סימה עובדיה: הפתרון לחיים מאושרים

נעים להכיר

כדתית לאומית, היא לא נולדה לחיים הללו. סימה עובדיה מבית שאן אינה מוגדרת כשליחה ואולי גם איננה מוכרת כחב"דניקית, אך היא שליחה של הרבי שליט"א מלך המשיח בלב ונפש והאושר האמיתי שלה מגיע מיהודיה נוספת שזוכה להתקשר למלך ולקבל את ברכותיו.

"בתחילה נמשכתי לאור השלוחים בעירנו," פותחת סימה כשבעיניה אור. "משפחת שמולביץ הגיעה ומיד התחילה לפעול בשליחות הרבי מלך המשיח, אם בשיעורי תניא וטהרת המשפחה ואם בהקמת ארגונים שונים בהוראת הרבי, כמו למשל ׳שפרה ופועה׳ למען היולדות, אך עדיין הייתי מתקרבת. מתחברת, מתחזקת, אבל שליחה בעצמי היה נראה שזה עוד לא שייך אליי. עד אשר זכיתי לראות בעיניי את נפלאות הרבי מלך המשיח באגרות הקודש. הרבי נתן לי תשובה מדויקת שהתממשה במלואה".

נקודת המפנה: כשהמקבל הופך למשפיע

במהלך קייטנת קיץ שנערכה בבית ספר חב"ד בו לימדתי לפני 18 שנה, הפעלתי את החניכים ביום שוקולד. הייתי בחודש שלישי להריון, וכמורה שחשובה לה מאוד הנאת הילדים, קניתי בעצמי את החומרים, התרוצצתי ללא הפסק והשקעתי את כל כוחותיי ביום הזה. רציתי שיהיה להם הכי כיף שאפשר.

לפתע חשתי כאבים המלווים בדימום. לא ייחסתי לכך חשיבות מיוחדת, נכנסתי לחדר המזכירה לנוח מעט ומיד המשכתי להעביר להם את הפעילות.

אך הדימום מתחזק. מחליטים להזמין לי אמבולנס בגלל המצב החריג ולאחר בדיקות מקיפות מעבירים אותי לטיפול נמרץ על כל מכשיריו, והבדיקות מתחילות…

באותה תקופה ידעתי מהן ה'אגרות קודש'. כבר כתבתי מספר פעמים לרבי, השתתפתי בשיעורי תניא וטהרת המשפחה של גב' חני שמולביץ היקרה, שהיא ומשפחתה פועלים שנים רבות בבית שאן בענייני יהדות וחסידות, וכן הייתי שותפה בארגון ׳שפרה ופועה׳ שנפתח בדיוק בזמן החופף לכך. אבל לא חשתי על בשרי את עוצמת כוחו של הרבי כמו במקרה הנוכחי.

עקשנות ללא פשרות

בחדר הטיפול ביקשתי שיכניסו לי את הספר של הרבי. לא רציתי שיטפלו בי בלי שיהיה מונח על ידי ה'אגרות קודש', שאני ארגיש שהרבי איתי. התעקשתי ובאמת לבסוף הכניסו לי.

אני מבקשת ברכה ופותחת באגרות קודש. ונשיא הדור, הרואה את צורכו של כל יהודי בכל נקודה בעולם, כותב לי: "כשם שעזרה לילדי ישראל, הבא ליטהר מסייעין בידו".

אני מבינה בפשטות. מחליטה להאמין עד הסוף, ללא פשרות. כמו שפעלתי למען ילדי ישראל כך תבוא לי הישועה…

שוחררתי ולאחר זמן אני מגיעה שוב לבית הרפואה לביקורת ומכניסים אותי לשיחה עם רופא. רופא אדיש, קפוא, שאומר לי ברשמיות: ״סימה, נראה שהמצב לא טוב. נצטרך לקבוע לך תור להפלה מחר״…

אני אמא טריה, צעירה, הבשורה מאיימת לבקוע את נימי ליבי. אין לי מושג איך אמרו לי זאת כך, בפשטות. לא יכולתי לקבל את זה.

מול הנחרצות שלו והמקצועיות הרוצה לקבוע את גורל עוברי, גיליתי את העקשנות שלי כאמא יהודיה שזוכה להיות מקושרת למלך, שהמלך מבטיח לה נס! אני לא מוכנה בשום אופן לבצע הפלה. הרבי אומר שהכל יהיה בסדר, אז זה מה שיקרה!

גם כשהאחות מגיעה אליי לשכנע אותי, מילותיי נותרות איתנות. שמתי את האגרות ליד הראש שלי יומם ולילה בדבקות. אם הרבי אומר, זה מה שיקרה. זאת המציאות הקיימת בפועל.

והנס? כמובן שמגיע. לאחר זמן נערכות בדיקות נוספות המגלות שההפלה אינה צריכה להתבצע, והילד היקר שלי, שהיום הוא יד ימיני, נולד בריא ושלם בברכה מובהקת שנתנה לו חיים, ברכה של אבא.

האמת עכשיו שלי! 

