בעשרות ערים ברחבי הארץ בהם מתגוררים אזרחים רבים יוצאי ברית המועצות, מדינות חבר העמים כיום, חגגו פורים של גאולה, השלוחים והפעילים העוסקים עם דוברי הרוסית בארץ הזמינו חומרים ממרכז עזרת אחים בארץ הקודש, לחג הפסח, לאירועי החג, הסבר על יום הולדתו של מלכנו בי"א בניסן וסעודת משיח.

להזמנות ומחירים לל"ג בעומר ושבועות:

 [email protected]

מבצע זה נערך על ידי: מרכז ההפצה 'עזרת אחים חב"ד' בארץ הקודש, 'פעילי עזרת אחים' חב"ד ליובאוויטש בארץ הקודש, 'לשכת עזרת אחים' ליובאוויטש ליהודי חבר המדינות וליוצאי ברית המועצות. ובסיוע קרן 'עזרת משה' של 'עזרת אחים'.

כ"ח ניסן.

כל הביפרים מאותתים. החסידים נכנסים במרוצה לבניין 770. הרבי פותח בשיחה.

שיחה שתחרט עמוק וחזק בלבם של כלל חסידי חב"ד בדור השביעי. מילים נוקבות וכאובות, המבט היוקד חדר עמוק בכל אחד מהנאספים. החסידים לא ידעו את נפשם.

מילותיו הנוקבות של הרבי "אני את שלי עשיתי, מכאן ולהבא.."

ובסיום המוחץ בתום השיחה שזעזע עולמות: "לא נגע ולא פגע!"*

הייתכן???!

מסופר על הרב ג'ייג'י (יעקב יהודה) העכט, חסיד הידוע במסירותו לרבי מלך המשיח בכל נימי נפשו ונשמתו שבאחת מפעולותיו עסק בטיפול ילדי טהרן. תוך כדי עיסוקו נכנס לחובות עצומות של כשלוש מליון דולרים. כחסיד מקושר שטח בפני הרבי שליט"א את בעייתו וביקש ברכה להסתדר עם החוב.

הרבי ברכו שיצליח בכל מעשה ידיו ובעז"ה הענינים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

ואכן, לאחר כשלושה חודשים הגיע גביר גדול ותרם את הסכום כולו. הרב העכט רצה להביע את הערכתו ותודתו העמוקה לרבי וחיפש הזדמנות מתאימה לעשות זאת.

לאחר מחשבה והתלבטויות רבות החליט שיעשה זאת בפראד הגדול בל"ג העומר.

והנה הגיע היום. במשך כל התהלוכה מחכה הרב העכט להזדמנות המתאימה. לקראת סיום כשצעד הרבי על השטיח האדום לכיון סעוון סעוונטי, פנה אליו הרב העכט באהבה עצומה ואמר:

רבי, תודה! תודה לך שהוצאת אותי מהבעיות ואינם עוד!

פנה אליו הרבי בחדות ואמר בפנים רציניות ובידיים מורמות כלפי מעלה:

הוצאתי?! הרי הרמתי אותך!

התוועדו החסידים על הסיפור המרגש והגיעו למסקנה:

הרבי שליט"א הפך לנו את הראיה הנורמטיבית והביא אותנו לראיה של 'הרמה'. רוממות מכל ההגבלות של השכל והעולם. רק לחב"דניקים יש את היכולת להשפיע על אחרים ולהפוך הכל לעולם שכולו גאולה!

ובעצם, מה זו הראיה מצד ההרמה?

בתשובת הרבי ר' העכט, התחייחס הרבי מלך המשיח ל2 עניינים.

האחד: להוציא

השני: להרים

ההבדל בין השניים הוא גדול. הוצאה – זה בחיינו כל דבר ודבר, כשאדם טרוד במשהו מסויים, בין אם מדובר בבעיה כספית, רוחנית, גשמית או כל בעיה מסוג אחר – הוא עסוק באיך לצאת מהבעיות ומהסבוכים שיש לו. ככה יכול הוא במשך החיים רק לעבוד מבעיה א' לבעיה ב' ולהסתבך במערבולת בעיות שלא נגמרות.

לעומת זאת, הרמה – זה ענין שהוא באין ערוך להוצאה. כאשר אדם מתרומם ומתעלה מעל הכל, הוא אינו טרוד בכל העיות הקטנות בהם הוא שקוע, אלא בכל מהותו של מרומם. הגישה שלו לחיים היא באופן של רוממות והתעלות מעל כל קושי שנוצר.

הרבי מלך המשיח במשך כל נשיאותו נתן ונותן לנו אלפי פעמים את הדחיפה להגיע למצב של רוממות, התרוממות. חג אחרי חג. שיחה ועוד אחת והתוועדויות אין ספור. הרבי נותן עוד דחיפה ועוד אחת. מחנה ומדריך – תתרוממו! תתעלו מעל הכל!! יש כבר כוחות וכלים לעשות הכל, רק תרצו באמת!!

