בתור יהודים חסידים, אנחנו יודעים שיש בתוכינו תחרות יומיומית שמעסיקה אותנו רבות. מרוב שאנחנו חיים בתוך התחרות הזו אנחנו לעיתים לא שמים לב ששוב נקלענו לתוכה. שוב צריכים לעצור, להתלבט, לחשוב להתאמץ ולהשתדל לגרום ליצר הטוב לנצח.

מה זה אומר לנצח? 'והבינוני זו מידת כל אדם' הבינוני נמצא כל היום במלחמה מתמדת… הוא כל פעם מחדש מצליח להשליט את היצר הטוב על היצר הרע. אבל היצר הרע עודנו אצלו ושוב ושוב הוא יצטרך לעבוד על כך.

מעריכים אתגרים

לעיתים אנחנו נוטים לרדוף אחרי ניצחון, אחרי יעד ברור שהצלחנו להגיע אליו. למרות המאמץ, היגיעה ההשתדלות הרבה שעשינו, אם לא 'ניצחנו בתחרות' זה מאכזב, זה מרגיש קצת שהתאמצנו לשווא….

וכשמדובר בילדינו, קל לנו מאוד ליצור להם תחרויות ורצון עז לנצח… ומה קורה כשהם לא ניצחו? אנחנו עדיין זוכרים את המאמץ וההשתדלות והעבודה שהם עשו עד שניה לפני שהודיעו על הניצחון?

אני מעדיפה להרגיל את הילדים לאתגרים, במקום לתחרויות. לגרום להם, או להוביל אותם, להתמסר לאתגרים באופן הטוב ביותר כפי יכולתם. ההתמודדות עם אתגרים מהווה תעסוקה חיובית, ובנוסף היא מקדמת את הילד למקום גבוה יותר. התעסקות עם אתגר משמעותה: כרגע העניין דורש כוחות, יכולות או ידע שעדיין לא נמצאים בכלים הנגישים של הילד וזה הופך את העניין למאתגר!

האתגר כשלעצמו אינו מחייב תחרות. אולם כשמשיגים אותו, הוא מביא לנו הרבה סיפוק! מפתח את הביטחון העצמי ואת האמון העצמי של כל אחד!

ההשקעה במשימות אתגר – הדרך לצלוח אותן היא עניין בפני עצמו. ההתעסקות בדבר באופן הטוב ביותר שאנחנו יכולים, מפתחת רצינות ובונה הרגל כזה לעתיד.

וכך, במקביל, "בונה" הילד לעצמו את שמו בחברה: הוא רציני, הוא אחראי, הוא לא מזלזל במשימות שהוא לוקח על עצמו. אפשר לסמוך עליו. כדאי לתת לו משימות כי ידוע שמה שהוא מתחייב לעשות יוצא טוב! יוצא לו "שם טוב!", כפי שאומר הפסוק: "טוב שם משמן טוב!" (בכלכלה קוראים לזה "מוניטין" – מה שחושבים עליך).

כשהילד מתרגל להתמסר למשימה או לאתגר עם כל היכולות שקיימות אצלו כרגע, הוא ימשיך וינהג כך בהמשך חייו….

אותו הרגל יגרום לילד להתעסק בדברים מתאימים, להתמלא ולהעשיר את עצמו בתוכן בריא במידה ואנחנו ההורים והמחנכים נדע לתת לילד אתגרים הממלאים את זמנו, הדורשים את כישרונו והמפתחים את סקרנותו! זה דורש מאיתנו ההורים והמחנכים להכיר ביכולות ובפוטנציאל של הילד המדובר במודעות שהתאמת המשימות אינה תלוית גיל בלבד!

הכי חשוב הוא שהילד יוצא מאושר ממה שהוא מתעסק, מתמודד לעשות… הוא יאהב לעמוד באתגרים! וללא תחרות! לא בשביל פרס או כבוד! אלא בשביל האישיות שלו! מימוש הפוטנציאל של עצמו!

כשאותו ילד שהורגל להתמודד וליהנות מול אתגרים ישתתף בתחרויות הוא יקח את ההשתתפות עצמה כאתגר נוסף. עצם ההתעסקות בחומר של התחרות היא המשימה שלו. לכן, אם לא יקבל מקום ראשון לא יתאכזב כי ממילא עמד באתגר. עשה באופן הטוב ביותר שיכול היה, היה לו סיפוק מעצם ההתעסקות בנושא. הילד מרגיש שהוא מרוויח וגדל מהתמודדותו עם והתמסרותו אל האתגר.

