עקב המצב הביטחוני נפתח היום נופשון לילדים מיוחדים ממשפחות אנ"ש בערי הדרום במלונית "יד לילד המיוחד" בחיפה. חסרים דחוף מתנדבות שיהיו עם הילדים בימים הקרובים! תנאי אירוח מעולים, נסיעות ישולמו מיד בהגעה. מי שמעונינת במצווה גדולה שגם תעניק לה הרגשה נפלאה של חסד נא להתקשר בהקדם לשרה:
0546940770
יד לילד המיוחד – לאהוב באמת!


בעקבות פניות בשנה האחרונה, של בנות דתיות לאומיות שרצו בזמן השרות הלאומי שלהם ללמוד חסידות. החלטנו לפתוח בשנה הקרובה, מסלול שיאפשר לבנות שרות להשתלב במכון אור חיה, לטעום מתורתו של משיח ומקביל להתנדב במסגרת שרות הלאומי. הבנות יגעו אלינו אחרי התיכון/אולפנא, יגרו במכון אור חיה בתנאי אש"ל מלאים, בבוקר ישרתו במסגרות של השרות לאומי, כגון גני ילדים, מועדוניות, בתי ספר וכד', ובערב ישלבו בשיעורי ערב של המדרשה. הבנות יספגו מהאווירה החסידית במקום, ויהיה להם ליווי של מדריכות חסידיות, שבתות והתוועדויות. כך הבנות יוכלו להישאר במסגרת רוחנית בזמן שרות הלאומי, וכמובן יוכלו להיחשף לתורת החסידות, ויהיה להם הכנה להקמת בית יהודי וחיים של שליחות!
לפרטים:0548182766
לאור המצב בארץ, כדרכו של הרבי, שנזכה להוסיף באור וקדושה ונזכה להתגלות תכף ומיד ממש!!


















מיכל מלכה, בחורה חב"דית מעפולה, עשתה הלילה (יום ב') את דרכה באוטובוס בקו 840 ממקום עבודתה בתל אביב לביתה. בשעה 00:30 הותקף האוטובוס שבו נסעה מלכה באבנים סמוך לצומת עארה. אחת האבנים פגעה בראשה של הצעירה והיא פונתה במצב קל לבית הרפואה העמק בעפולה.
"ישנתי באוטובוס והתעוררתי ממכה חזקה וקול נפץ", שחזרה מלכה. "האבן פגעה לי בדיוק בראש, חשבתי שזה מחבל. היו הרבה צעקות ורעש ונהג האוטובוס נתן גז ונסע במהירות מהמקום".
מלכה, שספגה פגיעה ישירה של אבן, סיפרה כי הנוסעים באוטובוס חשבו בתחילה שמדובר בבקבוק תבערה ושהנהג ניסה להתרחק כמה שאפשר ממקום התקיפה. לדבריה, "בהתחלה הייתי בהכרה, ואפילו הצלחתי למצוא את תעודת הזהות שלי, אבל אחר כך כנראה הייתי מטושטשת ואני לא זוכרת את הכול. בבית הרפואה תפרו אותי, אבל זה קשה ומפחיד, נראה ממש קטסטרופה".
הצעירה הוסיפה כי היא עדיין אינה יודעת כיצד תוכל לחזור לעבודה ולנסיעה באוטובוס. "כל דבר מקפיץ ומפחיד אותי עכשיו", סיפרה. "גם בבית החולים פחדתי שערבים יטפלו בי. אני מקווה שהפחדים יעברו אבל נכון לעכשיו התחושות קשות מאוד".
בבית הרפואה העמק טופלה הלילה פצועה נוספת מרגימת אבנים, תושבת נצרת בת 24. היא נסעה עם ילדיה ברכב פרטי שנרגם באבנים בנצרת. מבית הרפואה נמסר כי שתי הנשים נפצעו קל ושוחררו לאחר הטיפול. בנוסף טופלו בלילה שלפני כן עוד שלושה פצועים מהמהומות.







אם אנו חושבות שהיינו רוצות שחיינו יראו אחרת ממה שהם, והיינו רוצות להרגיש יותר שמחה, גילה, פריחה וצמיחה, אור, וכדו'.
