לאחרונה מדברים על זה יותר ויותר. זה הפך לשיח תקשורתי. מתברר שישנה חיה כזו שעונה לשם "האישה החרדית". עוד מתברר כי מדובר בחיה מתורבתת, אפילו חיית בית. זו חיה פעילה מאוד, יוזמתית, נמרצת, מלאת אנרגיה שמחזיקה את העולם כולו בכף ידה הענוגה ופועלת בו זמנית בכמה זירות חשובות.

החיה החרדית, אופס. האישה החרדית, מלהטטת בזריזות ודייקנות של טייס קרב עם חלוקת קשב פנומנאלית. נו, מה, בכל אופן האישה הזו היא חיה. אופס, שוב טעות. החיה הזו היא אישה.

בחודשים האחרונים מתכנסות קבוצות שונות של נשים חרדיות במטרה לטכס עצה כיצד לקדם את אחיותיהן במגזר. אלו שלא שפר מזלן והן לא מצליחות להרים את הראש מבעד להר המטלות היומיות והמפרכות. אם בשל התינוקות שממלאים את ביתן, אם בשל הקשיים הכלכלים המעיקים ואם בשל עימותים זוגיים.

ייתכן שאותה אישה טרודה ועייפה אינה מצליחה לעצור לרגע את המרוץ המהיר של החיים ולשאול את עצמה שאלה פשוטה אך חיונית, "למה?". לאן אני רצה? מהו התפקיד הייחודי שהקב"ה הטיל עליי בשליחותי כאן בעולם הזה.

לי ברור דבר אחד. השליחות שלי כאישה, היא לפעול שבני ביתי יצעדו בדרך התורה. האישה החרדית, להבדיל מאחרות, רואה לנגד עיניה מטרה. סדר העדיפות שלה אמור להיות ברור והיא יודעת מכל אסטרטג בשדה הקרב, מהן המטרות וכיצד יש להשיגן.

היא תמיד תשים את המשפחה שלה, את ילדיה, בעלה והוריה בראש סדר העדיפויות ולא תבחר בשום קידום אישי שעלול לפגוע בהם. משום שהיא זוכרת, או לפחות נזכרת ברגעים אלה, שהמימוש העצמי הראשוני שלה, הוא לבנות בית של תורה, בית של מצוות, בית של יראת שמים.

רק אחרי שהמטרה ברורה, רק אחרי שהנאמנות המוחלטת היא לרצון ה', אפשר לפנות לתחומי עשייה אחרים שבציבור הכללי עונים להגדרה "קריירה" ו"הגשמה עצמית". כי זו עצמיותה של האישה החרדית. זו הקריירה שלה. שאר הדברים הם רק בונוס. דובדבן על הקצפת. הייעוד המרכזי והמוביל הוא: מילוי השליחות שלה בעולם כעקרת הבית – עיקר הבית היהודי. זה מה שיום האישה בשבילי. הוא נמשך כל השנה. כל החיים.

(מירי שניאורסון, מייעצת ומלווה נשים להצלחה אישית וכלכלית. באדיבות 'כיכר השבת')

הפקה שנייה בסדרה: "פוסחים בשיר" – דיסק שמע מושקע עם מיטב הזמרות ומיטב העיבודים לפסח. לחנים קליטים לקטנים וגם גדולים. אווירת ההכנות לפסח תהייה שונה , גני הילדים מקבלים גוון שונה ובבתי הספר החגיגה גדולה.

הדיסק הראשון בסדרה הוא לחגי תשרי ושירי הפעלה לגיל הרך.

נחמה כותבת למסיבות בתי ספר וכן לאירועים שונים.

לפרטים ונקודות רכישה : 0523-977028

אישה שרוכשת פאה יקרה, קונה שיער טוב יותר, משלמת על המגע, על המרקם של השיער, על הזרימה הטבעית, על המראה היפה..

פאה יקרה מחזיקה במראה החי שלה במשך שנים.

אך גם פאה זולה, למרות שמקבלת מראה עייף לאחר תקופה, פעמים רבות יכולה להפתיע ולהיראות יפיפיה גם לאחר זמן רב.

