-
כן, בלי ששמתי לב חודש אדר הגיע חייבים לשמוח?! נשמע מפתיע איך אפשר לעלות חיוך בשעה שקמתי ליום הפוך?? לגלות את האור, ברגעים קשים... לשמוח באמת, לייצר ריגושים • שרה זימרמן בחיבור לחודש אדר
קראי עוד
-
על פי לוח השנה של חנויות האופנה, החורף כבר עומד להסתיים, ולא משנה אם צפוי שלג בחרמון או בירושלים. אם כן משימת העל היא לחסל את מלאי בגדי החורף וכמה שיותר מהר. בתרגום לכיס: הכי זול, מהר לפני שיגמר. כך מצאתי את עצמי ערב חתונת אחי, נוסעת עם בנותיי לקנות בגדים לחתונה במחיר מציאה • נחמה ברנשטיין בסיפור לגולשות אתר נשי חב"ד לקריאה
קראי עוד2
-
זרקתי אותך כי אני רוצה לחיות את חיי מתוך רוגע. להיות עם משפחתי, לחיות את הרגע, להקשיב להם ולשתף אותם מבלי שאשתמש בך כל הזמן. אני רוצה להיות בקשר עם האנשים הקרובים אלי, קשר אמיתי - שכן הוואטסאפ מקרב את הרחוקים אך מרחיק את הקרובים. גולשת בטור נוגע
קראי עוד16
-
ובפינה, הוא הביט בי במשך כל הדרך, וחיכה... הפרח הקטן והבלתי נראה, כמעט ועברתי אותו, כמעט והמשכתי לצעוד. לשבריר שניה עינינו נפגשו... נעצרתי על מקומי. הבטתי בעיניו החודרות מלאות הכח והאומץ, כשבהם זעקה בדידות עמוקה וכמיהה לתשומת ליבי • טור גולשת
קראי עוד2
-
בחנות הבגדים כעת מבצעי סוף עונה... על שולחן המחנכות - תעודות מחצית השנה. במשרדים, תור ארוך בהמתנה, ואצלנו החסידים שונה התמונה: י' שבט... • שרה זימרמן בחיבור מיוחד ליו"ד שבט • לקריאה
קראי עוד3
-
ארבע מילים בלבד, המקפלות תפיסת עולם שלימה: "הרבי והספרים-שייכים לחסידים". עומק בלתי נתפס מתומצת למשפט קצר ונוקב. לאמור: הרבי, הוא אמנם בעלי, אך איננו "שלי". הוא לא עומד לרשותי, או לשירותי. אמנם, הרבי הפגין כלפי הרבנית חיבה שנדיר עד בלתי קיים בנמצא לראות אך הרבנית מצידה ידעה- הרבי שייך לחסידים. הוא כל כולו שליח. מסור לעבודתו, מסור לצאן מרעיתו, אין לו דבר מעצמו ולראיה, הנה אני, אשתו, מודיעה כי הרבי שייך לחסידים • נעמה טוכפלד במשא מאלפת לדידן נצח
קראי עוד1
-
כמו כל אומנות. זוהי הזדמנות ליצור יצירה מופלאה שאין כמותה. תורתי אומנותי ואין אחרת. איך אוביל אותך לכיל מגמותי, לכל שבילי הדרך שנספחים ונסחפים למקומות ש-לי פחות מוכרים. איך יגדל עם קטנותי, בהשוואה אלייך אין לי סיכוי. אך בהשוואה למה שהייתי אתמול זה עוד אפשרי • לקריאה
קראי עוד1
-
את מיוחדת, את יודעת את זה. נכון? כמה את משקיעה בתפילות, כמה את מקפידה להתלבש צנוע ועם זאת כ"כ יפה ומטופח, כמה את טובה עם האחיינים. מחזיקה ילדון קטן בידייך ומדמה כאילו זהו תינוקך המתוק. כמה את רגישה לחברה שמצפה כבר שנתיים לפרי בטן. הרי את יודעת צפייה מהי... • מכתב מרגש לקריאה
קראי עוד6
-
שני עולמות ניצבים בפני שני ניגודים כה חדים ולאיזה צד מועדות פני?? קולי כך חוזר כהדים...הסטרא אחרא, צד הקדושה אמת. הבחירה כה קשה כיצד אדע במה לבחור? אלוקים הראה לי האור!! • גולשת האתר כותבת על היום המיוחד י״ט כסלו • לקריאה
קראי עוד
-
הוא נמצא שם מביט, מאמין ובוטח. מחכה הוא רק לו, שיביט חזרה. כל כולו אהבה ושילוב מנצח. הדרת כבוד, חסד וגבורה, אין לו גבול, ובלי בלבול. הגבול כה ברור ואיתן, בחר בעצמיות האדם הקטן (מושקא פ.) • לקריאה
קראי עוד2
-
חצי שנה שהמורה מרצה את החומר ואת כותבת שבבי מילים על מחברת שאחוריה מקושטים בכל מיני רגעים סמויים מעיני המורה, בהם ליבך במזרח ואנוכך על כסא ירקרק. הרגע הזה שמנקז לתוכו ימים ולילות ארוכים בהם ניסית ללמוד עם חברות,אבל יותר צחקת מלמדת ועוד לילה אחד אחרון ודי בו לא עצמו שמורות עיניך ובאמת באמת למדת. לקריאה
קראי עוד3
-