העצה- לחשוב מה החזון שלי מבחינת הרגשות החיוביים שלי? אילו רגשות טובים הייתי רוצה שימלאו אותי בדרכי בחיים ובדרכי בעשיית נחת לקב"ה? ולנסות כבר כעת לחוות רגשות אלו ולתת להם למלא את כל כולנו בשמחה ואור.
ולחשוב מה הייתי רוצה שיהיה לי בחיים כדי שרגשות אלו ילוו אותי? איך הייתי רוצה לראות את החיים שלי? באיזה מסגרת? והאם באמת שיהיה לי זאת ארגיש כך? ולנסות להציב מטרות לעצמי- לאן אני רוצה להגיע? איך אני רוצה לראות את עצמי בעוד מספר שנים? מורה? אמא? וכדו'… ולראות את עצמי במקום הזה עם כל הרגשות החיוביים והרצויים שלי.
בשביל להרגיש טוב, צריך להרגיש גם אהבה, זה ממלא ונותן חיות וכוח, להרגיש אהבה לשני.
כיצד? כאשר נצליח להתכוונן (מלשון כוונה), לטוב של השני, לפנימיות שלו הטובה והיקרה ולכל יהודי יש פנימיות נפלאה ונפש אלוקית טובה ומאירה, נרגיש פשוט אהבה.
דוגמא מהחיים: היו פעמים שללא סיבה ניכרת הבן שלי בן ה-3 בכה הרבה ולא הבנתי מדוע, למרות שניסיתי לרצות אותו ולספק לו את בקשותיו הלא ברורות, זה לא עזר ובקיצור הייתי מתוסכלת. ואז החלטתי להתכוונן לטוב הפנימי שלו ולרדת אליו למקום שלו, ללב שלו וכך דיברתי אליו ואמרתי לו שהוא חמוד, חסיד, צדיק אהוב וכו' עם כוונה אמתית, דובבתי אותו והצחקתי אותו. ובאמת זה עשה פלאים, הוא השתחרר לגמרי מהמסכנות והבכי שלו. (כנראה הוא רצה להרגיש קצת יותר אהבה…). והרגשתי שגם אני יותר נפתחת אליו ואוהבת אותו ולא נותנת למרוץ החיים לסחוף אותי למרוץ, שאין בו כוונה והתמקדות פנימית.
אך- אם אנו מנסות לצעוד בדרך השמחה והטובה, להרגיש חיובי ולהתכוונן, ובכל זאת מרגישות שמשהו תוקע אותנו ומפריע לנו בדרך.
העצה- לסלק את המוקשים- סור מרע.
מודעות- ככל שיש לנו יותר מודעות על הרגשות, קל לנו יותר לזהות מה אנו מרגישות ואם זה רגש שלילי לזהות אותו בשמו ולהבין שזה הטבע להרגיש כך, אך ה' רוצה שאתעלה מעל הטבע ואתנהג באופן של מח שליט על הלב. ולהיות מודעת לזה שרגש שלילי שאני מרגישה, הוא לא רצוי אצלי והוא רק מזיק, תוקע ומקשה עליי ולא מביא שום תועלת. וכאשר אדע זאת יהיה לי יותר קל להשתחרר ממנו.
וכעצתה של גב' חנה רות אברהם: לזהות את הרגש השלילי ש"מתקשר" אלי ולנתק לו את הטלפון…
וטיפ לסיום- אם רוצים עזרה בזיהוי הרגשות השליליים האישיים, וזה קשה לגלות אותם לבד. ו"אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים". פשוט תקבעו תור להנחיה אישית, עם הגב' חנה רות אברהם ממכון אית"ן והיא בכישרון רב ובמקצועיותה הרבה עוזרת בזיהוי ומצליחה לשכנע כמה שרגש זה רק מפריע לנו בדרך בעבודת ה' וליצה"ר יש שכנועים כאלה ואחרים שא"א להסתדר בלי רגש שלילי זה או אחר.