נו, אז שוב מגיע יום כ"ח בניסן, ושוב מדברים – עשו כל אשר ביכולתכם, אבל תכלס. אנחנו באמת עושים, ובאמת רוצים כבר את המשיח! ולא רק בגלל הציווי – כי באמת, ב א מ ת נמאס מהגלות! וכולם זועקים מעומק נשמתם, עד מתי?!

אז למה לא רואים גאולה?!

בשיחה הידועה הרבי בכה בכיות רמות, הלב נמס. פתאום כולם הרגישו: אנחנו שקועים בבהמיות שלנו. שקועים בכל הענינים הטורדניים של העולם הזה. ושוב הרבי דוחף: תתרוממו חסידים! בניי היקרים!! תתעלו! שכל אחד יצא מהמגבלות הפרטיות שלו, בכל ענין שהוא, שנראה כבר את הרבי באמת, מתוך התרוממות של אחדות חסידים. בלי הגבלות של הטבע, כי ליהודי יש את היכולת לעשות שינויים ומהפכות! רק ככה נצליח להגיע למצב של שינוי במהלך הגלותי של העולם.

אז שנזכה להתרומם מעל עצמנו, להתעלות ולעלות על הגל שיסחוף את כולנו יחד לתוך הגאולה השלימה, נאו!

יחי אדמו"ר מלך המשיח לעולם ועד!

__

* לא נגע ולא פגע:

בסיום השיחה כאשר החסידים החלו לשיר "עד מתי" אמר הרבי מלך המשיח לרב גורארי' בכאב עצום את המילים: לא נגע ולא פגע.

כ"ח ניסן

בעבורי כחסיד

זה יום שמעלה בי תמיד

הרהורים נוקבים וקשים

מה באמת עשיתי?

מה עוד לא ניסיתי?

ועוד יותר, למה מאתנו זאת דורשים,

הרי אנו, ננסים…

עד שבאחת הפעמים, הסביר לי ידיד

יש לזכור! ולא לשכוח!

לך ולי יש כוח!

יש לנו את כ"ח ניסן…

עם כל ניסיון נתנו כלים

ניסן, עם כוח מקבלים

ועם כל תפקיד – יכולת

לדוג': מי שקבל תפקיד להיות בבנק פקיד

ממתי שהתמנה למשרה

ניתן לו כוח לחלק כסף במשורה

ולחנווני יש יכולת

להחליט על המכולת..

אכן, לכן, דווקא לדור שלנו יש כוח מיוד

שיש ממש לכל אחד!

בכ"ח ניסן קיבלנו את התפקיד

והרבי בידינו כוח הפקיד

להתאמץ בכל היכולת ועם כל הכוח

להביא את משיח ובזה להצליח!!!

"את הדברים דלהלן שמעתי בטלפון מפי הגברת זלדה נעמעס מברוקלין ניו יורק.

"כשהגענו לארה"ב מאירופה בשנת תשי"ח לאחר נישואינו, נכנסנו אל הרבי ליחידות. אני לבשתי כובע וחצי פאה, ולא ראו לי אף שערה אחת משערותי.

במהלך היחידות וכו' אמר הרבי: "צריך ללבוש פאה"!

אני עדיין לא קלטתי אז מה זה "רבי" ונסיתי להתווכח, ואמרתי: "כל השערות שלי מכוסות, והשערות שרואים זה חצי פאה".

והרבי ענה: אבל צריך ללבוש פאה! חצי פאה זה כמו חצי בריאות".

והמשיך: "עבור לבישת פאה מובטח בריאות, פרנסה ונחת מהילדים ומהנכדים… ומה עוד את רוצה"?

עניתי לרבי: "זה מספיק".

ואז אמר הרבי: "תמצאי כאן מישהי שהיא מבינה בזה, והיא תלך איתך לקנות פאה יפה, שמי שתראה את זה תרצה גם היא ללבוש פאה".

ובפנותו לבעלי אמר הרבי: "לך לרב חדקוב, הוא ילווה לך כסף לפאה יפה עבור אשתך".

כמובן שאחרי ברכות כאלו, אין אני יוצאת מפתח ביתי עם מטפחת. אפילו כשאני יורדת להוציא את הזבל החוצה, גם אז אני לובשת את הפאה"

(לקט שכחת הפאה, עמ' ס"ג).

