מקורה הבעייתי של השיפוטיות

כשראיתי את הגרביים הסגולים שלה, מייד הרגשתי סלידה מהטיפוס הזה. היא ודאי לא מאורגנת כלל! אוטומטית ואוטונומית המוח נזכר בתחושה הלא נעימה שהייתה לי בילדותי, כשהעוזרת הבלאגניסטית, בעלת הגרביים הסגולים שמעולם לא הצליחו להתאים לחולצה הכתומה ולחצאית חסרת הצורה, הייתה משאירה את כל בני המשפחה אובדי עצות מול האי–סדר ששרר בכביסה. אבל לא היה עם מי לדבר.

שיפוטיות היא קביעת דעה שלילית על אדם או נושא, באופן אוטומטי, ללא בדיקת עובדות, חשיבה מעמיקה והסקת מסקנות. זו ההגדרה המילונית. העובדה שהשיפוטיות היא אוטומטית רומזת על המקור הבעייתי שממנו היא נובעת – הנפש הבהמית, שהיא ברירת המחדל שלנו, עד שלא נגיע למדרגת צדיק, בעזרת השם.

למה הנפש הבהמית היא שיפוטית? משום שהיא מרוכזת בעצמה. היא מרגישה צורך עז להיות הטובה ביותר, והמוצלחת והנערצת ביותר. בשביל להשיג את המטרה הבלתי אפשרית הזו, היא בוחרת בדרך הקלה והפשוטה, ובעצם היחידה (כי הרי אין מצב שהנפש הבהמית שלנו תהייה הטובה ביותר בכל התחומים) – היא מגביהה את עצמה על ידי הנמכת הזולת: 'אני הרי בוודאי מסודרת הרבה יותר מאותה עוזרת בגרביים סגולים… בחיים, אבל בחיים לא הייתי עושה כזה 'בלאגן' בכביסה!'

מצב אחר שגורם לנו להיות שיפוטיים הוא ניסיון עבר אומלל. אחרי שנכווינו מ'בלאגן' בכביסה, מטרדה מרובה בלמצוא את השידוך המתאים לגרב הבודד, כל אחת שלבושה מסורבל מעט תדליק אצלנו נורה אדומה – זו מיני טראומה. מי שנכווה בחמין נזהר בצוננים. וכך, פניתי לגברת בעלת הגרביים הסגולים, שהגיעה למשרדי, ואמרתי לה: "תיראי, אינני יודעת אם את מתאימה לתפקיד שאנחנו מחפשות. הסדר הוא האל"ף–בי"ת אצלנו… את מבינה אותי?" "כן," היא ענתה, "הייתי ראש צוות מערך ההיסעים בעיריית תל אביב, תפקיד אחראי ומסובך למדי. זה כתוב בקורות החיים שלי. קראת אותם, אני מקווה". קראתי אותם, ברור. אבל המוזרות הזו עשתה לי לא טוב בבטן.

להפסיק לחשוב מהבטן

אז צריך שינוי. להפסיק לחשוב מהבטן. להפסיק לדבר בהמית, ולעבור לדבר שִׂכלית, או טוב יותר – אלוקית.

התורה הקדושה והנפלאה שלנו מלמדת: "בצדק תשפוט עמיתך", ולרש"י הקדוש יש שני פירושים, שכידוע, שניהם הם פשט הפסוקים. הראשון – כמשמעו, כלומר צריך לחפש צדק באמת. והשני – "הוי דן את כל האדם לכף זכות". ושני הפירושים כרוכים זה בזה. כדי לשפוט אדם לפי האמת יש לדון אותו לכף זכות. כלומר לדון לכף זכות זה לא לפנים משורת הדין! זה הדין. וכמה הלכות למעשה בתורת חיים כרוכות בציווי הזה. למשל, אם בבית דין של דיני נפשות לא נמצא אף דיין אחד, שמצא צד זכות על הנאשם, גם אם כל הראיות הן לרעתו, הוא משוחרר הביתה לחיים ולשלום. לא פחות ממדהים. כי אם לא מצאו שום צד זכות, סימן שהדין לא היה 'בצדק'. עוד הלכה: סנהדרין שדנה למיתה אחת לשבעים שנה נקראה סנהדרין קטלנית. נחשוב קצת, כדי להגיע לדרגה כזו של מיעוט גזרי דין מוות, הגישה הראשונית צריכה להיות שמהפכים בזכותו של הנאשם עד הקצה הכי אחרון. האם גישה כזו היא הנכונה גם בחיי היום–יום שלנו?

תניא איגרת הקודש כב בסופה: "ועל כן אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, ולא תעלה על לב לעולם, ואם תעלה – יהדפנה מלבו כהנדוף עשן, וכמו מחשבת עבודה זרה ממש. כי גדולה לשון הרע כנגד עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים".

משמע מכאן שמדובר גם בלשון הרע פנימית, בלב, בלי דיבור לזולת. מחשבה בגנות יהודי? לא בבית ספרנו. הזולת הוא טוב במהותו. זו המהות שלו, לכן גם אם בצורה חיצונית נראה שהוא עשה מעשה שאיננו ראוי, צריך לשמור בראש את העובדה שמן הסתם, לדעתו, באותו הרגע, זה היה המעשה שראה שנכון לעשות, או שלא היה מודע לתוצאות מעשיו, או שהיה במקום רגשי שהקשה עליו לקבל את ההחלטה הנכונה.

אומנם על פי ההלכה היבשה, אדם שהוא בינוני במעשיו, אין חובה לדונו לכף זכות, אבל, מאז שכתב אדמו"ר הזקן את אגרת הקודש, יש לנו חובה לדון גם בינוניים לכף זכות, ואפילו רשעים גמורים:

"רבי אלימלך מליז'נסק, מתלמידי הרב המגיד, מספר שפעם קרא לו הרב המגיד ואמר לו: 'שומע אתה, מיילך, מה שאומרים במתיבתא דרקיע (בישיבה של מעלה) שאהבת ישראל פירושה לאהוב רשע גמור כצדיק גמור'" (הרבי הריי"צ בספר השיחות ה'ת"ש, עמ' קי"ט).

אי אפשר להגיע לאהבה אלא אם רואים את הטוב בזולת. רק כדי להשלים את התמונה, הוראת חז"ל היא שכשפועלים למעשה בעולם המעשה, אם יש לנו עסק עם אדם שאינו אמין, צריך לנקוט את כל אמצעי הזהירות, אבל לא לוותר על האהבה ולימוד הזכות כלפיו, וצריך להביא בחשבון שאולי יישר אורחותיו.

ללמד זכות על הקדוש ברוך הוא

נראה שהנפש הבהמית אינה פוסחת גם על הקדוש ברוך הוא במציאת תלונות ומענות וטרוניות. את זה אנחנו כבר יודעים. בלא פחות מארבעה מתוך חמשת חומשי התורה מספרים לנו על מקרים לא מעטים של האשמות של עם ישראל כלפי ה'. אבל רבותיי, זה לא נגמר אצלם. ה"למה יאמרו הגויים" חל גם על הגוי שבקרבנו. למה אין לי מספיק פרנסה? למה אינני מוצאת זיווג? למה שום חברה אינה מטלפנת אליי ביום הולדתי? למה העולם רע כל כך? אנחנו יודעים דבר אחד: אנחנו סובלים! ואם אנחנו סובלים, סימן שמי שגורם לנו סבל הוא לא טוב, חס ושלום. בספר "חובת הלבבות", בשער הביטחון, אומר רבנו בחיי:

"וכאשר יתברר זה (שה' עושה הכול לטובת האדם) לאדם ותתחזק הכרתו באמתת חסד הבורא, יבטח בו וימסר אליו ויניח הנהגתו עליו, ולא יחשדהו בדינו, ולא יתקצף על בחירתו לו". לא רק הדרך לאהבת חינם כלפי יהודי אחר עוברת דרך לימוד זכות, גם הדרך לאהבת ה' עוברת דרך 'לימוד זכות על ה' יתברך'. אם על כל מקרה לא נעים, או גרוע מכך, נתרגל לומר לעצמנו שזה גילוי אלוקות ממש, והדבר הטוב ביותר בעבורנו – התחושה הפנימית של השמחה שבתוך הצער תאיר לנו אור במנהרה החשוכה, וכמו שאומר האדמו"ר הזקן באיגרת הקודש המפורסמת י"א "להשכילך בינה", שהשהייה במקום הרוחני הזה בסופו של דבר מוציאה אותנו מן הגלות של עולם הזה לגאולה ברוחניות קודם כול, וגם בגשמיות.