מהמקום האישי שלי, מהכאב, החשש, ההלם שהפך לביטחון אחד עצום, החלטתי שהטוב הזה לא יכול להישאר אצלי. הפתרון לחיים מאושרים חייב להיות מופץ הלאה, לעוד נשמות יהודיות שיקבלו את האור המיוחד הזה. חוויתי את האמת על גופי. כשאדם חש את האמת על בשרו, היא הופכת להיות חלק ממנו. ההפצה של אגרות הקודש נהייתה לחלק חי ממני.

איך את מגדירה את עצמך כיום?

אני מחוברת לרבנים נוספים מהמגזר הדתי לאומי. אך הצינור החזק ביותר שלי, הוא הרבי. המחבר הישיר שלי עם הקב"ה. אני רואה בעיניי שאגרות הקודש השפיעו גם על ההתנהלות היום–יומית שלי. לבושי נהיה ראוי יותר לבת של מלך, יראת השמים שלי וביטחוני המוחלט בה' מגיעים משליח ה', מהרבי מלך המשיח.  מטרותיי בחיים עלו שלב – אני חסידה של הרבי ופועלת בשליחותו המיוחדת – להביא משיח כמה שיותר מהר.

במה את שליחה של הרבי?

״אני כותבת עם נשים לרבי, לומדת תניא ומפנה אותן לבית חב"ד.

במשך ימים רבים בהם כתבתי באגרות הקודש עם נשים שנפגשתי איתן בקהילה ומחוצה לה, שמרתי את כל מכתבי התשובה של הרבי מלך המשיח אצלי." סימה משתפת במיזם מיוחד.

ערב אחד בחג החגים, י"ט כסלו, ארגנתי ערב תניא גדול בביתי. נשים תרמו וקניתי ארגז ענק של ספרי תניא. בערב ההוא סיפרתי את ניסה של הולדת ילדי היקר, את הנס הפרטי שלי מהרבי מליובאוויטש ואמרתי לנשים שיקבלו על עצמן החלטות טובות בלימוד התניא ויראו ניסים.

בערב הנשים הבא שערכתי בביתי, הנשים סיפרו על נפלאות המשיח באגרות הקודש. פשוט ישועות לכל אחת אחת. כל מי שביקשה מהרבי באגרות הקודש וקיבלה החלטה טובה, ראתה נפלאות. הראתי להן את המכתבים שהרבי ענה להן, אותן המכתבים ששמרתי, הכל התממש כברכת המשיח. הכנו יחד תוף מרים בעיצוב אישי לקבלת פני הרבי מלך המשיח, נשאר רק שיבוא פשוט.

אני זוכרת סיפור שנחקק במוחי במיוחד. אחת הנשים שזמן רב לא זכתה בפרי בטן ומילות הרופאים הרבים שפנתה אליהם לא נתנו תקווה, נכנסה להריון לאחר תקופה ארוכה. אך בבדיקות שנערכו התגלה מום וודאי, מום רציני לעובר.

לא יכולתי לקבל את זה. אמרתי לה, ״עד שסוף סוף נכנסת להריון, יהיה לילדך מום? אחרי כל התפילות, הטיפולים, הריצות״…

היא באה לביתי וישבנו יחד לבקש מאבא דרך אגרות הקודש.

צילמנו את התשובה והדגשתי לה בטוש זוהר שהרבי אומר שהכל יהיה בסדר. שתראה מול עיניה את התשובה, את התקווה. איני זוכרת את התשובה המדויקת, אך התשובה היתה מפורשת. היא קיבלה על עצמה החלטה טובה בטהרת המשפחה, והרבי בירך אותה לניסים.

עם הזמן אמרו לה לעשות הפלה, לא רצו שהיא תמשיך עם הילד שבו סכנה ודאית. אך בנס עצום, למעלה מכל הגיון, נולדה לה ילדה יפייפיה, בריאה ושלימה, ללא שום מום. הברכה של המשיח והכלי הקדוש שהיא עשתה בהחלטתה, פעלו את פעולתם בכל התוקף.

מה הטיפ שלך לשליחה המתחילה?

להיות שותפים בפעילות הזו של חב"ד – בשליחות, בקהילה. כשאת נכנסת בגופך, את חווה את השליחות על בשרך וזה מביא כוחות נפש עצומים…

הרבה שואלים אותי מאיפה הכח. אני רואה את החיוך, החיוך של הנשמה הזוהרת בפנים מהאור של הרבי והטוב שהתגלה להן ומקבלת כח להמשיך הלאה. להמשיך להאיר, לא לנוח עד לרגע ההתגלות המיידית.

קניתי לעצמי שמלה לבנה כדי ללבוש אותה כשמשיח יבוא. בדרך כלל אני לא לובשת בגדים בצבע לבן מאיר כזה, אך המשיח זה משהו מיוחד. אני מוכנה ללבוש את השמלה כל רגע ועדיף הרגע.

באדיבות מגזין עטרת חיה

בכאב ובדמעות צעדו מאות מאנ"ש ובני משפחה בלוויה המצמררת של שליחת הרבי מלך המשיח הצעירה מרת חיה מושקא שושני ע"ה שנהרגה בתאונה קשה וטראגית בניו–זילנד והותירה אחריה את יבלחט"א בעלה מנחם מענדל ושתי בנות קטנות, הורים, אחים ואחיות, בני משפחה וחברות – אשר קיבלו את הבשורה ביחד עם כל משפחת השלוחים ואנ"ש בזעזוע ובהלם רב.