הם יושבות במעגל

הבנות מהכיתה שלי

זה הטור השלישי שלי כאן, כן גם אני סופרת, היום הכל נספר ומתוזמן ברמה של דקות ושניות, תשאלו את ה  waze שלי, אני מעבידה אותו ללא הפסקה בדרכים וגם לפני יציאה לפגישות כדי לסמן לי שלא אאחר…

השבוע החלטתי לרענן את הקשר הנשי של ספירת העומר. לפני שהחל ר' עקיבא ללמוד תורה היה רועה את צאנו של אחד מעשירי אותו הזמן. אך מעולם לא למד תורה ואף לא ידע צורת אות. ביתו העשירה והמלומדת של העשיר – כלבא שבוע – אמרה לרועה הבור: "אם תלך ללמוד בבית המדרש, אתקדש לך". אמר לה "הן". התקדשה לו בצנעה ושלחה אותו… ללמוד תורה, אלא מה. כאשר שמע זאת אביה זרק אותה מביתו ומידר אותה מכל נכסיו. אזכיר כי הייתה זו בתו היחידה!

לאחר 12 שנה בבית המדרש חזר ר' עקיבא בלוויית 12 אלף תלמידים עוד טרם נכנס לביתו שמע את אשתו סחה לשכנותיה שהקניטוה על חייה כאלמנה חיה. "הלוואי והיה יושב עוד 12 שנה ושוקד על התורה". מיד שב לאחוריו וחזר ליבנה – עיר התורה. כאשר חזר בשנית בלווי 24 אלף תלמידיו, יצאה לקבל את פניו. אמרו לה השכנות: "שאלי לך בגד והתכסי בו". ענתה להן: "יודע צדיק נפש בהמתו". פילסה לה דרך בין ההמונים עד שהגיעה אצל בעלה. נפלה על פניה ונשקה לרגליו. ניסו תלמידיו להודפה. עצר בהם רבי עקיבא ואמר: "הניחו לה. שלי ושלכם – שלה".

רבי עקיבא מגדולי ישראל אמר בפה מלא, כי כל תורתו ותורת תלמידיו שעל מותם אנו מתאבלים בימים אלו – שלה! של אשתו שמסרה עצמה על לימוד התורה.

רחל אשת רבי עקיבא ובתו של כלבא שבוע מלמדת אותנו כי כוחה של האישה בא לידי ביטוי לא רק בחינוך. אלא בהעמדת הבית שיהיה בית של קדושה. של תורה. הכוח הנשי לעשות זאת בחן ובלבביות ניתן לנו כמתנה מאת ה' – אישה יראת ה', היא תתהלל.

—

49 ימים רצופים אנו "סופרים את העומר" לאחר ברכה בשם ומלכות. מה מועילה ספירה זו? האם ראוי לנו להוציא את שם ה' מפינו לפני ספירת העומר? וכי הספירה מועילה במשהו.

לכל אחת ואחד זמן קצוב ומוגדר לחיות כאן על פני האדמה ולמלא שליחותו כאשר יום עובר מבלי שנוצל כראוי, הוא "יום מבוזבז". מחר אמנם יאיר יום חדש, אך את היום שעבר לא ניתן להשיב.

הספירה היום יומית הזו במשך שבעה שבועות נועדה להזכיר לנו את חשיבות הזמן. לפני הספירה אנו מברכים, לפני הברכה חייבים לעצור רגע ולחשוב: האם עשיתי משהו בעל ערך ביממה האחרונה? ומה אני מתכוונת לעשות ביממה הבאה עלי לטובה. על זה מברכים ומזכירים את ה'…

—

בסוף חול המועד יצא לי לקרוא חלק מעשרות מוספי החג. לא אסגיר את העדפותיי אך אספר כי את עיני לכד ראיון עם העילוי מלייקווד הרב איתן גרין, מי שעמד בראש ישיבת איתרי ותפרח. הרב גרין שיתף את קוראי המוסף במפגש (נכון לומר "יחידות") לו זכה אצל הרבי מליובאויטש בהיותו בגיל 24 בטרם נישואיו.

באותה יחידות  בשנת 1956 שארכה כמעט שעתיים! שאל אותו הרבי אם למד פעם חסידות. הסבריו כי ניסה פעם לחודש חודשיים אך הפסיק כי הרגיש שאינו יכול ללמוד משהו שאינו מבין עד הסוף

הביאו את הרבי להתעניין בגיל בו למד בפעם הראשונה 'בבא מציעה'. כאשר ענה כי החל בגיל 11, שאל אותו הרבי: האם הבנת בגיל 11 את מה שהנך מבין כיום?

הרבי הסביר לו, ובאמצעותו לכולנו, כי בכל פעם שלומדים תורה, נמצאים במצב תודעתי ונפשי חדש ומגלים אור חדש והבנה חדשה.

כל יום ויום של הספירה הוא יום חדש. יום שיש בו הזדמנות להארה חדשה. ובכל יום המדרג עולה ביחס ליום שקדם לו.

