ערב שיגרתי לחלוטין. ברוך השם יוצאת לסידורים/ קניות. אני עדיין לא יודעת על התפתחות מרגשת שעתידה להתרחש ….

על פני חולפת אשה צעירה חייכנית. היא נכנסת לחנות ירקות, מתחילה לאסוף ירקות טריים מהמיבחר המגוון שהגיע בסוף השבוע. אנו מכירות שנים רבות. היא אשתו של בעל האיטליז שבשכונתנו.

לפתע היא מפנה את מבטה אלי ושואלת: "למה הפסקת לקנות בחנות שלנו"?

השאלה הזו מקפיצה אותי שנים אחורה. הנה אני רואה את המחזה צף ועולה מול פני. היה זה ערב פסח. אני מחכה בתור כדי לקבל את ההזמנה שלי לחג. הזמנה טלפונית שנעשתה מספר ימים קודם לכן…

בעל חנות האיטליז אומר לי: "אין לך כאן הזמנה. מה את צריכה" ? אני מפרטת את מספר העופות שאני מבקשת לקנות. הוא חותך במיומנות ואורז בתבניות קלקר, ואני משלמת ויוצאת מהחנות.

למחרת קיבלתי צלצול טלפון מאחד העובדים בחנות: "ההזמנה שלך מוכנה"!

"תבואי לקחת"!

-"אני הייתי בחנות וכבר לקחתי את העופות"- עניתי לו.

"ההזמנה שלך מוכנה ותבואי דחוף לקחת אותה", עונה לי הקצב. אני מחליטה ללכת לחנות ולהזכיר לו אישית, שהייתי בעצמי בחנות, וקניתי את הדרוש לחג הפסח.

כשהגעתי לחנות הוא מראה לי פתק. אותו פתק שרשם לעצמו מלכתחילה בשיחת הטלפון. היום הוא מצא את הפתק ולכן הכין לי מחדש את ההזמנה. הקצב כועס. יש לו הזמנה שנעשתה בטעות, ואין לה דורש.

"תסתלקי מהחנות" הוא צועק בקולי קולות. אני מנסה להסביר לו שקניתי ממנו. הרי רק אתמול הייתי בחנות והכין לי העופות.

"תסתלקי מהחנות" ! הוא חוזר על הצעקה.

יצאתי מיד מהחנות. יצאתי נזופה ומבויישת, ולא חזרתי מאז …

בכל פעם שהייתי חולפת על פני חלון הראוה הענק של החנות, הממוקמת קרוב מאד לביתי, הייתי מרגישה כאילו  זגוגיות החלון משדרות כלפי;

"לך אין כניסה" !!!

הפירסומות על מבצעים זולים מאד בחנות, קרצו לי וגרמו לי תחושת החמצה. לצערי, לגבי הם לא היו ברי השגה. הרי סולקתי מהחנות.

הזיכרון של המאורע ההוא הציף אותי לפרטיו, בעיקבות המיפגש אתה. אני עונה לה, שבעלה אמר לי :"תסתלקי מהחנות" !

"יש לך קפידה עליו"? – היא שואלת.

– "לא. אין לי" אני עונה לה. "אבל אם אמרו לי להסתלק – אז הסתלקתי".

"זה היה ערב חג, והיה לחץ בחנות. זה לא היה עם כוונה רעה" ! היא עונה לי. בזה השיחה הסתיימה ביננו.

למחרת צלצול בנייד שלי מראה לי על שיחה נכנסת ממספר לא מוכר. אני עונה ועל הקו נמצא…הקצב. כן, אותו קצב, שצעק עלי בחנות הבשר שבבעלותו. הוא בעלה של הגברת שפגשתי אתמול בחנות הירקות.

הוא מבקש בקול רגוע ושקט…"סליחה". אני עונה לו, שאני מעריכה מאד את האומץ שלו, להרים טלפון ולבקש סליחה. "זה בודאי לא קל לך ולא נעים לך, ולמרות זאת אתה מתקשר. אני סולחת"!

הוא ממשיך לדבר ושוב מבקש בקול שקט ועדין: "סליחה". וכך הוא חוזר שלוש פעמים.

"אני מאד מעריכה את השיחה הזו, חייבת לאמר לך! סולחת לך"! – אני עונה.

השיחה הסתיימה, ואני קולטת לפתע את התיזמון המדהים. חודש אלול עכשיו. חודש הסליחות והרחמים.

לאחר שסערת הרגשות משיחת הטלפון שככה, עלתה במוחי תובנה חדשה. התיקון והמחילה התרחשו כהמשך לאיכפתיות ומסירות אשתו של הקצב, שדירבנה את בעלה לתקן את הטעות שעשה. הפגיעה הזו הפכה למחילה.

כמה סימלי ומרטיט את הלב, שהמאורע התרחש לפני ראש השנה, הבא עלינו לטובה ולברכה.

יהי רצון שניזכה כולנו בתוך כלל עם ישראל, לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, למחילה וכפרה.

שנה שבה ניזכה מתוך בריאות שלמה ושמחה, להתגלות משיח צדקנו. ולבניין בית המיקדש השלישי הניצחי, בגאולה האמיתית והשלמה. אמן.

—– …

מס' פרטים שונו למניעת זיהוי, אך הסיפור אמיתי ומדוייק.

טמה חורושוכין