אילו היית פותחת את הכתבה, ורואה שהיא ריקה – היית וודאי חושבת שחלה טעות. אך האמת שאילו רוצים לכתוב על או לתאר את הרבנית – אמורים להשאיר ריק! כי כזו היא הרבנית, כל חייה הרחק מכל פירסום, עמוק בתוך הבית, לא מתראיינת לא מפורסמת. אך היות שחפצינו הוא ללמוד מאשת הרבי מלך המשיח – אישה עוצמתית ומעצימה. אז ננסה לגעת קצת באותם מקרים וסיפורים שיוכלו לשמש לנו אבני דרך…

ריח משיח
מסופר על משוגע בעיירתו של ר' מנחם מענדל מוויטבעסק שהחל לתקוע בשופר ולהכריז שמשיח הגיע! קפצו האנשים בשמחה, ואחד מהם אץ לביתו של ר' מנחם מענדל לבשר לו את הבשורה הנפלאה, כי הרי בטח שקוע הוא בלימוד התורה ולא שומע את הקולות השמחים בחוץ. נכנס האדם לחדרו של הרב ובישר לו את הבשורה. פתח ר' מנחם מענדל את החלון, הריח את האויר. ואמר: "לא, אין באוויר ריח של משיח". ומדוע היה צריך לפתוח את החלון כדי להריח? הסבירו תלמידיו שבתוך חדרו תמיד היה ריח משיח.
הרבנית חיה מושקא – חיה משיח! היא חיה את הרבי, היא ראתה אלוקות כל העת – ולכן הייתה בטלה לרבי כל כולה. אם אנו רוצות לדעת איך לחיות משיח זה ממנה….

לא להתבלטות!
הנושא שבו מרבים לדבר הוא צניעותה של הרבנית, כמדומני שיותר מהצניעות בלבוש – שגם היא הייתה כמובן ראשנה במעלה. הייתה צניעות בלא להתבלט! כל מקום שהלכה ו'גילו' שהיא אשת הרבי – מיד חדלה לבוא לשם, וכי למה? היעלה על הדעת, יש לה מה להסתיר? בכל חסידות או קהילה שיש אישה כזו נכבדת, אשת רב – היא בעצמה מקבלת כבוד וגדולה. ופה?! הרבנית הסתירה את עצמה מעין הזרקורים. ואולי נשים דעתינו על כך שהרבי מקים ארגון נשים – נשי ובנות חב"ד, ממי היינו מצפים להיות נשיאת הארגון/ יושבת הראש, או לפחות ממקבלות ההחלטות – ולא. לא שומעים שם את הרבנית. כי דווקא היותה אישה מכובדת ובעיקר אשת הרבי מלך המשיח – היא נשארת בצללים כל העת, לא מעוניינת בכבוד הזה, לא רוצה להפוך לשיחת כולם והערצת כולן.
צניעות היא בלבוש, ויחד עם זאת בהצטנעות במקומות ציבור, בחוסר התבלטות ואי לקיחת כבוד לעצמינו…. לא תמיד קל, אבל אפשרי…

הרבי אמר להפוך – הופכים!
פעם ישבה הרבנית בביתה, ונכנס חסיד ישירות מהתוועדות, ישבה הרבנית ליד השולחן וביקשה ממנו לספר משהו שאמר הרבי בהתוועדות, סיפר החסיד שהרבי הורה באמצע ההתוועדות לשתות את כל היין מהכוסות ולהפוך את הכוס. מיד בשמוע הרבנית, הפכה את הכוס שהייתה מונחת על השולחן לידה.
הרבי אמר? היא עושה ומיד! כן קשור אליה, לא קשור?! אולי רק למי שהיה בהתוועדות? קבלת עול! הרבי אמר – אין תירוצים, לא בודקת אם התכוון או לא, או שמא אותה זה לא מחייב – בשמחה ממהרת לעשות דברו!
לעיתים ישנה הרגשה שקבלת העול הזו לבצע מיד את דבר הרבי בלי לחשוב ולערב מחשבות אישיות – היא זו שבה נמדד חסיד, וכשמביטים סביבי ורואים חסידים וחסידות מבוגרים בשנים שכאשר הם מקבלים הוראה מהרבי – הם מקיימים אותה כמו ילד קטן המקיים את מצוות אימו – אני עומדת נפעמת! כך הרבי רוצה – ואשרינו להיות חייליו – בטוח שהגאולה בוא תבוא בזכות כך…

