"ויעקב הלך לדרכו"/אסתי פרקש

ויעקב שוב אוסף הפקלאות

התפילות, הכוחות

השברים, התרועות

הכאב, ההתמודדויות

המלחמות, הנצחונות

ויעקב השנה

עם מדים מאובקים

ולב עם רסיסים

ועדיין מתפלל על חטופים

הוא חוזר מלבנון

מעזה ומאיראן

ועובר דרך בתי הכנסיות

באופקים, בארי ושדרות

ומשם אוסף לשקו כוחות

עוצמות ותעצומות

ממשיך לקרית שמונה

טבריה ונהריה

ומהצפון מלקט

מיהודים בעלי שיעור קומה

אמונה פשוטה ותמימה

ביטחון ושמחה

ובדרכו

פוגש את האימהות

המתמודדות, השכולות

ואת המייחלות לבשורות

ואוסף לשקו את הדמעות

התפילות, ההחלטות הטובות

את כל הילדים

שמצפים לחיבוק של אבא

שיחזור ממילואים הביתה

ואת אלו שמחכים ומצפים

שכבר תהיה תחיית המתים

ויעקב הולך

הולך בקומה זקופה

לא צולע, צעד בעוצמה

בוטח במי ששלחו למשימה

בבורא העולם, מנהיג הבירה

ובדרכו..

"ויפגעו בו מלאכי אלוקים"

עליו שומרים ואותו מלווים

מלאכי הארץ ומלאכי חו"ל

מלווה בברכה ואיחול

בחזרתו לארץ

"אשר עיני ה' אלוקיך בה"

חורף בריא ושמח

ושמחת?!/אסתי פרקש

"ושמחת בחגך

והיית אך שמח"

יש השנה עדכון גרסה?

לסוכה הנופלת, שקרסה

שלשמוח נשמע התרסה

משמיעה שוב המנגינה

ונתקעת שם במילה

והיית אך… אך..

אח ועוד אח

ואני אשמח?

כן!

ושמחת ציווי נצחי

גם כשנראה בלתי אפשרי

בלי תנאים, אם ואולי

תשמחי ותסמכי עלי

נכון שיש הסתרה

גם שם ה' נמצא

וכעת הציווי- שמחה

גם עבור אלו שבאפלה

וזה ישפיע ויאיר החשכה

ונצא כולנו לאורה ולגאולה

איך את שואלת?

שמחה היא לבוש שאת בוחרת

כן, היא ממש נרכשת

משפיעה ופועלת

דינים ממתקת

אז מה אנחנו עושות

כיצד נפעיל הרגשות

לכולנו 3 לבושים

מחשבה, דיבור ומעשים

וכולם מבחירה מתחלפים

אז בואי נלבש יחד

מחשבה אותיות בשמחה

נחליף מחשבה מדאיגה

במחשבה טובה ומרגיעה

דיבור במילים טובות

פירגון ומחמאות

יוצרים פלאות

מעשה

בואי נעשה מצב רוח

חייכי לך חיוך מרוח

גם אם זה הפך הרוח

זה ישפיע -בטוח!

תהיי עסוקה באירוח

אושפיזין זה עסק בטוח

אך רק לך תעודת הביטוח

את מזמינה האורחים

ובוחרת המוזמנים

אז..

את מי את מזמינה?

חרדה/שמחה

דאגה/אמונה

שבי רגע בסוכה

שאי תפילה

וקבלי החלטה

חג שמח🎸

אסתי פרקש

יועצת חינוכית

ושליחת הרבי בפתח תקוה

"יש לי ילדה מתוקה ממש, דבש. טהורה, חסידית ותמימה כל כך. אינני מכירה הרבה ילדות כמוה בגיל ההתבגרות. אחת הבנות בכיתה שלה התחילה, מה שנקרא, 'לחפש את עצמה'. טיילה פה, שוטטה שם, קנתה טלפון חכם, שינתה את סגנון הביגוד וכמובן לא המשיכה בבית הספר העל-יסודי החב"די, ולמען האמת, לא המשיכה בשום בית ספר.

אסתי שלי החליטה שלא להתייאש ממנה. הן לא נפגשו כי החברה לא הייתה מעוניינת, אבל אסתי לא שכחה אותה. אחת לכמה ימים שלחה לה הודעה, הודעת ס.מ.ס. פשוטה כמובן: מה שלומך? מה קורה? מתגעגעות אלייך. אני עצמי לא הייתי בטוחה שהרעיון מוצא חן בעיניי, אבל לא אמרתי מילה. בכל זאת, שליחות ו'מבצעים'. כשראיתי שהחברה בקושי מגיבה נרגעתי.

חודש אחר כך, הבת הגדולה שלי, נשואה כבר, מגיעה אליי בזעזוע. מתברר שאותה חברה לשעבר עשתה צילום מסך של ההודעות של אסתי שלי, כתובות זו אחר זו עם התאריכים, בהפרשים של יום-יומיים, ללא תגובה. היא העלתה את הצילום לקבוצה של החברות וכתבה: 'מכירים את אלו שאינם מבינים רמזים?'

זה היה פוגע, והבת הגדולה שלי לקחה את זה קשה מאוד. היא רצתה לרוץ לאסתי, לומר לה לעצור מייד כל קשר עם הנערה הלא נעימה הזאת. עצרתי אותה. קודם כל, אסתי, ברוך ה', אינה יודעת על זה, ואם לא תספר לה, גם לא תדע. למה להכאיב לה? ודבר שני, לדעתי התמונה הזאת היא אות הצטיינות, משהו ללכת איתו לקראת משיח. הייתי קוראת לה: 'מכירים את אלו שאינם מתייאשים?'

בסופו של דבר בתי הגדולה התקשרה לאותה חברה ו'שטפה' אותה. היא מחקה מייד את התמונה כמובן. להתנצל היא לא יכלה כי עד היום אסתי שלי, ברוך ה', אינה יודעת דבר."

***

זה רק סיפור אחד מני רבים. הסיפורים אינם קלים ואינם נעימים, ועוד פחות נעים שאלו דברים שקורים בכל יום, כל היום. האצבע שלנו חופשית מאוד על המקלדת, וכשאנחנו כותבות בקבוצה, איננו טורחות לחשוב רגע קודם מי באמת נמצא בה.

אילו פגיעות יכולות להיות בקבוצות?

אילו לא…

1. שיתוף מידע פרטי ללא רשות 

לפעמים מדובר בדיון בין שתיים שמתפתח בתוך קבוצה. לרגע את שוכחת שאינך מתכתבת עם חברתך באופן פרטי, ומזכירה בטעות דברים שלא היו אמורים להיאמר ברבים, או לפחות שאינם מיועדים לאוזניהן של כל המשתתפות בקבוצה. הודעה שהייתה אמורה להישלח בפורום אחר, ואפילו הערה תמימה ולא מזיקה כמו דיווח על מפגש מקרי במקום כלשהו או קנייה של משהו – עלולות לגרום נזק. אולי חברתך אמרה למישהי שהיא עייפה ממש ואינה יכולה להגיע לערב שזו ארגנה, וכעת נודע לאותה "מישהי" שחברתך נפגשה איתך באותו ערב?

אולי מישהי ביקשה מחברתך, בפרטי כמובן, הלוואה, היא אמרה שאין לה כרגע, ואת שואלת כמה עלתה הפאה החדשה? או גרוע יותר, אולי הפאנית השנייה בקבוצה גם כן?…

2. הוצאת אנשים מקבוצות ללא הסבר

כאחת המנהלות בקבוצה יש לך אפשרות להוציא חברים מהקבוצה. כשזה נעשה ללא הסבר או ללא הכנה, זו סתימת פה ממש. אין לה אפילו אפשרות להבין על מה ולמה הועפה מהקבוצה ולענות על הטענות. אם הקבוצה היא חדר משותף, הסרת משתתפת היא כמו סילוק בוטה שלה מהחדר. אף שהסילוק שקט, כמעט לא נשמע, רק הערה בכתב קטן שאפשר לדלג עליה בלי שימת לב מיוחדת – הוא עלול להיות פוגע מאוד.

