יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
פורטל קהילתילכבוד חודש אדר ב' התקיים מפגש שמח לנשות עמק החולה בבית ספר 'אוהלי תורה' ביסוד המעלה.
את סדנת הפתיחה נשא הרב עמרם מויאל בנושא "חינוך עם חיוך" בה הציג למשתתפות את מעלת השמחה וסוגי השמחה וכיצד נצליח בחינוך ע"י השמחה.
לאחר מכן נהננו המשתתפות מסדנא חוויתית בה הציגה להן גב' טלי צור, יועצת לבריאות טבעית, משלוחי מנות המכילים מזון בריא ואיכותי. בנוסף אפו המשתתפות פיתות וטעמו מסעודת חג טעימה ובריאה.
במהלך הערב הוקרן סרט המתאר את חוויות בית הספר והאווירה השמחה והחיובית השוררת בו.
מגזין הנשים החב"די העולמי 'עטרת חיה' הוציא לאור את המוסף החודשי לחודש אדר ב' המכיל כתבות, ראיונות וסיפורים הנוגעים לזמן המיוחד של החודש • במגזין החודשי: סיפורן של שתי אחיות – האחת בהודו והשניה בכוש, מסע בעקבות השמחה, ואפילו כתבה על עיצוב המטבח ועוד ועוד.
בוקר טוב, אני חייבת משיח. ימיי אינם ימים ולילותיי אינם לילות ולא מפני שחסר לי משהו גשמי, לא מפני שחסר לי איזה עונג נפשי. התרגלתי לחיות בצמצום ובצנעה. איני רוצה כבוד, איני רוצה שיצביעו עלי באצבע "זאת המשוגעת…." אבל אני אכן משוגעת לעניין משיח ורוצה משיח עכשיו. כבר שנים שאני אומרת לעצמי נתגבר על המכשול הזה… נתפנה לפעול את הפעולות הדרושות להביא את משיח צדקנו ובעיה נפתרת ובאות אחריה שתיים, שלוש ואף יותר.
והן אינן יותר קלות ופשוטות, הן מכלות את כוחותיי, הן מטרידות את מנוחתי, ובתוכי פנימה אין שקט. יודעת אני שנדרשת להוציא החוצה את מה שכבר יצא בקול תרועה והולך ומושתק והולך ומודחק.
השירים שיצאו בעת צרה וצוקה, בעת תקווה ואמונה אשר החזיקו אותי לאורך השנים, חייבים לצאת ומיד! אני צריכה משאבים רוחניים נפשיים וכלכליים אבל לא רק! אני צריכה מסירות נפש, אני צריכה להשתגע ממש ולדחות כמעט כל דבר ומכשול הנראים כלפי חוץ כטוב אך למעשה מרדימים את הדחף לפעול.
אני זקוקה לעזרה, איני יכולה לבדי. ואולי די במעשה קטן כמו אותו נחשון בן עמינדב שקפץ למים וההמשך ידוע. יציאת מצרים, ניסיות החקוקה בלב כולנו וצריכים לדבר בה בכל יום וצריכים לזכור אותה בכל רגע.
יציאת מצריים של כל אחד מאתנו גם היום ובכל רגע ורגע.
פעולה קטנה ממש, דחיפה קטנה של אדם אחד ועוד דחיפה של אדם נוסף ומצטרפים לכֹח אינסופי של מי שאמר והיה עולם. להשליך את בעיותינו אליו ועלינו להתרכז במשימה שהוטלה עלינו מאת הרבי מלך המשיח, "אילו היה אחד מתעקש להביא משיח, היה כבר בא…" מהדהדים דבריו ומפנים אצבע אל כל אחד מאיתנו. לפעמים זו אצבע מאשימה ולפעמים זו אצבע המורה : "לך יש את הכֹח!"
צריך רק להיות ערני ודרוך. כנוע ומסור לקיים מצוות הוי-ה ומשה עבדו ולהתפלל, להתפלל שלא נבוש ולא נכלם בעת ההתגלות, תיכף ומיד ממש.