בשורות הבאות שוחחנו עם חמותה הגב' אדרת שושני, גיסתה רחל טובה אביעד, וחברותיה שמחה ניסים וחיה ברכה עדרי, אשר ביחד מעניקות לנו זרקור לדמותה החיננית של מושקי ע"ה אשר כל כולה זעקה – בכל רגע משנות חייה הקצרות: שליחות.

זה התחיל כאשר רק חודשיים ימים חלפו מאז החתונה, ומושקי ביחד עם בעלה יבדלח"ט ר' מנחם מענדל שושני הרחיקו לתקופה לאיי–הפיליפינים לסייע לבית חב"ד אשר היה זקוק באופן מידי לזוג שלוחים.

בתחנה הבאה, כשמושקי כבר הרה ובידם תינוקת קטנה, יצאו למסע שליחותי מאתגר לא פחות – לנהל את השליחות בחודש החגים במדינת קניה שבאפריקה.

והשנה בחודש החגים כבר גמרו בליבם לקבוע יתד של קבע במדינת ניו זילנד, תחילה בדמות פתיחת בית חב"ד בעיירה טריסטציקלד ולאחר מכן באורח קבע בעיר הגדולה והמפורסמת אוקלנד. גם בניו זילנד כמו בכל מקום אליו הגיעו, נחלה הצלחה בשליחות כשהיא משפיעה על נשמות של נשים ובנות יהודיות להאיר את הניצוץ הפנימי ולהפיץ את אורו של משיח.

"אני הצעתי להם לחזור לארץ ישראל", מתארת חמותה הגב' אדרת שושני, "אבל מושקי התעקשה להמשיך בשליחות הלאה מטריסטציקלד לאוקלנד. 'שליחות לא עוזבים בשום מצב. אם הרבי רוצה אותנו עכשיו במקום אחר, לשם נלך'".

באוקלנד המחיה והשכירות זולים יותר לעומת טריסטציקלד והמשפחה הצעירה, כאמור, גמרו בליבם להקים שם בית חב"ד לצד השלוחים הקיימים, אך מסובב הסיבות בחר במסלול שונה.

למרבה הצער, בדרכם לשליחות בעיר אוקלנד, חוו תאונה קשה אשר הותירה את המשפחה הצעירה והכואבת ללא אימם היקרה, חיה מושקא ע"ה. "מוחנו וליבנו המאוחדים עימם מתקשים לשאת את הכאב ורק דורשים ביתר שאת ועוז – גאולה עכשיו!".

אמא מסורה

"בעלה ובנותיה ניצלו בנס עצום", מספרת הגב' שושני אשר מתקשה מאוד להמשיך את השיחה, אך פוקחת עיניה אל מול הניסים לצד הכאב העצום שבלתי ניתן לעיכול. "בנס הצלתן רואים את מסירותה כאמא לשתי בנותיה הקטנות, שייני ורלי.

"כל החודש מושקי חיפשה עבור בנותיה כסאות בטיחות לרכב בארצם הנידחת. היא ביקשה אף מהקהילה הקטנה שם ולא הצליחה למצוא. מספר ימים לפני התאונה פנתה אליה אישה מהקהילה ואמרה שיש לה שני כסאות בטיחות עבורה. מושקי באהבתה לילדותיה והדאגה לביטחונן, קשרה אותן ברכב כנדרש ובכך זכתה להביא להצלתן"…

חיוך אינסופי

"מושקי בדמותה הייתה מייצרת חיים. מלאת חיות, עם רצון תמידי להיות בפעילות ועשייה", משתפת אותנו חיה ברכה עדרי, חברתה של מושקי מהילדות ומהנעורים, אשר בוחרת לתאר אפיזודה הממחישה את החיות המדוברת של מושקי ע"ה:

"באחד הימים בכיתה י"א, מושקי התקשרה אליי עם הצעה שבשביל ה'כלים' שלי זה היה ממש גרנדיוזית – לנסוע להדריך בקייטנה ביו"ש. עם כל הקונוטציה על המצב שם לא התחברתי לרעיון, אך מושקי לא ויתרה. 'חיה תקשיבי יהיה כיף… נעשה ״שליחות״, נביא אנרגיות, נהנה׳, לבסוף היא הצליחה לשכנע אותי ותחושת השליחות והעשייה בהחלט עשתה לי את החופש!

"מושקי שלנו הייתה כל כך חיה ושמחה – זה היה האור שהכי בלט בה. היא הכניסה אנרגיות טובות בכל מקום שידה הייתה מגעת. בהיכרות עמוקה יותר, ראיתי בה את השילוב של כל הקלפים יחד – המשמעות האמיתית שהיא חיפשה ומצאה בכל דבר ועניין, גרמה לכך שהיא ראתה שליחות בכל מקום וגם מצאה את ההנאה בכל דבר. לא הרתיע אותה המרחק, הסגנון, התרבות. המטרה תמיד עמדה לה מול העיניים. יוצאים ליהנות? עושים שליחות!".