3. פרשנות שגויה להודעות כתובות

כל הודעה כמעט, אולי חוץ מ"לא" ו"כן", יכולה להתפרש בכמה אופנים. תשאלו את המורות להבנת הנקרא. ולמען האמת, גם למילה הקצרה "לא" יש כמה מנגינות. יש "לא" של שלילה, ויש "לא נכון!" במנגינה מופתעת כזו שאומרת: 'איני מאמינה, וואו, איזה יופי!' הבעיה שאם לא הקלטנו את עצמנו, אין לשום אדם אפשרות לנחש באיזו מנגינה התכוונו שיקראו את ההודעה שלנו.

כשמישהי נפגעת משום שהבינה משהו אחר ממה שהתכוונו לכתוב, זו כבר בעיה. לא רק שלה.

צריך תמיד לזכור מי קוראת את ההודעה. לא כל אחת תראה במשפט: "די, את לא רצינית!" משפט של התפעלות כנה ואוהבת.

4. שיתוף תמונות 

לכל אחת מאיתנו ברור מאליו שהיא לא תשתף תמונה שתגרום למישהי אחרת אי נעימות. הבעיה מתחילה בשטח האפור – שלי עלול להיראות משעשע, אבל למי שמצולם בתמונה אולי פחות. למשל, גיסה ששולחת תמונה של בעלה ישן על ספר הרמב"ם, מביך או סתם חמוד ומשפחתי? תלוי את מי שואלים…

להעלות לקבוצה המשפחתית תמונת ילדוּת קצת מביכה של אחד האחים? לשתף סלפי שעשינו יחד בלי לבקש רשות קודם?

5. רכילות

לא מדובר בבעיה שמיוחדת לוואטסאפ, אבל הוא בהחלט הפך אותה לבלתי נפסקת. אם בעבר ברגע שעזבנו את הספסל בגינה נאלצנו להפסיק לשתף ולרכל ולקשקש עד מחר, היום אפשר להמשיך גם לתוך הלילה. בקבוצות של חברות כיתה או של בני משפחה שחלק מהם גרים בחו"ל השיחות נמשכות גם בשעות בלתי אפשריות… וכללי ההלכה? לא השתנו, כך מתברר.

"זה היה היארצייט של אימא שלי. בבוקר מוקדם עלינו האחים לקבר, אחר כך המשכתי ליום עבודה כרגיל. הייתי מהורהרת מאוד. באופי שלי אני טיפוס מופנם וחוויות קשות וגם מרגשות אני צריכה לעבד עם עצמי, פחות עם אחרים. לא טיפוס שמשתף. לכן גם נמנעתי מלספר במקום העבודה למה איחרתי. השתדלתי לעשות את העבודה שלי ביעילות ובשקט, משאירה את הגעגועים ואת המחשבות לעצמי.

אחותי הפוכה ממני, לא רק בזה. היא צילמה את המצבה, והעלתה את התמונה לקבוצה של המשפחה, של החברות. כתבה מתחת: "לא להאמין שכבר עברו שבע שנים, מתגעגעת!" זכותה.

מפה לשם, זה הגיע לאחת העובדות אצלנו במשרד. לכו תדעו למה אנשים מעבירים תמונות של מצבות! היא הייתה נחמדה מאוד, ומבינה. ניגשה אליי, ניחמה. השתתפה. הייתה אמפתית ממש. לכי תסבירי לה שכל מה שרציתי היה פרטיות? הרגשתי כאילו לוקחים ממני אפילו את הדבר הפשוט הזה, הזכות לא לספר מה עבר עליי היום…"

פגיעה היא פגיעה, לא משנה אם היא פנים אל פנים או בקבוצת וואטסאפ. ואולם יש כמה דברים שהופכים את הפגיעה בקבוצה לכואבת יותר.

ההיקף

מה שיצא ממך – כבר לא שלך. הוא של כל העולם! אכן, מרגע שנכתבה הודעה או שותפה תמונה, היא יכולה להגיע לקהל עצום, וגם זה שפגע, בטעות או בכוונה, אינו משער לעצמו לאן יתגלגלו הדברים. וזאת בשונה מפגיעה פנים אל פנים, שגם אם היא נעשתה ברבים – עדיין יש גבול למספר האנשים שהיו עדים לה.

אין לאן לברוח

פגיעה פנים אל פנים נעשית במקום מסוים, מול ציבור מסוים. יש מי שנפגעת אצל חמותה והמשפחה של בעלה, אחרת במקום העבודה שלה, ואת הנערה המתבגרת שלנו העליבו בכיתה. הנפש המכווצת יכולה למצוא לעצמה מעט שקט, ריפוי ונחמה כשהיא עוזבת את המקום שבו נפגעה ועוברת למקום מכיל ומקבל. הכלה הפגועה נוסעת לאימא שלה, שם מקבלים אותה כמו שהיא, בלי לבדוק כמה הילדים שלה מחונכים. העובדת הפגועה חוזרת אל הקן החמים שלה, לבעלה וילדיה, וגם המתבגרת מסיימת את יום הלימודים המתיש וחוזרת הביתה. אלו איים של רוגע וטוב בתוך מציאות של פגיעה.

פגיעה בקבוצת וואטסאפ רודפת אחרינו הביתה, למטבח, להשכבות ואפילו למיטה בלילה. אני חברה בקבוצה בכל שעות היממה ומעודכנת בכל רגע נתון. אין לי  אפשרות לקחת הפסקה בריאה ולברוח לי אל מקום בטוח ומקבל עד מחר.

הקלות

משהו בהסתתרות מאחורי מקלדת, בעובדה שאיננו רואים את חברי הקבוצה נמצאים פיזית מולנו ואפילו איננו זוכרים כבר מי נמצא בה, גורמת לנו לקלות יתר, ולחוסר מחשבה לפני ששולחים או מעלים משהו.

ננסה לדמיין לעצמנו סיטואציה שבה חברה בצוות, בשעת אספת צוות רגילה, בין נגיסה בוופל ללגימה מהקפה, שולפת תמונה מצחיקה שבה היא מצולמת עם חברה נוספת במסיבת פיג'מות לפני שנים. היא מראה את התמונה בחיוך ומציעה לכולן לנחש במי מדובר. כשהחברות מגלות הן נהנות לצחוק, בטוב לב כמובן, על החברה המופתעת. מה הסיכוי שזה יקרה? לא גדול. אולי כתוכנית למסיבת פורים בהתארגנות מראש.

כמה פעמים זה קורה בקבוצות וואטסאפ?

איננו רואות את הסומק העולה על פני החברה שלנו, ושוכחות שגם אם היא מגיבה בסגנון קליל וזורם, הדבר אינו מעיד כלל שבאמת לא אכפת לה.

מה עושים?

חושבים, אלף פעמים

"בקבוצה של המשפחה כל הזמן צחוקים, תמונות, שיתופים מתוקים וויכוחים. לפעמים יש גם קטעים לא נעימים. חגגנו להורים יום נישואין עגול. הקמנו קבוצה מיוחדת בשביל התכנונים, והיה באמת ערב מקסים שהם ודאי יזכרו עוד הרבה שנים.