אנחנו כמחנכים צריכים תמיד להעריך את ההשתדלות והמאמץ.

לא רק את ההצלחה או הניצחון של הילד! ההשתדלות במשימה שלקח לעצמו…. הלימוד, ההתעסקות עם המשימה, ההתמסרות והרצון לעשות אותה בצורה הטובה ביותר. הכל לפי הנתונים העומדים לרשותו בעת נתינת המשימה!

ביטויה של הערכה 

עלינו לבטא במילים את הערכה על ההשתדלות של הילד במשפטים כמו:

"כל הכבוד לך על הזמן שאתה משקיע ב….!", "בטח אתה לומד הרבה על הנושא!", "אני שמה לב למאמצים שאתה עושה כדי שיצא טוב מאוד!", "אתה לא חוסך בעבודה!", "איזו יצירתיות!", "איזו התמסרות!", "איזו השתדלות!", "יפה לראות כמה אתה משקיע!"

"קנאת סופרים תרבה חכמה!" – קנאה חיובית כזו אפשר להרבות על ידי השתתפות, הצעת אתגרים. היא לא חייבת להיות דרך תחרות, אלא דרך אתגרים באופן של הצעת משימה, שאלה או עשייה המעוררת, המעודדת והדורשת חשיבה שכלית ויצירתית, סקרנות והעמקה בנושא.

הפרסים והצ'ופרים יכולים להיות קיימים ברקע! אפשר גם להפתיע את הילדים עם מתנות וצ'ופרים לאחר מעשה או באמצע התעסקותם במשימה, על המאמץ וההשתדלות לפני שבוחנים את ההישגים הסופיים. המתנה לא חייבת להיות סיבה להשתתפות באתגר אבל חשוב שתינתן כהכרה של ההורה או המחנך בהשתדלותו של הילד והדבר יעודד אותו להשתתף עוד במשימות מעין אלו בהמשך.

כמו כן, בבואנו להחמיא לילדנו, כדאי להימנע מלומר משפטים כמו:

"אתה הילד הכי יפה בעולם!", "אני הכי אוהבת אותך בעולם!", "אתה הכי חכם מכולם!", "קיבלת את הציון הכי גבוה בכיתה!"

אלא עלינו להרגיל את הילד ל"מסרים ללא השוואות", כלומר, מסרים שאינם מעודדים תחרות, כגון:

"איזה יפה אתה!", "אני כל כך אוהבת אותך! אתה מצייר/שר/מבשל כל כך יפה!", "איזה חכם אתה! קבלת ציון מעולה!!!!"

אז הילד מבין שמעריכים את היכולות שלו, מבין שרואים את הכישרונות שלו, והערך העצמי של הילד לא תלוי בהשפלת/הנמכת ערך האחר אף פעם. הילד לא גדל על תחושת ההתנשאות – כדי להרגיש שהוא שווה משהו, אין לו צורך להתנשא. (מה שכן קורה לילדים המחונכים לכך שהם חייבים להיות ה"הכי"….. אחרת הם לא שווים!)

בגישה הזו, יש להורה ולמחנך אינספור הזדמנויות להחמיא לילד! כגון:

"תשיר לי כי זה מרגיע אותי כשאתה שר לי!", "תכין לי תה כי כשאתה מכין, זה עושה לי טוב לנשמה! יש לזה טעם אחר!"

כל דבר שמבחינת אותו הילד המסוים הוא נקרא הישג, ראוי וניתן להעצים, להחמיא ולהעריך!

כל הישג צריך להראות כנצחון. נצחון בהתקדמותו ובהתפתחותו של הילד.

עבודה תמידית 

גם כך אצל כל יהודי באשר הוא לגבי ההתמודדות שלו עם היצר הרע כל הישג הוא כנצחון. לגבי היצר התחרות היא בין שני קווים שלרוב מתנגדים זה לזה. היצר הטוב צריך להכריע ולשלוט על היצר הרע! והעבודה היא תמידית! האתגרים שדיברנו עליהם, באים להציג גישה אלטרנטיבית בין מתמודדים שונים על אותו קו, על אותה משימה. כמו לדבר רק על היצר הטוב מה עליו לעשות כדי שהמשימה תגיע למטרתה. כל הישג בדרך למשימה הוא ניצחון בפני עצמו ללא השוואה עם אחרים.

עלינו ההורים להעצים כל צד שמקדם אל המטרה – גם של הילד וגם שלנו! זו עבודה תמידית!

באדיבות מגזין עטרת חיה