שלום לכולם

השבוע נקרא את פרשת תולדות

יצחק מבקש לברך את בנו הגדול עשו רגע לפני מותו, אך אשתו רבקה יודעת כי דווקא יעקב הוא זה שראוי לברכות. היא קוראת לו ומצווה עליו להתחזות לעשו כדי לקבל את הברכות.

רגעים ספורים לפני שהוא נכנס לאביו, מלבישה אותו רבקה את בגדיו של עשו כפי שמתארת זאת התורה:

"וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן".

רש"י על אתר מפרש: הַחֲמֻדֹת – הַנְּקִיּוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ "דָּכְיָיתָא".

הרשב"ם מפרש כך: החמודות-  שהיה משמש בהן אביו בשעת אכילה.

מה היה מיוחד כל-כך בבגדים אלו? ומדוע הם קיבלו את השם 'חמודות'? התלמוד, המדרש והמסורות השונות בידי חכמינו זיכרונם לברכה מציגים מגוון הסברים לכך.

לפי המדרש , בגדים אלו היו בגדי כהונה, ועשו קיבל אותם בירושה מאדם הראשון.

כשאדם הראשון הקריב קורבן כתודה על כך שהוא נברא, נתן לו ה' יתברך בגדים אלו . לאחר-מכן הם הועברו בירושה לשת בנו, שהעביר אותם לבנו בכורו וכך הלאה. הבגדים הגיעו עד לנח והוא העניק אותם לבנו שם (שקרוי גם בשם מלכי-צדק) שהיה גם הוא כהן גדול. משם המשיכו הבגדים לעבור מדור לדור, הגיעו לאברהם אבינו, ליצחק בנו ולעשו, הבן הבכור של יצחק.

מכיוון שבגדים אלו שימשו עבור עבודת ה' יתברך, ונשותיו עבדו עבודה זרה, לא השאיר אותם עשו בביתו אלא הפקיד אותם בבית הוריו. כך יכלה רבקה להשתמש בהם כדי להלביש את יעקב ברגעים הקריטיים של קבלת הברכות.

מה היה בסופם של הבגדים?

במדרש אחד מופיע כי לאחר שיעקב השתמש בהם הוא אמר לעצמו: עשו הרשע לא ראוי ללבוש בגדים מיוחדים כאלו. הוא חפר בור, וגנז אותם באדמה .

אולם במדרש אחר מופיע כי בגדים אלו המשיכו לדורות הבאים, ובגד זה היה כתונת הפסים שיעקב נתן ליוסף, מה שעורר עליו את קנאת האחים.

מדוע נקראו בשם זה?

מלשון חמדה:  בפרקי דרבי אליעזר משתמע כי הן נקראו כך כי עשו חמד אותם לעצמו. לבגדים אלו היו כוחות מיוחדים. כל מי שלבש אותם מיד הפך לגיבור, והם גם היו מושכים אליהם את כל הבהמות והעופות כך שניתן היה לצוד אותם בקלות . נמרוד החזיק בבגדים אלו ועשו חמד אותם הוא הרג את נמרוד וגנב את בגדיו .

בגדי כהונה או מלכות:  כאמור, בגדים אלו שימשו גם את אדם הראשון בעת הקרבת קורבן על המזבח, והמשיכו לשמש את בניו אחריו לעבודת הבורא. עשו היה משתמש בבגדים אלו כדי לשרת את אביו.

לפי אחד המדרשים, בגדים אלו היו אותן כתנות עור שהכין האלוקים לאדם ולחווה לאחר חטא עץ הדעת, ועליהן היו מצוירים כל החיות והעופות בעולם .

בגדים בעלי ריח טוב : בגדים אלו עושנו בבשמים שהפיקו ריח טוב, מה שגרם ליצחק לומר "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה".

הבגדים אכן הצליחו לפעול את המטרה המבוקשת ויעקב קיבל את הברכות לא לפני שיצחק הריח את בגדיו וציין כי יש להם ריח נהדר.

המדרש אומר שאת המילה בגדים ניתן גם לפרש במובן של 'בוגדים' כלומר: יצחק ראה דרכם את המורדים והפושעים כנגד ה' יתברך שעומדים לצאת מזרעו של יעקב לאורך הדורות, ולכן הייתה חשיבות רבה לכך שיצחק ברך את יעקב דווקא בבגדיו של עשיו, כדי ללמד אותנו שאפילו אצלם טמונה תמיד האמונה ב-ה' יתברך בתוך הלב .ואף הם ראויים לברכות כמו יעקב.