שמחה של נתינה

רחל טובה אביעד, מספרת על דמותה מזווית של גיסה שהפכה גם לידידה קרובה: "מושקי היתה מלאת שמחה. לכל מקום אליו הגיעה, הביאה עמה חיוך נצחי. בכל סיטואציה היא הפכה את ה׳לימון׳ ל׳לימונדה׳. כל מטלה אצלה נעשתה בכיף, כיף היה להיות לידה… אני זוכרת שבחג הפסח כשהיא הגיעה לבית ההורים, במצב בו לכולם היה חשק לאוכל מעניין בתוך כל ההידורים, היא היתה מגיעה למטבח, מפשילה שרוולים ואומרת – ׳בואו נכין אוכל טעים!׳ כל כולה שמחה של נתינה".

ואם אנו עוסקים בנתינתה של האישה המדהימה הזו, שנלקחה מאתנו ברגעים האחרונים של הגלות, חברתה הטובה שמחה ניסים, מגלה לנו פן נוסף מדמותה המיוחדת:

"כשנהייתי כלה, ביקשתי ממנה עזרה בארגון ובהכנה של ה׳לחיים׳ וה׳ווארט׳, ומושקי כמו מושקי נעתרה בחיוך לבקשתי מבלי לחשוב פעמיים. בכלל, בכל הזדמנות שמישהי ביקשה ממנה עזרה או סיוע מושקי תמיד נרתמה לעזור. היא הייתה חברה מלאת אור, מלאת נתינה. גם בחיי השליחות שלהם, באיי הפיליפינים, קניה וניו זילנד, היא הקדישה את כל חייה לשליחות ולמטיילים שהגיעו לבית חב"ד. לפעול למען הגאולה היה בדם שלה".

הערב האחרון שלה

חמותה משתפת באירוע ממיס כל לב: "יום לפני שהתרחש האסון, מושקי ארגנה אירוע הפרשת חלה למטיילות מישראל בשעה 12 בצהריים ולמטיילות מארצות הברית בשעה 5 בערב (אף כאן ניתן לראות את דאגתה המיוחדת לנוחות של כל אחת ואחת שתהנה עם הסביבה שלה).

לאירוע של הישראליות נרשמו הרבה נשים. היא השקיעה מאוד והכינה איתן סוגי לחמניות מעניינות עם עלים ופרחים והאווירה הייתה מרוממת. אך לאירוע השני לא נרשמה אף אחת ונראה היה שההפרשה תתבטל. מה גם שהמשפחה הצעירה הייתה עסוקה בהכנות קדחתניות לקראת הנסיעה למקום השליחות הבא, כך שלא היה חסר להם מה לעשות…  ובכל זאת, בשעה שלוש התקשרה בחורה אמריקאית ואמרה שהיא מעוניינת להירשם.

מושקי לא חשבה אף שנייה נוספת והזמינה אותה בשמחה לערב אישי שכמעט התבטל".

אף ביומה האחרון בגלות, האירה מושקי את סביבתה באור המיוחד שלה. אור של נתינה ללא גבולות, של שמחה שפורצת כל גדר והתמסרות לשליחות היחידה.

והחי יתן אל ליבו

כפי שהרבי מלך המשיח מחנך אותנו, לסיום ביקשנו ללמוד ולשמוע מכל אחת מהמרואיינות לשתף אותנו במאפיין אחד שהיא לוקחת אל חייה האישיים מדמותה של מושקי ע"ה.

חיה:

אני לומדת מחברתנו האהובה מושקי ע"ה לחיות את הרגע. תמיד לחשוב מהי השליחות שלי במקום הנוכחי. מושקי הייתה מלאה בתנועת חיים תמידית, לא מתבזבזת, מנצלת כל דקה ויודעת לחיות, להיות "פנימי" – מונחת היכן שהיא נמצאת. אני מתפללת שבזכות תנועת החיים הזו של מושקי נחזה תיכף ומיד ממש בתחייתה.

רחל טובה:

אווירת השליחות שאותה היא חיה השפיעה גם על בעלה וכמובן על כל משפחתה, אך יחד עם התמסרותה המוחלטת לשליחות, משפחתה וילדותיה עמדו בראש מעייניה.

אף בזמן שהם גרו ביישוב דובב ליד צפת, מרחק נסיעה, היא הייתה נוסעת באוטובוסים במיוחד בשביל להיות בשיעור טהרת המשפחה ולא הייתה מפספסת שום הזדמנות.

היא הייתה ממש עקרת בית אמיתית והשקעתה בבנות, הינה דוגמא נצחית עבורי. מושקי היתה דמות האם שנותנת את כל כולה לילדים. מוחה לא פסק מלחשוב על רעיונות יצירתיים לבנותיה שלא יכלו להישלח – בשל השליחות – לגן או למעון. היא היתה הולכת איתן למשחקיה, עושה להן פעילויות עם גואש…

מושקי חינכה אותן באהבה וברוגע, לא הרימה עליהן את הקול וידעה לנתב בין תקיפות חינוכית לסבלנות. אני לומדת ממנה לזכור תמיד שהילדים הם אושר, מתנה מה' ויש לנו את הזכות ואת הכוח להעניק להם את מלוא תשומת הלב וההשקעה גם בדברים הקטנים!

