בהתקרב חג השבועות, אני נזכרת. נזכרת במעמד מרגש של הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו של אבא שלי עליו השלום. מעולם לא תיארתי לעצמי עד כמה יכול אירוע שכזה לרגש. כמו רבים וטובים, גם אני השתתפתי בהכנסות ספרי תורה במשך ימי חיי, אך מעולם לא ידעתי איך חש מי שבעצמו מכניס את ספר התורה לבית הכנסת.

בדיוק כמו שאי אפשר להסביר לאישה שלא ילדה את חווית הלידה או לבָּחוּר עוּל ימים את חווית האבהות, בדיוק כמו שאי אפשר לה לאימא לחוש את חוויית הסבתאות עד שייוולד נכדה הראשון, כך לא שייך להסביר את התחושות שחשתי כאשר אני זו שמכניסה את ספר התורה.

ההחלטה המשפחתית שהתקבלה ביום השנה הראשון לפטירתו של אבא, הייתה משהו טכני. גם כל ההכנות: הישיבות המשפחתיות הלוגיסטיות, גיוס הכספים, בחירת הסופר, ההחלטה לאן יוכנס הספר והפקת האירוע על כל פרטיה, כולם דומים להפקת חתונה – חתונה של ממש. וכמו בכל אירוע שכזה, נדרשת סייעתא דשמיא גדולה מאוד כדי שהאירוע יסתיים בהצלחה ולא במריבה וסכסוך משפחתי.

בשעות אחר הצהרים של כ"ח אייר, יום היארצייט של אבי, הגענו כולנו לבית הוריי ובידינו עוגות מאפה בית למעמד סיום כתיבת הספר. עין לא נותרה יבשה כאשר בסיום הכתיבה עמד אחי יוסי – הבן יחיד של אבא- כשהוא מערסל בזרועותיו את ספר התורה. הדודים מצד אבא הלבישו בעדינות ובאהבה את מעיל הקטיפה החדש שרקמנו לכבודו של אבא והניחו לראשו את הכתר המפואר. כל הילדים והנכדים מיהרו לחבק ולנשק את ספר התורה וכולנו יצאנו לעבר התהלוכה שליוותה בשירה ובריקודים את ספר התורה לבית הכנסת. פתאום, כשראיתי את כל ההמונים ואת השמחה הגדולה, הרגשתי בפעם הראשונה בחיים את מה שמרגיש מי שזכה להכניס ספר תורה.

—

כשהייתי ילדה קטנה, אבא היה גורר אותי מידי שבת לבית הכנסת. ואני, עצלנית שכמותי, תמיד מצאתי תירוצים: קר לי. חם לי. יורד גשם. יירד גשם. יש לי בגרות בתנ"ך, בתושב"ע…

בשנה האחרונה לחייו, אבא היה מאושפז בבתי רפואה שונים. יהודים כמו יהודים, כאשר הם נערכים לוגיסטית לשבת בבית רפואה, הם בודקים לא רק את סידורי הלינה, האכילה והשתייה, אלא גם את בתי הכנסת שבסביבה וכך הכרתי באותה שנה את בתי הכנסת באיכילוב, באסף הרופא, בתל השומר ובבילינסון. יכולתי לתת להם ציונים על שעת התפילה (מוקדמת מידי לטעמי), דרכי גישה (מסובכות), נוסח התפילה (לא מוכר) וכן הלאה. אבל… הגעתי לבתי הכנסת מידי שבת לפחות פעמיים, בערבית ובשחרית.

מאז שאבא הסתלק מאיתנו, אני לא מפספסת קריאת התורה מידי שבת. ובכל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי מתרגשת מחדש כאשר מוציאים את ספר התורה מארון הקודש. התירוצים נגמרו מזמן. עכשיו נותרו רק הגעגועים.