רבן שמעון בן גמליאל רואה בבגדי החמודות כלי ללמד אותנו עד כמה חשובה מצוות כיבוד הורים.

"אמר ר' שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו. אני בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכים ובשעה שהייתי יוצא לדרך, הייתי יוצא בבגדים נקיים. אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו, לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. אמר: אין כבודו של אבא להיות משמשו, אלא בבגדי מלכות".                         (באדיבות אתר בית חב"ד).

מהתיאור הארוך והמפורט אנו יכולים להבין שבגדי החמודות של עשו היו בגדים נקיים, בעלי ערך רוחני, ערכי, אצילי, מלכותי ועוד, ואיתם היה משמש כאמור את אביו.

צריך להיות אדם פנימי וערכי כדי להבין לראות לחוש להרגיש ולדעת את הצורך המשמעותי של שימוש של אדם חשוב ובעל ערך בבגדים נאים, חשובים, בעלי ערך ומשמעות!

השימוש של אדם הנה מלאכה שדורשת מהאדם המשמש לבצע עבודות קשות מייגעות מייזעות ואף מלכלכות.

משמעות הדברים הנה שהחשיבות אותה רואה האדם המשמש את היקר והחשוב לו מכל בבגדים נאים חשובים וערכיים, מעידה על הקשר העמוק הקיים בינו לבין האדם אות הוא משמש!

הוא רואה, חווה וחש את חשיבות ואת משמעות הקשר בינו לבין האדם אותו הוא משמש ובהתאם לכך הוא חש בצורך לכבדו והכבוד אותו הוא רוחש לאדם אותו הוא משמש הנו בבגדים נאים וערכיים.

הוא חש שלכבוד הוא לו לשמש את אותו אדם ובהתאם לכך ולכבוד הראוי לו הנובע מאהבתו אל האדם אותו הוא משמש הוא בוחר להעניק לשימוש זה משמעות עבורו!

הוא מביע את רגשותיו ואת רחשי לבו דרך הבגדים אותם הוא לובש בעת השימוש.

הלבושים הם הכלי להבעת רגשותינו כלפי עצמנו וכלפי הזולת!

על חשיבות הלבושים ומשמעותם בחיי האדם או בעבודת האדם את ה' יתברך נאמר ונכתב רבות בתורת חסידות חב"ד.

בפרק ד' בספר התניא של מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי המכונה 'אדמו"ר הזקן' לאחר שלמדנו בפרק ג' על עשר כוחות הנפש השכל והמידות דרכם מתגלית נפש האדם,             אנו מתקדמים להכיר את כלי הביטוי של הנפש, הנקראים לבושים.

לבוש בדרך כלל תפקידו כפול:                                                                                            גם לשמור על הגוף מחום וקור, לדוגמא:  מעיל לחורף, כובע שמש בקיץ, וכו'.                              וגם לגלות דרכו ולדעת על האדם או עיסוקו הלבוש בהם, לדוגמא: בראותנו את המלך כשהוא לבוש לבושי מלכות, הננו יודעים כי מלך הוא, וכן כל לובש מדים אחר: כהן גדול בבית המקדש, תלמיד חכם לבוש באצטלא של חכמים כדי שנדע לכבדו, חייל בצבא, או רופא בתפקיד, וכו'

מה שמחייב את האדם לייצג בכבוד את הלבושים בהם הוא מתהדר!

לא בכדי בשפה הארמית התלמודית נקראו הלבושים "מכבדותא" -"מכובדים", כי הלבוש משמש את האדם לכבוד ולתפארת. הוא משווה ומעניק לו את הכבוד לו רוחשים האנשים סביבו.

גם לנפש האדם ישנם לבושים, בפרק זה נלמד על שלשת לבושי הנפש. שהם מחשבה, דיבור ומעשה.

יתירה מזו בהיותם: "כלי וביטוי" לנפש האדם, הם מרוממים את הנפש עצמה.

שלושת הלבושים נקראים: "מקיפים", (מקיפים על הנפש ופועלים עליה באופן מרוחק).

לבוש המעשה נקרא 'מקיף הרחוק' – הוא משול לביתו של אדם, המקיף עליו מלמעלה ומעליו שומר ומגן מחום וקור ומעניק לו פרטיות.

בנוסף לכך האדם עצמו המתגורר בתוכו, מתגלה בביתו בכל מהותו.

לבוש המעשה נקרא 'מקיף הרחוק' – כי רחוק הוא מעצם הנפש, ולא ממש מאוחד אתה, כי האדם יכול לבחור האם לעשות מה לעשות והוא גם יכול לבחור שלא לעשות ולהיות בתנועה ובמצב של "שב ואל תעשה".