יש שתי דרכים להסתכל על כל מקרה מצער:

דרך ראשונה – ה' מעניש על מידה או מעשה שאינם טובים. הרסת? תשלם.

דרך שנייה – ה' סותר את מה שהיה על מנת לבנות דבר חדש, טוב מהקודם.

ההבדל בין הדרך הראשונה לשנייה הוא שבדרך הראשונה, גישת הענישה, תפקיד המקרה הלא נעים הוא להביא את האדם למלא את מה שהחסיר. לא מורגשת ההתקדמות, מחזירים את המצב לקדמותו. בדרך ההסתכלות השנייה, המקרה הלא נעים הוא חלק מתהליך של עלייה מתמדת, ואחריו המצב אינו חוזר לקדמותו אלא משתפר, ודווקא בזכות הקושי!

דוגמה מחיי היום–יום שממחישה את ההבדל בין הגישות: אפשר להביא את הרכב למוסך כדי לתקן אותו, ולהחזיר אותו למצב הקודם, ואפשר להביא את הרכב למוסך כדי לפרק את המנוע ולהוסיף לו חלק שישדרג את ביצועיו בהרבה. ההבדל הוא עצום!

מהי אם כן ההסתכלות המדויקת יותר? הרבי מלך המשיח מצביע על ההלכה שאומרת שאסור להרוס בית כנסת, אלא אם מתכוונים לבנות אחר, גדול ויפה ממנו. הרי ידוע, אומר הרבי, שה' מקיים את ההלכה בעצמו – עוד לפני שמצווה אותנו לקיימה, כמאמר חז"ל: "מה שהוא עושה, אומר לישראל לעשות". מכאן לומדים שחורבן בית המקדש לא היה דווקא תוצאה של חטאים במובן הפשטני, אלא הרס על מנת לבנות דבר טוב ומשובח יותר.

מגזין עטרת חיה

שמי רחל לאה גיסר, נשואה ליוסי, אימא למענדי ולזוג תאומים שאך נולדו, ומתגוררת בקהילת חב"ד בלוד.

גדלתי בירושלים, בבית כלל חסידי – ירושלמי ממוצע. רבים ממשפחתי המורחבת נמנים עם חסידי חב"ד. גם אצלנו היו מושגים של חב"ד, אך לא ברמה משמעותית דיה. חלק מאחיי למדו בחב"ד, אבל אותי העדיפו הוריי לשלוח ל'בית יעקב' בסברם ששם צנוע יותר, שמור יותר.

כך עברתי את המסלול הרגיל לכאורה כבחורה מן המניין. התחתנתי בסביבות גיל שמונה–עשרה עם בחור פחות או יותר כמוני – כלל חסידי, ניטראלי, ולאחר החתונה גרנו בסביבה חרדית.

בפנים תמיד הרגשתי שחסר לי בפן היהודי–חסידי שלי. משהו שם היה יבש מדי ולא סיפק אותי. חיפשתי להעמיק יותר. את התניא הכרתי, אך לא הייתה לי הזדמנות ללמוד ממש מבפנים. לא פלא שמייד כששמעתי מהשליחה האזורית על שיעור תניא, התחלתי להופיע שבוע אחרי שבוע. התמדתי בשקדנות, בכל מזג אוויר. חשתי כי התניא ממלא אותי.

תקופה מורכבת – קשר איתן

כעבור כשנה וחצי נפרדנו. זה לא קרה ביום אחד – חוויתי תקופה מורכבת של גירושין שנמשכה על פרק זמן משמעותי.

בנקודה הזו התחיל מהפך בקשר האישי שלי עם הרבי, מהפך שהרבה ממנו נזקף לזכותה של דודתי, אחות אימי, הגב' שרי ברקו שתחי', אשר עטפה אותי ותמכה בי בתקופה מטלטלת שכזו ברמה שאי אפשר לתאר. הייתי מבלה אצלה ימים שלמים, ובהמשך אף גרתי אצלה כמה חודשים.

לאורך תהליך הגירושין, כשעדיין גרתי בדירה המשותפת, היה לי לא קל להירדם. כששיתפתי את אחי, הוא הציע לי לראות סרטונים של הרבי. כך הייתי צופה מדי לילה באין–ספור סרטונים של חלוקת דולרים, שאליהם התחברתי במיוחד. סרטון ועוד סרטון, ואני מתמלאת ברוגע. באחד הלילות הרהרתי: 'ומה איתי? האם מפני שנולדתי אחרי ג' בתמוז לא מגיע לי דולר מהרבי?' ועם התחושה הזו נרדמתי.

למחרת הגעתי שוב לדודתי שרי בקריית מלאכי, כהרגלי בימים ההם, ולעת ערב, כשבאתי לצאת חזרה הביתה, היא פונה אליי, כך פתאום, מוציאה דולר שקיבלה מהרבי מארנקה ואומרת: "זה בשבילך, כשתתחתני שוב, בעזרת־ה', תחזירי לי את הדולר". היא הוסיפה: "עד שבעלך יביא לך דולר"…

הוכיתי תדהמה. לא שיתפתי אותה במחשבותיי מליל אמש, ובכלל, באותם ימים לא יכולתי לחשוב על 'פרק ב"… זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שחשתי קשר חזק וקרבה עצומה לרבי, כמו חיבוק עוטף של נשיא הדור, שאומר לי: 'אני כאן איתך, את לא לבד!'

לימים, כשסגרתי שידוך עם בעלי, סיפרתי לאב החתן את הסיפור על הדולר, והוא, אף שאינו מרבה לחלק דולרים שקיבל מהרבי, החליט להעניק לי דולר.

זו הייתה נקודת הפתיחה לקשר שלי עם הרבי. מכאן הקשר הלך והתעצם, רובו ככולו דרך הדודה היקרה שאיתה הייתי בקשר יום–יומי. התחלתי לכתוב לרבי בתדירות גבוהה, וזכיתי לתשובות מדהימות באמצעות ספרי ה"אגרות קודש".

הפעמים הראשונות שכתבתי היו עוד כשהייתי נשואה. כתבתי לרבי על הקשיים שחוויתי והיו כמה תשובות שנכתבו לנשי חב"ד. דודה שלי מייד אמרה: "בעיני הרבי את שייכת לנשי חב"ד!"

כאשר מצב רוחי היה ירוד עד כדי חוסר תיאבון לאכול, היא הייתה שואלת: "מה אכלת היום? תצלמי לי… "כתבתי לרבי, והתשובה הייתה לאדם שאינו שומר מספיק על בריאות גופו. הרבי כותב לו כי הגוף ניתן לנו בפיקדון, ואיננו שלנו, ולכן אין לנו רשות לעשות בו כרצוננו. הרבי דורש מאותו אדם לשמור על גופו באמצעות אכילה מזינה ושינה מספקת. התשובות שהרבי ענה לי תמיד התאימו באופן מדויק לסיטואציה.

רוצה רק חב"דניק!

כאמור, לאחר תקופה מורכבת התגרשתי. מייד החלו לפנות אליי בהצעות שידוכין, ואני הרגשתי שזה לא בשבילי כרגע. כעבור כחצי שנה, אחרי דרבון רב מהדודה ומאחי, הבנתי שאני מוכרחה להתקדם ולפתוח פרק חדש.

כך התחלתי לשמוע שידוכים, הגדרתי את מה שאני מחפשת כך: בחור חסידי, לא חב"דניק, אבל עם זיקה לחב"ד. היה לי חשוב שידע מה זה חב"ד.

נפגשתי עם בחור ועוד בחור, והבנתי שזה לא מה שאני מחפשת. הגעתי למסקנה שאני רוצה בחור חב"די, בחור שלמד חסידות. זו הייתה החלטה עוצמתית בנפש. לא אשכח שחברה של אימא שלי ממש התחננה שאפגוש בחור מסוים: "אינך מבינה איזה בחור זהב, לא אכפת לו שתהיי חב"דניקית! בחור עם לב טוב, עובד, וכו'…" ואני בשלי: אני רוצה להתחתן עם חב"דניק.

אבל רגע, איש אינו מכיר אותי, לא למדתי ב"בית רבקה", ושום מורה משם לא תוכל לספר עליי… זו הייתה נקודת ייאוש מבחינתי. את רוצה להתחתן עם בחור חב"די, אבל אין לך כלים לממש את זה.

הדודות היקרות שלי סייעו לי לערוך היכרות עם שדכניות במגזר ובמקביל עזרו לי לברר על הצעות שעלו. בגילוי לב אשתף, היה מאכזב ואפילו מעליב לקבל תשובה שלילית מבחורים רבים מייד לאחר הפגישה הראשונה, אבל התקדמתי הלאה, האמנתי שאמצא את שלי.

