• שלא על מנת לקבל ממתק • לקריאה

    הגדלה

    שקיות ממתקים ביום הולדת?! לא עוד. שנת תשע"ז הביאה בכנפיה בשורה חדשה: חסל סדר ממתקים במוסדות החינוך • יצאנו לבדוק: כיצד מתמודדים המחנכים עם השינוי? האם ההורים מרוצים, וכיצד השפיעה הרפורמה על התזונה בבתים? • מפתיע לגלות כי ניתן לחגוג יום הולדת ואף לחנך ילדים שלא על מנת לקבל ממתק • וגם: כיצד כל זה קשור לגאולה?

    ד. בירמן, מגזין דרך המלך 

    היום המאושר לו המתין הילד כל השנה, התקרב. בגדי השבת המגוהצים הונחו על הכיסא בחגיגיות, ובשקית גדולה המתינו אחר כבוד: מטבעות לצדקה, דבר תורה, ואת הנפח המרכזי (תרתי משמע) תפסו שקיות ממתקים מרשרשות שהכינו בני המשפחה.

    אבל השנה, החלק המתוק הזה ייאלץ להיפרד ממסיבת יום ההולדת. ממתקים? – לא בבית ספרנו.

    האמת היא, כי מזה זמן רב שפונים קוראים רבים ומבקשים לדבר על נושא כמויות הממתקים המופרזות שאוספים הילדים בכל מקום אפשרי, במוסדות החינוך, בימי הולדת ובמיוחד בשבתות: אמירת תהלים בבוקר, פסוקים בצהרים, 'אמן' בבית הכנסת… הילדים מצוידים בשקיות ניילון שיספיקו לכל השלל: סוכריות, טופים, חטיפים, מקלות סבא ושאר מגדנות וממתקים שהמשותף להם – צבעוני, טעים, אבל לא פחות – מסוכן.

    אז אם עד היום לא הצליחו האנשים לחולל שינוי במו ידיהם, באה מערכת החינוך והנחיתה את השינוי מגבוה.

    ממתקים וחטיפים – מחוץ לתחום

    שנת תשע"ז הביאה בכנפיה רוח אחרת. החל משנת הלימודים הנוכחית, נכנסו לתוקף הנחיות משרד החינוך, המביאות רפורמה של ממש בנוגע להרכב התזונתי של הארוחות, המזון והשתייה, המוגשים במוסדות החינוך. יום הולדת, התוועדות, אבא / אימא שבת, מסיבת סיום או התחלה וכל אותם אירועים שהיו כרוכים בחבילה אחת (פעקאלע…) עם מיני ממתקים וחטיפים באריזות וצבעוניות – משנים צביון. ואם חשבנו שאין חגיגה בלי עוגה, מסתבר שיש. יש תחליפים לעוגת יום ההולדת, ועם חשיבה ויצירתיות הם אפילו יהיו מרשימים, אטרקטיביים ומפתיעים.

    תפקידם של המחנכים הם לחנך לתורה וליראת שמים, למידות טובות, וכן, גם להתוות הרגלים בתחום הבריאות והתזונה, שהרי "היות הגוף בריא ושלם – מדרכי השם הוא", כפי שמצטט הרבי פעמים רבות את דברי הרמב"ם. דפוסי אכילה נכונים בגיל הילדות ובתקופת ההתבגרות מקדמים בריאות מיטבית, גדילה תקינה והתפתחות אינטלקטואלית רציפה. לטווח הארוך תזונה מגוונת ומותאמת מונעת תחלואה כגון מחלות לב וכלי דם, סוכרת ועוד.

    המשנה החינוכית שמאחורי ההנחיות גורסת, כי לארוחה במסגרת החינוכית יש היבטים חינוכיים-חברתיים הנבנים החל מהגיל הרך. בגיל הרך הילד לומד לזהות את צרכיו ומפתח טעם אישי במזון. תהליך זה מושפע מאיכות המזון שהוא צורך, מכמותו ומדרך הגשתו. לפיכך, יש להציע לילד מזון בריא המומלץ עבורו.