אחר כך נשארו השאריות של האירוע. להחזיר את המקרן לגמ"ח, לשלם למסעדה. כל מיני מטלות קטנות. עשינו התחשבנויות בינינו. אחי הגדול כתב לזה שקטן ממנו בשנתיים שהוא עדיין לא שילם את החלק שלו במתנה. הוא ראה את ההודעה ולא הגיב. רק בערב הוא נזכר לענות, בטח אחרי שדיבר עם אשתו…

הוא תקף אותו שאינו שוכח מאה חמישים שקל, אבל במחיר של המונית שהוא לקח עם האוכל החם איש לא חשב להשתתף. אולי צודק, אולי לא. מה שבטוח, הוא העלה את זה לקבוצה הרגילה של המשפחה, לא לזו של הארגונים…

אבא שלי נלחץ, כתב מייד שהוא ישתתף בחגיגה, ובטח שאיננו צריכים להוציא סכומים גדולים כל כך.

אימא שלי ערכה הודעה של שלוש מאות מילים כמעט, תודות לכולם. הזכירה כל פרט, שכחה גיסה אחת, בקיצור, טשולנט שלם, עסיסי…"

ממש להרגיל את עצמנו לספור עד עשר (לפחות עד חמש…). לפני שאנו לוחצות על חץ השליחה, לקרוא שוב את ההודעה ולוודא שאין בה שמץ של פגיעה. כמו כן, לבדוק שוב את זהות הקבוצה או הנמען שאליהם אנחנו שולחות את ההודעה. במהלך היום אנחנו מתנהלות בשרשורים רבים כל כך בבת אחת שלא מן הנמנע שנשלח בטעות הודעה למקום לא מתאים כלל.

בלי משחקים

נשתדל להימנע ממשחקי מילים או מביטויים בעיתיים שעלולים להיות מובנים אחרת ממה שחשבנו. ננסה לנסח את מה שרצינו להגיד במילים הכי פשוטות וברורות, ונוסיף סמיילי או חיוך כשהתכוונו לצחוק, למען הסר ספק. אם כי יש לזכור שהוספת החיוך אינה מבטלת פגיעה, כמו המכונית שנמכרה עוד לפני מוסף, 'נישט אין שבת גערעדט'…

כללים

נחליט על כללים פשוטים וברורים שאיננו עוברות עליהם. אם אנחנו ממנהלות הקבוצה, נעמוד על הכללים בעדינות ובנחישות ולא נאפשר לחרוג מהם.

אין ירידה לפסים אישיים. צריכה להעיר? לא בקבוצה, רק בפרטי!

אין רכילות, גם לא לצורך. כשצריך, שוב, מתכתבים בפרטי ולא בקבוצה!

לא מסירים חברים מהקבוצה בלי הודעת פרֵדה יפה הכוללת הסבר. לדוגמה: "וזה הזמן להגיד שלום ל… שעוזבת את הבניין ולכן נאלצת בצער להיפרד מקבוצת השכנים. אנחנו מאחלים לה הצלחה בדירה החדשה וישוב טוב, נתגעגע!"

מתנצלת…

"בקבוצת ההורים של כיתה ב' התארגנו האימהות לסעודת ראש חודש משותפת. מישהי העלתה רשימה של מוצרים ודברי מאכל, וכל אחת שיבצה את עצמה ליד מה שהיא רוצה להביא. מסוג ההתארגנויות שגורמות לך לחשוב, 'איזה כיף שיש קבוצת וואטסאפ!' לפני פחות מחמש עשרה שנים אימא שקיבלה עליה לארגן דבר כזה הייתה צריכה לבזבז ערב שלם על טלפונים…

כתבתי את זה, למה לא? ראייה חיובית טובה תמיד, לא?

מישהי הגיבה: 'וכל האימהות מתנדבות כל כך, תענוג. תראו איך חילקנו את זה בשעה וחצי!'

אימא אחרת כתבה: 'ככה זה כשיש מורה כמו… היא משקיעה כל כך בבנות שכולנו רוצות לפרגן!'

הכול היה נראה חמוד כל כך שלרגע שאלתי את עצמי: למה אנשים מדברים נגד וואטסאפ?

שנייה אחר כך כתבה אימא אחרת: 'כן, לא כמו בשנה שעברה…'

זהו, זה כל מה שהיא כתבה. בלי להוסיף כלום. אבל לי נדלקו מייד נורות אדומות מהבהבות.

המחנכת של שנה שעברה! היא בקבוצה! יש לה ילדה בכיתה ב', מה, אנשים אינם חושבים?

שלחתי לאימא הזאת הודעה בפרטי: 'מה איתך? המורה… בקבוצה!'

בינתיים עוד כמה חכמות החמירו את המצב, הזכירו את שיעורי הבית, את העונש להעתיק עמודים בחוץ. זו שהתחילה שלחה מן הודעה כמו: 'התכוונתי לא כמו בשנה שעברה שהיה לוקח לנו ימים להתארגן…' הוסיפה אימוג'י קורץ.

הכול היה כל כך לא נעים."

המלך נתן לליצן החצר משימה: עליו למצוא מעשה כזה, שההתנצלות עליו תהיה גרועה יותר מהמעשה עצמו. הלך הליצן ובעט בכלבו האהוב של המלך. "מה?" כעס המלך, "למה עשית את זה?"

"אוי, סליחה," התנצל הליצן מעומק ליבו, "חשבתי שזה אתה, אדוני המלך…"

פגענו. אוף, באמת לא התכוונו!

חשפנו מידע שלא התכוונו לחשוף ונגרמה למישהי אי נעימות גדולה. שיתפנו בתמונה שגרמה מבוכה למישהי או כתבנו הודעה שלא היה צריך לכתוב, או הובנה לא נכון. עכשיו אנחנו מלאות בנקיפות מצפון ורוצות כל כך להתנצל ולתקן את מה שעשינו.

נשים לב שההתנצלות שלנו לא תהיה כמו של אותו ליצן…

לפעמים התנצלות כתובה בהודעה מפורשת מביכה מאוד, במיוחד בקבוצה, ועדיף לערוך אותה באופן פרטי. היינו חושבות שמכיוון שפגענו בה לעיני כולם, עדיף שגם ההתנצלות תהיה פומבית, אבל יש לבדוק טוב שלא תהיה מכך פגיעה נוספת ומבוכה. אמירה לא מתאימה אפשר להחליק בהמון 'בלה בלה בלה' בקבוצה, אבל מהתנצלות כבר אי אפשר להתעלם.

תרבות דיגיטלית חיובית

"בקבוצה של המשרד שלנו יש המון קשקשת. יש רגעים נחמדים ומצחיקים באמת ויש גם המון שטויות. בדרך הטבע, כמעט אי אפשר להימנע מכך, נשים גם נפגעות מדי פעם. לפעמים כי רמזו משהו לא מספיק בעדינות, לפעמים לא רמזו כלום אבל היה נראה להן שרמזו.

אני חושבת שלכל אחת יש אחריות למה שקורה בקבוצה. אינני יכולה לומר לעצמי: מה הקשר אליי? אם יש משהו לא נעים, עליי לעצור אותו בדיוק כמו כל אחת אחרת. זה לא קל. לפעמים אני מגינה על מישהי והיא 'משחקת אותה' בהודעות כאילו בכלל לא אכפת לה מה שאמרו.

לפעמים מתעורר בי רצון להרים קצת את הרמה… מה, אין על מה לדבר חוץ מהעוגיות של הקפה, מי מביאה חלב והטעויות בתלוש? החלטתי לעשות מעשה. לא רציתי להתחיל לשלוח דברי תורה, כאלה שידלגו עליהם כי אני בעצמי בקושי קראתי אותם כשעשיתי העברה, אז החלטתי, סתם, לזרוק רעיונות קצרים, קטנטנים, כאלו שכתבתי בעצמי. לא העברתי.

