מספרת הגב' שטערני דהאן, משלוחות הרבי מלך המשיח לבית שמש:

השמש של בית שמש הוותיקה כבר החלה לטפס במעלה הרקיע, צובעת את הבניינים האפורים באור חמים של בוקר. בעבור רבים זהו עוד יום רגיל, אך בעבור שלוחי הרבי מדובר באחד הימים המכריעים של השנה: עונת הרישום. בתיק שלי מונחים פליירים ריחניים של גני חב"ד, ובכל אחד מהם מקופלת תקווה שילד נוסף יזכה להיכנס למוסד של הרבי מלך המשיח, ולקבל חינוך חסידי אמיתי.

אחת הדרכים להפיץ את הפרסום לגן היא באמצעות מעונות היום בשכונה. הורי הקבוצה הבוגרת מתלבטים לאיזה גן לרשום את ילדם לשנה הבאה, וזה הרגע המתאים להכיר להם את רשת גני חב"ד בבית שמש. צעדתי לעבר אחד המעונות הוותיקים באזור. זהו מקום המאכלס משפחות רבות שאינן שומרות מצוות לעת עתה, בתים שבהם המושג "חינוך דתי" נתפס לעיתים כרחוק או מגזרי.

ניגשתי למשרד המנהלת, הלב דופק בתפילה שכל דף שיחולק יהפוך לזרע שינבוט. אבל המנהלת לא הייתה במקום. "תניחי על השולחן", אמרה לי בקול עייף בטלפון, "אגיע מחר ואראה מה לעשות עם זה".

יצאתי מהמעון בתחושה מעורבת. אני חיה את השליחות, ויודעת שהמרכיב המכריע ביותר בעבודה הוא הקשר האישי. 'האם הפליירים האלו יהפכו למטוסים מנייר או שיגיעו לידיים הנכונות?' תהיתי. לא ידעתי שבאותם רגעים ממש הגלגלים של ההשגחה הפרטית כבר הסתובבו במהירות שיא.

המענה האישי שלי

שעה קלה לאחר מכן פגשתי את חברתי לשליחות, הגב' שושי קליין. שושי, שמנהלת בעצמה מעון חב"די ומכירה את מנהלות המעונות הנוספים בעיר, עצרה אותי בהתרגשות. "היית עכשיו במעון פלוני?" שאלה. כשאישרתי, היא תפסה בידי: "את חייבת לשמוע מה קרה שם!"

מתברר שאותה מנהלת, אישה יקרה המתמודדת עם צומת דרכים מורכב בחייה, ביקשה משושי עזרה (שושי כמובן לא פירטה את הפן האישי של הסיפור). יחד הן כתבו לרבי באמצעות ה"אגרות קודש". התשובה שהגיעה הייתה ישירה ומפתיעה. הרבי כותב לאותה מנהלת כמה חשוב החינוך הטהור וכמה כואב לרבי שהחינוך הפך להיות מפלגתי. הרבי מבקש שהחינוך יהיה מבוסס רוחניות ולא מפלגתיות, ומורה לה לסייע לעניין של חינוך דתי, כי זה שייך לכל ילד יהודי! וודאי שאם היא רוצה ותתאמץ, היא תצליח. הרבי מוסיף שאדם שיש לו קשר לענייני חינוך חובה, בוודאי יהיה לו גם קשר לענייני חינוך ל"נר מצווה ותורה אור".

שושי סיפרה לי שהמנהלת נותרה המומה. "איך אני קשורה לחינוך דתי?" שאלה את עצמה, "בסך הכול ביקשתי ברכה לעניין אישי, והרבי מבקש ממני להפיץ תורה?"

מייד אחרי שדיברתי איתה והנחתי על שולחנה את הפליירים, המנהלת הרימה טלפון לשושי כשהיא נרגשת עד דמעות. "שושי, אני מנהלת את המקום הזה שנים", היא אמרה בקול רועד, "ומעולם לא הגיעו אליי לחלק פליירים של חב"ד. בדיוק עכשיו, רגע אחרי שקראתי את המכתב של הרבי – זה הגיע. הבנתי שזה לא מקרה. זה לא רק פלייר, זה המענה האישי שלי. ברור לי שהרבי מצפה ממני לפעול".

חלק ממערך אלוקי

השליחות שלי באותו בוקר קיבלה משמעות חדשה. לעיתים נדמה לנו שאנחנו רק מחלקים דפים או עושים עבודה טכנית של פרסום, אבל האמת היא שאנחנו חלק ממערך אלוקי רחב. הרבי מכין את הלבבות, כותב את המכתבים, וכל מה שנדרש מאיתנו הוא רק להניח את הפלייר במקום הנכון ובזמן הנכון.

קשור או לא? הרישום לגנים כבר מלא, ברוך ה'…

באדיבות מגזין עטרת חיה