• "סיפור חסידי מרגיל למידות טובות"

    אילוסטרציה
    הגדלה

    אם גם את שאלת את עצמך איך להטמיע בילדים אהבת ישראל ומידות טובות, פשוט תתחילי לספר להם סיפורים חסידיים. מאת: שרה'לה הרצל, עטרת חיה. לקריאה

    כולנו יודעות שהסיפור החסידי, הוא עניין גדול בחסידות, ובדרכי החסידים. האם אנחנו יודעות עד כמה גדולה מעלתו?

    אולי משהו מתוך מה שיופיע בכתבה שלפניכן, יגרום לך להוסיף סיפור חסידי לארוחת הערב, או לשעת ההשכבה.

     

    יוקר הסיפור החסידי וחשיבותו

    אדמו"ר הזקן אמר שסיפורי צדיקים שמספרים בהתוועדויות הם טל תחייה המחדיר חיות בהשכלה (עבודת המוחין) ובעבודה (עבודת הלב). והעיד, "כשהיינו שומעים תורה מפי הרב המגיד זה היה עבורנו בבחינת תורה שבעל פה, אולם כשהיינו שומעים סיפור, זה היה בבחינת תורה שבכתב".

    אדמו"ר ה'צמח צדק' השווה את מעלת הסיפור החסידי, לציווי התורה לספר ביציאת מצרים, ואת כוחו וסגולתו של הסיפור – להוציא את החסיד מהמצב בו הוא נמצא.

    הנה הציטוט כפי שהובא על־ידי הרבי הריי"צ, בשיחת ליל חג הגאולה, כ' כסלו ה'תרצ"ב:

    "מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים את התורה – חב"די שלם – מצוה עלינו לספר. צריכים לספר סיפור חסידי, ובסיפור עצמו יוצאים ממצרים".

    ב"היום יום" לכ"ו מנחם אב, מביא הרבי מה"מ את דבריו של האדמו"ר הרש"ב, שאף הוא מקשר את הסיפור החסידי ליציאת מצרים, אך מדגיש שלא די בעצם הסיפור, יש ללמוד ממנו הוראה למעשה, וליישמה, וכך כתוב שם:

    "משיחות אבי אדמו"ר: 'ביציאת מצרים של חסידות, ישנו המצווה של סיפור יציאת מצרים, לספר סיפורים חסידיים ולהפנים את הסיפור בפנימיות דפנימיות. צריכים לדעת שכל סיפור הוא הוראה בחיים. כל סיפור צריך להביא מידה טובה וחיות פנימי בהידור מצווה ולהפנים את דרכי הנועם של תורת החסידות'".

    אדמו"ר הריי"צ מספר שבאחת ההזדמנויות כאשר הביא לאביו אדמו"ר הרש"ב ספר סיפורים, אדמו"ר הרש"ב היה מאוד שבע רצון, והתבטא: "אני מייקר זאת יותר מאשר היית מביא לי כתב של רבי!".

    אדמו"ר הריי"צ עצמו כותב ב"ליקוטי דיבורים" חלק ג–ד, עמ' 618: "פתגם חסידי ודאי טוב וסיפור חסידי ודאי נחוץ!…".

    במקום אחר כותב הרבי הקודם: "סיפורי חסידים הם הטבה כללית, העושים מן האדם בעל מידות ועובד ה'. לאחר הטבת הנרות, מגיע תורו של האור המאיר".

    ר' הלל מפאריטש אמר, כי שני הספרים הראשונים בחמשת חומשי התורה הינם 'בראשית' ו'שמות', שרובם סיפורי מעשיות, ורק לאחר הקדמת שמיעת הסיפורים, ניתן ללמוד תורה כראוי.

    ידוע גם הסיפור, שפעם הגיעו אל ר' ישראל מרוז'ין שני מחברי ספרים לקבל את הסכמתו, האחד חיבר חידושי תורה והשני כתב סיפורי צדיקים. ר' ישראל מרוז'ין נתן הסכמתו קודם למחבר הסיפורים באומרו, שזו ההנהגה האלוקית בתורה. סיפורי הצדיקים לפני החוקים. לכן ספר בראשית נקרא גם ספר הישר, כי בזכות סיפורי הצדיקים שבו, הוא מיישר את הלב ואת המוח.

