רק בכיתה ט' קלטתי שבית מורכב מהרבה דברים.
זה קרה שהתחלתי לחפש בנרות פנימיית תיכון שתלווה אותי במשך השנים הבאות.
האמת, לא התלהבתי מהמסדרון הארוך, מהמנהלת, מצוות התיכון ולא מההווי. זה לא בשבילי.
הבנתי שאני רוצה פנימייה שהיא בית עם כל המשתמע, בתור שלב ראשוני.
אבל מה זה בית? קורת גג, אוקי. לא חסר ב"ה.
משפחה? וואו אוקי, זה כבר עולה רמה.. בניין ביתי. זה קיים? 

אווירה חסידית, הכי חשוב לי. תיכון חסידי וחם, כמובן.
הבנתי שהכל ביחד אולי לא התממש. אין. פשוט אין מקום כזה שבו אווירה חסידית ומשפחתית מגיעים יחד גם בפנימייה וגם בתיכון.
נדלג על כמה עניינים, בירורים ובדיקות.
והיום, כבר יש לי הגדרה-

אני פנימיסטית נופית.
פנימיסטית בכל רמ"ח ושס"ה איברי. הולכת פנימיסטית, אוכלת פמיניסטית וישנה פנימיסטית;)
הפנימייה שלי היא לא מסדרונות, חדרי כביסה, חדר אוכל ומנהלת קשוחה.
זה בניין שמוקף בחצר.
מכיל בתוכו עשר בנות, שלושה חדרים, שלוש ספות, שלוש מקלחות, שני מכונות כביסה, שני מיקרוגלים, מקרר, מגהץ ושולחן שבת.
ההגדרה של הפנימייה זה- משפחתי וחסידי.
משפחתי כי זאת פשוט משפחה. כולל המריבות, החברויות, הויכוחים והצחוקים שהולכים פה כמו משפחה, כפשוטו.
וחסידי- כי הרבי מונח פה. ללא ספק.
זוכרת את הקעמפ האחרון שהשתתפת בו?-
זה הפנימייה-
אווירה חסידית 24/7.
ושנדבר על התיכון?-
ההגדרה זה ממש כמו הפנימייה- חסידי ומשפחתי.
המורות, שנוצר איתן חברויות, המנהלת שכולן באמת אוהבות אותה, הצוות שמבין את הצורך שלך, המסדרון, ההווי. זה המתנה הכי גדולה שיכולה להיות- תיכון בית רבקה.
השורה הראשונה שכובשת את כולן,
הרף החסידי הגבוה,
ההתוועדיות שקורות גם אחרי שעות הלימודים,
התאריכים החסידים שמלאים בהשקעה,
השיח החסידי שהולך במסדרון,
וזה שהרבי מה"מ נוכח שם ללא פשרות, והאמונה בו חיה וקיימת בכל שעות הלימודים. גם בבגרויות!
אז זה בקצרה החיים שלי בתיכון,
צוברת חוויות בלתי נשכחות שיש רק פה!
פנימיסטית נופית חסויה.