המשכתי להתמיד בכתיבה לרבי, התשובות באגרות קודש תמיד היו מדויקות עבורי. מעבר לכך התקדמתי בלימוד חסידות, הייתי משתתפת מדי שבוע בשיעור תניא במקום מגוריי באותה תקופה, נחל'ה.

באחד השיעורים שמעתי שמחפשים מישהי שתמסור שיעור חסידות שבועי, והצעתי את עצמי. על ייחודן של שיחות ה"דבר מלכות" שמעתי מאחת הדודות, וכך השיעור הפך לשיעור "דבר מלכות".

מה שהכרתי בילדותי כ'פרשת שבוע' הסתכם בסיפור ותו לא. וכאן – נפעמתי לגלות מדי שבוע לאיזו רמה של 'לחיות עם הפרשה' הרבי מוביל אותנו. השיחה מקיפה את כל המאורעות שעל סדר היום: התאריך, היום בחודש, יום מיוחד שמתקרב, אקטואליה מדינית ועוד ועוד. והכול מתקשר לפרשת השבוע בהשגחה פרטית מדויקת להפליא.

ברכה לחתונה שקדמה לפגישה

בינתיים המשכתי לחפש שידוך. דודה שלי ידעה שאני מחפשת בחור שאין לו ילדים מנישואים קודמים. מסיבה זו ההצעה של בעלי שיחי' ירדה מהפרק פעם אחר פעם, אפילו בלי ששמעתי עליה. כעבור זמן קיבלתי את ההצעה בעצמי דרך שדכנית אחרת. אמרתי לה: "נראה, אחשוב על זה", ושכחתי מהעניין. חלפה עוד תקופה קצרה, החלטתי להתפשר ולנסות גם הצעה של בחור עם ילדה, אך היא גם כן ירדה מהפרק.

כשהשדכנית ביררה אצלי מה בנוגע להצעה ההיא – של בעלי הנוכחי, בלי לחשוב או לברר יותר מדי, הסכמתי להיפגש. "ננסה".

קודם הפגישה, אפילו לפני שביררתי על הבחור, כתבתי לרבי. התשובה הייתה מדויקת ומפעימה. הרבי עונה לזוג המבקש את ברכתו לשידוך. בתשובה מפורטת הוא מסביר מהי המשמעות של בניין עדי עד: תנאי עיקרי לבניין חזק – יסודות איתנים דיים. הדבר עשוי להשפיע על יציבותו של הבית בפני ניסיונות שונים. אצל יהודי, ממשיך הרבי, חומרי הבניין האיכותיים ביותר הם תורה ומצוות, ובפרט כפי שמוארים באור תורת החסידות.

הרבי סיים את המכתב במילים: "הכוונה שבפועל ממש יקבלו על עצמם לימוד התורה וקיום המצוות מעשיות… ובפרט בעניין מידות טובות, מידות חסידיות… כשרות, שמירת שבת, טהרת המשפחה… לבצעם כפי שחסידות דורשת מכולנו… וכאשר תקבלו על עצמכם את כל הדברים הללו, הנני שולח לכם את ברכתי… בשעה טובה ומוצלחת…" (מתורגם ממכתב ז' בכסלו תשי"א).

קראתי את המכתב בהתפעמות ואמרתי לעצמי: 'אני הולכת לפגישה בשליחות הרבי! אם הבחור אומר לי שהוא רוצה בית יהודי–חסידי, אני הולכת על זה'.

הזכרתי לעצמי שוב ושוב במהלך הפגישה הראשונה וזו שאחריה: 'רחל לאה, את מסתכלת על מה שהרבי אמר: אם הבחור רוצה להקים בית יהודי–חסידי'.

באורח פלא הבחור התאים גם במראה בדיוק למה שחלמתי. כעבור שתי פגישות מקסימות החלטתי לעצור רגע לברר. כפי שציינתי, קודם לכן לא ביררתי עליו כלל, המכתב של הרבי סיפק אותי לגמרי. בהשגחה פרטית מצאנו דרך לברר אצל קרוב משפחה, כמה פגישות נוספות ותודה לא־ל השידוך נסגר. שוב הרבי כתב תשובה מיוחדת ובה ברכה לזוג לקראת חתונה.

כשסגרנו את השידוך, אחי אמר לאבא שלי: "עכשיו אתה יודע במאה אחוז שהיא חב"דניקית"…

גם בהמשך, בחיי הנישואין, אנו זוכים לקבל תשובות מדהימות מהרבי על כל צעד ושעל. כך למשל בהיריון הראשון – לא רצינו לדעת מהו מין העובר, אבל כשבסוף ההיריון קיבלנו מהרבי ברכה לברית, אמרתי לבעלי: "תהיה בטוח שזה בן"…

השגחה פרטית נוספת בנוגע לשם הוולד- בתחילת ההיריון בעלי למד התוועדות של הרבי שבה הוא מורה לקרוא על שם האדמו"ר הצ"צ או על שם חמיו – הרבי הריי"צ. שמו של בעלי הוא יוסף יצחק, והדבר חיזק את ההחלטה שהחלטתי קודם לכן, שאם זהו בן, ודאי שמו יהיה מנחם מענדל.

תשובותיו של הרבי העניקו לי כוח

לסיכום, מתחילת תהליך הגירושין ועד סגירת השידוך עם בעלי, חלפו שנתיים תמימות. מה שהחזיק אותי כל הזמן היה התמיכה החמה מדודתי, לימוד התניא, ובפרט המכתבים של הרבי. נוכחתי לראות עד כמה הרבי שולח תשובות ישירות, צריך רק לכתוב!

אינני יודעת איך תקופה כה מאתגרת בחיי הייתה נראית בלי הקשר עם הרבי. התחושה שיש מי שדואג נותנת ביטחון פנימי, וכך נוכחים לראות את יד ההשגחה בכל צעד.

הסיפור שלי ממחיש עד כמה נשיא הדור דואג לכל נשמה ונשמה. הוא רק מחכה שנתחבר מצידנו, נתקשר אליו – באמצעות כתיבה, קשר עם משפיעה וכו'.

חשוב לי להוסיף: כתיבה לרבי היא לא כספומט! הרבי מצידו בוחר את הדרך הנכונה והמדויקת ביותר להעביר את שחפץ.

מצידנו – עלינו לייחס לכתיבה לרבי את החשיבות הראויה: לגשת לכך ברצינות, בתמימות, לפרט כמה שיותר. ולכתוב, כי צריך לכתוב. לדעת שקשר עם הרבי הוא קשר שדורש השקעה, הרבי אינו עושה הנחות לחסידים שלו…

באדיבות מגזין עטרת חיה

שלום לכולם

אנו עומדים בסוף השבוע ה-47 למלחמת הקיום על ארצנו מולדתנו על עמנו ועל תורתנו הקדושים.

מאז שבת שמחת תורה כל אחד ואחת מאתנו מחפשים להגיע למנוחה ולנחלה שלו למנוחת הנפש והגוף לה אנו זקוקים מהמצב המורכב בו אנו נתונים מזה 11 חדשים!

המפונים רוצים רק לשוב לביתם, החיילים משתוקקים כבר לשוב מהחזית לביתם ולמשפחתם, לחבריהם ולעבודתם, הפצועים לבריאותם, החטופים ששבו לשגרה בריאה ושמחה, ואלה שעדיין בשבי מייחלים להיפגש עם יקיריהם, בני משפחות שכולות מלאים בגעגועים ליקיריהם…

בתקופה שקדמה לשבת ושמחת תורה לאורך שנים רבות ראינו איך תושבי הדרום היקרים. וכעת במשך 11 חדשים האחרונים לצערנו הצטרפו אליהם תושבי הצפון ולסירוגין גם תושבי המרכז ויחד רצנו כולנו למרחבים מוגנים ובטוחים מאימת הטילים..

בהשאלה ממלחמה קיומית 'למלחמה' יום יומית, אנו רואים כיצד כל אדם בעולם זקוק למרחב מאפשר מוגן ובטוח בו הוא חיי את חייו, הוא זקוק וחפץ בפניות נפשית ורגשית בכדי לחוות סיפוק ואושר בחייו ולהגיע למימוש עצמי.

הדרך לאושר המיוחל עוברת ורצופה מהמורות עליות וירידות ואנו מתפללים שנזכה להגיע למנוחה ולנחלה בקלות ובשמחה מבלי לעבור את מסכת הייסורים בדרך אל האושר המיוחל..