באדיבות אתר פנימיות
השבוע חגגו בנות כיתה ו' בבית ספר 'בית חיה' בביתר עילית מסיבת בת מצוה חגיגית ומרגשת במיוחד. את האירוע פתחה הגב' שרה הגר מנהלת בית הספר כשלאחריה הוזמנה המורה ימי מישולבין מחנכת הכיתה ודברה בהתרגשות על מעלת בת המצוה כשלאחר מכן הוקרן וידאו של הרבי מה"מ. לאחר מכן הוזמנה נציגת ההורים הגב' אלקה שיפמן שהודתה נרגשות להנהלת בית הספר על החינוך האיכותי והחסידי שמעניקים לתלמידות. לאורך כל האירוע הופיעו הבנות והוכיחו כישורים רבים.
כל אחד חווה את יומו בצורה שונה, לכולנו התמודדויות שונות, לאחד יותר לאחר פחות, אז איך בעצם קורה שבסופו של דבר כולנו באותה סירה?!
כמו בכל סיפור גם פה הכול מתחיל מההתחלה.. יסודי, חטיבה, תיכון,
ואני שואלת מי קבע?!?! מי קבע שהמסלול הזה אומר מי אתה ולאן אתה שואף להגיע?! ולמה כשאתה לא הולך "בתלם" אתה הופך לשונה?! ולא, אני לא מתכוונת להיבט החיובי של המילה.
בהחלט יש אנשים שמסלול הוראה מתאים להם וב"ה הם "מסודרים" אבל מה עם אלה שלא?! מה עם בחורה שלא מרגישה נוח במסלול של חינוך?! או במילים אחרות "אין לה את זה"! ואני לא ישתמש בקלישאה "סוג ב'"(למרות שיש את אלה שמקצינים ובשבילם אותם בחורות נקראות סוג ב' ,ובכול אופן הנה השתמשתי..)
אבל עדיין אצל הרבה מהחברה בחב"ד ישנה צביטה כזו שמשהו פה מוזר, שונה, זה פחות מתקבל! למה?! זה נכון שהרבי ביקש מאנשים שיעבדו בשדה החינוך וזה אכן דבר חשוב וכו.. אך עדיין.. ב"ה כל אדם ניחן בכישורים שונים ואני לא חושבת שבחורה שלא ממשיכה אחרי התיכון במסלול הצפוי של הוראה זה אומר עליה שהיא פחות. שהיא פחות טובה, פחות רצינית, פחות חכמה, ובעיקר זה לא אומר עליה שהיא פחות חסידית! מ מ ש לא!!! להיפך!
בחורה שממשיכה בסמינר, למרות שמסלול הוראה אולי לא מתאים לה אומר שהיא בחרה להמשיך דווקא בסמינר זה אומר שהיא כן מוצלחת וכן חכמה והיא כן חסידית!! ופה באמת אפשר לראות את השינוי העצום בגישה של מוסדות חב"ד לבחורות האלו, המוסדות מקבלים בנות למגמות אחרות בתוך הסמינר כי הם מבינים את הרצון הזה של בחורות כן לעשות את רצון הרבי ולהמשיך לפחות שנה בסמינר, מה יותר חסידי מזה?! אז הסתכלות המוסדות השתנתה לטובה ב"ה, אבל מה עם החברה שלנו?! עדיין אנשים צריכים לפי דעתי עוד 'פוש' אחד קטן, עוד נגיעה קלה של שינוי גישה שתרחיב את האופקים של החברה. "השונות" הזאת עוד לא מתקבלת בחברה ב100%.
זה נכון שכשאמא למשל מחפשת לבנה/ לביתה את ההשלמה שלו/ שלה בשידוכים היא רוצה את הטוב ביותר, את הכי מוצלח, ולכן עושים בירורים מקדימים באופן מעמיק ביותר, אבל בסופו של דבר מי אנחנו שנקבע מבחוץ את טיבו של האדם מבפנים, הרי רק הקב"ה יודע באמת את נסתרות ליבו של האדם. ובאמת בתור בני אדם קשה לנו לשנות רושם ראשוני למשל או סטיגמות חברתיות, אך זה לא סותר את המודעות שצריכה להיות לנו ואת העבודה הנדרשת מכל אדם בכל נושא שהוא.
"והוי דן כל אדם לכף זכות" המטרה היא כן לשנות את הסטיגמות החברתיות ולהיות מה שנקרא עם " ראש פתוח" הרי אף אחד מאיתנו לא סובל סטיגמות חברתיות אז למה בכל אופן אנחנו ממשיכים להזין אותם?!