הי את. ספרת כבר היום? אל תשכחי לספור!

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

[email protected]

מרכיבים לחלה גדולה בצורת מפתח

(או לשתי חלות בינוניות בצורת מפתח)

• 1 ק"ג קמח
• 1 קוביה או שקית שמרית (50 גר')
• 1 שקית משפר אפיה
• ¾ כוס סוכר (150 גר')
• 150 גר' מרגרינה (¾ חב')
• 2 ביצים בגודל L
• כ-½1 כוסות מים פושרים
• כפית מלח
• למריחה: ביצה טרופה
• לקישוט: שומשום או פרג לפיזור.

אופן ההכנה:
מכניסים את כל החומרים לקערה, מוסיפים בהדרגה את המים ולשים עד לקבלת בצק רך וגמיש.
משהים למנוחה בכלי מכוסה כחצי שעה.

לחלה אחת גדולה:

מחלקים את הבצק לשלושה חלקים. אח"כ כל יחידה לשלושה חלקים נוספים.
סה"כ יוצרים 9 חלקים שווים.
1.ליצירת החלק המרכזי של המפתח – מגלגלים שלושה חלקים לאורך של כ 40 ס"מ כל אחד
וקולעים מהם צמה.
2. מניחים את הצמה במרכז מגש מרופד בנייר אפיה.
3. מרדדים עוד שלושה חלקים לרצועה באורך של כ 20 ס"מ כל אחד.
4. את החלקים הללו קולעים לצורת צמה. (החלה הקטנה מהווה למעשה את השיניים של המפתח).
5. מדביקים את קצה החלה הקטנה לקצה החלה המרכזית שהכנו קודם.
6. את שלושת החלקים הנותרים מגלגלים לרצועות ארוכות של כ 40 ס"מ
7. קולעים מהם צמה ויוצרים ממנה מעין עיגול, שאת קצותיו מחברים מתחת לגוף החלה
הגדולה. (עיגול זה מהווה את ראש המפתח).
8. מתפיחים עד להכפלת הנפח.
9. מורחים בזהירות בביצה טרופה ומפזרים שומשום או פרג.
10. בתנור שחומם מראש ל- 180מעלות אופים כ-35 דקות עד שהחלה זהובה.
11. מעבירים לרשת לצינון.

ליצירת שתי חלות קטנות יותר –
מבצעים את ההוראות הנ"ל ומחלקים את הבצק בתחילתו לשניים – כלומר בסופו, ל 18 חלקים.

חברת "שמרית" מייצרת ומשווקת שלושה מוצרים: קוביה "שמרית" – קובית שמרים טריים, 50 גר' נטו,
שקית "שמרית" – גרגרי שמרים טריים להוספה ישירה לקמח, שקית שמרית+ משפר לאפיה ביתית.
מוצרי שמרית נושאים את חותם הכשרות המהודר של בד"ץ העדה החרדית.

לפני מספר שבועות, לרגל י"א ניסן יום הולדתו של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, הפיקו ב'ממש' – מרכז ההפצה בארה"ק, מגזין מיוחד ליולדות ואמהות צעירות, ובו מקבץ הדרכות וטיפים כיצד מטפלים בתינוק חדש הנולד במשפחה היהודית.

החוברת המהודרת יצאה לאור בפורמט אלבומי מיוחד, והושקעו בה מחשבה ותשומת לב רבה בכדי להגיע למתכונת ייחודית ומקצועית ברמה הגבוהה ביותר. תמונות סטודיו מקצועיות וגרפיקה חדשנית ברמת הדפסה גבוהה במיוחד, התמזגו למגזין יוקרתי שיתקבל בשמחה רבה ע"י השלוחות והנשים הפועלות במבצעים במחלקות היולדות ואצל המקורבות שלהן.

הטקסט הקולח והבהיר נערך במומחיות רבה ע"י הרב אסף חנוך פרומר, ששילב לכל אורך החוברת את הוראותיו והדרכותיו של הרבי מלך המשיח שליט"א, תוך שימת לב לפרטים הקטנים ביותר, בכדי להצליח ולהעביר את הדברים לקורא הישראלי המצוי תוך מקסום המידע והפיכתו לנגיש ומעורר ענין.

החוברת ממזגת בתוכה תוכן איכותי, המסביר להורים כיצד יש להתייחס להולדת התינוק או התינוקת לפי היהדות, נתינת השם, התאריך העברי, מזון כשר ואיכות סביבה רוחנית ועוד. גם ההוראות למעשה בפועל כמו 'שיר המעלות', אות בספר תורה וכמובן הכתיבה לרבי מלך המשיח שליט"א והחינוך לילדי דורנו – דור הגאולה.