    לטובת מי שטרם התעדכן בפרטים, הנה ההשלכות המעשיות:

    "חל איסור על מכירה או הגשה בשטח המוסד החינוכי של ממתקים וחטיפים, עתירי שומן, מלח וסוכר, וכן משקאות ומוצרים מתוקים וממותקים". בין המאכלים האסורים: "מזונות מטוגנים ועשירים בשומן, כגון: צ'יפס וחטיפים מלוחים. מזונות עשירים בסוכר, כגון עוגות, עוגיות, רוגלך, קרואסונים, ופלים, ממתקים, סוכריות ועוד. מיני מאפה עשירים בשומן, כגון בורקס, מלאווח, ג'חנון. מזון מעובד מהחי והצומח, המכיל פוספטים וניטרטים, כגון: נקניקיות, המבורגרים וקבב. מנות אישיות מתועשות להכנה מהירה של מרקים ומאכלים אחרים".

    בשטח, יש מוסדות בהן הכללים כולם מיושמים עד לאחד, בלי התחכמות, ויש גם אחרים בהם הודיעו בתחילת שנה על הכללים אך לא ממש טורחים לאכוף אותם, והילדים ממשיכים לקבל ממתק ביום הולדת ובהתוועדות. בין כך ובין כך, אין ספק שהשינוי כבר כאן, נותן אותותיו ומחלחל בדרך ליצירת עידן חדש.

    90% שמחים מהמעבר לכיבוד בריא

    ומה דעת ההורים? יצאנו לבדוק. ההורים הם הראשונים המעוניינים בטובת ילדיהם, אך מהי באמת טובת הילדים? אין דעותיהם שוות. ללא ספק, רוב מוחלט של ההורים שמח על המעבר לכיבוד בריא. 90% מההורים אליהם פנינו מברכים על הצעד. שמחים על עצירת שיטפון הממתקים בהם הולעטו הילדים דבר יום ביומו, מודים על ההחלטה מגבוה המחייבת את הקולקטיב ומונעת לחץ חברתי.  מתוך ההורים המרוצים, חלקם מוסיפים הסתייגות. הם מציינים שהמעבר דרסטי מדי, מבקשים להימנע מקיצוניות.

    "בכיתה של הבת שלי, חגיגת יום ההולדת השתנתה לגמרי", משתפת חיה, אמא מאזור המרכז, "כבר אין יום הולדת אישי, אירוע שמוקדש במיוחד לילדה, אלא כל הילדות שנולדו באותו חודש חוגגות יחד. פספסנו את החוויה הייחודית שמרכזת את תשומת הלב בילדה, חוויה שהילדה חיכתה לה במשך שנה… חבל. מכיוון שמדובר בארוחת בוקר ולא ממתק, זה בלתי ניתן לביצוע אצל כל אחת בנפרד, הן מבחינת הזמן שזה לוקח, והן מבחינת העלויות של ארוחה לכל בנות הכיתה".  לעומתה, שושי, אמא לשלוש בנות, דווקא מברכת על השינוי ועל האפשרות להתחלק עם הורים נוספים בהוצאות המסיבה, מה שמפחית מהנטל הכלכלי.

    הורים אחרים, מבחינים בין המישור הכללי למישור האישי: "זה מאוד מבורך שיפסיקו לחלק לילדינו ממתקים, מצד הצוות, המורים, הגננות, אני בעד הערך של תזונה בריאה", אומרת חדוה, אימא לשישה, "אבל הרפורמה ירדה גם לרמת הפרט, וזה מאוד מגביל ומקשה. יש ילדים יותר בררניים באוכל, שאני כאימא רוצה להוסיף להם נשנוש קטן להשלמת הארוחה, וכעת נמנע ממני להוסיף להם בייגלה או ביסקוויט. הייתי שמחה שההוראות היו חלות רק ברמה הכללית, לגבי ימי הולדת, מסיבות וכו'".

    האם זו באמת הרפורמה? עיון נוסף בחוזר מנכ"ל מעלה כי בנושא הארוחות שההורים שולחים לבית הספר נכתבו המלצות בלבד, ולא איסורים. יתכן שיש מוסדות שלקחו את ההנחיות צעד נוסף קדימה והוסיפו עוד הגבלות על הארוחה הפרטית, אולי כדאי למנוע תחרות וקנאה.