ובכלל אני חושבת שהלחץ החברתי הזה והמרובעות שבד"כ באים ביחד גורמים לבחורות לאי יכולת לצאת מהקופסא הזאת גם אם הם מאוד רוצות. עם הזמן (בתור מישהי שחווה את זה על עצמה) המסוגלות לחשוב על מקצועות אחרים שבחורה צעירה יכולה לעבוד בהם נעלמת. אני מוצאת את עצמי יושבת ומנסה לחשוב אלו מקצועות עוד יש בעולם חוץ ממורה מורה ומורה שאני יכולה לעבוד בהם שיביעו את הכישורים היחודיים לי לידי ביטוי וזה פשוט קשה!! ותמיד יהיו את אלה שמודעים לתופעה אבל אני בטוחה שחלק מהבנות שהולכות למסלול הקבוע הזה כי: ההורים לוחצים, כי כל החברות עושות את זה, כי זה "נחשב" בחב"ד לא שמות לב באמת: האם זה אני?! האם יש לי את הכישורים לכך?! אני רוצה את זה בכלל?! ואלו בנות שב"ה מלאות כישורונות ועם פוטנציאל אדיר בתחומים אחרים רק שאין להם את האומץ לצאת מה"תלם" או כמו שבעצם כתבתי כבר הם לא מסוגלות לחשוב אחרת!! זה לא מחייב שאת כזאת אולי את כן מתאימה ויש לך את הכישורים לעבוד בשדה החינוך אני רק רוצה שלפני ההורים, החברה או המוסדות.. תעצרי רגע, ותחשבי! האם זה מתאים לי?! האם זה מה שאני באמת רוצה ?! ואם לא, מה כן.
עם קידושי החתן את הכלה נוצרת בריאה חדשה בעולם: ברית הזוגיות של שניהם. הזוגיות, כמו ישות המתהווה, עוברת שלבים ומתפתחת בהתאם למעגל החיים. שלב ראשית הקשר מסמל את היוולדה של הזוגיות, שכמו תינוק שאך הגיח לאוויר העולם וכל ישותו תלויה באימו, גם בני הזוג הצעירים מתחילים את דרכם בסימביוזה ואחדות מלאה.
רוב הזוגות הנשואים חווים את ראשית הקשר בעוצמות גבוהות של רגשות. הם מלאי התפעלות אחד מהשניה ומהקשר שנרקם, נהנים זה מחברתו של זו, התקשורת זורמת, שניהם נכונים לוותר אחד לשני ולהימנע ככל האפשר מקונפליקטים ואי הסכמות. כשרואים את הזוג הצעיר מבחוץ, לעיתים נראה לנו שהם חיים במין בועה המכילה את שניהם בלבד. אכן הזוג הצעיר בונה את גן העדן הפרטי שלו, בו נמצאים רק "אני" ו"את" כשכל אחד רואה בעיקר את מעלותיו של השני ומתעלם כמעט לחלוטין ממגרעותיו.
זהו שלב הכרחי וחשוב לבניית חיי הנישואין מאחר והוא שייתן לנו את הכוח להמשך הדרך המשותפת וההתמודדויות שעוד נכונו לנו. בשלב זה, כשיש לבני הזוג בעיקר האחד את השניה, הם ישתיתו ויבססו את אדני הבית שלהם עליהם יבואו וייבנו כל יתר שלבי החיים.
לאחר האופוריה שהולכת ודועכת, וככל שהחיים חוזרים למסלולם, מתחיל תהליך של התפכחות. בדומה לתינוק שרוצה ללכת ולחקור את העולם, ונפרד מאימו בזחילה, בצעדים ראשונים, כך בני הזוג מחפשים את עצמאותם, ייחודיותם ותפקידם בעולם. זהו תהליך טבעי ונורמאלי שנכון שייעשה בין בני הזוג, אך טמונים בו לא מעט אתגרים שאם נצלח אותם, צפוי לנו בסיס זוגי איתן.