מבינה ללא מילים
שמעתי פעם כי בסעודות השבת היו יושבים הרבי והרבנית לאכול, כאשר המשמש בקודש היה מגיש להם את הארוחה. הם בדרך כלל לא היו מדברים בנוכחותו. שבת אחת, היה בביתם ר' מענדל גאנזבורג והגיש את הארוחה. הרבי הביט בפני הרבנית ללא מילים, והרבנית פנתה אל ר' מענדל ואמרה לו: הרבי שואל מה עם חיים ליברמן? (ר' חיים ליברמן היה משמש של הרבי הריי"ץ – באותם ימים נפל ונחבל) ר' מענדל אמר: שאחרי הארוחה הוא ילך לבדוק מה איתו ויעדכן את הרבי. הרבי שוב הביט בפני הרבנית, והרבנית הוסיפה ואמרה: תלך עכשיו. ר' מענדל עזב מיד את הבית, רץ כל עוד נפשו בו במהירות, את הדרך הארוכה לביתו של ר' חיים. כשחזר, הרבי והרבנית ישבו ליד השולחן באותו המצב בו עזב אותם – באמצע הארוחה. ר' מענדל מיד פתח וסיפר מה מצבו של ר' חיים, והראה על הרגל שלו איפה החבלה. הרבי מיד אמר באידיש: "אתה לא יודע, שלא מראים על עצמך" (מכאן אגב, הזהירות המיוחדת לא לתאר על עצמינו חולי של אחר). לאחר מכן ר' מענדל המשיך להגיש את הסעודה כרגיל.
לא רוצה ל'גשם' את הקשר בין הרבי והרבנית – כי אנו לא נבין ולא נצליח לקלוט זאת, אך אנסה להסביר במילים שלנו: ניתן לומר שהרבנית ממש 'קראה' את הרבי – והבינה כל מה שהרבי רוצה ומתכוון בלי שהרבי דיבר, אפילו רק במבט עיניים. אנחנו אומנם לא בדרגא של הרבי והרבנית – אבל לקחת מכאן לחיינו – זה הרווח שלנו – לנסות להבין מה הבעל רוצה ומתכוון, מה ישמח אותו ומה יעודד אותו ולעשות זאת גם בלי שיאמר ויבקש.

אישה מעצימה
זכורה לי אפיזודה בשיעור נשים לאחר חתונתי, ישבנו שם נשים צעירות וכאלו שצעירות ברוחן – כאשר המרצה פתחה ואמרה: "איזוהי אישה כשרה העושה רצון בעלה!" – מי יודעת לתרגם לי את הנאמר? מיד קפצנו כולנו ודיקלמנו את אשר ידענו בצורה קלה ופשוטה – עושה רצון בעלה = עושה לו רצון! אם קורה ח"ו ואינו רוצה מספיק בעניינים חסידיים וכו' – היא גורמת לו שירצה. ולמרבה הפלא המרצה ניפנפה בידה כשהיא אומרת בקולה החד: לא ולא! איזוהי אישה כשרה העושה רצון בעלה = עושה את מה שהוא רוצה ומעוניין! רוצה לאכול אוכל מסויים – מכינה לו, נהנה כשהבית מסודר בצורה מסויימת – משתדלת לבצע זאת, ועוד. ומה עם מה שתמיד ידענו? עושה לו רצון, המשיכה המרצה… זה אחרי שמקויים החלק הפשוט של עושה רצונו כפשוטו, אז יכול לבוא גם עשיית רצון ברוחניות – כמו שרק אישה יכולה לעשות בדרכה המיוחדת, העדינה והאישית.
רבות שוחחנו אחרי השיעור הזה בינינו החברות – וכעת כשאני חושבת על הרבנית, זה צף בי שוב במלוא העוצמה! לנו הנשים יש כח מיוחד שאין לאף אחד! עוצמה ייחודית! ונוסחת פלא בצידה: אם את רוצה להיות אישה עוצמתית, עצומה ומעצימה – תעצימי את בעלך! תני לו את מקומו, תפרגני לו בדברים הקטנים והגדולים, הגשמיים והרוחניים – שום דבר לא מגיע בקלות, אך כל השקעה משתלמת ותראי בה פירות.

ומה טוב לסיים עם מילות הרבי הריי"ץ על עוצמתן של הנשים: "השם יתברך בירך את האישה היהודיה, בהבנה מיוחדת בחינוך וביסודות הנהגת הבית. שלכן נקראת האשה "עקרת הבית" – אבן היסוד של הבית.
כשהאשה מנהיגה את ביתה בחכמה על פי התורה, יש לה השפעה גדולה ביותר על בעלה והילדים. כל דבר שהיא מוצאת לנכון לבצע, עושה זאת בשקט ובשלוה, בעדינות, עם קירוב הדעת הטוב ביותר ובכבוד, הנהגה שכזו עושה את כל המשפחה למאושרת והאוירה בבית מביאה שמחה והצלחה.
גם כאשר האשה מוצאת חסרון כל שהוא, בהתנהגות הבעל חייבת היא – ויכולה – לתקן זאת רק על-ידי דברי נועם ויחס טוב. (אגה"ק אדמו"ר הריי"ץ ח"ז ע' נ"ג-נ"ד)