    רבקה, אמא לשניים, דווקא מבינה את הצורך ללכת 'עד הסוף': "הילדים היו מוצפים בדברי מתיקה ובחטיפים שונים ומשונים, בסך המצטבר מדובר על כמויות אדירות. כמעט כל יום יש סיבה למסיבה… נדרש פה שינוי מהפכני, ולכן, כדי להגיע לדרך המיצוע חייבים ללכת לקיצוניות השנייה, לפחות בהתחלה". פנינה, גננת מאזור הצפון, משבחת את המהפך, אך גם היא מסייגת: "לדעתי, יש אירועים שמתבקש לציין עם משהו מתוק, ואין לזה תחליף, כמו למשל התחלת לימוד התורה. כמובן, בגבול ובמידה, אך גם ההגבלות מוטב שתהיינה בגבול ובמידה".

     

    לא יותר קיצוני לחלק עוגות?

    שמענו את ההורים, ופנינו ליפעת זינגר, יועצת ומומחית לבריאות טבעית ורפואה סינית, מטפלת ומלווה תהליכי ריפוי והחלמה. סיפרנו לה על המגמה, שביעות הרצון של רוב ההורים לצד ההסתייגות מהשינוי הדרסטי, ושאלנו לדעתה – האם באמת זה לא קיצוני מדי?

     

    "בואו נעצור לרגע", היא מבקשת, "ונשאל את עצמנו האם לא קיצוני יותר לחלק עוגות, עוגיות, צ'יטוס, ביסלי, וופלים, שוקולדים ודוריטוס במסיבת יום הולדת/מפגש/וכו', לגרום לעליית סוכר קיצונית, להתפלא שהילד מתנהג בהיפר אקטיביות במהלך הערב ומתקשה לישון, או לחילופין סובל מבחילה וכאבי בטן?

    כמי שמלווה אנשים וילדים עם סכרת נעורים ושאר מרעין בישין, דעתי המקצועית היא שהצעד של משרד החינוך נבון במיוחד.

    אני מבינה שיש כאלה שקצת 'מתקשים לעכל' (תרתי משמע…), כמו בכל שינוי ויציאה מהשגרה, אבל אם נתבונן מה בסך הכול קרה פה נבין שמשרד החינוך יחד עם משרד הבריאות הבין שהקהל רוצה לדעת. הציבור כבר לא כל כך בור, אנשים מחפשים שינוי ומוצאים אותו, ולכן כדאי להם להיות יד אחת עם הצרכן מספר אחת שלהם. אם נתבונן עד היכן התזונה הלקויה הזו הוליכה אותנו, נמצא רשימה של השלכות מסוכנות ושליליות: ילדים קטנים עם משקל עודף, סכרת, חוסר ריכוז ומיקוד והרשימה עוד ארוכה… אין ספק שזהו צעד שמשמח אותי מאוד".

     

    ואם גם אתם תהיתם איך נציין ונייקר תאריכים מיוחדים ואירועים שונים, או חשתם שההנחיות מגבילות מדי בלי לתת פתרונות – תופתעו לגלות שהפתרונות רבים ומקוריים, רק תנו מבט בתמונות המרהיבות.  אכן, מדובר בהשקעה רבה יותר מבעבר, אבל מדהים לראות את גילויי היצירתיות האמנותיים. ירקות ופרות צבעוניים חתוכים במגוון צורות, מסודרים בטוב טעם על שיפודים או מגש, או מורכבים ליצירה אמנותית מרהיבה: רכבת, מכונית, עוגה, ואפילו 'פיצה'… אין גבול ליד הדמיון ולכישרון, וכשבוזקים אותם בנדיבות למרכיבים הטבעיים, גם סרבני ירקות ופרות מושבעים טועמים ומבקשים עוד.

    מערכת החינוך משפיעה על הבית

    הרפורמה של משרד החינוך מתחילה להיראות כמו סיפור הצלחה פורץ גבולות שמגיע גם הביתה, כשהילדה באה ומבקשת: "אני רוצה רכבת פלפלים כמו ביומולדת של מירי". מה באמת קורה בבית בעקבות הרפורמה בבית הספר?

    גם כאן, כל בית שונה מחברו, בהרגלי התזונה, בגישה ובסגנון. יש מיעוט הורים (כ-10%) שלא היו מרוצים מהמהלך של משרד החינוך. זה כנראה מתחיל מהבית… הם מדווחים על קושי של הילדים לקבל את 'גזרת הממתקים', על ויכוחים בנושא, בקשות לפיצוי ולהשלמת הממתקים שלא התקבלו.