החוברת הודפסה לזכות השליחה בהודו, החיילת בצבאות-ה' דבורה לאה גאולה גרומך ע"ה, אשר בימים אלה נמלאים ימי השלושים לפטירתה. ניתם להשיג את החוברת במשרדי 'ממש': 077.5123.770

לשבת שלאחר הפסח, שבה מברכים את חודש אייר, יש שנהגו להכין חלות בצורת מפתח.

הטעם לכך הוא, שממחרת הפסח פסק המן ובני ישראל החלו לאכול מעבור הארץ ולהזדקק לפרנסה טבעית. המפתח מרמז על תפילתנו שה' יתברך יפתח לנו שערי פרנסה, שהרי מפתח הפרנסה נתון בידיו.

טעם נוסף, על דרך הסוד:

בליל הסדר בחצות מסתלקים האורות והמוחין העליונים מהעולמות, ואנו בעבודתנו בימי ספירת העומר מחזירים אותם בהדרגתיות. המפתח מסמל את העבודה שהאדם עושה מצידו, בבחינת "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". אנו פותחים על ידי מצוות השבת, ומקווים כי ה' יתברך יפתח לנו את אוצרו הטוב, "ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח".

בתפילה שהקב"ה יפתח לנו את שערי הפרנסה, ואת כל השערים האחרים!

(הערך באדיבות אתר הספר "לקראת חלה")

חג הפסח, חג חרותנו מלא בשמחה וקדושה. חג משפחתי בו נקרית לפנינו ההזדמנות לשבת יחד סביב כל בני המשפחה – דודים ודודות, גיסים וגיסות, להתעדכן, להתעניין, להחליף חוויות ולשמוח יחד. משפחה מורחבת היא ללא ספק מקום של אחדות מבורכת, יש בה כוחות חיוביים, חמימות וחוויה אין סופיים. חוויות משפחתיות אלו ועוד נותנות לכל איש ואישה בישראל את ההזדמנות להכיר ולפתח את האמון והביטחון זה בזו ולהגיע למצב בריא ואידיאלי בתקשורת הזוגית.

לפני מספר שבועות שיתפה אותי חברה מהעבודה, אם לחמישה ילדים, כן ירבו, בהתמודדות שחוותה במהלך שהותה מספר שבועות אצל משפחת בעלה, לקראת שמחה משפחתית. היא אמרה לי: "אילו הייתי מודעת יותר לחשיבות ההקפדה בדיבור ומחשבה בקרב בני המשפחה המורחבת לא הייתי נאלצת להתמודד עם הניסיון – אכן, הקשר החם עם המשפחה הוא טבעי וחיובי, אך הצניעות והגבולות הברורים במסגרת המשפחתית, חשובים והכרחיים לשמירת הקשר הזוגי".

אז החלטתי. אני מעלה את הדברים על הכתב לטובת כולן ותפילה בליבי שהדברים לא יתקבלו כביקורת אלא באמת יגרמו להגברת המודעות בכדי שנוכל לומר על ביתנו שהוא מקודש כבית מקדש מעט.

הרי את מקודשת

הגב' ניצן רון עובדת סוציאלית קלינית ומטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת נותנת מבט על כוחה של המשפחה והצורך בגבולות בה, כבסיס לאמון בין בני הזוג.

כמטפלת משפחתית וזוגית איך את מגדירה את מקומה וחשיבותה של המשפחה ביחס אל הפרט?

"המשפחה היא ללא ספק המסגרת הראשונית והמשמעותית ביותר בחיי הילד, המתבגר והאדם בכלל. המשפחה היא המשאב המשמעותי ביותר העומד לרשות הפרט בהתמודדות עם קשיים, רגשיים, פיזיים וחברתיים אך גם יכולה להיות מקור לקונפליקטים, תסכולים ואכזבות.

התורה הקדושה מלמדת על בניית המשפחה כראוי וכנדרש, סיפור הבריאה מדבר על המימד האנושי של המשפחה "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" – כל אחד מבני הזוג עוזב את ביתו ומקום לידתו כדי להקים עולם חדש, בית חדש. עזיבתו אינה רק פעולה ה'מנתקת' עצמו מאביו ומאמו אלא גם פעולה חיובית של דבקות באשתו והפיכתם לישות אחת שאין דומה לה.

משפחה יהודית מהווה את גרעין הקיום. ובמקום שבו יש הכרה עמוקה בדבקות של איש לאשתו, יש גם יציבות אישית והמשכיות של האומה, ובשל כך ההקפדה הגדולה על הנאמנות המשפחתית. לכן, אין איש שלם בלא אישה ואין אישה שלימה בלא איש.