סיפרה לי אישה שהייתה מבקרת לעיתים קרובות את הרבנית, שבביתה הייתה תדיר עוגה במקפיא. הרבנית אף התבטאה ש'משקה ועוגה לא קופאים לעולם'. ניתן אולי לומר שהכוונה היא שהחמימות החסידית של 'משקה', ועוגה המשביעה את הנפש – צריכים להיות תמיד בנמצא.
זהו פרט אחד קטנטן ממידת הכנסת האורחים המיוחדת של הרבנית ומאור הפנים שלה לכל אחת. כל אישה שפגשה את הרבנית מספרת כמה השתדלה להנעים והתעניינה באכפתיות. פרט קטנטן, ולימוד גדול בצידו.
הבה ונתבונן במהות של עוגה בחושה. יש שיאמרו שניתן להגדירה עוגה פשוטה/ עוגה משביעה/ עוגה קלת הכנה. ובעצם היא נושאת הפכים – היא עוגה – עניין של תוספת מענגת על האוכל הרגיל – לא צורך של אוכל נפש, ויחד עם זאת היא פשוטה, ללא צרמוניה של קישוטים וייחודיות, ואינה דורשת שעות של הכנה.
אולי זה מה שרצתה הרבנית לרמוז לאורחותיה, ואף לנו: אם צריך עוגה, על מנת ליצור אוירה טובה של נועם – יש! אך יחד עם זה יש פה "ביטול", כי עוגה בחושה = עוגה פשוטה. היא מערבבת בתוכה את כל החומרים ויוצרת מציאות של עוגה רגילה, לא יומרנית, לא מנסה להרשים ולהתבלט.
מדברים רבות על הצניעות של הרבנית, על הבריחה שלה מכבוד – ניתן לומר שזה מתחיל עוד הרבה לפני שהיא זכתה לפירסום. נחשוב לרגע על הרבנית כבחורה שהייתה יד ימינה של אביה, נסעה איתו לגלות, הלכה בין שומרי המצוות במחתרת כדי לחלק את הכסף ששלח הרבי הריי"ץ. היא הייתה באת כוחו ומיופת כוחו לעשות כל דבר ולקבל כל דבר עבור אביה הרבי הריי"ץ. מה מצפים מאישה גדולה ודגולה, בעלת יכולות שכזו – לעת נישואיה עם הרבי?
אולי שתנהיג את קהל עדת הנשים, שתהיה מהמנהלות הבולטות של ארגון נשי חב"ד, שתישא נאומים של אמת ופשטות מעל הבמות החב"דיות. אך במקום זה האישה הזו נחבאת אל הכלים. לא שומעים ממנה בפומבי, לא רואים אותה בהתכנסויות של נשים חב"דיות. מדוע? כי היא עטרת בעלה! הרבי הוא הנשיא והמנהיג, והיא אישתו – בטלה לרבי.
רבים הסיפורים המעידים איך הרבנית עשתה את רצון הרבי בפשטות. וגם כששמעה שהרבי הורה לעשות משהו כמו למשל באמצע ההתוועדות להפוך את הכוס – מיד הפכה אותה, כששמעה זאת לאחר זמן.
נאסוף באמתחתנו את הניחוח של העוגות הפשוטות, וניקח אותו עימנו כמתנה מעם הרבנית. פשטות, צניעות, הימנעות מראווה – ישחררו את הפנאי והאנרגיה שלנו ממרדף אחר תדמית חיצונית, ויאפשרו לנו להפנות את כוחותינו להשקעה בקן החמים שלנו. איך נזכה להיות נשים עוצמתיות? על ידי שנעצים ונרומם את הבעל! ניתן לו את המקום המכובד שלו, נעשה רצונו כפשוטו. נזכה לכתר של "עושה רצון בעלה" בפשטות…

לסיום, מצורף מתכון לעוגה בחושה שניתן להכין יחד עם הילדים להתוועדות כ"ב שבט משפחתית

עוגת מיץ
המצרכים:
4 ביצים
2 כוסות קמח
1 אבקת אפיה
1 סוכר וניל
1 כוס מיץ תפוזים (אפשר להחליף ב3/4 כוס יין קליל ורבע כוס מים)
1 כוס סוכר
3/4 כוס שמן

אופן ההכנה:
מקציפים את הביצים, מוסיפים סוכר עד שהקצף מתחזק.
מכבים את המיקסר: מוסיפים את כל השאר, ומסיימים בערבוב איטי.
אופים בתבנית בינונית רגילה במשך 40 דקות בחום 160של מעלות.
• לאוהבים עוגה רטובה – שופכים חצי כוס מיץ תפוזים מעל העוגה בעודה חמה.
• מומלץ לפזר על העוגה שוקולד צ'יפס.
• טובה גם להכנה בלי מיקסר, בערבוב בכף – ואז העוגה יוצאת דחוסה יותר.

להרשמה: https://www.shutaf.im/niflaots

קישור למיזם שוזרות הפנינים: https://forms.gle/9ACJb4o94MTRXobV9

בתכנית:

חשיפת והסבר המסלולים של השנה, התוועדות סוחפת עם הרבנים יצחק אקסלרוד ונחמן לרנר, הגרלה על כרטיס טיסה לחברותא המתמידה
וההגרלות על מבצע הווה פשוט התשפ"ג!
כולנו נהיה שם!