פאה יקרה לא בהכרח ערובה לפחות סירוקים. להיפך; גם פאה יקרה דורשת תחזוק תמידי וטיפול שוטף שישמור על המוצר היקר הזה.

אני ממליצה לנשים שאוהבות אופנה, לגוון אורך, להחליף עיצובים וצבע. מומלץ לרכוש פאה מהסוגים הלא יקרים, כדי שתוכל להחליף בחופשיות ובלי נקיפות מצפון וחסרון כיס מעיק.

יש בשוק הפאות פיאות מדהימות, מעוצבות, יפות ולא יקרות, שתוכלי להיראות בהן מליון דולר, לא פחות מפאה ששלמת עליה 2 משכורות.

איך לשמור על פאה?

השלג האחרון והקרה שהגיעה בעקבותיו, הביאו נשים רבות לחבוש כובעי צמר, להתעטף בצעיפים חמים, מעילים עבים ומגוננים. זה נחוץ וחשוב לבריאות, אך צריך לדעת:

צעיפים וכובעים צמריים עושים קשרים בפאה והורסים את מרקמה המשובח. הקור והגשם מקלקלים את הפאה!

על הפאה הישנה אפשר לשים סרטי צמר, כובעים וצעיפים מכל סוג, לחשוף לגשם ולקרה ותמיד להרגיש נפלא.

אצל נשות חו"ל מקובל מאד מזה שנים, לשמור פאה פחות טובה בצד, לימות הקרה.

פאה שנרטבת מגשם צריכה חפיפה מיידית כדי למנוע את נזקי מי הגשם, המייבשים את הפאה, מקלקלים את עיצובה וגורמים נזקים לטווח רחוק.

הכותבת היא מנהלת סלון גלית איטליה בבני ברק. באדיבות אתר MAME.

ארבע חזות עוף

רבע כוס שמן זית

מלח

פלפל
פפריקה
תבלין גריל עוף

הכנה: 
1. לחתוך את החזות עוף לקוביות, הכי קל במספריים.
2. למזוג את השמן זית על קוביות העוף. למרוח את השמן באופן אחיד, הכי קל לעשות זאת עם יד מולבשת בכפפה.
3. לפזר מעל הקוביות: חצי כפית מלח, רבע כפית פלפל, כפית גדושה פפריקה מתוקה, חצי כפית גריל עוף.
4. שוב פעם עם היד לערבב את כל התבלינים עם העוף עד שכל החלקים מצופים היטב.
5. אם יש זמן מאוד טעים להשאיר את העוף במקרר לכמה שעות או כל הלילה. כך הטעמים ממש נספגים לתוך העוף. אם לא אז להמשיך לשלב הבא:
6. להשחיל קוביה אחר קוביה על שיפוד עץ או מתכת.
7. לשים על גבי נייר אפיה ולהכניס לתנור על חום של 200 מעלות צלזיוס עד שהצדדים שחומים,  בערך עשרים וחמש דקות.
8. טעים מאוד להגיש עם  קוביות תפוחי אדמה צלויים ( שמן מלח ופפריקה) בתנור וסלט חי.

טיפים: 
כשהעוף חצי מופשר הכי קל לחתוך או לגזור במספריים. העבודה תהיה קרה אבל קלה.
אם אין שיפודי עוף אפשר פשוט לשפוך הכל לתבנית ולצלות כך. גם מאוד טעים!

מפי המשב"ק הרה"ח ר׳ חס"ד שי׳ הלברשטאם, שזכה לשרת בבית הרבי והרבנית במשך 18 שנה:

כשהיינו נוסעים במכונית, הרבנית אהבה מאוד לשמוע קלטות של אברהם פריד. שיר אחד שהיה אהוב עליה במיוחד, הוא השיר הידוע בשם "טאטעניו".

בדרך כלל הרבנית הקפידה שאף אחד לא יהיה נוכח בשעת הדלקת נרות, אפילו באי הבית הקרובים. בעדינותה מעולם לא ביקשה מהנוכחים לעזוב את החדר, אך בתבונתה חיכתה עד שיעשו זאת מעצמם. אבל שמעתי מאחת שראתה את הרבנית בערב ראש השנה תשמ"ו, בזמן הדלקת הנרות, ושמעה אותה מפזמת בדביקות רבה את השיר אבינו אב הרחמן, רחם עלינו . . געוואלד טאטעניו… אכן, בעת רצון מיוחדת זו, התפללה הרבנית לא על צרכיה האישיים, אלא על ישועת כלל ישראל!