—

בסמיכות לחג השבועות, חג מתן תורה, אני חוזרת ונזכרת בגעגוע בהכנסת ספר התורה וחשה מחדש את המעמד הנפלא אותו זכיתי לחוות לפחות פעם אחת בחיי. כולנו, כל בני ישראל, חווינו את חוויית מתן תורה על הר סיני שהרי כל נשמות ישראל עד סוף כל הדורות היו באותו מעמד וראוי בראייה חושית את גילוי האלוקות הגדול ביותר שידע העולם למיום היווסדו עד היום הזה.

חג השבועות מאפשר לנו להיזכר בחרדת קודש בהתבטלות המוחלטת של עם ישראל במעמד מתן תורה – על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתם – ובטל התחייה שהחזירם לחיי המעשה.

הבעל-שם-טוב הקדוש, שיום ההילולא שלו חל בחג השבועות ואבא היה קרוי על שמו, לימד אותנו שמה שהתרחש תחת ההר במעמד הנשגב והחד-פעמי של מתן תורה, נועד לאפשר גם לגוף הגשמי של היהודי, לחוש אלוקות עד להשגה מוחשית פיזית, שהרי פרחה נשמתם. האור האלוקי הגדול נקלט בגוף הגשמי וגרם לביטולו, הנפש המלובשת בגוף לא יכולה לקבל את האור בבחינת התיישבות, ופרחה.

הקב"ה החזיר את אותן נשמות באמצעות טל. אותו טל שעתיד להחיות את המתים לעתיד לבוא ומחייה את כל מי שלומד תורה ומתחבר לחכמה האלוקית שבה. הטל חודר בכל מציאותו ועצמותו של לומד התורה עד שהיא הופכת למציאות של תורה "בכל דרכיך דעהו" והוא שואב את חיותו מהאור האלוקי שבתורה.

זו הסיבה שחסידים נוהגים "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות" בחג השבועות. חג שמח!

אני זכיתי להכניס ספר תורה, מאחלת גם לך.

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

[email protected]

מפורסם במגזין 'משפחה חסידית'

לקראת חג השבועות, מגישה השפית מורן פינטו מתכון מושקע אך קל להכנה של משולשי פילו במילוי חציל וגבינות.

מרכיבים:

1 חב' בצק פילו.
1 חציל בלדי.
1 חב' גבינה בולגרית.
מלח. פלפל.
2 כפות טחינה גולמית
פטרוזיליה קצוצה (לא חובה).
שמן זית.
שמן למריחה או חמאה מומסת.

אופן ההכנה:

קולים את החציל בשלמותו על אש גלויה, לאחר שכולו רך מניחים במסננת לאיבוד הנוזלים המיותרים. מקלפים את החציל וקוצצים גס.
מערבבים אותו יחד עם שאר החומרים (חוץ מהשמן למריחה), ומערבבים לתערובת אחידה למילוי.
פותחים עלה של בצק פילו ומורחים אותו בנדיבות בשמן או חמאה.
ממלאים במרכז עם מעט מילוי בעזרת כפית, סוגרים למשולש.
מסדרים בתוך תבניות אפיה.
מורחים בשמן ואופים כ-10-15 דק' עד להזהבה.

באדיבות אתר "אניני טעם".

מגזין הנשים החב"די העולמי 'עטרת חיה' הוציא לאור את המוסף החודשי לחודש ניסן המכיל כתבות, ראיונות וסיפורים הנוגעים לזמן המיוחד של החודש.

במגזין החודשי: לכתך אחריי במדבר, מעצבים גאולה איך בוחרים משפיעה ועוד ועוד.

לצפיה במגזין און-ליין

ידועה דעתו הק' של הרבי מלך המשיח אודות נחיצות חבישת פאה נכרית, ועד כדי כך שהדבר משפיע על כל הבית בגשמיות וברוחניות.

כעת אנו מפרסמים מכתב – בפרסום ראשון – בו כותב הרבי לאחד מאנ"ש באוסטרליה, בנוגע לקשיי הפרנסה שהיו באותה תקופה (שנת תשח"י) לחסידים שעברו להתגורר במדינה, שאין זה כל כך בגלל המצב הכלכלי במדינה, אלא בגלל הענין של פאה נכרית של נשי אנ"ש:

במה שכותב אודות מצב הפרנסה וכן עוד איזה מאנ"ש שי', אינני רשאי לכסות דעתי בזה, כיון שנוגע לאחרים, ובענינים הכי חשובים, ודעתי היא, שמהסיבות עקריות להעדר ההצלחה עד עתה הוא, לא כל כך הסיבה הטבעית במצב הכלכלי במדינתם עתה, שהרי כמה וכמה התגברו על זה, אלא הענין דשייטלען [=פאה נכרית] של נשי אנ"ש תחי'.