שלום לכולם
השבוע נקרא בפרשת יתרו
בתחילת הפרשה אנו מתוודעים למהפך ולשינוי העצום שחל אצל יתרו חותן משה כאשר הוא מכריז: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם."
משמעות הדברים היא כי רק עתה הכתה בי ההכרה כי ה' גדול מכל האלוקים. מה בדיוק התרחש כעת שיתרו יוצא בהצהרה חגיגית זו?
אז פסוק לפני כן כתוב: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם (שמות י"ח א').
על כך כותב רש"י על הפסוק: "וישמע יתרו. מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (זבחים קט"ז).
אמנם כאשר נחזור קצת אחורה בזמן נגלה שההיכרות של יתרו עם בורא עולם הייתה כבר מהיכרותו עם חתנו משה רבינו ועוד לפני כן כאשר הוא עצמו היה מיועצי פרעה ובחר להתנגד לרעיון השעבוד כפי שמתואר בתלמוד הבבלי.
כאשר פרעה אומר לעמו (שמות א',י') "הבה נתחכמה לו", מספרת הגמרא (סנהדרין ק"ו): "שלשה היו באותה עצה, ואלו הן: בלעם, איוב ויתרו. בלעם שיעץ – נהרג. איוב ששתק – נידון בייסורין. ויתרו שברח – זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית".
כשפרעה שקל לשעבד את ישראל בפרך ולהטיל עליהם את גזרת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", הוא כינס את שלושת יועציו, בלעם בן בעור, איוב ויתרו, וביקש לשמוע את חוות דעתם.
בלעם, ייעץ לפרעה שאכן עליו לממש את תכניותיו. איוב, שתק ולא הביע כל דעה, לא נגד ולא בעד. ואילו יתרו, ברח ממצרים. הוא ברח כיון שהוא דיבר בעד עם ישראל וכנגד ביצוע הגזרות, וכיון שהוא הביע את דעתו כנגד דעתו של פרעה, נחרץ דינו למוות, ומשום כך הוא ברח למדין.
ואומרת הגמרא, שבלעם, בגלל שהוא דיבר רע כנגד עם ישראל – אזי הוא נענש, ובסופו של דבר הוא נהרג בידי עם ישראל, כמסופר בפרשת פנחס. איוב ששתק ולא דיבר טוב על ישראל – נענש בייסורי איוב, ויתרו שהמליץ טוב על עם ישראל כנגד דעתו של פרעה, ובשל כך הוא העמיד את עצמו בסכנה ונאלץ לברוח למדין – זכה וצאצאיו ישבו בלשכת הגזית, הם היו בין חברי הסנהדרין בבית המקדש.
כלומר: בלעם כבר לפני תחילת השעבוד הכיר בעם ישראל וב-ה' והבין את משמעות הגזירה של פרעה ולכן בחר להביע את דעתו כנגד הגזירה.
אז מה התחדש ליתרו כעת שהכתה בו ההכרה והוא יוצא בקול תרועה בהכרזה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים"?

כשההכרה פורצת מן התודעה ומכה בנו כגלי הים:
לשם כך ננסה להבין את משמעות המשך דבריו של יתרו: "כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם." רש"י מבאר זאת כך: "כי בדבר": כתרגומו – במים דמו לאבדם והם נאבדו במים. "אשר זדו": אשר הרשיעו, ורבותינו דרשוהו (סוטה י"א) לשון (בראשית כה) ויזד יעקב נזיד בקדרה אשר בשלו בה נתבשלו.
העולה מדברי רש"י: אותה מחשבת זדון של מצרים ופרעה בגזירת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", שמשמעותה השמדת אומה שלימה התממשה אבל בדיוק בצד השני, בצד שהגה את אותה מחשבה.
כלומר: טביעת המצרים במי ים סוף אינה מקרית, היא מדויקת ומכוונת להפליא, היא באה כתיקון לאותה מחשבת זדון שהייתה פרי הגותו של פרעה ומצרים כאמור.
לאירוע מכונן זה ישנה משמעות עמוקה לא רק עבור עם ישראל אלא גם ובעיקר ליתרו שהיה מיועצי פרעה ובחר להתנגד למחשבת זדון זו.
יתרו חווה ורואה במו עיניו את התממשות ההשגחה העליונה המדויקת והמכוונת להפליא של אותה מחשבת זדון שהוא עצמו היה אמור להביע דעתו עליה כשנשאל על ידי פרעה, אך בחר להתנגד אליה. וכעת היא פשוט מכה את חושיו ובשנייה אחת הוא נזרק לאותו רגע מכונן וקשה בו היה נוכח כשאולץ להביע דעתו אך בחר להתנגד לרעיון, מה שגבהה ממנו מחיר כבד גזר דין מוות ואילץ אותו לברוח למדין כאמור. והנה כעת הוא עד לתיקונו של עולם כאשר פרעה וכל עמו טובעים במים הזדונים בהם דימו להשמיד עם שלם!
חוויה עצמתית זו מוציאה ממנו באופן ספונטני קריאה וזעקה העולה מעומק לבבו תוך תודעה והכרה עמוקה למשמעותה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם."
יתרו יודע (עתה ידעתי) וחש כעת, ההכרה מכה בו ומאירה לו את מה שאף אחד אחר לא יודע וחש כלפי הגזירה שהתרגשה לבא חלילה על עם ישראל. יתרו ראה וחווה את משמעות הגזירה על בני ישראל באופן שאף אחד אחר לא חווה כפי שהוא חווה, הוא היה שם באותו פרלמנט שהתכנס וביקש את עצתו כיצד להשמיד היה לא תהיה את עם ישראל. מצפונו לא אפשר לו להיענות לגזירת השמדת עם שלם ולכן הוא התנגד אליה, מה שהוביל לפסק דין מוות על יתרו, ואילץ אותו לברוח ממצרים למדין.
את יתרו לא צריך לשכנע השגחה פרטית מהי? הוא יודע, הוא מרגיש, הוא חש, הוא חווה יותר מכל אחד אחר את משמעותה ונוכחותה של ההשגחה הכללית המופלאה על כלל הנבראים ואת ההשגחה הפרטית הייחודית על כל אחד ואחת מהם כפרט.
זוהי משמעותה של תודעה (עתה ידעתי), כשההכרה פורצת וזועקת מן התודעה היא מספרת את הסיפור שלך, את משמעותה של החוויה בחייך, עד כמה היא חלק ממך, עד כמה היא נוכחת בחייך. יתרו זעק את מה שכל ישותו חשה באותו רגע בו שמע על טביעת המצריים בים סוף, כעת התחוור לו בדיוק איזו השגחה פרטית מופלאה מנהיגה את העולם. איך כל פרט ואירוע בחיינו הוא מדויק להפליא אך בעיקר נשגב מבינתנו!
הרבי מליובאוויטש מוסיף אספקט נפלא ומבאר את משמעות התזמון בו יצא יתרו בהכרזה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים". מה התחדש ליתרו כעת שהכתה בו ההכרה והוא יוצא בקול תרועה בהכרזה זו?
מסביר הרבי: הדבר יובן מסופו של הפסוק: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם", ואמרו על כך רז"ל 'בקדירה שבשלו בה נתבשלו'. כאשר ראה יתרו שני הפכים מנוגדים החוברים יחד באופן על טבעי השפיע עליו הדבר עמוקות והביא אותו להכרה מוחלטת בבורא עולם והזעקה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים" בקעה מתוכו ומגרונו. .
משמעות הדברים היא כך: 'בקדירה שבה בישלו'. כלומר: אותה מחשבת זדון בה זממו מצריים לאבד את בני ישראל במי היאור לא רק שלא התבטלה ונשארה במציאותה, יתרה מזו 'בקדירה זו עצמה התבשלו'. מצרים ופרעה עצמם אבדו וטבעו במי ים סוף.