'א טאטע ביסטו גאר א געטרייער,
דיין ליבשאפט צו אונז איז דאך אין לשער,
און נאך מער פון דעם,
זאגט דער הייליגער בעל שם,
אז יעדער איד איז בא דיר א בן יחיד

געזעסן זיינען מיר אין איינעם בא דיין טיש,
פארשיקט זיינען מיר אין גלות אין א וויסטעניש,
קומען מיר, דיינע קינדערלאך, בעטן בא דיר:

אבינו אב הרחמן רחם עלינו,
דיין בן יחיד בענקט נאך דיר, געוואלד, טאטעניו,
אוי ווי ליכטיג, אוי ווי הייליג, ס'איז דאן געווען,
ווי דערלעבט מען נאכאמאל דיר זעהן,

ותחזינה עינינו בשובך לציון,
ווען וועט שוין אונזער גואל אנטאן זיין קרוין,
בכל יום אחכה לו, מיר ווערן גאר נישט מיד,
ברענג אונז משיח בן דוד.

און טאקע באלד וועלן אידן קומען אין בית מקדשך,
ייעדן שבת און ראש חודש להשתחוות לפניך,
ס'וועט זיין "ונגלה כבוד ה'", אלע וועלן דינען עם.

אבינו אב הרחמן…

מיט ליבשאפט וועסטו נעמען יעדן אידן פארן האנט,
מיט ניסים עם צוריק פירן אין אונזער הייליג לאנד,
א גאנצער פאלק, גרויס און קליין,
קיינער וועט פארלארן גיין,

צוזאמען קומען וועלן מיר זיך ברידער לאנג צו שייד,
מיט אהבת אחים אין ירושלים מיט שמחה און מיט פרייד,
און וויסען וועט די וועלט גענוי, אז אין עוד מלבדו!"

מי אני

אני זמרת, שמופיעה כבר שנים רבות בקהילות שונות בארץ ישראל ובעולם. קהל הנשים בהופעותיי מגוון מאוד, וההופעות מתבצעות בעברית וברוסית. במהלך ההופעה אני מספרת על תהליך הגיור שעברתי יחד עם משפחתי. בנוסף, אני מורה לפיתוח קול, מעבירה חוגים לבנות בתחום המוסיקה והשירה ובעלת אולפן הקלטות.

ההתחלה

אני מופיעה מאז שאני זוכרת את עצמי… אימי מורה למוסיקה, והיא השרישה בי את האהבה לתחום. מגיל קטן הופעתי מעל במות רבות – קטנות וגדולות והקלטתי באולפנים שונים. ברוסיה, התרבות תופסת מיקום מאוד משמעותי בחיים, ולכן כל מה שקשור באומנות נעשה ברמה מאוד מקצועית. כשעליתי ארצה, לא זנחתי את האהבה והכישרון למוסיקה והמשכתי ביתר שאת וביתר עוז: הפעם כחלק מלהקות ומקהלות שונות, ואז, חמש שנים לאחר העלייה, הגיע המהפך הגדול: הגיור. בעקבותיו החלטתי שאני לא יכולה להמשיך להיות חלק מלהקות מעורבות או להופיע בפני קהל מעורב, ולכן החלטתי לעזוב הכול. אם לעסוק בתחום – אז רק על טהרת הקודש.

האור

עוד ברוסיה הוריי התחילו בתהליך חיפוש אחר רוחניות. עברנו כל מיני מקומות ומסלולים, שלא כאן המקום לפרטם, לבסוף הגיע השלב שבו היינו חייבים לעשות שינוי: לא היינו מסוגלים להישאר בכפר הרוסי המגושם וחסר הרוחניות. משפחתו של אבי עלתה לארץ ישראל, ואנחנו בעקבותיהם. חמש שנים לאחר העלייה לארץ ישראל גילינו את האור הגדול שביהדות, והאור הזה כל כך קסם לנו, שלא יכולנו לעזוב אותו. אני זוכרת שכששאלו אותי בבית הדין בשביל מה אני צריכה את היהדות בכלל, עניתי שאני לא רואה את חיי אחרת. ברור לי שאני יהודיה. אחרי היהדות הגיע הגילוי של חסידות חב"ד, ותוך זמן קצר המשפחה כולה הפכה לחב"דית לכל דבר, ברוך השם.

