מידי שנה אנו חסידי חב"ד, הצבא של הרבי נרתמים למשימת התהלוכות מי בהדרכה, האחר בהנחיה,  אבל כולנו שם פועלים במרץ למלא פקודה.

אך למרות הכול כנראה שההרגל נעשה טבע שני או שסתם מרוב העיסוק בהצלחת האירוע.. לא תמיד אנו חשים (אני בכל אופן) בעוצמתו של המעמד הנשגב. ורק לפעמים אנשים מבחוץ מעוררים אותך לחשיבה מחודשת ששוב איך לא הרבי שלנו הוא "הרמטכ"ל הגדול מכולם"…

בשנה שעברה ביום ל"ג בעומר נסעתי באוטובוס בדרכי לסייע בתהלוכת ל"ג בעומר, בדרך עברנו במצעד התופים של תהלוכה בשכונה אחרת הנהג עצר את האוטובוס כל היושבים התרגשו מהמפגן המיוחד ולא הסירו את עיניהם מחלונות האוטובוס. וכנראה במקום שבו הקדושה קיימת בשיאה גם הצד שכנגד צריך לומר את דברו…חיכיתי לזה וזה בא… מהר מאוד מצאתי את עצמי מאזינה לדו שיח מרתק של שני בחורות( כנראה משויכות לחוגים ליטאיים).

האחת אומרת לחברתה "ממש לא מובן כל עניין התהלוכות הזה" והשנייה מוסיפה "הכול כל כך חיצוני ובומבסטי.. ל"ג בעומר אמור להיות יום שבו מוסיפים בלימוד תורה, בקדושה, ופה מצעד שמזכיר מעמדים שלא מעולמנו"…

ככה זה כשאנשים "חיצוניים" באים בסודם של קדושים, ומתיימרים להגדיר מהי "חיצוניות" ומהי "פנימיות"

"רבבות יהודים זוכים לקבל על עצמם במעמדים מעין אלו עול מלכות שמיים ולכך אתן קוראות חיצוניות"? שמעתי לפתע קול נוסף שהתערב בשיחה, וכך הבנתי שאני לא החב"דניקית היחידה באוטובוס (ויש כבר מי שהקדימה אותי בקנאת ה'…).

הבנות שתקו במבוכה והיא המשיכה "יישנם עוד אירועים כאלו שעשרות אלפי יהודים המוגדרים במבט "חיצוני" כ"רחוקים" מתוודעים לערכי התורה והמצוות ברחובה של עיר"?

היכן מצאנו כמות גדולה כל כך של ילדי תשב"ר טהורים השואגים בקול גדול פסוקי תורה?

שאלותיה כמובן לא זכו למענה… כי מול עזות שנובעת מקליפות וסטרא אחרא רק אמת טהורה מנצחת!