'אפקט הפרפר'-לכל פעולה שלנו יש השפעה בעולם:
המושג והביטוי "אפקט הפרפר" מייצג תיאור ולפיו משק כנפיו של פרפר בצד אחד של העולם יכול לגרום לסופת טורנדו בצדו השני של העולם. "אפקט הפרפר" הוא מושג הלקוח מתורת הכאוס, תיאוריה מתמטית העוסקת במערכות מורכבות, בעלות משתנים רבים המשפיעים אחד על השני בצורה הדדית, ואינם ניתנות לחיזוי או לשליטה, מערכות כאלו נקראות מערכות כאוטיות .(אנציקלופדית אאוריקה).
סיפר רבי יוסף יצחק שניאורסון (המכונה האדמו"ר הריי"צ) האדמו"ר השישי לאדמו"רי חב"ד לדורותיהם. בבית הכנסת במז'יבוז', עיר מגוריו של רבי ישראל הבעל שם טוב, פרצה מריבה בין שני מתפללים. בעיצומה של המריבה זעק אחד מהם על השני "הייתי קורע אותך כדג!" הבעל שם טוב נכח במקום ושמע את חילופי הדברים. הוא ביקש מתלמידיו להושיט ידיים זה לזה ולעמוד לידו בעיניים עצומות, כשהוא עצמו מניח את שתי ידיו הקדושות על כתפי שני התלמידים שעמדו לידו. לפתע החלו התלמידים לזעוק בחרדה: הם ראו למול עיניהם כיצד הצועק אכן קורע כדג את בר פלוגתו!
סיפור זה מלמדנו עד כמה יש להיזהר בכל מחשבה, דיבור או מעשה שאנו חושבים, מדברים או עושים, לכל דבר בחיינו יש תוצאה. לעתים התוצאה נראית לעיין, ולעתים היא מתקיימת במישור רוחני ונעלה יותר שאיננו נראה וגלוי לעיין.
גם בסיפור טביעתם של מצרים בים סוף אין כאן נקמה משמים חלילה כלפי מצרים, או גזירה מנותקת מהיגיון להטביע אומה שלימה בימי ים סוף. יש כאן התנהלות מחושבת ומדויקת להפליא המבטאת פעולה ותוצאה של האדם מלמטה, או מידה כנגד מידה מלמעלה, איך כל מחשבה דיבור, או מעשה שהאדם מעלה במחשבתו, על פיו, או נוקט במעשה בפועל כלפי אדם כל שהוא בעולם, בטח אל מול אומה שלימה משפיעים עליו ועל כלל הבריאה כולה!
הדרך בה ה' יתברך נוקט כלפי ברואיו משקפת לעולם כולו את הסדר וההיגיון המדויק בו הוא בוחר להנהיג את עולמו. איך על כל צעד ושעל מלווה אותנו ההשגחה העליונה. וכפי שאמרו חז"ל (מסכת חולין דף ז' עמוד ב') "אמר רבי חנינא, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". משמעות הפתגם הנו שאדם לא יכול לקבל מכה באצבעו ויצא ממנה דם אלא אם כן גזרו עליו בשמים שכך יקרה לו. וכפי ששמיך התלמוד להסביר: "דם ניקוף מרצה כדם עולה", כלומר: שהדם שיוצא מנקיפת האצבע הזאת מכפר על האדם כמו דם של קרבן עולה. (פירוש רש"י ורשב"ם על אתר).
המחשבה והדיבור והמעשים של מצריים פעלו את הדברים בעולם באופן כזה שכל מה שנחשב דובר ונעשה כלפי בני ישראל במחשבת זדון, 'זדו עליהם', כלומר המזימה הופנתה לאותו מקום (היאור ומימי הים) ולאותה אומה (מצרים ולהבדיל עם ישראל) שהעלתה במחשבתה להעביר מן העולם היה לא תהיה עם שלם, שילמה על מחיר מחשבתם הזדונית ועברו הם מן העולם!