באדיבות מגזין עטרת חיה

"ושרה מגיירת הנשים"

שמי שושנה, וקודם כל אקדים ואומר שאני לא חב"דניקית. יש לי כמה חברות חב"דניקיות ואני מאוד מעריכה אותן, הרבי הוא צדיק הדור האמיתי וכשאני צריכה, אני יודעת לפנות אליו. מה שבאמת הפריע לי בחב"ד זה שהנשים יוצאות ל׳מבצעים׳. זה היה נראה בעיניי כל כך לא צנוע, כל כך לא מתאים.

אישה שפונה ברחוב לנשים אחרות היא מטבע הדברים מושכת תשומת לב. לפעמים האישה שהיא פנתה אליה לא לבד. לפעמים גבר יכול לפנות אליה כי היא נראית לו כתובת מתאימה. אישה, ככה אני יודעת, צריכה להיות "כל כבודה פנימה". הכי פחות להתבלט שאפשר.

למדתי עם חברה שיחה של הרבי, הגענו לנושא של הפצת המעיינות. היא שאלה, 'מה קורה?' רצתה לדעת מתי אני מתחילה לעשות עם עצמי משהו בנושא הזה. אמרתי לה את דעתי חד וחלק. היא צחקה. ״נראה לך שזה בא מהיצר הטוב שלך? זה בסך הכל יצר הרע בלבוש חרדי״… אחר כך היא הזכירה לי: גם שרה הייתה מגיירת את הנשים. נראה לך לא צנוע לפנות ברחוב או בקניון? תמצאי לך את הדרך שמרגישה לך צנועה, אבל תעשי ׳מבצעים׳!".

נשארתי בלי תשובה. חשבתי על זה הרבה. ביום חמישי שאחריו הכנתי לי עשרים ערכות נש"ק, יצאתי למחלקת נשים. אפילו ליולדות לא העזתי להיכנס, כל הבעלים והאורחים שם… פניתי לנשים, דיברנו. היו להן שאלות, חיזקתי אותן. שעתיים חלפו כמו חמש דקות! מאז אני לא מפסיקה לעשות ׳מבצעים׳… ובסך הכל, לא כל כך נורא לפנות לאישה ברחוב. לא הייתי פונה אליה אם הייתי צריכה לברר כתובת?

"כי לא יירש בן האמה הזו עם בני"

שמי יהודית. אני לא יודעת כמה תאהבו את הסיפור שלי, הצעירות בינינו בטוח לא… אבל זה הסיפור ובעיניי זה היה הרגע בו פסעתי בדרכה של שרה אמנו. חני, אחת הבנות שלי, טהורה במיוחד, התחילה את בית הספר העל יסודי בהתרגשות עצומה. אתן בטח שואלות מה זה טהורה במיוחד? בדיוק כמו שזה נשמע. ילדה שחושבת על הרבי מיד כשהיא קמה ועד שהיא הולכת לישון, לומדת חת״ת ו׳דבר מלכות׳ בהתרגשות. מדברת איתי לילה לפני תחילת כיתה ט' על חיילי בית דוד, הרבי הרש"ב שבחר אותה והתפקיד שלה. על גט כריתות לעולם הזה.

טהורה. רוחנית. חסרת יצר הרע.

התחילה השנה. הכיתה מורכבת כמו כל כיתה, מהמון סוגים של בנות. כאלו שהאור האלוקי מאיר בהן בגילוי וכאלו שבינתיים פחות. המורה בטוחה שהבת שלי הכי מתאימה כדי להשפיע על בנות אחרות, כמו כל מורה. היא מושיבה אותה ליד אביגיל. חני מתמסרת לשליחות שלה עם כל הלב.

כבר בימים הראשונים הסיפור לא נראה לי. המקום שבו נמצאת אביגיל שעוד לא הכרתי הוא כנראה רחוק מדי, וגם צורת החברות שלה עם חני שלי הדוקה מדי ושואבת. חני מכינה שיחות של הרבי כדי לענות על טענות שלה, אבל היא לא מעוניינת להקשיב. מנסה לשכנע אותה לצאת ל׳מבצעים׳, אבל אביגיל אוהבת דווקא להסתובב בין החנויות בקניון ולשכנע את חני שלי לטעום משקאות אנרגיה שמעולם לא פגשה.

אני מוטרדת. לא רוצה את הידידות הזו מצד אחד, מחונכת על ברכי השליחות מצד שני.

אביגיל מגיעה לבקר. היא צינית. מעקמת פרצוף על התנהלות חסידית אצלנו בבית, מגחכת כשאחד הילדים אומר משהו מענייני גאולה בארוחת צהריים. מסתגרת עם חני יותר מדי בחדר. אני יושבת בסלון, אומרת חת"ת.

שרה אמנו מודיעה לאברהם ש'בן האמה הזו' לא יירש עם יצחק. שרה היא אלופת הקירוב, מגיירת את הנשים, מקימת בית חב"ד הראשון בעולם, אבל יש רגע בו היא מבינה שצריך להרחיק מיצחק את ישמעאל. עד החינוך הטהור של הילד שלה!