פעם שיתפתי בשאלה מעניינת שעלתה אצלנו בבית בנושא של ריבית, מה הרב ענה. התגובות היו מדהימות! התפתח דיון מרתק בקבוצה שגילה לי שיש לנו כמה וכמה עובדות רציניות מאוד עם הרבה ידע, וגם שאני כנראה לא היחידה שמרגישה שצריך להעלות את הרמה…

בפעם אחרת הזכרתי הוראה של הרבי לדאוג שלכל יהודי יהיו כל צורכי החג, הצעתי שנקבל עלינו פרויקט משותף, נאסוף יחד כסף למשפחה כלשהי שאנחנו מכירות כי היא מטופלת במשרד שלנו, לא משנה למה. זה רץ ממש. מאז כולן כבר מעלות נושאים כאלו, ודיונים הלכתיים מתפתחים לפעמים. זה מרתק!

למה עוד שמתי לב? מאז יש קצת פחות פגיעות… כשאנחנו עסוקות בדברים טובים, אנחנו גם פוגעות פחות, וגם נפגעות פחות. איננו מחפשות רמזים בכל מילה שנכתבה או שלא…"

מרובה מידה טובה

אין ספק שיש לקבוצות וואטסאפ כוח אדיר שאפשר להשתמש בו לטוב. יעידו כל עשרות ומאות הקבוצות שנפתחו כדי להפיץ דרכן שיעורי תורה, מסרים קצרים וארוכים, שיעורים יומיים, מידע יעיל ושימושי והתארגנויות שונות של עזרה וחסד.

אבל גם קבוצה סתמית, קבוצה משפחתית או קבוצת עובדים או שכנים, יכולה להפוך מקור של אור. איך נעלה את הקבוצה שלנו קצת מעל העניינים היום–יומיים?

נעלה לקבוצה רעיונות קצרים ויפים על פרשת השבוע ועל ענייני דיומא. נקפיד להתאים את הרעיון לאופי הקבוצה והחברים, ולא נעביר סתם אין–סוף הודעות מעיקות.

נשלח הודעה עניינית וקצרה שמזכירה הלכה או מנהג, כמו: "חודש טוב, לא לשכוח יעלה ויבוא בברכת המזון!"

נחליט על פרויקט חסד קבוצתי. זה יכול להיות איסוף כסף למטרת צדקה משותפת, חלוקת פרקי תהילים לתפילה על אחת החברות או לימוד יומי קצר וחגיגת סיום כמובן. כל דבר שיגרום לחברי הקבוצה להתאחד במשהו שמעבר לפרט הטכני שחיבר אותנו יחד.

נפרגן ונשבח. נמצא על מה להודות זו לזו ונודה עליו מול כל בנות הקבוצה. כל אמירת תודה מנקה הרבה רעל של רכילות ופגיעה.

זה הזמן לחשבון נפש נוכח הימים הנוראים:

איך נראות הקבוצות שאני חברה בהן?

איך אני מתנהלת בתוך קבוצות וואטסאפ?

האם אני מגינה על חברות ולא מאפשרת פגיעות בקבוצה שאני מנהלת? (וגם בכאלו שלא?)

איך אני מעלה את הקבוצה שלי קצת מעל הקרקע, הופכת אותה למקור של אור וכוח?

אז אחרי שעשיתן חשבון נפש וגם קיבלתן החלטות טובות, קחו את הטלפון והכינו כבר את ההודעה החשובה ביותר: "משיח הגיע! לא לשכוח תופים!"

באדיבות מגזין עטרת חיה

ילדה שלי, אני גאה בך כל כך. את עולה על מטוס בדרך לחוויית ההתקשרות הגדולה של חייך. כן, היית כבר אצל הרבי לא פעם. נסעת איתנו לתשרי כשהיית בת שנה ושנתיים, ואפילו חמש, אבל כזה תשרי עוד לא היה לך.

את נוסעת לחודש שלם של התקשרות, של התארחות, של עצמאות ושל אתגרים. אני בטוחה שיהיה לך מדהים וקשה ומחבר ובודד, הכול יחד. ואת תוכלי לזה. כי את כזאת ילדה של רבי. גדלת לי מול העיניים בקצב מואץ, את יום הולדתך השישה–עשר תחגגי בתשרי עם הרבי, בעזרת־ה'. אני מסתכלת עלייך וחושבת על עצמי בגיל הזה, לא בדיוק התעניינתי בנסיעות לרבי בגילך. אבל אני חושבת שגם אימא שכן נסעה לרבי בנערותה, עדיין הייתה מסתכלת עלייך בהערצה מלווה בעקצוץ של געגוע – איזה תענוג לראות את הדור הזה.

ילדות שלא זכו לראות את הרבי בעיניהן, אך הוא חי וקיים בגוף גשמי בפשטות בעבורן. את נוסעת חדורת אמונה פשוטה ונבונה שהרבי איתך. הוא החיות שלך, הוא המנוע מאחורי הכול, אליו את נוסעת ואיתו את חוזרת. ככה פשוט.

אני רואה אותך בעיני רוחי מסתובבת בשכונה, אחרי לילה לא פשוט בדירה עמוסת נערות כמוך, ועדיין מתעקשת לקום מוקדם ל'סדר חסידות'. מתפללת שחרית עם הרבי כי ככה עושים, גם כל החברות שלך לא יפסידו דקה אחת באור הזה. לימוד, התוועדות, ספק אוכלים, ספק ישנים, וככה חודש, מתמסרת לזכות הזאת שנפלה בחיקך, זכות שעבדת בשבילה הרבה, שחסכת בעבורה שקל לשקל, ועשית כמיטב יכולתך לממן את הכרטיס. אלופה שאת! איפה יש היום ילדים שחוסכים לדברים כאלו?

את תעזבי את כל הנוחות של הבית, את השליחות שלנו, את הידיעה שחסרונך יורגש כאן מאוד, את הסלטים של שבת… ותוותרי על הכול בשביל להיות איתו. מתמסרת, מתבטלת. איזה דור!

אינני שולחת אותך עם משפטי חינוך ומוסר, אני יודעת שתתנהגי באותה דרך ארץ שבה את מתנהגת כאן, אם אצטרך להתחיל לחנך אותך עכשיו, מצבי קשה… אני סומכת עלייך לגמרי, ויודעת שתמשיכי לנהוג בדרכים הטובות שסיגלת לך במהלך השנים.

אולי את עצמי אני יכולה לחנך, ותאמיני לי, אני עובדת על זה קשה. לך אני יכולה רק לשמש דוגמא אישית, ומאחר שאני יודעת מה ראית בבית ומה נתפס בעינייך כנכון וכראוי – אני סומכת עלייך לגמרי ויודעת שתעשי את הדבר הנכון.

את הרוח החיה שאת וחברותייך מביאות לשכונה ודאי שהייתי רוצה להרגיש כאן, אך מאחר שהברכה הזאת שמורה לשכונת המלך, אוותר בהכנעה על האורות האלו, אמשיך בשליחותי ובשגרתי הברוכה, ואתפלל עלייך ועל חברותייך שתצליח דרככן ותזכו לשאת חן וחסד בעיני יושבות המקום. שיראו בכן את כל הטוב והאושר שאתן מביאות לשכונה ויזכו להתברך ממנו. את השקט שהיה בתשרי בשנת הקורונה אף אחת שם לא רוצה לשחזר.

נערה נבונה שלי, כמה אור את מכניסה הביתה כאשר את סופרת את הימים לטיסה, מדברת על החגים בעיניים בורקות, וכל כמה שעות נשמעת קריאת "תשריייי!" מלווה בחיוך ענק ובהתרגשות שיא. איזו דרך נפלאה את סוללת לך ולאחייך הבאים אחרייך ונושאים אלייך עיניים מעריצות, מייחלים ללכת בדרך שאת כובשת בעבורם. מעניין כמה מכם ייסעו יחד בשנה הבאה. את פורצת דרך, את פורצת את הגבולות של עצמך. את ילדה של גאולה, שמזכירה לי כל הזמן ובמיוחד בימים אלו איך הכול היה כדאי, ולו רק בשביל לזכות ולגדל ילדים בדור כזה של גאולה.

יחי המלך!

