה,

ולא, זה לא הפלסטלינה שהצליחו להוריד מהתקרה,

בחור הפציע, מוכן להיפגש,

רק שיעשו את זה מהר, אחריו יש עוד אחים חמש…

חיש קל התארגנה, התלבשה, התאפרה,

לרגע לא משה מכיוון המראה.

בקוצר נשימה,

שוקולד מושיטה לה אחותה- "איזה נשמה!!"

מודה לה מחדר המדרגות,

משאירה מאחור את הפחדים והדאגות.

פגישה מריצה את הבאה,

ובעצמה היא קצת גאה,

רוצה להחליט, רוצה לשנות,

רוצה חיים רגילים, ללא הפתעות!

וסופסוף, נשברת הצלחת!

החגיגה הזו ניראת לה מופרחת!

רווקה כבת 26, טוב נו, 27,

הנה לה יענדו טבעת על האצבע!

בשמלה לבנה תרקוד ותשמח,

אוי לרגע הזה חיכתה כל כך!

היא לא שוכחת את הרגעים הקשים,

את רגעי הייאוש,

שבהם הייתה כחתול חלשלוש.

לא שוכחת את הבכי והכאב,

את הזמנים בהם הייתה כעני רעב,

כואב לה על האחרות, שאת מה שחוותה הן חוות,

רוצה היא לעודד,

נא לא להתבודד!!

הנה היא ככלה, משל לגלות,

תקופה של קושי ובלות,

ועוד רגע קט תגיע הגאולה,

חתונה מפוארת שמחה, גדולה!

הגאולה כבר בפתח, אז לא להרים ידיים,

לזעוק " מ ש י ח "   עד לב שמיים

(הכותבת: לינוי טל, אור יהודה)

למרות המצב: ימי העיון של מכון צופיה הליכות ביתה יתקיימו כסדרם, להלן התוכנייה

ממכון צופיה הליכות ביתה נמסר, כי ימי העיון בנושאי הבית היהודי יתקיימו בעז"ה כמתוכנן בימים רביעי- חמישי כ"ה- כ"ו תמוז, ויוקדשו לזכות העם היושב בציון וחיילי צה"ל.

ימי העיון אשר מתמקדים בנושאי הבית היהודי וחיזוק יסודותיו לבניין עם ישראל, יחזקו את מאות הנשים ויביאו ברכה ופעולה נמשכת לנח"ר הרבי מלך המשיח. בתכנית המגוונת הרצאות וסדנאות מקצועיות מפי מיטב המרצים, תכנית אמנותית, התוועדות לתוך הלילה, ארוחות מזינות, ומגוון פעילויות למילוי המצברים בגשמיות וברוחניות.

מצוות הארגון נמסר, כי ניתן להירשם לימי העיון במסלול יומי- ללא לינה, ולהשתתף באחד מהימים או בשניהם.

משתתפות רבות, ממגוון גילאים, מיהרו להבטיח את מקומן, וכעת מצטרפות חברות נוספות למסלול היומי. הנופש יתקיים בימים רביעי- חמישי, כ"ה- כ"ו תמוז (23-24 ביולי). מספר המקומות מוגבל.

תוכניה (להורדה)

לפרטים והרשמה- ארגון נשי חב"ד: 03-9606142

גילי, בת חמש עשרה:

ניסיתם פעם לעוף על טיל? מינה עפה אלינו מהדרום בגלל הטילים. אני עפתי מהחדר למרפסת הסלון לכבוד העניין. בדרך העפתי הצידה כל מיני חפצים ליתר ביטחון. מדי פעם כולנו עפים למרחב מוגן. בסמינר החליטו דווקא לא להעיף אותנו רחוק, והוחלט לארגן השנה יריד. יריד!

מרגע שנפלה ההחלטה אני בתמרוני יירוט. המדריכה ערכה הגרלה באיזה חלק בהפעלת היריד תשתתף כל אחת. כמעט עפתי מהכיסא כשהיא הקריאה את השם שלי, והוסיפה "משמרת ליד הטרמפולינה". זה הכול? עוד לא הכירה אותי? במשך השנה הייתי שותפה נמרצת בכל התכניות והוכחתי יכולות. חשבתי לגשת להסביר לה שוב, שקטן עליי התפקיד. אחר כך שמעתי שיש בנות שנבחרו בלי הגרלה לוועדה המרכזת את כל הפעילות. כמו לא הספיק, נודע לי שברכי חברתי הטובה נבחרה לוועדה. בלי לספר לי.

"ברכי".