זה לא קל, מדובר בנערה יהודיה, לא בישמעאל. אבל מהרגע שהחלטתי שאני שרה, אני נחושה. לא אומרת לחני כלום. בשביל מה? שתקרב אותה במסירות נפש? אני מדברת עם המורה וממש מבקשת העברת מקום. אחר כך מבטלת לחני את המנוי של הטלפון בלי לספר לה, מספרת שיש בעיה עם הסים, נבדוק. כשאביגיל מתקשרת לטלפון של הבית אני מסננת. תמיד חני בדיוק לא יכולה. גם ביקורים לא מתאימים משום מה. פעם אחת בדיוק אנחנו יוצאות לקניות, בפעם אחרת אני צריכה שקט. כל פעם חיוך גדול ותירוץ מדהים.

לאט לאט החברות הצמודה נחלשת ואני מתחילה לנשום. חני קצת בלחץ כי אביגיל פתאום מתחברת לבנות פחות טובות. אני מרגיעה אותה, מסבירה לה על השפעה במקיף, מציעה לה לומר את הפרק האישי שלה. שנה אחר כך אביגיל עוזבת את בית הספר, עוזבת בכללי. מדי פעם חני שומעת עליה, כאובה. תוהה אם יכולה היתה לעשות יותר. אני מתפללת עליה בכל ליבי שתפגוש את השליחה המתאימה ברגע המתאים, יודעת שעשיתי מה שאני יכולה כדי להגן על הבת שלי.

"ואבימלך לא קרב אליה"

שמי חנה, כשאני קוראת על שרה אצל אבימלך, אני חושבת על סבתא שלי, עליה השלום, שאני קרויה על שמה. היא חיה בירושלים בתקופה שאנחנו לומדות עליה בהיסטוריה, גידלה שלושה עשר ילדים תוך כדי שהתחלפו כאן בריטים, יהודים וארגוני מחתרת בצה"ל. בתוך כל הבלאגן הזה, עם עוצר, צנע ומלחמות, היא היתה צריכה להאכיל משפחה ענקית. אף פעם לא לקחה חלק, לא בוויכוחים פוליטיים ולא בהתארגנויות חשאיות. הקרב על החיים היה לה מספיק. בחדר אחד גדול, כשבבוקר מערימים את המזרונים אחד על השני, דאגה לכל אחד מגוזליה לאוכל, בגדים ושכר לימוד.

כשכולם יצאו ללימודים היא הלכה לנקות בתים של עשירים.

עוד בתקופת הבריטים היה קיצוב על אוכל ועל נפט בתקופות מסוימות. חיפושים נערכו וסחורות הוחרמו. את סבתא לא עניין כלום. היה רק חוק אחד שעמד מול עינייה. הילדים שלה צריכים לאכול. היא הייתה יוצאת למושבים בסמוך לירושלים, קונה מה שהיא צריכה וחוזרת באוטומובילים המזעזעים שהיו אז. כמעט בכל נסיעה עצר את הרכב פקח בריטי, מחטט בשקים ומחרים סחורה. היחידה שתמיד עברה את כל הביקורות בשלום הייתה סבתא שלי. כמו שרה אמנו, ה' לא נתן לאף בריטי לראות אפילו את מה שהיא מביאה. באחד מהסיפורים היא הביאה איתה אפילו תרנגול חי. כשהוא התחיל לקרקר תוך כדי הביקורת היו בטוחים כולם שהפעם הכל יהיה שונה. סבתא עטפה אותו בצעיף, התחילה לנענע אותו כאילו הוא תינוק והיא מנסה להרדים אותו. ליבו של החייל נכמר פתאום, הוא הפסיק את הבדיקה ושלח את האוטומוביל לדרכו…

בפעם אחרת הייתה העין שלה נפוחה מאוד. למה? ככה זה כשיותר ממניין ילדים משתוללים בחדר אחד. נעל שהייתה אמורה לפגוע במישהו אחר פגעה בה. היא המתינה לתורה לקבל פח נפט כשלפתע זיהה אותה חיל שעמד לשמור על התור. הוא היה בטוח שהיא נפגעה באותו רגע מתיגרה שפרצה במקום וכדי לפצות אותה, העביר אותה לראש התור. אחרי שפח הנפט שלה מולא, נגמר הנפט במיכלית.

הבריטים, קבעו חוקים ואכפו אותם באכזריות. בסוף הם הלכו. אך סבתא נשארה עד יומה האחרון פה, מאכילה את כל צאצאיה. אף אחד לא יפריע לה בתפקיד שלה.

"ותצחק שרה בקרבה"

שמי עינת. נולדתי בשכונה פשוטה מאוד להורים שבקושי קוראים, מתאמצים מאוד להאכיל אותנו ולדאוג לנו לכל מה שאנחנו צריכים. בלילה מנקים את הבית הקטן, רואים קצת טלוויזיה עד שהעיניים נעצמות מרוב עייפות.

אני תמיד התעניינתי בתורה ומצוות. ההורים שלי שמחו. לא היינו דתיים והם לא ביקרו בבית כנסת, אבל היה להם המון כבוד לדת ולרבנים. הייתי הולכת לאמירת תהילים בשבת, מתקרבת אל הנערות והנשים שארגנו אותם. מדי פעם הזמינו אותי לסעודה שלישית או לשיעור. הגעתי תמיד, מסתכלת בהערצה על הנשים הצדיקות האלה שזכו להתחתן עם רבנים שלומדים תורה כל היום. בבית הכנסת הייתי מתפללת שאמצא בעל שאוהב דת, שירשה לי ללכת לשיעורים, שלא יצחק עליי.