באדיבות מגזין עטרת חיה

נְעִילָה/ אסתי פרקש

אֵ-ל נוֹרָא עֲלִילָה

הַמְצִיא לָנוּ מְחִילָה

בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה

הַשָּׁנָה אֲנַחְנוּ נְעוּלִים

אֲנַחְנוּ נִגְאָלִים!

הַתְּפִלּוֹת אֵלֶיךָ זוֹרְמוֹת

מִמִּנְהָרוֹת אֲפֵלוֹת

מִמִּקְלָטִים וְשׁוּחוֹת

מִמַּחְלָקוֹת שִׁקּוּם וְיוֹלְדוֹת

מִטַּנְקִים וּמְטוֹסֵי קְרָב

הַשּׁוֹמְרִים שֶׁזַּר לֹא יְקָרֵב!

וְהַתְּפִלּוֹת מַמְשִׁיכוֹת

בָּאֳפָקִים וּבִשְׂדֵרוֹת

בִּצְפַת, נַהֲרִיָּה ,נְתִיבוֹת

וּבְקִרְיַת שְׁמוֹנָה

אַ-ל נוֹרָא עֲלִילָה

הַמְצִיא לָנוּ מְחִילָה!

חֹן אוֹתָם וְרַחֵם

וְכָל לוֹחֵץ וְלוֹחֵם

עֲשֵׂה בָּהֶם פְּלִילָה

בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה

אַבָּא בֶּאֱמֶת הִשְׁתַּדַּלְנוּ

הִתְפַּלַּלְנוּ, נִקְרַעְנוּ, נִדְבַּקְנוּ

הִתְנַדַּבְנוּ, הִתְאַחַדְנוּ

וְגַם אִם רַבְנוּ וּמָרַדְנוּ

תֵּדַע שֶׁפָּשׁוּט כְּבָר הִשְׁתַּגַּעְנוּ

לָקוּם לְהֻתַּר לְפִרְסוּם

לְהִכָּנֵס לְחַלּוֹנוֹת זוּם

לְהִתְעוֹרֵר מִמַּסּוֹקִים

אוֹ מֵאַזְעָקוֹת וְאוֹפַנּוֹעִים

הַלֵּב נִקְרַע לִגְזָרִים

נָכוֹן שֶׁרִפַּדְתָּ בְּנִסִּים

וְלֹא דִּמְיַנּוּ כָּאֵלּוּ דְּבָרִים

מְלֵאִים עָצְמוֹת וְגִלּוּיִים

אֱלֹקִיםם

אֲנַחְנוּ כִּבְשָׂה מוּל 70 זְאֵבִים

וְיֵשׁ הַשָּׁנָה מָלֵא יְתוֹמִים

וּשְׁבוּיִים וַחֲטוּפִים

וַאֲנַחְנוּ עִם לְבָבוֹת פְּתוּחִים

הֵסַרְנוּ הַמְּחִצּוֹת בַּלְּבָבוֹת

וְאֻשְּׁרוּ מְחִצּוֹת בִּתְפִלּוֹת

צָמַחְנוּ וּפָתַחְנוּ כָּל הַנְּעִילוֹת

אֵ-ל נוֹרָא עֲלִילָה..

מִיכָאֵל שַׂר יִשְׂרָאֵל

אֵלִיָּהוּ וְגַבְרִיאֵל

בַּשְּׂרוּ נָא הַגְּאֻלָּה

בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה!

🤍

חתימה

וגמר חתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה

אסתי

שלום לכולם

אנו עומדים בסוף השבוע ה-52 למלחמת הקיום על ארצנו עמנו ותורתנו הקדושים.

הדרך, האופי, הנחישות, הרוח, הגבורה, האחדות, תעצומות הנפש, ההקרבה והמסירות בהם אנו פוגשים ורואים במהלך השנה החולפת דרך ההצלחות הכבירות, האדירות והמשמעותיות אותם מביאים חיילנו הקדושים והטהורים משדה הקרב בזירות הרבות המגוונות והשונות אין אחד שלא יכול לראות לחוות ולהתפעל!

לצד זאת ויחד עם זאת זה הזמן וזה הרגע לעצור שנייה להתבונן לזכור ולהזכיר לעצמנו: נכון אי אפשר שלא להתפעל אבל אסור גם לתת לעצמנו להשתולל!

זחיחות, גאווה, התנשאות, 'כוחי ועצם ידי' היו והנן הרועץ והמכשול העיקרי והמשמעותי שעמד בפני העם היהודי לדורותיו בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה) ובכל סיטואציה (נפש)!

ניסים ונפלאות הן יד ההשגחה העליונה, הדרך בה ה' יתברך שומר ומגן עלינו מכל הקמים עלינו מאז ומתמיד.

הרבי מליובאוויטש טרח להדגיש לא פעם במיוחד לאחר מלחמת 'ששת הימים' את הצורך לעורר את העם היהודי היושב בציון ובעולם כולו ולהזכיר לו שכל מה שראו עינינו ושמעו אוזננו במהלך מלחמה ניסית ונפלאה זו הייתה בכוחו בחסדיו ברחמיו ובטובו של ה' יתברך השומר על עמו ועל בניו ובנותיו מכל משמר!

נכון יש לנו צבא חזק, חכם, נחוש ומסור ומפקדים מצטיינים ומוכשרים, אבל אנחנו חיים בקונסטלציה כל כך שונה, הדורשת מאתנו רק לפקוח את העיניים ולהתבונן סביבנו בניסיון להבין את ההיגיון שבשיגעון..

איך כל כך הרבה אומות קמים עלינו בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, ותמיד אבל תמיד הקב"ה מצילנו מידם?!

אין זאת אלא באהבת ה' יתברך את עמו וצאן מרעיתו בחסדיו הרבים וברחמיו המרובים שומר הוא עלינו מכל משמר וגורם לדברים להיראות כדבר שבשגרה קורים לזה נס המלובש בדרכי הטבע!

רק לפני שנה עזה היוותה את מעוז הטרור האיום שאיים על תושבי הדרום כולו במשך 18 שנה ובשנים האחרונות גם על תושבי המרכז..

עד לפני כמה שבועות היינו בסיטואציה כל כך שונה פחד, וחרדה, היסטריה מה יקרה אילו  החיזבאללה יתקוף אותנו? איך נעמוד בכך אילו איראן תצטרף אליהם? החותים? ועוד..

אלו הפחדות נתנו כאן מומחים שונים בכירי צבא, אלו נבואות זעם שמענו השכם והערב?

איזה אסון יהיה כאן, אלפי הרוגים, מאות ישובים חרבים, תשתיות לאומיות יפלו, מתקנים אסטרטגיים יותקפו, עוד ועוד, היה לא תהיה..

וכעת גם מסתבר מפי מומחי צבא וגם השכל הבריא והישר מבין זאת היטב לאחר שנחשפנו לממדי האמל"ח, המנהרות, התשתיות, כמות המחבלים של חיזבאללה שאילו היה ארגון החיזבאללה מצטרף חלילה לארגון חמאס בשבת שמחת תורה ותוקף יחד ואיראן אף היא הייתה מצטרפת 'לחגיגה' האירוע היה מסתיים אחרת לגמרי!

איפה היינו היום חלילה? עם כל הכבוד לצבא הגנה לישראל ויש כבוד גדול, ואף אם שותפתנו ארצות הברית ובנות בריתנו השונות היו מצטרפים להגנה עלינו האירוע היה חלילה מסיים באסון גדול ונורא!

אז באמת איך? מהי הדרך להגיע לפסגה ועדיין להישאר צנוע ועניו? מה המתכון להצליח ובגדול ועדיין לא לשכוח מי עומד מאחורינו? מי ליווה אותנו בכל צעדינו לפסגת האושר?

