-
פנים שוחקת מראה לכולם, אבל רק גופי יודע כמה הלב נכלם, ללוות עוד חברה, בדרך לחופה, להתרגש ולבכות אך לא רק משמחה • עברו שנים, עידן ועידנים, מאושרת ושמחה הרגשה נפלאה, בית חב"ד פעיל, בעל אציל, שליחות של הרבי מבצעת בשלמות • שיר מרגש לקריאה
קראי עוד2
-
"הרבי? איזה רבי?", "מה איזה רבי, הרבי מליובאוויטש, כמובן", "אה.. האדמו"ר מחב"ד, שנפטר...", "הוא חי", "מה?", "הוא חי!", "מה???". שלוש, שתיים, אחת, אפס.. אני סופרת בלב • נעמה טוכפלד בבלוג חסידי ומרתק • לקריאה
קראי עוד4
-
למחרת בשעת מבחן שוב כססה את העט, חשבה, התלבטה, סימנה את הנושא, הנשוא וכל ידידיהם ואז החלו כל המילים להתערבל. כן, זה קרה שוב. דמעות תסכול עלו לעיניה, למה? למה? למה? נחמי בחרדת מבחנים... איך פותרים את הבעיה? • באדיבות עלון 'אחות התמימים'
קראי עוד9
-
אאההההההההה......." צעקה בקעה מאחד הקרוונים בסמינר • כל בחורה הלומדת בסמינר למדה כבר שכשיורדים לאזור הכיתות וצעקות נשמעות, התגובה הראשונית תהיה: מי כלה????! • תלמידת סמינר בטור צעיר ומבולבל
קראי עוד11
-
מוט'ל נתן בה מבט לא מאמין לא מאמין. "מה??" לא הבין. היא היתה מומחית בבשורות לאבות מבולבלים וחזרה על דבריה שנית. "נולדה בת בשעה טובה ומוצלחת" מוט'ל התיישב על הספסל, המום. "מה? מתי??" • מופתים מתגלגלים..
קראי עוד4
-
פעמים רבות כאשר מיטיבים לזולת, יש הרגשה מאוד טובה בלב, והנפש הבהמית רוצה מאוד לתפוס הרגשה זו, להגדיל אותה ולשכנע אותנו שהשגנו את המטרה- טובת עצמינו - 'ישות' ואין עוד למה להתייגע עבור הזולת • טיפ שבועי
קראי עוד1
-
מסופר על חבר כנסת ישראלי, שהיה מאד מקורב לרבי מה"מ. באחת הפעמים כשהגיע לרבי עבר בחלוקת דולרים לקבלת ברכה למעשיו בכנסת, אמר לו הרבי את הדברים האלה:" אתה כמו ספורטאי, עושה צעד אחד אחורה, בשביל להגיע הרבה יותר קדימה.." רק בעזרת הצעד האחורי- התנופה החזקה, נצליח לרוץ הלאה • מושקי ג. מתוועדת
קראי עוד1
-
רביעי בערב, "הרב נוטיק לא עונה לי..." מסמס בעלי לקראת שעת השין. ליבי פג. מה יהיה?! יש לנו דיל, מזכירות לי עיניו של הרבי. עשר דקות אחרי מגיע העדכון: "הרב כאן. יש כבר 15 נשים. מתחילים". חוזרת לנשום.. • לקריאה
קראי עוד6
-
אילו רק היה לנו את השכל להסתכל על הקב"ה כעל הווייז של חיינו. לשחרר. לסמוך. לתת לו להוביל אותנו. להאמין בו. לדעת בוודאות שהוא מתכנן עבורנו את המסלול הכי טוב שאפשר. לציית ללא שאלות והיסוסים... כמה כאב לב היה נמנע. כמה שאלות. כמה אי וודאות • טור מרתק
קראי עוד10
-
עצבות זה מוות! זה רגש שלילי שמנסה תמיד לתפוס טרמפ על מה שקורה לנו בחיים. זה מגיע מהלב – עובר דרך מיצר הגרון וחודר למוח. זו לא הסיטואציה שקרתה גרמה לעצבות להתעורר, אלא זה רגש העצבות שקלט שיש סיטואציה לא נעימה והוא מנסה לנצל אותה לרעתנו – להציף אותנו ברגש שלילי • בלי תירוצים! כי תירוצים יש הרבה • מתאמנים לשמוח
קראי עוד2
-
חזרתי כמעט עשר שנים אחורה בגלל הטור הכאוב הזה, כמעט בבום. עדיין לא התאוששתי לגמרי, הלב צובט, אבל באנחות לא ניוושע. אז טוב שיש מקלדת, ולוואי והמערכת תפרסם את הטור הזה, כי מישהו צריך לאמר את האמת • גולשת האתר, בטור תגובה מרגש • לא נגענו • לתגובה המלאה
קראי עוד12
-
'הורים גרושים?' אני שומעת את התמיהה בקולן של השדכניות ולבי דופק. הנה מתחילות הבעיות. ואני שואלת.מה עשיתי? אני אשמה בכך?! • וכל זאת למה?