באחת הפעמים, הייתי אז בת שמונה, שיתפתי את האישה הנעימה שארגנה את התהילים בתפילה שלי. היא חייכה. "למה שלא תתפללי שתהיי רבנית בעצמך? תמסרי שיעורים לנשים ותארגני תהילים לילדים?" צחקתי, לא האמנתי. כמו שרה…

הצדיקה הזו פנתה לאמא שלי, ביקשה להעביר אותי לחינוך דתי. אמא שלי לא ממש הבינה מה היא רוצה ממנה, אבל הסכימה. בית הספר הכי דתי באיזור שלנו היה כמובן בית ספר של ה׳רשת׳. התחלתי ללמוד בחב"ד.

ההתחלה הייתה לא קלה. מתברר שלהיות דתיה זה די מחייב, לא רק תהילים בשבת. אבל הייתי חיילת רצינית. לאט לאט ובסבלנות נכנסתי לזה. כל פעם התברר לי עניין חדש כמו כשרות בבית, מזוזות, צפייה בטלוויזיה… לקחתי על עצמי ובדרך ממילא גם על ההורים שלי, עוד מצווה ועוד הידור. כשסיימתי ח' היה ברור לי שאני ממשיכה בחב"ד ומשם, השמיים אפילו לא היו גבול.

זכיתי להתחתן עם בעל תשובה רציני והקמנו בית חב"ד באחד המושבים בארץ ישראל. היום אני 'רבנית' שמוסרת שיעורים לנשים וגם מארגנת מסיבות שבת, ועוד הרבה יותר מזה. לפעמים אני נזכרת בשבת ההיא בכיתה ג', כשהרבנית הציעה לי להיות רבנית בעצמי וצחקתי, צוחקת שוב, הפעם משמחה והתרגשות.

באדיבות מגזין עטרת חיה

הערב   !!!!

*יום שלישי*

*א' ר"ח כסלו*

👑 *חודש הגאולה* 👑

בשעה *21:00*

*זום   15*

התחממות חסידית

בצ פון

⚡ ⚡⚡⚡

*מתחזקות ומחזקות*

בתוכנית:

*הגב' רחל נוטיק*

פסיכותרפיסטית

*ניסים- זה טבעי לנו !*

🎉🎉🎉

ארגון  נשי ובנות חב"ד

צפת

הפיצו 💡 💡 לנשים

נוספות

קישור כניסה:

https://us02web.zoom.us/j/7701230770?pwd=eGlqTGlNUmJrOEMxOVN4Tk4wY0Fzdz09 

לכתחילה, היה האירוע מיועד למאות משתתפות, אך עקב המצב שקלו ב'למען ילמדו' לדחות לזמן טוב יותר. אולם, מענה מפורש מהרבי לערוך את המעמד בזמן הביא לקיום המעמד בי"א חשוון, ולמרות המצב הגיעו עשרות משתתפות נרגשות.

חצי שנה הן התמסרו. אמהות, מחנכות, שלוחות, מנהלות ועוסקות בצרכי ציבור באמונה. השתתפו בשיעורים עם מיטב המומחים, העמיקו בחומרים ההלכתיים המרתקים, שיננו מתוך החוברות והמצגות של מכללת 'למען ילמדו', ועמדו בכור המבחן בהצלחה רבה, למרות וביחד עם כל עיסוקיהן.

המעמד החגיגי התקיים לצד שולחנות ערוכים בארוחת ערב עשירה, לזכותם של חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון, ולרפואת הפצועים ובתוכם שליח הרבי לעיר שדרות הרב משה זאב בן חנה פיזם.

המנחה, גברת רבקי דוד, הנחתה בחן ובכישרון רב את האירוע, והרחיבה אודות התאריך המיוחד בו הוא מתקיים – י"א חשון, יום השנה של רחל אימנו, שמשמשת דמות של השראה והתנהגות לנשי ובנות ישראל, הלכה למעשה בחיי היום יום.

ראשון הדוברים הוא רב העיר בני ברק, הרב יצחק אייזיק לנדא, שבירך את הלומדות המסיימות והעוסקות במלאכת הקודש, חיזק ועורר בדברי אמונה וביטחון, וביאר ברהיטות את תפקידן של הנשים בתקופה הנוכחית.

אחריו דיבר בבהירות מיוחדת הרב יואל בייטש, שליח בראשון לציון ומרצה ידוע. הוא הרחיב בדבריו בפני נבחרת הלומדות ומנחילות הלכות הבית היהודי, על חשיבות החינוך של הדור הצעיר להלכה ומהות קיומה. הרב בייטש חידד כי דווקא ההקפדה על הדברים ה'קטנים' מתוך הבנה שזהו רצון השם – זה הוא הדבר הנעלה ביותר, ויביא לא רק דור ירא שמיים, אלא גם דור בריא בנפשו.