הניסיון

עזיבת עולם המוסיקה שהיה מוכר לי עד אותו היום הצריך מבחינתי מאבק של ממש. לא פשוט לזנוח חלק כל כך משמעותי בחיים. הרגשתי במוחש שאני מקבלת כוחות אדירים משמיים בשביל להצליח. אחרי שהייתי "אחרי", וביצעתי את הצעד הגדול, הגעתי למדרשה לא חב"דית. בשיעור הרב דיבר על כך שלפעמים הניסיון של האדם הוא להניח את כישרונו בצד ולא להשתמש בו. בשפה החב"דית אפשר לנסח את זה כביצוע "אתכפיא". המילים של הרב הכאיבו לי כהוגן. עוד הייתי נסערת מחוויית ההתנתקות, ועוד פיעמה בתוכי הציפייה שאולי אי פעם אחזור להופיע. הרב דיבר ואני בכיתי.

באותו הלילה חלמתי על הרבי. בחלומי עמדתי בחדר אפור וקטן. מולי עמד כיסא ריק. בודד. ואני שרתי. פתאום, אני מפנה את הראש לצד ימין ורואה את הרבי נכנס לחדר, מחייך אליי חיוך מעודד, וצועד אל הכיסא הריק מתוך כוונה להתיישב ולהקשיב לי. התעוררתי. הבנתי שהרבי חושב אחרת.

הרבי חייך אליי, והחיוך שלו עודד אותי להמשיך. גם בהמשך, במכתביו, עודד אותי הרבי מאוד לנצל את כל כישרונותיי. דרישה שהרבי דורש מכל אחד ואחת מאתנו. אז נכון שאי אפשר להמשיך בדרך בה הלכתי עד אז, אך יש דרך חלופית, והיא יפה וקסומה לא פחות.

זו הייתה נקודת הפריצה שלי. מדרשת "אור חיה" עזרה לי לקדם את עצמי בתחום, להתפרסם ו…לחזור להופיע. באופן המותר והנכון, ברוך השם. מאוחר יותר התחלתי להתמקצע בתחום השירה והסאונד: שירה היא אמנות נרכשת המשלבת כישרון וידע רב, על מנת להפיק תוצאות מקסימליות ואיכותיות מהקול. כך הפך התחביב למקצוע.

שליחות

שירה, בעיניי, היא שליחות עצומה. והשליחות שלי מתחלקת לשני חלקים עיקריים. הראשון נמצא בשעת ההופעה והשני נמצא בחוגים שאני מעבירה.
ההופעה שלי, כאמור, כוללת סיפור אישי בעל מסרים עוצמתיים. השילוב בין המסרים הללו למוסיקה, שחודרת לנפש בלא מחסומים, הופך את החוויה האישית לחזקה הרבה יותר ובלתי נשכחת.

לניגונים שלנו אין את המאפיינים של השיר הפשוט והרגיל – הם עושים טוב לנשמה ומטיסים אותה לגבהים. שליחות נוספת שכרוכה במקצוע שלי היא המקצועיות הנלווית לצניעות ועדינות. כאשר קהל פוגש בזמרת חרדית מקצועית – בעיניי זה קידוש השם מאוד גדול. וכאשר הזמרת הזו לא מוותרת על צניעות, איפוק ועדינות, כל המטרה מושגת. צריך להבין שהעולם המודרני בדור הזה שטוף בהיפך הצניעות בהמון תחומים, והעולם הפנימי שלנו צריך לעמוד כחוצץ נגד כל זה. לכן, להיות זמרת בעולם החרדי מחייב אותי להתנהג בהתאם לכל כללי התורה וההלכה. אך אין זה סותר עמידה מלאת ביטחון על הבמה, הבעת מסר באמצעות השירה והבאת הקהל לשמחה שמקפיצה אותו 'עד השמיים', כל זאת בצורה עדינה ומכובדת המתאימה לבת ישראל.