    מתוך ההורים המרוצים, אצל חלקם השינוי בבית הקדים את השינוי בבית הספר, והם כבר עברו מזמן לתזונה בריאה. השינוי תורם לילדיהם מבחינה חברתית, מפחית לחץ חברתי ותחושות של קנאה או קיפוח, ומעניק רוח גבית לערכי הבריאות המוקנים בבית. אחרים 'מרוצים מרחוק' וטרם הביאו את השינוי הביתה.

    לשלום, למשל, יש זווית ראיה מעניינת: "אני שמח שהבונוס של הממתקים נשאר בידינו, וערכם עוד עלה מכיוון שבבית הספר כבר לא מקבלים ממתקים. כך נשאר לנו ההורים 'כלי' שנוכל לעשות בו שימוש מושכל, בזמנים שנמצא לנכון, ובממתקים שנמצא כפחות מזיקים. גם מרגיע לדעת שהמינון מופחת משמעותית כאשר בבית הספר הם 'נקיים' מג'אנק פוד".

     

    לעומתם, אחוז לא מבוטל מקרב ההורים (40%) מדווחים על עלייה במודעות לתזונה בריאה בעקבות השינוי במוסדות החינוך, מודעות המביאה לשינוי הרגלי אכילה גם בבית. הורים מספרים על חלופות בריאות לביסקוויטים שהונהגו בבית, כמו פריכיות או קרקרים מקמח מלא, ועל המרת דגני הבוקר עתירי הסוכר בכריך ובפרי. "הילדים מגלים ידע והתעניינות", מספר שניאור, "הם שואלים האם יש סוכר במאכלים, בודקים מה בריא ומה לא".

    גם שולמית מספרת על מודעות גוברת: "הילדים מגלים הבנה ואפילו שמחים בשינוי. השיניים פחות כואבות, האדרנלין מתמתן, הגוף מתנקה מרעלים. ואנחנו ההורים יותר נינוחים מהלחץ החברתי של הממתקים". "בשבילי זו הייתה הזדמנות לחזק את הנושא בבית, מה שרציתי מזמן לעשות ולא יצא אל הפועל…" מגלה חדווה, "הנושא הזה כל הזמן נמצא בשיח הציבורי, שומעים הרבה על תזונה בריאה, אבל העובדה שמשרד החינוך מתערב עד לפרטים למען בריאות ילדיי, נתנה לי דחיפה רצינית ודגש חזק על חשיבות העניין, כי אני הראשונה שאכפת לי מבריאות הילדים שלי".

     

    צבעי מאכל ובעיות קשב

    גם אם השינוי התחיל מבית הספר – הוא בהחלט מהווה טריגר להצפת הנושא בבית פנימה, לחזק את הבריאות או לעשות קצת סדר במסיבת הממתקים. אלו ממתקים הכי גרועים?  אלו 'נשנושים' אפשר להרשות מדי פעם? ואלו טיפים כדאי לאמץ כדי לגדל בריא את ילדינו? אלה השאלות שהפנינו ליפעת זינגר, אשת המקצוע המנוסה. ואלה תשובותיה:

    "כל הממתקים והחטיפים, מתוקים ומלוחים כאחד, מכילים כמות אדירה של מלח וסוכר, מה שגורם לנו "לא לשלוט בעצמנו", כפי שנאמר באחת הפרסומות. יצרני המזון מכירים היטב את בלוטות הטעם שלנו והם פונים אלינו דרך שם. בעיני, הממתקים הכי פחות איכותיים הם צ'יטוס ודוריטוס לסוגיהם, אבל אם נהיה כנים הם לא שונים בהרבה מביסלי ותפוצ'יפס. כל אלו נועדו לגרום לנו גירוי כל כך חדש בטעם, עד שנהיה חייבים לסיים את החבילה…