ואף שהלימוד זכות עליהן (ולא רק לימוד זכות לבד, אלא לאמתו של דבר) מפני שהורגלו במדינתם לפנים [=רוסיה], ששם היה קשור זה בקישויים הכי גדולים ועל ידי ההרגל כהיתר ח"ו נעשה להן. אבל ידוע שעניני לימוד זכות – גדולים ביותר אבל אין זה משנה המצב, שסוף סוף ענין השייטלען אינו בסדר כלל.

ויהי רצון שיתקבלו דברי אלה כמו שהם, שאין הם באים בתורת קפידא ח"ו ותרעומות, אלא בתקוה שכולי האי ואולי וסוף סוף יעשו כל אנ"ש שי' את התלוי בהם לתוספת הצלחה בהנוגע לבריאות, לפרנסה ולנחת אמיתי מכל יוצאי חלציהם שיחיו מתוך שמחה וטוב לבב.

"ויהי רצון שימצא אותיות המתאימות בשביל שיבוא כל הנזכר לעיל בפועל ממש, וכל המקדים הרי זה משובח.

בברכה לבשורות טובות בכל האמור.

כידוע ניצב בית חב"ד "ופרצת – קיבוצים" בחזית הפעילות, ובכל שנה מתמודד עם קשיים חדשים בדרכה החינוכית. אחד האתגרים הגדולים הוא הפעלת נוער צמא וסקרן תחת עינייהם הבוחנות והחוששות של ההורים והצוות החינוכי במקום.

כאן, שינסה ופרצת קיבוצים את מתניה והפיקה משחק רצפה תחרותי ענק בעיצוב חדשני (מודפס על שמשונית) המורכב ממשימות משעשעות ומכשולים, המאתגר את הילדים בצורה שקטה חכמה וחינוכית להפנמת מושגי הגאולה.

גב' רבקה חביב מנהלת פעילויות הילדים של חב"ד קיבוצים מספרת כי ב 20 קיבוצים(!) שיחקו השנה את המשחק במסגרת תהלוכות ל"ג בעומר, ואומרת כי ייחודיותו של המשחק הוא שאפשר להתאימו בדיוק לרמת הילדים המשחקים, ממש אורות דתוהו בכלים דתיקון. כמו"כ מבקשת לנצל הזדמנות כדי להודות לבנות בית חנה צפת והסמינר ונשות חב"ד שנרתמו במסירות ובאהבת ישראל עצומה להצלחת 20 התהלוכות בקיבוצים לנח"ר כ"ק אד"ש, ובראשן ליוזמות ולמארגנות גב' ח. שפרינגר והבנות ד. ל שיפמן וח. טורקוב.

לאור ההצלחה הגדולה ותוצאותיה הוחלט להוציא את המשחק לאור, לפרסמו ולשווקו לכל המעוניינים.

טראכט גוט ועט זיין גוט. בהתוועדות הזו תמצאי עם מי לדבר. נקודה.

אם את מתחילה להרגיש כמו אחת מבקבוקי הקולה שעל השולחן (אהמ… בהם מגלים יותר ענין…) תנשמי עמוק… ותזמי שיחה! חמש דקות אחרי שתתחילי לשוחח סביר להניח שתשכחי מהלחץ…

זכרי, יחד איתך הסטטיסטיקה טוענת באדיקות לעוד כשלושים אחוז שעל גבול החרדה החברתית.. אז-צרת רבים.