מחקרים מעידים כי שמונים אחוז ממקרי הגירושין מתרחשים בשנים הראשונות לחיי הנישואין. נתון מעציב זה מעיד כי "הנחיתה" לחיים האמיתיים קשה מנשוא עד כדי פירוק ואיבוד הקשר. אחת הסיבות לכך היא הציפיות הרבות שממלאות אותנו, החלומות הרבים שאנו טווים סביב טבעת הנישואין שמצד אחד מהווים סימני דרך לחיים אותם נרצה לחיות, אך מצד שני כאשר הם נשארים בגדר של חלום עלום אנו מתעוררים למציאות כואבת.
על מנת להצליח בחיי הנישואין עלינו לחלום, לשאוף ולצפות אך בהחלט לא להסתפק בכך. יש להפוך כל חלום וכל ציפייה ליעדים שעלינו להגשים מתוך עבודה אינטנסיבית ומחייבת. כל זוג שעומד להינשא צריך לדעת שחיי הנישואין מחייבים השקעה ולימוד. כמו בכל תחום בחיים, הסבירות להצלחה כשאין ידע היא כמעט אפסית. ובחיי הנישואין שלנו, שגורליים כל כך לאושר שלנו ושל ילדינו, לא היינו רוצים לסמוך על המזל האקראי.
הלימוד הזוגי יכלול פיתוח מיומנויות לניהול קונפליקטים ויישוב חילוקי דעות, בניית תקשורת נכונה, כנה ופתוחה, דרך נכונה להבעת צרכים בצורה ברורה מבלי לצפות שבן הזוג ידע מה אנו חושבים וצריכים מבלי שנבקש וכדומה. בשלב ההתפכחות, כשמתחילים סימני העצמאות ומתעוררות מחלוקות בין בני הזוג, זוהי בדיוק שעת הכושר להתחיל בתהליך של לימוד. כל קונפליקט הוא הזדמנות ללמוד מה חשוב לבן הזוג ומה מהותי לו. כל אי הסכמה היא השיעור שנלמד ביחד במציאת פתרונות אלטרנטיביים שיהיו מקובלים על השניים. וכך ננצל את השלב המכריע במעבר מראשית הקשר לראשית החיים האמיתיים תוך שאנו בונים בזהירות, בבטחה וביסודיות את אבני התשתית של הבית שלנו.
כיום, בעולם הכמעט בלתי מוגבל מבחינת שפע הידע והנגישות אליו, ניתן לקבל אינספור כלים מספרות תורנית ומקצועית, מהרצאות מוקלטות ומשודרות או כאלו שאפשר להיות נוכחים בהן פיזית באולם הקרוב לנו ובכך אף ליהנות מיציאה ובילוי משותף. ראוי לשני בני הזוג לקבוע זמן ללימוד – בו צופים יחד בהרצאה או לומדים פרק מספר. לאחר מכן בוחנים כיצד הידע שלמדנו משפיע ומתיישם בחיים שלנו. תהליך הלימוד ילווה בדוגמאות שכל אחד יעלה והנה קיבלנו חברותא אמיתית שתסייע לנו בבניית גן העדן הפרטי שלנו, עוד בעולם הזה.
במקרים בהם אנו לא מצליחים להתגבר לבד על הקשיים, ראוי וצריך לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי. ייעוץ בראשית הדרך אינו דומה לייעוץ שניתן לאחר משא כבד של תסכול, מרירות וכעס שנצברו במשך שנים. ייעוץ נכון יתווה לבני הזוג את הדרך הנכונה, יחליק את המהמורות ויסלול את הדרך הנכונה לחיים שמחים ומאושרים.
בהצלחה.
[email protected] – יועץ נישואין
באדיבות כיכר השבת
"לא תתקבלנה שום בקשות לדחייה, שיהיה ברור!" מתרה בנו המתרגלת. 22 זוגות עיניים בוהות בה בחלל החדר הקטן, והיא על מנת להדגיש חוזרת שוב: "בניגוד לפעמים הקודמות, בהם אפשרנו דחייה בהגשת התרגיל, הפעם, אין דחיות מאף סיבה, אז גם אל תנסו".
ליבי שוקע. לא כדאי להסתבך איתה, אומרים לי כל החושים. התרגיל הזה מהלך עלי אימים, אבל אני מדחיקה. יהיה בסדר. אני אוספת סיכומים, דולה חומר מהאינטרנט, מתרגמת מאמרים, מצליבה רעיונות, יוק. כלום. גורנישט. נאדה. אין פתח קטן ושום קרן של אור שתאיר לי באפלה האקדמית הזו. שום רעיון, שום הארה, שום הבהרה. מה אעשה?
