-
למערכת האתר הגיעה שאלה מאם מתוסכלת: הילדים שלי קמים כל בוקר מאוד מאוחר ועצבניים, גם אני ממהרת לעבודה וקשה לי לשלוח אותם מתוך אוירה רגועה ושמחה, מה ניתן לעשות? • הפננו את השאלה הרלוונטית למנחת ההורים הגב' נחמה דינה פרידמן וכעת אנו מפרסמות את תשובתה • שאלות נוספות ניתן לשלוח למערכת בכתובת: [email protected] והתשובות יפורסמו מידי שבוע באתר • לקריאת התשובה
קראי עוד3
-
ערב אחד, כשכבר לא יכולתי לשאת את ממלכת הכביסה המתרחבת שלי, החלטתי לרגע להפסיק לרטון ולרגון על ערימות הכביסה, על העבודה שלא נגמרת, על כך שלאיש לא אכפת ורק אני חושבת על חיסכון נקיון ויעילות...הסתכלתי רגע על סלסלת הכביסה המפוצצת לעייפה והחלטתי לראות את הצד החיובי שבה. וזה מה שיצא • נעמה טוכפלד
קראי עוד6
-
אני אשאר תקועה עם עצמי, ועם התכניות והרצונות שלי, שימשיכו לקרוס כמגדל קלפים רעוע. וזה מעפן. אחרי שיחת מוטיבציה עם החסיד ("אני רוצה הביתה!!"), הוא כנראה משך שם בכמה חוטים ומשהו נפתח. לפקודתו, ישבתי שם כמו עגל ורק בהיתי בחסידים, ובכסא ובילדים שצועקים יחי ופתאום הדמעות זלגו, מעצמן. החלטתי לוותר על עצמי. הרבה יותר כיף ככה, אני חייבת להודות • נעמה טוכפלד
קראי עוד3
-
נגשת לאגף הנעליים-וואלה, יש פה מציאות ונוברת במרץ. לפתע מישהי שיושבת מולי פונה אליי בחיוך 'מה שלומך?' אני בטוחה שהיא התבלבלה. חושבת לעצמי ושולפת זוג מגפיים. 'הרבנית' היא ממשיכה. אני מסתכלת מבעד לכתפי. אין פה שום רבנית. טעות בכתובת. אבל היא לא מרפה: 'מה שלומך? זוכרת אותי?' • נעמה טוכפלד בטור טרי מ770
קראי עוד
-
הטיסה עברה עליי עם התמונה של הרבי מול העיניים בכרטיס של תפילת הדרך, בעיקר כדי שלא אראה מה קורה עם שני האינדיאנים שיושבים בתא הטייס. תוך כדי תימרונים בין כיסי אוויר, צללנו לתוך ענן של ברד שנשמע כמו קרב יריות אימתני בין שני צבאות המיירטים את המטוס שלנו, אך בסוף, ברוך השם, הגענו בשלום ונחתנו על כר דשא קטן ופסטורלי • תמר שור
קראי עוד
-
זהו, אני הולכת על זה. אבל לאן? בו ברגע אני מקבלת החלטה שלאן שהקב"ה ירצה שאלך- לשם אגיע, והרבי כבר ינחה אותי. מוזר ככל שישמע, עד סוף השיעור אני כבר יודעת לאן מועדות פני. סוגרת שלושה ימי חופשה, ששריינתי מבעוד מועד, מקבלת את ברכת הבעל ותמיכתו, מעדכנת את הבוסית ומשאירה הודעה אוטומטית במייל: "יצאתי לנשום. אחזור ביום ראשון בעזרת ה'" • נעמה טוכפלד
קראי עוד1
-
דן היה איש-מעשה, למחרת התחיל את נסיעתו בקו החדש שלו, לאורך הכביש הראשי. הוא פשוט החליף את לוחית המספר שבצד הקדמי ובצד האחורי של האוטובוס ויצא לדרך. אח! זה היה בדיוק מה שהתאים ליכולת הטמונה בו, היו לו הרבה נוסעים, והוא היה יכול להתבדח ולצחוק עם הצעירים שבהם • נחמה גרייזמאן