אני אומרת זאת מניסיון אישי, וליבי מלא בתודה לחנה רות היקרה, שעזרה לי בעבודת ה'. הרגשות השליליים שהיא זיהתה בי: רגישות, פגיעה וציפייה. ו…כמה שהיא צודקת…. בהצלחה לכולנו!!! משיח עכשיו!!!
החלטתי לאחר התלבטות לכתוב את שמי, שיהיה לעילוי נשמת הנערים החטופים הי"ד- שתמשך האחדות ונוכל לראות אותם עמנו תיכף ומיד בגאולה השלימה תיכף ומיד ממש!!!
ומי שרוצה לשאול משהו, מוזמנת להתקשר אליי. תרצה קניג – 052-9577045
האמת, למי שלא מכירה – מחנה הבוגרות נשמע משהו אחר, שונה. איך אומרים? משהו לא כל כך קונבנציונלי.. מהו רגע ההתחלה?
טוב, האמת שמרגע שהוקם מחנה הבוגרות של קעמפ אורו של משיח בשיתוף עם מוסדות בית חנה בצפת, קלטנו שהמטרה של הקעמפ הזה היא שונה. המטרה המוצהרת היא לעזור לבנות לעלות, להתקדם, להתאמץ וכמובן להצליח. לא סתם הקעמפ מצליח לאחד ולגבש בנות מ ה מ ו ן סגנונות, כשכולן יוצאות בסופו עם מטרה אחת ברורה.
אמרתן להתאמץ, למה הכוונה? לצערנו כשמעיפים מבט חיצוני סביב, רואים שהדעה הרווחת היא חופש, קלילות..
כן, אם נסתכל על החיים שלנו כיום, החיים הם עבודה! עבודה עצמית ועבודה יום יומית. מי שלא עובדת, מבזבזת את זמנה לריק. ומי שמתאמצת – מצליחה. ומכאן בא הרעיון של הטיפוס. אך חשוב לשים דגש: הטיפוס צריך לבוא יחד עם השמחה! לא בעצבות ודכדוך..
נתאר לעצמנו בחורה שרוצה להרוויח כסף בחופשה. היא לוקחת לעצמה עבודה, אך כל יום קמה בעצבנות, רוטנת, מתלוננת ובוכה ללא הפסקה על העבודה הקשה.
הלו, את הרי בחרת את העבודה הזו, ואת גם מרוויחה ממנה…. (צריך להפנים את זה!)
שמעתי פעם משל על בעל תשובה שדימה את עצמו כהולך למשרד של חוזרים בתשובה ומבקש מהמזכיר שיראה לו מה הוא מציע, כלומר איזה דתי להיות. המזכיר המסור עובר איתו בכל מיני סוגים של חדרים – כל חדר מאכלס בתוכו סוג אחר של שומרי מצוות, ובכל פעם הוא מבקש שיראה עוד ועוד עד שרואה חדר סגור.
הוא פונה אל המזכיר בשאלה – מה יש שם?! והמזכיר עונה לו שלשם אסור להתקרב בשום אופן. לא כדאי לו! אותו בעל תשובה, הסתקרן והחליט להתעקש. אך המזכיר מסביר שוב ושוב – 'אם אתה נכנס לשם – אין דרך חזרה/החוצה' אך בשל עקשנותו של היהודי פתח לו המזכיר את החדר הסגור ואמר:
כאן זה חסידי חב"ד, הם לא לרגע, אף פעם! עד שמגיע מגיע! הם מתחילים ולא גומרים. והוא נכנס לחדר, נמשך אל האמת – שם הוא ראה את הרבי יושב בראש השולחן כולו הדר וסביבו עשרות אלפי חסידים שרים. וכמובן, שם הוא נשאר!
אכן, אנחנו חב"דניקיות – חסידות של הרבי מלך המשיח – ולכן אנחנו כאן בשביל לעבוד! וכן, זכינו….
ועדיין.. למה לקחתם דווקא את הרעיון של הטיפוס?
