מאת: הרב מנחם מענדל הראל, מו"צ בצפת עיה"ק, חבר מכון הלכה חב"ד

לימוד תורה לנשים

הרבי הרבה לדבר בכוחה של אם יהודיה, ואף אמר כי מנהג נשים לשיר לילדיהן הקטנים את השיר: "טובה תורה מכל סחורה" וכי אין לזלזל במנהגן. וזאת כאשר התינוק עדיין לא מבין מאום… בהתקרב חג מתן תורה, על האישה ולימוד תורה…

א. האם יש לי חיוב בלימוד תורה?

ב – האם יש עניין ללכת להשתתף בשיעורים, או מספיק לימוד עצמאי?

ג. אני משתדלת להשתתף בשיעור תורה שבועי, אך לעיתים הדבר בא על חשבון הזמן הנדרש לניהול הבית והמטלות השוטפות. כיצד עליי לנהוג במצב כזה?

אפתח בסיפור שיתן רקע כללי להשקפתו של הרבי בעניין לימוד התורה לנשים. מספר הגה"ח הרב יקותיאל שי' פרקש, כאשר נכנסתי עם רעייתי ליחידות אצל הרבי בפעם הראשונה, פנה הרבי לרעייתי ואמר לה "כיון שמסרו לי שאת נכדה של ר' עמרם בלוי, והוא התכתב איתי. הוא למד חסידות, תניא לקוטי תורה וכו'. שיטתו היתה שהוא הלך בתוקף והצליח. זה שהיתה לו הצלחה בביתו – רואים זאת. אבל גם ברחוב, היתה לו הצלחה. ומכיון שאת נכדתו, עלייך לפרסם ובתוקף שנשים חייבות ללמוד חסידות. הרבי הטעים את דבריו בדרך הלכתית: מכיון שישנם את המצוות התמידיות שנשים חייבות בהן, כמו שכתוב בהקדמה לספר החינוך, ואחת המצוות היא אהבת ה' ויראתו, והרמב"ם כותב שכיצד יבוא האדם לאהבת ה' ויראתו? זה על ידי שיתבונן בדברים המביאים לידי כך. ואדמו"ר הזקן פוסק, שמצוות והלכות שנשים מחויבות בהן, עליהן ללמוד את העניינים הקשורים לזה. לכן את צריכה ללכת ולפרסם בתוקף, שנשים צריכות ללמוד חסידות – מאמרים המביאים לאהבת ה' ויראתו, וזה יוסיף עוד יותר בכל הברכות".

סיפור משלים לכך, אירע בעת ביקורו של האדמו"ר מבעלז אצל הרבי מלך המשיח. הרבי דיבר עמו בחיות גדולה על כך שיש לראות שהבנות תלמדנה את כל ענייני התורה במוסדות הלימוד, לא רק ההלכות הקשורות להנהגת הבית והן מחויבות בהן, אלא אפילו משנה וגמרא. שאל האדמו"ר מבעלז, ומה עם מה שאמרו חז"ל: כל המלמד ביתו תורה כאילו לימדה תפלות, ענה הרבי, אכן בזמן חז"ל שהבנות קיימו כל כבודה בת מלך פנימה וישבו בביתן וקיבלו מאמם את כל היראת שמים והידע הנצרך לאשה יהודיה, היה בזה משום תיפלות, אבל כיום הבנות יוצאות לרחוב, שם התיפלות לגריעותא מצויה לרוב, אם כן עלינו להעמידן על דרך הישר בידיעת התורה כראוי. ועוד, פעם היו מקבלות כל תשובה והנהגה בדרך של קבלת עול, כיום (וזה היה לפני 45 שנה) רוצים להבין כל דבר, לכן עלינו ללמדן שיקימו את המצוות בשלימות וכראוי, ובפרט המצוות שהן מצוות בהן והמצוות התמידיות, שהן אהבת ה' ויראתו".

כעת נענה על שאלותיכן:

א. אכן על אשה ללמוד תורה. לכל לראש המצוות וההלכות שהיא מחויבת בהן ובפרט אלו השייכות להנהגת הבית, סדר היום היהודי, שבת, כשרות וטהרה. כמו כן לימוד החסידות באופן של הבנה והשגה, שזו הדרך לקיום המצווה התמידית של אהבת ה' ויראתו, ובזמננו נוסף עניין עיקרי בלימוד – ענייני הגאולה ומלך המשיח, המכניסים את הלומד לאווירה של ימות המשיח.

ב. ישנה מעלה בכל אחד מאופני הלימוד, הלימוד העצמאי נותן מרחב תפיסה אישי ולימוד במקום שליבה חפץ ונמשך, ויש לזה תועלת גדולה מאד. יחד עם זה יש עניין גדול להשתתף (הייתי אומר אחת לשבוע בקביעות) בלימוד תורה ברבים במסגרת שיער וכדומה, ויש לכך לפחות שתי מעלות. ראשית, כאשר אדם לומד לבד, לפעמים יש לו טעיות בלימוד ורק כאשר שומע בשיעור מתיישרת טעותו. שנית, כאשר לומדים הרבים יש ללימוד ערבות ומתיקות הנוספת מהלימוד המשותף, שלישית (ועיקר), על לימוד התורה ברבים נאמר שהוא מזרז ומביא את הגאולה "פדאני לי ולבני מבין אומות העולם".

ג. כמו בכל דבר טוב בחיים יש לתת את הדעת על סדרי העדיפוית, ההכרח, החובה, הרצוי והמצוי. אכן חובתה הראשונה של האשה, הלכתית והנהגתית הוא ההתעסקות בענייני הבית וטובת היושבים בו, יחד עם זאת לפי היסודות שהוסברו לעיל וגם מבחינת הטובה של הבית, עליה לתת חמצן לנשמה מפעם לפעם בהשתתפות בשיעורי תורה או בהתוועדויות בהן מעוררים לעבודת השם וכו'. במובן ה'זוגי' (כפי שזה נקרא היום), על הבעל לתת ולאפשר לה את היכולת לקיים את חובתה זו.  אך יחד עם זאת הדבר צריך להיות בחכמה ובהשכל, כתבלין המשבח את התבשיל, באופן המרומם ומביא תועלת, ולא בדרך המביאה לשיבוש מחויבותה העיקרית כעקרת הבית, ועליה אמרו "חכמת נשים בנתה ביתה".

מקורות: לשון החינוך בהקדמתו:"שש מהן שחיובן תמידי לא יפסק מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו, ואלו הן: א) להאמין בשם. ב) שלא להאמין זולתו. ג) ליחדו. ד) לאהבה אותו. ה) ליראה אותו. ו) שלא לתור אחר מחשבת הלב וראית העינים, סימנם "שש ערי מקלט תהיינה לכם" . רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ב,א. שו"ע אדה"ז או"ח סי' מז. הל' תלמוד תורה פרק א הי"ד, לקו"ש חי"ד שי' ב' לפ' האזינו, דבר מלכות ש"פ בא ה'תשנ"ב סט"ז, ובעוד ריבוי שיחות קודש. ספר 'בצל החכמה', הסיפור שלי ג'מ).

באדיבות מגזין עטרת חיה