קראי עוד1
-
יענקל סיפר לאבא שהוא זוכר איך לפני תשעים שנה בדיוק, בשמחת תורה הוא הלך עם אביו לבית הכנסת ואביו הרכיבו על כתפיו. מאז יענקל לא היה בבית הכנסת במשך שנים... משמחת תורה תרפ"ה עד ראש השנה תשע"ה!!! כשאבא שלי שמע שאלו הזיכרונות של יענקל הבטיח לו שגם השנה ירכיבו אותו על כתפיים, כמו לפני תשעים שנה • מושקי וילהלם, ביומן מרגש
קראי עוד2
-
בעלי שליט"א נסע לרבי לשמחת תורה. נשים לרגע בצד את הדיון האם מדובר במעשה לא הומאני בעליל כלפי האישה והילדים, כזה שמצדיק תביעה בבית הדין הבינלאומי בהאג או במעשה של מסירות נפש וגבורה עילאית מצידה של אם הבנים שמחה • אישית, אחד הדברים הבלתי נסבלים עבורי זה להיות נצרכת. לבקש, להזדקק למשהו ולקוות שמישהו יבין. מין תכונה אנושית עקומה כזאת • נעמה טוכפלד
קראי עוד3
-
הגעגוע הזה שלא מרפה. שגילה לי לתקופה את ה"אני" האמיתי שלי! מי היה מאמין שארוץ מידי בוקר צהרים וערב, לתפילה במניין 5 דק' לפני, כדי להספיק את היחי, והשביל.. שאשב בניחוחות ואפתח מאמר עמוק של הרבי.. נכון, לא תמיד הבנתי הכל. אבל ניסיתי, ורציתי. כן! הגעגועים ההזויים ביותר הם לטירוף של הכנסת אורחים. סיבוב דירות לפני כניסת השבת, מקלחת כבר בתוך החג, פתיחת דירות וניקוי חפוז ופתאומי של חדר האוכל. הכל למען האורחות. תלונות? אין, מנגבים את הזעה, חולמים על שעת שינה נוספת ורצים לעשות נחת למשיח • במת הגולשות
קראי עוד3
-
מה הקשר בין בנות ישראל, ט"ו באב, יום הכיפורים ושמחת התורה? • זהו. נגמר! יוצאים לדרך, חוזרים לשגרה בכוחות מחודשים עם כל השמחה והקדושה שצברנו בחודש האחרון • לקריאה
קראי עוד
-
תשמעי, היה לי חלום מוזר. חלמתי שאני נמצא שם בבית חיינו ומתוועד עד בלי די. קמתי בבוקר עם טעם של 'לחיים' בפה ואני אומר לך, זה לא סתם! עכשיו אני קצת מתעצבנת. מה זה 'קמתי עם טעם של לחיים בפה?' אולי לא צחצחת שיניים? ובכלל, לא הבנת מה שדיברנו אתמול? מספיק לדוש בזה. אני חותמת את הדיון אך נדמה שדברי מתפזרים בחלל הריק וכלל לא מגיעים אליו • נעמה טוכפלד
קראי עוד1
-
כששליחה מגיעה לכנס בבית הספר שלי ומספרת בשיא הגאווה על שליחותה, אך מתחת לחצאית שלה מציצות הברכיים.. זה צורם לי, זה גורם לי לקום ולזעוק למה? איך?? איך את מסוגלת??! את מייצגת את הרבי?? את באה לייצג שליחה?? אני אישית, במחילה מכבודך, לא הייתי רוצה שתייצגי אותי ככה!! • בעיניה של שליחה צעירה
קראי עוד11
-