הקורס הכי חשוב, ולתרגיל האחרון יש משקל של 80% מהציון הכולל! כל מה שעשיתי עד היום, סיכומים, נוכחות, קריאת מאמרים, דברים שאפילו לבגרויות לא עשיתי מתנקזים לרגע הזה, והוא מאיים כמו האופל. יש לי עוד יומיים, וכתבתי רק 5 שורות.
מה שכן, אני אדם שיתופי, אז אם אני סובלת – שכל הסביבה תסבול. בעבודה, בבית, בגינה עם הילדים, לכל מקום אני סוחבת את פניי החפויות ומרצה לכל מי שרק מוכן לשמוע, וגם למי שלא, שאיזה סיוט זה ולמה בכלל נכנסתי לזה ומי חשב שאצטרך ככה להשקיע ומה לעזאזל רוצים ממני. מסכנות אמיתית. והכי מסכן – בעלי.
משום מה חשבתי שיכולות העל שלו בתחום השרבוט, האלתור והקשקוש, שהניבו לו דווקא כמה ציונים נאים בתואר הראשון יעמדו לי הפעם, ומשזה לא קרה, רוב זעמי הופנה כלפיו: "אמרת שתעזור לי! אמרת שזה קטן עליך! שהאוניברסיטה זה ערימה של שטויות! אז איפה אתה עכשיו? נו! בוא תעזור לי!!"
המסכן מפלבל בעיניו ולא מבין מה רוצים ממנו. הוא מעדיף לצעוד לתוככי עזה עם חולצה של כהנא חי ולהניף תמונה של ברוך גולדשטיין בכיכר העיר מאשר לנסות להבין מה קורה איתי ואיך אני יוצאת מזה.
אין תקווה. הקורס הזה יילך קפוט. סתם שילמתי כסף. עוד שנה של פטפוטי סרק אקדמיים בכדי לסיים עם זה. למה בכלל נרשמתי לתואר שני??
"נס. אני צריכה נס. כלום כבר לא יעזור פה. רק נס" אני ממלמלת בייאוש. "את כל השטיקים כבר ניסיתי. אזלה התחמושת…"
"נס?" בעלי נדלק, "אפשר לארגן את זה!"
"אז שניים סוכר, בבקשה" אני מגחכת בייאוש ואפילו לא מסתובבת.
"לא, באמת, תקשיבי. יש לי פתרון בשבילך". אני מסתכלת עליו בספקנות.
"שמעי. הייתי בהתוועדות עם שליח של הרבי, הרב זלמן נוטיק שמו. אם נחתכת לו האצבע, לא נוזל משם דם אלא שליחות של הרבי. בנאדם גאולתי…"
"נו..!" אני מאיצה בו בחוסר סבלנות.
"בקיצור, הוא אומר ככה: העולם מתנהל כסדרו, לכל אחד יש את הדרך שלו, דרך הטבע. מה שנגזר לך זה מה שיהיה. בבריאות, בפרנסה וכו'. תסתדר עם מה שיש. אבל מה, לפעמים צריך ניסים. לפעמים גדולים, לפעמים קטנים. אבל בכדי שיקרה לך משהו מעל לטבע, גם אתה צריך להתעלות מעל לטבע. לעשות משהו מעל ומעבר, לקלקל את השורה."
הוא ממשיך ומספר לי על בחור לא דתי בעליל שנעבעך, החליט שהוא רוצה להתחתן – דווקא עם חרדית!! הרב נוטיק לא התבלבל. הוא אמר לו: 'זה הנס שאתה רוצה מה"אז תעשה לו נס! לך תניח כל שישי ליהודים תפילין, במרכז המסחרי'. 'אני??' נדהם הבחור, 'אבל אני בעצמי לא מניח תפילין…' 'אני אמרתי לך להניח תפילין?' שאל הרב נוטיק, 'אמרתי לך להניח ליהודים אחרים תפילין', הפטיר כלאחר יד וחתם את הדיון. החליט אותו בחור לעמוד בגזירה ומהכא להתם החליט שלא יאה שהוא יניח לאחרים תפילין בעוד הוא קרקפתא דלא מנח… וכך "נאלץ" אף הוא להניח תפילין בימי שישי, עד שמצא חן בעיניו הדבר והחל להניח כל יום… ומשם הדרך לתשובה, ולשידוך תוך שנה עם בחורה חרדית כלבבו – היה קצר.