לבוש הדיבור נקרא 'מקיף הקרוב' – הוא משול לבגדיו של האדם, הקרובים לגוף וחייבים להיות מותאמים למידתו, הם מגלים את מהותו וממקדים את התפשטותו. לכן נמשל לבוש הדיבור ללבושי האדם, כי כח הדיבור הקרוב לנפש האדם ומטבא את צרכיה מקרוב..

גם לבוש הדיבור, למרות היותו קרוב לנפש האדם עדיין נקרא 'מקיף', משום שכפי שהאדם יכול להחליף לבושיו לפשוט את כותנתו ולהחליפה באחרת, כך גם בנפש האדם יכול האדם לדבר על נושא חשוב ככל שיהיה ולאחר זמן לשנות את עמדתו או דעתו בנושא זה.

ולכן יכול להיות שנראה אדם המדבר על נושאים שאינו מחובר אליהם נפשית ורגשית כלל באופן טכני בלבד משום שאין נפשו מחוברת כלל לנושא הזה.

לבוש המחשבה נקרא 'מקיף המאוחד' – הוא משול לעורו של האדם, המאוחד אתו ואינו נפרד ממנו כלל, לבוש זה בדוגמת המחשבה המותאמת ומאוחדת עם הנפש, כך שאין הנפש יכולה לחשוב על נושא או דבר שאינו מותאם למחשבה.

לדוגמא: אנו נוכל לראות אדם שיכתוב או אפילו יאמר שאחד ועוד אחד הם שלוש, אך לעולם הוא לא יכול לחשוב כך, משום שמחשבה זו לא מותאמת ומאוחדת עם הנפש ולכן אין מחשבה זו עולה בקנה אחד עם מה שחשה הנפש ומאוחדת עמו בהבנה (שכל) והרגשה (מידות)..

שלושת לבושי הנפש הם כאמור מחשבה דיבור ומעשה, אמנם בפעולתם הם נחלקים לשניים:                       לבוש הדיבור והמעשה מגלים לזולת את מה שהאדם חושב או אומר ואילו המחשבה מגלה לאדם עצמו היכן הוא מונח, במה הוא עסוק בעולם.

בניגוד ללבוש הפיזי המהווה 'כלי שרת' לאדם היכול להשפיע אמנם על תחושתו והרגשתו בלבשו את הלבושים החומריים, אך אינו מחולל או גורם לשינוי מהותי על האדם. לבושי הנפש לעומת זאת בשל היותם רוחניים הם במעלה על האדם החומרי ולכן בכוחם לרומם את האדם ואף להשפיע עליו לשנות דרכו!

על מעלתה של אהבה טהורה ועל השפעתה על הזולת נוכל ללמוד מאהבתו הטהורה של יצחק כלפי עשו!

זו הסיבה לכך אומר אדמו"ר הריי"צ רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם שעשו היה מכבד את אביו יצחק בצורה כה ייחודית ומעוררת כבוד בכך שהיה משמשו בבגדי החמודות שהיו כאמור בעלי ערך רוחני ויקרים לו מפז, עד שרבן שמעון בן גמליאל הפליג בשבח כיבוד הורים שלו, שכן בלבשו את בגדי החמודות הביע את רגשי האהבה העצומים והכבוד הרב שרחש לאביו אשר היווה עבורו את הדמות המשמעותית ביותר בחייו!

דרך לבישת בגדי החמודות הביע עשו את רגשותיו בצורה האותנטית כלפי אביו, כשעשו שימש את אביו כאילו הוא משמש מלך!

אמנם לעשו היו חסרונות בכל שלשת לבושי הנפש באופי המחשבה המעוותת שלו, באופי הדיבור הגס שלו ובמעשים השליליים שעשה, שכן את שלשת לבושי הנפש שלו הוא לא בירר זיכך ועידן..

אמנם כאשר נדרש להביע את אהבתו והערכתו לדמות המשמעותית בחייו אביו היקר עשה זאת בצורה ובדרך המושלמת ביותר כדי להביע זאת, דרך בגדי החמודות שהיו לו!

עשו חש את הריקנות הנפשית בה הוא נתון ואותה הוא חש, בשל אישיותו התנהלותו והתנהגותו בעולם בחיי היום יום..

ולכן חיפש עשו את הדרך המושלמת לייצג את עצמו בכבוד בפני אביו שכאמור היווה את הדמות השמת ביותר בחייו ולהופיע בפניו בצורה הכי מעוררת כבוד, שכן אביו היה כל עולמו, ועשו חפץ היה להחזיר אליו ולהביע בפניו את תחושת הערכתו והערצתו אליו דרך הדבר היחיד המשמעותי והיקר מכל שהיה לו בחייו!