התשובה בעצם נמצאת בסיפור על ילדותו של הרבי מלך המשיח:
עץ גבוה צמח בחצר ביתו של הרבי. תוך כדי משחק ניסו כל הילדים לטפס עליו, אך נפלו למטה. "רק מענדלה שלי", כך סיפרה הרבנית חנה, הצליח להגיע לצמרת העץ. הוא היה אז בערך בן חמש. כששאלתי אותו כיצד הצליח, ענה: הם מסתכלים למטה, נבהלים ונופלים. אני מסתכל למעלה, ומי שמסתכל למעלה – לא פוחד!
לא סתם שיטה לטיפוס עצים, אלא מוסר השכל חשוב מלמד אותנו הרבי – תמיד להסתכל למעלה, לבטוח בהקב"ה, להצליח ולהגיע למטרה.
בתמונה רואים גם מסוק – מה הקשר שלו?
החיים הם עבודה עצמית, אין קיצורי דרך, ויש מכשולים… אך עדיין יש עזרה – מחנה בוגרות אורו של משיח מדומה בפלייר להליקופטר, ששולח חבל ממרומים, לסייע לנערה להתקדם עוד ועוד…
וזה אכן מה שמחנה הבוגרות נותן, עוד חסידישקייט, עוד אומץ בקדושה, עוד דרכי התמודדות עם ה"עולם וההעלם" והכל עם חיות חסידית והנאה מיוחדת.
והפסגה? מה מצפה בה?
אוהו, שווה להגיע לפסגה! משתלם… אבל גם בדרך, בכל פעם שכובשים יעד מסויים – זה יפה ומעודד. אז יש גם פסגות קטנות בדרך. אך כמובן שהפסגה העיקרית של להיות בת חסידית כרצון הרבי – היא הרצון של כל אחת מאתנו. וכמובן שזה שלב בהתגלותו של הרבי.
ואיך היה הביצוע?
ישבנו כבר לפני כמה חודשים וחשבנו איך נמחיש את כל ההסברים בתמונת ציור, שתהיה מובנת לכל אחת… זה לא היה קל… עלו רעיונות וירדו, האם זה יהיה בתמונה או בציור, איפה הבחורה תהיה בתחתית ההר או בסופו? היא תטפס או תשב מיואשת וכו וכו. העברנו את הרעיונות לרבניות ומשפיעות שיאמרו דעתן. ואז יצאנו לדרך…
ישבנו עם הציירת, סיכמנו איתה, איך יראה כל פרט בציור שימחיש בדיוק את מה שאנחנו רוצות להעביר, וחיכינו במתח לתוצאות… והנה, התוצאה לפניכן…
מילה אחרונה וטיפ לסיום, לאלה שרצות עכשיו להרשם לקעמפ….
לאחרונה, נפגשנו במשפט חזק שאומר: אם את רואה את המכשולים שבדרך סימן שהורדת את העיניים מהמטרה.
נזכור שהחיים משולים לטיפוס על הר, אם קל לנו, זה אומר שאנחנו נופלים אחורה. ואם קשה – זה אומר שאנחנו בדרך הנכונה …אבל צריך להציב מול העיניים תמיד את המטרה- לעשות נחת לרבי ולהביא את הגאולה!
בהצלחה לכולן בטיפוס המתמיד!! ניפגש בפסגה- בגאולה!

בואו נדבר על איילינר.
כן, אין כמעט אישה שלא אוהבת את הפס השחור והיפה הזה.
היום קיימים בשוק מספר רב של סוגי אייליינר שכל אחת יכולה למצוא את הסוג שמתאים לה.
עפרון – עיפרון שחור רגיל או כל צבע שאתן אוהבות, מבוסס על שעווה, ניתן ליצור איתו קו ישר בקלות וללא צורך בניסיון רב, אבל הוא גם נמרח ויורד בקלות. (במידה ומניחים עם עיפרון חשוב מאוד לשים מעל צללית בצבע העיפרון כדי לקבע את העיפרון)
אייליינר טוש –חומר באריזה שנראית כמו טוש, אין צורך במכחול או מברשת נפרדים, יותר נוח למריחה ונותן תוצאות יותר מדוייקות למי שפחות מיומן.
אייליינר ג'ל – מגיע בצנצנת קטנה, יש צורך במברשת מקצועית ניתן ליצור איתו קו מדויק מאד, האייליינר הזה הינו העמיד ביותר מבין כל סוגי האייליינרים.