על הדרך אל האושר ולמימוש עצמי נכתבו עשרות, מאות ואולי אלפי ספרים ומאמרים..   אני לא מתיימר להצטרף לרשימה המכובדת הזו ולכתוב עוד מאמר אחד שכזה..

אני רק אומר לכל מי שמצפה למצוא את המתכון הסודי ונוסחת הקסם אל האושר, שלעת עתה לא מצאתי אותו..                                 

אבל אני כן רוצה להציע את הנוסחא התורנית הייחודית לדרך לחיות חיים מאושרים שמחים ושלווים, כפי שמשתקפת ועולה מפרשת השבוע מהיבט יהודי, חסידי ופסיכותרפי.

'מרחב מאפשר' הנו 'מרחב-מוגן' עבור כל אדם בעולם!

אחת המתנות הגדולות ביותר אותו קיבל בחיר הנבראים האדם עלי אדמות הנה: 'מרחב מאפשר' בנפשו המהווה כלי נהדר ומשמעותי למציאת מזור לנפש המתמודדת עם כלל אתגרי החיים!

משמעותו של 'מרחב מאפשר' בנפש האדם הנו מרחב אינדיווידואלי השווה והמתאים לנפש האדם המעניק לו את השקט והשלווה לה הוא זקוק ומשם מקום ומרחב לביטוי עצמי אישי ובין אישי!

מרחב זה הנו תנועה נפשית בה האדם מוצא או מגלה את עצמו דרכו!

זה יכול להיות כל דבר שרק אפשר להעלות על הדעת, זהו מרחב אפשרויות בלתי מוגבל במסגרת האפשרויות העומדות בפני האדם, משום שלכל אחד יש מרחב מאפשר שונה המיוחד וייחודי לו דרכו הוא מוצא את ביטויו העצמי והנפשי!

מרחב זה מהווה כאמור את הקרקע הקיומית לביטוי עצמי, מימוש עצמי, באופן ובצורה האותנטית ביותר בה האדם יכול ומסוגל להביא לידי ביטוי את מי שהוא בעצם!

ולכן נקרא 'מרחב מאפשר'- מרחב המאפשר והמעניק לכל אדם את ההזדמנות להיות מי שהוא, כפי שהוא, בצורה ובאופן המיטבי ביותר עבורו, להיות ולהפוך לגירסא הטובה ביותר של עצמו!

אדם הזוכה 'למרחב מאפשר' בחייו יכול להתמודד בצורה הייחודית והמיטבית ביותר עבורו עם כל אתגר שרק יעמוד בדרכו ובחייו!

אני רוצה לפתוח את הצוהר להתמודדות ייחודית שכזו הבאה לידי ביטוי בחיי האדם ובנפש האדם כפי שנשקפת מהתמודדות עם 'הפרעת חרדה ובעת' שתפסה את מקומה בספר האבחון הרשמי של הפסיכיאטריה ה-DSM 5   .

חרדה: משקפת התמודדות עם קושי נפשי ורגשי המעלה בי חששות הנובעות מהתכנות היפותטית שמשהו לא טוב עלול להתרחש ולאיים עלי או לפגוע בי.

כאשר החרדה לא מטופלת היא עלולה להחריף ולהגיע למצב בו תפקודו של האדם יפגע משמעותית והחרדה עלולה לגרום לו לנזק נפשי משמעותי כאשר החרדה מתקבעת בנפש האדם והופכת מקושי רגשי להפרעת חרדה!

ישנן תופעות ייחודיות בנפש האדם המבטאות מצב חרדתי הנובעות מסטרס ולחץ נפשי מתמשך וקבוע המערער את נפש האדם ומשפיע אף על תפקודו הפיזיולוגי..

לדוגמא: גמגום, טיקים: תנועות ועיוותים בפנים – עיניים, פה, אף, ראש, בלתי רצוניות ובלתי נשלטות.

 ישנן הפרעות נפשיות מאובחנות כמו ה-  O.C.D שהנה הפרעה אובססיבית (טורדנית) קומפולסיבית (כפייתית) המתקיימת ובאה לידי ביטוי בעיקר במצבי לחץ וסרס נפשי מוגבר, המאפיינות חרדה     כמו: טריכוטילומניה- מריטת שיער בלתי רצונית שהנה אובססיבית- בחזרתיות ובכפייתיות שלה, וקומפולסיבית- בטקסי ההרגעה המדומים דרך תלישת השיער מהראש או מהפנים..

ישנן גם תסמונות מאובחנות המתקיימות ובאות לידי ביטוי במצבי לחץ וסרס נפשי מוגברת כמו: תסמונת טורט- המאופיינת בין היתר ובעיקר בהשמעת קולות ותנועות גוף לא רצוניות ובלתי נשלטות.

לכל אחת ואחת מתנועות הללו ישנו טיפול מוסדר ומקצועי אם זה טיפול תרופתי או טיפול תרפויטי נפשי ורגשי או שילוב של שניהם יחד לפי מידת הצורך וההתאמה למטופל.

אני ארצה לגעת ולהתייחס לסוג ייחודי של התמודדות בקרב הסובלים מתופעות שונות נפשיות ורגשיות המאופיינות בחרדה, שאמנם אינו מהווה פתרון למיגור החרדה, אך בהחלט מהווה 'מרחב מאפשר' לנפש האדם ומעניק לו דרך ייחודית לחיות עם החרדה בשלום ואף למנף אותה לטובתו באופן הייחודי לו!

אני מדבר על שימוש מושכל בחרדה אותו עושה האדם הנדרש להתמודד עם החרדה, כאשר הוא מוצא לה 'בית חם', 'בית מוגן' שהנו מרחב מאפשר עבורו!

ניקח את האדם המגמגם כדוגמא: המוצא מרחב מאפשר לגמגום כאשר הוא שר ומוצא את עצמו מבטא את מילות השיר בשטף ובבהירות רבה!

מה קורה לאדם המגמגם כאשר הוא שר?

אפידמיולוגיה: ישנם גורמים ומאפיינים שונים להסבר העדר הגמגום כאשר האדם שר, אבל ארצה להתייחס כאן למאפיין המשמעותי ביותר בעיניי והוא: 'מרחב מאפשר' כאמור!

כאשר האדם המגמגם שר הוא מתיק (מלשון התקה- העברה של רגש מציף ולא מוכל ממקום לא מאפשר אל עבר מרחב מאפשר) באופן חיובי את החרדה המאופיינת בסטרס ולחץ נפשי ורגשי מוגבר ממרחב אחד אל עבר מרחב אחר!

'מהמרחב המערער' אל עבר 'המרחב המאפשר'!

התקה זו מורידה את מפלס החרדה פלאים ומאפשרת זרימה ותנועה בנפש בדרך לשירה קולחת העולה ובוקעת מגרונו של האדם המגמגם בדיבורו, שכעת מביע את עצמו בשטף ובבהירות ממקום וממרחב מאפשר בנפשו!

דוגמא נוספת אליה נחשפתי לאחרונה הייתה עם נער מתבגר הסובל מתסמונת טורט שסבל לאורך ילדותו מהצקות חוזרו ונשנות ומדחייה חברתית קשה.

העובדה שהוא היה עושה תנועות ומשמיע קולות בלתי רצוניים ובלתי נשלטים הפכו אותו 'למוזר' בחברה והסבו לו סבל בלתי נגמר.

הוא ניסה להתמודד עם התופעה בכל דרך אפשרית טיפול תרופתי, רגשי ועוד שלל טיפולי תמיכה שונים ויעילים לכשעצמם, רק שבמקרה שלו הוא לא מצא בהם את המזור לנפשו ולא חווה את המרחב המאפשר לו היה זקוק כל כך..

עד שהגיע אל 'המרחב המאפשר' לו היה זקוק כאשר נרשם ללימודי בישול והתמקצע בתחום. העבודה במטבח והבישולים היוו עבורו תרפיה לנפש והוא מצא את עצמו רגוע ושלו ומלא בסיפוק עצמי, תופעת התנועות והקולות הבלתי רצוניים והבלתי נשלטים ירדו פלאים כאשר החל לעבוד במטבח.

כפי שציינתי אין בכך ריפוי של החרדה במקרה של גמגום, או טיפול חלופי ל- O.C.D או העלמת תסמונת טורט..

אבל זו הדרך היעילה הטובה והמדויקת ביותר למצוא לנפש האדם מזור מפני התמודדות המהווים אתגרים לבני אדם הסובלים מחרדה המלווה בלחץ וסטרס מוגברים.

'המרחב המאפשר' הנו מרחב ייחודי עבור האדם ומהווה את הפלטפורמה המדויקת והנכונה ליצירת שחרור וזרימה בנפש האדם מפני חסמים רגשיים ונפשיים הבאים לידי ביטוי כאמור בחרדה.