    יש קשר הדוק בין מה שאנחנו אוכלים לבין ההתנהגות שלנו, ובפרט אצל ילדים שגופם קטן יותר ולכן הריכוזיות גבוהה יותר. כתוב בתניא שהדם הוא הנפש, המזון שאנו מכניסים לגוף הופך להיות הדם שלנו והנפש שלנו. ילדים שצורכים חטיפים, סוכריות וכדומה, נוטים לסבול מהיפר-אקטיביות, חוסר שקט ותולעים במעיים. אם אתם בכל זאת רוצים נשנושים – עדיף להסתפק בבייגלה וביסקוויטים…"

    נתון זה מספר גם המחנך חיים ב. מאזור המרכז, שהמליץ להורים של ילד עם קשיי קשב והתנהגות, לפנות ליעוץ מקצועי, "ההורים פנו לרופא מקצועי בתחום, ואחר בדיקה התברר שאין מדובר ב- ADHD  אלא ברגישות של הילד לצבעי מאכל מלאכותיים ולשוקולד. מאז שהילד החל להימנע מכך, השינוי – ניכר מאוד! לאחרונה, יצא לי לראות ילד בחיידר אוכל חמצוץ צבעוני, כעבור זמן לא ארוך הילד החל להתפרע. ראיתי בכך קשר ישיר".

    מה עם כל צבעי המאכל, החומרים המשמרים ,חומרי הטעם והריח? – אנו מבררים אצל הגב' זינגר – ישנה רשימה מפורסמת של צבעי מאכל וחומרים שונים המפרטת מה מסוכן, ויש מתוכם שאפילו מצוינים כעלולים לגרום לגידולים ל"ע. אבל… משרד הבריאות מאשר להשתמש בחומרים ובצבעים הללו, וזה מעורר תהייה, האם באמת הם כה מסוכנים, האם הרשימה הזו אמינה ומוכחת?

    זינגר זורקת את הכדור בחזרה למשרד הבריאות – "הפלא הגדול הוא שמשרד הבריאות עדיין מתיר שימוש בחומרים הללו כדוגמת טרטרזין שידוע כמסוכן ממש…  והרי במדינות אירופה וארצות הברית נמנעים לחלוטין מרובם… ממש כמו רולטה. זה בעיקר ממניעים של אינטרס, כאשר בריאות הציבור אינה עומדת לנגד עיניהם".

    חינוך מתוק

    אחרי הכול, אי אפשר בלי קצת מתוק בחיים. המתוק הזה יכול להירתם לקדושה, להמתיק ולחבב תורה ומצווה, ובוודאי זו תכליתו. "אם יכבד על הנער לשקוד על הלימוד תמיד, יפייסנו בדברים שהקטנים אוהבים ומתאווים להם, כגון דבש וקליות ואגוזים וכיוצא בהם (- ממתקים בריאים! ד.ב.), ואומר לו: הנה לך זה על מנת שתלך לבית הספר ותלמד" (ראשית חכמה, פרק גידול הבנים מאמר ז).

    חלק מהמתוקים גם כרוכים במנהג ישראל שתורה הוא, כמו למשל הכנסת הפעוט ל'חדר'. הדבש על אותיות הא"ב, עוגת הדבש שעליה הפסוק אותו חוזר הילד אחרי המלמד, והסוכריות של המלאך מיכאל… הכול בשביל להשריש בליבו מתיקות, רצון וחיות ללימוד התורה. לעניינים נצחיים כאלה איננו מחפשים תחליף, אבל כל השאר הוא אכן עניין של חינוך והרגל.

    השמירה על בריאות הגוף מעוגנת עמוק במקורות. "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" – זהו ציווי דאורייתא. הרבי באגרותיו מציין פעמים רבות את חשיבות השמירה על הבריאות, הנה ציטוט אחד מני רבים: "וידוע עד כמה החשיבו חכמינו ז"ל ענין שמירת הגוף, עד, כלשון הידוע, שגופו של אדם הוא נכסיו של הקב"ה. והרי מובן באיזו זהירות צריך לשמור נכסיו של הקב"ה" (אג"ק כרך ל אגרת יא'תקלו). ואם הילד דורש בתוקף? אומר הרבי: "יש לחנך ילד מבלי להתחשב בכך שצועק שרצונו לאכול סוכריות וממתקים, שכן "אחריתה מרה כלענה" – וכאשר הוא צועק שהוא רוצה יש להסביר לילד שאכילת סוכריות גורמת קלקול לשיניים, לקיבה, כך שזהו היפך הבריאות (שיחות קודש תשכ"ד ע' 544).