היא הייתה בחצר ליד חברות נוספות. קראתי לה בהבעה רצינית. שתבין שאני יודעת… החיוך שלה היה רגיל. כאילו לא קרה כלום. הוא מתח בי יותר מדי בעדינות קפיצי עצבים רגישים. זה היה מרגיז באמת. לא הסתרתי את התחושה. היא שאלה בקול מה קרה, החברות הסתובבו גם הן, והקפיצים כמעט… "גילי, יצא לנו להיות יחד במשמרת בטרמפולינה" התקרבו דיתי ואסתר בהתלהבות. משהו במבע שלהן הפך מאוד מהר לפגוע. ניסיתי לטייח שסתם אין לי מצב רוח וזה לא בגלל המשמרת איתן על הטרמפולינה. רציתי שברכי תבוא כבר הצידה לדבר.

"למה ככה"?! סיננתי סופסוף.

עמדנו בפינה מוצלת מאחורי הבניין. פרקתי את כל העלבון. איך יכולה חברה טובה להסתיר שנבחרה לוועדת הריכוז? בכלל, איך את יכולה להשתתף בה בלעדיי? עכשיו הגיע תורה של ברכי להיפגע.

"מי אמר לך? למה את חושדת"? לא הבנתי מה קרה. "זה לא נכון". גמגמתי על בת מכיתה י"א שהדליפה את המידע. בינתיים מישהי צעקה בחצר איפה אני, כי קוראים לי בקומה ראשונה. ברכי אמרה שהיא נשארת למטה. עליתי.

למעלה רצתה אותי המדריכה לעדכן שנבחרתי לוועדה…

אפיון רגשי לנוער/ אברהם ביטקין, עובד סוציאלי קליני. בית חם

כישורים רגשיים:

בגיל הנוער נבנית זהות עצמית. בשלב זה נער/ה מנסים לזהות את עצמם בחברה, מתוך חרדה מה ימצאו, מי ילווה אותם בתהליך, איך יעברו אותו, ואיפה ימצאו את עצמם בסופו. אפשר לדמות את התהליך לבניית בית ללא תכנית עבודה. מרתק לחפש לבד, אבל גם מפחיד. מרגע שבני נוער פותחים עיניים בבוקר הם במאבק הישרדותי, איך אני ייראה, מה אומרים עליי, האם אהיה כמו… הם רבים על טריטוריה שלא יודעים איפה מתחילה ואיפה מסתיימת. לכן בשלב הבניה העצמית קשה מאוד לבני נוער להכיל את הזולת. עדיין לא גבשו את חומות האישיות של עצמם. בחוויה שלהם, מקומו של הזולת וודאי על חשבונם, ונדרש מהם להתגונן.

בתחום המשפחה, אופייני לראות מאבקי כוחות בין ילדים שפער הגילאים ביניהם קטן יותר ממשפחות שיש היררכיה משפחתית ופער הגילאים גדול. בחברת השווים, המאבקים הישרדותיים באופן תמידי. מי העילוי. מי הפופולרי. מי שווה יותר ומי פחות. הדריכות להוכיח ערך ושווי שואבת אנרגיה רבה. היא מלווה את בני הנוער במשך כל היום ברגישות גבוהה ובתגובות חדות. כשמדובר בתחרות מוצהרת, את מי בוחרים לתפקיד מסוים, רף המתח מתעצם. כל מנגנוני ההגנה נכנסים לפעולה, התוצאות ניכרות בשטח.

איתותי מצוקה:

מאבקי הכוחות מלווים באופן טבעי גם בכישלונות. אלו יוצרים תחושת תסכול. נער/ה שחוו רצף של נפילות, עלולים להגיב בבדלנות-הסתגרות, איבוד עניין בחברה ובכלל, בחשיבה שלילית, וחוסר תיאבון. אם יש להם ערוץ פתוח של שיחה ידידותית בבית, הם ישתמשו בהזדמנות, וישתפו את ההורים.

דרכי סיוע:

יחס מזמין פותח דלת לשיחה ולשיתוף. אם הורים לדוגמא, רואים נער בלי מצב רוח, אפשר להתעניין מה קרה. אם הוא מסרב לשתף או מכחיש, אפשר לומר 'אני מבין שמשהו מפריע לך. אני מחכה, ואם אתה רוצה אפשר לדבר'.

הצוות המסור:

שני רייניץ
דינה סגל
יעל אדרעי
שרי סגל
גאולה פרידמן
בסי ויגלר
רחלי ליפסקר
דבורה לאה הלפרין
שרהלה ערנטרוי
חיה מושקא צייגר
דבורה לאה ליפש
איילה הלפרין
מלכי סגל
חני רוחמקין
חיה מושקא סלונים
צביה דייטש
דסי הלפרין
רחלי ערנטרוי

_ _

האם גם את מרכזת/מדריכה/מנהלת קייטנה?

שלחי אלינו גלריית תמונות מוצלחות של הצוות והילדים, ואנו נשמח לפרסם באתר.

[email protected]

קיץ בריא, שמח ושקט

גאולה שלימה!

_ _