כל אדם זקוק 'למרחב המאפשר' הייחודי לו, המדויק לו והיעיל ביותר עבורו כדי לחיות את חייו בשלווה ורוגע ולבא על סיפוקו ולהגיע למימוש עצמי בחייו דרך 'המרחב המאפשר' האישי שלו!

אנחנו כחברה חייבים אבל ממש חייבים לעשות הכל בכדי להבין מהו המרחב המאפשר של כל מי שנמצא לצדנו ובא במגע אתנו בחיי היום יום, החל מיקירנו הקרובים אלינו ביותר ילדינו ומשפחתנו, תלמידנו, חברנו ומכרנו ועמיתנו לעבודה..

פשוט להתאים להם את המרחב המאפשר הייחודי עבורם ולאפשר להם ליהנות ממנו, על מנת לאפשר זרימה טבעית של הנפש להביא לידי ביטוי את עצמם ואת יכולותיהם בדרך לחיים אותנטיים שמחים ומאושרים ולמימוש עצמי מקסימלי!

כשאנו אנו מונעים מיקרנו את 'המרחב המאפשר' עבורם בטענות שונות כמו הוא זקוק להתמודד עם החיים האמיתיים, הוא לא יכול לברוח מהאתגרים אל 'מרחב אפשר' זה רק יעמיק את הקשיים שלו.. אנחנו פשוט עושים להם עוול!

הכרת והבנת משמעותו של מרחב מאפשר לא ניתנת לפרשנויות שונות , ראציונליות והגיוניות ככל שיהיו! זהו מרחב אישי אינדיווידואלי וסובייקטיבי ייחודי מסוגו עבור כל אדם באשר הוא ולתפיסתנו ולדעתנו אין שום משקל בהבנת הצורך הייחודי הזה!

 כך שיהיה ממש חבל למנוע ולחבל ביכולת האינדיווידואלית של יקירנו דרך חוסר הבנה משווע לצרכים הייחודים להם, אותו מבטאת נפשם בצורה המאפיינת את מי שהם ומעניקה להם דרך 'המרחב המאפשר' אותו מצאו ובו הם רואים מזור לנפשם דרך להיות מי שהם ולמימוש עצמי!

'המדריך המושלם למטייל'!

השבוע נקרא בפרשת ראה!

השבוע ראיתי בחנות ספרים טיפוסית מדריך ייחודי תחת הכותרת 'המדריך המושלם למטייל'! הסתקרנתי זו הייתה חוברת דקה יחסית, כשפתחתי הופתעתי..

ראיתי שזו בעצם פרשת ראה המהווה את תמצית 'המדריך המושלם לתייר' המבקר בעולמו ובנחלתו של ה' יתברך.     

זה המקבל ויזה, או 'גרין כארד' זמני ל-70 שנה או אם בגבורות אז ל- 80 שנה ויש כאלה שזוכים אף ל-120 שנה. מדריך זה הנו המדויק והמותאם ביותר עבור כל נפש יהודי המנחה אותו במשך ביקורו צעד אחר צעד אל עבר המנוחה והנחלה בחייו.

המדריך מונה ומתאר בהוראות מדויקות ומותאמות לכל נפש המבארות ומסבירות בשפה השווה לכל נפש כיצד למצוא את ולהגיע אל המנוחה והנחלה בחייו.

למדריך זה ישנה הקדמה מרגשת ויוצאת דופן מאת המציא לאור: המדריך הזה אומר לנו המוציא לאור מיועד עבורכם וישרת אתכם נאמנה בדרך לקשר נצחי ועמוק שלנו ויהווה את המתנה הגדולה ביותר אותה תעניקו לעצמכם בביקורכם בעולמי!

פשוט פעלו לפי הוראות המדריך, אבל אל תנוחו רגע על 'זרי הדפנה', נסו כל העת לשדרג את הקשר הזה ביצירתיות אותה תביאו מתוככם פנימה,  זה יהפוך עבורכם את הביקור מסתם מדריך וספר הוראות לוגי וטכני, לדרך חיים מלאת סיפוק ומשמעות ושמחה פנימית!

בסוף ההקדמה כותב המוציא לאור  את המדריך הזה כתבתי לאחר חשיבה מעמיקה וארוכה, מתוך הבנה מה יכול לסייע לכם בביקורכם בעולמי ולהוות עבורכם מתנה אישית ממני..

אמנם זהו מדריך המיועד עבורכם, אך יחד אתו אני מעניק לכם את המתנה הגדולה ממנו את המתנה המושלמת עבור המטייל והיא הבחירה החופשית!

בבחירה חופשית טמונה כל התפיסה של מדריך זה, הנשען על ההבנה שכאשר תבחרו בבחירה חופשית להתנהל לאור מדריך זה, רק אז תפיקו את התועלת וההנאה הצרופה האמיתית, השלימה והמדויקת עבורכם בטיול זה!  

על החתום אביכם אוהבכם מלב ונפש החפץ בטובתכם ובהצלחתכם תמיד כל הימים ה' יתברך!

(זה היה תיאור ציור מטפורי כמובן..)

הבחירה החופשית הנה המתנה המושלמת והגדולה ביותר עבור בחיר הנבראים האדם, המוענקת לו מאת ה' יתברך, הוא מראה (מלשון-ראה) לנו את הדרך וממליץ עליה בחום רב, אך מאפשר לנו ומתיר בידנו את זכות הבחירה האם לאמץ את הדרך ואת המדריך הנפלא שכתב עבורנו!

וכפי שמתארת זאת התורה: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה... אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם". (דברים פרק י"א פסוקים כ"ו-כ"ז).

ה' יתברך מראה לנו את הדרך הטובה עבורנו במדריך שכתב עבורנו ומניח לנו אותו במדף ארון הספרים היהודי ומאפשר לנו לבחור את דרכנו בחיינו!

הוא יצר עבורנו 'מרחב מאפשר' בו ודרכו נוכל להיות מי שאנחנו ונצליח לממש את עצמנו ולהגשים ייעודנו שלשמו ירדה נשמתנו לעולם הזה לביקור וטיול קצר..

הוא רואה את כל אחד ואחת מאתנו מנקודת מבט אבהית ומקצועית ומורה לנו את הדרך לחיים מאושרים ושמחים..

אנחנו רק צריכים להתחבר אל עצמנו ולהרגיש את החיבור שלנו אליו יתברך ולחוש את האהבה העוברת ממנו אלינו ואיך כל מה שנכתב עבורנו במדריך התורני הוא אך ורק עבורנו ולטובתנו!

כפי שמעיד הכתוב: "שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ".

 עשיתי בדיוק כעצתך!

בימי הפורענות, הרדיפות האכזריות והגזירות האיומות שסבלו היהודים תחת שלטונו של הקיסר אדריאנוס, שדיכא את מרד בר-כוכבא, החריב את ביתר והרג צדיקים רבים, ביניהם עשרה הרוגי מלכות ורבי עקיבא בראשם. בימים קשים ומרים אלה דרך בשמי היהדות כוכב שמאיר עד היום באור יקרות.

המדובר באונקלוס הגר שתירגם את התורה הארמית ואשר תרגומו (שהוא גם פירוש) מודפס בכל חומש וידוע בשם "תרגום אונקלוס".

מי היה אונקלוס הגר? מה מוצאו ומאין בא? כיצד הפך להיות גר צדק? על כל השאלות הללו מוצאים אנו תשובה בתלמוד, המוסר לנו את תולדות חייו של אונקלוס.

אונקלוס היה נצר משפחת המלוכה הרומית. אמו הייתה אחותו של אדריאנוס קיסר ואילו אביו היה אציל רומאי בשם קלונימוס. אונקלוס היה איש מלומד שידע את כל המדעים של רומי ויוון על בוריין. הוא היה מחונן לא רק במוח חריף, כי אם גם בלב של זהב ובנשמה גבוהה. לאחר שבחקירותיו הגיע להכרת הבורא, החל אונקלוס לעבוד את אלוקי ישראל בהסתר, ב"מחתרת", וחיכה להזדמנות בה יוכל להתגייר גם באופן רשמי.

פעם אחת בא אונקלוס אל דודו אדריאנוס ואמר לו: הנה ישבתי משך שנים ורכשתי לי ידיעות בכל השטחים ולמדתי שפות. אולם מה יש לי מכל זה, אם אני יושב בבית ואיני יוצא אל העולם הגדול לנסות את מזלי ולשלוח ידי במסחר. אתה דודי, הלא ידעת כי אין לי שיח ושיג בענייני העולם והוויותיו רחוקות ממני. על כן באתי אליך לבקש עצה: איזו סחורה כדאי לקנות, בכדי להרוויח בה?