"אז הנוסחא היא פשוטה: רוצה נס? תעשי נס. אחד תמורת אחד. תעשי דיל עם הקב"ה ותיקחי על עצמך משהו בגדר נס בשבילך, לא חשוב מה, ותראי מה יקרה"
אני חושבת ביני לבין עצמי – נס תמורת נס? מה זה, ביזנס? ואין סומכים על הנס… וזה בכלל חוצפה לחשוב שככה הדברים עובדים…
אבל הי, אין לי מה להפסיד, נכון?
"טוב! אני אומרת לו. אני אעשה נס". חושבת רגע… "את השבת הבאה אני מכניסה שעה קודם!"
בעלי, שיודע שהחלטה זו משולה לקריעת ים סוף אצלי, כי 5 דקות אחרי זמן הדלקת נרות אני עוד מתרוצצת בבית אחוזת טירוף, עם מגב וסמרטוט, מנסה להלביש את הילדים ותוך כדי צועקת: 'מה עם הנרות??? שבת!!' קונה מיד את ההצעה.
"ואתה יודע מה, אני אקבל על עצמי להכניס שבת בזמן בלי נדר מכאן ואילך" אני מוסיפה, מעודדת.
"מעולה!" מסכם בעלי. "אז מה את צריכה?" הוא שואל כמו תגרן בשוק.
"קודם כל דחייה, אפילו של כמה ימים. וציון 80. אני צריכה לסיים את הקורס הזה ב-80. לא פחות, לא יותר. סולידי."
"סגור. לכי על זה!" הוא מעודד אותי.
ואני, מבולבלת ממה שקורה סביבי, מחליטה בכל זאת ללכת על זה, יש לי ברירה אחרת?
יום שישי.
אני רצה, מתרוצצת, מזיעה, מכינה, מנקה. הכול חייב להיות גמור בזמן. דיל זה דיל. ואכן, שעה לפני שבת (ועוד כמה דקות… אני בנאדם אחרי הכול) הבית נקי, האוכל מוכן, הילדים לבושים, אפילו הספקתי להתארגן בעצמי!! מתי זה קרה במאה האחרונה? והכל – שעה קודם. וואו.
כבר בשעות הבוקר אני שולחת בדחילו ורחימו מייל למתרגלת שעניינו תחנונים והפצרות לעוד דחייה קטנה, ההיריון המתקדם משמש לי תירוץ כלשהו ואני משגרת "שלח" בתפילה.
מוצ"ש.
פותחת את המייל בידיים רועדות. תשובה מהמתרגלת, שורה אחת: "שלום רב , למרות ההבהרות על אי דחייה, מאשרת לך באופן חריג שבוע נוסף להגשת התרגיל. נא הניחי בתאי, תודה"
אני חוזרת לנשום. לא ייאמן. זה אשכרה קורה!!
עכשיו, לחלק השני של התכנית. כתיבת התרגיל.
עוברת שוב על המאמרים, סורקת סיכומים, מאמצת את המוח, ואי- שם, באיזה תא אפור בודד מהבהב לו רעיון. אחד כזה שחיכיתי לו זמן כה רב. אני מתיישבת לכתוב.
עוד לילה לבן ועוד אחד. שוב 5 בבוקר ולא ישנתי דקה. העיניים אדומות מעייפות, אבל הי! יש לי משהו ביד.
ערב קודם ההגשה, יושבת "ליישר" את התרגיל – שוליים, הגהות, מראה מקום, מקורות, מבוא, סיכום.
לא מאמינה שזה קרה.
עשיתי כל מה שאפשר, ומחר, להגיש ולחכות.
בערב, שולחת מייל למתרגלת: "הי, שוב תודה על הדחייה, הנחתי את התרגיל בתאך כמבוקש… מתי לדעתך יהיו ציונים?"
מתפללת שהיא לא תתעצבן, ושוב, תשובה לקונית אך מעודדת: "תודה. מקווה שעוד שבוע".
