נשים חסידיות בדורנו ניצבות מול תביעה כמעט בלתי אפשרית: להיות אימהות מושלמות, לטפח זוגיות, לעסוק בשליחות חינוכית או לפרנס בדרך אחרת.

בעידן הסטטוסים, שבו כל רגע מתועד ומוצג לראווה, התמונות הרצות בווטסאפ מכתיבות רף של "בית מקטלוג" ויוצרות תחושת אשם מתמדת. בעומס הזה, הגובה מחיר פיזי וגם נפשי, נשים רבות קורסות, ואף חלילה מתלבטות אם להביא חיים נוספים לעולם. אך מול הלחץ הזה ניצבת השקפתו הבהירה של הרבי מלך המשיח. הרבי קובע באופן חד־משמעי: עזרה בבית איננה מותרות, אלא הצלת נפשות והכרח של ממש.

"העסק שלך הוא ילדים"

אי אפשר לדבר על עזרה בבית בלי לגעת במהות שלנו, האימהות. הרבי התייחס פעמים רבות לעומס המוטל על אימהות והורה לקחת עזרה טכנית בתשלום, מתוך תפיסה שהאישה היא "עקרת הבית" – תפקידה של אימא הוא להיות הלב של הבית ולהשקיע בחינוך הילדים, ולא רק לשמש חברת ניקיון.

גישה זו משתקפת היטב בסיפורה של הגב' חנה גוראריה.

בשנת תש"ל, כשהייתה בהיריון חמישי, היא הרגישה שאינה עומדת בקצב, אף שהייתה לה עוזרת פעמיים בשבוע. כשנכנסה ליחידות אצל הרבי מה"מ, הוא הורה לה: "ה'עסק' שלך הוא ילדים, ואת צריכה לעשות הכול בשביל שיהיה לך קל".

הרבי ייעץ לה להכפיל או לשלש את ימי העוזרת, ואף הדגיש בפני בעלה שאין לדאוג מבחינה כספית, שכן הקדוש ברוך הוא מספק את הצרכים, ועוזרת היא "דבר המוכרח בעבורנו".

הגב' רחל הנדל שיתפה אף היא בסיפור דומה על אישה שהתלוננה על קושי וקיבלה מהרבי הוראה מפורשת להביא עזרה הביתה.

הדרכה זו ניתנה גם לרבנית ריבה שרפשטיין, שלוחה בסינסינטי. כשהגיעה לרבי בשנת תשט"ז כשהיא בהיריון, הרבי הבחין בחיוורונה ושאל אם יש לה עזרה בבית. אף שהשיבה שאין להם אפשרות כלכלית לכך, הרבי פסק שעליהם לשכור מישהי. הבנה זו, שבריאותה ושפיותה קודמים לכול, אפשרה לה בהמשך להוביל קהילה, להקים קבוצות לימוד לנשים, לייסד מחנה קיץ יהודי ושמו "ופרצת", ואף לפתח תוכנית חינוכית מצליחה. הרבי שם את האישה במרכז, ומחנך אותנו לאורך כל הדרך לדעת מהי השליחות האמיתית שלנו.

ללמוד לשחרר

לפני שניגשים לפרקטיקה, יש מחסום שצריך לעבור – לשחרר שליטה. בואו נשים את האמת על השולחן: שום עוזרת לא תנקה בדיוק כמוך. זהו המקום לאמץ את "נוסחת ה־50%" – גם אם העוזרת תעשה רק 50% ממה שאת עושה, המשמעות היא שחצי מהנטל ירד מכתפייך.

כפי שהרבי הורה לגב' גוראריה, עליה לבקש מהעוזרת לעשות הכול בלי לבדוק אחריה אם ניקתה כראוי בפינות. כשאת משלמת לעוזרת, את בעצם קונה את הרוגע, את הסבלנות ואת הפניות הנפשית לשבת עם הילדים ולנוח קצת יותר.