אדריאנוס חייך בשביעות רצון. נעמה לו העובדה שבן-אחותו הפיקח בא אליו לבקש עצה. אמר לו: אוצרותיי פתוחים לפניך. קח לך כמה כסף שתרצה. אולם אם את עצתי הנך מבקש, הריני מייעץ לך לקנות סחורה זולה מאד, סחורה שאין האנשים מכירים בערכה ואין עליה הרבה קופצים. אתה תקנה סחורה זו בזיל הזול ואחר-כך תעשה לה תעמולה מתאימה, עד שהבריות יכירו בערכה ותוכל למכור אותה כפל כפליים.

אונקלוס עזב את ארמון דודו ויצא את רומי. בתור נסיך מלכותי היו לו כל ההקלות ולא ארכו הימים עד שהגיע לירושלים שם קיבל את האמונה היהודית והתגייר. אולם נפשו שתאבה ללמוד ולדעת יותר ויותר לא הסתפקה בזה. הוא נהיה תלמידם של רבי יהושע בן חנניה ורבי אליעזר בן הורקנוס, התנאים הגדולים של התקופה ההיא. אונקלוס למד בשקידה עצומה עד שרבותיו החלו לדאוג לבריאותו. אולם הוא לא שעה לאזהרותיהם ולמד יומם ולילה עד שנהיה בקי בכל חדרי התורה.

אונקלוס הצטער מאד על העובדה שהרבה יהודים שכחו מאז גלות בבל את לשון הקודש ודיברו בבבלית, אשדודית, ארמית וכן ניבים אחרים שהיו שגורים בפי עמי הסביבה. בשעת עלייתם מגולת בבל, תירגם להם עזרא הסופר את התורה לארמית, אולם תרגום זה אבד ולא היה בנמצא יותר. עתה החליט אונקלוס לתרגם מחדש את התורה לארמית, תחת השגחת התנאים הגדולים ולפי המסורה המקובלת מדור לדור, עד עזרא הסופר ועד משה רבנו. תרגום זה נקרא תרגום אונקלוס שאנו משתמשים בו עד היום.

לא היו ימים מרובים, עד שנודע לקיסר אדריאנוס על מעללי בן-אחותו בארץ יהודה, בשמעו זאת, נתמלא העריץ חימה ושלח תיכף גדוד חיילים לאסור את אונקלוס ולהביא אותו לרומי כשהוא כבול באזיקים.

כשהגיעו החיילים אליו, קיבלם אונקלוס בסבר פנים יפות. הוא ניהל אתם שיחה על עניני דת ואמונה ודבריו עשו רושם אדיר על הקלגסים הפשוטים. הם נפלו לרגליו וביקשוהו שיעזור להם להתגייר ולהיות יהודים כמוהו.

משבוששו השליחים לחזור, שלח אדריאנוס גדוד אחר. הפעם בחר לוחמים וותיקים ואמיצים העשויים ללא חת, הוא אף ציווה עליהם לא להיכנס לוויכוחים עם אונקלוס, אלא לעצרו תיכף ומיד ולהביאו לרומי. כי אדריאנוס כבר שמע מה קרה לשליחיו הקודמים…

אונקלוס קיבל גם שליחים אלה במאור פנים. הוא אמר להם כי יודע הנו את פקודת הקיסר לא להיכנס אתו לוויכוח. אתם חייבים למלא אחר מצוות הקיסר אמר להם כשם שאני מילאתי אחריה. על כן אשאל אתכם משהו שאתם בתור בקיאים בגינוני הטקס של חצר המלכות צריכים לדעת זאת. בסולם הדרגות נושאי האבוקות נוהגים שניפיור (דרגה נמוכה ביותר) נושא אבוקה לאפיפיור, הלה לדוכס ודוכס להגמון והגמון למלך. אולם למי נושא המלך אבוקה?

אמרו לו: מלך אינו נושא אבוקה לפני איש.

אמר להם: והקדוש ברוך הוא, שהוא מלך מלכי המלכים נשא אבוקה כדי להאיר לבני ישראל, שנאמר: "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן… ולילה בעמוד אש להאיר להם"…

הדברים עשו רושם אדיר על החיילים. הם החליטו לנטוש את שליחותם, לערוק ולהימנות על תלמידי אונקלוס הגר.

אדריאנוס שכעסו לא ידע גבול, חזר ושלח גדוד חיילים עם פקידים גבוהים בראשם, הוא ציווה עליהם לא להחליף עמו דברים כלל אלא להביאו אליו אסור בנחושתיים.

כאשר הגיעה משלחת המלך, תפסו את אונקלוס והחלו להוציאו מביתו ללא אומר ודברים. הוא הלך אתם בלי להשמיע הגה, אולם כשהגיע לדלת שם את ידו על המזוזה נשק לה וחייך.

החיילים המשתוממים לא יכלו להתאפק ושאלו את אונקלוס: מהו הדבר הזה הדבוק על הדלת, מדוע נשקת אותו ובכלל מדוע שמחתך גדולה כל כך, שעה שאתה מובל אל דודך הזועם המתכונן לערוף את ראשך?

אונקלוס רק חיכה להזדמנות זו כדי לענות להם. הוא אמר: אני צוחק על מנהגם המוזר של אנשים נעלים ומרוממים שכמותכם. בנוהג שבעולם מלך יושב בפנים בחדרי חדרים ועבדיו שומרים אותו מבחוץ. אולם מלכנו, שהוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אינו כן. הוא נותן לעבדיו לשבת בפנים במנוחה והוא שומר עליהם מבחוץ. הנה זוהי המזוזה שלנו.

שלוחי המלך נפלו ברוחם מדברי אונקלוס. הם הוסיפו לדבר אתו ולשאול אותו דברים שונים ולא ארך הזמן עד שהפכו אף הם לתלמידיו הנאמנים.

אדריאנוס נוכח לדעת כי בכח לא יוכל לבן-אחותו הפיקח והעקשן. אולם הוא רצה לראות אותו ולתהות על קנקנו, על כן נשבע לו שלא יאונה לו כל רע אם יבוא ויבקר אצלו.

אונקלוס נסע לרומי והתייצב בפני הקיסר. הלז התפלא לראות כמה כחש בשרו של בן-אחותו שאיבד הרבה ממשקלו הקודם. אולם אונקלוס הבטיחו בבת צחוק על שפתיו, כי תמורת המשקל שהפסיד נתווספו לו הרבה תורה וחכמה.

לאחר מכן שאלו אדריאנאוס, כיצד יתכן הדבר שהוא, הנסיך אונקלוס, עזב את ביתו ואמונתו ודבק בישראל, אומה קטנה המושפלת עד דכא, סובלת ייסורים ועלבונות מכל העמים הסובבים אותה.

בעצתך הטובה שמעתי אדוני הקיסר הייתה תשובת אונקלוס. אתה יעצת לי לקחת סחורה זולה ופחות ערך, שעדיין אין מכירים בערכה וחשיבותה, סחורה שאין עליה הרבה קופצים.

זה בדיוק מה שעשיתי, המשיך אונקלוס. מצאתי את עם ישראל שהם דוויים וסחופים בעולם הזה. דבקתי בהם ועשיתי עסק טוב למדי. כי נביאי ישראל, נביאי האמת, הבטיחו לנו כי באחרית הימים יהיה עם ישראל מאושר ומושפע בכל הטובות ומלכים ורוזנים ישרתו אותו. כל העמים יכירו אז בתורה הקדושה וירושלים תהיה אור לגויים, מגדל אור מאיר לכל באי עולם..                                            (באדיבות אתר בית חב"ד).

יהי רצון שנזכה כבר לייעוד ולחזון אחרית הימים כפי שיהיה בגאולה האמיתית והשלימה, כפי שנתנבא זכריה הנביא:

"כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ". (זכריה פרק ח' פסוקים ד'-ה').

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

פרשת ראה/ אסתי פרקש

סְלִיחָה..

אַתְּ מוֹכֶרֶת מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ?