לכל אחד ה' נותן את הנסיון  שלו, זה הניסיון שלך. את לא בחרת אותו, קיבלת אותו. ואת תעמדי בו… ואז הוא יגלה בך יכולות וכוחות חדשים…

זכרי שהמרחק בין המחשבות שלנו על המציאות למציאות עצמה הוא לעיתים קרובות רב. במילים אחרות, זה שאת בטוחה שכולן חושבות שאת לא יוצלחית וטיפשה- לא חייב להיות נכון.

זה קשה אבל כדאי, שדרי נינוחות: חביבות, חיוך, נדיבות ונינוחות יוצרים זרימה ואחדות.

תזרמי: זוזי, התהלכי בחדר, עברי כיסא, אל תתקעי במקום אחד. עצם התנועה מפחיתה מצוקה, ותאפשר לך להיכנס למעגלים חברתיים שאולי בהם תמצאי עניין.

מדברים כל כך הרבה על הקשבה, הקשבה.. את לא חייבת לדבר! רוב האנשים דווקא מעדיפים שיקשיבו להם… עצם ההקשבה והאמפטיה שתשדרי כבר תזמין קירבה וכניסה למערכות יחסים. זכרי כי לעיתים דווקא אלו שמאריכים בדברים, מרחיקים מעליהם אנשים…

הומור: צחקי על חולשותייך. הסמקה או גמגום קל לעיתים מעוררים אמפטיה וחיבה, ובפרט אם לא תיקחי זאת ברצינות רבה מדיי כסימן לשונות או בושה. מותר לך גם להגיד שאתם מתרגשת (ביום הראשון של כיתה ט', יכול להצליח. לא מומלץ לנסות כל בוקר מחדש) ובשל כך תזכי ליתר הערכה! אם תנהגי כך, יש סיכוי טוב שברבות הימים, ההסמקה והגמגום יפחתו למינימום ואולי אף יעלמו.

למדי ואל תברחי: ככל שתהיי ביותר סיטואציות חברתיות מגוונות, כך תלמדי לאט לאט את השפה החברתית, כיצד ליצור שיחה קלילה ופשוטה (לפעמים לא כל כך פשוט…) שפת גוף נכונה, ותגלי כי "אנשים" אינם כה מפחידים כפי שאת  נוטה לחשוב שהם. תני לעצמך את הזמן, באופן הדרגתי, להימצא יותר ויותר בנוכחותם של אחרות, תוך ציפייה מותאמת, לא בהכרח להיהפך ל'מסמר הערב' ולמתוועדת הראשית של הכנס אלא אט אט למצוא לעצמך את הסביבה החברתית הנוחה והמתאימה לך.

בקערה קטנה שימי 120 גרם יוגורט לבן טבעי או לבן. הוסיפי שתי כפיות א״א (שקיק) וערבבי בעדינות עם הכפית. מיד מרגישים בועות בקערה והיוגורט מתחיל לתסוס. להניח בצד.

שימי סיר קטן או פינג׳אן על אש קטנה. מזגי לסיר 120 גרם חלב, 120 גרם שמן קנולה, וכוס חד״פ סוכר. חממי מעט. לא להביא לרתיחה! ערבבי בכף  דקות ספורות והסירי מהאש.

שפכי לקערה בינונית/ גדולה.

הוסיפי לתערובת זו שלש וחצי כוסות חד״פ קמח תופח מאליו. ערבבי בעדינות בכף. מתחיל להווצר בצק עדין. כאשר את מרגישה שהכל התאחד הוסיפי את היוגורט שתסס לבנתיים. ערבבי שוב בכף ותרגישי איך הבצק נעשה רך יותר ונוזלי.

עכשיו צריך לייצור צורות. המטרה היא להוציא כדורים של הבצק הרך, לצפות את הכדור בקמח ( שלא יהיה דביק) ואז להניח על גבי תבנית.
אז כדאי לעבוד כך;

קחי צלחת או קערה נקיה,שפכי בערך כוס קמח תופח, עם כף הוציאי כמות של בצק והניחי בעדינות בקמח. בקצה האצבעות ( המקומחות) גלגלי בעדינות את הכדור והניחי על נייר אפיה. כך לייצור את על הכדורים. לא לשטח. תלוי בגודל הכדורים יתקבלו בין 14-16 עוגתיות.