עובר שבוע. אם היו לי ציפורניים הייתי כוססת אותם למוות.
יום אחד, באמצע השגרה, סמס.
פותחת – אגף הציונים באוניברסיטה. הלב דופק מהר…
"שלום רב, בקורס 200300 ציונך הסופי: 80"
מה אני אגיד, ריבונו של עולם, טוב לעשות איתך עסקים.
יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד!
באדיבות אדר מדרשת פנימיות
השבוע נערך ערב הודיה והכרת הטוב למוסד "אור חיה" .בוגרות רבות ותלמידות עכשוויות התכנסו להביע תודה ,להכיר טוב ,לפגוש את הצוות ואת החברות לערב אחד בלתי נשכח.
המפגש החל עם ארוחת ערב חלבית ושיחה משותפת של החברות יחד עם הצוות, אחרי כן עלו לדבר מייסדת "אור חיה" הגב' דניאלה גולןבדבריה המחישה את הנחיצות המשכיות הקשר עם המדרשה גם לאחר הנישואין ותמיכה במוסד אשר פתח לחלק מהבוגרות את שער ההתקשרות לרבי ולדרך החסידות.
כמו כן הייתה בשטח נוכחת מתחילת הערב גב' יואלה קולטון אם הבית אשר מלווה את הבנות מתחילת הבנייה העצמית עד בניית הבית הגשמי. היה מרגש לראות שוב את החיבור של החברות ואת הגעגועים אחת לשנייה וכמובן ההחלטה שנרקמה במהלך הערב הן להמשיך לשמור על הקשר וגם להיפגש יותר.
כמו כן עלה לשאת דברים משפיע המדרשה הרה"ח זלמן נוטיק שבדרכו ההומורסיטית יחד עם חום ואהבה השזורים באופן דיבורו שוחח על חשיבות חודש אדר ,שהשנה זהו פעמיים אדר ועל חשיבות השמחה וכמו כן שזהו מאורע שמח שכולם נפגשים בו.
במפגש נכחו עשרות בוגרות לצד תלמידות עכשוויות , שמפגש זה חימם וקירב את הלבבות וזרע געגועים מצד הבוגרות לימי המדרשה והיווה גאוות יחידה לתלמידות שראו שאכן יש פירות בהמשך הדרך.
בהמשך הערב הייתה הרקדה עד השעות הקטנות של הלילה.
בערב זה הכרת הטוב הודו בנוסף לצוות המרצים והמרצות,גם כן לצוות החינוכי שמלווה את הבנות – גב' יואלה קולטון ,גב' מזל משה, גב' רונית קאליש , גב' תמי שיינברגר , דבי , גב' רחל קעניג, גב' רחלי עסיס.
כמו כן אור חיה וכל הצוות רוצות להכיר תודה לאחת התלמידות שהרימה את הכפפה ולקחה יוזמה ואירגנה את הערב- עדן אור שימלאו כל משאלות ליבך לטובה.
ויח"צ – אודליה ש.
לאחר שצברו מוניטין ושביעות רצות בקרב שליחות הרבי באירופה בסמינרים הקודמים שהתקיימו בוינה, בריסל וונציה, נשלחו השבוע הזמנות לשלוחות באירופה להירשם לסמינר הרביעי שיתקיים בעז"ה בימים י"ב-י"ד אייר בהונגריה.
ארגון 'חנה' פועל במסגרת 'איגוד הארגונים היהודיים באיחוד האירופאי' בהנהלת הרב מנחם מרגולין ועוסק בין היתר בארגון סמינרים לשליחות הרבי באירופה בתחומים הרלוונטים במקום שליחותן.
המוטו של הסמינר השנה הוא "זוהרת כספיר" ובמהלכו ישתתפו כ-100 שלוחות בתוכנית חוויתית במיוחד הקשורה עם ספירת העומר והעבודה על המידות ועוד.
בסמינר יתקיימו הרצאות ממיטב המומחים בנושאי חינוך וזוגיות.
את הסמינר שצבר מוניטין רב בקרב השליחות באירופה כמי שמאורגן בצורה מדוייקת עם ירידה לפרטים הקטנים ביותר שיעשירו את החוויה הכללית של המשתתפות מארגנת מנהלת הארגון חני מרגולין יחד עם מנהלת הפרוייקטים של הארגון יעל זמיר. על הפקת הסמינר מופקדת חברת 'פליישמן הפקות'.