מְנֻמָּרוֹת אוֹ צִבְעוֹנִיּוֹת

שֶׁיִּהְיוּ יְצִירָתִיּוֹת, שְׂמֵחוֹת

אֵלּוּ מִדַּי צָרוֹת

וְאֵלּוּ מַמָּשׁ הֲפוּכוֹת

הַמְּצִיאוּת מְעַוְּתוֹת

וְהַהֵן מַסְתִּירוֹת כָּל הַפָּנִים

מַצְרִיכוֹת הַרְבֵּה גִּנּוּנִים

בְּעֶצֶם.. אַתְּ יוֹדַעַת מָה

הֲכִי חָשׁוּב לִי עֲדָשָׁה כֵּהָה

שֶׁתְּסַנֵּן גַּם בְּזָוִיּוֹת הָרְאִיָּה

שֶׁאֶרְאֶה מְצִיאוּת בְּרִיאָה

וּבְעִקָּר אַתְּ… הַבְּרָכָה

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה"

אַתְּ מְבִינָה?

הַכֹּל תָּלוּי בִּי, בָּרְאִיָּה

יֵשׁ לִי אֶת יְכֹלֶת הַבְּחִירָה

אִם לִרְאוֹת  בַּבְּרָכָה אוֹ קְלָלָה

לִבְחֹר בֵּין טוֹב לְרַע

בַּבַּיִת, בַּמִּשְׁפָּחָה, בָּעֲבוֹדָה

גַּם אִם הַמְּצִיאוּת לֹא פְּשׁוּטָה

'אָנֹכִי נוֹתֵן' -הַכֹּחַ לַמְּשִׂימָה

גַּם אִם הַמְּצִיאוּת אֲפֹרָה

וְנִרְאֵית לֹא פְּשׁוּטָה

אוֹ אֲפִלּוּ מְאַיֶּמֶת וְקָשָׁה

דְּעִי שֶׁגַּם הִיא לְטוֹבָה

מְקַדֶּמֶת לִיצִיאָה לְאוֹרָהּ

וּבְיָדַיִךְ הַבְּחִירָה

לִרְאוֹת הַטּוֹבָה וְהַבְּרָכָה

הֵי, אֵיזֶה מִשְׁקָפַיִם בָּחַרְתָּ בַּסּוֹף?

בְּשַׁבָּת מְבָרְכִים חֹדֶשׁ אֱלוּל וְלִקְרַאת פְּתִיחַת שְׁנַת הַלִּמּוּדִים שֶׁנִּזְכֶּה לְהֶמְשֵׁךְ "וַעֲבַרְתֶּם֘ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל־אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם־בֶּטַח:

שבת שלום, אסתי

יועצת חינוכית ושליחת הרבי בפתח תקוה

איך נתכונן לשנה החדשה? 

רחלי, רבקי ושטערנא (השמות המלאים שמורים במערכת), אימהות ונשות חינוך, משתפות:

"התשובה לשאלה 'איך נתכונן לחזרה לשגרה' תלויה בין השאר בשכבת הגיל. בכל שכבת גיל נדגיש דברים אחרים, נשתמש בכלים אחרים, ונפעל בהתאם לצורך הקיים בשלב המסוים", אומרת רחלי.

גם רבקי סבורה שאין תשובה אחת נכונה: "תלוי מי הילד. כל הורה מכיר את הילד שלו, אם הוא 'ילד טוב ירושלים', או חכם במיוחד, ואולי יש לו קושי רגשי, חברתי או לימודי".

ושטערנא מוסיפה: "כדי שהילדים יתחילו את השנה בטוב, הם צריכים להיות פנויים ללמידה. אני כאימא צריכה לעזור להם להפחית קשיים לימודיים, רגשיים וחברתיים, אם קיימים כאלו, לעזור להם להתמודד באופן נכון וטוב, ואולי אף להתפטר מהקשיים לחלוטין."

רחלי נוגעת בצורך של הילדים להגיע מוכנים במישור הרוחני:

"חשוב מאוד להקפיד עם הילדים על תפילה ולימוד בהתאם לגילם, ליכולתם ולרמתם, גם בחופש הגדול. מלבד הפן הערכי והחינוכי שבדבר, הדבר יקל עליהם לחזור למסגרת הדורשת ומצפה מהם להתפלל וללמוד", היא אומרת.

מוכנות רגשית

כל השלוש מדברות על חשיבות ההכנה במישור הרגשי:

רחלי ממליצה: "דברו עם הילד שלכן, ספרו לו שתכף מתחילה שנת לימודים חדשה, נסו לגרום לו לשמוח ולהתרגש מכך. ידוע שהתחדשות יוצרת התרגשות. תנו לו להתחדש – אם בחולצת תלבושת, ואם במכשירי כתיבה… גם אם יש לו הכול משנה שעברה, תחושת ההתחדשות תורמת רבות. נוסף על כך, חשוב מאוד לשמוע מהילד מה הוא חושב ומרגיש כלפי השנה החדשה, לבדוק אם יש לו חשש כלשהו לקראתה, ולהסביר לו שגם אם היו קשיים בשנה שעברה, הם אינם מוכרחים ללוות אותו הלאה, ואפשר, בסייעתא־דשמיא, לפתוח דף חדש. כדאי גם לעזור לו לערוך תיאום ציפיות לקראת החזרה לבית־הספר או לתלמוד־תורה".

רבקי מוסיפה: "חשוב שהילד יגיע מוכן, מצויד ושמח לכיתה. כך הוא יוכל, בעזרת ה', להתחיל את השנה ברגל ימין. אם הילד גדול דיו – תנו לו מספיק זמן מראש לארגן ולסדר את החפצים, לעטוף את הספרים וכדומה. הפקידו בידיו את האחריות. מלבד זאת, כשמדובר במקום חדש עבור הילד, חשוב לערוך איתו סיור במקום לפני תחילת הלימודים, ולגרום לו להרגיש חיבור ושייכות. אנחנו כהורים צריכים להקל עליו את המעבר, ולהשתדל שלא יחווה תחושה של זרות וניכור ביום הראשון".

גם שטערנא מצטרפת: "ברוך ה', זכיתי לשמש שליחה בשדה החינוך, ואני יוצאת לחופשה עם הילדים. כך יש לי יותר אפשרות ופניות להרגיש אותם מקרוב, לשים לב לחוזקות של כל ילד ולהעצים, לטפח ולחזק אותן, ולשים לב גם לקשיים שלו, לדברים שבהם הוא צריך עזרה. כך הילדים יגיעו לתחילת השנה ממקום של חוסן".

מוכנות לימודית

לרחלי ולרבקי יש עצות שנוגעות גם לפן הלימודי:

"כשמדובר בילדים בכיתות א'–ב', חשוב שהם יתרגלו את מיומנויות הקריאה והכתיבה, החדשות יחסית עבורם, גם בחופש. אין צורך להעמיס על הילדים או להכביד עליהם, אפשר להסתפק בקריאה של קטעים קצרים ולערוך מבצע על כך, אפשר לתת להם לכתוב בקצרה לאיזה טיול נסענו היום, מה הם אכלו ולבשו (המשימה יכולה לשמש גם ככלי עזר לעיבוד רגשות ולשיח עליהם) וכדומה. כך ישתמרו אצלם, בעזרת ה', יכולות הקריאה והכתיבה, ויהיה להם קל יותר בתחילת השנה", משתפת רחלי מניסיונה.

גם לרבקי חשוב להעיר את תשומת הלב:

"אם את כאימא יודעת שהילד שלך מתמודד עם קושי לימודי, נסי לחשוף אותו לחומר שהוא עתיד ללמוד השנה, להעשיר את הידע שלו, להכיר לו את התכנים, ובכך להקל עליו, בסייעתא־דשמיא, את המפגש עימם בכיתה".

מוכנות חברתית

רבקי מוסיפה ואומרת שלנו ההורים יש אפשרות לסייע לילד גם מבחינה חברתית: "אם הילד מתחיל את שנת הלימודים במקום חדש, דאגו להכיר לו כבר בחופש כמה חברים מהכיתה החדשה. צרו קשר עם הורי הילדים, הזמינו אותם אליכם, ותנו לילדכם הזדמנות ליצור היכרויות ולפתח קשרים מוקדמים, כדי שלא יחוש בודד ומנותק ביום הראשון ללימודים".

רבקי מדגישה שהנאמר לעיל תקף לא רק כשמדובר במסגרת חדשה עבור הילד:

"אם את יודעת שבשנים קודמות ילדך התקשה למצוא חברים, תוכלי לנסות לסייע לו באופן דומה".

צידה לדרך החדשה

מסר לסיום?