החלק השני של השליחות שלי נמצא בחוגים. למדתי הוראה, וכאשת חינוך אני רואה חשיבות רבה בחוגים הללו. השירה, הריקודים, ההקלטות וההופעות מאפשרים לילדות להתנסות בחוויות חדשות שמהוות דרך ביטוי מיוחדת. פעמים רבות אני נתקלת בילדות שקטות שההשתתפות בחוג גורמת להן לקבל ביטחון עצמי: ההצלחה והתחושה ש"צריכים אותי" מעלות את הערך העצמי שלהן. פיתוח כישרון, במילים אחרות, הוא נתינת מקום התבטאות אישי. כל אדם זקוק להתבטא, וילדים על אחת כמה וכמה. כאשר הילדות הללו מקבלות את המקום שלהן בצורה מכובדת, יפה, מקצועית והכי חשוב – על טהרת הקודש – הן לא תחפשנה את יכולת הביטוי בדרכים ומקומות אחרים שאינם בהכרח חיוביים!

ניגון אהוב

"קול דודי דופק". כשהתחלנו את תהליך התשובה שלנו למדנו אצל הגב' ליבא ברוצקי שיעורי תניא. בתחילת כל שיעור היא היתה מלמדת אותנו ניגון. באחת הפעמים היא לימדה את "קול דודי", ואמרה שהניגון פועל פעולה מאוד חשובה בנפש: הוא עורך הפרדה בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית. השתיים שוהות יחד באותו הגוף ומטבע הדברים – השכנות משפיעה. הניגון "קול דודי" מזכיר לכל נפש את תפקידה. בעיניי הניגון הזה עוצמתי. בכל פעם מחדש אני מצטמררת כשאני שרה אותו.

ילדים

אני משתדלת שהילדים שלי ישמעו בבית רק ניגונים. שיהיו מוקפים בכמה שיותר קדושה. כאימהות, אנחנו יכולות לשלוט על מה שנכנס לבית שלנו בכלל ולנפש של ילדינו בפרט. בהקשר הזה זכור לי סיפור מיוחד: יש לי תכנית לחגי תשרי שבה הקהל חווה את חוויית החגים דרך ניגוני החג. החל מההתעוררות לתשובה בראש השנה וכלה בשמחה הגדולה של שמחת תורה. הגעתי עם התכנית הזו לבית הספר היסודי בקריות. לאחר ההופעה סיפרה לי אחת המורות שתלמידות כיתות א' סיפרו שהתעוררו בהן רגשות תשובה עד כדי בכי… זה רק מוכיח כמה ניגונים פועלים בנפש בלי קשר לגיל.

משיח

אני שרה על הגאולה, על הציפיה, על הדברים שאנחנו צריכות ויכולות לעשות בכדי להביא את המשיח באמצעות התפקיד שלנו כנשים ועקרות בית.
קשר נוסף בין השירה לגאולה הוא שבזמן ימות המשיח קול האישה יהיה נשמע. אני מסבירה לקהל שכרגע, אנו שרות באופן המותר כי כך השם רצה, ועצם העובדה הזו – קיום רצון השם – כבר מקרבת את הגאולה.

שירת אישה

השיר והמופע עלולים ליפול בקלות לקליפות, חס ושלום. מספיקה תנועה לא מתאימה, לבוש לא הולם או חוסר הקפדה על מאזינות בלבד.

שירת נשים היא דבר מופלא, שעדיין לא הגיע זמנה להתגלות לכולם. חז"ל אומרים ש"אין אישה אלא ליופי". קול האישה הופך אותה לכוח חזק ביותר. לפני התגלות המשיח התפקיד שלנו הוא להצניע את עצמינו ואת הדברים היפים שניתנו לנו כמתנה ולהשתמש בהם לקדושה. הצניעות היא זו שנותנת לנו את היופי האמיתי. זמרת ששרה בקולי קולות ובאופן פרוע לא מוסיפה לעצמה לא חן ולא כבוד. מילוי רצון השם בעמידה נחרצת על הנושא הזה, תביא, בעזרת ה', את הגאולה תיכף ומיד.