הסיפור הבא נותן מבט מעצים על המשפחה היהודית:

מסופר על ה'דאלי לאמה', המנהיג הטיבטי הגולה, שנדד בעולם מגיל 25. יום אחד המנהיג הישיש ביקש להיפגש עם אנשי מחנה פליטים של יהודים שומרי תורה באומרו: 'אני נמצא בגלות הרחק מביתי כבר כמה עשרות שנים וכבר מרגיש כמה קשה לשמור על הזהות הרחק מהבית. אתם עם שנמצא בגלות אלפי שנים ואף על פי כן הצלחתם לשמר את זהותכם תמיד בצורה כה מרשימה וייחודית! מהו סודכם?' ניסו לעלות רעיונות, זה אומר כך וזה אחרת עד שלבסוף קמה אחת הנשים ואמרה: 'מקור עוצמתנו וכח הישרדותינו היא המשפחה היהודית. בכל מקום בעולם שאליו הגיעו זוג יהודים הגיע הכל. כל משפחה היא גרעין שלם, יש בה מלך ומלכה, כהן גדול ושכינה. הקשיב ה'דאלי לאמה', ולחש לעצמו: 'זהו הסוד. כאן טמון המפתח'.

עד כמה נצרכים גבולות ברורים בין בני הזוג לבין משפחתם המורחבת ומה מטרתם?

"ביהדות קיימת הבדלה. הבדלה מאומות העולם, מקודש לחול, מטהרה לטומאה ועוד…  משפחה יהודית גם היא נבדלת בצורת התנהגותה, באורח חייה ובמשמעות שיש בין שני בני הזוג.

מטרתם של גבולות היא לשמר את המסגרת הקיימת ולתת בה הרגשה של ביטחון ואמון. גם לאיש ולאישה נדרשים גבולות משלהם ביחס ובתקשורת עם הסובבים אותם, בדיוק כפי שילדים זקוקים לגבולות בכדי להישאר במסגרת משפחתית נכונה שתוביל אותם להעצמת אישיותם.

ניתן להבחין בשני מצבים בין בני זוג:

מצב בריא – בו שני בני הזוג חיים בהרגשה טובה בזכות תחושת הביטחון והאמון ביניהם. הם חשים שהם יכולים לסמוך אחד על השני ולא יאכזבו בדרך למטרה המשותפת שלהם – בניין עדי עד. מצב המגיע גם כתוצאה משימת גבולות ברורים, אף דקים ביותר, שבכוחם לשמור על מסגרת האהבה האמיתית בין בני הזוג.

גבולות אלו נעשים בכל מקום ומצב.

אמת. בתוך המשפחה המורחבת קשה להבדיל בין גבול לבין שאינו גבול, לעיתים לקראת חגים או שמחות משפחתיות גרים בכפיפה אחת שני משפחות קרובות במשך תקופה לא מעטה, מתרגלים זה לזה, מדברים זה עם זה (מותר. זו משפחה) אך יש לזכור את הבדלתנו – בני הזוג – מכל השאר ולהישמר – בין איש לאישה שאינם נשואים זה לזה ואינם אחים – מגלישה בתכני הדיבור, מפנייה בשם חיבה או כינוי, מטון דיבור, ומישיבה ממושכת בצוותא ועוד…

על ידי כך שכל אחד מבני הזוג יבחין בגבולות וישים את ההבדלה, יוגבר הקשר הזוגי, האמון והביטחון לו נדרשים בבניית בית בישראל.

כל זמן שעדיין לא נמצאים במצב זוגי בריא והאמון והביטחון המלא לא ממלאים לגמרי, אנו יכולים לעיתים לפרש לא נכון דיבור או מעשה של בן זוגנו כאשר אות מבחוץ שלא מעצים ומגביר את האמון והביטחון בשני חודר פנימה אל הזוגיות, הוא עלול להגדיל את מעגל חוסר האמון ולהמשיך להזרים פנימה את אותו החולי ולהעמיק את הקשר הלא בריא – ההפך מהמצב האידיאלי.

כאשר נשכיל לפתח את הגבולות סביבנו – גם הדקים – נעמיק את הקשר, האמון והביטחון ונגיע למצב בריא בזוגיות, בעזרת ה', מצב בו כל אחד מבני הזוג רגוע ויכול להתפנות להתפתחות וצמיחה אישית שתוביל להעמקת הקשר הזוגי".

•

לאחר שהכרנו בכוחה של המשפחה והחשיבות בשמירת האמון כבסיס לצמיחה ושותפות זוגית מלאה. נפנה לרבנית סימה אשכנזי שתחי' שבעזרת מקורות מתורתנו הקדושה ודברי הרבי מה"מ נותנת לנו מבט מעמיק על הנושא החשוב מכל.