את המסע הזה ננסה לעבור ולחוות דרך חילופי המשמרות בין משה רבינו המעביר את השרביט לתלמידו ונאמן ביתו יהושע בן נון, עליהם נקרא השבוע בפרש האזינו בעיניים יהודיות תורניות חסידיות ופסיכותרפיות.

אל תשכח מי אתה ומהיכן הגעת!

השבת נקרא בפרשת האזינו:

לאחר שמשה מצווה מאת ה' יתברך ללמד את העם כולו את שירת האזינו, הוא מתגייס מיד למשימה במרץ ומצרף אליו את יהושע כפי שמתארת התורה:

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן". (דברים ל"ב, פסוק מ"ד).

הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן – שַׁבָּת שֶׁל דִּיוֹזְגֵי (שני זוגות) הָיְתָה, נִטְּלָה רְשׁוּת מִזֶּה וְנִתְּנָה לָזֶה               .

ורש"י על אתר מפרש זאת כך:

הֶעֱמִיד לוֹ מֹשֶׁה מְתוּרְגְּמָן לִיהוֹשֻׁעַ שֶׁיְּהֵא דּוֹרֵשׁ בְּחַיָּיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: בְּחַיֵּי רַבְּךָ לֹא הָיָה לְךָ לְהָרִים רֹאשׁ . וְלָמָּה קוֹרְאֵהוּ כָּאן הוֹשֵׁעַ? לוֹמַר שֶׁלֹּא זָחָה דַּעְתּוֹ עָלָיו, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְּנָה לוֹ גְּדֻלָּה, הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר מִתְּחִלָּתוֹ .

ובמדרש ספרי נתבאר הפסוק כך:

"הוא והושע בן נון" – ולמה אני צריך, והלא כבר נאמר: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע", ומה תלמוד לומר הוא והושע בן נון? ללמדך צדקו של יהושע: שומע אני שצפה דעתו עליו משנתמנה ברשות? תלמוד לומר הוא והושע בן נון, הושע בצדקו – אעפ"י שנתמנה פרנס על הצבור, הוא הושע בצדקו.

כיוצא בו אתה אומר: "ויוסף היה במצרים": וכי אין אנו יודעים שיוסף היה במצרים? אלא להודיעך צדקו של יוסף: יוסף היה רועה את צאן אביו – ואף על פי שנעשה מלך במצרים, הרי הוא בצדקו.

 כיוצא בו אתה אומר: "ודוד הוא הקטן": וכי אין אנו יודעים שדוד הוא הקטן? אלא להודיעך צדקו של דוד: "ודוד היה רועה את צאן אביו", ואעפ"י שנעשה מלך על ישראל – הוא דוד בקוטנו!

ההסבר של מפרשי התורה לכך שיהושע נקרא כאן בפי התורה הושע, בא ללמד אותנו שיהושע בן נון נשאר מי שהיה בצניעותו ובענוותנותו למרות שכעת נערכו חילופי המשמרות בינו לבין משה רבינו והוא עלה לגדולה זה לא גרם לו חלילה לזחיחות הדעת להתנשאות או גאווה כל שהיא.

הרעיון מבואר באריכות ובעומק בתורת חסידות חב"ד.

במאמר מיוחד שנאמר על ידי אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר השישי מאדמו"רי חב"ד לדורותיהם) משנת תרצ"ה המבוסס על הפסוק בקהלת (פר' י' פס' ד') "אם רוח המושל תעלה בך מקומך את תנח" וגו'.

מסביר (שם) אדמו"ר הריי"צ שכאשר מזדמן ליהודי תפקיד המושל, אז מקומך אל תנח. כלומר: כאשר האדם רוצה להצליח בתפקיד המושל, אזי לא יעזוב, לא יניח ולא ישכח את ענוותנותו בשל התפקיד החדש אליו נכנס, להיפך כאשר יזכור את מידת ענוותנותו גם בהיותו מושל אזי מובטח לו שיתקיים בו המשך הפסוק "כי מרפא יניח חטאים גדולים", הוא יזכה לרפא את תחלואי וחטאי האנשים איתם הוא בא במגע ועליהם הוא מושל.

מביא שם אדמו"ר הריי"צ דוגמא משני מנהיגים בעם ישראל: האחד זכריה בן יהוידע שהתנשא על העם בשל ייחוסו, מעמדו ותפקידו והוכיח אותם קשות, מה שגרם לכך שהעם רגמו אותו באבן. לעומתו יחיזיאל בן זכריה דיבר אל העם בגובה העיניים מה שגרם להערכה ויחס מכבד כלפיו.

זו גם המשמעות הנוספת של המשך הפסוק "כי מרפא יניח חטאים גדולים" כאשר המנהיג בדורו מרפה עצמו מלהשתרר על הציבור ומציב עצמו בעמדת ענווה מולם, הוא מכפר על חטאי אנשי דורו".

בהמשך מבאר אדמו"ר הריי"צ מה קורה כאשר המנהיג צריך להוכיח את העם? איך צריכה להתקיים מצוות התוכחה על ידי המנהיג בצורה הנכונה והמדויקת ביותר כלפי העם?

הדגש אותו ועליו מדבר אדמו"ר הריי"צ הוא על המפגש בגובהה העיניים ומידת האכפתיות ועד כמה באמת נוגע למנהיג ומפריע לו המצב של העם אנשי דורו!..

וכלשונו: (שם) "אמנם עיקר הדגש בתוכחה הוא אשר בעת ההוכחה תהיה הכנעת לב המוכיח, כלומר: שירגיש המנהיג שגם בו קיימת על כל פנים 'בדקות-דדקות' (באופן הכי עדין שיש) שייכות לחטאי אנשי דורו".

ונוסף על כך צריכה להיות הכנעת לב המוכיח לכך שנמצא דבר שלילי אצל אנשי דורו. כי מאחר שהזולת אותו הוא מוכיח עומד במדרגה פחותה במאוד צריכה להיות הכנעת לב המוכיח, מדוע קיים בדורי עניינים שליליים כאלו. שהחשיבות הרבה והדגש צריכים להיות שכאשר הוא מדבר על העניינים השליליים שנמצאים אצל אנשי דורו, הדבר אמור להסב לו צער וכאב. ההתעסקות והדיבור בעניינים השליליים של אנשי הדור צריכים להיות נוגעים אליו ובו לא פחות מאשר לאנשי דורו.

זהו מושא מאלף ללמידה איך במשך כל הדורות המנהיגים שהלכו והתנהגו בדרך הישר עשו הטוב בעיני ה' יתברך, נהגו בבני עמם ביד רמה אך פגשו אותם בגובה העיניים מתוך ענווה ושפלות הרוח זכו לראות הצלחה וברכה בכל מעשי ידיהם!

מנהיג אמיתי יוצר מנהיגים!

הרבי מליובאוויטש מכניס אלמנט עמוק יותר ברעיון העומד מאחורי חילוף המשמרות.

יהושע בן נון התחיל את תפקידו עוד בחיי משה רבינו, משה חנך אותו והעביר לו את כישורי המנהיגות לכל אורך שנותיו כמנהיג.

הרעיון היה להפוך את יהושע למנהיג ולפתח את כישוריו להפוך בבוא העת למנהיגם של ישראל.

משה רבינו ראה, הכיר וידע את תכונותיו של יהושע בן נון, הוא ראה לפניו אדם בעל מאפייני אישיות ותכונות של מנהיג, אבל הם היו חבויים, יהושע בן נון היה 'משרת משה' נחבא אל הכלים, שקט, מופנם, כנוע, משה רבינו חיפש לגלות את אותן תכונות אישיותיות של המנהיג החבוי ביהושע עצמה, רוממות, נשיאותיות!

 משה רבינו הבין שבכדי שהעברת השרביט תתאפשר ותתבצע על הצד הטוב המותאם והנכון ביותר יש לדאוג כבר כעת לכך! יהושע יהפוך למנהיג כבר כעת!