צללית – ע"י הרטבת המכחול במעט מים ניתן להפוך כל צללית לאייליינר וכך לקבל את שלל הצבעים האפשריים.
איך מורחים? דבר ראשון על האייליינר להיות צמוד לקו הריסים העליון, שלא ישאר מרווח, לשם כך נמתח מעט (לא יותר מדי) את העפעף.
אין צורך לצייר את הקו ביחידה אחת, על מנת לקבל דיוק מירבי עדיף לצייר את הקו במקטעים קטנים שמתחילים במרכז העפעף וממשיכים לצדדים – אני אוהבת לצייר קודם את השפיץ, למלאות אותו, ואז אפשר להשאיר רק איילינר בשפיץ, זה מהמם! או להמשיך עד אמצע העין או עד תחילתה. לבחירתכן.
אפשר ליצור איילינר דק או עבה, אבל חשוב להתחיל דק, ואם רוצים אז לעבות.
על מנת ליצור קו דק במיוחד ניתן להשעין את המברשת על הריסים ולצייר ממש על חיבור הריסים אל העפעף.
יש המון סוגי מברשות לאיילינר ברשתות האיפור המקצועיות. תנסו בחנות כמה סוגים ותראו מה נוח לכן.
ותזכרו: אף אחת לא מצליחה בפעם הראשונה וגם לא בחמישית. איילינר מדוייק זה עניין של תרגול, ככל שיותר תתרגלו, כך יצא יותר מדויק.
האם האיפור המצרי העתיק מתאים לכולן?
אז זהו, שממש לא, לרוב הנשים הוא ממש לא מתאים, איפור כזה של מסגרת שלמה סביב על העין מקטין ומדגיש את הצורה המקורית של העין, ולכן לנשים עם עיניים קטנות, עגולות או מעט "נפולות" בקצוות זה לא מתאים.
לעיניים קטנות עדיף להדגיש בצבעים בהירים יותר או לחלופין רק בעפעף העליון.
לעיניים עגולות או "נפולות" עדיף לא לעגל את הקו אלא למתוח את הקצה שלו כלפי מעלה וליצור אשליה על מראה שקדי, כמו כן כדאי לסיים את הקו בשני שליש העין כי האפקט שהוא נותן זה משיכה החוצה.
טיפ: למי שמתקשה קצת טריק שאני משתמשת בו בהפקות שצריך לעבוד מהר ומדויק, שימו סלוטייפ בזוית, תמרחו איילינר, תורידו את הסלוטייפ, והנה לכן איילינר מדויק!
ואם הטור הזה בלבל אתכן עוד יותר, הוספתי לכן תמונה עם הטכניקה הכי מדהימה שיצא לי לנסות. תעמדו מול המראה, ותנסו שלב אחר שלב בדיוק כמו בתמונה. תוצאות מבטיחות!

—
בג' תמוז ב' אלפים תפ"ח התגלה כיצד יהודי הוא בעל הבית על כל מציאות העולם והטבע, כאשר נשיא ישראל יהושע בן נון העמיד את השמש והירח במקומם למשך שעות ארוכות. "ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו – לשמוע ה' בקול איש".
בג' תמוז ה'תרפ"ז יצא אדמו"ר הריי"צ ממאסרו בלנינגרד, בכך ניצל מעונש של היפך החיים רח"ל שריחף מעל ראשו. בו ביום נסע הרבי למקום גלותו בקאסטרמא, אך לאחר פחות מעשרה ימים ניתנה לרבי חירות מלאה, או אז התברר כי בג' תמוז הייתה ה"אתחלתא דגאולה" של גאולתו השלימה, ויום זה נקבע, בקרב עדת החסידים, כיום חג לדורות.
בג' תמוז ה'תשנ"ד התכסה הרבי מלך המשיח מעינינו. אך תגובתם הטבעית והספונטנית של החסידים בכל מקום היתה להוסיף אומץ ודביקות בדבריו של הרבי, ובהכרזת ושירת 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד', מתוך אמונה תמימה ופשוטה בדברי הרבי, ובבטחון שאלו הם הרגעים האחרונים ממש שלפני הגאולה השלימה.