בגלל חטאי הגדול שהקב"ה בחר שאוולד לזוג הורים שמספר שנים לאחר החתונה החליטו לפרק את החבילה • לטור המלא
קראי עוד34
-
בתובנה האישית והפרטית שלי בלבד, הרעיון הפמיניסטי התעורר לפני כמאה שנה, אך הולך צעד בצעד עם תהליכים גאולתיים מובהקים. טור זה נכתב במיוחד לרגל יום ההילולא של כב' הרבנית חי'ה מושקא, האישה החזקה באמת ומוקדש לכל הנשים החזקות בחיי, שלא צריכות להניף שום דגל בכדי לרוץ קדימה, כי הוא אצלן בלב :)
קראי עוד7
-
איבדנו אבא ענק, הוא היה המלך של המשפחה הגדולה והמופלאה שלנו. המפקד האמיץ והחכם שבלעדיו לא קיבלנו שום החלטה. איש שכולו אור ומאור פנים, איש של מסירות נפש לשליחות חב"ד בבית שאן, 28 שנה של פעילות ונתינה לכל יהודי בכל עניין • ביתו של הרב יעקב שמולביץ ע"ה, כותבת אחרי מיטתו • לקריאה
קראי עוד13
-
על כל אחד ואחת מאיתנו מוטלת האחריות, לענות לכל שאלותיו באהבה ובסבלנות. כך נביא אליו את אור התורה • לטור המלא
קראי עוד2
-
אני יושבת פה מול החנוכיה, מביטה אל הנרות ושומעת משפטים מתנופפים סביבי:בימים ההם בזמן הזה.. הנה זה בא, הקץ! מקשיבה למילים, שומעת תנרות ורואה את האור אבל משהו פנימי עוצר אותי מלהבין: לא. זה לא הגיוני! הסתכלי על החושך הזה שמתגבר ומנסה לכבוש שטח, ועוד אחד… כל פינה אפשרית! זה נקרא קץ?
קראי עוד2
-
תגובה אישית שהגיעה לאתר הצליחה לתפוס אותנו והיא עולה כאן בתור טור על הנושא המדובר - השידוכים המאוחרים • לא, ממש לא רציתי להגיע לגיל 35 רווקה. אבל ה' רצה שאתחתן אחרי גיל 24. כי רק אז הייתי מוכנה לקבל את בעלי, ורק אז הוא היה מוכן בכלל להתחיל לשמוע… • לתגובה
קראי עוד20
-
שוב מצאתי את עצמי באותו מקום בו עמדתי לפני 38 ימים כשכל הרחבה שלפני 770 מלאה בחסידים. כולם כמהים לרגע המיוחל, כמה בקשות תפילות ודמעות קדמו ליום זה...העניים נשואות בדריכות לעבר דלת הכניסה... כאל מגנט שואב. רבי! אבא יקר ואהוב שלי! צבטתי את עצמי לוודא שאני לא חולמת • לטור המלא
קראי עוד5
-
גולשת משתפת בדילמה כואבת • הייתי רוצה להתייעץ איתכן אני אמא צעירה ואנו גרים בחו"ל ובנותי נכנסות עכשיו לגיל ה"טיפש-עשרה", והנסיונות מאוד קשים עם החברה. בנותי מתחילות להסתכל על ביגוד ולאמר לי שהם לא מוכנות ללכת באורך אמצע הרגל רק או ארוך מאוד או ממש רק עובר את הברך • לבמת הגולשות
קראי עוד21
-
אם יש את הענין של ההשגחה הפרטית בעולם ובאמת ניסינו אז האם יהיה מצב שנפספס את השידוך? הרי מתוך תפיסה של אמונה אנחנו צריכות להאמין שהקב"ה מנהל את העולם והוא מתכנן לנו את הטוב ביותר וכל דבר בהשגחה פרטית מלמעלה באופן של "אין רע יורד מלמעלה" • לפולמוס
קראי עוד9
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
הגדלה
פרשת קרח מזווית נשית- רגשית
דבר מלכות קרח – סיכום בחרוזים
שיר מהשטח
פרשת השבוע מזווית נשית רגשית
השגחה פרטית בתלמוד תורה