הוראה לחיים של משמעות:
כתב הרמב"ם: "צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם – חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה, וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת הרי הכריע עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה". (רמב"ם הלכות תשובה פרק ג, הלכה ד').
וזו ההוראה הנלמדת מפרשתנו: מאותו מאורע בודד בו הכל התחיל, כשפרעה מכנס שלשה יועצים למקום אחד כדי להילחם בהתרבות הטבעית של בני ישראל במטרה לעצור אותה. הוא הוגה מזימה חולנית להשמיד עם שלם דרך גזירה שמטרתה למנוע התרבות טבעית של בני ישראל בהשלכת תינוקות בני יומם ליאור של מצאים. נוכחו שם שלה יועצים שאחד מהם בלעם משתף פעולה עם המזימה החולנית, השני איוב נמנע מלהביע דעה והשלישי יתרו הנו היחידי שמביע התנגדות ונאלץ לברוח בשל גזר דין מוות שהושת עליו בשל התנגדותו.
סגירת המעגל השמימית לאותו אירוע הייתה שהוגה וזומם המזימה פרעה וכל עמו מוצאים את מותם במי ים סוף "כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם", ומה שנולד לו בעקבות אירוע זה הנו הכרה מוחלטת של יתרו שהיה כומר לעבודה זרה בבורא עולם ובאופן ההנהגה המדויקת והמופלאה שלו בעולם.
אף אנו ננסה להבין ולייחס לכל פעולה שאנו עושים חשיבות ורצינות רבה להשפעתו עלינו ועל הסובבים אותנו ובעצם על כל העולם כולו. כל פעולה שלנו יש בה את העצמה הנדרשת בכדי להשפיע על הסובבים אותנו. מה שדורש מאתנו זהירות משנה לכל פעולה שלנו, לדיבור או מעשה אף פעם לא נדע באמת את האופן בו הוא פעל על הזולת ואיך הוא השפיע עליו.
דבר נוסף אותו נוכל ללמוד מיתרו הנו על מרחב החיים בו נולדנו ואליו הושלכנו, כאשר ההכרה וההבנה לנוכחות ההשגחה הכללית והפרטית על כל צעד ושעל עלינו תהיה חלק בלתי נפרד מחיינו. ההכרה והתודעה (עתה ידעתי) תכה בנו כברק ותפרוץ מתוכנו הזעקה והקריאה המספרת את סיפור חיינו ומתארת כיצד כל צעד ושעל בדרכנו מעידים ומנכיחים את מציאותו של ה' יתברך בכל ישותנו.
ובמילים אחרות: נוכחות האל בעולם הזה ובהשגחה כללית ופרטית על כל נברא ונברא הנה עדות הבריאה כולה המספרת ומעידה על בעל הבית ועל המנהיג של בירה זו. כפי שכתב דוד המלך נעים זמירות ישראל בתהילים: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ" .
זהו תפקידנו בעולם ובשליחותנו עלי אדמות, לספר ולהעיד בפני באי כל על נוכחותו של ה' יתברך בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה) ובכל סיטואציה (נפש).
אנו השגרירים למציאותו ונוכחותו של ה' יתברך בכל פרט ופרט מהבריאה ובבריאה, בכל מחשבה אותה אנו חושבים, בכל דיבור שאנו מדברים, ובכל מעשה שאנו עושים.
כאשר נוכחותו של ה' יתברך תהיה טבועה בנו עמוק נזכה לראות ולחוש את מציאותו והווייתו בתוכנו ובכל ההוויה הקיומית שלנו בכל יום יום ובכל רגע ורגע.
או אז תצא ותעלה מאתנו הזעקה הפנימית והספונטנית: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים".
ההכרה הפנימית בנוכחותו של ה' יתברך בכל פרט ובכל צעד ושעל בחיינו.
יהי רצון שנזכה תיכף ומיד ממש לקיום היעוד: "יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן" בגאולה האמתית והשלימה.

נכתב על ידי מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה ע"ה.

קישור כניסה לזום:

https://us02web.zoom.us/j/85823855244?pwd=ODZFMjJ0SXUvdXhmNXhBUnFyZXM1Zz09

סיסמה:770
או בטלפון:039786688
קוד התחברות:85823855244 ואז ##
סיסמה:770 ו##
העבירי הלאה את ההודעה והאירי עוד נשמה! משיח נאו!

סיכום השיחה

מצגת סיכום

דף צביעה

"הדור של היום" – אפשר לשמוע לא פעם בגאווה חסידית – "הם יותר ממה שהיינו בעבר!"
"הדור של היום" – אפשר לשמוע לא פעם באנחה כבדה, "זה לא מה שהיה… ממש ירידת הדורות"…
אז מי מהקולות הללו צודק יותר?
איתנו שתי נשים בנות הגיל השלישי, שחוו כבר יותר מדור אחד, ומשתפות אותנו בתובנות שלהן.