הנהלת הארגון מונה מספר שלוחות מאירופה ביניהן הגב' בת שבע אוברלנדר, שליחת הרבי להונגריה, הגב' שטערנא גרוזמן שליחת הרבי בוינה, הגב' רבקה חזן שליחת הרבי למילאנו והגב' לאה נמדר שליחת הרבי לשוודיה.
הסמינר מסובסד לשלוחות הרבי באירופה ע"י הקרן לפיתוח יהדות אירופה EJDF בהנהלת ר' אלי איידלקופ.
חג הפורים יחל בעוד שבוע וחצי, אך המהומה סביב מציאת התחפושת המושלמת מתחילה כבר עכשיו. העלונים שנדחפים לנו לתיבות הדואר מדווחים על שלל תחפושות החל מהכהן הגדול וכלה בכהן הדיוט. אז מה עושים? בפרט השנה שמוסדות רבים אוסרים על תלמידיהם להתחפש לחיילים או שוטרים כך שחצי מהאופציות ירדו מעל הפרק…
תחפושת מוכנה מקלה מאוד, אבל פעמים רבות מתברר כי ההיצע בחנויות יקר מדי לכיס והמוני מדי לטעם ובנוסף גם אי אפשר ל"הוריש" את התחפושת לשנים הבאות בשל האיכות הירודה. דווקא אם רוצים לשמור על ייחודיות בחג העולץ ואפילו לחסוך קצת כסף? תכינו את התחפושות בבית.
ההנחה היא שאם אתם לא בקיאים במלאכת יד, גם אם "תפרנים" אתם כן, מדובר במשימה מאתגרת מאוד. בדיוק בשבילכן כמה טיפים קלים לתפירת תחפושות בבית. חג שמח!
קודם כל מכינים רשימת קניות. חשוב לדעת מה מחפשים לפני שיוצאים למסע הקניות. כך תמנעו קניית אביזרים מיותרים.
מי שסיירה בחניות הבדים בשכונת גאולה הירושלמית או ברחוב ר' עקיבא הבני ברקי, יודעת כי מחיר הבד יקרים. תחפושות לא אמורות להיות עשויות ממשי, לכן מומלץ לבקש מבעלת החנות עודפי בד. חנויות העודפים, ואף החנויות הרגילות מחזיקות בשאריות של בדים ישנים וזולים, רכישתם תביא לחיסכון משמעותי במחיר.
רבים נמנעים מלנסות הכנת תחפושות מכיוון שאינם יודעים לתפור היטב אין סיבה לפחד בחג הפורים. אפשר למצוא פתרונות שאינם דורשים כמעט תפירה, כמו קניית פריטי לבוש עתיקים או זולים וגזירתם כך שיתאימו לתחפושת. אפילו חיבור בין בדים שונים בתפירת יד פשוטה או בדבק ייעודי.
לכו עם היצירתיות. יצירת תחפושות בבית מאפשרת לכם לתכנן תלבושת ייחודית שלא תיראה כמו אלו הקנויות. זה הזמן להתייעץ עם הילדים, להוסיף תוספות שונות ומשונות, ולנסות ליצור את תחפושות החלומות.
הקפידו על הנוחות. רק על דבר אחד אסור לוותר: הנוחות של התחפושת. אל תתפתו לבדים מגרדים, ונסו להיצמד לגזרות לבישות הדומות ככל האפשר לבגדי יומיום. כך תיצרו בגד שהוא גם לביש ונעים, וגם ייחודי.
תחפושת בטיחותית, נוחה ויפה תוסיף אכן למחיר, אך ישנם יתרונות חשובים בתחפושת איכותית. נכון התחפושות 'מייד אין צ'יינה' ברביעית המחיר, בהחלט קורצות, אך ישנם סיבות טובות לא להתפתות, להפרד מסכום נכבד בארנק (או להשיג תחפושת איכותית בהשאלה).
לא נלאה אתכם יתר על המידה, לפניכם הטיפים לבחירה נבונה של תחפושת ואביזרים לילדים:
באדיבות כיכר השבת