לטרוף ביצה. למרוח מעט ביצה על כל עוגתית. לאפות בחום של 200 מעלות כמעט חצי שעה. העוגיות אפויות כשהם קפיציות למגע.

מצויינות במקפיא וטעימות מאוד אפילו קפואות! מצויינות לארוחת בוקר קלילה והולכות נהדר עם קפה או שוקו חם…

בהצלחה רבה!

בשבוע שעבר נחנך מקווה חב"ד במילאנו, בו נערך שיפוץ נרחב לאחר כ45 שנות פעילות.

המקוה נבנה ביוזמת הרב יהודה ומרת מיכל דיל  מראשי הקהילה היהודית במלאנו ובעזרת הרב משה לאזאר תוך הדרכה צמודה של הרב הלל פעווזנער מומחה במקוואות חב"ד.

כמובן שהתקבלה ברכה לבבית מכ"ק אדמו"ר מלך המשיח בתוספת תרומה כספית ראשונית של 500 דולר, השתתפות בבניית המקוה.

לאחרונה נערך שיפוץ יסודי במקווה ביוזמת ר' סמי דיל ומשפחתו.

המקוה במלאנו הוא אחד מן היפים והיוקרתיים ביותר באירופה.

החיילת מעמנואל עטי גרינברג, תטוס לרבי לחגוג את בת המצוה שלה, במימון תנועת הנוער צ"ה יחד עם אימה. עטי תשמש כשליחה של למעלה מחמש עשרה אלף חברי צבאות השם.

עד כה עלו בגורל 23 חיילים/ות שזכו להיות שליחים של ילדי צבאות השם אצל הרבי, החיילים: לוי יצחק אליאס מגבעת שמואל, תמר בורסלובסקי מתל אביב, דוד הינדי מכפר חב"ד, שיינא דן מכפר סבא, יעקב גולדשטיין מפושקר הודו, יוסף יצחק רוזנטל מפתח תקוה, חיה מושקא משה מהרצליה, חיה מושקא גולדטשיין מפושקר, הודו, שמעון לוי יצחק איבערט מירושלים, חיה מושקא סגל מראשון לציון, מנחם מענדל חדד מהרצליה, שניאור זלמן גבריאל מתל אביב, יוסף יצחק אברביה מקרית אתא, לוי יצחק אליאס מגבעת שמואל, חיה מושקא פיזם מקרית שמואל, משה זלמן ריבקין מכפר חב"ד, אלישע אוחנה מבאר שבע, איציק ברגר מקרית מלאכי, מנחם מענדל גדסי מרמת אביב, הדסה אוחנה מבאר שבע, מוישי נחום מאור יהודה, לוי יצחק סוויסה מפלורידה ועטי גרינברג מעמנואל.

התוכנית המשפחתית של צבאות השם מזכה את חבריה בהטבות מיוחדות, בהצטרפות זו, זוכים כל ילדי המשפחה: לקבל מידי חודש היישר הבייתה, את תוכנית הווידאו המרתקת והחדשנית שכבשה את הארץ: 'ראלי' יחד עם עלוני במחנה צ"ה שבועיים, דפי משימות, 'כרטיס חייל' מהודר – המוחלף בכל פעם שעולים בדרגא, הטבות במבצעים של צבאות השם (שבת צבאות השם, קעמפ מחנה משיח, יום צ"ה ועוד), מבצע יום הולדת נרחב ועוד. וכמובן גולת הכותרת – ההגרלה הדו חודשית בה זוכה החייל/ת לכרטיס חינם לרבי, וההורה המלווה מקבל השתתפות משמעותית בכרטיסו.

מלבד זאת, באמצעות הצטרפות לתוכנית הנכם תומכים בסניף המקומי שמקבל חלק מכספי הוראת הקבע, והטבות נוספות. ניתן להצטרף למסלול המשפחתי בכל עת, באמצעות משרדי הרישום של צבאות השם בטלפון: ‎077-500-1770‏ (השאירו הודעה ויחזרו אליכם בהקדם).