את התמונה של צבא השלוחים עומד בחזית 770, אפילו האנשים מהקניון מכירים. גם את בטח מרפרפת בגאווה על אלפי הפרצופים, ומרגישה איזה זכות יש לנו! אבל היום, אני מסתכלת על התמונה הזאת במבט ממש אחר. אני רואה את אלפי הגברים, וחושבת על אלפי הנשים שעומדות מאחורי התמונה הזאת • כינוס השלוחים - הצד שמאחורי התמונה... לקריאה
קראי עוד5
-
בפרשתנו מסופר אחד הסיפורים הדרמטיים בתולדות העם היהודי. כמובן שאין מדובר רק באתוס אלא בהוראה משמעותית בעבודת השם שעלינו לחלץ ממנה תובנות לגבי חיינו אנו. ניתן לדבר אינסוף על נסיון העקידה ועדיין לא למצות הכל. לכן נתמקד ברעיון אחד • קטנה לשבת
קראי עוד
-
את הדרך הבנתי, איך פונים ימינה ומתי צריך לפנות שמאלה, למי לתת זכות קדימה ומתי לתת גז. את הכללים של החיים הבנתי. אבל אני בכיכר מסתובבת, רצה. עוד פרסה ועוד פרסה • אם אני יחפש רק את היעד, איזה עבודה תישאר לwase? חיה בן ציון • לטור המלא
קראי עוד4
-
ללכת כי כולם הולכים? לא! ללכת כי זה הציווי האלוקי, להתקדם ולרתום את כל כוחות הנפש, גם הנסתרים, על מנת למלא את רצון ה', להוסיף בתורה ומצוות • זאת העבודה שלנו. לעשות זאת בכל העוצמה באופן שלמעלה מכל מדידה והגבלה. הקב"ה כבר אחראי לחלק השני, לתוצאה - הגאולה האמיתית והשלמה • לטור המלא
קראי עוד
-
במנגינה שלי זה נשמע כמו לך לך בנחת כזה, בכיף ובשמחה, תתחילי ללכת, תוך כדי שאני מזכירה לעצמי שההליכה היא ההתקדמות. עצם הבניה של התיבה משפיעה, גם אם זה לוקח יותר מ 100 שנה • לפעמים יש הרגשה שלאן שאלך אני באה איתי, אולי רק כשאפנים שאל לי להסתפק בעצמי בלבד ולעסוק מתוך התמסרות בהצלת יהודים אחרים, "אז וודאי זו הליכה אמיתית, זו שהיא באין ערוך למקומי, מעמדי ומצבי הקודם". אז אולי לך לך. לא אלי, אליך. זו ההליכה שלי • מיטל סידון
קראי עוד1
-
תמיד לפני תשרי חושבים איך בתשרי יהיה מושלם- הכי הרבה שמחה, הכי הרבה קדושה, הכי הרבה כיף. כל שנה לפני תשרי אני שוכחת אילו ניסיונות מזדמנים לי בתשרי עצמו וחושבת לתומי שהכל מתנהל שם בנעימים • שמעתי רב בהתוועדות השנה שהסביר למה באמת נוסעים לרבי? כי צריך! כי הרבי רוצה אותנו שם! לא בגלל שזה פסטיבל חב"די ולא בגלל הקדושה שזה ברור ובודאי וגם לא בגלל החסידים שקופצים ושזה נותן שמחה לכל השנה כי פשוט צריך! • זהבה גולדה כהן צמח בטור מסכם על תשרי
קראי עוד9
-
החסידות מלמדת שכמו כל חוויה שאנו עוברים – שסופה להתבטל אם לא נקשר אותה מיד עם ההוויה והמציאות – כך גם חווית החגים וההתחדשות של תחילת השנה. יכול אדם לחוש את הקרבה והדביקות בראש-השנה, יום-כיפור ושמחת-תורה, אך כשיגיע לאמצע השנה ימצא עצמו שוב 'תקוע' באמצע החיים, רחוק מאותם חוויות מרוממות, כשכל מה שהרגיש בהתרוממות הגדולה של חודש תשרי נראה לו רחוק ובלתי קשור למצב העכשווי • לטור המלא
קראי עוד
-
עמ"י עומדים, צפופים. ליד הר סיני מחכים למשה רבינו, נשיא הדור הרי הבטיח שיחזור! בא השטן, ובתחבולות הראה להם מיטת משה נשמותיהם נעתקו "מה נעשה?!???" בנ"י באבל, ממררים בבכי. "איך נוותר ללא הנשיא?" קמו ובאו בני לוי, בשלווה אמרו : "זהו רק עיכוב קטן. הנשיא לא עזב! אל דאגה, אחי. משה רבנו תכף שב" • במת הגולשות
קראי עוד4
-
מצאתי את עצמי באחד החדרים, ראשון, שני, שלישי? אין להבחין. היו ספסלים, הייתי מאחוריהם, התנועה זרמה בלי הפסקה, בפנים, בחוץ, בפנים, בחוץ. בתוך ים הבנות, האמריקאיות, הצרפתיות, הברזילאיות והישראליות, בין שלל השפות הרגשתי כה אבודה. את החזן לא שמעתי, אפילו לא במילה. וכך עמדתי, באמצע המעבר, מחזור פתוח, הלם מוחלט. וזה יום קדוש, יום של חיבור, יום שכל כך חיכיתי לו, ואני לבד, בין שלל בנות, לא שומעת, לא מבינה. והדמעות יורדות, מהבדידות, מהדחיפות הלא פוסקות, מהזרות והניכור • גלי אלחנן בטור מרגש על חוויות הפעם הראשונה בבית חיינו • לקריאה
קראי עוד8
אילוסטרציה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