זה סוד מנהיגותו של משה רבינו להכשיר את המנהיג בעודך מנהיג!

התפיסה של מנהיגות בעיני משה רבינו  קיימת אצל כל אדם באשר הוא אדם. בכל אדם יש מנהיג ואותו צריך לגלות!

יונתן זקס היה סטודנט צעיר בקיימברידג' שעה שדרכו רגליו על אדמת ארצות-הברית בשנת תשכ"ח (1968). במהלך שהותו בארץ הגדולה ביקר אצל שורה ארוכה של רבנים גדולים והציג בפניהם שאלות פילוסופיות ואינטלקטואליות. הם ענו לו, כל אחד בסגנונו. יחד עם זאת, רובם ככולם אמרו לו כי הוא חייב לפגוש את הרבי מליובאוויטש. אצלו תקבל מענה אמיתי לכל שאלותיך.

שבועות ארוכים נדרש מיונתן הצעיר להמתין, כדי לזכות לפגישה עם הרבי. כאשר נודע לו כי הרבי יכול לקבלו, הוא שהה בבית דודתו בלוס-אנג'לס. היה זה מוצאי שבת, ומועד פגישתו עם הרבי נקבע ליום חמישי בערב.

הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסו, ולפיכך היה על יונתן לבחור בדרך הנסיעה הזולה באוטובוס. לאחר 72 שעות נסיעה, דרכו רגליו על מפתן חדרו של הרבי.

ראשיתה של הפגישה התנהלה כפי שיונתן ציפה. הוא שאל שאלות והרבי השיב לו תשובות. אך לפתע השתנה כיוון השיחה. הרבי ביצע חילופי תפקידים והחל לשאול את יונתן שאלות: כמה סטודנטים יהודיים יש בקיימברידג'? כמה מהם מעורבים בחיים היהודיים? מה יונתן עושה כדי לשתף סטודנטים נוספים בפעילות יהודית?

יונתן מעיד על עצמו כי כמו כל אנגלי טוב, הוא היה מומחה בהמצאת תירוצים מסובכים מדוע אינו עושה כלום. הוא התחיל לומר: "במצב בו אני מוצא את עצמי…" – והרבי, בצעד נדיר, קטע את דבריו: "אף אחד לא 'מוצא את עצמו' במצב. הכנסת את עצמך למצב מסוים ואתה יכול להכניס את עצמך למצב אחר".

הרגע הזה שינה את חייו של יונתן. הוא הגיע לתובנה שהוא עתיד לשוב ולומר אותה פעמים רבות בחייו: אנשים חושבים שהצלחתו של הרבי היא בכך שיש לו אלפי תלמידים. אך האמת היא הרבה יותר עצומה. הרבי יוצר מנהיגים!

יונתן הלא הוא הרב ד"ר יונתן זקס והרב הראשי לאנגליה ע"ה.

'סמכות מאפשרת' לעומת 'סמכות כופה' והשלכותיה על מקבלי הסמכות!

בספרות הטיפולית מתואר ומבואר באריכות אודות הגישה המנהיגותית והסמכותית.

ההבדל טמון ונמצא בגישה שבין סמכות מאפשרת לבין סמכות כופה!

סמכות הנה יכולת של אדם או ארגון, להכפיף דפוסי התנהגות מסוימים על אדם אחר. סמכות נחשבת לאחד מיסודות החברה האנושית, ונתפסת כ-כזו המבטלת שיתופי פעולה מתוך רצון והסכמה. אימוץ דפוסי פעולה כתוצאה מסמכות מכונה ציות, והסמכות כמושג עונה להגדרה הרחבה הרווחת כיום למה היא מנהיגות (ויקיפדיה).

סמכות מאפשרת הנה: היכולת האישית והבין אישית המשתקפת מדמות זו או אחרת היוצרת דרך התנהלותה והתנהגותה קרבה בינה לבין דמויות עליהן היא מטילה את סמכותה!

סמכות מאפשרת כשמה כן היא: יוצרת מרחב מאפשר למקבליה לבחור ברצונם החופשי בדמות הסמכות הרצויה להם.

יתרה מזו הדמות הנשקפת מאחורי 'הסמכות המאפשרת' מעניקה ומולידה את כח הרצון אצל מקבלי הסמכות לחבור אליה ממקום מאפשר בבחירה ומתוך רצון אמתי להגיע להתקשרות וקרבה לבבית הנוצרת ביניהם בשל האפשור בה נוהגת דמות הסמכות מולם ואיתם!

הדגש בסמכות מאפשרת הנה על הדרך בה דמות הסמכות יוצרת את סמכותה!

היא בוחרת לראות את מקבלי הסמכות כדמויות סובייקטיביות עצמאיות בעלות רצונות שאיפות ומאוויים נפשיים ורגשיים, לדאוג ולאפשר להם את זכות הבחירה והחופש בדרך למימוש עצמי!

היא בשום פנים ואופן לא תנסה לכפות את דעתה, רצונה וסמכותה על מקבלי הסמכות. היא תציע, תכוון, תדריך תסייע, אבל בשום אופן לא תחליף את מקבלי הסמכות בביטוי של שלושת לבושי הנפש בחשיבה (מחשבה) עצמאית, בדיבור מלל וביטוי עצמי (דיבור), ובעשיה עצמאית (מעשה)!

לעומת זאת אצל דמות סמכות כופה נראה ונחווה את ההיפך המוחלט בכל הנוגע למרחב המאפשר אותו הם אמורים להעניק ולתת למקבלי הסמכות!

הדמות הסמכותית הכופה פועלת להשגת מטרותיה האישיות ובדרך למימושם באופן בו השותפים לדרך מקבלים את סמכותה ואמורים לבצע להשיג ולעמוד ביעדים שהוטלו עליהם ומהציפיות מהם מתוך יראת כבוד או כניעה עצמית לדמויות הסמכות, ללא יכולת להביא את כישוריהם האישיים והבין אישיים לידי ביטוי, לא יתייעצו אתם, לא ישאלו לדעתם, לא יאפשרו להם להביא לידי ביטוי את יצירתיותם, הם פשוט אמורים למלא את תפקידם!

זו עמדה השוללת והמונעת התפתחות עצמית ועצמאית בדרך למימוש עצמי המביא לידי ביטוי את נפש האדם, ייחודיותו וכישוריו האישיים והבין אישיים! 

דוגמא לדבר נוכל לראות בהבדל שבין דמויות הורים בעלי סמכות מאפשרת לבין הורים בעלי סמכות כופה!

דמויות הורים בעלי סמכות מאפשרת יעניקו לילדיהם את מלא המרחב המאפשר לצמיחה גדילה והתפתחות עצמאית דרך ליווי, הדרכה, הקשבה והכלה. אך בשום פנים ואופן לא יחשבו ידברו או יעשו במקומם!

הם יתנו להם להתמודד עם אתגרים תוך מקסימום תמיכה, אבל לעולם לא יפלו למקום ולמרחב של התבוססות בקושי או ברחמים עצמיים כאשר אתגרים ניצבים למולם, הם יישארו איתנים למול ילדיהם לצד ויחד עם תמיכה רגשית ונפשית מלאה כדי שיצלחו את האתגרים והמשימות בדרכם ובחייהם.

לעומתם הורים בעלי סמכות כופה ייבהלו מהאתגרים בהם פוגשים ילדיהם ומנגנון ההגנה יפעל אצלם שעות נוספות, הם יגוננו על ילדיהם ולא יאפשרו להם את הצמיחה וההתפתחות העצמאית להם הם זקוקים ומייחלים. אמנם הם פועלים מתוך רצון כנה ואמתי לשמור על ילדיהם מצד אחד, אך חוסר מרחב מאפשר להיות מי שהם ולממש את עצמם בחייהם כפי שהם רוצים וצריכים מונע מהם לזכות בעצמאות לה הם מייחלים מאידך!