טיפים לקוראות

כל מי שחושבת שהקדוש ברוך הוא חנן אותה בקול יפה ובכישרון בתחום, זהו סימן שהיא צריכה לעבור לשלב הבא: לימוד פיתוח קול. אין זמרת שיכולה לומר שהיא לא זקוקה לזה. המהפך הוא עצום: לקול הנעים מתווסף פן מקצועי. פתאום את מגלה בתוך עצמך עוצמות שלא ידעת עליהן, ואולי גם לא היו קיימות בך קודם. פיתוח הקול חשוב לא רק בשביל המאזינים כי אם גם בשביל בריאות הקול והמיתרים. הרבה אנשים נוטים לאמץ את הקול בלא צורך מיוחד, והתוצאה היא צרידות.

מי שכבר נמצאת בתחום חייבת להמשיך ולהתמקצע. הקול שלנו מושפע מדברים רבים: אנחנו גדלות ומשתנות, הריונות ולידות, ברוך השם, גם הם משאירים סימנים על קולנו. בלי תרגול מתמיד והכוונה קבועה של מורה טובה ניתן לאבד שליטה על הקול, מה שמחזיר מספר צעדים אחורה וחבל.

המטרה

הקמתי אתר לנשים בלבד בו ניתן למצוא מידע על כל הפעילויות שלי ולהזמין הופעות. המטרה שעומדת מאחורי כל זה היא להגיע לכמה שיותר נשים ולחזק אותן באמצעות השירה והסיפור האישי שלי.

ליצירת קשר עם לאה: 054–227–3417,
www.leadror.co.il.

באדיבות מגזין עטרת חיה. ראיינה: רחלי דיקשטיין.

ערב נשים בבית חב"ד שערי עליה ליום הולדתה של הרבנית הצדקנית חיה מושקא ע"ה. נשות שכונת נווה נוף בלוד עולות וותיקות, התכנסו בערב לכבוד הרבנית חיה מושקא, ביום הולדתה כה אדר.

הנשים נהנו מתוכנית עשירה ומרתקת, לצד כיבוד עשיר. בפתח הערב נשא דברים יו"ר בית חב"ד שערי עליה ורב השכונה הרב אברהם חזן,בנושא "כל כבודה בת מלך פנימה" ועל הדוגמא וההוראות מהרבנית נ"ע לכל נשי ישראל בהנהגתן בכל תחומי החיים.

במרכז הערב עמדה הרצאתו המרתקת של הרב מנחם מענדל גרונער ר"י ומשגיח בישיבת תו"ת בקרית גת , שריתק את המשתתפות בדבריו המאלפים ובסיפורים מרתקים אודות הרבנית.

בחלקו האומנותי של הערב הופיעה הזמרת איילת עקיבייב, במופע המשלב בתוכו את סיפורה האישי בליווי שירים מקוריים.

עמלו על הכנת הערב. השליחה הגב' יוכבד חזן שהנחתה את האירוע בטוב טעם יחד עם רכזת הפעילות בבית חב"ד הגב' שרה בן-דוד.

סמינר "חיה מושקא" בירושלים – שזו השנה הרביעית להיווסדו – מתנהל ברוח חסידית גבוהה יחד עם רמת לימודים אקדמאית, הסמינר המאפשר לבנות להתמחות בתחומי לימוד כלליים, ראיית חשבון, הנדסת תוכנה מנהל עסקים , מחשבים ועוד.. הסמינר מאפשר תשתית לימודים מיועדת לבנות שמעוניינת להתמחות גם בתחום ההוראה, יחד עם זו לבנות שבחרו להתמחות בתחומי מקצועות שונים. התואר האקדמאי הוא תואר שניתן על ידי על ידי המכון הטכנולוגי הגבוה בירושלים.

הסמינר מנוהל על ידי הרב נפתלי רוט, שלו ניסיון רב בתחום הניהול החינוכי והחסידותי.

המסלולים:

ראיית חשבון *מדעי המחשב * הנדסת תוכנה ניהול ושיווק *מדעי החברה *B.A ניהול מערכות
ביוטכנולוגיה *אופטומטריה *מדיע המחשב

יום פתוח לבוגרות יב'
ביום שני כב' אדר ב' (24.3.14) בשעה 15:00

או בטלפון 1700-70-72-82 שלוחה 704

"אתה יודע מה?? לא רוצה משיח!! " הטיל החבר פצצה לחלל האוויר.