דור שריפדו לו את החיים
"מצד אחד, הדור של היום יותר מפונק, רגיש ומתקשה יותר להתמודד", קובעת הגב' חנה גלנץ. "זהו דור שיותר רגיל שמגוננים עליו, עוטפים אותו ובאים לקראתו. כשאני מסתכלת על הדור של הילדים שלי, ויותר מכך על הדור בו גדלתי אני, הילדים היו הרבה יותר 'משופשפים' ופחות מפונקים. לא ציפו שההורים ירפדו להם את החיים. לא נרתעו מכל אכזבה, גערה או כישלון. ממילא יכולת ההתמודדות שלהם היתה הרבה יותר טובה. זה דבר שמתחיל בילדות ונמשך לאורך הבגרות. אפשר לראות זאת באחוז הבעיות בשלום בית אצל זוגות צעירים כפי שלא היה קיים בעבר".
גב' זהבה חן מסכימה איתה: "לדעתי, זה גם קשור לטכנולוגיה המפותחת של דורנו הגורמת לציפייה לחיים קלים יותר. היום זה דור האינסטנט. כל דבר מושג בלחיצת כפתור. לא צריך להתאמץ. החיים הרבה יותר נוחים מבעבר. ממילא כשמשהו לא מסתדר, מיד מאבדים את העשתונות. לא יודעים איך להכיל את זה ואיך להתמודד עם העובדה שלא הכל הולך כמו שרוצים. לילדים של פעם היתה סבלנות לחכות אך הילדים של היום רוצים תוצאות מיידיות, וללא עכבות. קשה להם יותר להתמודד עם דחיית סיפוקים.
"עוד נקודה, זה העניין של 'חוצפה יסגי' שיש לדור של עקבתא דמשיחא" אומרת חנה. "למרות שלא חובה להדר בזה… לא אנחנו ואף לא הילדים שלנו דיברו להורים ולמורים כמו שהיום ילדים מרשים לעצמם לדבר, והרבה פעמים מתוך תמימות. הדיסטנס שהיה קיים פעם – באופן טבעי – בין הורים ומורים לבין הילדים, נשחק. את מקומו תפסה התקרבות הדדית. ההורים והמורים של היום מחפשים הרבה פעמים להיות יותר 'חברים' של הילדים. לא פעם זה גורם למצב של טשטוש גבולות. מצד שני, לדור של היום יש הרבה יותר ידע, גם ידע כללי וגם ידע חסידי. הילדים שלנו לא ידעו לשיר כבר בגיל חמש פרקי תניא בעל פה, ומי מדבר על 'באתי לגני'… גם ההנגשה של החומר והמושגים החסידיים החל מהגיל הרך, קיימת היום כפי שלא היתה בעבר. פעם חת"ת היה שייך רק ל'גדולים', היום יש כבר שיעורי חת"ת מונגשים לילדים. ומי מדבר על כמות הסרטונים החסידיים שמבארים לילדים קטנים מושגי יסוד בתניא ובחסידות, דברים שהילדים שלנו למדו בגיל הרבה יותר בוגר".
גב' זהבה: "חובה לציין שזה גם יתרון של הטכנולוגיה בימינו. כל ההפקות החסידיות הללו והשימוש בכלים מתקדמים – מאפשרים לעשות דברים שלא יכלו אפילו לחלום עליהם בדור הקודם. מצד שני, ברור שהנסיונות של היום הרבה יותר קשים מאשר פעם".

ימות המשיח ממש
"יש עוד דברים טובים בדור של היום" מחדדת חנה. "למשל, נושא הספרים. כשהיינו ילדים קראנו ספרות מצונזרת או את מעט הספרים החרדיים שהיו, של חלוצי הדרך בספרות החרדית: שמואל ארגמן ז"ל ויוכבד סקס ז"ל או משה פראגר ז"ל. לילדים של היום יש שפע עצום של ספרים חרדיים וחסידיים, ממש נשאר רק לבחור. כמובן יש עוד מה לשפר ולהתקדם בתחום הזה, אבל ההיצע גדול הרבה יותר ממה שהיה בדור שלנו. בכלל, הספרים החסידים מביאים את המושגים הבסיסיים בחסידות החל מגיל הרך… אין ספק שזה ימות המשיח ממש!
"מעלה נוספת שמייחדת את הדור הזה, היא המודעות לסייע לילדים שקשה להם. אמנם אולי יהיו כאלו שיתלוננו שיש כבר אבחון יתר… אך אני חושבת שהרבה יותר ילדים מקבלים היום מענה אפילו לבעיות פשוטות וקלות שיכולות להעיב על הלמידה, כמו בעיות ראייה, מיקוד, קשב וריכוז, לקויות למידה. בעבר הילדים הללו היו מתויגים כ'עצלנים' וכ'פראים' והיו סופגים גערות ועונשים מה שהיה מנמיך אותם מאוד. היום יש מענה הרבה יותר מפותח, וילדים יכולים לקבל עזרה כבר מגיל קטן כדי למנוע קשיים בהמשך הדרך. מעטפת התמיכה שיש היום לילדים היא הרבה יותר מפותחת מאשר פעם. ילדים רבים שנפלו פעם בין הכסאות, מצליחים היום ללמוד ולהתקדם".
"פגשתי פעם במרפאה אישה מבוגרת שאמרה לי משהו מאוד יפה" מספרת זהבה: "'כמה אני מודה לה' על שנתן בדור הזה שכל לאנשים' היא הצביעה על המשקפיים שעל פניה, על מכשירי השמיעה שהרכיבה ועל השיניים התותבות שבפיה. 'אלמלא כל זה' אמרה, 'הייתי היום יושבת בבית, אוכלת רק דייסות, לא רואה ולא שומעת ולא יודעת מכל מה שקורה סביבי. ב"ה, שהקב"ה נתן חכמה בלב בני האדם וכך אני מצליחה לתפקד כרגיל, לצאת ולבוא בין אנשים'.
"ובאמת, כל הדברים הללו מאוד משמעותיים. כי הרבה בעיות שהיום הן קטנות, היו יכולות בעבר הלא–רחוק לאמלל ילדים ומבוגרים".