המעמד כמעט מסתיים. כולם מתכננים להתפזר ואז, דקה לפני סיום, דוחקת בי מזכירת הקבלה, שלמעשה מנהלת את הארגון כולו ביד רמה מדלפק הכניסה: "נו! תגידי איזה משהו יפה. איזה דבר תורה נחמד ככה.. אני אוהבת לשמוע את הדברים שלך".אני נושאת אליה עיניים תמהות, איך היא שמעה? אולי דיברתי בקול רם עם הרבי? • נעמה טוכפלד
קראי עוד1
-
בתי יקירתי מחמד נפשי, לא שמתי לב... פתאום גדלת! רק אמש היית עולל בזרועותיי והיום אשה. את אחראית, טובה, חכמה ואצילית. אני רווה ממך נחת רוח רב. אף אחד מאיתנו לא מושלם. היית מאמינה? אפילו לא אני! לכן אני מרשה לעצמי לחלוק איתך את ניסיוני בדברים שעדיין לא חווית. אבל, אל תטעי! אני רגוע. אני סומך עליך במאת האחוזים, בכל תחום! אני יודע שכל מה שתעשי, תעשי לאחר שתפעילי את שיקול דעתך ואת מצפונך • מכתב מרגש מאב לביתו הנוסעת לחצרות קודשנו
קראי עוד1
-
סיפר חמי ע"ה שבהיותו ילד, כשהיו רבים בין האחים והיו קוראים "שמות" האחד לשני אמם למדה אותם לומר "זיי געזונט" וכך היו צועקים ביניהם בעת כעס ומריבה. גם היום אנו שומעות משפטים כמו "השכנה הזאת שתהיה בריאה רוצה לעזור ורק מקלקלת" כשה"שתהיה בריאה" בא להחליף משפט הפוך במהותו. זו יכולה להיות בהחלט התחלה טובה • טלי גלויברמן
קראי עוד3
-
רק אני עבדתי, נקרעתי, כל המאמץ בא לרעתי, שקל לשקל חסכתי, במבצע החיסכון שנה קודם פתחתי, במקום בלוקסוס, במונית- נסעתי בטרמפ, עבדתי קשה במקום להנות בקעמפ. כסף מההורים אומנם לא לקחתי מביביסיטר לביביסיטר הלכתי, הכסף נאסף, אך לא מספיק כל המצב הזה- עליי רק מעיק • לינוי טל
קראי עוד16
-
היא גם אמא, לחמישה ילדים. ככל שהיא יולדת ככה היא יותר רזה ונדמה כי סבלנותה היא אינסופית. כאשר ידיה דוחפות עגלה, שניים משתרכים מאחור ועוד שתיים תלויות על הזרוע היא נראית כדבוקה אנושית מהלכת. גם צווחותיהם של הילדים, הבכי, הנפילות וההצקות ההדדיות לא מוציאות אותה משלוותה. מעולם, אבל מעולם לא שמעתי אותה מרימה קול. אולי רק כדי לקרוא לילדים לבוא הביתה • נעמה טוכפלד
קראי עוד
-
אמא חנה לבית המקדש מגיעה, ובידיה תינוק קטן, עולל. לפני שנתיים אותו היא ילדה וזה עתה הוא נגמל. אנא ה', קבל מתתי זהו בני יחידי, מחמדי. עת הקדשתיו לך, ריבוני ידעתי כבר אז כי אקיים נדרי. ציפיתי, האמנתי, התפללתי, ייחלתי קיוויתי בכל ליבי כי תתקיים משאת נפשי • פנינה אלפרוביץ
קראי עוד1
-
"את טסה"? "מי הסוכן"? ועוד שאלות כמו אלו... ומשום מה זהו נושא השיחה כל שנה, כל פעם מחדש! (מפתיע) כמובן שמבין כולם גם אני נשאלת בשאלות אלה, אבל התשובה שלי אחרת... אני עונה "לא, אני נשארת בשליחות" • שווה הבזיונות ברחוב, שווה הנסיעות הארוכות כדי ללמוד במוסד של הרבי, שווה להיות שליחה!!! • יומנה של שליחה צעירה מהישוב בית אל
קראי עוד3