המחנכת והמשפיעה הרבנית יפה קדוש סקרה את האתגרים במערכת הזוגית בצל המלחמה, והצרכים המשתנים של בני הזוג, מתוך הניסיון הרב שרכשה במהלך השנים בהדרכה והשפעה. המשתתפות האזינו בקשב רב להרצאה האקטואלית, ורכשו כלים להתמודדות המעשית בחיי היום יום.

גולת הכותרת המרגשת של הערב היתה חלוקת התעודות לארבעים התלמידות מכל רחבי הארץ, שסיימו את קורס הדרכת כלות ונישואין ב"הליכות". הבשורה המשמחת הנוספת היתה שלצד קבלת התעודות הנוכחית, התלמידות ממשיכות לחלקו השני של הקורס, חלק מעשי לא פחות – לימוד הלכות שבת וכשרות לבית היהודי במכללת 'הליכות' מבית 'למען ילמדו'.

צילום: מענדי קורנט

מצוה לפרסם עושי מצוה. ממנה ילמדו וכן יעשו. גברת מלכה תחי' רום, חיילת מסורה של הרבי, רושמת כל יום ויום, עשרות שמות חיילים  וחיילות ב"ספר התורה הכללי לאחדות עם ישראל".

ובנוסף, תורמת כסף  לזכותם באתר הנ"ל עבור קניית האות. שלא יהי' רישום בחינם. שיהי להם לזכותם, שיהי' קניין.

( למרות שהרב אוירכמן שיחי',  שליח הרבי לנושא,  מאפשר רישום בחינם לחיילים, שוטרים ואנשי כוחות הביטחון, לרגל המצב העכשוי בארץ ישראל).

גם אם לא נהגת כמוה עד היום, הגיע הזמן שתתחילי. כל מי שנמצא בסביבתך, אם זה במסגרת העבודה, או במקום מגורייך, קניות ו/או סידורים טכניים, מהווה הזדמנות למימוש המטרה לזכות את כל היהודים באות ב"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל", ואת הילדים באות ב"ספר התורה לילדי ישראל".

זיכרי. *הרבי התבטא על המבצע הזה שזה בקשה נפשית שלו*.

אנא התחילי וב"ה בודאי תיזכי להצלחה מופלגה הרבה למעלה ממה ששיערת מראש.

שיתוף מהשבוע האחרון. נכנסתי לחנות . מולי עמדה  אשה צעירה עם תינוקת בעגלה. הצעתי לה לקנות אות ב"ספר התורה של ילדי ישראל", תוך כדי הסבר מקיף  איך המבצע נולד.

היא לא הגיבה. התנערה ממני והמשיכה לדרכה.

היתה לי הרגשה,  שבעלה של האשה,  הוא בעלי החנות.

… חזרתי לחנות והתברר שצדקתי.

כשהסברתי לו על המבצע,

ניסה "להתקיל" אותי,  שמדובר בשנת תנש"א כשהיתה מלחמת המפרץ. ב"ה את הנושא של אות בספר התורה אני "חיה" תודה לקל,  שנים רבות. הסברתי שזה התחיל  קודם לכן. כששליט עירק סאדאם חוסיין ימ"ש,  רצה היל"ת להטיל פצצה אטומית על ישראל. ההסבר  לא עזר . הוא לא השתכנע. עניתי לו, שהבאבא סאלי זצ"ל אמר בשנת תנש"א,  שיברך את כל מי שיקנה אות ב"ספר התורה של  ילדי ישראל",  שיזם הרבי מליובאוויטש.

"תעשה חשבון פשוט",  אמרתי לו. "עוד מעט ארבעים ושלוש שנים".!

היה מסע שיכנוע ארוך. הסברתי לו,  שכל האדמו"רים קנו לנכדיהם אות בספר התורה המיוחד הזה …

בסיכומו של דבר,  הסכים. ורשמתי את שמות ארבעת ילדיו הקטנים . הבת הבכורה  מעל גיל מצוות , בת ארבע עשרה . היא כבר שייכת לספר של "הגדולים", "ספר התורה הכללי לאחדות ישראל".

זה היה פתח לרשום לא רק  אותה, אלא גם  אותו ואת  אשתו,  ל"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל".

לשמחתי הגדולה הוא החליט בעצמו לרשום מידית באתר את כל הפרטים. הן באתר של "ס"ת של ילדי ישראל", והן באתר של "ס"ת הכללי".

הקדוש ברוך הוא סגר דלת קטנה, כאשר אשתו התעלמה ממני והמשיכה לדרכה… ופתח פתח,  הרבה הרבה  יותר גדול.  תודה להשם יתברך,  *כל בני המשפחה, כו-ל-ם נירשמו לספרי התורה,  שיזם  הרבי מליובאוויטש*.

בדידי הווה עובדא.

כתבה בסייעתא דישמיא,  טמה חורושוכין

מוצאי שבת קודש חיי שרה, אור לכ"ח חשון 11/11

התוועדות מלווה מלכה עולמית לנשים ובנות בזום. בשעה 21.00🕒

קישור לזום:

https://us06web.zoom.us/j/8908361194?pwd=9GYGaJHeaHtj7XZ1fgRfCMB9iECojW.1