המקום: ישוב כלשהו בגוש עציון. הזמן: סעודה שלישית. הסיטואציה: שבת חבר'ה. בתפקיד הפרובוקטורים: אנחנו. מוקד הדיון: אנו רוצים משיח עכשיו?

"לא!", ממשיך סחבק באומץ, "להגיד'ך תאמת, לא חושב על זה. לא מעניין אותי. תכלס, מה רע לי בחיים? עבודה – יש. אישה טובה מבית טוב – יש. ילדים ברוך השם שיהיו בריאים – יש. שומר תורה ומצוות. משתדל להיות בסדר עם עצמי ועם קוני. מה אתה מבלבל לי עכשיו עם משיח? למי זה טוב? להתחיל עכשיו עם מלחמות בכל העולם? קורבנות? לחזור לימי הביניים עם הלכות חשוכות? לא בא לי על זה. זו האמת!" 'סחתיין על האומץ', אני אומרת בלב. זה מה שנקרא גילוי נאות. בחור דתי שהעיקר ה-13 לא ממש עיקרי לו.

האמת, צודק! צריך להתבונן בזה טוב טוב: למה לנו משיח, בעצם? אנחנו סך-הכל בכללי חיים לא רע. במדינה יחסית עצמאית, עם כלכלה יחסית עמידה, עם יחסים קורקטיים באו"ם (נגיד) עם איומים קיומיים כבר למדנו להתמודד, קסאמים וגראדים כבר לא מפחידים אותנו. יש לנו היכל תרבות, קבוצות כדורגל, תרבות חיקוי מערבית מתקדמת, רכב מליסינג, בתי קפה נחמדים בתלביב וסוג של דמוקרטיה. איפה בתוך זה חסר לנו משיח? לא תודה, לא צריך. תרמנו כבר במשרד. כמו במשל המערה של אפלטון, טוב לנו ונוח לנו במערה החמימה והצפופה. התרגלנו לאור המדורה ומבחינתנו היא מקור האור היחיד. הצלליות הן הדברים עצמם ואוי למי שיעיז לנסות לגרור אותנו החוצה ולספר לנו על השמש ועל אורה המסנוור.

הרבי בשיחתו על מגילת אסתר שם אצבע נוקבת ומעוררת למחשבה כבר בפסוק הראשון: "ויהי בימי אחשוורש" – שלוש מילים שהן הכול. אמר רב הכא כל 'ויהי בימי' – לשון צער. מה היללה? על מה כואב פה ועצוב? אומר הרבי על ימי אחשוורוש. תכלס, מצבם של היהודים לא היה רע. היו להם תנאים סוציאליים, היה להם את מרדכי המקורב למלכות, היה להם לובי פוליטי, היו כשרויות ומוסדות חינוך. אז מה השטורעם? למה וי?? למה להתלונן כל הזמן? מסביר הרבי, עצם זה שהיה להם (ולנו) טוב ונוח תחת מלכות אחשוורוש, שלא קמו וזעקו לדבר האמיתי, מלכות בית דוד הנצחית, שזה לא היה חסר לאיש, זה ה-וי. זה החיסרון הגדול שמרוב שהוא גדול איש לא מרגיש בו. הנוחות שבגלות וההסכמה להסתפק בחיקוי ולא במקור, לחטוף פירורים במקום לאכול סעודה דשנה, להתפשר על פחות, זה ה-וי. זה צערה הגדול של השכינה. אחר-כך גם מתרגשות צרות מוחשיות על עם ישראל. המן וחבר מרעיו ממציאים מחדש את הגזירה הפרעונית ורק אז העם מתעורר לצעוק: "עד מתי?!" לא חבל? למה לחכות לכאפה המצלצלת בכדי להבין שדרוש לנו משיח. שזה הטוב האופטימאלי, האבסולוטי. שגם העולם מחכה שנתעורר. שהחיים יקבלו גוונים אחרים לגמרי. שהעולם יהיה מתוקן ולא נצטרך יותר לחיות מהיד לפה, ובזכות טובות של אחרים, לכאורה. נוכל סופסוף ליישר את הגו הכפוף מ-2000 שנות גלות, להסתכל סביבנו ולעשות את מה שאנחנו יודעים הכי טוב ובשבילו באנו לעולם: לגלות אלוקות.