לפרטים על הרישום לצבאות השם

ההגרלה הבאה תיערך בעז"ה בחג הגאולה י"ב תמוז, אז יש לכם הזדמנות נוספת לזכות!

כבוד הרב, מה ההבדל בין משפיע למטפל?

קודם כל, משפיע הוא לא רופא. התפקיד של משפיע הוא לא לעזור לאנשים בהתמודדות עם דיכאון או בעיות רגשיות אחרות. המשפיע נמצא שם בכדי לדעת מהו הדבר הנכון לעשות. המשפיע צריך לשים לב אם המושפע מקשיב ומתפתח ממה שהוא מלמד אותו, או אם יש לו בעיה רצינית יותר המונעת ממנו לקבל ולהשתנות. אם המושפע לא יכול להקשיב, לשמוע, לקבל, יתכן שישנו מקום להפנות אותו לטיפול מקצועי. אבל כל עוד האדם פתוח ורוצה לקבל הדרכה, אז המשפיע יכול להדריך.

מי מתאימה להיות משפיעה?

מישהי שקצת יותר חכמה ממך, מישהי שקצת יותר מהדרת במצוות ובעלת יותר הרגש חסידי ממך, כדי שתוכל להעלות אותך לדרגה שלה. לכולם יש יצר הרע, לכולם יש את החולשות שלהם, זה לא סוד גדול.

זו צריכה להיות מישהי שאפשר לסמוך עליה שלא תלך ותספר עלייך לשון הרע. למרבה הצער אין כל ערבות שזה לא יקרה. אני חושב שאנשים יודעים להיזהר וסומכים על האינסטינקטים שלהם. אם אתן מרגישות שאי אפשר לסמוך על אישה מסוימת – אל תתקרבנה. מצד שני לפסול את כולן, לומר "אני לא יכולה לדבר עם אף אחת, אני לא יכולה למנות לעצמי משפיעה כי היא עלולה לחשוב או לומר עליי דברים רעים", זו כבר הגזמה.

האם אפשר להתייעץ עם יותר ממשפיעה אחת?

בוודאי. רק אל תפנו את אותה השאלה לכמה משפיעות שונות. אפשר שתהיה משפיעה אחת שמייעצת בענייני משפחה, ומשפיעה שניה בענייני לימוד החסידות וכו'. אני חושב שזה בסדר גמור. הקשר עם משפיעה הוא לא מחייב כמו נישואין… אבל לשאול שתי משפיעות את אותה שאלה זה כמו לשאול שני רבנים את אותה השאלה.

צריך ללכת למשפיעה אם יש למשל בעיה בשלום בית, ואתם מוכנים להשתפר ורוצים לדעת איך לשפר את הנישואין ולא רק כדי להתלונן על בן הזוג השני. המשפיעה היא אמנם לא יועצת נישואין, אבל אתם באים אליה כי אתם חושבים שאפשר לשפר את המצב וחסרות לכן תמיכה ועצה טובה.

האם אפשר למנות משפיעה שהיא קרובת משפחה?

אני חושב שזה לא רעיון טוב. צריך שהמשפיעה תהיה אובייקטיבית לגבי המצב שלכן. בנוסף לכך, יתכן שאנשים הקרובים אליכן סובלים מאותה בעיה שאתן סובלות ממנה. יתכן שהם יחמירו עליכן או לחילופין ירחמו ויקלו עליכן.

מה לעשות אם מרגישים שהמשפיעה לא נותנת עצות טובות – האם עליי להכריח את עצמי לשמוע לה מתוך קבלת עול?