    לסיכום,

    אם נראה היה שבלתי אפשרי לחולל שינוי בתפיסה הציבורית אודות תזונת הילדים, הרי לנו הוכחה שהדבר אפשרי. על זה ניתן להמליץ את האמרה: חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם.

    ומה זה אומר לנו, כחסידים, מובילי בשורת הגאולה? גם אם נראה שבלתי ניתן לחולל שינוי בתודעה ולהביא לפקיחת העיניים בפועל ממש, הרי לנו הוכחה שאפשי ואפשי.

    ועוד תובנה קטנה: הכוח לחולל שינוי בבתים, בכל תחום יהודי-חסידי, כרצון הרבי, מתחיל מחינוך דור העתיד: "משיחי".

    סוכריות משמים

    בדרך לסקירת מרכיבי המוצרים ולהקניית הרגלים שיעצבו את בלוטות הטעם של ילדינו בכיוון הרצוי, זינגר תורמת כמה טיפים: "ישנם כללים רבים שניתן להמליץ עליהם, אם נסכם בקצרה: הרבו בצריכת פירות וירקות, סלקו לגמרי שתיה מתוקה ובמקומה שתו מים. הרי כך אנו משקים את העציצים שלנו, ולמה לילדים שלנו ניתן פאנטה?" והיא מסיימת באנקדוטה טרייה – "בדיוק היום בהשגחה פרטית, במסגרת שיעורי התזונה והבריאות שאני מעבירה במכללת בית רבקה, לימדתי מורות שאחת מהן הביאה לי מתנה שעשתה לי הרבה נחת: שקית עם ירקות קטנים ועליה כתוב "סוכריות מהטבע…"

    שלא על מנת לקבל ממתק

    כהורים וכמחנכים, הורגלנו, שעל מנת לעודד ילד ולשמחו, יש לתת לו ממתק או פרס. לאור הרפורמה החדשה בנושא הבריאות, מגלים לנו אנשי חינוך כי יש גם דרך אחרת.

    רבקה, מחנכת ב'בית רבקה'-צעירות, כפר חב"ד, מספרת: ימי ההולדת נחגגים השנה ללא ממתקים וללא פרסים. פעם בחודש נערך יום הולדת משותף לילדות אותו החודש, והוא נחגג בארוחת בריאות. בנוסף, כל ילדה ביום הולדתה, מגיעה בלבוש חגיגי, ומפעילה תכנית חווייתית-חסידית כרבע שעה. הבנות נהנות מהאתגר ומהחוויה החברתית. מפתיע לגלות שבעלת יום ההולדת מאושרת בעצם הביטוי ותשומת הלב שהיא מקבלת.

    אסתר, מחנכת בבית ספר חב"ד ערד, משתפת גם היא במשנה חינוכית דומה:

    לפעמים הצורך לתת ממתקים, הוא שלנו – המבוגרים. אך האמת היא, שכאשר ילד מתרגל לקבל ממתק בכל הזדמנות ועבור כל דבר קטן, הערך של ההפתעה יורד בעיניו. כמו כן, הוא לומד לחשב חשבונות: "מה יצא לי ממה שאני עושה?".

    חינוך פנימי, נעשה על ידי כך שהמחנך עצמו חדור בחשיבות הערך ומתוך חיבור לילד. אמנם, לעיתים נדרשים חיזוק באמצעות 'צ'ופר', אך חשוב שהילד יבחין כי הצ'ופר הוא לא מטרה ולא תנאי. בכלל, פרס יכול להיות גם חיבוק, טלפון לסבתא לספר על המעשה הנפלא שהילד עשה וכדומה. אלו הם פרסים בעלי ערך בפני עצמם. כילדה, הורי לא הרבו לתת לנו ממתקים ופרסים, גם לא בימי הולדת. אבל חיבור ואהבה היו בשפע, ועד היום אנו-הילדים מחוברים מאוד לבית ורואים בהורים שלנו כתובת לעצה טובה. לעומת זאת, יש הורים שנותנים ממתקים והפתעות בשפע, והילדים לא מחוברים אליהם כל כך. בסופו של דבר ילדים מעריכים את הדברים החשובים באמת.

    1128

    תגיות:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה