השלג הוא משל לנקיון
את השלג אנו מוצאים מספר פעמים בתנ"ך, כשהוא משמש כמטפורה או כחלק מתיאור ציורי.
הנביא ישעיהו העביר לעם ישראל את המסר הבא: "אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו. ה'שָׁנים' הם צבע השני האדמוני, מה שמרמז על חטאיהם של עם ישראל. גם חטאים אדומים כל-כך, אומר בורא העולם, ילבינו כמו שלג צחור ובוהק.
השלג הוא סימן לברכה
בהזדמנות אחרת, ממשיל הנביא ישעיהו את דבר ה' כדבר שלא חוזר ריקם ושתמיד יש לו השפעה חיובית. הוא בוחר להמשיל זאת לגשם וגם לשלג: "כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל, כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו".

 הוא משלים את ההרמוניה של הטבע
בספר תהילים מוזכר השלג כאחת מתופעות הטבע המיוחדות שמשלימות את ההרמוניה הפלאית שהבורא יצר בעולמו.
 וגם ממש נחוץ עבור גידולי ההרים
התלמוד מביא את דברי האמורא רבא כי השלג מועיל לדשן את הארץ ולהצמיח את גידולי הקרקע בהרים פי חמש מאשר הגשם, כנראה משום שהגשם יורד במורדות ההרים ואינו מספיק להיספג בקרקע, ואילו השלג נערם ומחלחל אל תוך שכבות האדמה בעת הפשרתו.
הוא מככב בסיפורו של הלל הזקן
בגמרא מובא הסיפור הבא:
היו היה אדם בשם הלל שהיה משתכר מטבע אחת ליום. במחציתה הוא היה קונה מזון ובמחצית השנייה שילם את דמי הכניסה לבית המדרש שהיו מקובלים אז. באחד מימי החורף הקרים לא הצליח הלל למצוא עבודה ולא הייתה בידו אפילו חצי מטבע, אבל השומר הקשוח לא הרשה לו להיכנס למרות תחנוניו הרבים.
הלל לא ויתר. הוא עלה אל גג בית המדרש והתמקם מעל הארובה דרכה יכול היה לשמוע את דברי החכמים שמעיה ואבטליון הדנים בדברי התורה. החל לרדת שלג שהצטבר על גופו של הלל, הוא איבד את הכרתו וכמעט קפא למוות.
כשהבחינו החכמים שבבית המדרש בגוף החוסם את פתח הארובה כמעט והיה מאוחר מדי. השלג מעל גופו של הלל התנשא לגובה של מטר וחצי! אמנם הדבר היה בעיצומו של יום השבת, אך 'פיקוח נפש דוחה שבת' – הם הציתו אש, חיממו אותו והצליחו להשיבו לחיים. מאוחר יותר הוא התפרסם כאחד מגדולי התנאים בדורו שהותיר פסיקות רבות שנשמרו לדורות בספר המשנה.
השלג בהלכה: לפעמים נוזל, לפעמים מוצק
מחד, השלג עשוי מנוזל – מים. מאידך, הוא במצב צבירה מוצק, מה שיוצר דיונים מעניינים בספרות ההלכה:
•נטילת ידיים בבוקר נעשית כדי לנקות את הידיים לפני שנזכיר את שם ה' בברכות ובתפילות. למטרה זו, ניתן גם לטבול את הידיים בשלג.
אולם ל"נטילה" זו יש טעם נוסף על דרך הסוד: להסיר את הרוח הרעה השורה על הידיים, ויש אומרים שלשם כך יש להשתמש דווקא במים.
•נטילת הידיים לפני אכילת לחם: כדי להשתמש בשלג לנטילת ידיים זו יש לרסק את השלג בתוך כלי כדי שהוא יהפוך לנוזל. במקרה שבו אין אפשרות ליטול בכלי, ניתן להסתמך על טבילת הידיים בערימת שלג בעלת נפח של "ארבעים סאה" (332 ליטרים).
• מקווה טהרה צריך להיות מורכב ממי-גשם בלבד. אם לא יורדים גשמים, ניתן למלא את המקווה בשלג לפי הקריטריונים ההלכתיים והוא יהיה כשר למהדרין.
בשבת אסור להפוך שלג למים באמצעות ריסוק. לפי חלק מהדעות הסיבה לאיסור הוא הדמיון בין פעולה זו לפעולת סחיטת פירות שהיא אחת מ39 המלאכות שאסור לבצע בשבת.
הוא יכול ללמד אותנו מסר חשוב
מהו השלג? מצב זמני בלבד. הוא עשוי מלחות ומים, ובסופו של דבר יימס ויהפוך אף הוא למים.
תורת החסידות רואה את זה כמשל לדיני התורה שעוסקים בדברים גשמיים. כאשר לומדים אותם יש לזכור שהתורה איננה הגשמיות של הדברים אלא הרוחנית שבה, החכמה האלוקית והנצחית של בורא העולם.
השנה" תרס"ו, רלח.