חובתנו כעם לזכור ולהזכיר למנהיגנו שענווה וצניעות לצד סמכות מאפשרת מהווים את הדרך להצלחה שלנו כעם לאורך הדורות משחר ההיסטוריה של עם ישראל.

התנשאות וזחיחות הדעת ושגעון הגדלות של כוחי ועוצם ידי הם שכרון החושים שלנו לפעמים כאשר ה' יתברך הופך את הקערה על פיה ומשנה את תמונת המצב לטובתנו ב-360 מעלות!

השינוי במשוואה אליו הגענו בתקופה זו הנו שינוי בתפיסה!

התפיסה של אויבנו אותנו השתנתה כעת מקצה לקצה בייחס למסוגלותנו ויכולתנו להכניע אותם. תחושה זו השתנתה אצל אויבנו שכעת הם ומבולבלים וחרדים מאתנו, לאור ההישגים העצומים האדירים והמתוחכמים ותם השגנו בזמן כה קצר, מציאות זו ששינתה את המשוואה, ויצרה את המציאות בשטח והיא עמדת העליונות שהשגנו על אויבנו!

כל זאת כמובן בסיוע ישיר של ה' יתברך שחנן את חיילנו, את מפקדנו ואת מנהיגנו בתבונה ובדעת לנהל אסטרטגיית לחימה, לא מתוך בהלה וחרדה, אלא מתוך יישוב ושיקול דעת מוחלט!

עלינו לזכור שעוד דרך ארוכה לפנינו עד להשגת הניצחון המוחלט והכנעת אויבנו!

ולכן יש לנו מצד אחד את הסיבה הטובה לשמוח על שינוי המשוואה בתפיסה של אויבנו אותנו, אבל לצד זאת לשמור על צניעות, ענווה ושפלות הרוח, לצד הודאה מלאה ועמוקה לה' יתברך על כל הניסים והנפלאות שהוא עושה אתנו!

גישה זו תסייע לנו להמשיך לגבור על אויבנו בכל הגזרות להכניע אותם ולשבת לבטח בארצנו בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש

שנה טובה ומתוקה לכל עם ישראל

מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

השנה הזו חייבת להיות לנו מתוקה!🍯🍎 טיפים לשולחן חג מתוק מדבש

מדוע בראש השנה אוכלים דוקא תפוח בדבש? שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.. מה זו המתיקות הזו?

בחיים ישנם שני סוגי מתיקויות: *מתיקות טבעית ומתיקות 'לאחר העוקץ' כזו המגיעה לאחר אתגרים.*

במילים שלנו ..עונג מיידי ועונג לטווח ארוך.

אבל ביננו..איזו מתיקות נצרבת לך בתודעה? *המתיקות שהגיעה לאחר מאמץ או אתגר…*

האתגרים בתחילה כואבים וצורבים כמו עוקץ הדבורה אך הם מגלים מימד חדש באישיותינו שאפילו לא ידענו על קיומו ובסיומם נוטפי דבש מתוק *האתגרים מגלים את העומק והרובד הפנימי, המתוק והמיוחד שלנו*.

🍯🍎

בר"ה אנו מתפללים *שהתפוח🍎 יביא עמו מתיקות ושמחה בכל מה שה' נתן לי. ושעוקץ הדבורה🍯 יביא עמו מתיקות גדולה יותר בחסד ורחמים!*

והשנה העוקץ אמיתי!!! כואב. עוקץ ושורף… מלחמה, חטופים, פצועים

אך יחד עם זאת בימים אלו אנו חווים ניסים גדולים גלויים ומרגישים הישועה וההודיה לה' על המתיקות הזו..

*ונתפלל ונזעק מקירות  ליבנו השנה בר"ה. אנא ה' הושיע נא! תפילה כללית באחדות לשלום, ביטחון וגאולה שלמה*.

ונעבור לטיפים *לשולחן חג מתוק מדבש*

🍯🍎

רוב ההורים מרגישים לחץ לקראת הארוחות המשפחתיות בראש השנה ותוהים כיצד ניתן לעבור זאת בשלום ללא תקלות מיוחדות מול המשפחה המורחבת.

*לפניכם מס' טיפים בכובע נוסף שלי כיועצת חינוכית שיעזרו לכם ולילדים, ליהנות מהחג:*

🍯 *הכנה לחג*

ספרו לילדים כיצד יתנהל הערב מתחילתו עד סופו  לדוגמה: נתארח אצל, יגיעו הבני דודים, נאכל יחד את סימני החג וכדו', *הכנה ותכנון מראש תורמים לביטחון ולרוגע.*

🍎 *התארגנות מראש*

על מנת שגם ההתארגנות לחג תהיה באווירה נעימה ושמחה עם כמה שפחות לחץ התחילו ההתארגנות מבעוד מועד, חלקו העבודה שלא ייווצר עומס ולחץ ברגע האחרון. *הכינו טבלת התארגנות לחג וכמובן שלבו בה את עזרת הילדים במשימות תואמות גיל*.

🍯 *שייכות*

תנו לילדים לקחת חלק בהכנות, בעריכת השולחן וסידורו (גם אם זה לא בדיוק הטעם שלכם). בכל הזדמנות אפשרית ספרו איך הם עזרו לכם. לאחר הסעודה רתמו אותם לעזרה דרך משחק. לדוג' אני בוחרת מראש חפץ שנמצא על השולחן ומי שמפנה אותו ניצח. *הילדים יהיו עסוקים, ירגישו שהם מועילים ושהם חלק מהמשפחה הגדולה שלהם.*

🍎 *נימוסים והליכות*

ילדים צעירים מתחילים "להשתעמם", לרוב, כשהם סיימו לאכול או כשאחד מבני המשפחה  'עושה להם פרצופים' . לרוב אנחנו מצפים מהם להמשיך לשבת ולהתנהג יפה אבל זו ציפייה שסופה ידועה מראש..

לכן, הכינו משחק שהילדים אוהבים ושלבו אותו כחלק מהסעודה.

לדוג' : ▪︎ אחד המשתתפים מכריז בקול את האות א' וממשיך למנות בשקט ע"פ רצף האותיות. משתתף אחר שנבחר מראש אומר סטופ, באות שעצרתם מחפשים מושג/ חפץ/שיר שקשור לר"ה וכן הלאה..

▪︎בחרו נושא מראש ובקשו מהילדים להכין סיפור, שיר, הצגה בנושא הנבחר וערכו סבב בזמן הסעודה.

▪︎סבב 'מילה טובה' – כל משתתף אומר מילה טובה ליושב מימינו.

🍯 *נירמול*

אל תשכחו שאנחנו רק בני אדם…ייתכן שהילדים יריבו ביניהם, ייתכן שהם לא ירצו לעזור, ייתכן שהם לא בדיוק יאכלו עם סכין ומזלג והסלק יפול על החולצה החדשה וזה בסדר! זה מראה על חיים ב"ה. היו בטוחים שבכל משפחה יש 'אקשן' בין אחים וגם אצל הגיסות יש כאלו שאוכלים עם הידיים… *אז גם אם קורה שזה דווקא הילד שלכם, זה סימן שהילד שלכם בריא וחיוני-תנשמו!*

🍎 *טעם של עוד*

בסיום הסעודה שתפו את הילדים כמה הייתם גאים בהם בסעודה, מצאו דבר שבח על כל אחד. לדוג' כל הכבוד שעזרת בפינוי השולחן, איך נהנתי לראות ששיחקת עם.. כל הכבוד שבקידוש הקשבת וכדו'. במוצאי החג אפשר לשתף במכתב את המחנכ.ת ובכך נעצים הילד.ה גם בעיני הכיתה.

הטיפים עזרו לכם?

אשמח לשמוע…

[email protected]

שנה טובה ומתוקה🍎🍯

ושבת שלום

אסתי פרקש