במשך חודש ימים עסקנו באתר 'נשי ובנות חב"ד' בנושא העיקרי והחשוב: אמונה טהורה – אמונת נשים. ובפרטיות יותר – 'נקודת האמונה'. ערכנו ראיונות עם נשים ובנות בנושא, הצגנו קטעי וידאו נדירים ממלווה המלכה העצמתי והחדור שערכו נשי חב"ד בנ"ב, קליפים מחזקים, טורים, יומנים ושירי אמונה וגאולה.
זה המקום להודות למנהל האתרים המסור הרב שרגא קרומבי וצוותו על כל העזרה והתמיכה.
ולכל מי שעמדה לצידי בהפקת פרוייקט חשוב זה:
יוכבד דיל, רחלי זילברמן, מושקי מעל, חני נפרסטק, רחלי זקס, חני מיידנצ'יק (ומי שאולי שכחתי..)
ולכל אלה שחשפו את עצמן (על אף הקושי, והיה קושי:)) בראיונות מאלפים ומחזקים – למען חיזוק האמונה הטהורה:
מירי שניאורסון, זלדה גולדשטיין, ליזיק נפרסטק, שטערני כפלין, דליה פוגאטש, תהילה חכימיאן, שני רייניץ, נעמה טוכפלד, עדי לדין.
—
מספר ימים לאחר יום ג' תמוז, יום בו מתגלה האמונה הטהורה בגילוי, האמונה האיתנה של נשי ובנות ישראל הולכת מתחזקת ומחזקת. כולנו כאן, נשות חב"ד מאמינות ופועלות בביטחון גמור אשר תיכף ומיד ממ"ש נחזה ונראה בהתגלות כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א ונעמוד יחד – בשורה הראשונה, בלב נרגש ודמעות של גיל ונכריז לפניו את ההכרזה הנצחית, שלא תפסיק להדהד:
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
תודה עצומה, בשם אלפי הגולשות
שלי פרידמן
כעת, אנו מאפשרות להוריד חלק מן השירים/הוידאו/הקבצים שהופיעו באתר במסגרת הפרוייקט המוצלח:
נקודת האמונה: מתוך הניסיון לגדול לצמוח • אודיו (להורדה לחצי כאן – קליק ימני ו'שמירה בשם')
רעבע, בזה הניסיון עמדנו איתן! • וידאו (להורדה לחצי כאן – קליק ימני ו'שמירה בשם')
ויאמינו בדבריו – ישירו תהילתו • וידאו (להורדה לחצי כאן – קליק ימני ו'שמירה בשם')
בעת העלם לשמוח איך ניתן? • וידאו (להורדה לחצי כאן – קליק ימני ו'שמירה בשם')
בלי להתבלבל חסר פה העיקר! • אודיו (להורדה לחצי כאן – קליק ימני ו'שמירה בשם')
עשו כל שביכולתכם – זה תלוי בעם • להאזנה (להורדה לחצי כאן – קליק ימני ו'שמירה בשם')
יחי המלך לעולם ועד! • להאזנה (להורדה לחצי כאן – קליק ימני ו'שמירה בשם')





ביום רביעי האחרון ציינו עשרות נשים ממושב ינוב והסביבה בהתוועדות מיוחדת את ג' תמוז מתוך ציפייה גדולה להתגלות הרבי מלך המשיח.
בית חב"ד ינוב בראשות הרב צמח אברהם והרבנית חנה רות ציינו את ג' תמוז בהשתתפות עשרות נשים יחד עם הרבנית מושקא בלוי.
במהלך ההתוועדות היתה אוירה מיוחדת וכל הנשים יצאו מחוזקות מאוד בנושא לראות את הטוב שבכל עניין וכי "הקב"ה מסובב כל עלמין". הנשים נהנו מניגונים חסידיים בליווי גיטרה ומסיפורים מיוחדים מבית שמולביץ.
בסופה של ההתוועדות שהיתה מלווה בכיבוד עשיר קמו הנשים ורקדו בשמחה!