     

    חשיבות הדיוק בסיפור חסידי

    רבותינו נשיאינו דרשו לספר בפרוטרוט גם את הרקע הכללי למצב התקופה בעת התרחשות המאורע המסופר, וכל שאר הפרטים הקשורים אליו, וזאת על מנת שהסיפור יעמוד בצורה חיה לנגד עיני השומע, ויחדור אצלו בפנימיות.

    "דבר ידוע ומפורסם בשם הוד אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר כל דבר סיפור צדיקים או של חסידים – בלי הבדל תוכן, כי גם סיפור אשר בהשקפה ראשונה לא נראה בו שום תוכן, הנה באמת יש בו תוכן רב – צריך להיות מסופר בדיוק רב, וגם קטע של סיפור צריך להיות מסופר בסדר מדויק".

    אצל זקני החסידים היה דגש מיוחד שהתלמידים ישננו את הסיפורים ששומעים, ויחזרו עליהם שוב ושוב עד שידעו אותם היטב, עם כל פרטיהם ודיוקיהם.

     

    הסיפור בחינוך החסידי

    סיפורי החסידים הינם חלק בלתי נפרד מהחינוך החב"די.

    במכתב לר' אליהו חיים ליפסקר כותב הרבי: "נהניתי לקרות במכתבו על דבר השתדלותו להחדיר בתוך התלמידים והתלמידות שלו סיפורים חסידותיים… ובטח יוסיף אומץ בזה, כי הרי זהו כל האדם".

    באגרות קודש שלו כותב אדמו"ר הריי"צ, שעיקר גדול בחינוך הילדים, הוא לחנכם לקרוא סיפורי צדיקים, והקריאה לבד אינה מספיקה. צריך לחנכם גם לספר את מה שקראו, ולהסביר להם את המוסר השכל הנלמד מכל סיפור. אלה הם דבריו הקדושים של הרבי הריי"צ:

    "עיקר גדול בהדרכה לקטנים, לתת להם סיפורים טובים מהנהגות צדיקים . . להשגיח עליהם שיקראו זה בשימת לב, ולבוחנם אם יודעים מה שקראו, ולהרגילם לספר במתינות ובסדר כל מה שקראו, ואחר כל סיפור שיקראו – נחוץ להסביר להם את המוסר־השכל ביראת שמים היוצא מסיפור זה".

    בשיחה לפרשת עקב, ב"ליקוטי שיחות" (כרך י"ט, עמ' 91), מספר הרבי, שחמיו, אדמו"ר הריי"צ, לקח פעם מלמד לבנותיו. אותו מלמד סבר שאין לספר לילדים סיפורים מופתים שאינם מובנים בשכל. כשנודעה לאדמו"ר הרש"ב דעתו זו של המלמד, הורה לפטרו באופן מיידי. הרבי מסביר שהסיבה לכך היא ש"צריך להתחיל דווקא עם אמונה וקבלת–עול ולא עם שכל; גם העניינים המובנים בשכל צריך לעשותם עם קבלת־עול. וכך הוא גם עניין החינוך: צריך לספר לילדים עניינים של מופתים, שהם למעלה מהשכל, וזה נוטע בם אמונה. והטענות שאין זה סדר, ולאיזה צורך צריך להתחיל עם עניינים המבהילים את הרעיון והדומה – באים מהיצר–הרע, המלך זקן וכסיל".

    כל אחת מאיתנו יכולה בוודאי לשתף, בסיפור חסידי אחד לפחות שחיזק אותה, נגע בה, נתן לה כח להתקדם בעבודת ה'. מסתמא ישנם סיפורים שקראתן או שמעתן לפני זמן רב, והם מלווים אתכן עד היום. העבירי הלאה את המתנה הזו, לילדייך, לתלמידותייך, לחברות שלך…

    באדיבות מגזין עטרת חיה

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.