רחלי: "יש לכם מה לומר למורה? אתם מצפים למשהו מסוים? אל תחכו למחצית ב'. צרו קשר עם המורה לפני תחילת השנה ושתפו אותה. היא הרי לא נביאה"…

רבקי: "אם יש לילדכם קשיים רגשיים, קשיי קשב, לקות כלשהי וכדומה – קבעו פגישה עם המורה ויידעו אותו או אותה בכך. ספרו מה הקל את ההתמודדות בשנים קודמות בבית הספר או בגן. זכרו שאתם מכירים את ילדכם טוב מכולם. אם תחלקו עם המורה את הניסיון שצברתם עם הילד, ותדברו על מה שהילד זקוק לו – הילד רק ירוויח! זכורים לי הורים לילדת שילוב שבאו ואמרו לי: 'יש לנו, ברוך ה', ילדה טובה שזקוקה להסבר פרטני נוסף אחרי ההקניה לכל הכיתה'. הקפדתי על זה מאוד, וברוך ה', הילדה יצאה משילוב, והפכה לתלמידה מצטיינת. כשיש שיתוף פעולה נכון בין הורים למורים, וכשההורים מעורבים ולא מתערבים – זה עשוי להיות מתכון להצלחה, בעזרת ה'. אציין ששיתוף של מורה נחוץ ויעיל לא רק במקרים שבהם יש קושי, אלא גם כשמדובר בילד חכם במיוחד, שזקוק לאתגר אינטלקטואלי כדי שלא יאבד עניין בלימודים ובבית הספר".

שטערנא: "אם נדלקה לכם בחופש הזה נורה אדומה, אם הצלחתם לשים לב לקושי מסוים, רגשי, לימודי, מוטורי וכדומה, כדאי לשנס מותניים, ולהשקיע מאמץ כדי שהילד יקבל את העזרה שהוא זקוק לה, ויתחיל את השנה כשהוא 'על המסלול'.

יהי רצון שעוד לפני החזרה לשגרה נזכה להיכנס לשגרת גאולה!

באדיבות מגזין עטרת חיה

בליל ט' ניסן, בשעה שלוש לפנות בוקר, באו אנשי הנ.ק.וו.ד. ואסרו את ר’ לוי יצחק. כששאלה הרבנית חנה כיצד תוכל לדעת את מקום שהייתו של בעלה, כדי להעביר לו מעט כסף ומזון, הנחו אותה להגיע למחרת בשעה שתיים בצהריים למפקדת המשטרה כדי לקבל את המידע. למחרת היא הגיעה לשם, אך לצערה, לא קיבלה שום מידע.

על כל בקשותיה לאפשר לה להעביר לו אוכל, השיבו לה שאיננו נמצא. כשראתה שהמצב קשה, הגישה לתובע הצהרה שבעלה חולה, ואם לא תעביר לו אוכל מהבית, הוא לא יאכל דבר בפסח, ולכן היא מבקשת שיתאפשר לה להביא לו מזון. בקשתה נענתה בסירוב, והובטח לה שבבית המעצר מכינים לו את כל המזון הדרוש לפי ההלכה.

כשראתה הרבנית חנה בפרוטוקול המעצר את חתימתו של האחראי על בעלה, התקשרה אליו למשרדי הנ.ק.וו.ד. בכל בוקר וערב, ובכל פעם הוא סיפק לה דיווחים חיוביים מאוד והבטיח שדואגים לכל צרכיו של בעלה, ושבעלה לקח איתו סידור והוא יושב וקורא בו.

חמישה חודשי דאגה

כך עברו על הרבנית חנה חמישה חודשים. פעם בעשרה ימים, כשהגיע תורו של בעלה לקבל חבילה, הייתה הולכת כדי למסור לו מזון או בגדים להחלפה. מועד קבלת החבילות נקבע לפי סדר האל”ף–בי”ת הרוסי. בפעם הראשונה שהגיע תורו, ר’ לוי יצחק אכן קיבל את החבילה, והרבנית חנה קיבלה אישור חתום בשמו. בפעם השנייה חל תורו של ר’ לוי יצחק לקבל את החבילה בשבת. היא הכינה את החבילה מערב שבת, ובשבת בבוקר לקחה עימה נערה רוסייה שתישא את החבילה במקומה.

לאחר המתנה ממושכת, מהשעה שבע בבוקר ועד לשעה שבע בערב, כשכבר ירד החושך, נמסר לה פתק. המפקד הקריא את הפתק בקול רם, בנוכחות אנשים רבים שעמדו בתור: “מכיוון שהיום שבת, סירבתי לקבל את החבילה!”

אחרי מאמצים רבים הצליחה הרבנית חנה לשכנע את האחראי להעביר את החבילה לבעלה כעבור שלושה ימים.

לפני יום הכיפורים העבירה בסוד בקשה לרופא יהודי שעבד במקום שיבקר את בעלה, והרופא אכן מילא את הבקשה. בשעת לילה מאוחרת, במוצאי יום הכיפורים, לאחר ההבדלה, נכנס הרופא לתאו של בעלה וכיבד אותו בסיגריה – זה היה מעשה בעל משמעות רבה.

לוחמת במערכת המשפט

הזמן חלף במהירות, ובמהלך כל התקופה חיפשה הרבנית חנה דרך למנוע את העמדתו של בעלה למשפט. היא שוחחה עם ראש מחלקת הנ.ק.וו.ד. שתחת פיקוחו היה בעלה נתון, אך אף שהלה היה יהודי, הוא תמיד דחה אותה בתשובות קשות.

במאמציה להציל את בעלה נסעה למוסקבה כשבידה בקשה לתובע הראשי. לאחר ימים מספר גילתה את המקום שבו עומד תור הקבלה ללשכתו, והיא בילתה שם כמה שעות מדי יום ביומו.

נופלת וקמה

לפני שנשלח רבי לוי יצחק לגלות, ציידה אותו הרבנית חנה בכל מה שהצליחה להשיג עבורו לדרך. היא התרוצצה במשך יום שלם ממקום למקום עד שהצליחה לאסוף את כל המצרכים הדרושים. כאשר כל הנחוץ היה בידה, יצאה אל בית הכלא, שהיה במרחק רב מהעיר. בשעה שלוש אחר הצהריים הגיעה הרבנית חנה אל שערי הכלא, לאחר שמעדה ונפלה בדרך שלוש פעמים.

עימו בצרה

רבי לוי יצחק נשלח לגלות, והרבנית חנה בחרה להצטרף אליו.

בהיותם בגלות, נסעה הרבנית חנה אל העיר קזיל–ארדא, והביאה משם שתי מחברות, אבקה להכנת דיו וקסת. אי אפשר לתאר במילים עד כמה שימח השלל הזה את ר’ לוי יצחק.

לקראת פסח הצהיר ר’ לוי יצחק בהחלטיות שלא ייגע בשום מאכל במהלך כל החג, משום שלא היו ברשותם כלים כשרים לפסח. משכך, החליטה הרבנית חנה לפעול בנידון.

במרחק של כארבע שעות נסיעה מכפרם התגוררה קבוצה מאורגנת למדי של גולים מקייב. בקבוצה זו היו רב, שוחט, גביר ועסקן ציבורי ושמו קוליקוב. לשם נסעה הרבנית כדי להשיג מעט מצורכי הפסח. היא שהתה שם יומיים, ובמהלך הזמן הזה הוכן בעבורה סיר חדש ממתכת. נוסף על כך, היא הזמינה בשר ודגים לפסח והורתה להביאם אליה בערב החג.

בדרכה חזרה, כשהייתה כבר בתחנת הרכבת, העניקו לה הגולים הללו למעלה מקילוגרם של לחם שחור. השמחה ששררה בחדרם כשנחשפו לתוצאות המוצלחות של המסע הייתה גדולה מעבר לכל תיאור.

אפשר ללמוד רבות מהסיפורים הללו. כדאי שניקח מהם ולו שביב קטן, כצידה לדרך.

באדיבות מגזין עטרת חיה

אחרי שבמוצאי שבת שעברה השתתפנו בהתוועדות זום מרוממת,

"צרור מפתחות של גאולה"

החלטנו לפעול בשטח,

וללמוד בכל מוצאי שבת יחד

את שיחת ה'דבר מלכות' בזום.

כי אין כמו לימוד של נשים יחד!

בכל מוצאי שבת תלמד אותנו מרצה מתחלפת,

וכדי שהלימוד יחדור לכל רבדי הנפש, נתענג גם בניגון ושירה מרגשת.

מחכות לך בזום במוצאי שבת הקרוב, פרשת עקב כ' מנחם-אב.

עם שפרה לבקיבקר וזמרת אורחת

בשעה 22.00

יום הסתלקותו של רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאויטש מלך המשיח.

מחכות לך בקישור הבא:

https://us06web.zoom.us/j/82540167825?pwd=eCcDTYk1RQ0gY27wIgGlGMfJCaRohM.1

Meeting ID: 82540167825

Passcode: 770

באהבה

מירי שניאורסון – נפלאות