מניין נבעה אהבתו העצומה של עשו כלפי אביו יצחק?

אז התורה והמדרשים מציינים את העובדה שיצחק הכיר וידע היטב את עשו, הוא ידע על דרכיו ושמע על מעלליו התנהלותו והתנהגותו בעולם, אך לצד זאת ועם זאת מעולם הוא לא נתן לו תחושה שיש קשר, התניה או השלכה על מידת אהבתו כלפיו בשום שלב בחייו!

יצחק אבינו מלמדנו שלאהבה אין תנאים! לאהוב אדם באשר הוא זה לא עניין של התניה!

יצחק אבינו מלמדנו שבכדי לגרום לאהבה חוזרת מאדם אחד לרעהו יש להעניק אהבה טהורה, אהבה תמימה זו החפה מאינטרס כל שהוא!

יצחק הצליח להוציא מעשו את הטוב הגנוז שבו דרך אהבתו הטהורה אליו!

עשו נתן ליצחק חזרה את מה שאין לו! לעשו לא היה באמת מה להחזיר לאביו שכן שלשת לבושיו מחשבה, דיבור ומעשה התגשמו התעבו והפכו גסים..

אבל עשו היה חייב למצוא משהו שדרכו יוכל להשיב לאביו אהבה חזרה ואת זאת הוא מצא וביטא דרך בגדי החמודות.

מותר לנו ואנחנו אף חייבים להביע את מורת רוחנו כלפי מעשיהם השליליים של ילדנו כפי שביטא זאת יצחק כלפי התנהגותו של עשו כאשר נשא נשים שעבדו עבודה זרה, אבל אין אפשרות שאהבתנו הטהורה לילדנו תיפגע בצורה כל שהיא כתוצאה מכך.

מהי הדרך ומה העצה לכך?

מסביר אדמו"ר הריי"צ על ידי זיכוך וטיהור של שלשת לבושי הנפש בעבודה מאומצת לחשוב בצורה נקיה וטהורה, לדבר בלשון נקיה ומעודנת, ולעשות מעשים זכים וטהורים!

כאשר אנו מזככים את לבושי הנפש אנו מאפשרים לעשר כוחות הנפש שלשת כוחות השכל (חכמה בינה ודעת) ושבע מידות הנפש (חסד, גבורה ,תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות) לבא לידי ביטוי דרך שלשת לבושי הנפש (מחשבה, דיבור ומעשה).

כאשר המידות (רגשות שבנפש) 'הנולדות' לאחר מאמץ והתבוננות שכלית מעמיקה כאשר נקשרו בקשר חזק ואמיץ עם מח הדעת (המורה על התקשרות אמיצה בין השכל למידות), אזי ביטוי המידות בנפש האדם באים לידי ביטוי ברגשות המובעים כלפי הדבר אליו נקשרנו בקשר אמיץ!

את הביטוי למידות הנולדות מהשכל ניתן לראות ולחוות דרך הכלי המאפשר את ביטוי הנפש שהנו כאמור שלשת לבושי הנפש מחשבה, דיבור ומעשה!

בכך מאפשר האדם לאהבתו כלפי הזולת לנכוח בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה) ובכל סיטואציה (נפש)!

הפסוק במשלי "שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (פרק י', פסוק י"ב) מבואר בתורת חסידות חב"ד באופן הבא: כשם שאדם מוצא את הדרך לאהוב את עצמו בכל מקום (עולם), בכל זמן(שנה), ובכל סיטואציה (נפש), כך עליו לאהוב את חברו!

כלומר: כשם שהפשעים לא מהווים סתירה לאהבת האדם את עצמו, כך גם עליו לעורר את אותה אהבה כלפי הזולת למרות פשעיו!

ואת זאת ניתן לעשות כאמור על ידי זיכוך וטיהור שלשת לבושי הנפש המאפשרים את הביטוי של עשר כוחות הנפש!

עניין של נקודת מבט!

בסיומה של מסכת חגיגה שבתלמוד הבבלי נאמר:  "אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: תלמידי חכמים אין אש של גיהינום שולטת בהן. שכן כל מהותם, אש. שנאמר בירמיהו: "הלוא כה דברי כאש נאם ה'", ותלמידי חכמים הלא מתאחדים עם התורה שהיא דבר ה'. ובכן, הם עצמם אש, ואין אש אחרת שולטת בהם.