לא רק בלבוש…

בשנת תשכ"ט כאשר נכנסתי ליחידות פרטית אצל הרבי מה"מ שאלני הרבי "מה בנוגע ליראת השמים של נשי ובנות הכפר?". כמובן שלא יכולתי לענות על שאלה כזאת שנוגעת לאדם מול בוראו. אז הרבי הבהיר לי כי "אבן הבוחן ליראת שמיים היא צניעות וטהרה", והורה לחלק את הכפר לאזורים וללמוד נושאים אלו בחוגי בית קטנים.

כנשי חב"ד אנו מודעות לכך שהמילה צניעות אינה מבטאת רק את חשיבות ההקפדה על לבוש מתאים אלא גם ובעיקר את ההקפדה על מחשבה נקייה, דיבור טהור ומעשה נכון שנדרשים בכל מקום ובמיוחד בחברה בה אנו מרגישות הכי נוח – משפחתנו המצומצמת והמורחבת.

המודעות לכך מתחילה כבר מראשית הקמת הבית ועוד לפני כן. כבר בתהליך הפגישות לקראת שידוכין מציין הרבי מה"מ שיש להקפיד לא להיות בקירוב יתר עם המשודך כיוון שזה עלול חלילה להביא בהמשך לריחוק בחיי הנישואין כלשון הרבי "ריחוק מגיע על ידי קירוב האסור". בזמן זה הדיבור צריך להיות עדין ועוסק בנושאים של שאיפות להקמת בית ופחות בביטוי רגשות אישיים  אחד כלפי השני (שכמובן הזמן לכך יגיע בעיתו), כאשר מקפידים על כך זוכים כלשון הרבי "שבארץ ישראל מסתיימים שידוכים באופן של צניעות כו' ומאושרים בגשמיות וברוחניות… ולזאת כוונתי".

על שנת הנישואין הראשונה נאמר בתורה "ושימח את אשתו אשר לקח שנה שלימה" ספר החינוך מסביר שבתקופה זו אין על הבעל לנסוע לחו"ל גם אם זה לצורך פרנסה או אף לשרת בצבא אלא לשהות עם אשתו ובכך לשמחה. כיצד בזה הוא משמח אותה? אלא, שכאשר הבעל מגיע כל יום לביתו, נכנס ויוצא, יש לו את ההזדמנות לראות את כל מה שאשתו עושה ומשקיעה למענו, בכדי שיהיה לו טוב ונעים להיות בבית. ראיה זו גורמת לו להתפעל ממנה ולהעריך אותה עד שעל ידי כך היא נעשית חלק בלתי נפרד מנפשו וגם היא שמחה בו ואז זוכים למה שכתוב: "ויוכשרו הוולדים אשר תלד לו ויעלה העולם חן בעיני בוראו" – בזכות זה ששניהם טהורים במחשבה היות וכל ליבו מלא בה וכל ליבה מלא בו – הבית שלהם יהיה בית יהודי כשר מלא בשמחה, קדושה וטהרה. לכן כאשר המחשבה נתונה לאורך כל שנות נישואיהם של הזוג אך ורק זה בזו נבנה בסיס יציב וחזק שנותן את הכוחות והיכולת לשמר את התא המשפחתי לנצח.

 הקפדה על טוהר וצניעות המעשה מתבטאת בעיקר באיסורי ייחוד (החלים כמובן גם במשפחה המורחבת, פרט לקרבה משפחתית ראשונה) הלכות אלו נצרכות ללמידה עיונית עוד לפני הלכות של מצוות אחרות כגון יום הכיפורים(!) כמו שכתוב: "אישה צריכה ללמוד היטב לידע את הלכות נידה, חלה ואיסור ייחוד לפני כל מצוות לא תעשה כמו שבת ויום הכיפורים" (שולחן ערוך). למידה זו משמעותית וחיונית לאישה כיוון שכאשר היא מודעת להלכות אלו היטב, יש בכוחה לשמר את התא המשפחתי שלה ושל אחרים.

נאמר בזוהר: "טוהר מחשבת הלב ניכר בשפתיים" שכשיש מחשבות טהורות לאדם מיד זה ניכר בשפתיו – האם הוא מדבר בצורה מכובדת ונקייה. כאשר רואים אישה שמדברת בכבוד, עדינות, וצניעות  מוכח שמחשבותיה אכן טהורות – ומחשבתה ממוקדת אך ורק בבעלה ולא באף אחד אחר.