אם את לא סומכת על המשפיעה שלך, אז אין לך משפיעה. כששואלים משפיעה שאלה, זה כמו לשאול את הרבי כי הרבי אומר שאם אתם רוצים לקבל ממנו תשובה תשאלו משפיע. המשפיעה אומרת לך בהשגחה פרטית את מה שאת צריכה לשמוע. אם אתן לא מוכנות לסמוך עליה, ואתן רק מחפשות עצות שמוצאות חן בעיניכן אז אתן לא באמת מחפשות משפיעה, אתן מחפשות אישור והסכמה למה שאתן רוצות לעשות. כשמדברים עם משפיעה זה צריך להיות כמו לבדוק מה כתוב בשולחן–ערוך בנושא מסוים. מה שכתוב – עושים. זה האתגר, להיות עם כזו נכונות. אחרת לעולם לא תצאי מ'הקופסא' שלך, משפיעה צריכה להיות מסוגלת לדחוף אותך מעבר לנוחיות שלך.

האם זה בסדר להפריע לאישה עסוקה? יש שחוששים שהם מבזבזים לאחרים את הזמן. האם יש תדירות מסוימת בה אמורים לדבר עם המשפיעה?

אין חוקים לגבי תדירות מסוימת.

זה בהחלט ראוי ונכון להתחשב בזמן של המשפיעה, אז אל תדברנה ללא הפסקה.

הצגנה את השאלה שלכן באופן ברור. אולי אפילו כתובנה אותה על דף לפני השיחה וגשנה ישר לענין כי המטרה הינה לקבל את ההוראה. לאחר שמקבלים את ההוראה, הולכים ומקיימים אותה. בלי היסוסים ודיונים. זוהי הנחיה. הדרכה לא צריכה לקחת יותר מדי זמן. יותר משעה בכל פעם – זה חוסר התחשבות לפי דעתי.

אפשר לתת למשפיעה להחליט באיזו תדירות לדבר, אם יש צורך בשיחה נוספת בנושא או במעקב.

האם לא חשוב לפתח אמון בעצמינו מבלי לרוץ למשפיעה עם כל שאלה קטנה?

כזכור, הרבי המליץ על כמה דברים:

שאלות בענייני פרנסה ועסקים יש להפנות לידידים מבינים.

שאלות בענייני בריאות יש להפנות לרופא ידיד.

שאלות בענייני הישיבה יש להפנות להנהלת הישיבה.

לא רצים למשפיע עם כל שאלה. הולכים למשפיע כי רוצים להשתפר. במידות, יראת שמיים, רוצים להבין חסידות יותר טוב. בשביל זה הולכים למשפיע. זה לא שבן–אדם לא מסוגל להחליט שום דבר לבד ולכן הוא הולך למשפיע. גם כששואלים ידידים בענייני עסקים או רופא לגבי בעיה בריאותית זה לא אומר שאתה לא יכול לסמוך גם על החכמה שלך. זה אומר שיש לך שאלה.

משפיע זה לא תחליף לחשיבה עצמית. אנשים לא היו מפנים לרבי שאלות בעסקים לולא הייתה להם שאלה אמיתית. רק  כשהרגישו שהם לא יכולים להסתדר לבד.

האם יש לנו מחויבות ואחריות להיות משפיעות של נשים ובנות אחרות? מה עושים אם מבקשים מאיתנו להיות משפיעות אבל אנחנו לא חושבות שאנו מתאימות לתפקיד?

אם באמת לא נראה לכן שאתן מסוגלות להיות משפיעות, אז אל תהיינה. לא לכולן מתאים התפקיד הזה. אם המבקשת מאוד עקשנית ומתמידה יתכן שהיא תצליח לשכנע אתכן ואתן עלולות להסכים. ברגע שתסכמנה אתן צריכות לקחת את התפקיד ברצינות.

תמיד נהיה במקום של משפיע או במקום של מושפע. אנחנו משפיעות על אחרים גם שלא במודע. בשביל להיות משפיעה רשמית, צריך לחכות שיבקשו ממך, אבל ברגע שמבקשים, צריך לקחת את האחריות ברצינות.

הרבי אמר פעם בהתוועדות שמשפיע לא מחכה למושפע שיתקשר אליו, אלא הוא מרים את הטלפון ומתקשר בעצמו. אבל זה רק אחרי שנהיית משפיע באופן רשמי. לא צריך ללכת ולגייס לעצמך מושפעים.

(מתורגם מה'נשי חב"ד ניוזלטר' ע"י ר' סטודניץ)