או אז קם ובא ריש לקיש, שהוא גדול המגינים בתלמוד על אלו שאינם תלמידי חכמים, ואולי גם לא ממש צדיקים, וחותם את המסכת באומרו: אין אש של גיהינום שולטת גם בפושעי ישראל!

ריש לקיש הוא כנראה הבעל תשובה הכי מפורסם בתלמוד, ואם לא הכי מפורסם, אז בוודאי זה שעשה את הצעד הכי קוטבי, מלהיות ראש השודדים, הסנדק של ציפורי והסביבה שבמהלך אחד תוך מפגש אחד בלבד עם רבי יוחנן, שב בתשובה שלימה ונעשה גיסו של רבי יוחנן, חברו ובר פלוגתא שלו בכל רחבי התלמוד. מקצה אחד לקצה השני בהחלטה של רגע!

אולי לכן אנו מוצאים אותו מגן פעם אחר פעם על אלו שאינם הולכים וצועדים בתלם, אולי כי הוא מבין טוב מכולם אל ליבם. לכן במסכת סוכה הוא מתאר את התמודדות האדם באומרו: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו". ובמסכת סוטה הוא מגן על כולנו וקובע: "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". ואולי מעל לכל, במסכת יומא הוא משאיר לכולם פתח של תקוה אדיר ופונה לכל מי שאי פעם לא התגבר על היצר ונכנסה רוח השטות, ואומר, "אל נא תתייאש שכן גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות", וכשאנו מבינים מאין הגיע ריש לקיש האומר את הדברים הנוקבים הללו, ניתן לומר שהוא יודע על מה הוא מדבר!

והנה בסוף מסכת חגיגה, כשחבריו קובעים שאין אש הגיהינום שולטת בתלמידי חכמים, קם ריש לקיש ומגן על כל החברה ואומר, רגע רגע, לא רק בתלמידי חכמים, גם בפושעי ישראל אין האש שולטת. כן, פושעי ישראל, לא פחות מלאים מצוות כרימון מתלמידי חכמים, אף אם הם מכונים פושעי ישראל!

הוא מצטט משיר השירים את הפסוק "כפלח הרמון רקתך", וקובע פושעי ישראל מלאין מצות כרמון! הוא דורש את הפסוק "כפלח הרמון רקתך" כך: – אל תקרי "רקתך" אלא רקנין שבך (רקתך במשמעות של "ריקנותך"), שאף שהינם ריקנין, הם מלאים במצוות כרימון!

בהקשר לכך ישנו סיפור נפלא שסיפר הרב מרדכי מנשה לאופר:

אחד מחסידיו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (1887-1979) זצ״ל, שהיה חשוך ילדים הגיע עם רעייתו לפגישת יחידות עם הרבי מליובאוויטש כדי לבקש ברכה לילדים, הוא הגיע במצוות רבו ששלח אותו להתברך אצל הרבי.

הם נכנסו בארבע לפנות בוקר לחדרו של הרבי, הרבי התעניין במצבם, ייעץ להם לפנות לרופא ספציפי וברכם במאור פנים שיזכו לילדים. (הם אכן זכו לבית מלא בילדים).

בני הזוג הודו לרבי ויצאו את החדר. לפתע, במעשה שאינו אופייני, יצא הרבי בעקבות החסיד. ושאל: "דומני שבימים אלו יש יארצייט בסאטמר, והאדמו"ר שלך נוהג לשאת דברים ולערוך סיום מסכת, שמא תאמרו לי מה אמר באותו מעמד?".

"אכן", השיב החסיד, "האדמו"ר ערך סיום על מסכת חגיגה והתעכב על הביטוי המופיע שם  בגמרא 'אין האש שולטת בפושעי ישראל שמלאין מצוות כרימון' בין הדברים תמה הרבי מסאטמר: אם הם תחת הגדרת 'פושעי ישראל' איך שייך לומר שהם 'מלאין מצות כרימון‘?".

פני הרבי החווירו, רעד קל נראה בפניו הקדושות עד שאותו חסיד סאטמר הצטער בכלל על הדברים שהשמיע – ואז אמר הרבי: אף אני למדתי את הגמרא בחגיגה, ולי היה קשה בדיוק להיפך אם הם 'מלאין מצוות כרימון' איך שייך לכנותם 'פושעי ישראל‘?!"

ענין של נקודת מבט!

הלואי נדע להביט כך על מי שבא עמנו במגע.

הלואי נדע להביט כך על ילדנו.

הלואי נדע להביט כך על בני הזוג שלנו.

הלואי נדע להביט כך על עצמנו.

(באדיבות הרב זלמן וישצקי שליח הרבי לבאזל שווייץ).

שבת שלום ומבורכת