הבלגן – סימן לבית חי

כששעה אחרי שהעוזרת הולכת, הסלון שוב מתמלא בצעצועים ובבלאגן, זה עלול להיות מייאש. אבל אל תיבהלי: הבלגן שחוזר הוא פשוט סימן שהבית שלנו חי. המטרה של עזרה היא לא להפוך את הבית למוזיאון, ולכן צריך להתעקש עליה – גם כשהבלגן חוזר למחרת…

שמעתי פעם מרצה אומרת בחיוך שחמש הדקות היחידות בשבוע שבהן הבית באמת מסודר לגמרי הן חמש הדקות מאז סיימה העוזרת את עבודתה ועד שהילדים חזרו הביתה. בית שיש בו ילדים הוא מקום של תנועה. גם אם תהיה לך עזרה בבית בכל יום – לעולם לא ישעמם לך, תמיד יהיה מה לעשות. יש כאלה שתמהות – מה הן יעשו עם אלפי משרתים? אני תמיד אומרת: תעבירו אותם אליי, אני כבר אמצא לכולם תעסוקה.

נוסף לנוחות הפיזית, יש כאן עניין עמוק יותר – להתחיל לחיות בגאולה… כשאת מתחילה לחיות "ברחבות" ומשחררת, הקדוש ברוך הוא פותח את הצינורות ועוזר להרחיב את ההכנסות בהתאם.

כשהתחלתי לקחת עוזרת (שאינה יהודיה) ביום שישי אחר הצוהריים, ממש הרגשתי על בשרי מה זה לחיות גאולה, להכניס שבת ברוגע, באמת.

הביטו על אנשים אמידים או בעלי נכסים רבים – הם הרי לא מחזיקים בעצמם את סמרטוט הרצפה. הם יודעים לשלם על עזרה, וכך הם מפנים את הזמן ואת האנרגיה ללכת ולפתוח עוד עסק, להביא עוד רווח, ובעיקר – להיות שמחים ורגועים בעיסוק שלהם. כשאת משלמת על עזרה, את קונה את הפניות הנפשית שלך להיות בשמחה.

השליחות הייחודית שלך

בלוח "היום יום" (כ"ה בניסן) הרבי מה"מ מביא ומדייק היטב את הנקודה הזו: "העבודה היא בכל אדם לפי מהותו ומעלתו. מי שיש בידו לנקוב מרגליות או ללטוש אבנים טובות ועוסק בעבודת מלאכת אפיית לחם… הגם שהיא עבודה ומלאכה הנצרכת במאוד, בכל זה לחטא יחשב לאיש ההוא".

הניקיון והתחזוקה של הבית הם בהחלט מלאכות חשובות, הכרחיות וראויות, ממש כמו אפיית לחם. אבל לכל אחת מאיתנו יש "מרגליות" המיוחדות לה, שהיא צריכה לנקוב: חינוך הילדים, בניית הקשר הזוגי, האווירה בבית והשליחות הייחודית לה בעולם. כשאת מבזבזת את האנרגיות ואת הכוחות המיוחדים שלך על קרצוף סירים או על שטיפת תריסים – דברים שמישהי אחרת יכולה לעשות תמורת תשלום – את בעצם מונעת מעצמך לעסוק במרגליות שרק את יכולה ללטש.

לסיכום, מגיע לך לחיות, לא רק לשרוד. ילדים אינם צריכים בית שעבר חיטוי, הם צריכים אימא בריאה, שמחה ונינוחה. כשתפני לעצמך את האנרגיה ואת הזמן, תגלי שיש לך הרבה יותר מקום לעצמך. פתאום תמלאי את תפקידייך בבית בשמחה וברוגע, ואולי גם תספיקי להתפנות לעוד שליחות מיוחדת שהקדוש ברוך הוא והרבי מצפים ממך לעשות…

באדיבות מגזין עטרת חיה