עלינו לא רק לשמור על טוהר המחשבה שלנו אלא אף על מחשבת האחר! לכן יש חשיבות רבה לכך שבני זוג לא יגלו חיבה זה לזו ליד אנשים זרים כגיסים וגיסות כדי שחלילה לא יגרמו להרהור עבירה לצופה בהם. שמעתי שהרבי התבטא פעם על כך ש"לא כולם (הגברים) בדרגת יוסף הצדיק" שיכולים להתגבר על תאוות היצר…

הרמב"ם אומר שעל האישה להיזהר מקרבת בני ביתו (של הבעל) כדי שלא יעבור עליו (על בעלה) רוח קנאה, זאת אומרת, יש צורך גדול מאוד להקפיד לא לפתח שיחה עם מי שלא בן זוגי, אחי או אבי, ואפילו אם הוא ממשפחת בעלי כדי שזה לא יפריע לבעל ויקנא בכך. אין זה אומר כמובן שאי אפשר לדרוש בשלום המשפחה – זה בסדר וחיובי אך בשיחות משמעותיות מעבר, יש צורך לחשוב ולחוש באינטואיציה היטב לפני, האם השיחה נכונה, מתאימה ותורמת לקשר שביני לבין בעלי.

טוב גשמי ורוחני לכל בני המשפחה

ישנו סיפור מיוחד הממחיש את עוצמת הברכה שיש לעמידה איתנה של האישה בצניעות:

"לפני כמאה וחמישים שנה נשבו רוחות הגזירות על היהודים. באחת הפעמים יצאה גזירה בה כל אישה יהודייה חוייבה להסיר את כיסוי הראש ולגלות את שערותיה. היו נשים שנבהלו מאוד וטענו שאם לא יקיימו את הגזירה יהרגו, ולא יהיה מי שיגדל את ילדיהן ולכן החליטו להוריד את כיסוי הראש. לעומת זאת, היו נשים ששמרו בתוקף יהודי על כיסוי ראשן והסבירו את עצמן בכך ש'אותו אלוקים שנתן לנו את הילדים ציווה אותנו לכסות את ראשנו'.

לאחר עשרים שנה נגזרה גזירה נוספת בה כל בחור מבן 20 שנה חוייב להתגייס לצבא. גזירה זו גרמה לבהלה רבה בקרב המשפחות היהודיות שידעו בוודאות ששם אין אפשרות לשמור תורה ומצוות ולחיות כיהודי. אמהות רבות הגיעו לליובאוויטש אל הרבי, וביקשו ממנו שיושיען. אמר הרבי כי כל אותם בחורים שעשרים שנה קודם לכן אמהותיהם שמרו בנאמנות על כיסוי הראש בעודם בעריסות ינצלו מהגזירה ולא יגוייסו לצבא הרוסי, אולם לאחרים – אין לו היכולת לעזור.

שמואל הנביא קיבל מאימו חנה בהיותו ילד מעיל. המדרש בילקוט שמעוני אומר עליו שלא היה זה מעיל רגיל אלא הוא גדל איתו לכל אורך ימיו, איתו משח שמואל את שאול למלך ישראל, איתו נקבר, איתו עמד בפני בית דין של מעלה, איתו עלה באוב, ואיתו יקום באחרית הימים. הרבי אומר שהמעיל היה סידורה ומטפחתה של אימו חנה. במילים אחרות, התפילות והצניעות של אמו הן ששמרו וליוו אותו בעולם הזה ובעולם הבא.

כאשר אישה מקפידה על צניעות במחשבה, דיבור ומעשה. היא עוטפת את הילד בשמירה לכל חייו ומוסיפה לו בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים.

מתחיל מהבית פנימה

פעם דיבר הרבי על כך שאישה ובת  צריכות להקפיד על צניעות לא רק בחוץ אלא גם ובעיקר בפני בני הבית: האישה בפני בעלה וילדיה, והבת בפני אביה ואחיה.

כאשר אישה ובת ישראל תקפדנה על כך בביתן אז ממילא ברור שהן תקפדנה גם מחוץ לביתן.

על הקירות נאמר שהם סופגים וקולטים. מי שהייתה ב–770 בוודאי הרגישה בקדושה שבאוויר. קדושה זו נספגה בקירות ובספסלים של בית המדרש מדברי התורה, התפילות וההתוועדויות הרבות. גם בביתנו הקירות סופגים את צניעות האם ומשדרים לבית אווירה טובה ונותנים לילדים לחוש, שההקפדה על כך בנפשה של אמם ולמענם.

אכן, צניעות במחשבה, דיבור ומעשה זו עבודה, במיוחד כאשר היא נדרשת גם בתוך המשפחה אך בסופו של דבר מביאה לתוצאה של בית שמח, ילדים מאושרים וזוגיות נהדרת שכולנו מייחלות לה. יהי רצון שכמו שבזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, כך בזכות נשים צדקניות – המתאמצות להקפיד על הצניעות על מנת לשמור על המשפחה היהודית – נזכה לגאולה האמיתית והשלימה עם הרבי בראשנו, רווה נחת מאיתנו, תיכף ומיד ממש!