ראה גידולים שגידלנו
"עוד דבר שאין ספק שמייחד את הדור שלנו, במיוחד את המתבגרים, זו עוצמת ההתקשרות לרבי מה"מ.
"לעתים קרובות אני עומדת משתאה לנוכח עוצמת ההתקשרות של נערים ונערות שלא ראו מעולם את הרבי. חוסכים, עובדים קשה כדי לממן כרטיס טיסה, משקיעים במבצעי לימוד שונים, מדברים בלהט ובחיות שכלל לא היו בדורנו. אין ספק שזו תופעה שמייחדת את הדור של היום. במובן מסוים אולי היא גם קשורה לצד הטוב של התפתחות הטכנולוגיה.
"בזמננו היה מכשיר פקס אחד בחב"ד אצל הרב סגל מעפולה, ובכל מוצאי שבת הוא היה מקבל את תקציר השיחה שהרבי אמר בשבת. את זה הוא היה משכפל, ושולח לקהילות חב"ד בארץ ישראל, לקח זמן עד שזה הגיע…
"לוי יצחק פריידין, היה מצלם את הרבי בתשרי ואחר־כך עורך מזה סרט, שרחוק מרחק שנות אור מהסרטים של היום, והיה מסתובב עם זה ברחבי הארץ ומקרין את מראות הקודש מחצרות קדשנו. מי שהצליח להגיע לראות, ראה, ומי שנשאר בבית החמיץ. היום יש כל כך הרבה זמינות לווידאו של הרבי: חלוקות דולרים, שיחות, התוועדויות. בלחיצת כפתור אפשר להגיע לכל דבר. כל אחד יכול לשבת בבית ופשוט לחיות עם הרבי. זה בהחלט עוזר להחיות את ההתקשרות. אין מה להשוות את ההתקשרות של הילדים של היום לפעם. אני בהחלט חושבת שכשהרבי מה"מ יתגלה, נוכל בהחלט לבוא בגאווה ולומר: 'ראה גידולים שגידלנו'".

באדיבות מגזין עטרת חיה

אלפי נשים מכל העולם התכנסו אתמול ושאבו כוחות זו מזו, באירוע שכולו חזרה לשורשים. אמהות ובנות, אחיות ושותפות למסע שיתפו בזו אחר זו את סיפוריהן הייחודיים וחלקו תובנות לחיים עם המשתתפות.

והרבה יותר ממה שאנו יכולות לספר, מספרות בעצמן המשתתפות בכנס. הנה טעימה קטנה:

"ישבתי אתמול מרותקת שעה וחצי בכנס הזום, היה מרגש מאוד לראות את הנשים העוצמתיות"

"כשבצד אחד של המתרס הפגנה כל כך עצובה של פירוד, מפעים לראות את כנס האחדות… נשים יביאו את המהפכה!"

"וואו, היה ערב מחזק ומעצים! כאמא לילדים על הרצף האוטיסטי נתתן לי כוח עצום לא לוותר על האור שיש בהם. יש להם תפקיד ענק… כשאנחנו מחוברים בשורש האמיתי שלנו אנחנו מביאים תיקון ואור לעולם".

גם המרצות שהשתתפו בערב חלקו אתנו את תחושותיהן:

"הדיבור על השורשים החזקים שלנו מעורר בנו הרבה אהבה לדבר ומחזק את הדרך שבחרנו בה" (עליזה, אמא של דין דין אביב)

"החיבור והביחד של נשים מכל גווני הקשת, הלב הרחב והפתוח, הפרגון ההדדי, מרגש כל פעם מחדש" (רחל פסטג)

"כששומעים את סיפורי השורשים של נשים עוצמתיות וחדורות שליחות מבינים מהיכן העוצמות והאמונה מגיעים" (נעמה אדלר קורל)

"גיליתי ששמחה היא בחירה וניתן וצריך לבחור בה כל רגע מחיינו!" (אביבה שמר)

לכניסה ישירה להקלטה של הכנס לחצי כאן >>

זוהי כמובן רק טעימה – היו עוד המון משובים חמים מהמשתתפות ומהמרצות, והם זורמים כל העת.

אשרינו שזכינו להתחבר למשמעותו העמוקה והפנימית של ט"ו בשבט, שהוא הרבה יותר מסעודת פירות: כפי שמלמד אותנו הרבי מליובאוויטש במכתבו לילדי ישראל, ט"ו בשבט הוא היום שבו כל אחד מאתנו מטפח את השתיל הרך שבו, מעניק לו מים חיים = התורה ומצוותיה, וצומח להיות עץ נושא פרי!