חנה שטיפל, אמא מחברת

בכל פעם שאני נוסעת מחוץ לישוב שלי אני רואה בצידי הדרך דגלי משיח ותמונות מודבקות של הרבי.

מראה פשוט, כזה שעוברים לידו וממשיכים הלאה.

אבל שהלב מתחמם לקראת יום חשוב ומיוחד כמו ג׳ תמוז הוא נותך ערך מיוחד יותר גם לדברים רגילים כביכול. אני רואה את הרבי מביט בי כשאני חולפת ליד תמרור מזדמן וחושבת על התחושה המיוחדת שיש לאדם כשהוא יודע לאן הוא שייך. •

בעולם שבו כל כך הרבה אנשים מחפשים את עצמם, מחפשים זהות, מחפשים מקום, יש לנו זכות עצומה. אנחנו לא צריכים להמציא את עצמנו מחדש בכל בוקר. אנחנו חלק ממשהו גדול מאיתנו.
אנחנו חסידי חב”ד.

לפעמים אנחנו שומעים את ההגדרה הזאת כל כך הרבה, עד שאנחנו שוכחים לעצור ולהתבונן במה שהיא באמת אומרת.

להיות חב”דניק זה לא רק להשתייך לקהילה מסוימת או למגזר מסוים.

זו דרך חיים.

זו הסתכלות על העולם.

זו ההבנה שלכל יהודי יש שליחות, שלכל רגע יש משמעות, ושבתוך המציאות הגשמית ביותר מסתתרת אפשרות לגלות אור אלוקי.

הרבי לימד אותנו לא להסתפק בלחיות את החיים כפי שהם, אלא לשאול תמיד: מה התפקיד שלי כאן? מה אני יכול להוסיף? איך אני הופך את הסביבה שלי לטובה יותר, מאירה יותר, מחוברת יותר?

כשאדם יודע שהוא חלק ממשהו גדול, הוא מקבל כוח.

הוא כבר לא פועל רק בשם עצמו.

הוא נושא איתו דרך.

הוא נושא איתו שליחות.

הוא נושא איתו אחריות.

וזו אחריות שלא מכבידה, אלא מרוממת.

כי יחד עם המחויבות מגיעה גם זכות עצומה.

הזכות להיות חלק משרשרת של חסידים שהקדישו את חייהם להפצת אור, אהבת ישראל וקירוב לבבות.

הזכות לדעת שיש לנו רבי.

הזכות ללמוד מתורתו.

הזכות להשתדל לחיות לאורה.

אני חושבת שהתחושה הזו של שייכות היא אחד המתנות הגדולות ביותר שחסיד יכול לקבל.

כשאני פוגשת חסיד או חסידה שלא הכרתי מעולם, יש בינינו משהו משותף עוד לפני שהחלפנו מילה.

יש לנו שפה משותפת.

יש לנו שאיפות משותפות.

יש לנו מקור משותף.

אנחנו קשורים לאותו אילן גדול.

ואולי זו הסיבה שכל כך הרבה פעמים כשאנחנו רואים תמונה של הרבי, דגל משיח או בית חב”ד במקום נידח בעולם, הלב מתרחב לרגע.

לא בגלל הבד או התמונה.

אלא בגלל מה שהם מזכירים לנו.

שהבית שלנו גדול הרבה יותר ממה שחשבנו.

שאנחנו חלק ממשפחה.

ושיש לנו זכות עצומה לשאת בגאווה את הזהות החסידית שלנו.

בימים אלו, ובמיוחד לקראת ג’ בתמוז, כדאי לעצור לרגע ולהודות על המתנה הזו.

לא רק על הזכות להשתייך לחב”ד.

אלא על הזכות להשתייך לדרך שמלמדת אותנו לראות בכל יהודי עולם מלא, בכל יום שליחות חדשה, ובכל רגע הזדמנות להוסיף עוד מעט אור.

זו גאוות היחידה שלנו.