בואו נתחיל מהיום. משיח now!

יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד!

באדיבות אתר מדרשת פנימיות

שלום לכולכן…

קראתי את הכתבה "מתוסבכת, טור כאוב" … וגם את התגובות.

למען האמת אני גם כאובה על אותן בנות מעטות שעוברות את התופעה האמתית שנקראת "תסבוך" ומקווה שימצאו את הדרך הנכונה והמקצועית לטיפול בבעיה.

אבל עוד יותר כאובה או אולי יותר מתנגדת לכך שהוציאו את העניין מהקשרו והעלו את הנושא בצורה כ"כ כוללנית ולא נכונה.

ללא ספק שבאמת יכולה להתפתח תופעה של קשר מדי חזק ולא בריא הגורם לכל מני תופעות חריגות כמו בכי בכל לילה, האזנה לשירי געגוע ודיכאון ברגע שהקשר קצת נעלם. (למרות שגם מקרים אלו יכולים להיות לגיטימיים במקרה שקשר אמתי נגמר בבום ומסיבה לא נעימה אבל זה אמור לעבור..) אם תופעות אלו נמשכות יותר מדי זמן באמת יש צורך בטיפול וברור שלא כאן המקום לטפל..

ובנות שכתבו אני מתוסבכת, מה לעשות?? כדאי שיבדקו מאיזה מקום זה מגיע, סתם כי פתאום התחילו לדבר על זה באתר או שבאמת הן מרגישות במצוקה.. ואם כן שיפנו להורה, או מורה או משהו מקצועי..

לשאלת אחת המגיבות איך אפשר לזהות תסבוך.. לדעתי, כל ההתעסקות והמחשבות בזה זה סוג של יצר הרע.. מנסה להפיל את מצב רוחנו או "למצא טרמפ" איך להכנס לדיכאון.. הכי טוב להתעסק בדברים טובים ולמלא את הראש בתוכן חסידי. ובאמת לכתוב לרבי אם יש איזה חשש…

אני חושבת שהכתבה הזו הכניסה יותר מדי למודעות נושא שקיים אך בכלל לא שכיח.

 ובעניין המשפיעה שגם עלה על הפרק – ב"ה אנו חסידים של הרבי ונוהגים לפי ההוראות שלו והרבי רואה בת שמשתדלת לקחת משפיעה, גם אם בהתחלה זה נובע מתוך "הערצה עיוורת" אין ספק שזה בקשה נפשית של הרבי ולא זה מה שמביא את הקושי הזה של התסבוך… יכול בהחלט להיות מצב שלאחר זמן הקשר עם המשפיעה הסתבך מסיבה כלשהי.. אבל כמו המשל שסיפר הרבי הרייץ על אדם שנכנס לעיר וראה חולה יוצא מרופא עם תחבושות כמעט בכל גופו.. אמר לעצמו איזה מין רופא זה?? אך אינו ידע איך הגיע אליו קודם.. לכי תדעי באיזה מצב הייתה יכולה להיות אותה ילדה אם לא הייתה מושפעת מאותו צינור שהרבי מינה! (ולפעמים יש צורך להחליף צינור.. וזה בסדר. ואולי הירידה הגדולה היא זו שהביאה לעלייה) אבל ח"ו להפיל בעיה שצריכה טיפול מקצועי על משפיעה.

רוצה לסכם שכל בת תעשה חשבון נפש עם עצמה מאיזה צד שבקדושה מגיע ההתעסקות והבהלה בנושא. ובטח שלא צריך לתת לזה לגיטימציה שעכשיו כל בת שיש לה קשר עם משפיעה, חברה או קשר קצת יותר רציני מהיי וביי תתחיל לפקפק בזה ולנסות לצמצם.. להפך, דווקא זה יכול להרוס ולהביא למקרים לא נעימים..

 המשיכו את חייכן על מי מנוחות 🙂 הכל בשליט"א!

 כתבו לרבי… ושנזכה לעשות לו רק נחת!